זר

חזרתי אחרי תקופה שלא הייתי פעיל.
עכשיו נחמד לי.

שנתיים אחורה ויותר –
אם יש כאן מישהי שפגעתי בה או שנפגעה ממני,
אני ממש מצטער.

דיי, מספיק, 4 בבוקר.
גם ככה אני לא ישן הרבה.

ולרגע חזרנו לרגיעה שקטה,
ואז הזין הזה הגיע ב-4 בבוקר.
אפשר לסגור על 6.

שאול ושימי שותים ואוכלים בסלון הבית.

"תגיד, שאול, אם אני אשכב עם אשתך אז מה אנחנו נהיה?

ובכן, שימי אנחנו נהיה שווים.

יוםחמישי שמח

החלפנו מבטים במעלית בעבודה.

אמרתי איך ואני לא רואה אותך במרפסת 

המרפסת היא פינת עישון ומקום לברוח מהמשרד 

עם קפה המקרה שלי אספרסו.

קבענו לקפה במרפסת.

נפגשו במרפסת מספר פעמים לנקות את הראש 

דיברנו על כל מיני דברים, החל בעבודה ועד הרגעים האישיים.

יום אחד סיפרתי לה שיש לי כאבים ברגליים אחרי ריצה.

היא זרקה לאוויר, "לי אין בעיה עם כאב".

משהו בעניין הכאב  תפס אותי.

אז שאלתי אותה, אז מה את מסוגלת להתמודד עם כאב?

היא חייכה, ואמרה כן ברור .

אמרתי אני מסיים בשעה 17:30.

ואז היה ברור שמה שיבוא אחרי זה, יהיה מעניין מאוד.

אני אומר לזכותי שהתחלתי בעדינות.

אחרי איזה 8 כאפות לפתע אחלו לרדת לה דמעות.

שאלתי אותה בעדינות, "האם אלו דמעות של אושר?"

היא לא ענתה מיד, רק שתקה ואפשר היה להבחין בחיוך קטן.

לפעמים אנחנו נפגשים, לא רק במעלית.

הגשם קפץ לבקר.

מקווה שהביקור שלו יהיה קצר, כי יש לי דייט עם הנפש בשישי.

משהו השתנה בנו, ואני מרגיש את השינוי הזה, שצומח לאט לאט.

שינוי שבא, כנראה, כבר לפני הרבה זמן.

שינוי רע.

הייתי יכול לקרוא לו רע מאוד, אנשים פחות אנשים, וכל אחד  לא רואה את השני.

שינאה וכעס ממלאים את האוויר, וזה לא הדרך.

אני הייתי אופטימי פעם. חשבתי שנקום כמו פליקס מהחול, נתרומם, נתחדש.

אבל האופטימיים, ככה סבא שלי היה אומר, סיימו באושוויץ.

אני רק יודע שיש לי הרבה מחשבות עכשיו ומעט אמון. אמון בצבא, בתקשורת, בהנהגה – אמון בכלל.

זה הזמן לאספרסו 

אשה אחת נכנסת לבית מרקחת ושואלת סליחה, אתם מוכרים כאן קונדומים במידה אקסטרה-לארג?

בהחלט, משיב הרוקח, כמה את צריכה?

כרגע אף אחד, אבל איכפת לך אם אחכה פה עד שמישהו יקנה?

שינה – לא ישן הרבה

אני מוצא את עצמי לא ישן הרבה בלילה – 4-5 שעות.

למה אני לא ישן טוב?

אין לי תשובה ברורה לשאלה הזאת.

הכל פשוט מתערבב ומסתבך, וזה כנראה בעיקר בגלל המחשבות שמסתובבות בראש בלי סוף.

אני שוכב במיטה, מצד לצד, עובר מחשבה אחרי מחשבה, והן פשוט תקועות לי בראש.

השקט הזה, שבתחילת הדרך יכול להיות מרגיע, הופך להיות הרבה פעמים סיוט, כי כל מחשבה לא פוסקת, כל אחת דוחפת את השנייה.

אני מציץ בטלפון, רק כדי לבדוק מה קורה, ומה שנראה כאילו לא חשוב.

מסקנה 

לא לשתות אספרסו לפני השינה. 

האם כוח טמון ביכולת לשלוט או ביכולת לשחרר?

האם החוזק נמצא בזה שמניע את הדברים או בזה שמאפשר לאחרים להוביל?

לי אין תשובה לשאלה.

יש אגו ואת החבר  שלו מר  פחד אולי זאת בכלל גברת פחד 

שבת אספרסו ושמש