שפיות זמנית.

ושוב את בוטחת.

מרשה לעצמך להיות חשופה ופגיעה, להיפתח, לשחרר מהגנות ליבך ולתת את עצמך, כפי שאת באמת, את כולך מבפנים.

את מתמסרת ומאפשרת לפאזל המורכב שאת, המכיל אלפי חתיכות זעירות, להתחבר מחדש ללא מאמץ וכל פיסת חרסינה של האגרטל היפיפה העוטף אותך, נדבקת זו לזו בדבק עמיד וחזק מקודמו. או לפחות כך נדמה לך.

את מרגישה שהפעם הרכבת את עצמך נכון, חיברת כל חתיכה למקומה המתאים, אין מצב שתישברי שוב. ואז הקסם מתחיל. את מבינה בכמה דקות של תהילה כמה התגעגעת להרגיש שלמה עם עצמך, כמה טוב לך כעת שאת צפה לך בהיי המטורף הזה, מלאת ביטחון ותחושת מסוגלות להתמודד עם כל יום שעומד בפנייך, אסופת כוחות להילחם בכל שמצפה לך.

אבל אז, בלי התרעה. נגיעה עדינה, קלה כרפרוף במקום הלא נכון, בנקודת החולשה והכי שברירית שלך שהשארת חשופה ללא אחריות מנפצת אותך בין רגע ואת קורסת שוב בחתיכות אל תוך אלפי רסיסים קטנים שהרכיבו אותך עד לפני רגע ממש.

את מביטה בכאוס שנוצר סביבך וטקס ההלקאה העצמית נכנס ללופ של טראנס. כעוסה, שבורה וחלשה, את מדממת על הרצפה את ליבך. אוספת חזרה בקושי את שברירי הכישלון החדים שניתצו על הרצפה, מביטה בכל אחד ואחד מהם לפני שמכניסה אותם אל תוך תיבת הפנדורה שלך ומוסיפה מנעול חסר מפתח נוסף.

הפעם, אף אחד לא יוכל לחדור אלייך. אבל הפעם, באמת.

מביטה במפת השבילים שהיקום פרש לפניי:
מפת שבילים סבוכים, ארוכים, מבולגנים.
הכיוון הכללי של כל שביל די ברור
אך הדרך, אינה ידועה מה טיבה
וגם המקרא כתוב כמו בשפה זרה.

"מותר לך לפנות בכיוון אחד בלבד" אמר היקום והוסיף "אך דעי שלאחר הפסיעה הראשונה ייתכן ולא תהיה לך דרך חזרה".

בחירה כה גדולה לילדה תמימה שבכלל עדיין מתקשה לשאול, קבלת החלטות גורליות כאלו הינן תמיד קשות מנשוא.
משיבה ליקום פנים מבולבלות, שואלת ללא מילים שאלות שאין להן תשובות.
לאן לפנות? איזה שביל לבחור?
איזו דרך בטוחה יותר והיכן אקריב פחות?

"בחרי ילדה, בחרי עכשיו. שמא ההזדמנות תברח לך יחד עם הזמן".

מתקשה להחליט באיזה כיוון לצעוד,
נותרת לבדי, בצומת השבילים שלמולי.

והזמן, אינו מתחשב, ממשיך בשלו, מתקדם לאיטו. חוסם עוד ועוד שבילים בפניי והכל מרגיש שמתחיל לסגור עליי.
מרימה ראשי אל השמיים בזעקה שקטה לרמז אך אין עונה ואין דיין מלבד הרוח שמלטפת.

ואני?

אני עדיין עומדת כמשותקת, מנסה עוד להחליט מהי הדרך עבורי שהכי-הכי ,תהיה לי מספקת.

.

אני צריכה שתהיה העוגן שלי כשאני נלחמת בסערה שאני מחוללת בתוכי.

שתי נשמות יצאו לטייל לבדן בעולם הגדול.

האחת נושאת אנרגיה נקבית והשנייה אנרגיה זכרית.

