ירושלים של זהב

טוב אז אחרי הפוסט שפרסמתי מוקדם יותר היום קיבלתי תוספת לפנטזיה מאנונימי יקר. תבלו❤️

9:55

הוויז מראה לי עוד שתי דקות להגעה. מצוין. אני מסתכל אל המושב שליד הנהג ורואה את תיק הצעצועים שהבאתי. גדוש בכל טוב. אני מחנה ליד הבית שלה ויוצא מהאוטו. אני מחכה בסבלנות עד שהשעון מראה 10:01 ומתחיל ללכת. אני פותח את הדלת ונכנס ישר לסלון. היא מחכה לי בתנוחת הנאדו במרכז הסלון. אמרתי לה שתלבש מה שהיא רוצה אז היא בחרה בגדים של בית, שורטס וחולצת טריקו. אני מתיישב על הספה ככה שאני נמצא בזווית שהיא חייבת להזיז את הראש כדי לראות אותי. כחלק מההכנות לסשן היום אמרתי לה שעד שאני מדבר אסור לה להזיז את הראש. היא נלחמת בינה לבין עצמה להמשיך להסתכל קדימה וזה חמוד בעיניי. אני נותן לה עוד שתי דקות של מאבק פנימי ומחליט להקל עליה. 

"עיניים לכאן ילדה."

בנשיפת הקלה היא מסובבת את הראש. אני מסמן לה עם היד והיא מתקרבת אליי ומניחה ראש על ירך ימין שלי. אני מלטף לה את השיער. אני מניח לה אצבע מתחת לסנטר ודוחף כלפי מעלה.

"קומי ותתפשטי."

היא בולעת את הרוק ומתפשטת. היא מקפלת את הבגדים, מניחה אותם בצד של הספה ונעמדת מולי. היא משלבת ידיים ככה שהן מסתירות לה את הפטמות. אני מגחך לעצמי ונעמד מולה. אני מוריד אתק הידיים שלה לצדדים ומושך לה בפטמות. בעזרת הפטמות אני מוביל אותה אל רגל השולחן ומוריד אותה אל הרצפה. אני מוציא את השלשלאות וקושר אותה אל רגל השולחן. 

כשהיא כפופה. קשורה לשלשלאות שהוכנו מבעוד מועד. עם התחת באוויר , הראש על משטח העץ והידיים מקבילות לרגלים של השולחן אני מרשה לעצמי להתענג על הקנבס שלמולי.

קודם כל אני מוציא את הויברטור הוורוד שלי. מגיש לה אותו לפה ומורה לה למצוץ אותו. מוסיף ברשעות שתתרגל לרעיון. לעובדה שבסוף גם הפה שלה יהיה לשימושי. וכשהצעצוע רטוב בצורה מספקת אני דוחף אותו עמוק פנימה ומפעיל את המנוע.

"לא לגמור ילדה. ובלי לקלל."

מוציא את הנרות, את כלי המשחיט ואת הקוק רינג מהתיק ומסדר לי הכל יפה יפה.

שולף לי את הכלי מהצעצוע ונושף בין הרגלים שלה. שומע אותה מחניקה קללה ועוצר.

"אמרת משהו?"

היא מנסה לצאת מזה באיזה ניסיון הירואי לתשובה שנונה יותר או פחות שניה לפני שאני גורם לה לראות כוכבים ומשאיר סימן גדול, אדום, פועם וברור של יד על פלח ימין.

11:39

יש לי גור קטן שמצטנף בתוך הידיים שלי. הסוף.

מי שעוקב אחריי יודע שאני כותבת פוסטים רק כשנחה עליי המוזה. לאחרונה לא נחה עליי המוזה. טסתי להודו והיא נשארה שם, זונה. 

בכל מקרה לענייננו. פעם בכמה חודשים אני אוהבת לקרוא את כל הבלוג שלי מהפוסטים הממש ראשונים. זה תרגיל טוב בשבילי. לראות כמה דרך עשיתי בשנתיים וחצי שאני נמצאת כאן בכלוב. אפילו לא במונחים בדסמיים, השינוי במבנה הנפש שלי הוא הבדל של שמיים וארץ. כשהייתי בתיכון הרב של האולפנא אמר לנו משהו שרק בשנים האחרונות התחלתי להבין. הוא אמר שאנחנו עוברים בחיים שלנו שוב ושוב ושוב באותם מקומות. הקטע הוא שאנחנו לא סובבים במעגלים. אנחנו נעים בספירלות. כל פעם אנחנו חוזרים לאותו מקום שהתמודדנו איתו מנקודת מבט אחרת. 

