השטן הוא גם מלאך....

אמצע הסיישן ... אני יושבת ליד רגליים של המאסטר .... וכל כך בא לי ... אבל לא יכולה להגיד, עכשיו אין לי שום זכות דיבור או בבקשה .. אתה שם לב שאני לא רגוע ... שואל...
- אתה רוצה להגיד לי משהו?
- לא מאסטר ...
אתה מחייך
- אבל את רוצה משהו, לא?
- כן ....
- רוצה ... – נושכת את שפתיי ...
- נו, אז מה את רוצה?
- אני רוצה ... לנשק אותך ... – " פאק אני לא מאמינה שאמרתי את זה ... "
- רוצה אה?
- כן ....
- באמת רוצה?
- כן מאסטר...
- 30 הצלפות ...
אוף ... הייתי מוכנה ליותר מזה על בקשה כזו באמצע ...
- סליחה מאסטר, לא אבקש יותר
- את לא מבינה כלבה, תחשבי על זה, תרצי את זה ... זה טוב ... פשוט יש מחיר .. מוכנה לשלם?
- כן מאסטר!
- נו, בואי ... נשקי אותי ...
התקרבתי לאט לאט, נעמדתי על קצות האצבעות ונישקתי אותך ארוכות, מנסה למשוך את הנשיקה כמה שיותר ... אבל בסוף גם זה נגמר ...
- שכבי ...
למרות ההצלפות החזקות החיוך לא נמחק לי מהפרצוף ...
- רוצה עוד?
- כן מאסטר....
- הפעם יעלה לך כפול ...
נשכתי את שפתיי שוב... התחת הבוער התכווץ אבל לא ויתרתי ...
זחלתי מהספה ושוב פעם הטעם המשכר של שפתיך ... נשיקה ארוכה ארוכה ... הפעם הייתה צריך להרחיק אותי ולהשכיב קצת בכוח על הספה ....
הפעם אחרי ההפסקה היה יותר כואב, אבל אחרי שסיימת הסתכלתי עליך מלמטה ... וכבר לבד אמרתי
- רוצה עוד ...
- אמממ .לכי תביא את השוט רכיבה...
- אה...
- ואת החגורה ...
- אה ..
- וגם את הפלאג ...
- אמממ ... כן מאסטר
- מעולה הפעם אני אתן לך נשיקה ...
גררר... אין על הנשיקה שמאסטר נותן לי ... אי אפשר לתאר את העוצמה ... את הסחרחורת הקלה ...
הבאתי את כל הדברים, בציפייה מתוקה ... אבל קיבלתי רק נגיע עדינה .... אוף ... אבל אין לי מה להגיד כי לא סיכמנו איזה נשיקה ...
אבל העונש היה ממש אכזרי ...
אחרי חמש דקות בתשובה על מבטך ...
- אמממ .... כן .... עוד ...
חגורה ... שוט ... חגורה ... כל הגב, הטוסיק, רגליים , ידיים הכל בוער ...
- תסתובבי ...
התחלתי לבכות ... כי לא נשאר לי מקום בגוף שאני יכולה לתת אותו תמורת נשיקה ... אם היה לי עוד קצת, עוד פיסה קטנה ... אחרי שניה כבר לא בכיתי כי ... נישקת אותי ... כמו שרק אתה יודע ... ושוב פעם הפרפרים לקחו אותי איתם ...
לילה טוב לכולם ...

רשרוש כמעט ולא נשמע מאחורי גבי
חיבוק עם הידיים חזקות
תנועה שלך היא לא בוטה –זו רק שליטה
וגוף מוצק כמו אבן

עם כף היד חמה על החזה
חיפשת גבול של שתיקתי
ברור שרק אתה ידעת
איך מעירים לי את גופי

על צווארי – רק נשיפה העדינה של התשוקה
כמעט ולא נוגע עם שפתיים
ורעד בכל גופי ... אל תשגעה !
מהר! רק תכבה את השריפה שלי ...