תרות הן כל אחת במסעה שלה, אחר אשר תשוקתן של זו וזו ביקשה.

פוסעות אט אט בכיוון הנגדי של זו מזו ללא יעד ספציפי מכוון וידוע מראש.

לאחר צעדה ממושכת וארוכת טווח,בנקודה מסוימת הן פוגשות האחת בשנייה, מביטות כמו אל תוך מראה צלולה זו לתוך עומקה של זו, באנרגיה המשתקפת, הסוחפת. זהות בנראותן אחת לאחת, רק האחת נקבית והשנייה זכרית.

בפוגשן זו את זו ניצוץ חמים מתחיל לנבוט ולפרוח מרכז גופן של כל אחת, עד שלהבותיו משתלבות זו בלהבותיו של ניצוץ של זו, יחד יוצרות את נקודת הממשק ביניהן. והנקודה צומחת וגדלה עד שהופכת לבועת אנרגיה חמה ושואבת. והן צוללות זו אל תוך זו ואנרגיית הנשמות מתמזגת ויוצרת מעין כור היתוך מלא בעוצמה שורפת. וזה מרגיש נכון ומלהיב ומסעיר ומרתק ומעצים ומרגש. זה מרגיש שלם. וכבר אין יותר אנרגיה נקבית ואין יותר אנרגיה זכרית אלא אנרגיה אחת שלובה וחזקה והכל מתקיים בו זמנית – סערה שקטה ומרגיעה, מעוררת ומנחיתה.

ואז ביום בהיר אחד, ברגע פתאום, ללא שום התרעה וללא הסבר מנמק, לא מצד הנראה ולא מצד הרואה, כור ההיתוך הבוער שעד לפני רגע ניזן ונדלק מאנרגיית שתיהן, מפסיק לבעור ולהתיך ולמזג בין שתי הנשמות והאנרגייה כבה ונהיה ריק ושחור.

האנרגיה מתפצלת חזרה לשניים ואותו ניצוץ חדל להתקיים וכאילו היו זרות זו לזו פונות כל אחת אל גבה של האחרת מתנתקות ונפרדות. שתי נשמות, האחת נקבית והשנייה זכרית, ממשיכות לצעוד במסען בעולם הגדול מבלי להכיר או לזכור.

תרות הן כל אחת במסעה שלה, אחר אשר תשוקתן של זו וזו ביקשה.

פוסעות אט אט בכיוון הנגדי של זו מזו, ללא יעד ספציפי מכוון וידוע מראש.

נשמה אחת נקבית ונשמה אחת זכרית.

אני שעונה במנח חצי על הבטן, חצי על הצד, עם ישבן בולט מעלה, החוצה. שנינו עירומים וגופך נושק לשלי, כך שחום גופך מתמזג עם חום גופי. אתה במנח כזה שפלג גוף העליון שלך שעון על שלי וכובד הגוף שלך מוחץ בעדינות את החזה שלי אל תוך המיטה, קצת מקשה עליי לנשום, מתנשמת בכבדות אל תוך המזרן. יד אחת שלך חופנת חזק את הישבן שלי בעוד שהיד השנייה מושכת קלות בשיערי ואתה מנשק אותי ברקה ברכות מרפרפת. אני יכולה להרגיש את הזין שלך עומד ישר במקביל לפס המחבר בין פתח פי הטבעת לפתח הכוס שלי, בין פלחי הישבן הבשרניים, לוחץ כנגדם פנימה ונבלע בתוכם. אתה נע קדימה ואחורה כך שהכיפה שלך נדחפת מעט אל תוך פתח הכניסה לכוס והחוצה, משחרר בכך עוד מנוזליי, מאפשר לזין שלך להחליק בקלות יותר.

