ירושלים של זהב

יש הרבה יתרונות אבל הקטע הזה שהספסלים קפואים ועושים נעים בתחת החבול זה לא רע בכללללללל

"אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר." (פרנק הרברט, חולית)

אני לא טיפוס שמפחד יותר מדי. אולי זאת בעיה. כשהייתי ילדה בחופשות הקיץ היינו מבלים ימים שלמים בחוף הים. בימים של גלים גבוהים היינו נהנים מ"להתחרות" עם הגלים. אני בדרך כלל הייתי קופצת אל תוך הגל ויוצאת מהצד השני. זה ככה בכל התנסות חדשה שלי. קודם כל אני אומרת כן ואז אני מבינה (לפעמים) שאולי היה עדיף להגיד לא. זה היה ככה כשרק התחלתי כאן בכלוב. אמרתי כן לכל חוויה שהציעו לי וזה נגמר בפעם אחת שמעיפים אותי מדירה אחרי שניסו לחדור אליי אנאלית כשאני עם כיסוי עיניים ופעם אחרת שמכאיבים לי בצורה שלא הצלחתי להכיל והוא המשיך לנשוך אותי גם כשבכיתי את מילת הביטחון. יכל להיות יותר גרוע, יכלו לאנוס אותי ביער בלי הסכמה. 

כשאני קוראת את הציטוט בתחילת הפוסט אני לא חושבת על פחד. אני חושבת על דיכאון. דיכאון הוא בערך הדבר היחיד שמפחיד אותי. השבוע היה לי משבר קיומי קטן (אני בסדר, עברתי אותו, נראה לי) והרגשתי איך שאני מתפוררת בתוכי. הכי קשה בזמן של דיכאון זה לזכור שהגלגל יעלה למעלה מתישהו. 

אני מפחדת שאני לא נשלטת מספיק טובה. איזה קשה זה היה לכתוב את זה. האמת היא שגם כשהייתי שולטת עחזריט פחדתי שאני לא מספיק טובה. אתמול חטפתי מלא מכות. היה שלב שהדם השפריץ על הרצפה. 

אין פואנטה, רק בן אדם חסר ביטחון.

נ.ב. אני הולכת לאורדורה שבוע הבא ואני מתרגשת כבר מעכשיו.

יאיא חמוד מה נשמע? אני הצטרפתי לצבא האמת של בשלול אז קבל תמונה נהדרת מהסשן שהיה לי היום.

(כבר קשה או שעדיין רך?)

(זה הולך להיות גאג נהדר!)

ביום חמישי האחרון נסעתי להלן. בזמן האחרון יש רוטינה קבועה שמחכה לי מפתח מחוץ לדירה, אני מתפשטת בסלון ומגיעה להעיר את אדון ה' בעזרת ליקוקים נעימים שם למטה. הפעם הלן הייתה כבר ערה במיטה אז הסקס התחיל מוקדם מהרגיל. הפעם הצלחתי להיות יותר גיבורה עם האנאלי, זה כאב ממש אבל הצלחתי להישאר בתנוחה. זה עוזר שהראש שלי מחוץ על כרית. מיד אחרי שהלן גמר לי על הגב הוא התחיל לתת לי ספאנקים בתחת. זה ממש כאב. האמת היא שהתרגלתי שיש הפרדה בין הסקס לבין המכות אז לא הייתי מוכנה למכות. 

אחרי שסיימנו את המכות והתארגנתי לסשן סרסור (התקלחתי ולבשתי הלבשה תחתונה יפה) יצאנו לדרך. הייתי ממש לחוצה בשלב הזה. לא שזה מנע מהכוס שלי לטפטף. כחלק מההכנה הוחלט שאני אכנס לדירה של הצד השלישי עם כיסוי עיניים. בזמן שנעמדנו מול הבניין והוא הוציא את כיסוי העיניים הייתה לי תחושה לא טובה עם זה. אני קצת כועסת על עצמי שלא אמרתי בזמן אמת שזה ממש מזכיר לי את המניאק שסישן אותי בפעם הראשונה בחיי. הסשן עצמו היה ממש נחמד. הבחור השלישי כזה ונילי וביקש רשות לגעת וכזה. בסך הכל אני חושבת שזה היה ניסוי כלים מוצלח. בפעמים הבאות נעשה כיוונונים קלים. 

