דרך מוכרת בעיניים חדשות

החגים מביאים איתם זמן משפחה, זה בהכרח אומר ירידה בתדירות התקשורת בינינו. הגעגוע מתחזק עד כאב, המרחק שורט וצובט בלב.

מנסים לנצל כל רגע שמתאפשר. בזמן חופשה משפחתית אתה מוצא הזדמנות ואני מאושרת שמתאפשר לי רגע קטן איתך. אתה נוסע לבד ברכב בשעת ערב מאוחרת, הזדמנות נהדרת לשוחח. מחליפים חוויות ומדברים על הגעגוע והצורך שלא מקבל מענה מספק. על הכמיהה שרק גדלה והחרמנות שמשתוללת. אתה מודיע שהשיחה תהיה קצרה. היא נוהגת ברכב השני ועוד מעט תצטרף לנסיעה איתך. אתה מנהל את השיחה כך שהיא לא תראה ברמזורים שאתה משוחח עם מישהו. אתה מדובב אותי ומוביל אותי כמו מנצח במקהלה. 

אתה מפעיל אותי מרחוק, לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. מנווט אותי במעלה התענוג, אני מתקרבת לגמירה, מרגישה את השיא מתקרב. "תצעקי" אתה דורש. "תגמרי ותצעקי חזק. תגמרי עכשיו, שהקול שלך ימלא את הרכב. תצעקי חזק, שהיא תשמע אותך גומרת. שתצא מהרכב שלה ותבוא לבדוק מה אני שומע בסטריאו ברכב שלי."

המחשבה עליה שומעת אותי גומרת מהמילים שלך, הטריפה אותי לקצה. האורגזמה הייתה חזקה כל כך שהגוף רעד ולא נרגע גם אחרי שניתקת את השיחה במפתיע כי נגמר לנו הזמן.

כמו רכבת הרים מהנה ומרגשת.

כל כך רציתי להיות שם במושב האחורי, כשהיא נכנסת לרכב. מוטלת על המושב אחרי שהשתמשת בי לסיפוקך. כשהאוויר מלא בשקט שאחרי הסערה שהתחוללה בתוכי. לשמוע את השיחה היומיומית שלכם והמשך התכנונים בקז'ואליות יבשה. לדעת שאת הריגוש אתה מפיק ממני להנאתך.

היא יושבת בחדר, על המיטה המבולגנת ומנסה לחשוב האם יש טעם לסדר אותה. אלה לא רק המצעים הסתורים. יש שם בגדים מלוכלכים וגם כאלה נקיים שמדדה והתחרטה ולא החזירה לארון. יש שם גם עטיפת טמפון ריקה שנשארה משבוע שעבר, כשמיהרה לצאת, דחפה את הטמפון אפילו בלי להוריד את התחתונים ורצה החוצה. קבלה מחנות בגדים, כרטיס קופת חולים, קליפס לשיער, עט סגול שהיא ממש אוהבת ולא הבינה לאן נעלם וכרטיס ביקור.

היא מסתכלת על המיטה, ותוהה האם יש טעם לסדר. הרי ברגע שתיהיה מסודרת ונקיה, היא תהיה מצע נהדר לבלגן החדש שיגיע. ברגע שתיהיה מסודרת ומאורגנת, היא לא תהיה המיטה שלה. בכל פעם שנכנסת למיטה היא דוחקת עם כפות רגליה את הערימה לקצה ומארגת לה מקום בדיוק למידתה. כך היא מוצאת לעצמה את המקום שלה. את הגבולות שמקיפים את גופה. כאילו אם יש בלגן בחוץ, שום דבר לא ירצה להיכנס פנימה, שלא לדבר על אף אחד. היא יודעת שזה לא נכון. הם כבר הוכיחו לה שלא ממש משנה להם הבלגן, כל עוד היא מפנה מקום בדיוק למידתה, לפרוס את איבריה ולמסור להם את גופה. והם נכנסו פנימה. הם נכנסו, חדרו, השתמשו והלכו. והיא? היא נשארה, עם הבלגן שלה, הגבולות הלא ממש יעילים שלה, חוסר הביטחון העצמי שלה והיאוש.

