|
|
|
הילדה שלי טיפה'לה מתאוששת
ואפילו זכינו לקצת מחיאות כפיים ממנה
שום דבר לא חשוב באמת כמו הבריאות והאושר שלה.
אני לא אתלונן בחיים יותר על זה שהיא שובבה ופרחחית.
אני מתגעגעת לשובבות
מתגעגעת לרדוף אחריה בכל הבית
עוד מעט וזה יעבור
בתמונה
כף רגלה המתוקה של בייגלה שאני מנשנשת על בסיס שעתי
חיבוקים וחיזוקים ואנרגיות חיוביות יתקבלו באהבה
יש לי ילדה מדהימה
חזקה ומתוקה
צחקנית
שהולכת מסביב לספות, שנעמדת על כל מה שנראה לה מעניין
סקרנית טילים
רגישה ברמות
שהכי נוח לה להיות היא, בבית
עם שמחת חיים ואהבה למוזיקה (כל יום סשן 100 אחרונים של 88 fm)
היא מופנמת כשיש המולה
ילדה שאוהבת ילדים ותינוקות
כזאת שמחייכת לזקנים חביבים ברחוב
הפרי האהוב עליה הוא אגס
והנשנוש שהיא מעדיפה הוא במבה או לחם
כזו שיודעת לתקשר היטב ולסמן לי שלא טוב
היא טעימההההה מופלאה, רכה אך איתנה
ואני אוהבת אותה
בכל ליבי ונשמתי.
*
קיבלנו הפניה למיון במידה ומחר החום לא יורד. יש לה דלקת גרון חריפה. וזו הפעם החמישית.
ילדה עם 39.5 חום זה לא כיף בכלל. חצי יום היא הייתה שפוכה עליי. זו הפעם הראשונה כנראה מתוך אלף. אני אתחשל (ככה כותבים? מוח דייסה)
ויש לי הורים אוהבים ודואגים אני זו שצריכה להיות יותר משוחררת ומאפשרת גישה.
והיא סוף סוף נרדמה אחרי שהייתה ערה רוב הלילה ורוב היום.
אני הולכת לשקוע עמוק אל תוך הספה.
תודה גם על זה.
בתחילת החודש בייגלה תחגוג 10!!!! חודשים של מתיקות מתפרצת.
עד כה, מעולם לא הייתה חולה מעבר לצינון קל. עד כה, מעולם לא היה לה חום גבוה למעט חיסונים. אבל הלילה, הו הלילה...
הבייגלה שלי בערה, החום טיפס מעל 39 והייתה כאן חגיגת נובימול ונורופן. על פניו, הכל היה תקין, רק חום גבוה ובכי צרחות והיא כולה רועדת ומצומררת.
מלחיץ.
אימא שלי בילתה פה את הלילה ואני התנהגתי כמו כלבה למופת תוך כדי שאני מסבירה לה שזה לא אישי. היא לא באמת עזרה כי אין מה, אבל הנוכחות שלה הרגיעה. כי המחשבה על לתפעל אמבטיה פושרת כשאת לבד כיווצה אותי, ידעתי שלא אצליח.
*
היו לנו הרבה תכניות להיום. גם משהו בשבילי, פאקינג תור ללק ג'ל מזדיין בתחת. פעולה פשוטה כביכול, כנסי לאוטו, סעי, תעשי, תחזרי.
אבל זה לא ככה.
ושוב אני נעזרת באימא שלי.
אחרי שהלכה הבוקר אפשרתי לדמעות להשתחרר, ערבוב של דאגה לבייגלה, עייפות קיצונית, תחושת בדידות כבדה וההבנות הבאות:
1. אני לבד.
2. לבייגלה לא יהיו אחים. כי אני לא אצליח לשרוד עוד הריון, לידה וגידול שני ילדים.
3. כי אני לבד. לבד. לבד.
סגור לתגובות, אנא כבדו את הבקשה שלי.
ככה אני מרגישה ממש בזה הרגע
בעודי ממתינה לקבלת ספר בסניף דואר טחוב אי שם במעמקי בקעת אונו.
רוצה לומר
אני עדיין חרמנית טילים
ועכשיו גם מרגישה חושנית בקטע מבוזבז
ביי
אל תשפטו אותי
אני רגע לפני מחזור
הזמנתי וואפל בלגי מאיזה מקום שווה.
תכף אחזור לזה.
*
היום היה יום קשה
אין לי אפילו חשק לכתוב מה קרה ולמה
יום בו הייתי חסרת סבלנות באופן דוחה במיוחד
ובייגלה שלי אוף. הייתי כזאת חסרת סבלנות כלפיה שעכשיו אני יושבת פה ובוכה. לא מגיע לה. זה לא מגיע לה, היא גדלה ומשתובבת ולא תמיד מתמסרת לשינה וזה טבעי. פשוט לפעמים כל כך נגמר לי הכוח. ואני רוצה רק קצת שקט.
מחר היא תקבל מלא מלא צחקוקים ונישוקים וזמן אימא בלי הסחות דעת של אחרים שרק הביאו לי עוד עצבים ותסכול היום.
כואב לי כל הגוף. הצוואר שלי נוקשה ובכל נשימה עמוקה אני מרגישה את השכמות, הצלעות ובית החזה נמתחים ונקרעים עוד קצת. ואין נחמה בכלום. לא בתנועה, לא במתיחות, לא בכרבול ולא במקלחת חמה. והכל שבור ורמוס בגוף הזה.