ואז אתה חודר אליי קצת יותר ומתחיל לנוע בתוכי באיטיות, מעסה אותי מבפנים. בזמן שהזין שלך ממלא אותי, אתה מחליק שתי אצבעות אל תוך הפה שלי לוחץ על הלשון וכופה על הלסת התחתונה להיפתח מטה, יוצרת דיסוננס עם היד השנייה שמנגד, עדיין מושכת בשיער ומקבעת את הראש להימשך לצד הנגדי. אתה ממשיך להחליק אותן עמוק יותר ואני מתקשה להישאר רגועה, מנסה לנשום כדי להשתלט על רפלקס ההקאה שלי, משתנקת לרגע וחוזרת לנסות לקחת נשימות עמוקות נוספות ומשהו בדרך משבש לי את היכולת שלי לתפעל את מערכת הנשימה באופן קואורדינטיבי.

אתה מגביר את הקצב בתוכי ונדחף עמוק ואגרסיבי יותר. אני פולטת גניחה, דוחפת את האגן שלי כנגד שלך, כופה על הזין שלך להיכנס אליי עוד, גופי משדר לך כמה הוא רעב וכמהה אליך. אתה מרגיש שאני על סף גמירה ואתה מאט את הקצב, נותן לאורגזמה שבנית אצלי להירגע וזה מטריף אותי כי אני רק רוצה לגמור כבר, לגמור בשבילך שתוכל לראות את הקסם שחוללת. הגוף מתפתל בחוסר רוגע ואני מגבה אותו בתחנוני בקשה חנוקים מאצבעותיך שבפי, מבקשת שתמשיך, בבקשה תמשיך.

במקום, אתה יוצא לגמרי ומזדקף מעל ראשי כשהזין שלך רוקד מעל הפה שלי, נוגע לא נוגע בשפתיים. העיניים שלי נוצצות ואני פותחת את הפה כדי לקבל אותו לתוכי. אתה מכניס אותו בבת אחת עמוק כמה שיותר ואני נחנקת אבל נאבקת עם עצמי לקבל אותו פנימה, סוגרת עליו את השפתיים שלי שעוטפות אותו ברטיבות חמימה. מוצצת ומשחקת עם הלשון. אתה לא נשאר הרבה, כאילו רק נכנסת לטבילת רוק ואתה כבר יוצא, הופך אותי על הבטן, מרים לי את הישבן וחודר אל תוך הכוס שלי ומזיין אותי חזק בזמן שאתה משחק לי בדגדגן והגניחות הופכות ליבבות הנשמעות בקצב הפמפום שלך, עד שאתה עוצר לרגע ואני על סף התפוצצות, גופי מתכווץ ורועד. הזין שלך לחוץ בתוכי ובדחיפה אחת חזקה ועמוקה, אנחנו ביחד שנינו גומרים ומרפים.

שעת צהריים מאוחרת, אני יושבת מול מסך המחשב שלי בתחתונים דקים סגלגלים וגופיית ספגטי שחורה צמודה שפטמותיי מזדקרות נגדה. מנסה להתרכז בפגישה המקוונת אך הראש, הראש מתעקש להתרכז בך ואני לא יכולה להאשים אותו. שקועה בבועת הזיכרונות שלי עם חיוך מטופש שתקוע לי על הפנים עוד מהבוקר, נזכרת במאורעי אתמול.

בועת הזיכרונות מתנפצת כשאני שומעת את בריח הדלת מסתובב וכמו הכל עובר למצב slow motion, אני בוהה במפתח הנעוץ בדלת מסתובב לאיטו ומרגישה איך דפיקות הלב שלי מנסות לקרוע את בית החזה מההתרגשות וזה נראה שלוקח לדלת הרבה זמן להיפתח ואני מצד אחד מקווה שזה אתה ומצד שני יודעת שבלתי אפשרי כי אתה שקוע בישיבות כל היום ואם זה לא אתה בעצם, אז מי?

