לפני 10 חודשים. 20 בינואר 2024 בשעה 13:53
מהפעם הראשונה אני התאהבתי, מודה.
שמת על הצוואר שלי את חתיכת הדמוי עור הקרירה הזאת,
הידקת שיתאים לצוואר הקטן שלי,
הסתכלת עלי גאה,
הייתי שלך.
כל פעם שענדת לי את התכשיט הכי מיוחד ואגרסיבי שקיבלתי,
הייתי מחזיקה את השיער למעלה שלא יפריע לך
ועוצמת עיניים.
זרמים עברו לי בגוף, טירוף עבר לי בנשמה וכלום עבר לי במוח.
מיד הייתי מתרוקנת ממחשבות, מעול החיים, מהשליטה שלי,
הייתי נכנסת לספייס שלי,
לספייס בו אני קטנה ותלותית ושלך,
ומצייתת וילדה טובה.
הקולר היה מחובר לחבל מתכתי שבסופו הייתה תמיד -
היד שלך.
כמו חבל הטבור שלנו, אבא, זה מה שזה היה.
אולי בגלל זה קצת כאב לי לראות את הקולר הזה
על צוואר של מישהי זרה,
והחבל המתכתי שעשה לי קר וגם כל כך אהבתי,
מוחזק על ידי היד שלך.
אולי אני רכושנית, אבל זה הקולר שלי,
או לפחות היה.