יום בחיי

השמש כבר נטתה מערבה כשהגיעה תומה אליי באותו אחר צהריים. היא, הכלבה המיוחדת שלי, עמדה מולי בציפייה שקטה, מלאת כמיהה לקבל את תשומת הלב שלה היא כמהה. אך הפעם, היה משהו שונה. החלטתי לשחק במישור המנטלי, לגעת בה עמוק יותר מהרגיל. הייתי קר, כמעט אדיש, נוגע ולא נוגע. אמרתי לה שהערב הזה, בדיוק כמו ההכנות אליו, יהיה שונה.

ראיתי את הניצוץ בעיניה. היא ידעה שמשהו מיוחד עומד לקרות, אך לא יכלה לדמיין עד כמה.

כשהערב ירד, התארגנו ויצאנו יחד לכיוון המועדון. האורות הצבעוניים האירו את הרחוב, האנשים סביבנו נראו יפים וזוהרים, אבל כל מה שעניין אותי היה הרגע שבו העולם שלנו, שלי ושלה, יעמוד מלכת.

כשהגענו, בירכנו כמה חברים וחיכינו בשקט לרגע המתאים. השעון התקרב לשעה 02:00, הלב שלי הלם חזק יותר. ידעתי שתומה, כמו תמיד, סומכת עליי בעיניים עצומות.

הרגע המיוחד מתחיל

ברגע שהשעה הגיעה, שמתי על עיניה כיסוי שחור. כל המועדון התמלא בציפייה. הקלילות הפכה לעומק. לקחתי אותה לבמה, והיא כמעט מעדה, אך ידי תפסה אותה בחוזקה, מזכירה לה שאני כאן. הצמדתי אותה לעמוד ונתתי לה להרגיש את הכוח שלי, את הביטחון שאני מעניק לה.

הצלילים סביבנו השתנו, וכשהתחלתי להקיש באצבעותיי, שמעתי את נשימתה מתעצמת. זה היה הסימן המוכר מהעבר, שהפעם קיבל משמעות אחרת, עמוקה יותר. היא חשבה שאני קורא לה, אך במקום זאת, זה היה רק פתיח לערב שלא תשכח לעולם.

אני ומלכת הבית לקחנו את הספנקר החדש שקיבלתי ליום הולדתי והתחלנו להצליף בה. כל הצלפה נגעה לא רק בגופה אלא בנפשה. כל מכה הייתה חותם של אהבה, חיבור וסמל למסע שעברנו יחד.

הצעת הקולר

אבל רגע השיא הגיע לאחר מכן. עליתי שוב לבמה, הוצאתי בזהירות את הקולר מהתיק שלי. החזקתי אותו בידיי, נותן לרגע לחלחל אל כל מי שצפה. ניגשתי אליה, קרוב כל כך, עד שיכולתי לשמוע את פעימות ליבה דרך כיסוי העיניים.

לחשתי באוזנה, “רוצה להיות שלי?”

לרגע היה שקט מוחלט. ואז היא צעקה, “כן!” בקול ברור ונחוש, כזה שלא השאיר מקום לספק. כל הקהל פרץ במחיאות כפיים, אבל באותו הרגע, כל מה שראיתי היה היא.

 הקולר של תומה: רגע של חיבור נצחי אחרי ארבעה חודשים של מסע, של למידה, של חיבור בלתי מתפשר, תומה הפכה רשמית להיות המקולרת שלי. זה לא רק קולר שעטף את צווארה; זה היה סמל לכל מה שהיא עבורי – נשלטת ממושמעת, כלבה טובה, אישה עם לב ענק ורצון עז להיות שלי.

תומה שלי, את הרבה יותר ממה שמילים יכולות לתאר. תודה שאת כאן, חלק מהחיים שלי, חלק מהלב שלי. הקולר הזה הוא רק ההתחלה של מסע ארוך ומלא באהבה, חיבור והעצמה הדדית.