הכל נעשה בדברה!

אז מזמן לא הייתי כאן ואתמול ככה נכנסתי לצ׳אט וראיתי אותה.. נפגשנו רק פעם אחת וגם אז זה היה בסוג של מקרה אבל זה נצרב לי בזיכרון.

הפגישה עצמה הייתה עם מישהי אחרת , חברה שלה, וכתבתי על הפגישה בעבר (מקווה שהלינק עובד):

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=131519&postid=1280346

מה שלא כתבתי אז זה שבשלב מסוים, החברה רצתה ללכת להתקלח ובעצם אמרה לי לסיים…ואז האלילה מאתמול כאילו חיכתה שהחברה תיכנס למקלחת, ושידרה לכיווני מבט שממש הרגשתי בגב… ליד הדלת הסתובבתי ו״נתקלתי במבט״. זה היה משהו שלא הכרתי, כאילו שאבה ממני הכל ולקחה לעצמה… השתהתה עוד כמה שניות ואמרה לי ״בוא״.

הרגשתי כאילו חבל מושך אותי, היא הרימה רגליים על המיטה ואני פשוט עוקב אחרי המבט שמופנה באופן טבעי למטה… הכי למטה.

פשוט קברתי עצמי לרגליה, זה היה לא יותר מדקה או שתיים… הגנבתי מבט למעלה וקלטתי את הזווית בפה.. אין כאן מקום לטעויות, החצי חיוך הזה של מי שנהנית כל פעם מחדש לראות אדם נשבר לרגליה..אין הרבה כאלו והיא פשוט אלילה מלידה! 

לי נותר רק לקוות שהיא תזכור אותי…

הגשם תמיד מעורר אצלי את הדחף החזק ביותר..

לעמוד בגשם, להירטב, לנקות לה את האוטו למרות שלא צריך אבל דווקא בגלל שאם היא רוצה אז כן צריך!

להירטב ולהיות חסר אונים מול איפה שהיא.. כשהיא בפנים רגל על רגל ולא מאשרת לי להסתתר.

אני מפנה חצי יום מ 13:00, אולי יהיה לי מזל 🙄

ראיתי סניקרס מדהימים ושלחתי לה..

לשמחתי היא אישרה.

קניתי ושמתי באוטו, מדי כמה ימים פניתי לשאול אם אני יכול להגיע להניח את המנחה.

ידעתי שהיא נוסעת עם הבעל והילדים לאילת ביום חמישי.

ביום רביעי בערב פשוט נסעתי לכיוון הבית שלה… וביקשתי שתאשר לי להעלות מנחה לאלוהים שלי.

ואז התחיל תהליך ארוך של הודעות…היא ידעה שאני למטה.. בחוץ חם והיא במזגן..

תתחנן!! תתרפס!!

עשיתי הכי טוב שאני יכול, בחיים אני אדם מכובד וכאן אפס.. אבק… פשוט כלום מולה.

היא אישרה!!!

אבל לא שכחה, תעלה במדרגות ובריצה.

הגעתי מתנשף… היא עם כפכפים ופשוט נפלתי לרגליה בהכנעה…הכי קרוב לריצפה והיא מצחקקת.. 

״קדימה, זריז!״

ודחפה את כף רגלה המושלמת לפני… נישקתי וליקקתי כאילו חיי תלויים בזה… כמו אחוז טירוף.

״תראה לי את הנעליים!״

הושטתי את הקופסא, היא אהבה ואישרה לי לנעול לה אותן.

ביצעתי בעדינות וכאן התחיל תהליך של ליקוק כל מילימטר בנעל…היא דרכה, רמסה, נהנתה.

היעד היה שתבליט מידת הנעל יופיע על הלחי שלי ובזה התמקדנו..שיפרתי זוויות עד שהמטרה הושגה.

השליטה הייתה מרוצה, גם בגלל הנסיעה שלה למחרת.

״תתפשט״! הורתה לי. ביצעתי מייד ואז זה הגיע:

״שים את קופסת הנעליים מתחתיך״

ככה אני על ארבע והקופסא מתחתיי… היא הניחה את רגליה על גבי ונשענה לאחור.

״יש לך מזל גדול״ סיננה.. ״תאונן כמו כלב״… לקופסת הנעליים של השליטה שלך״.

איזו עליבות.