היא בסך הכל בסדר, חשבה לעצמה. משפחה נורמטיבית, אין טרגדיות או דרמות בעברה, עבודה מסודרת, דירה נחמדה בשכונה טובה. לא שותה יותר מידי, לא מעשנת גם לא ירוק. יש לה חוש הומור ובסך הכל די נעים להיות בחברתה. כשהיא לא נופלת למנהרת המחשבות שיורדות ויורדות. מה השתבש לה בדרך? למה היא לא מרוצה? לא מצליחה לראות את הצד החיובי. גם הסקס לא מרגש אותה. היא נהנית מהחיזור הראשוני, מהמשחק והכיבוש. האקט עצמו זה כמו פרס בשבילו. היא לא גומרת, משחקת נפלא ואמין. כשהוא הולך היא חושבת על כביסה וכלים, או טסט לאוטו. הם לא נשארים אצלה בראש. היה אחד שאחרי שגמר אמר לה שבפעם הבאה היא תצטרך להביא גלידה, ואז הבינה שכנראה זו הפעם השניה ששכבו, והיא בכלל לא זכרה אותו. 

היא הרימה את כרטיס הביקור מהמיטה והסתכלה עליו. כרטיס שחור, ועליו בכתב כסוף נקי ומסודר כתוב; אסף לוין, 056-8675645 asur@gmail.com. בצד השני בכתב יד מסודר ועגול כתב לה "התקשרי ביום חמישי". היא בכלל שכחה מהכרטיס וממש במקרה הוא צץ מתוך הבלגן על המיטה. היא ניסתה להיזכר איזה יום היום, עם כל החגים והחופשים, לא שהיא בכלל מתכננת להתקשר. היום יום חמישי, כן, היא הצליחה להתאפס על המציאות לרגע ואז נשאבה שוב לזיכרון. 

בעודה אורזת את המחשב הנייד, המחברת, היומן, שאר הציוד וממש נזהרת שלא לשפוך את כוס הקפה שבקושי לגמה ממנה, היא קלטה מישהו יושב בשולחן מרוחק וצופה בה. בהתחלה היא חשבה שהיא מדמיינת, הרי אין שום סיבה שמישהו יתעניין בה. היא יושבת בבית קפה ועובדת, עוד אחת מ... היא המשיכה לארוז את חפציה ומשהו גרם לה להרים שוב את המבט לכיוונו ולפגוש את המבט המסוקרן שלו שמקבל תמיכה מחצי חיוך על שפתיו, ספק מזמין ספק מאיים. עברה בה צמרמורת לאורך עמוד השדרה. משהו בה הגיב אליו, היא לא ידעה מה זה. היא לא האמינה למחשבות שעברו לה בראש. החליטה לשחרר את הפנטזיה שהוא מביע בה עניין והמשיכה לכיוון היציאה מבית הקפה. רגע לפני שיצאה, נזכרה שלא שילמה, הסתובבה לחזור לשולחן, והרגישה אותו עוקב אחריה במבטו. כשהגיעה לשולחן בו ישבה, הוציאה את הארנק ושילמה את החשבון. היא פעלה במודעות יתר לכל תנועה שלה כיוון שחשבה שהוא בודק אותה. היא שמה לב לכל תנועת יד שלה, מכניסה את הארנק, מסדרת את השיער, מרימה את התיק על הכתף. היא הסתובבה בשנית לכיוון היציאה, והוא כבר לא היה שם. השולחן לידו ישב היה נקי, ריק, מוכן לאורח הבא של בית הקפה. תחושה של אכזבה מילאה את גופה, ואז מיד צחקה על עצמה שבכלל המשיכה עם הפנטזיה הזאת, הרי אין שום סיכוי בעולם שמישהו שישים לב אליה. תוך שהיא מרימה את עיניה מהרצפה לכיוון היציאה היא רואה אותו עומד ליד הדלת, בוחן אותה. הפעם זה ברור שהוא מסתכל עליה. החיוך שלו עכשיו גדול יותר, כאילו יודע משהו שהיא לא. אולי לכלוך על הפנים שלה, או כתם על החולצה, היא לא הצליחה להתנתק מהמבט שלו. היא הרגישה משהו בפנים שאמר לה שלא כדאי לה לנתק את המבט. היא התקרבה אליו, נמשכה כאילו לא מרצונה. הוא הושיט לה את היד שלו, כמחוות היכרות. היא היססה לרגע, מי לוחץ ידיים עם זרים בימים כאלה? אבל הכיווץ בבטן הבהיר לה שלא כדאי שהיד שלו תישאר בהמתנה יותר מידי. היא הושיטה את ידה אליו, הוא אחז בכף ידה, בתפיסה יציבה, רכה ואיתנה בו זמנית. הוא חייך והציג את עצמו; "אני אסף. את מאוד מסקרנת אותי." היא הסמיקה והנמיכה את מבטה. מתוך חיוך נבוך ולא מאמין הצליחה רק לומר לו; "זה מחמיא לי, אבל זה לא כל כך..." הוא הושיט לה כרטיס ביקור תוך שמשהו במבטו השתנה מעט, כאילו מעמיד אותה על טעותה. היא לקחה את הכרטיס מידו. מבטו נשאר עמוק והחלטי ואמר "אני לא אוהב לחכות". רגע אחריו התרכך מעט והוסיף, "נראה שהיה לי כדאי לחכות עד לרגע הזה".