עם השריקה – יד באוויר
אני רק מנסה לזכור מילה ...
ולא זוכרת! והגופי הרך
כאילו סכין – חתך כאב

כאב מתוק! הוא מעניק לי תענוג
דמעות זולגות ללא שליטה... אתה שואל – נו מה מילה?
ונשיקה ... ושוב סטירה ... חושים השיכרון ...
תן לי שוב ... בבקשה ... אני רוצה ....כאב הזה כל כך ....

מסטירות בעור לי עור בלהבות
עוד רק טיפה ... עוד כמה.... זהו ...
גופי המתפתל ברעד האורגזמי
אני רק שיפתחתך – ועל זה לוחשת.... תודה ....

רק בשביל שתינו ... השתוללות ... וצחוק
ו... עלעלים של הניצן .... בצבע דם ....
ההתמזגות של הגופנו ... קרן מבהק .... אור מחמם ...
אחד שלם ... זה גן עדן בשבילנו ...חטא הזה .... !

קלעית רגליים... טעם הקהה של השפתיים ...
ונשמה היא מרחפת .... מעל ידיים הקלועות ....
בתוך החן של התשוקה ... היצירה !
אתה עדין איתי ... וגם לפעמים חיה ....

עם המעוף המשכר ... – המציאות !
וגם טירוף ללא גבולות של התשוקה ....
אני רק שיכורה מהפיתוי של השליטה ....
ורק בתוך תנומת מציאות ... רק חיה

... לבי נקרע ... אני חושבת שבפעם המאה ...
דחיפות מטורפות ... תנועות ... פראיות ....
גניחות חרשות... ואנחות... האושר... צעקות ...
והעולם עמד מלכת ... והנה המתוק ... אקסטאזה ....

אתה השמש שלי ....
עדין, לוהט ...
מפתה ומענג ... יכול לשרוף לפעמים ....

אתה השמיים שלי ...
חופשי, יפה כל כך ...
אבל.. בתוך הסערה יכול לפגוע עם ברק ....

אתה מגנט ....
מושך כל כך חזק
ולהתנגד מותר ... רק מיותר כל כך ...

אתה כמו הר הגעש
בתוך הנשמה כנועה שלי
הקמת לתחייה שוב פעם את החיים של בת תמותה ...

אני שבוייה שלך ...
מה שתגיד – אמן ...
תחליט לתת פינוק... אבל גם שוט בא בחשבון לפעמים ...

אני החזקה – איתך לפתע חלשה כל כך ...
הגאווה – היא נעלמת לידך ...
אני תמיד לך רק מחכה ... ומקווה או כמה ...
עורגת מפגישה ועד פגישה ....

האוויר הקר, ריח של החורף המתקרב ...
סתיו עלה על הדרך המובילה אל החורף
ואני – מתגעגעת ...
- מספיק! – אומרת לעצמי
אי אפשר ככה
לאהוב אדם כל כך חזק, שהגעגוע גורר אותי מהמציאות וסוחף לאיפה שהוא ... לשם איפה שאתה ...
אל החום, דרך הקור של העיר הקפוא הזו ...
אבל הנסים קורים... אפילו בחורף ...
אפילו לי ... שאין לה מזל הרבה זמן ...
למרות ... זה לא היה אמור לקרות ... לא לי ...
אבל זה קיים ..
אתה קיים ..
וזה נס הכי גדול שניתן לי ... על מה? ע"י מי?
אנחנו כמו מרגלים ... עיניים לא יסגירו, ידיים לא יתנו להבין ... שפתיים יישארו קרות ...
אבל .. יש לי אותך.. וזה הכי חשוב ...
אל דאגה ... לא אפגע בך לעולם..
בגלל שרק אתה ...
יכול להציל אותי מהקור הזה
להציל מעצמי... ממחשבותיי
אני מתגעגעת ...
ולפעמים נראה לי שלא יוכל לעמוד בגעגוע הזה, ולבי התנפץ למיליון עלים של הסתיו והתפזר בכל רחבי העיר ...
או כמה חבל שאני כל כך חזקה ...
אה רגע ...
שחכתי לשאול אותך, מה אני עושה עם הכנפיים?
ראיתי לך יש אותם כנפיים... לי היה סוג אחר פעם ...
הם היו יותר קטנים ... אפורים יותר ... הלכו לי לאבוד ... שטויות ...
עם אלה קשה לי להסתדר ... הם ענקיים כל כך
ואני מתגעגעת ...
וקר כל כך ...
והכנפיים שענקיים מידי לגב הקטן שלי ...
אבל יש לי אותך ... אתה ההתגלות שלי ...
האדם היחיד שיודע אותי ולא את התפקידים שלי ... את האמת שלי ...
תן לי יד ...
כי אני ...
לא .. עוד מוקדם מידי ...
תודה שיש לי אותך ...
פשוט תודה ...