לאחר מספר ימים שלא היינו בקשר פתאום ראיתי הודעה ממנה:
״המרפסת מלוכלכת מהאובך , תגיע!״
לא חשבתי פעמיים, קפצתי על ההודעה ותיאמתי למועד שנוח לה.
כשיצאתי לאוטו החום והמחנק היו עצומים… ועליי עוד לעבוד בחוץ במרפסת הפתוחה, אבל הכל נעשה בדברה!
בדרך עצרתי לקנות 2 רולים סושי, הגעתי וכיאה למעמדי עליתי 9 קומות ברגל עד לבית המקדש.
הדלת היתה פתוחה מעט ונכנסתי, מבטה היה ברור ומיד ירדתי על ברכיי, פשטתי ידיים קדימה והשתחוויתי אפיים ארצה…
יש לזה חשיבות מבחינתה.. להשתחוות לפני אלוהיך!
היא הסתובבה, אמרה בקצרה: ״אני הולכת להתקלח, הסושי למטבח ואתה לעבודה בחוץ!״
יצאתי החוצה, היה ממש חם.
התחלתי לנקות, לסדר, עם הידיים, התכופפתי והתאמצתי.
נטפתי זיעה, העיניים שרפו לי.
ואז עוד הודעה: ״את האדניות שליד המזגן תעשה בסוף״ …וסמיילי״.
לא הבנתי אבל ביצעתי, פשוט מתוכנת לבצע את הוראותיה.
המלכה כנראה סיימה להתקלח.
ואז הגעתי לאדניות האחרונות ופתאום.. המזגן מתחיל לעבוד ורוח חמה בפניי..
כשכולי כבר רצוץ הבנתי..
רק כשאשבר ואסבול אהיה במקום הנכון.
עבדתי במרץ, חם בחוץ וחם מהרוח החמה שיוצאת מהמזגן..
כמה סימבולי שהיא שולטת על מצבי בקצה האצבע.
ואז עוד הודעה:
״תגיש לי את הסושי ותחזור לעבוד על האדניות האחרונות״ (אלו שליד המזגן).
״זריז!!!!״
נכנסתי פנימה במהירות … כמעט באימה.
רצתי למטבח והגשתי למלכה, שישבה בסלון ולא הביטה בי.
יצאתי במהירות חזרה לחום…
ואז לחום הכפול ליד פתח מנוע המזגן…
איזה מפח נפש, איזו נחיתות מול האלילה.
המשכתי לעבוד ולסבול להנאת הבעלים שלי…
היא אדם עליון וזו זכות עבורי שהסכימה שאהיה עבד מושפל שלה.
ואז פתאום היא נעמדה ביציאה למרפסת.. הביטה בהתנשאות..
התכווצתי בריצפה… בחום והיא התקרבה..
נקיה ורגועה… כפות רגליה המדהימות דורכות על ריצפת המרפסת ואני כאילו בריפלקס מותנה… באופן אוטומטי מוריד את הראש בהכנעה.. והיא אומרת: ״מתחיל להבין מי אתה מולי?״ הייתי נרגש מהמעמד אבל מרגיש שהגעתי למקום שאליו נועדתי מזמן ומילמלתי:… ״כן, אני כלום מולך, חדל אישים עלוב.
בבקשה תני לי את הכבוד להשתחוות לך״.
היא לא ענתה לי.
איזו השפלה, אני לא ראוי להשתחוות לה.
ואז ציוותה עליי למקם כיסא עם ידיות בתוך הבית ביציאה למרפסת.
מיהרתי לבצע והיא התיישבה בפנים.. במזגן… ידיה על המשענות וכפות ידיה המטופחות פשוטות בנינוחות ובהתנשאות.
מבטה לא השאיר מקום לספק.. חוק הברזל: תמיד יש לוודא שמול המלכה יש משהו שעליו היא תניח רגליים… תמיד!!!!!

הסיטואציה הייתה יכולה להיחשב דמיונית אבל לא… זה אמיתי.
הצייתנות של בעלה של השליטה שנשלח לקבל אותי פשוט סחררה אותי.
ואז נכנסתי וראיתי אותה, יפיפיה עם עיניים חודרות ושיער מתולתל כמו כתר שתורם להתרפסות בפניה.
ההבדל בינה לבין כולם היא שהיא לא מתאמצת, נחמדה ומחייכת חיוך מושלם כי זה ברור! היא השליטה והכל נעשה בדברה!

היא אישרה לי לשבת ובוחנת את הסחורה. התחושה היא שכל הנוכחים החל מהשומר בשער שרועד מקור ועד לאחרון האורחים יהיו משרתיה אם רק תניף את האצבע.
אין כמעט אנשים כאלו! היא יחידה ומיוחדת והיא מולי!
היא חזקה ממני, אני רק מקווה שתהיה מרוצה , שתחייך ואז אולי אזכה להיות הדום לרגליה. בעלה כל הזמן הזה מסתובב בחוץ בצייתנות.. אוי איזו זיקפה יש לי… בעצם לא לי היא שייכת לה!