סימנים ראשונים.

סימנים משתנים.

רצף הגוונים,

כל כך נכונים.

הראש מבין מה קורה שם בפנים,

והנפש מאושרת מהיכולת להפנים.

עם כל מגע חולף הכאב מתעורר

שמזכיר בדיוק איך הראש הסתחרר.

כשתפסת, אחזת ולא שחררת.

עם כל אנחת כאב את העצמה הגברת.

סימנים שהיו גבול בעבר,

היום מהווים תזכורת עד כמה הגוף מחובר.

כל זיכרון שעולה מעורר תחושה עמוקה,

של התמסרות טוטאלית המלווה בתשוקה.

סימנים ראשונים.

הכל עוד לפנים.

סימנים.

אני מאמינה בקארמה.

לא מבקשת סליחה.

אם פגעתי בכם, כנראה זה הגיע לכם. 

יש מצב שאם לא הגיע לכם, היא כנראה תמצא את התחת שלי ותיתן ביס ממש כואב. 

שנה טובה לכולם💕

הפלאג האיימתני הגיע בדואר.

הוא יותר גדול ממה שדמיינתי. מלחיץ ברמה של לנסות לברוח רחוק ושהוא יתפוס אותי בשיער וירסן אותי לריצפה כדי לקבל שיתוף פעולה..

ואז אני רואה את זה ברחוב...

אני מבינה שיכול להיות יותר גרוע.

אז מנטאלית אני מתיישבת על הברכיים לרגליו ומחכה בסבלנות להחדרה. 

היד שלך מונחת על הראש שלי, עוברת בהחלקה לחלקו האחורי ומתחילה להנחות אותי לעומק המציצה הדרוש. אני משתדלת להיענות עם הגוף שלי ולהרפות את ההתנגדות שמגיעה באופן רפלקסיבי, בכל פעם שאתה דוחף את האגן שלך. בכך מחדיר את הזין שלך, עמוק יותר לגרון שלי. אני משתנקת ומשתעלת וחוזרת למצוץ את הזין שלך. להוטה להצליח יותר עמוק וליותר זמן בניסיון הבא. אני שומעת את החיוך המרוצה שלך ומרגישה את האצבעות שלך תופסות את השיער שלי ומושכות את הראש שלי הרחק ממך. אני מבינה שזה הרגע בו אני נפרדת מהזין שלך כרגע ומנסה להיצמד אליו ולהשאיר אותו בפה שלי. אבל אתה חזק יותר, והחלטי יותר ולא מאפשר לי לעשות מה שאני רוצה. 

"על ארבע, גורה"