טוב זה לא חדש שאני נעלמת מידי פעם ... אני חושבת שלכולנו יש את התקופות של התרחקות מהסביבה המוכרת ... אולי אני קצת יותר מאחרים .... הסיבות שלי הן הכי פשוטות שיש: עבודה חדשה – אין לי זמן לנשום אני בקושי רואה את הבן שלי ... חייבת להוכיח את עצמי, אין ברירה אחרת.

לפני כמה ימים דיברתי עם חברה .... דיברנו על קטע של שליטה, שולטים ובכלל מה שקורה ....
השיחה גרמה לי לחשוב על המערכת שיש לי עם המאסטר שלי .... הבנתי עד כמה השליטה נכנסה לחיי ולא בקטע הפיזי של העניין ..... פסיכולוגית אני עמוק בתוך הקשר. המאסטר עוזר לי בכל כך הרבה דברים, מתעניין, דואג, תמיד מוכן לעזור ולכוון אותי לכיוון הנכון, וגם מתי שאני לא בסדר הוא נותן לי על הראש. אין הנחות, אין רחמים, אין ויתורים .... במבט ראשון נשמע קשה... אבל כנראה שזה בדיוק מה שאני צריכה. אני מסתכלת אחורה ועדיין לא קולטת איפה אני נמצאת עכשיו. וגם פריצת גבולות שלי .... זה בא כל כך טבעי, כמובן זה לא עובר בלי המבט שלי של " די תוותר לי ..." אבל בסוף אני מבינה שאין לי ברירה חוץ מלעשות את מה שאמרו כי אני רוצה להיות איפה שאני היום.
כל כך טוב ושלם לי במקום בו אני נמצאת כרגע. למרות הקושי ולמרות הכל אני נהנית מכל שניה .

נורא מוזר.... כשהכל לא בסדר יש כל כך הרבה לכתוב ... אבל מתי שהכל נפלא ... אין יותר מידי מה לכתוב ....

הכל מצוין אני מתקדמת לאט לאט למקום בו אני רוצה להיות, למרות כל המכשולים ( ויש בשפע) אני מתקדמת ... לא עוצרת ולא מתכוונת לחזור אחורה ...

ולמאסטר שלי רוצה להגיד רק – שאני מאוד מעריכה את מה שאתה עושה בשבילי (אפילו שאתה טוען שאני עושה את הכל לבד), אני מודה לך על המקום שלי אצלך, אני מעריצה אותך על היכולת שלך לתת לי להרגיש הכי למעלה והכי למטה בו זמנית.... אני חושבת שאני יכולה להמשיך ככה בלי סוף ...

תודה מאסטר ...
שלך

דולק לו נר, מזבח של נשמתי
ולב נשרף מאש עיורת של הנר
הזמן זורם לו כאילו לידי ...
ורק הנצח הוא תמיד איתנו ...

אני עומדת לפניך על ברכיים
לא מעיזה להסתכל למעלה ...
אתן לך את גופי ונשמתי
ולא רוצה תגמול על זה ...אתה יודע ..

אני רכוש שלך, כלבה, זונה ...
ולפניך חשופה כמו הספר
ותעניק לי עוד כאב מתוק שלך
וקור של המתכת על צוואר ...

איפה שיש נר ולא בשביל תפילה
עור לולאה חזק יותר ... יותר
וריח מטורף שלך ... הוא משגע ...
אני ... לא נאבדת ... עוד איתך ....