אז אחד הדברים שממש ברורים לי מקריאה חוזרת של תחילת הבלוג שלי הוא שהייתי מאוד תמימה ומאוד נאיבית. כן הייתה לי אינטואיציה מאוד נכונה שבשבילי כתיבה זה מרפא. נחזור לעניין הספירלות. אמרתי אי אז שאני בסוף אהיה צעצוע כמו שאני צריכה. אחרי זה כשהייתי עם הנשלטת אמרתי שאולי לא נהייתי צעצוע אבל הייתי בעלת צעצוע וזה מספיק קרוב. היום אני חושבת שאני כן רוצה את ההחפצה הזאת כלפיי אבל רק מיצור אנושי אחד ומיוחד. אני כבר לא מחלקת בנדיבות את האמון שלי לכל עובר אורח באדומות כאן בכלוב. היופי הוא שיש כמה אנשים שהרוויחו את האמון שלי. החלק המצחיק הוא שלא שאפנו להיות במערכת יחסים בדסמית בכלל. 

נחזור להחפצה. משהו שאף פעם לא עשיתי בבלוג היה לכתוב פנטזיות. זה מעניין כי אני אוהבת לכתוב באופן כללי ואני גם אוהבת לקרוא פנטזיות. הייתם מניחים שאחד ועוד אחד שווה שניים. 

*******************************************

9:55

הוויז מראה לי עוד שתי דקות להגעה. מצוין. אני מסתכל אל המושב שליד הנהג ורואה את תיק הצעצועים שהבאתי. גדוש בכל טוב. אני מחנה ליד הבית שלה ויוצא מהאוטו. אני מחכה בסבלנות עד שהשעון מראה 10:01 ומתחיל ללכת. אני פותח את הדלת ונכנס ישר לסלון. היא מחכה לי בתנוחת הנאדו במרכז הסלון. אמרתי לה שתלבש מה שהיא רוצה אז היא בחרה בגדים של בית, שורטס וחולצת טריקו. אני מתיישב על הספה ככה שאני נמצא בזווית שהיא חייבת להזיז את הראש כדי לראות אותי. כחלק מההכנות לסשן היום אמרתי לה שעד שאני מדבר אסור לה להזיז את הראש. היא נלחמת בינה לבין עצמה להמשיך להסתכל קדימה וזה חמוד בעיניי. אני נותן לה עוד שתי דקות של מאבק פנימי ומחליט להקל עליה. 

"עיניים לכאן ילדה."

בנשיפת הקלה היא מסובבת את הראש. אני מסמן לה עם היד והיא מתקרבת אליי ומניחה ראש על ירך ימין שלי. אני מלטף לה את השיער. אני מניח לה אצבע מתחת לסנטר ודוחף כלפי מעלה.

"קומי ותתפשטי."

היא בולעת את הרוק ומתפשטת. היא מקפלת את הבגדים, מניחה אותם בצד של הספה ונעמדת מולי. היא משלבת ידיים ככה שהן מסתירות לה את הפטמות. אני מגחך לעצמי ונעמד מולה. אני מוריד את הידיים שלה לצדדים ומושך לה בפטמות. בעזרת הפטמות אני מוביל אותה אל רגל השולחן ומוריד אותה אל הרצפה. אני מוציא את השלשלאות וקושר אותה אל רגל השולחן. 

11:39

יש לי גור קטן שמצטנף בתוך הידיים שלי. הסוף.

#לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה לבקש מכות.

#מאז שהורדתי מינון לפעם בשבועיים אני מרגישה שאני לא מדברת על שום דבר משמעותי עם הפסיכולוגית. 

#לחלופין, אני בתקופה מעולה ויכול להיות שאין לי על מה לדבר איתה באמת.

#אני מרגישה ממש מוצלחת בעבודה האקדמאית שלי ואני מתאקלמת ממש יפה בעבודה החדשה שלי. 

#דיברתי ממש ברצינות ופתוח עם אחותי הקטנה. זה נחמד שהם יודעים על הדיכאון שלי ועל זה שאני לא רוצה ילדים, זה מקל על העניינים. 

#(נראה לי שאמא שלי לכל הפחות חושדת שאני בענייני הבדסמ אבל כל עוד היא לא שואלת אני לא מתכוונת לספר לה, יש דברים שלא אמורים לדבר עליהם עם ההורים והעובדה שאני אוהבת לתת ספאנקים בתחת היא אחד מהדברים האלה)

#יש משחקי חוץ של הפועל בצרפת עוד 3 שבועות ויש אוהדים שקנו כרטיסים וממש בא לי לטוס אבל אני לא יכולה. 

