לפני 19 שנים. 6 באוקטובר 2005 בשעה 18:42
האמת שכשלסביות מדברת על חרמנות ומכניסה לתוך זה את המשפט "ושאר ירקות" זה די מבדר לדעתי.
יש המון זוועתון שמתרחש מתחת לפני השטח כרגע בפאב שאני מופיעה בו. אני ידעתי שברגע שהאלמנט של הכסף ייכנס לזה, תהיה שואה.
אז חברים וחברות- הגענו לשואה גרעינית.
כולם החליטו ששוברים את הכלים ולא משחקים. ואני סתם בא לי להקיא מכל זה. כי לא מתייחסים אל הקינגז בכבוד הראוי אליהם (ויש כבוד) ולא מעריכים מספיק את ההשקעה שלהם בהופעות (מי כמוני לדעת שהקינגז מאוד משקיעים בהופעות שלהם), והכל עובר מלמעלה, כאילו שאנחנו איזה מופיעים סוג ב'. אז די. אנחנו לא מופיעים סוג ב' ושיילכו להזדיין. לא שותקים יותר, בשביל אף קוקיצה. בחיי, השתן עלה להן למוח, לקווינז. ולא, לא במקלחות זהובות עסקינן.
החתול שלי נמצא בארון של השותפה שלי כל הזמן. וזה אפילו לא מצחיק. אז מה אם הוא הומו? אנחנו מקבלים אותו כמו שהוא.
נהיה קר נורא לאחרונה בעיר הקודש. אתמול הייתי אצל ששת (*שם בדוי) ושידרנו שידור מיוחד לכבוד השנה החדשה. לא יודעת כמה בדיוק הקשיבו לנו, לדעתי משו כמו 6 אנשים, אבל היו אלה שישה אנשים שנורא אהבנו, מקמרפי, הקשיב לגלגל"צ, אז הוא לא כלול ברשימה של האנשים שאנחנו אוהבים. לא יאומן כמה מהר יכולות לחלוף 4 שעות. ששת אספה אותי מוקדם בצהרים וישבנו על הפלייליסט כל אחר הצהרים, אני שיגרתי לחלל אוויר הכלוב את make my boobies one more size השיר האהוב עלי בכל הזמנים, וששת היתה מקסימה. מסכנה, הביאה אותי אליה הביתה, ועכשיו לא נשאר לה אוכל בבית כי אכלתי את כולו. בעיקר ירדתי לה על הקורנפלקס. עכשיו אין קורנפלקס בבית של ששת.
אני נעשית יותר ויותר מתוסכלת. אולי יותר ויותר חרמנית. לא יודעת. מרגיש לי נורא כאילו שאני אשאר לבד לנצח. ואני יודעת שזה נורא מפגר להרגיש ככה בגיל 20 ואסימון, אבל ככה זה מרגיש לי. אני נורא רוצה מישהי שתתלהב ממני ושאני אתלהב ממנה. זה נראה לי מופרך לחלוטין. ובינתיים אני מכירה אנשים, פוגשת מכרי עבר. מתחילה לחשוב על מערכות יחסים פוליאמוריות. ובעיקר אוכלת המון דבש ומשמינה כי האופניים שלי בתיקון (עדיין!).
לא ממזמן, ביום שבת האחרון, פגשתי מכרה שנקרא לה "סוף". סוף היתה מישהי שהכרתי כשהייתי בת 17. ולאיזה שברירון קטן של היכרות ראשונית, נורא התלהבתי ממנה. טוב נו, ככה זה כשאתה בן 17. ואז ממש היה לי כיף לפגוש אותה שוב ביום שבת. ולהכיר את בעלה היה חוויה. סוף ובעלה חיים במערכת יחסים פתוחה, הוא לא סטרייט והיא בטח שלא סטרייטית.
התחלתי לחשוב על איך דברים היו נראים אם הייתי מאהבת של מישהי שנשואה וחיה במסגרת חיים פוליאמוריים. יש לי חברה פוליאמורית, ואני יודעת כמה שפוליאמוריים נוטים להיות קנאים, עד כמה שזה מצחיק. סתם סקרן אותי לחשוב על זה. להיות האישה האחרת. של האישה. כבר הייתי האישה האחרת בעבר. זה לא עשה לי טוב, ורק הכניס אותי להתאהבות של שנתיים במישהי שנקרא לה גם דפלואו, כי השם שלה במציאות זהה לשלי. נרקיסיזם? אולי.
מחר חוזרת אל הארץ אקסית אחרת שלי. מישהי שעזבה את הארץ כשהייתי וונילה לחלוטין, ותחזור מחר להכיר אדם שהוא קצת אחר ממה שהייתי כשהיא עזבה.
קצת זה אנדרסטייטמנט.
מוונילה לסוויץ' בחמישה חודשים. מצחיק. זה היה יכול לקרות אפילו בפחות זמן.
אני לא רוצה באמת להיות לבד. אני לא מחוברת מספיק לדמות במה שלי בשביל זה.
לפעמים אני רוצה להיות אודי (הדמות במה שלי). יצור מתנשא, מטרוסקסואלי, שלא שם באמת על אף אחד, מאוהב בעצמו ושקט יותר ממני.
אני עושה הרבה יותר מדי רעש, שונאת את עצמי יותר מדי פעמים, שמה לב לכל מה שלא אומרים עלי, גם כשאף אחד לא מדבר עלי, לסבית שמתיימרת להיות סטרייט או שמא אני סטרייט שמתיימר להיות לסבית, אבל בעיקר לא סותמת את הפה.
וגם כשאני שקטה, המחשבות שלי עושות כל כך הרבה בלאגן בתוך הראש, שאני לא שומעת כלום מרוב כל השקט הזה.
אולי צריך ללכת לעשות ויפסנה.
נה.
__________________________________________________________________________
תקציר- חתול בארון, אני חרמנית, בלאגן וכסף- שורש כל רע. רדיו, רעש מהומה. אני חרמנית. ויפסנה?! לה.... אני חרמנית.