ולא אשאל .... לא אגלה לך דמעות
ורק הבוקר הוא ייתן לי לתעורר ....
ומעיניי כבר תיעלם כל השאלה ...
שרשראות והקולר .. זה כל מה שאני צריכה

לפני כמעט חמישה חודשים קרה לי משהו בחיים, קיבלתי את הסטירה האחרונה שהייתי זקוקה לה כנראה בשביל לקבל את התשובה הסופית על איך אני רוצה להמשיך את חיי.
מישהו מכיר אותי יודע איפה הייתי לפני זה, מישהו לא אין גם צורך.
חיפשתי קיצורי דרך בחיים, וכמה שיותר חיפשתי ככה יותר נכנסתי למעגל ללא מוצא. ככה חשבתי שאין מוצא, עוד קצת, ועוד קצת ... והקצת הזה נהפך לחודשים, החודשים הפכו לשנים. והנה בגיל שלושים ואחד אני מחליטה להתחיל לחיות את החיים הנורמטיבים. זה קשה לי מאוד, אבל באותו זמן אני מרגישה חופשייה, מרגישה יותר טוב עם עצמי למרות הקושי היום יומי.
עברתי שינוי משמעותי, אני מרגישה את זה, סביבה מרגישה את זה. לפתע גיליתי שיש עולם אחר, ויש בי מעט צער שלא פניתי אליו קודם. אבל עדיף מאוחר ממה שאף פעם.
שינוי.... לא האמנתי שאני מסוגלת. אבל .... מסתבר שאני כן, אנשים רואים בי מה שאני לא מצליחה לראות בעצמי ואני מתה כבר לראות את זה אני כאילו מסתכלת על עצמי ולא מבינה מה הם רואים בי. מנסה להבין, מנסה להאמין .... עכשיו אני מבינה כמה זה חשוב שיהיה לידך מישהו שמאמין בך, זה נותן כל כך הרבה כוח... קשה למצוא מילים בשביל להסביר את המאבק ביני ובין עצמי על לחזור אחורה לפתרון ה"קל", קשה לי להעביר על הדף מה אני מרגישה ....אני רק יודעת דבר אחד: אני משתנה לטובה, אולי בסוף אני גם אהיה בן אדם טוב ואאמין בעצמי. עכשיו אני עדיין בתהליך ...

בסוף שבוע האחרון נפתחתי אליך ... ממש קצת .... אבל דברים שלא סיפרתי מעולם לאף אחד ... ואמרת לי דברים מדהימים ... אני לא יודעת מה יהיה ... גם לא ממהרת לדעת. אני רק יודעת שבאת לי בזמן שהייתי הכי זקוקה לך, אם הייתי מאמינה באלוהים הייתי אומרת שהוא שלח לי אותך.
למרות שאתה כל הזמן מדגיש את העובדה שכל העבודה עם עצמי אני עושה לבד, אני עדיין מאמינה שחלק מאוד גדול שייך לך. האמונה שלך בי, הפרגון הבלתי פוסק שלך, ההדרכה שלך, החיזוק שלך, אתה מרגיש מתי אני צריכה אותך לידי, ואתה בא. אתה מרגיש מתי אני צריכה מילה טובה ותמיד יש לך כמה לומר לי .... זה מחזק אותי מאוד.

הערכים שלי השתנו לגמרי, אם פעם היה לי חשוב לצאת לרקוד ולהשתגע, היום אני מעריכה את הערב השקט בבית, והסטוצים של פעם נראים לי רחוקים ולא מובנים, סגנון בגדים שיש לי בארון נראה לי מוזר ואני מנסה להתלבש הרבה פחות חשוף מפעם. ולא, לא נהייתי נזירה פתאום, אני עדיין אותה משוגעת רק שעכשיו אני משוגעת בבית עם אדם שאני מאוד אוהבת ומעריכה, ותכלס ההרגשה היא פי מיליון יותר שווה.

התרחקתי מהרבה אנשים, חלק מהם מבינים ואנו עדיין נשאר חברים גם אם לא נדבר חודשים, אני כנראה צריכה עכשיו את הזמן הזה לעצמי, לסדר את הראש, את החיים, את הכל. הכל חדש לי ואני לומדת כל יום משהו חדש. אני משתנה ... אני כבר לא אותו אדם שהייתי פעם.