היא קלטה את זה , כי היא רואה הכל.. היא מעליי בהכל!
ואז העקב ננעץ לי למטה, ואז הרגל השניה,כמו שהיא כבר טרחה ואמרה לי: ״תמיד הרגליים שלי על משהו או על מישהו״. והראש שלי ישר הולך לכיוון של אושר והזדמנות… זהו , יש לי תפקיד ומהות.. יש לי סיכוי להיות זה שהמלכה תשים עליו את הרגליים!
ואני למטה, מזכיר לה שהיא הורתה לי לא לגעת כבר לפני 4-5 ימים , ועכשיו המגף שלה שם… אלוהים , רק שהיא לא תזיז את הרגל לפי קצב המוסיקה ברקע…

ואז לפתע הורתה לי: ״קום, יוצאים לסיבוב״. והתחלנו ללכת, מתלבט אם ללכת לידה, כך שלא אפספס הנחיה במבט, מאחוריה כמו נושא כלים נחות או לפניה בלי לדעת מה היא תרצה, להיות באוויר… בכל סיטואציה יש משהו טוב כי ככה זה כשאתה עם אדם עליון.
בדרך ראינו את בעלה, הצייתנות שלו מדליקה אותי , איזו מלכה שולטת בחיוך ובלי להתאמץ. הלכנו קצת ושוחחנו , ואז היא התיישבה לה במרפסת..הביטה בי ולא הייתה שאלה , פשוט אוטומטית נפלתי על ארבע בתקווה שתשים עליי רגליים… זה עולמי ההגיוני מעכשיו.

הכרנו כאן והתכתבנו קצת.. סיפרה לי שתמיד היו משרתים אותה מבלי שתבקש, היה לה עבד קבוע וזה נגמר.

בעלה יודע ומפרגן.

בשלב מסויים סיפרה לי שהיא יוצאת עם בעלה לסופ״ש במלון ספא ואולי תזמן אותי.

וזה קרה, הגעתי למלון וחיכיתי בחוץ.. היה קר ואז בעלה יצא, החלפנו כמה מילים והוא הזמין אותי להיכנס ללובי והוא ליווה אותי ואז יצא החוצה… איזו סיטואציה של עליונות שלה.

דיברנו, הכרנו וצחקנו והייתה כימיה.

התחיל להיות מאוחר והצעתי שנצא לשבילי המלון… ראיתי שם כמה פינות חמד.

הייתי בלי מעיל והיה קר.. היא הייתה עטופה כמו הבדלי המעמדות שבינינו.

ניגשנו למרפסת הגינה שמשקיפה על נוף מרהיב, היא התיישבה.. והביטה בי בחיוך.

זה הרגע שהיה ברור שנוצרתי כדי להשתעבד לה… ירדתי על ארבע בטבעיות.. הדום אנושי.

היט הניחה את רגליה עליי וכאן בא השחמט.. היא אמרה לי שעל הגב זה רגיל מדי.. והניחה רגליה על העורף שלי.. שאסבול..שאכנע.. שארגיש את הקריסה שלי לעומתה.

היה המשך…אזכור את הרגע הזה לתמיד

…התקדמנו לכיוון המקום שישבה המלכה.
הזקן רעד, גם מפאת גילו וגם מההתרגשות.
עצרתי מאחור והזקן המשיך ונעמד מול המלכה שישבה רגל על רגל על השולחן וכתבה הודעה בטלפון.
השקפתי וזה היה פשוט מדהים, זקן כחוש עומד עם ראש מורכן מול מישהי רעננה וחזקה לבושה מעודכן עם נעלי אולסטאר לבנות חצאיות על השולחן שפשוט לא מתייחסת לזקן . ואז הניחה את הטלפון והביטה בזקן… בחנה אותו…כמו שבוחנים סוס לאורווה.
חששתי שהזקן יעשה טעות וידבר… למזלו הוא זכר לשתוק עם ראש מורכן.

השליטה פנתה: אתה מבין מה קורה כאן?
הזקן השיב: אני רק יודע שיום לפני שאני עוזב את ישראל בפעם האחרונה יש לי הזדמנות.
איזה הזדמנות? סיננה המלכה
והזקן השיב : הזדמנות להיחשב עבד שלך, לא נשאר לי הרבה זמן לחיות ואני בטוח שזה מה שאני… זה מה שאחשוב עליו לפני שאמות. השליטה חייכה: אבל למה שאתן לך? אתה כלום בשבילי, זקן עלוב.
הזקן השיב: אני יודע את זה.
ואז המלכה אמרה: אם אתה יודע אז תגיד את זה בגאווה!
והזקן לא היסס: אני כלום בשבילך גבירתי
אני זקן עלוב.
השליטה צחקה והייתה משועשעת, עכשיו רוץ להביא לי זירו מהמזנון, בטיסה!!!

