ירושלים של זהב

התחלתי לענות לכולם בקופי פייסט והתגובות פיפי. מומלץ לכולן 10/10.

אז היה לי פרץ יצירתי ואמרתי למה שלא תהנו גם, יאללה תהנו חמודים.

אז מצאתי עוד עבודה ואני חותמת על חוזה ביום ראשון. עכשיו רק למצוא דירה נורמלית בירושלים ולקנות אופניים והכל מסתדר. יאללה להדליק נרות

👁👁

אז הייתה לי שבת מחזור עם הכת. היה ממש כיף. בזמן של הלימוד אתמול למדנו על משמעות האמפתיה בפרשת השבוע. (פרשת בא, יש את מכות ארבה, חושך ובכורות ופרעה משחרר את בני ישראל). בכל מקרה קראנו את השיר שהשם שלו כתוב בכותרת והגעתי למסקנה שהוא מסכם את התהליך שעברתי בשנים האחרונות ושיאו היה בהודו.

עכשיו שיר.

כל אדם צריך/אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹאֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.    
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלָיִם,וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,
לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

נ.ב. רפואה שלמה לכל הפצועים❤️

היום הייתי אצל הפסיכולוגית אחרי שבועיים ויומיים שלא הייתי אצלה. זה היה בכוונה. אני במצב נפשי טוב אז החלטתי שאני יורדת לפעם בשבועיים במקום פעם בשבוע. זה משמח אותי כי אני חושבת על התקופה הארוכה שהייתי פעמיים בשבוע אצלה. היום היה לי יום מעצבן לאללה, הייתי בבנק בבוקר ואז מרוב עצבים על הבנק שכחתי לאכול צהריים. קורה אני מניחה. בכל מקרה רציתי לספר על זה שמחר זה חודשיים מאז הנחיתה שלי בארץ. מצאתי עוד עבודה, אני מחפשת דירה בירושלים ויש לי חיי חברה ממש טובים. מלא חברים ברחבי הארץ ששמחים לארח אותי. אז סיפרתי לפסיכולוגית היום על כל זה. כל הדברים האלה הם דברים שסידרתי מאז שנחתתי. נראה לי שהסוד שלי הוא שכל פעם אני עושה דבר אחד ולא נלחצת מכל הדברים שיש לי לעשות. גם ממש עוזר שאמא שלי נותנת לי לגור אצלה והיא ממש עוזרת לי. 

(יש לי סטודנטית שאני עובדת איתה שממש מזכירה לי את עצמי. היא גם סטודנטית לחינוך מיוחד שנה ב' ואבא שלה נפטר לפני אחת עשרה חודשים. כמה מפתיע שקיבלתי אותה. אני מספרת לה על כל מיני דברים שקרו לי בשנה בית כמו הפעם ההיא שהתיישבתי על הרצפה של המקלחת בזמן שהמים המשיכו לזרום והרגשתי כאילו זה אדם אחר שנמצא שם מתחת למים. אני כל הזמן נזכרת בשנה ההיא. אבא שלי נפטר בשבוע הראשון של שנה בית. הפסיכולוגית שאלה אותי היום איך אני עם זה שיש לי אותה. אמרתי שזה קשה אבל אני באמת רוצה להיות שם בשבילה. אחרי שסיימתי עם הפסיכולוגית הייתי בזום עם הסטודנטית והיא סיפרה לי שבזכות זה שאני מקשיבה ומשתפת אותה בזה שזה לא קל להיות יתומה היא הלכה וקיבלה עזרה מקצועית. היא אמרה כמה פעמים שאיזה כיף לה שהיא קיבלה אותי ושהיא זכתה בי. די החלקתי את זה והמשכתי במשימות אבל זה גרם לקצת דמעות בעיניים. לא יודעת, מורכב)

לשבת באוטובוסים בירושלים, לראות שעלה אחד הבלוגים הויזואלים שאני עוקבת אחריהם, לקרב אליי את הפלאפון ולפתוח את הבלוג.

שמתי פרח בתה שלי ואחרי שסיימתי את התה אכלתי את הפרח. ילדים לא לאכול את הפרח. זהו, כיף לי:)

(טאבולה אין יור פייססססס)

כולם לעצור מה שהם עושים ולהקשיב לי. אני הגעתי למצב יציב כלכלית ולכן אני מחפשת דירה. מהכירותי עם שוק הדירות המאתגר לעיתים אני יורה גם כאן. אם למישהו יש כיוון לדירת חדר חדר וחצי עד 3000 לא כולל חשבונות בירושלים אני יותר מאשמח לשמוע. מניחה שזה יהיה בשכונות כמו קריית יובל, קריית מנחם ושות'. אה לא מעוניינת בדירות ברמות ו/או פסגת זאב. יאללה מקווה שאני אעבור דירה בקרוב במהרה בימינו אמן. 

פספסתי את אתמול אז נכתוב על שני ימים בפוסט אחד. הנושאים שלנו להיום הם רמזים מטרימים וחוויות ראשוניות.

לגבי רמזים מטרימים יש לי שניים שעולים לי לראש כרגע. הראשון זו כמובן יסמין מאלאדין ואני חושבת שכולם כאן מבינים על מה אני מדברת. השני יותר מעניין לדעתי. גדלתי בהתנחלות ואחד הפחדים שהיו לי בתור ילדה היה שהחמאס יחטוף אותי. זאת הייתה פנטזיה מפורטת להפליא והייתי מרדימה את עצמי איתן. עד היום אם קשה לי להירדם אני מצמידה את פרקי היד שלי אחד לשני ונרדמת.

לגבי חוויות ראשוניות אין לי דברים אופטימיים מדי לכתוב והשאלה היא בכלל מה נחשב חוויה ראשונית. אם זה סשן ראשון אז כבר כתבתי עליו ולא בא לי לחזור על הטראומה ההיא. אני האמת גם לא ממש זוכרת הרבה מהסשן הראשון שלי, לא בטוחה שזה היה סשן. הייתי במסיבה הראשונה שלי אצל אורדורה ובאיזה שלב הייתי בחדרים מאחורה עם ארבעה חמישה נשלטים. המסקנה שלי מכל זה היא שאני לא זוכרת הרבה מהתקופה ההיא.

טוב אין לי פואנטה ביי.