הדלת נפתחת סוף סוף ותחושת הקלה ממלאת אותי לראות שזה אכן אתה. אתה עושה צעד קטן פנימה ומשתהה לרגע במבט קצת מופתע כשאתה שם לב אליי, יושבת שם מביטה בך, כאילו שכחת שנכנסת בעצם לדירה שלי ולא ציפית לראות אותי כאן. העיניים שלי רוקדות מאושר, נרגשת כמו ילדה קטנה שהרגע קיבלה את המתנה הראשונה שלה מפיית השיניים. אני מתקשה להחליט האם תעדיף שאעמוד וארוץ לחבק אותך או שפשוט ארד ישר אל הברכיים ואמתין לך שתתקרב, בוחרת לא להחליט ונשארת ישובה על הספה. אתה ממצמץ בעינייך כאילו מתעשת מהשוק שהיית בו וסוגר מאחוריך את הדלת, מתקרב לעברי בצעדים כבדים, סוגר את הלפטופ ונעמד מעליי, מביט בי ונאנח. אני מרימה את ראשי להביט בך מלמטה בעיניים רעבות, בולעת את מעט הרוק שנשאר בפה המתייבש שלי מהנוכחות שלך.

בתנועות מהירות, תופס אותי לא מוכנה כהרגלך, אתה רוכן לעביר והופך אותי על הבטן, מושך את האגן שלי מעלה, מסיט את פס התחתונים הסגולים שלי הצידה ודוחף שתי אצבעות לכוס שלי, בודק היטב את הדפנות הפנימיות והלחות, משחק בתוכי ואני מרגישה איך הגוף שלי מגיב לך וסף החרמנות שלי ממשיך לנסוק ואני מוצאת את עצמי מפנטזת על הזין שלך בתוכי, מחליף את אצבעותיך. "איך אני אוהב שאת תמיד רטובה בשבילי, גם כשאת לא מצפה לי, תמיד מוכנה". חיוך מלווה באנחות מטפס על פניי בתגובה. חדור מטרה אתה מוציא את האצבעות, מריח ודוחף אותן לפה שלי ואני מוצצת אותן בתאווה, גונחת כשאתה מעמיק אותן פנימה.

"קומי". אתה אומר בזמן שפותח את החגורה ונותן למכנסיים שלך לשמוט לרצפה ומתיישב לצדי בזמן שאני מתיישרת חזרה מהמנח שהשכבת אותי בו לישיבה ויורדת אל הברכיים ומתמקמת בין הרגליים שלך. העיניים שלי נעות מאזור הבליטה שמתחת לתחתונים שלך, לעיניים הבורקות שלך, מלקקת את השפתיים ומחייכת בשובבות. שוכחת את נימוסיי, שולחת בגאווה ידיים לתחתונים שלך כדי להוריד אותם ולפני שאני מספיקה, אתה תופס לי את הידיים ומניד את הראש שלך לשלילה ומצקצק. החיוך שלי יורד ואני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר. "את לא לוקחת. את מבקשת", אתה מזכיר לי בטון עמוק ורגוע. הלב שלי מתכווץ מבפנים, אתה הרי יודע כמה קשה לי לבקש דברים שאני רוצה כי יותר קל זה פשוט לקחת וכרגע, אני ממש רוצה את הזין שלך בפה שלי. אני מתנועעת בחוסר נוחות ונאבקת בעצמי. בזמן שאני מתחבטת, אתה שולף את השדיים שלי מעל לגופייה בנונשלנטית ומטייל עם האצבעות שלך על הפטמות שלי, צובט, מסובב אותן, משחק לך ואני עוד יותר מתקשה כעת. פותחת את הפה אך מיתרי הקול כאילו איבדו את יכולתם לרטוט. הידיים בחוצפתן, מטיילות חזרה אל הבליטה המאיימת לפרוץ את הבד המכסה אותה. בתגובה אינסטינקטיבית אתה שולח את ידך הגדולה אל הצוואר שלי, אוחז ומהדק חזק, חונק, ואני מרגישה איך האוויר שלי נלחם בחסימה שיצרת וההכרה מטשטשת. "אל תבחני אותי". רגע של שתיקה, אובדן החמצן המהיר מונע מיכולתי לעבד את מילותייך, אתה משחרר מעט את האחיזה ויכולת התגובה חוזרת אליי. אני מהנהנת ואתה משחרר את ידך לגמרי, פרץ חמצן נוהר חזרה לריאותיי ומשיב לי את ההכרה למלואה. אתה נשען לאחור ומרים את הגבות כממתין לשמוע את בקשתי, לא מוותר לי. "אני יכולה לטעום אותך?" שואלת בקול חלש. אתה מטה את הראש ומביט בי במבט מעט משועשע. "אני בטוח שאת יכולה יותר טוב מזה". אני נושפת ארוכות, הגוף שלי מתכווץ ואני רוכנת קדימה אליך, מניחה את הסנטר על הבטן שלך קצת מעל הפופיק ומסתכלת עליך במבט מתחנן, אתה לוקח נשימה איטית עמוקה ומכווץ את העפעפיים שלך ונראה שאתה מתחיל לאבד את הסבלנות. אני מתיישרת חזרה ובעיוות שפתיים וקושי רב לבסוף מצליחה למצוא את המילים ולהפיק משפט מסורבל "אני... ב..בבקשה.. יכולה לטעום אותך?". אתה מהנהן הנהון איטי לאישור ואני מסתערת, שולפת את הזין שלך מהתחתונים, אוחזת ביד אחת ואתה עוצר אותי לפני שאני מספיק להכניס אותו לפה שלי. מה עכשיו? אומרת לעצמי.

