מצטער על הפוסט העמום. הבלוג מספר אמנם את חיי אך פרטיותי אהובה עלי.
בעבר התחריתי בספורט, עד הפציעה בשירות הצבאי. דווקא הפציעה הזו הובילה אותי לגלות כישרון חבוי פחות פיזי. הוא השתחרר די מהר ותוך זמן קצר הקהילה שעוסקת באותו תחום הכירה את שמי. ואז בא אחד הימים הטובים בחיי כשהתקבלתי לקבוצה שנשאה בתואר אלופת ארה"ב. זה היה לפני 12 שנה ומאז היו לי רק טעימות מתוקות קטנות כשהיה לי זמן להקדיש לכך.
למה העליתי את הזיכרון מהאוב?
את השלב הנוכחי בחיי אני מקדיש להגשמת החלומות שלי. אחד מהם התגשם לפני כמה דקות כשעברתי בהצלחה מיונים וראיון לקבוצת עילית אירופאית. מדובר בפרוייקט גלובאלי שאפתני המוקם ע"י שני מיליון (and still counting) אנשים בוגרים מכל העולם. עדיין לא שמעו עליו כאן אבל בעוד שנתיים שלוש אף אחד לא יוכל לפספס את זה.
תעודת הזהות שלי כחולה, אבל אני אזרח של העולם.