#אני עדיין תוהה ביני לבין עצמי מה זה אומר שיש לי נשלט משוייך. ואם בכלל יש לי נשלט משוייך. אולי אני צריכה לעשות טקס של consideration. 

#מי היה מאמין שהטיסה להודו תסדר לי את הראש ככה.

#כל הכבוד לי שאני לא מתפשרת על דברים שהם כמעט ובערך. מאז שוויתרתי על החלק ההוא בחיים שלי אני מרגישה שהעברתי הילוך לדרייב במקום פארקינג.

#התחלתי לקשור ברצינות לאחרונה ומרגיש לי שאני יודעת מה אני עושה. 

#אין לי איך לסיים את הפוסט החסר פואנטה הזה אז תרקדו.

היום היה לי יום טוב. יודעים מה? לא היה לי יום טוב, היה לי יום מעולה!

ישבתי עכשיו איזה שלושים שניות מול המשפט שכתבתי ממקודם ופשוט נתתי לעצמי להעריך את הרגע הזה. אשכרה חמש וקצת שנים אחרי המוות של אבא ואני באמת בסדר גמור. יש לי כל כך הרבה אנשים שעושים לי טוב בחיים שלי בכל מיני מעגלים. 

היה לי חשק למחוק עכשיו את כל מה שכתבתי ממקודם. זה מדהים כמה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לעוף על עצמו. 

אז בשביל מה אני כותבת את הפוסט הזה? בשביל שתהיה לי תזכורת שעשיתי משהו נכון בחיים שלי מתישהו. וגם שאם מוותרים על הדברים שהם רק כמעט אז מקבלים מלא דברים שפשוט היו מתחת לאף. טירוף.

אז אתמול הייתי במסיבה ראשונה מאז אוגוסט. היה לי מאוד כיף לראות את כולם ובאמת הפמדום מרגיש לי כמו בית. גם המקום החדש ממש נוח ויש שיפורים שמגיע לפרגן עליהם לאורדורה. קודם כל הרקדן אתמול היה הברקה אמיתית. דבר שני אני ממש נהניתי מהאיזור השמח. 

יש שני דברים שאני רוצה לכתוב עליהם. הראשון קרה ממש בהתחלה. הגענו למסיבה ואז התחממתי קצת בריקודים. אחרי כמה זמן אני מסמנת לנשלט שבאתי איתו שיתקרב. אני התכוונתי לרקוד איתו אבל הוא אמר שהוא רוצה מכות. אני בסך הכל בן אדם נחמד שאוהב לשמח אנשים אחרים אז זזנו לסשן. הבאתי את הצעצועים שלי והתחלתי לתת ספאנקים עם הידיים. עכשיו אני אתן איזה הסבר קטן, לאחרונה אני מסתובבת עם מישהו שממש יודע לתת ספאנקים נכון. כנראה שמהפעמים שצפיתי בו ומעוד פעם שהוא הדגים עליי כדי ללמד מישהו שלישי נכנס לי קצת לראש. אחרי כמה זמן הוא שאל אותי אם אני מרביצה יותר חזק או שזה הוא שמלא זמן לא הסתשן אז סף הכאב שלו ירד. זה היה הרגע שהבנתי שאני מסוגלת לסשן נשלטים רק בעזרת הידיים שלי. המשכתי את שאר הסשן רק בעזרת הידיים שלי, זה נחמד לדעת שאני לא חייבת להביא צעצועים כדי לשחק.

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו קרה לקראת סוף המסיבה. זה היה אחרי שחטפתי מכות ובאופן כללי הייתי בריחופים. אני ממש לא אוהבת שאנשים זרים נוגעים לי בשיער. למרות מה שכתבתי, אם זה אנשים שאני אוהבת שנוגעים לי בשיער אני נמסה ונכנסת למוד שלולית. ליטרלי צריך להחזיק אותי שאני לא אפול. 