אני מסתובבת, נשענת על הידיים שלי קדימה, ומבליטה את התחת שלי לכיוונך. מנקודת המבט הזו, קשה יותר להתעלם מהנוף. הטבע נותן תחושה של חיבור ליצרים הטבעיים והקדומים שלנו. הרחק מהחדר הנקי, עם המצעים הלבנים המתוחים עם ריח פטצ'ולי וניל. הירוק והחום בעיניים, המגע בבכפות הידיים של החול, העלים, ענפי עץ קטנים, זיתים שנשרו מהעץ. התחושה בברכיים של מצע לא חלק, לא נוקשה כמו ריצפה אבל גם לא רך כמו מיטה או כרית. גרמיות כמעט לא נוחה, הודות לשמיכה עליה אני רוכנת. מעבר לעצים רכב עובר במהירות, לא נראה שהוא מאט בסביבתנו, הוא ממשיך הלאה. לא סביר שרואה לעומק המטע מה קורה, אבל הלחץ עולה והגוף מתכנס לתוך עצמו. אתה מנסה לחדור אל התחת שלי, אך הגוף שלי מכווץ, לא מצליחה להרפות מהלחץ. אתה חודר לכוס שלי עם האצבעות, מעסה, מסובב, מזיין. זה מגרה אותי, ואני מרגישה את הרטיבות חוזרת ומתגברת אבל לא מצליחה להשתחרר מספיק כדי לגמור. אתה מרגיש אותי ומדבר איתי. מרגיע אותי במילים שלך ונותן מקום ללחץ. אתה מתקרב עם הלשון שלך לחור התחת שלי מרטיב ומלקק. מעסה בעדינות עם הלשון ולאט לאט אני מרגישה שאני מצליחה להרפות. הלשון שלך חודרת וזה מפקס את תשומת הלב שלי למה שקורה בינינו, ברגע. אתה מזיין את התחת שלי עם הלשון ואני מרפה מעט, מתמסרת. אתה מחליף את הלשון באצבע, מוסיף עוד אצבע לתוך הכוס ועוד אחת מגרה את הדגדגן. עם הגירוי הזה הגוף מתמסר והראש מתמקד במה שחשוב... אתה מרגיש את התגובה של הגוף שלי, שומע את האנחות והגניחות המתגברות "בדיוק ככה. זאת הגורה שלי". מספר רגעים חולפים, והגוף שלי רוטט ורועד.  אתה לא מבזבז זמן, וחודר לתחת שלי עם הזין שלך ועושה קסמים בגוף שלי. בהתחלה לאט, נותן לגוף שלי להתרגל לגודל שלך ולתנועה. אתה שומע אותי מייבבת. אתה שואל כדי לוודא שכואב. "זה שורף כל כך" אני מצליחה לומר בין התכווצות לגניחה. אתה מרוצה מהכאב, ומגביר את הקצב של הזיון והאורגזמה הבאה שלי, מגיעה מהר. אני שומעת את הגניחות שלך ומבינה שאתה קרוב, אתה יוצא ממני ואני מסתובבת למצוץ את הזין שלך. יונקת אותו ושומעת אותך, בין גניחה לאנחה "את לא בולעת!". ממשיכה למצוץ את הזין וללקק אותו עד שאני מרגישה את הזרע החם והטעים שלך ממלא את הפה שלי. ממשיכה לינוק וללקק, אוספת את כל הטיפות, לא לפספס אף טיפה. אתה שולף את הזין שלך לאט מהפה שלי ואני דואגת שיצא נקי לחלוטין. אני מחזיקה את עצמי, ולא בולעת, מחזיקה את הזרע בפה. אתה מתכופף אלי ומניח את היד שלך על הראש שלי. מסתכל לי בעיניים ומברך אותי לכבוד השנה החדשה. בסיום הברכה אתה מאשר לי לבלוע את הזרע. אני בולעת ומלקקת את השפתיים. מחייכת אליך, מאושרת ומסופקת. 

מבלי לדעת, סיפקת לי את החוויה שכל כך קיוויתי לה לאורך ילדותי. לקבל ברכה אישית, הנאמרת באינטימיות מפיה של דמות דומיננטית בחיי. התנוחה הזאת שהיד שלך על הראש שלי, החיוך שלך, המבט המרוצה והגאה בעיניים שלך, המילים שמספרות לי כמה אני חשובה לך. תמונה מושלמת ומרגשת. 

תודה לך. 

בתור ילדה להורים הרחוקים מהדת באופן מאוד מובהק, היה טקס אחד, שתמיד עורר בי רגשות קינאה בבני הדוד שלי. הם משפחה דתית, לא משנה הזרם ומידת הדתיות (אם יש דבר כזה בכלל). בכל שישי שבו היינו מתארחים לארוחת שבת, בסיום הקידוש כל הילדים היו מסתדרים בטור לפי הגיל מול אביהם. הוא מניח את ידו על ראשם ומברך אותם. כל אחד ואחת מהם קיבלו ממנו בתורם ברכה אישית, הנלחשת חרישית. משהו בחיבור הזה, שבו עוצרים עוד רגע אחד לפני הארוחה, ומקבלים רגע אישי עם הדמות הדומיננטית בחייהם. רגע שבו הוא מברך כל אחד מהם ומכוון אל כל אחד מילדיו את התקוות, האיחולים והרצונות שלו עבורם. 

ערב החג, שנינו עובדים, מצב לא אופייני לאף אחד מאיתנו. מה שמאפשר לנו להגניב פגישת שנה טובה וחג שמח. מעין הרמת כוסית, לכבוד השנה החדשה. ברור לשנינו שמדובר במפגש קצר, שאמור להשאיר אפס סימנים ועקבות. בסיומו שנינו חוזרים אל חיק המשפחות. קבענו להיפגש במטע הזיתים. בפעם הקודמת שנפגשנו שם, זה קרה בזמן שקיעה. החושך עטף אותנו וסיפק לנו תחושת ביטחון ומכסה. הפעם, זה קורה בצהריים, בשעות שיש עדיין אור שמש. 

