הרהורים וחפירות

ריח,

פרמונים

משגע אותי, מבלבל אותי, מציף אותי.

המסכה הגבילה לי את החוש הזה ומאז שהסרנו אותן ברחוב - שטף הריחות חזר להציף, להקיף, 

מסית את המיקוד שלי מהדרך לעבר אנשים ונשים שעוברים ועברו פה לפני דקה או שתיים,

עוצרת

מסתובבת

רק כי עבר או עברה אישה עם ריח נהדר, ולא, לא בושם.

הריח שלו.

הריח שלה.

שלי

השובל הזה שעוטף ונשאר באוויר, חלקיקי עור קטנים מושכים אותי... ממכרים כמעט.

~~~~

אוהבת את הריח שלי, הוא ממכר לא פחות (חולה עלי, כן.) 

אולי בגלל זה קשה לי לבחור בושם לעצמי, כמעט ולא עושה בהם שימוש. 

הם מסתירים לי את הריח שלי, של מי שמולי, מטעים לרוב. שגויים ובכמות מסוימת - הופכים לכאב באף. 

ובכלל - מעדיפה אותה/ו ללא בישום, עם ריח נקי וטהור של גוף, בלי משהו מעליו.

לטעום על הלשון, לגלגל על האף, ללטף ולהתעטף בו כמו שמיכה של יופי ותחושות, עוד חוט בחיבור האנושי המופלא...
 
 
 
 

לפעמים כל מה שצריך זה הפסקת גלידה,

לנשום, ללקק, לדבר על הא ודה

ולחזור לכיעור של התקופה האחורנה

לבאלגן, ללכלוך, לכאב והמלחמה שאין לה תאריך סיום... 

אבל יש גלידה בשישי בערב,

עצירה קטנה לנשימה, להרים את הראש מחוץ למים ולראות עולם אחר, רגוע ושקט יותר

לעצור את המלחמה לרגע. רק כדי לחזור אליה קצת אחרת...

תודה על זה.

"ניכור הורי.. חווית מגיל צעיר בעצם ניכור הורי"

זרק/אמר הפיסכו במפגש האחרון שלנו..

ניכור, מנוכר, קר.

מעולם לא חשבתי על הריחוק מההורים במושג הזה, עברה בי צמרמורת כשהוא אמר זאת.

וניסתי להכחיש, להתנגד, אבל ההגדרה הפשוטה היא האמת הקשה.

הלב פשוט לא רוצה להאמין לה.

הראש כבר מזמן ידע, פשוט הלב לא מדבר עם הראש כ"כ לאחורנה.

וחבל. ידוע שהרבה זוגות נפרדים בגלל תקשורת לקויה..

מזל שיש לנו פסיכולוג שיעזור לנו לתקשר, ראש ולב.. יחד עם ההערות של הבטן.

כמות הגברים שהתחברו למה שכתוב בבלוג שלי אחרי הפוסט אתמול, כ"כ מקורי ומיוחד מצידם...

במיוחד אלו שלא דיברנו מילה קודם ובטוחים שאקפוץ על ההצעה שלהם. 

אז לא, השורה הבודדת שלי בפרופיל עדיין רלוונטית ונוסיף לה הרחבה קלה -

לא מעוניינת להכיר + לא מחפשת להיפגש.

אם ארצה להיפגש איתכן/ם - אתם/ן כבר תדעו מזה.

(*זה לא כולל את הבודדים שאשכרה כיף לדבר איתם פה, אתם/ן סבבה ממש...)

צריכה אחת כזו, רכה, נעימה, שיודעת ללקק ויודעת לענג...

ויש מי שהציע את עצמו, והלשון שלו נהדרת

אבל קשה לי לשאת כרגע נוכחות של בני אדם לידי, צריכה רק את הלשון.

לאחורנה שמתי לב, אני לא נותנת לכל אחד/ת ללקק אותי.... גם לכאלה שנתתי בעבר, צריכה להרגיש ממש בנוח עבור כך.

מצד שני, מכורה וכ"כ מתגעגעת ללשונות עלי, על כולי

כשהוא קורא לי גברתי ועובר בי הרעד המענג הזה

ויש לו עיניים של כלבלב נרגש

רוצה לקחת, אבל... 

לפעמים אני לא יודעת אם אני יותר משתגעת או יותר מתגעגעת, 

כותבת מילים לעצמי שיעלמו אחרי שאלך, 

יש משהו בטירוף ובכאוס, מושך אותי אליו

והטירוף עוטף אותי וסוחף אותי אליו

מוצאת בו סדר ויופי, כי הטירוף הוא חלק מהוויה שלי

וזה נעים, נעים עכשיו 😄 

זה מעקצץ, צורב,

התחושות, הרגשות,

הגעגוע בוער בידיים ומשם אל שאר הגוף,

תחושת הצריבה הקלה שנשארת בכף היד אחרי שהשארת את חותמך עליה או עליו.

היכולת של היד ללטף ולהצליף,  לתת רוך וכאב באותה התנועה.

מתגעגעת לזה כ"כ...

הלב והראש זועקים, משתוקקים, כמהים לטרוף ולהיטרף.

ראיתי פה כמה, קיבלתי אפילו פה ושם הצעה כזו: "רק תני לי לבא לנקות לך את הבית..."

אולי יש נשים שזה טוב להן, אבל עבורי - תמיד משהו שם הפריע.

אולי כי הבית שלי הוא אישי כ"כ, הוא לא מקום שאכניס אליו כל בנאדם רק כי ביקש לעשות משהו חינם עבורי.

אולי כי המשפט -" אם קיבלת משהו חינם כנראה שאת המוצר" ( למשל - גוגל, פייסבוק וכל האפליקציות החינמיות) חרוט לי חזק מידי במוח כי אני מכירה ויודעת מה המשמעות שלו מקרוב.

אז יש שיאמרו - זה לא חינם. וזה נטו רצון שלהם לעשות לך טוב או כל סיבה אחרת שהיא מאוד לגיטמית, אבל אפאחת מהן עדיין לא שכנעה אותי באמת.

אבל לתחושתי ההצעות הללו הן בעיתיות. הן הופכות אותי ואת הבית שלי, המקום המוגן והאישי שלי - למוצר שכל אחד שרוצה יכול פשוט להיכנס אליו.