- אני מביא לך מתנה היום...
- איזה מאסטר?
- חחח בחורה, עוד כמה דקות אצלך ....
נכנסת לרכב, נשיקה הקישקוש הרגיל .... מאסטר מסביר לי מי הבחורה... הם היו פעם בקשר ונשארו חברים טובים, היא רוצה להתנסות עם בחורה וביקשה ממנו .... אני חושבת על כל אותם הפעמים הראשונות שהענקתי את החוויה בפעם הראשונה לבחורה .. כנראה הגורל שלי, כל העניין כאן שזה יכול להיות טוב מאוד וזה יכול להיות לא כל כך טוב בכל זאת פעם ראשונה.... לא תמיד יודעים מה לעשות ... הגענו לאסוף אותה מביתה, הסתכלתי מהחלון ראיתי כוסית מתקרבת אלינו, בדיוק כמו שאני אוהבת קטנה, רזה ... נוסעים ... הם מדברים על הנושאים המשותפים להם ואני מקשיבה ... וחושבת ... הגענו הביתה, הכנתי שתיה לכולנו, מאסטר התחיל להכין סושי .. יושבים מקשקשים על הכל וכלום .... היא ממש נעימה ואוירה שבדרך חששתי שלא תהיה משהו גם ממש נעימה לי, אין לי כל חשש אין בי שום סימן לקינאה ... בודקת את עצמי כי אני יודעת אם אקנאה שום דבר לא ילך ... מרגישה שהיא די לחוצה ... טוב בפעם הראשונה תמיד לחוצים, יושבים, שותים, אוכלים ... צוחקים ....
- תרדי למצוץ ... - אני מוצצת לו והם שם למעלה מתחרמנים
מהר מאוד עוברים למיטה ... היא עדיין די עצורה אני לא לוחצת ויורדת למטה שוב פעם, נותנת לה להרגיש יותר בנוח עם מישהו שהיא מכירה ... לאט לאט היא מתחממת גם.
- קונדום ... איפה לעזאזל הקונדום שצריך אותו?
קצת צחוק בשביל לשחרר את האווירה אני הולכת להביא קונדום ... רואה אותה רוכבת עליו, זה כל כל יפה לראות את המבט שלו, לראות את הפנים שלה אדומות מעונג .... אני יודעת בדיוק עד כמה היא נהנת ... וזה פשוט ממגנט אותי .... היא נשכבת אני מתקרבת אליה, מנשקת אותה, לאט ... מגששת .... נגיעות שלי נעימות לה ואני שוכחת שזו פעם הראשונה שלה ו... אוף כמה זמן לא הייתי עם בחורה .... זה טוב כל כך ... טעים כל כך ... כל כך שונה מלהיות עם גבר שתי עולמות שונים לחלוטין שתהים טובים אבל כל אחד בדרך שלו ... קולטת את מאסטר מסתכל עלינו מהצד .... שומעת את הגניחות שלה ... רוצה לשמוע עוד .... ועוד .. ועוד ....
שוב פעם שתיה וסושי, קישקושים, צחוקים... מאסטר יושב בינינו מחבק את שתינו ... מדהים אותי איך הוא מצליח לתת את תשומת הלב שלו לכל אחת מאיתנו בצורה יפה כל כך, רק ככה זה צריך להיות ... רק ככה בחורה לא תרגיש שום קינאה ... רק ככה היא תרגיש מלכה לידו ... אני שיכורה מוות ושתי אלה עדיין שותים ... אוף אני כזו רוסיה מזוייפת .. לא יודעת לשתות בכלל ... מאסטר קולט שאני גמורה ושולח אותי לישון .... אחרי כמה זמן הם מצטרפים אליי במיטה ..... מכאן אני כבר לא זוכרת ... רק סיפרו לי בבוקר .... היה סקס מטורף אני ירדתי לה ומאסטר זיין את שתינו והיא אפילו הצליפה בי קצת ..... הם אמרו לי שהיה ממש טוב אז למה אני לא זוכרת?! זהו סופי לא שותה יותר משתי כוסות בערב ... היה כזה טוב ואני לא זוכרת? חחחח העיקר שהיה טוב ...
למחרת אני כמובן קמתי ראשונה ... הילדה אחרי... הכנתי פנקייקים ... שתינו קפה, קישקשנו עד שמאסטר התעורר ... אכלנו ושמתי לנו סרט ... הילדה הייתה דבוקה לתנור ... אני באמצע ... נשכבתי על מאסטר והשכבתי אותה עליי ... ככה ברגוע בלי סקס ובלי כלום ... רק שוכבים ורואים סרט... לי זה עשה טוב כי הרגשתי הורמוניה מושלמת בין כולנו ... רק בשביל הרגעים כאלה שווה לחיות ....
אחרי הסרט כמובן עוד סקס ... את זה אני כבר זוכרת ... טוב לפחות את זה ... חחחח
הקפצנו אותה הביתה ... בדרך אליי מאסטר אמר לי משהו על זה שאני ממש לא קנאית וזה מדהים אותו ... עניתי לו שאני יודעת שיש לי מקום אצלו שאף אחת לא יכולה לקחת ... וזה נראה לי הדבר הכי חשוב לזכור שמצרפים מישהי ...
מתנה מדהימה מאסטר ...
תודה ...