הצלחנו לתזמן את ההגעה שלנו כמעט יחד. אני לבושה בשמלה, התחתונים כבר מזמן בתיק. אני יוצאת מהרכב ועוברת לצד השני להוציא משהו מהתיק. אני מתכופפת ומרגישה אותך מתקרב, מרים את השמלה ומפסק את הרגליים שלי. אתה שולח יד לכוס שלי, מבלי לחשוב, הוא הרי שייך לך. מתאכזב לגלות שאתה לא מרגיש ברטיבות. משחק מעט עם הדגדגן, אני מנסה להתמסר אליך, אך מתקשה לשחרר. המעמד החשוף, בכביש עוטף שטח חקלאי, בצהרי היום מקשה עלי להשתחרר. המילים שלך ומגע האצבעות הכשרוניות שלך מצליחות לחדור אלי ולחבר אותי למקום הנכון שלי מולך. כך, כשאני כפופה לתוך הרכב, אתה מאונן לי ומרגיש את הרטיבות מגיעה. תוך רגעים הזין שלך חודר אלי. אתה מחזק אותי, את המהירות שבה הגוף שלי מגיב אליך ומספק את הרטיבות הנדרשת לזיון. אני שומעת אותך במעורפל, שכן הגניחות שלי בתוך הרכב חזקות, והתחושות שצפות מהכוס שלי לכיוון המוח מערפלות את המודעות שלי לסביבה.. האורגזמה מגיעה חזק כשאני לרגע פתאום שוב מחוברת לעובדה שאנחנו בצהרי היום מזדיינים בשטח פתוח, חשופים. פאק זה מטריף!

אתה מתנתק ממני ומתקדם לכיוון המטע, מתהלך בין עצי הזית, עד שאתה מוצא מיקום שמספק אותך. אני הולכת אחריך עם שמיכת הפיקניק שאמרת לי להביא (מפיקים לקחים מהפעם הקודמת). הסביבה שוב משפיעה עלי ואני יותר עירנית לרעשי הרקע, כיוונים חשופים יותר ופחות, מרווחים בין העצים והמרחק מהכביש ההיקפי והמחשבות נודדות ל"מה אם". איבדתי אותך לרגע בין העצים. כשאני מצליחה למצוא את דמותך בין העצים, אני נרגעת, כמו מי שאבדה ומוצאת את הצפון שלה. כמו גורה אבודה שחוזרת לחיק בעליה. חיוך עולה על שפתי, והוא גדל כשאני רואה אותך עומד כשהזין שלך עומד חשוף, זקור ומחכה לפה שלי. אני מפילה את השמיכה לידך ומתיישבת מיד על הברכיים לרגלייך, לספק את המענה הנדרש - מכניסה אותך לתוך הפה שלי ומתחילה ללקק ולמצוץ. מנסה בכל כוחי, במאמץ רב להתנתק מהסביבה. לאחר כמה רגעים בודדים אתה מפסיק אותי פתאום, מורה לי להיעמד. אני חוששת להסתובב ולראות מה גרם לך להפסיק. הלחץ בתוכי עולה, אך כשאני מרגישה את היד שלך על הזרוע שלי, אני נזכרת לנשום שוב. אני פורסת את השמיכה על הקרקע וחוזרת לשבת על הברכיים, תוך שאתה שולף שוב את הזין הזקור שלך. אני מחייכת ומרוצה שאני זוכה שוב, לקבל אותך לפה שלי. חוזרת ללקק, למצוץ ולהרטיב את הזין שלך. משתדלת להכניס אותו עמוק ככל שיכולה. אתה מניח יד על הראש שלי ומלטף את השיער שלי. הליטוף שלך נעים לי, מעודד אותי. אני לא יודעת מה קלטת ממני, אבל קראת לי פעמיים "גורה, היי היי גורה" הרמתי אליך את העיניים מבלי להוציא את הזין שלך מהפה שלי. הנחת את היד שלך עם לחץ יותר מורגש על הראש ושלחת אלי חיוך ענקי, מרגיע, אולי מנחם. חיוך כזה שאומר - זה אני כאן. את מוצצת את הזין שלי. תתמקדי בי. תני לי את תשומת הלב שלך. משהו בי מצא את המקום הנכון, הרגשתי את המתח משתחרר מהגוף שלי. המשך המציצה הפכה נינוחה יותר מצד אחד, ולהוטה יותר מצד שני. האנחות והגניחות שלך לא הסתירו את העובדה שאתה נהנה ומרוצה.

"זה כל כך מעולה ונעים. אני יכול להתמכר לזיון של הפה שלך".

בראש שלי אני מתפללת שלא תסתפק בפה שלי, ושתמשיך להשתמש בשאר הגוף שלי. אני לרשותך. בבקשה. 

