בעצתך

קישור לבלוג שלו.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1163544&blog_id=133886

הקדמה קצרה, כי מגיע לה

שבוע ויומיים לא ראיתי אותה.

9 ימים בהם גם לא העליתי לכאן כלום, שזה לא אופייני לי (אשכרה קיבלתי הודעה מעוקבת מודאגת שרצתה לוודא שלא נפטרתי.. תודה לך, אגב ❤️).

9 ימים מפלרטט עם הגבול הדק שבין להזכיר לה שאני קיים, שלא תשכח - לבין להציק ולהמאיס את עצמי... בינתיים מוצא את האיזון הנכון.

לא יכול לתאר לכם במילים (מה שלא ימנע ממני מלנסות) מה היא עושה לי, המושלמת הזאת...

עוד לפני שהיא מרשה לי לגעת בה - הקול הדומיננטי הזה שבא לה בטבעיות..

הפקודות האלה, באותה אינטונציה כמו לכלבה שלה (רק עם הרבה פחות רוך ואהבה).

האדישות שלה (במובן של לא סופרת אותי ממטר ולמי אכפת מה אתה אוהב) - לצד הרגישות והבגרות (במובן של סופרת אותי ועוד איך כשצריך, מכבדת גבולות - ושואלת מה אני אוהב כדי למנוע את זה ממני עד שתחליט אחרת).

ולמה אני עושה כזה ביג דיל מעוד שולטת, מקסימה ככל שתהיה (זה לא הפוסט הראשון שמוקדש לה)

הייתי Around the block and back - אין הרבה כמוה.

יש שולטות מדהימות, כבודן במקומו מונח.

אבל על כל אחת רצינית יש חמש שלא באמת מבינות... שואלות אותי מה לעשות איתי. משחקות בכאילו... ילדות שלא מבחינות בין ניצול לשליטה, שחושבות שנשלט זה כמו עוזרת בית, רק בחינם... כאלה שמבקשות כסף, יימח שמן ("פינדום" בתחת שלי - את זונה, גברת.. לא יותר מזה). אלה שלא באמת מבינות מה זה bdsm, אבל משוכנעות שמבינות ועוד מסבירות לך 🤦🏻.

וזה לא עניין של גיל, או אפילו ניסיון - אלא של אופי.

לא פעם שולטות התרשמו מההנאה שלי מהרגליים שלהן, אמרו שטרם ראו דבר כזה (כמעט כולן, האמת)... כי זה זורם לי בדם, זה מי שאני, ואני רוצה להיות שם מגיל 3. ואני לא מגזים, אגב - זוכר את עצמי בוהה לגננת ברגליים (ומשפשף בלי בושה) כבר אז...

ולמה עשיתי את כל ה-detour הזה?

כדי לעשות אנלוגיה לגודס:

זה אמיתי אצלה, זה זורם לה בדם, היא שולטת כי זה האופי שלה. בלי משחקים ובלי נעליים (Literally, בלי נעליים...). וזה מה שעושה לי את זה אצלה.

אז לפני שאתחיל לחזור על עצמי כהרגלי (אם טרם קרה) - לענייננו:

הסשן

לא בטוח אם בכלל אפשר לקרוא למפגשים עם גודס "סשן".סשן זה דבר מוגדר.

אצל גודס - כל יום הוא הפתעה חדשה.

תגיע, תגלה מה תעשה בך הפעם. איך תשחק בך, איך תשתמש בך, מה תרשה לך לעשות. תרצה תשלח אותי לנקות לה את הבית, או להביא לה משהו לאכול. אולי היא צריכה הסעה, או שבכלל תשאיל אותי לחברה יצירתית ומשועממת... או שתעשה ממני שטיח, ושוב תשפיל אותי מול איזה חברה שתיקרע מצחוק... Anything can happen sunday. 

אז זה התחיל בהודעה, אתמול, להתייצב היום בשעה נקובה. לא פירטה, לא העזתי לשאול.

בתור התחלה, היא פשוט השאירה אותי מחוץ לדלת דקות ארוכות. אפתח כשיתחשק לי, תמות.

כשסוף סוף הורשיתי להיכנס - היא עמדה מאחורי הדלת. עד שהסתובבתי אליה - ראיתי רק את כף רגלה כשהיא נכנסה לחדר השינה.

נכנסתי אחריה:

גודס שוכבת במיטה. צליל זמזום עדין מפלח את האוויר.. 

מתנצל ויוצא מהחדר, לא רוצה להפריע.. היא צוחקת ומזמינה אותי להיכנס (מזמינה... פוקדת). מפנה אותי בחוסר סבלנות לכף רגלה, אני מתחיל לעסות וללקק בתאווה אינסופית. הגניחות שלה מוציאות אותי מדעתי.

היא שוכבת על הגב, אני על הברכיים מתחת לקצה המיטה, מלקק את רגלה הימנית. ואז, בלי התרעה מוקדמת - רגלה השמאלית פשוט נוחתת לי על העורף, רגל ימין מאגפת בכוח, אני נמעך באמצע ונגרר פנימה- נתון לשליטתה המוחלטת, אפס יכולת להתנגד.