אחרי הסשן חזרנו הביתה והייתה מנוחה של כמה שעות לפני היציאה לדאנג'ן. במהלך הסשן וקצת אחריו הייתי באופוריה קלה שהצלחתי לבצע את המשימה כמו שצריך וכאלה. רק כשישבתי על הספה וקצת ירד האדרנלין נהייתה לי הרגשה מגעילה כזאת ביני לבין עצמי. הנטייה הראשונית שלי הייתה לא לספר להלן. אני יודעת למה לא רציתי לספר. לא רציתי להגיד שאני מרגישה רע. גם התחלתי לחשוב שאני מאכזבת אותה. אחרי התכתבות עם חברה אזרתי אומץ ופתחתי את הנושא מול הלן. עד כמה שזה היה קשה אני שמחה שדיברתי על זה. אני עוד אמשיך לדסקס את זה עם הפסיכולוגית. אני חושבת שאני רוצה להמשיך עם התהליך הזה אבל אני רוצה לוודא שאני לא פוגעת בעצמי בדרך. 

אחרי שהגיעה בת הזוג של הלן וההתארגנות הסתיימה יצאנו אל הדאנג'ן. אני מרגישה מאוד בטוחה בדאנג'ן כי שומרים עליי כמו על יהלום. אני אתן דוגמה קלאסית. בהתחלה היה בלאגן עם הלוקר אז הלן הלכה לברר עם הצוות ואני ובת הזוג נשארנו ליד הלוקר. אני כבר הייתי בלי טופ. יעני כל הציצים בחוץ ועם קולר. היה מישהו שהלך לשירותים ויצאו לו העיניים מהמקום וכמובן שהוא חזר. הוא נעמד מולי ונתחיל לשאול אם הגעתי לבד. לא הייתי במצב לדבר אז כזה פזלתי הצידה והוא קיבל נביחות שהעיפו אותו לכל הרוחות. 

חוץ מזה גם קיבלתי מלא מכות שזה היה כיף. קיבלתי נשיכות לצלילי השיר ששמתי לכם בתחילת הפוסט שזה היה נהדר. מה עוד? אה הוצאנו לכולם את העיניים בזמן שמצצתי להלן והלן גרמה לבת זוגתה לראות כוכבים או משהו כזה. אני הרגשתי את הכוכבים כי המגפיים של בת הזוג היו עליי וכל גמירה העקבים ננעצו בי. זה היה נחמד 🫠

קיצר היה טוב ביום חמישי. אני יודעת בוודאות שהיה טוב ביום חמישי כי הייתי ממש פרודוקטיבית במטלות הבית בשישי שבת. גם עשיתי מלא כביסה, גם סידרתי את הארון, גם שטפתי את כל הכלים. גם הלכתי להתארח אצל משפחה בירושלים, זה כיף הקטע הזה. 

❤️

אור ואהבה 

היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב. 

השבוע הלכתי לישון בבית של אמא שלי. מלא זמן לא ראיתי אותה (לפחות שבועיים נראה לי) ואפילו שאנחנו מדברות בטלפון כל יום לפעמים אני צריכה קצת להרגיש ילדה של אמא. 

מאז שעברתי דירה אנחנו מבלות פחות זמן איכות ביחד. העובדה שעברתי דירה ב6.10 עוזרת להסביר את זה. עד עכשיו הייתי בבלאגן ובעיקר ירידות במצב הרוח. היו רגעים שהצלחתי לשמור על שפיות, בעיקר כשהייתי מתחת לרגליים של הלן. 

בבית של אמא שלי יש בחדר שלי מחברת שורות ירוקה פשוטה. קיבלתי אותה כשהשתחררתי מבית סוטריה. כתבו לי בתוכה דברי פרידה מהדיירות והמלווים וכאלה. באחד מהדפים מצוטט השיר שכתוב בתחילת הפוסט והיא כתבה שאני עוד אתגלה בזמני האיטי, הבלתי מתחשב. היא צדקה. כל השנים שנאתי לקנות בגדים ובחודש האחרון פשוט שברתי לעצמי את הפוביה. הלכתי לקניון עם אמא שלי וקניתי כמה מכנסיים וחולצה השבוע וזה היה פשוט חוויה נעימה. פעם ראשונה שזה קרה לי. 

בתמונה הבאה אפשר לראות ניצחון קטן

אני: אני יכולה לקבל נשיכה בשכמה השמאלית לפני שאני הולכת? 

מה שבאמת אמרתי: אני יכולה לקבל משהו שיזכיר לי אותך בזמן שאני לא כאן?

*קיבלתי את הנשיכה ועוד הרבה דברים שאכתוב עליהם בקרוב