כשסיפרת לי על תאריך יום ההולדת שלך תהיתי אם עד התאריך הזה הקשר שלנו יחזיק. זו לא הייתה נקודת יעד, אבל תהיה כנה עד כמה הקשר הזה אמיתי ועד כמה הוא חזק. הנה, הגענו ליום ההולדת שלך, והחיבור הזה בינינו כל כך אמיתי ונוכח יותר מכל מה שדמיינתי. יותר מכל מה שחשבתי שקשר בדסמי יכול להיות. יותר מכל מה שהעזתי לקוות לקבל מקשר כזה. 

יחד עם המחשבה הזאת, עלתה בי עם הזמן חרדה קלה,  האם אצליח לעמוד בציפיות שלך, אבל בעיקר בציפיות שלי מעצמי. מצד אחד הציפיה שלך שלא להשקיע בטירוף, מצד שני - יש בי צד טוטאלי, קשה לי להתעלם ממנו. חששתי שלא אצליח לחשוב על מתנה שתספק אותך - את הדרישה שלך לא להשקיע בך כסף, וגם שתספק את הרצון שלי להשקיע בך ולתת לך. 

לפני חודש, בתוך כל הבלגאן של חיי, מצאתי רגע של מוזה, ועלה לי רעיון להפתעה עבורך. אני כל כך גאה ברעיון, ובטוחה שתאהב אותו. אני בטוחה שתאהב אותו, כי לפני שבוע העלת את הרעיון הזה בעצמך. זה פשוט מדהים בעיניי שהמחשבות והפנטזיות שלנו מסתנכרנות יחד. זה גורם לי להיות כל כך מרוצה שהרעיון שלי הופיע אצלך, בתזמון כזה, לא כל הכוונה ממני. 

למדתי מהטוב ביותר (אתה...) ויצרתי בז של סקרנות סביב ההפתעה ומעט טיזינג בריא (אמנם לא מוצלח כמו שלך..). עכשיו נותר לחכות להזדמנות שתגיע ונוכל להיפגש ולחגוג לך יום הולדת.

אז שיהיה לך יום הולדת שמח!

את הברכה האמיתית כבר קיבלת באופן פרטי, והמתנה שלך מחכה לך בסבלנות (יותר ממה שלי יש..)

מזל טוב לך מופלא שלי.

בשיחת וידאו אתה מתאר לי את הפלאג האימתני שאמור להירכש, להישלח ולחדור אלי לתחת. השפתיים שלך מושכות את תשומת הלב שלי. המבט בעיניים שלך כשאתה מתלהב מהגודל המשמעותי שלו, מעורר בי התלהבות למרות הפחד והחרדה. תנועות הידיים שלך שולחות את המחשבות שלי לסיטואציה שבה אתה משחק בתחת שלי עם הצעצוע החדש. פתאום אני מבינה שאתה כבר עברת נושא, והמשפט שחשבתי ששמעתי אותך אומר נשמע לא קשור. אני מנסה לחבר את עצמי למציאות, או לפנטזיה שאתה מתאר... 

"אני רוצה לזיין אותך בחצר של הבית שלי. אני רוצה לזיין את הכלבה שלי, בחצר."

אני מחייכת למשמע הפנטזיה ומתחילה לחשוב, מתי אתה תעבוד מהבית לבד, ואני אוכל לבוא לבקר אותך. בחצי חיוך שואלת אותך מתי? מצפה שתאמר משהו כמו השבוע, או שבוע הבא או אחרי החגים. אבל התשובה שלך תפסה אותי לא מוכנה. 

"עכשיו. אני רוצה שתבואי עכשיו."

עוברת על הנתונים בראש השעה עכשיו 23¹⁵,  יש נסיעה של כמעט שעה עד אליך. אתה ממש ממש ממש לא לבד בבית. אני חרמנית. רוצה אותך. רוצה אותך, בכל דרך שאתה מוכן לתת לי זמן איתך, להרגיש אותך עלי, בתוכי. עוד מבט בעיניים שלך והמחשבה על הסיכון שלך עוברת לי בראש.

"אתה בטוח? אתה רוצה שאני אבוא עכשיו לחצר הבית שלך?"

"בואי עכשיו, לבושה בשמלה בלבד."

אני טסה למקלחת, מתנגבת בשיא המהירות ולובשת שמלת מעטפת. עם כל רגע שעובר אני מתרגשת יותר ויותר. מרימה את הפלאפון ורואה ממך הודעה של דאגה. אני מתחייבת לנסוע בזהירות ואתה מתחייב לזיין חזק. 

נוסעת אליך ומנסה לחשוב על מה יקרה אם ניתפס. מישהו חכם פעם אמר לי, את חייבת להכין את סיפור הכיסוי מראש, כדי שזה יהיה אמין בזמן אמת. רציתי לדבר איתך על זה. אבל, האמת? פחדתי שזה יגרום לך לשנות את דעתך. אז בראש שלי הכנתי את הסיפור ללמה אני נמצאת בחצר שלכם באמצע הלילה. 