אתה מסיט את הידיים שלי לצדדים ואומר לי לפתוח את הפה ולהוציא לשון וכשאני מצייתת, אתה מניח את הכיפה שלך על קצה הלשון שלי ומסמן לי שאני יכולה להמשיך. אני מתחילה בליקוקים סיבוביים מסביב לכיפה שלך וכשבלוטות הפה שלי מאיצות את הפרשת הרוק שלהן, אני עוטפת אותה עם השפתיים שלי ומוצצת להנאתי, שומרת על קשר עין איתך לוודא שאתה נהנה. הידיים באופן אינסטינקטיבי נשלחות חזרה לאחוז בזין שלך אבל אתה מסיט אותן בשנית. מנסה ומצליחה בקושי, לפתוח פה מספיק גדול כדי להכניס את כולו, בכל מציצה ויניקה וליטוף של הלשון שלי את הזין שלך, אני מחליקה אותו עמוק יותר לתוך הפה השלי - חם וממלא, כמו שאני אוהבת להרגיש אותו. אני מתחילה להגביר קצב ואתה לוקח את יד ימין שלי ומניח אותה על הזין שלך, מסמן לי שאני יכולה להיעזר בה כעת והיא מצטרפת לתנועות האנכיות של הפה שלי – מעלה ומטה, מתהדקת סביב הזין שלך שממשיך לגדול ולהתקשח חזק בתוך הפה שלי – ואני נעה מהר יותר ומאפשרת לו להיכנס עמוק יותר.

רגע לפני שאתה גומר, אתה אוחז בי בכתפיים ומנתק אותי ממך כשכל מה שמחבר בין הפה שלי לזין שלך כעת זה שובל רוק סמיך. בלי התרעה אתה משפריץ חזק את הזרע העשיר שלך על הצוואר שלי והשדיים החשופים, סוחט את הטיפה האחרונה ממך, מסמן אותי בדיו הלבן שלך. אתה רוכן לעברי, מורח את הזרע שלך על העור שלי עם האצבעות כאילו אתה משתעשע עם צבעי גואש וכשאתה מרוצה מהתוצר, מכניס שתי אצבעות טבולות בנוזל לפה שלי לטעום אותך. אתה נושק על שפתיי, מתרומם ומתלבש חזרה, לא מוריד ממני את העיניים בזמן שאתה סוגר את החגורה ואני מביטה בך מלמטה בחזרה בחיוך מאושר. אתה נושק על מצחי, טופח לי קלות על קצה האף ויוצא מהדירה, משאיר אותי ככה על הרצפה, מסומנת, וכל אחד ממשיך בסדר היום שלו.