אפילו לא הייתה שם תנועה מוגדרת... פשוט מעין עוויתות כאלה של כפות רגליה (כשהפרצוף שלי ביניהן, כן?), מלוות בגניחות הולכות ומתגברות, עד שברגע אחד וגניחה אחת - פשוט בעטה אותי ממנה... שתבינו שעוד לא הספקתי להוריד חולצה - ככה היא בחרה להגיד לי שלום, ככה התחיל המפגש 🥴. זאת גודס.

המשכתי לעסות את כפות רגליה בזמן שהיא נחה. מדי פעם היא דוחפת לי את הרגל לפרצוף או לחזה, אני דוחף בחזרה תוך כדי מסאז' בשוקיים ובירכיים. נהנה מכל שנייה. על הדרך זרקה עליי את הצעצוע שהיה בתוכה, שאלקק... דיברנו קצת, תוך כדי, שיחה רגילה לחלוטין. מי מאיתנו לא מנהל ככה שיחות... 

ופתאום: "תשכב על הרצפה! פנים למטה!". אני מציית, ומהר מאוד מגלה שהוסבתי לשטיח..

היא בוחרת לה בגדים בארון, אני נמעך. היא מתלבשת, וכל פעם שמשנה תנוחה מסמנת לי עם הרגל על הרצפה לאן לזחול, כי הרצפה קרה לה מדי... בשביל מה יש לך פרצוף, כלבלב?

סיימה להתארגן - מישהו צריך לסדר את המיטה ולהחליף את כל המצעים (ניחושים, מישהו?).

בחיים שלי לא ראיתי מיטה עם כל כך הרבה שכבות... אני מכיר סדין, שמיכת פיקה. פשוט! אז לא... 20 דקות של התעסקות במצעים שלה. המזגן כבוי (נעים לה, היא לא מתאמצת...). מזיע את נשמתי - she couldn't care less.

גודס רעבה (גם וודי, לא שאכפת לה).

נוסעים לשבת איפשהו. ממהר לפתוח לה את הדלת לרכב, ננזף על זה שהעזתי ללכת לפניה.

כלב תמיד הולך מאחורי הבעלים שלו.

נכנסים למסעדה, נראים כמו סתם עוד זוג ונילי (וסקסי)... המלצר (בן 15 אולי) מכריז "זה לאדון וזה לגברת". גיחוך שקט ובלתי נשלט פוקד את שנינו... אתה לא קורא נכון את הסיטואציה, מר מלצר..

וחוץ מזה דודה שלך גברת, גודס כוסית על! ו"אדון" תקרא לסבא שלך יא בור של חרא, יש לי מראה נערי! סליחה.

גודס אוכלת עלה ורבע ומתפוצצת, אני מפרק 4 שיפודים + חומוס פטריות וממשיך לאכול עד שהמלצר מפנה... 

חוזרים לארמון של גודס.

שולחת אותי להוציא את הכלבה לטיול (לא ברור מי מוביל את מי, הכלבה שלה קיבלה ממנה את האופי..). מטיילים ומטיילים - הכלבה מסרבת to do her business.. חוזר לדירה ומבין למה - היא עשתה חתיכת business על רצפת חדר השינה, פלוס גולדן שאוור על המיטה.... אותה מיטה שדיגמתי בזיעת אפי לפני שיצאנו.

גודס מעדכנת אותי בחיוך שאני מנקה אחרי הכלבה (יש את זה ביותר משפיל?).

מהסס לרגע כי זה מגעיל אותי ברמות. גודס מציעה דרך חלופית שבה אוכל לנקות (אחסוך מכם) - פתאום הדרך המקורית, עם שקית ניילון, נשמעת כמו ליקוט תותים בשדה ירוק...

מסיים עם השיט הזה - עובר לבגדים של גודס... זה לכביסה. זה תקפל. לא ככה, אידיוט! כל הזמן הזה היא שוכבת על המיטה בכיף שלה, בלי מזגן כי נעים - אני אחרי 4 שיפודים, חומוס, טיול עם הכלבה בשמש, ניקיונות וקיפולים - חם לי, גודס, חם לי. היא רואה. לא מזיז לה. תסבול. 

מסאז' לקראת סיום...

גב עליון ואז תחתון. ידיים (מתחרמן קצת מהכפות ידיים הסקסיות שלה על הדרך), רגליים, כפות רגליים (can't get enough of them 🤐)...

נותן ביס אחד קצת חזק מדי - גודס עוצרת את השיחת טלפון שלה כדי להוריד לי סטירה, ואחרי כמה ניסיונות (כשאני קצת מתחמק) - מסדרת לי את הפרצוף בזווית הנכונה, פוקדת עליי לא לזוז - ומורידה סטירה עסיסית כמו שהיא רוצה. ואז עוד אחת, עונש על זה שהתחמקתי...

ופתאום - כמו בכל מפגש איתה - בלי הודעה מוקדמת, מודיעה לי שאני משוחרר. הלב נקרע. 

חיבוק, נשיקה - ועוף לי מהבית.

יודעת מצוין איך להשאיר אותך עם טעם של עוד.

אני מתחיל להיתפס עלייך, גודס. 

עד לפעם הבאה

Woody