החנתי את הרכב ברחוב המקביל. אתה שולח הודעה שהיא עוד לא ישנה לגמרי.

"לחכות ברכב?"

"לא."

השתקתי את הפלאפון. ויצאתי לכיוונך.

בדרך לבית שלך הנעליים שלי נשמעות לי מרעישות כל כך בשקט של הלילה. חלצתי אותן והתהלכתי בשקט ברחוב.

רכב עובר ומאט, וגם גורם לי להחסיר פעימה. חולף על פני ועוצר 4 בתים במורד הרחוב מהבית שלך. הצצתי לאחור וראיתי את הילדון נכנס הביתה והרכב המשיך. ניצלתי את השקט והתחלתי להתקדם במהירות לכיוון החצר שלך. מדלגת בשקט בשביל שחולף על פני דלת הכניסה ומוביל לכיוון החצר. מניחה בשקט את הנעליים על הריצפה ובתוכן את המפתח והפלאפון. 

בעודי בדרך להתיישב על הכיסא שדרשת שאשב עליו ואחכה לך, אני רואה את הדמות שלך עומדת בדלת המרפסת. האור מאחוריך מקיף את הגוף שלך וזה גורם ללב שלי לדהור עוד יותר מהר.

כשאתה יוצא למרפסת, כל רעש נשמע לי חזק, השמיעה שלי מתחדדת ואני מרגישה לחוצה. הנשימות שלי נשמעות חזקות מידי, בליעת הרוק נשמעת חזק מידי... אתה מתקרב אלי נצמד אלי בנשיקה ומעביר לי ענב קר, מתוק ומרענן לפה. זה מפתיע אותי ולוקח לי כמה רגעים להבין מה יש לי בפה. אני לועסת וזה נשמע לי כל כך חזק שאני מיד מרימה את העיניים לדלת המרפסת לראות שאין שם אף אחת. 

אתה מפקס אותי למטרה שלשמה הגעתי לחצר שלך. אתה מושיב אותי על הכיסא, ואני מקבלת את הזין המופלא שלך לפה שלי. בהתחלה אני מודעת ומודאגת מהקולות, מנסה לשלוט בהם ולצמצם אותם. זה גורם לי להיות לא מרוכזת במציצה. אני מרגישה את היד שלך אוספת את השיער שלי ואת היד השניה יורדת במורד הגב שלי צמוד לעור, שורט אותי לאורכו. המגע הזה מחזיר אותי אל הזין שלך שבפה שלי. אני מוצצת אותו בתאווה ומרטיבה אותו כמה שאפשר. אתה מחליף איתי מקומות, נשען קדימה על הכיסא ואני יורדת על הברכיים ומתחילה ללקק את חור התחת שלך. מרגישה את הגוף שלך מגיב אל הלשון שלי כשהיא מרטיבה ומעסה אותך. אני מרגישה אותך מתכווץ ומרפה כשאני חודרת עם הלשון שלי לתוכך. בראש שלי אני נזכרת בגניחות שלך שאני כל כך אוהבת לשמוע כשאני מענגת אותך כך.

אתה מסובב אותי ומרים את השמלה, משחק עם הדגדגן שלי והאורגזמה מגיעה כל כך מהר. אני משתדלת שלא לגנוח, לא להוציא קול מהגרון, להשתלט על הנשימות... אתה מרגיש את הרטיבות ומורח מעט ממנה על חור התחת שלי. אתה מתקרב עם הזין ומתחיל לחדור אלי. רגע אחרי אני מרגישה שהכאב חזק מידי מכדי לשאת אותו בשקט. אני מאותתת לך לצאת, מהפחד שלא אצליח לשלוט בצעקה. מנסים שוב והפעם הכאב אפילו חד עוד יותר ומגיע ישירות מהתחת שלי עד לבית החזה שלי, עד לגרון. מוציאה אותך שוב מתוכי ומתרוממת זקופה על הברכיים. אתה שואל מודאג צמוד לאוזן שלי, מה קרה? מסבירה לך בלחישה שזה כואב מידי ואני מפחדת לצעוק. נעלמת חזרה לתוך הבית להביא שמן. אחרי כמה רגעים חזרת עם בקבוק שמן זית. כמה טיפות על הזין הזקור שלך והחדירה החוזרת לתחת שלי עברה חלק כל כך. זיינת את התחת שלי והאורגזמה שלי לא התעכבה כלל, גם היא שקטה ומאופקת. אתה מזיין את הכלבה שלך בחצר, בדיוק כמו שרצית. המחשבה הזאת מטריפה אותי כל כך.