~~~~

אבל היום, היום סיפרו לי בהומור על עבד ניקיון מעט אחר ושונה, הוא לא בדיוק עבד ניקיון, אבל זה הזכיר לי את הנושא.

מי שסיפרה לי על כך התייחסה לכך בבדיחה, בכלל מעציב אותי כשאנשים הופכים לבדיחה בגלל הפטיש שלהם. (במיוחד פטיש רגליים)  אבל זה נושא לפעם אחרת.

היא נתנה לי לקרוא פוסט שצוחק על הנושא, תמצית הדברים: (וכן, זה הצחיק גם אותי, אבל עם צביטה בלב)

"אישה חיפשה מנקה, חברה קישרה אותה אל בחור צעיר.

לאט לאט הבחור מרגיש יותר בנוח בבית, מספר לה דברים לא קשורים וכו'

ואז אחרי תקופה - עושה לה שיחת טלפון שבה הוא מבקש להיות "עבד סקס" שלה בתמורה לניקיון במקום תשלום.

היא כמובן צחקה והעיפה אותו."

בתגובות לפוסט חצי צוחקות על הנושא, חצי מבקשות מספר בהומור...

~~

ואני תוהה לעצמי, אם באמת הייתי לוקחת מנקה, לצורך ניקיון של הבית. (כי מי מאיתנו לא צריך אחד/ת כזה בתכלס? ) ולאט לאט, אחרי שהתחברנו ואני יכולה לסמוך על הניקיון שלו/ה , היה עולה הרעיון של "עבד/שפחת ניקיון"

האם זה היה מרגיש לי אחרת?

הרי אני יכולה להבין את הצורך הזה, אני יכולה לתת משימות לנשלט/ת שדומות לכך,

ייתכן ומה שמפריע לי זו הגישה מראש.

 התחושה שרוצים לפלוש לי לבית ולא באמת לנקות אותו, אלא פשוט רוצים לבא על הסיפוק שלהם בלי לראות את הצד שלי...

ומי אמר שהם מנקים הייטב? ומה יהיה על הפרטיות שלי?

איך אוכל לסמוך על אדם שמתייחס אלי בצורה כזו? מפיל עלי את הדרישה שלו בלי שביקשתי אותה.

בלי שחיפשתי או פרסמתי מודעה בנושא.

למה שארצה להכניס אחד כזה לבית הפרטי שלי?

הפוסט שהיא הראתה לי היום חידד לי את הנקודה הזו,

אם ארצה מישהו לנקות לי - אעדיף לעשות את החיפוש בעצמי ולשלם על זה מאשר להיות מוצר לסיפוק של "עבד ניקיון".

לפעמים אדם צריך מקום להביע את עצמו בקול, שהמחשבות שרצות בראש יצאו החוצה.

רק כדי שיוכל להמשיך הלאה...

אז הבלוג הזה נועד עבור זה. (לפחות כרגע)

כי לפעמים אני לא רוצה דיון, שיחה או וויכוח על הדעה שלי, לפעמים אני פשוט רוצה לכתוב אותה החוצה וזהו.

לתת לה להיות חלק מהמחשבות והתחושות שעבורות באינטרנט מידי יום. חלק קטן מהאינסוף.