המאסטר עדין ורך ..... סקס ונילי .... כזה אגדי ... אבל ... היא שוכבת על הסדין הלבן ... הידיים והרגליים שלה לפי קו גופה מחוברים על הסדין עם עשרות מחטים .... כל תזוזה קטנה שלה – כאב בלתי ייאמן.....היא אפילו לא יכולה לזוז בקצב האטי שלו ..... מסתכלת כאילו מהצד איך מאסטר מענג אותה .... אבל היא כל כך רוצה להימשך אליו, לענות לו עם גופה .... דם ... זה כל כך יפה על הסדין הלבן .... וגם כל התהליך של החדרת המחטים .... היא צלובה לפניו .... מתחתיו .... כל כניסה אליה – כאב ופורקן .... מבטו המעורפל בדיוק כמו שלה ... הם מסתכלים אחד לשני בעיניים ...... היא לא קיימת יותר... קיים רק הוא ... היא רק ההמשכיות שלו ..... תנועת רפלקס שאחרי האורגזמה ... זעקת כאב .... היא רק חלק קטן ממנו .... הוא הבורא שלה ... הוא מפסל אותה כאילו היא חומר גלם .... הוא מנשק את השפתיים ועיניים המלוחות שלה ... מכניס בתוכה חיים ואוויר יחד עם נשימתו .... סקס איטי מאוד ... מצד אחד היא רוצה שזה יפסק כבר .... מאסטר משחרר את המחטים ... אבל באותו זמן ..... היא נחנקת מעונג ... ללא כל יכולת לסרב או לומר מילת ביטחון ...

תיקח אותי אל בית שלך
הוא על חוף של האגם החלומות שחור- המעורפל
שם באוקטובר עדיין בוערים כמו אש
עלים על עצים גבוהים... אין צורך בשיחה שם ...

שם מתנדנדת על גלים הרפאים של נשמתי
סירה העזובה, ורק עם כוח של דמעות
תחרוק ותפזר על שקט לא משמעותי
"אוהבת רק אותך..." גם שאלה וגם תשובה

שם על רציף הרוח משחקת כל הלילה
על דשא הירוק - ברקת
שם רוח היא לוחשת לנו "לא הגיע זמן ..."
וזמן החרישי הוא כאילו זז אחורה

שם אעמוד ליד האש
של ארובה ביתית מתחת לעיניך
ושם ללא זיוף פשוט כזה רק תחבק
ועל הכל אנחנו קצת נשתוק ....

בתוך שיער שלי קלועה לי כוכב
ותנגב עם יד חמה את הכאב המיותר
ושם עיוורת מהאושר, אפול לתוך רגליך
ושם השם שלך - הוא צופן מיוחד

שם מאושרת אתיישב על הכורסה
ממש על שפת המים, ואתבונן רק בשקיעה
כל המילים שם מתאספים בצליל אחד – אתה
ומהליטופים שלי אתה יושן ..... רגוע ...