אז אחרי ההקדמה שהקדימה את הסיפור נחזור למסיבה. עמדתי ליד הרחבה עם זוג חברים ובאיזה שלב החברה שלחה יד ללטף לי את השיער. אני כמובן הזהרתי שאני נוזלת כשזה קורה והיא אמרה שהיא תחזיק אותי. זה לא היה מספיק אז נקשרתי רק עם הידיים לצלב שהיה ליד הבר. זה לא היה מכות, פשוט ציפורניים בגב ובקרקפת. זה היה כל כך כיף. היום בבוקר נזכרתי בזה וניסיתי לחשוב מה היה שם. אני חושבת שהדבר הראשון היה שאני סומכת על שניהם ממש. הם יודעים מה הם עושים. זתומרת, אם הם לא יודעים אז הם לא עושים. הדבר השני היה שהייתה פומביות (כל כך אוהבת פומביות אלוהים) אבל הייתי עמוק בחוויה. 

קיצר מה אני אומרת לכם? מחפשת מישהי רצינית לטווח קצר.

תודה רבה לכל מי שהיה חלק מהסופש הזה. הוא היה רגוע ומשוגע ומלא באנשים שאני אוהבת. אתם יודעים מי אתם❤️

יש אנשים שכותבים בכלוב על סקס ומכות ואקטים. גם אני כותבת על סשנים כאלה ואחרים מדי פעם. הפעם אני מתכוונת לכתוב על דבר שקרה ברגע. ואולי הוא התחיל אתמול וממשיך עד עכשיו. 

אני במרכז מיום חמישי בערב. כל לילה אני ישנה אצל חברים אחרים. אתמול אסף אותי בחור העונה לשם ג'ילדה. הוא עונה לשם הזה כי הוא לא סמרטוט רגיל, הוא סמרטוט מובחר. אנחנו מכירים כבר שנה בערך ורק לאחרונה התחלתי לסשן אותו. הוא מבלבל כי הוא נדיב בצורה קיצונית לכולם, אבל יש דברים שהוא יעשה רק אם אני אורה עליו לעשות אותם. 

בכל מקרה, אתמול הוא אסף אותי. הוא בא עם מכנסיים שחורים ארוכים וחולצה מכופתרת. אפילו לא זכרתי שאמרתי לו פעם שזה איך שאני מצפה מאנשים שמסיעים אותי יתלבשו. אחרי שהגענו אליו לדירה אני ישבתי בספה ורדיתי בו בזמן שהוא עמל במטבח. לארוחת ערב הגיע אורח נחמד ואחרי ארוחת הערב (הממש טעימה, היה גולש ותותים בשמנת) התאמנתי על קשר סאמרוויל. אחרי שסיימתי לקשור אותו התעללתי בו קצת. בקטע הזה קרה הדבר שבשבילו בכלל התחלתי לכתוב את הפוסט הזה. הוא שאל אותי אם הוא יכול להיות שייך לי.

האמת שלא ממש הופתעתי. היו כמה סימנים מקדימים בהתארגנות שלו לקראת ההגעה שלי אליו. עדיין לא ציפיתי שזה יקרה בנקודת זמן שזה קרה. שאלתי שוב מה הוא אמר כדי לוודא ששמעתי נכון. הוא חזר על המילים כשהוא מסתכל לי בעיניים. אחד הדברים שאני מעריכה באדון ג'ילדה זה המחשבה שהוא משקיע לפני שהוא ממשיך עוד צעד קדימה. ברור לי שהוא יודע שזה מה שהוא רוצה. המחשבה הראשונה שלי הייתה שזו מלא אחריות להיות שולטת. אחד הדברים שהבנתי על עצמי לאחרונה הוא שאני לפעמים נוטה להיות אימפולסיבית בכניסה שלי למערכות יחסים. עכשיו, אני כן רואה איפה מערכת היחסים הזו תהיה מועילה לשנינו. אני באמת אוהבת את הג'ילדה הזה. הוא מצחיק ומבין עניין. זה לא שילוב שאפשר למצוא בקלות. 

"הנני העני ממעש". ככה מתחיל הפיוט ששליח הציבור אומר לפני תפילת מוסף בראש השנה וביום כיפור. להיות שליח ציבור בראש השנה ויום כיפור זה כבוד גדול. עם כל הכבוד הגדול יש רגע מיוחד בתפילה שכל המתפללים בשקט ורק שליח הציבור מתפלל וזה בפיוט הזה. התחושה שעוברת בפיוט הזה היא שאמנם השליח נבחר להוביל את הציבור אבל הוא עדיין בן אדם רגיל עם חטאים והכל.

זהו, זאת הפואנטה שלי. אמנם נבחרתי וזה מחמיא לי בצורה לא רגילה אבל אני עם התחושה שאסור לי לעוף על עצמי יותר מדי. 

אז הסכמתי לתקופת ניסיון כדי שנראה שנינו מה קורה עם זה. נראה מה יהיה:)