הזקן קפא לשניה… או שתיים, אבל האסימון ירד והוא יצא לדרך.
ניסה למהר וכמעט נפל, המלכה אפילו לא הסיטה מבט, הזקן רץ . המלכה דווקא זרקה מבט אליי, שלא אעז לעזור לו.
הוא.. זקן.. חולה.. תשוש אבל הוא עבד של השליטה והוא יעשה גם אם יקרוס.
עד שהזקן כבר התקדם הוא פתאום נזכר שאין לו כסף… והסתובב וחזר למקום שבו ישב מראש… אוי זה לקח נצח
הזקן רץ לדוכן ושוב הכל איטי… הוא לא מספיק טוב , המלכה פשוט תכתוש אותו.
איזה עליבות…

הזקן סוף סוף נראה עם הזירו ביד.. כולו רצוץ ואובד עצות.
לא היו הרבה אנשים באזור הישיבה, המלכה בינתיים קמה לעשות שיחת טלפון מעט רחוק יותר, שיהיה לה שקט.
הזקן התקרב למקום הישיבה , ולא ראה את השליטה. הוא נראה כאילו עולמו חרב עליו, מבולבל … בדיוק כמו כלב שמחפש את בעליו.
ניגשתי לזקן ואמרתי שהמלכה עדיין כאן…
נראה שהוא נרגע קצת.
עמדנו שנינו , נחותים וכנועים וחיכינו שהמלכה תסיים את השיחה.
הזקן התנשף, הרכין ראש, אבל ראו שהוא חדור אדיקות להרשים את השליטה.
היא לא התייחסה אלינו, אנחנו רק רקע לרשותה…אנחנו כלום ושום דבר ונפעל רק לפי הנחייתה… היא יודעת את זה ונהנית מזה.
לפתע הפנתה את מבטה וסימנה לזקן להגיע אליה.

… הוא מייד פנה אליי בעיניים בורקות. הזמין אותי לשבת, הסטתי מבט לשליטה ששאישרה לי.
שאלתי את האדון לגילו ואמר לי 83 ושהוא חי בחו״ל וחוזר עוד יומיים לחו״ל.
שאל אותי מי נמצא איתי ולזה חיכיתי.
אמרתי לו שזכיתי לעבוד אצל אדם עליון ושמאז שאני משרת אותה הכל יותר טוב אצלי. הוא התעניין אם זו העבודה שלי ואמרתי לו ממש לא, זו זכות לעבוד את הגבירה ויש המון שרוצים.
ראיתי את עיניו הבורקות ונראה שזה תפס אותו, מבחינתו זה כמו להיפגש עם האל בארץ הקודש…תפס אותו העניין שאמרתי שהכל טוב יותר מאז שאני משרת את הגבירה.

עמד לו על קצה הלשון וניצלתי את ההזדמנות… תרצה שאבקש מהגבירה ?
האושר בעיניו הדהים אותי
וגם אני הרגשתי אושר שהאילוף מצליח ומצאתי פתרון למשימה.
רצתי לכיוון השליטה  , הרכנתי ראש ופניתי: הוא מבקש שתסכימילראות אותו כעבד. הגבירה חייכה,  השתהתה קצת וזרקה לי: תביא אותו
הזקן הביט בי מתקרב אליו והתחיל לקום… הוא מאוד מבוגר אז לקח לו זמן.
אמרתי לו שהמלכה  מסכימה לבדוק כיצד תוכל להועיל.

הזקן היה נרגש ומצאתי לנכון להרגיע אותו.
הסברתי לו שלמרות גילו זו סיטואציה של פעם בחיים.
מדובר באדם עליון , הכבוד להיות מולה הוא עצום ועל אחת כמה וכמה להיות משרת שלה.
הדרכתי אותו שאסור לו לשבת
אסור לו לדבר ללא אישור
לקוות שהשליטה  בכלל תסכים
להבין שזה משהו שלא קורה לרוב המוחלט של האנשים

…

הנחתי את השולחן כששמעתי את חוסר שביעות הרצון של השליטה.
שרירי ידיי רעדו אבל השליטה הסכימה שאעבוד אותה… ואין כאן שאלה.
הרכנתי ראש: אלפי אותי לצייתנות , גברתי
בזוית העין ראיתי את המלכה בוחנת ונראה שזה מה שרצתה לשמוע.
ללא השתהות, ניתרתי ממקומי ורצתי לכיוון השולחן הגדול שעליו השליטה הצביעה.
הרמתי אותו, הוא היה כבד וקשה.
איש מבוגר (מעל 75 לדעתי) שישב ליד בא לעזור לי, הוא עזר לי בהתחלה אבל ביקשתי ממנו שלא יעזור… הגבירה ראתה את זה.
גררתי עצמי, היה קשה , אבל רק הגבירה חשובה ובסופו של דבר הגעתי מתנשף , רצוץ ושבור מולה.