רגע לפי שאתה ממלא את התחת שלי בזרע שלך אתה שולף את עצמך מתוכי, משאיר אותי עם תחושת ריקנות. אתה מסובב אותי למצוץ את הזין שלך ולקבל את הזרע שלך לתוך הפה לי. בולעת אותך לתוכי ומלקקת את השפתיים. חיוך ענקי עולה על שפתיי ואתה אומר שהגיע הזמן ללכת. 

אני מתרוממת מהכיסא ואתה חושף את השדיים שלי, סותר להם פעם אחת ותופס את הפטמות חזק. אני יודעת שאסור לי להשמיע ציוץ, זה מסוכן. נצמדת אליך לקבל תמיכה פיזית, קוברת את הראש בשקע הצוואר שלך כדי לשלוט במה שלא יוצא מהפה שלי. אתה משחרר פטמה אחת ושולח יד לדגדגן שלי. אתה יודע כמה השילוב הזה מטריף אותי, ואכן אורגזמה נוספת שוטפת את גופי. 

נפרדים בנשיקה. אני מדלגת לי יחפה בשקט בחזרה לרכב.

המחשבה הכי דומיננטית בראש שלי עכשיו היא - איך זה מרגיש להיכנס עכשיו למיטה שלך, לשכב לידה אחרי שזיינת את הכלבה שלך בחצר?

נוסעת הביתה עם חיוך ענק!

בקשות מיוחדות?

כן, אני רוצה לראות את השם שלי עליך.

ארזתי הכל, התכוננתי, עיטרתי את גופי בשימך. 

הבן שלי קפץ מאושר והתרגשות - נוסעים לים. 

כשהגענו התמקמתי ושלחתי לך הסבר על המיקום שלנו. לא רציתי שנתפספס בחוף העמוס. אבל לא היה סיכוי שאפספס את הנוכחות שלך. תשומת הלב שלי התמקדה בך מהרגע שהגעתם לחוף. כמו מגנט שנמשך אליך. 

בחנתי היכן אתם מתמקמים, מנסה להבין האם יש לי תירוץ לעבור לידך למשוך את תשומת ליבך. חששתי לחצות איזה גבול, בכל זאת אתם כאן בהרכב מלא.

מצאת אותי מהר מאוד. התקרבת לכיווני עם אחד הילדים, והלב שלי דהר בתוך החזה. באופן בלתי נשלט החיוך נמתח על השפתיים שלי, חיוך ענק ומרוצה. לראות אותך, את הגוף שלך חשוף כך. מזל שמשקפי השמש הסתירו את הרעב בעיניים. מההתרגשות מיד קפצתי לעמידה חושפת את השם שלך על גופי. בדיוק כמו שדרשת, להזיז את בגד הים כשתהיה קרוב אלי ולהראות לך את השם הנפלא שלך על גופי. המוח לא חושב, פתאום קלטתי שצריכה להיות סיבה לעובדה שאני עומדת. הבן שלי מסתכל עלי, אז עודדתי אותו להזדרז חזרה למים, בקול קצת רם מידי. היה לי קשה לשלוט בעצמי מרוב התרגשות.

נכנסנו למים והרגשתי שהגוף שלי נמשך אליך. אתה מוקף בילדים שלך, וכל מה שמתחשק לי זה פשוט לשחות אליך ולהיצמד. 

הסתפקתי בשהייה במים סביבך תוך שאני מתנגשת בך "בטעות" כשהגלים סוחפים, עם סליחה מזדמנת כדי לשמור על אוטנטיות.

בהתחלה הידיים נשלחות עם מטרה גסה, גולמית, לגעת לחפון, מבלי שיראו או ירגישו. לאט לאט המגע הופך מדוייק יותר, ממוקד יותר. מרגישה את עצמי נצמדת אליך עם הגב ואת היד שלך אוחזת, חופנת, חודרת. מרגישה אותך מזיז את התחתון ומחדיר את האצבע לתוכי. שומעת אותך מנהל שיחה שנשמעת נורמטיבית, עם הילדים שלך. לא ממש הצלחתי להתרכז בשיחה, כי הפוקוס שלי התחלק בין להשגיח על הבן שלי שעסוק עם השנורקל שלו, לבין האצבעות שלך שמענגות אותי מתחת למים. 

הריגוש היה מטורף. הטבעיות שבמפגש הייתה נפלאה. הזרימה הלא מתוכננת של המפגש הזה הייתה מפתיעה. 

שדרוג מעולה ליום בחוף הים.

תודה לך על עוד חוויה מושלמת💋