צליל ההודעה שייחדתי לך מצפצף מהטלפון שלי מקפיץ לי את הלב ואני מסתערת על הטלפון שלי בהתרגשות כאילו לא דיברנו שבוע שלם. מה אני יכולה להגיד, אני תמיד מתגעגעת אליך בין המפגשים, השיחות וההודעות שלנו. בהודעה כתבת: "זוכרת את שלשום..? תהיי מוכנה ב-20:20 בדיוק. שיער אסוף לצמה, בתחתונים בלבד ומעל את המעיל האפור הארוך שלך. תשאירי את הנעליים בבית. שלא תעזי לאחר" [אמוג'י מרושע]. שיט. שיט. איך זה שהוא אף פעם לא שוכח?! מלמלתי לעצמי בזמן שאני קולטת שיש לי ארבעים דקות בלבד להתארגן עבורך.

רצתי למקלחת וכשסיימתי, נעמדתי מול הארון הפתוח בהתלבטות, ומודה על כך שלפחות הפעם אני צריכה רק לבחור תחתונים. לקחתי את התחתונים הדקיקים שקנית עבורי ליום האהבה האחרון, לבשתי אותם, התכסיתי במעיל הארוך והאפור ואספתי את השיער היטב כפי שהנחית אותי. השעה 20:07 ואני מתיישבת על המיטה חסרת סבלנות, מופתעת מהמהירות שבה הספקתי להתארגן ולהתבשם, בודקת את השוקיים שלי לוודא שלא פספסתי אף שערה ושיצאתי ללא חתכים. סך הכל נראה די טוב, אני מאשרת לעצמי בגאווה.

ב-20:15, אני לוקחת את מפתח הבית והטלפון ויוצאת בריצה מהבית לחכות לבואך, יודעת שאתה תמיד מגיע בדיוק בזמן וכמה שאתה שונא שמאחרים לך. בצדק. כבר חטפתי על זה מספיק. אתה לא נותן לי לחכות יותר מדי זמן ולהתרגל לקור ומיד כשהשעון מתחלף ל-20:20 אתה נכנס לרחוב שלי עם הג'יפ שלך. מה אתה זומם הפעם? פותחת את הדלת ונכנסת למושב שלידך ועיניי נוצצות מהתרגשות לראות אותך. אתה נושק לי קלות על המצח ומוסר לי את כיסוי העיניים. "זה באמת הכרחי?" אני שואלת בהתגרות ואתה לוקח נשימה עמוקה ואיטית שאומרת שממש לא כדאי לי להתגרות בך עכשיו ושאני לא אשכח למה התכנסנו הערב. אני מחייכת חיוך עקום וכורכת את כיסוי העיניים בתבוסתניות. הנסיעה עוברת זמן מה בשקט ומדי פעם אני מנסה לשאול אותך שאלות עדינות בניסיון לקבל רמזים להבין לאן אנחנו נוסעים אבל אתה שומר לעצמך את זכות השתיקה. הנסיעה מרגישה ארוכה ואני מנסה לספור לעצמי את הדקות ומתבלבלת בספירה כשהג'יפ מתחיל להתנדנד מצד לצד וזה מרגיש שאנחנו נוסעים במעלה דרך טרשית כנראה אל גבעה ואני קצת מתחרטת שאכלתי ארוחת ערב לפני. אני מחזיקה חזק בידית שמעל החלון ומנסה לשמור על קור רוח, יכולה להרגיש את החיוך המרוצה שלך מהמבט על הפנים שלי שבטח נראה מבועת מתחת לכיסוי העיניים. הוא יודע כמה אני שונאת טיולי ג'יפים רק בגלל כל הטלטלות האלו. רשע.