מילמלתי.. באדיקות…בזמן שמסדר מול השליטה: ״אלפי אותי לצייתנות, גבירתי״
שמעתי עצמי חוזר על זה לפחות 12 פעם
אלפי אותי לצייתנות, גבירתי״
ללא מילים הרימה השליטה את רגליה והניחה על השולחן. הרגשתי סיפוק אדיר.
המלכה לקחה את כוס הקרח.. שאלה אותי: התייבשת?
וזרקה קוביית קרח.. על מצע הדשא הסינתטי מעורב בחול.

כולי רועד ורצוץ התכופפתי לכיוון קוביית הקרח. היה עליה חול חשבתי לנקות אבל משהו אמר לי שעדיף שלא.
הכנסתי לפה.. הרכנתי ראש ופשוט התחננתי
גבירתי, אני יודע שזה כבוד להיות עבד שלך.

בבקשה תני לי הזדמנות
אני לא בן אדם מולך.. אני כלב נחות
וזה בראש. את הבעלים שלי
בבקשה תני לי להיות עבד שלך.

המלכה הביטה בי מלמעלה
״מי זה האיש הזקן שעזר לך״?
עניתי במלמול שאין לי מושג ולא מכיר אותו
הגבירה הקשתה: ״הוא ביקש להיות עבד שלי״?
לא גבירתי, עניתי והוא טיפש
השליטה לא הרפתה: ״הוא יודע מי אני?״
אני לא חושב שהוא יודע שאת אדם עליון
״אז למה אתה מחכה?״ הגיעה ההנחיה
אני כבר מאולף יותר אז לא היססתי וקמתי
בראשי מתרוצצות מחשבות על איך אסביר ואגרום לאדם זקן להבין שיש כאן אדם עליון
ואולי יהיה לו מזל ככה לקראת סוף ימיו לזכות להיות עבד של הגבירה אפילו למספר דקות.

במידה ומעניין יהיה המשך

הנחתי את השולחן כששמעתי את חוסר שביעות הרצון של השליטה.
שרירי ידיי רעדו אבל השליטה הסכימה שאעבוד אותה…ואין כאן שאלה.
הרכנתי ראש: אלפי אותי לצייתנות , בבקשה
בזוית העין ראיתי את השליטה בוחנת ונראה שזה מה שרצתה לשמוע.
ללא השתהות, ניתרתי ממקומי ורצתי לכיוון השולחן הגדול שעליו השליטה הצביעה.
הרמתי אותו, הוא היה כבד וקשה.
איש מבוגר (מעל 75 לדעתי) שישב ליד בא לעזור לי, הוא עזר לי בהתחלה אבל ביקשתי ממנו שלא יעזור… השליטה ראתה את זה.
גררתי עצמי, היה קשה , אבל רק השליטה חשובה ובסופו של דבר הגעתי מתנשף , רצוץ ושבור אל מול השליטה.

מילמלתי.. באדיקות…בזמן שמסדר מולה: ״אלפי אותי לצייתנות, בבקשה״
שמעתי עצמי חוזר על זה לפחות 12 פעם
אלפי אותי לצייתנות , בבקשה
ללא מילים הרימה השליטה את רגליה והניחה על השולחן. הרגשתי סיפוק אדיר.
השליטה לקחה את כוס הקרח.. שאלה אותי: התייבשת?
וזרקה קוביית קרח.. על מצע הדשא הסינתטי מעורב בחול.

כולי רועד ורצוץ התכופפתי לכיוון קוביית הקרח. היה עליה חול חשבתי לנקות אבל משהו אמר לי שעדיף שלא.
הכנסתי לפה.. הרכנתי ראש ופשוט התחננתי
האלילה, אני יודע שזה כבוד להיות עבד שלך
בבקשה תני לי הזדמנות
אני לא בן אדם מולך.. אני כלב נחות
וזה בראש. את הבעלים שלי
בבקשה תני לי להיות עבד שלך

להמשיך?