אז הזמנתי וואפל בלגי
התחשק לי מאד
ואמרתי לעצמי:
הנה נחמה מתוקה ליום מריר
1. בייגלה התעוררה בצרחות אימים בשניה שהתיישבתי על הספה ופתחתי את הקופסא
2. היה פה מופע בכי של חצי שעה שכלל מתן נובימול, שאריות של דלקת גרון ויראלית.
3. כשסוף סוף הגעתי לוואפל המיוחל, לקחתי ביס רק כדי לגלות שהוא כבר קר, מגעיל, דוחה, טעם של קיא.
מסקנה
לא תמיד את צריכה להיות עבד ליצרים שלך
לפעמים פשוט כדאי לשתות מים וללכת לישון
כידוע, אני לא מתה על המילה אוננות. מעדיפה "להביא ביד".
הבאתי ביד והפעם זו הייתה חגיגת זיכרונות מעורבבים, ע' וי' ובסוף גם ג'2. ע' הזה. לפני שלושה שבועות הייתה לנו התכתבות מוזרה באינסטגרם. הוא ממש פלרטט איתי ואף הצהיר געגוע לטוסיק שלי. שמונה שנים עברו. פאקינג שמונה שנים. הוא כבר נשוי ויש לו ילד. זה מרגש אותי ומאכזב אותי בו זמנית שהוא מפלרטט. ושאני נענית.
אני חושבת שכמו שאמרתי כן לי'. כמו שטרפתי אותו עוד במדרגות בדלת הכניסה, ככה אומר כן גם לע'. אם תהיה הזדמנות, ולפעמים, אני קצת מתפללת שתהיה. אני יודעת שאנחנו נתפוצץ שוב. וזה יהיה כל כך טוב.
אבל אני וע' היינו מדהימים יחד רק בין הסדינים, שום דבר אחר לא עבד לנו וזה היה מה שזה היה. התמכרות טהורה. י' לעומת זאת, י'.. חלקים מהלב שלי נמצאים אצלו בידיים. כמו שחלקים מהלב שלו נמצאים אצלי.
נחזור שניה להבאה ביד. כי על זה הפוסט.
תוך כדי שאני גומרת דמיינתי איך אני מתפלשת בזרע, רוק, רטיבות, דמיינתי איך השיער שלי סתור ואת הלחי שלי אדומה.
עבר יותר מדי זמן
הבית מסודר מדי, הכיסוי על הספה לא זז סנטימטר.
המצעים מתוחים מדי
ויבשים לגמרי מדי
גם על זה חשבתי כשהבאתי ביד.
מיינד יו, גמרתי 4 פעמים, היה לי הרבה זמן לחשוב.
בה ביי.
כי אז אני מסמסת לי'.
אני מתכתבת עם מישהו. מדברים על מין. אני מזכירה את י' ואת מה שהיה עם י' והלב שלי מאיץ ונפער בו חור שחור וכל העצבות שלי מונחת שם, בחוסר המימוש הזה. הו י' שלי. י' שלי.
לפעמים כמו עכשיו הלב שלי כואב מרוב געגוע וצורך. הוא חסר לי. החיים ממשיכים, הכל קורה, אני אזדיין ואבנה קשרים אחרים. אחלה.
אבל
הלב שלי רוצה אליו. הראש שלי רוצה להיות מונח על החזה שלו. אני רוצה להיות לרגליו.
וזה עצוב לי עכשיו.
שהכל מסתדר בהם בול.
ואפילו קיבלתי עיסוי בכפות הרגליים מאיש מתוק
וגם קבב בפיתה מאבא שאחר כך לקח את בייגלה לסיבוב בעגלה ונהניתי מחצי שעה לעצמי.
אתמול קיבלתי את העיסוי המיוחל. קבעתי עם מעסה חדש, השוס: הקליניקה שלו שבביתו נמצאת בניין לידי.
*בניין לידי*!!
מקצועית, היה אחלה. הבנאדם במקצוע הנכון. אחד העיסויים הטובים שקיבלתי.
הבונוס המיוחד: הוא חתיך הורס, פשוט בחור יפה תואר. הוא איש נעים והשיחה פשוט זרמה בטבעיות והייתה כימיה נהדרת ואף רטיבות קלה נרשמה. לא שתקנו לדקה.
כמובן שאני יכולה רק לפנטז...
כי מדובר בילד בן 26
שבטוח לא בקטע של נשים נושוקת לארבעים, עגלגלות עם פס של קיסרי בבטן הרכה. פתאום אני מרגישה כ"כ זקנה. ואני הכי ילדה שיש. אני הכי ילדה מתלהבת וצחקנית.
אחרי שהטיפול הסתיים הוא הזמין אותי להדליק איתו נר ולשבת קצת לדבר (כנראה להציע לי כרטיסיה להמשך טיפולים לא להציע לי מין מתוק)
אך נאלצתי לברוח כי בייגלה התעוררה בצרחות ואימא שלי לא הצליחה להרגיע אותי.
פוף! חזרה למציאות תוך רגע. הגוף עוד ברוגע של אחרי עיסוי והמוח בסטרס.
בכל מקרה
מזל שיש צעצועי מין
מזל שיש דמיון מפותח
אני חרמנית. כושילראבק.
הראש שלך מתחת לחולצה שלי מסניף ומנשנש
חיבוק מפרק
ליטופים חזקים.