הג'יפ נעצר ואני מיד ממהרת להתיישר על הכיסא, לשדר שאני בסדר למרות שמבפנים המתח והסקרנות אוכלות אותי. "את בסדר?" אתה שואל תוך כדי שאתה מניח את היד על הירך שלי ואני מהנהנת בהיסוס, מסיטה קצוות שיער שמדגדגות את אפי. אתה מורה עליי לחכות ואני שומעת אותך יוצא מהג'יפ ומתעסק בדבר מה שמונח במושב האחורי. זה נשמע כבד. סגרת את הדלת האחורית ונשארתי רק אני והדממה שבג'יפ. הרגל שלי מתחילה לרעוד מחוסר סבלנות, מכריחה את עצמי לשלוט בדחף להציץ עליך דרך כיסוי העיניים. דלת המושב שלי נפתחת ואתה אומר לי לצאת מהג'יפ ואתה תומך בי בזמן שאני מנסה בצורה מגושמת לצאת. נעמדתי עם כפות רגליי החשופות על הקרקע שהייתה לחה, רוח קרירה ויללות התנים בירכו את בואי למקדש הטבע שהבאת אותי אליו בלילה זה. "מוכנה?" שאלת ולפני שאני מספיקה להשיב אתה מרים אותי על הכתף שלך ומתחיל לצעוד בכיוון מסוים, אוחז ברגליי ואני מנסה לשמור על הראש שלי מורם כדי לא לחבוט בגב שלך עם הסנטר שלי. אתה מגיע לנקודה המיועדת ומחליק אותי חזרה לעמוד על הקרקע הלחה, מעמיד אותי וממקם כאילו הייתי בובה בשליטתך, מעצב את המנח שלי כראות עיניך. אתה נעמד מאחוריי ומוריד ממני את המעיל והרוח הקרה חודרת לעצמותיי, מחליפה את עורי לעור ברווז מרוט נוצות שכופה על הפטמות שלי להיעמד בדום זקור, אני מחבקת את עצמי בניסיון לכסות כמה שיותר שטח גוף מפני הרוח, ללא הועיל. אתה מנתק את זרועותיי זו מזו ואני מצליחה לשלוט על הרעד. "קר לי" אני אומרת לך בשיניים נוקשות ובקול מתחנן בתקווה שתתחשב במראה הרועד שלי אבל אתה בשלך, שקוע בעיצוב המנח שלי, ממשיך מבלי לתת לי להפריע לך. אתה מצמיד את ידיי אחת לשנייה וכורך חבל עבה סביבן. אני שומעת את החבל נמתח בליווי רשרושי הענף המתקלף עליו הוא נשען, כופה על זרועותיי להתרומם ולהתיישר אל מעל ראשי, מתוחה כלפי מעלה כשכפות רגליי עדיין על הקרקע, עומדת חצי תלוי כמו נתח בקר שממתין במיכל הקפאה. הקור ממשיך לחדור לעצמותיי ואני מתחילה להרגיש שאזורים בגופי מתחילים לאבד תחושה והידיים נרדמות.

פחד מזדחל בעורקיי כשאני שומעת את צעדיך הכבדים על הקרקע הרטובה. לפני שאני מספיקה לבלוע רוק, נשמעת שריקה שמפלחת את האוויר וכאב ההצלפה שמגיע מיד בעקבותיה יחד עם כאב הקור, מתמזגים בעוצמתיות וצורבים את עורי הרך, מוציאים ממני זעקה מופתעת "פאק!". תפסת אותי לא מוכנה. אתה נותן לי רגע לטעום מהכאב ושולח עוד הצלפה מדויקת באותה נקודה שהצלפת מקודם. הגוף שלי באופן אינסטינקטיבי רוצה להתקפל בתוך עצמו אך החבל שומר אותי מתוחה וזקופה בשבילך כיאה לך, תמיד חושב כמה צעדים קדימה. הכאב הזה היה מוכר לי, אומנם עבר הרבה מאוד זמן מאז הפעם האחרונה שהשתמשת בו עליי אך יכולתי לזהות את צליל השריקה והאופן בו הוא נוחת על בשרי. זה הקיין המפורסם שלך. אתה משתמש בו רק כשאני חוצה את הגבול ליבשת השלישית, נותן בי את אותותיו. הפה שלי מתייבש ושתי הצלפות נוספות אחת אחרי השנייה נוחתות הפעם נמוך יותר, על שרירי הירך המאולצים להתכווץ בשל הכפור הלילי. אני מתפתלת באוויר, אחוזה על ידי החבל העבה ששומר אותי במקומי, כמו עכבר קטן שתופסים אותו מהזנב.

נשמתי נעתקת כשאני מרגישה את כף היד הגדולה שלי עוברת על האזור הצרוב ואני לא בטוחה אם זה מעצים את הכאב או מרגיע אותו או גם וגם. אתה ממשש את האזור הנפוח והחבל שעד לפני רגע שמר על זרועותיי ישרות אל השמים, נחתך בבת אחת ואתה תופס אותי לפני שאני שומטת מטה אל הקרקע, מכנס אותי אליך ועוטף אותי. אתה מרים אותי בזרועותייך ומניח אותי על משטח בד מבודד ועוטף אותי בשמיכה עבה שהקפדת לשמור חמה. אתה מסיר ממני את כיסוי העיניים ומקרב את ראשי אל החזה החם שלך, מחבק אותי אליך ומנשק את הקדקוד, מלטף לי את הגב ומשחק לי בצמה - "כל הכבוד קטנה שלי, עמדת יפה בעונש שלך ואני גאה בך".

כזה:

The only aphrodisiac I need is your voice
Hearing you speak my name
Beckoning me to answer
Telling me you want me
So I tell you that you're the answer to
Every question I've ever had about love

Without words I use my tongue to tell the tale of us
Tracing your shadowscape
Kneeling before you my eyes feast upon your masculinity and
All its divinity and I praise you
Because all of that is for me

I begin to indulge myself of your delicacies
Digesting semi-sweet dark chocolate decadence as it melts
Dripping down my chin
Your taste is something Godiva couldn't re-create

Needing every atom of your anatomy
Necessity is placed upon me
Knowing you are the source of my serendipity
Dipping in and out of me stroking more than my consciesness
Subconsciously I find myself rewinding our love scenes
In my daydreams
Seeing that face you make when you're making me cum
And it makes me want you right there and then

Thinking of you in inappropriate places I get
Tingling sensations in private locations
Where I wish to be caught between a rock and your hard place

As wetness develops my legs begin to open
And my spot turns to a backdraft and all I want you to do is extinguish it
You know my body like the back of your hands
And touch me and send me into ecstasy

My thighs quiver in anticipation
Of deep penetration which gets me high
Body rising
Sweating
Panting
Make-up melting
Pulling my hair and
Scratching my back
I get a temporary case of tourettes
Because all I can say are four letter words
In a four octave-range screaming your name

Aye papi
You fucking me makes me bilingual
You fucking me makes me bilingual

I see your tongue pink between your lips and I want it between mine
And I struggle
As you lick torturing me
I try to get away but
Not really

Running out of room begging for more up against the wall
That has been scuffed by my stilletos
Again
You pry apart my thighs and tell me to be still
And I willingly submit to you
Because I love the way you dominate me
Demanding that I cum for you so I do as I'm told

You've molded me so I'm good to no-one else but you
You've conquered this once orgasmicless world and multiplied it
Again and
Again

My face radiates with after-glow
My pillow scented by you
A fragrance which haunts me
My room smells of the best sex

Covered in body prints and finger prints and you above me
Your name written indelibly upon my body in your genetic history

You fucking me makes me bilingual

דחיית סיפוקים ואני - קשר מקרי בהחלט. אין קשר.