|
|
|
שקט , לא מהסוג שצריך. מהסוג המשתק.
כשניסיתי וגם הוא אולי אני יותר, אין לדעת, את הכל.
כשאהבה מהדהדת בחלל אבל היא לא מרעישה מספיק, לא מספיקה.
התשוקה היא בור בלתי ניתן למילוי, אך בידיים הנכונות היא הופכת לאגם סוחף.
היינו לרגע באגם. חזרנו ליבשה צחיחה.
גם על מעט רגעי אושר צריך להודות.
אני אשמח לשמוע ממכם ומכן ( אולי יותר מכן)...
איך אתן מגיעות לסשן ישר אחרי יום עבודה, כשאחת מהדרישות הן חוקן.
איפה עושים? ואם התשובה היא בחדר לפני, איך אתן מספיקות?
כל תשובה תתקבל בברכה, וכל פיסת מידע תשמח לבב אנוש.
**** הצד השני שדורש ולא עושה. אם אתם שם, השולטים, יכולים לעזור לנשלטת. אודה לכם.
K
** כמובן ששואלת בשביל חברה 😉
הזדרזתי במדרגות לכיוון החדר שנבחר להיום. בית הזונות שלנו, הפך לבית, אבל העדר הדיסקרטיות תמיד מעורר בי חלחלה. הפחד מלפגוש אדם במדרגות, שחלילה אינו זר, תמיד מעלה לי את הדופק.
נכנסתי כהרגלי כרוח הסערה,בעוד פורשה פורש את מיטב כליו על המיטה.
" חם לי" מלמלתי בקול מעוצבן. דיי עם הקיץ הזה. את יוצאת ממקלחת ואחרי חמש דקות את כבר כולך ספוגה בזיעה דביקה.
הוא הסתובב אליי בחיוך " קאג'י...". נישקתי אותו נשיקה אחת ארוכה, רטובה, מלאת תשוקה, של זוג שלא נגע כבר שבועות ארוכים. הרגשתי איך הזין שלו מתקשח אל מול גופי, והזרימה בין רגליי לא איחרה להגיע.
נכנסתי למקלחת זריזה, ונפעמתי מהרטיבות שזלגה על ירכיי. " אני כבר נוטפת" סיפרתי לו מחדר הרחצה. " כבר?" השיב בצחוק.
הוא ערם שתי כריות על המיטה והשכיב אותי על הבטן, כשהן יוצרות הגבהה הכרחית לישבן. כיסוי הונח על עיניי וחושך נעים עטף אותי. ניסיתי לנחש מה הוא תכנן לי, אבל אחרי דקה או שתיים של מחשבות, הנחתי לזה. נתתי לרגע להתקיים.
הצלפה מפתיעה מקיין אכזר הצליחה להוציא ממני נהמת בהלה בעודי נדחפת קדימה אל המיטה. " פאק" אמרתי בשקט. מספיק בשקט כדי שהוא לא ישמע.
"אין חימום. אין חימום". בלופים אין סופיים צמד המילים האלו הדהד במוחי. איך אני שורדת סשן בלי חימום.
צחקתי מהבהלה, מעין תגובה לא רצונית שכזו, שאגתי מהכאב, הפחד מוציא ממני קולות אחרים.
ניסיתי להתנגד. סשן בלי חימום..לא היה לזה תקדים. יותר משנה ביחד, זו הפעם הראשונה.
זזתי באי נוחות, לא אמיתית, הכאב לא היה חזק יותר ממה שאוכל לשאת, אבל הצורך להתנגד הפך לחלק ממני.
פורשה מיצה את הנשלטת חסרת המשמעת שתחתיו ,תפס אותי בחוזקה ואמר לי בקול כועס, " אני אעשה בך מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, את מבינה? ".
כמו מטה של קסם המילים שנחתו עליי בגסות כזו, מילאו את מוחי בשקט ורוגע. את המשך הכאב ספגתי בגבורה.
*******
כשהזין שלו עמוק בתוך הפה שלי, סיפרתי לו שאני אוהבת אותו. ככה, במקום הזה, הכי מיוחד ופשוט, כשהוא מזיין לי את הפה , רציתי לשתף אותו ברגשות שהציפו אותי פתאום. הליטוף החם על ראשי בתגובה, אמר הכל.
******
תודה פורשה, על עוד ערב קסום.
" את המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל"
אמר
בתוך שיחה, מבלי לשים לב שהמילים שלו נוגעות בי.
אני ערומה על המיטה והוא לצידי, הסשן עוד רגע קט יתחיל, אבל אנחנו, היינו צריכים מילים לפני כאב. מסרים שעוברים תוך כדי מגע, לפני שכל אחד מתכנס לתוך המקום שלו, השולט שמניף את השוט מעל הנשלטת הרכונה תחתיו.
כשהמכה הראשונה נחתה דאגתי שפניי יופנו כך שהוא לא יוכל להבחין בדמעות שזולגות. לא מכאב בכיתי, אלא מאינספור רגשות שהציפו אותי. קנאה יוקדת, פחד משתק, אובדן,
וכעס. לא עליו, על עצמי. בתוך כל הרגשות האלה הכאב עבר לידי. שתקתי.
דממה. רק קול הישבן הנחבט נישא באוויר.
הוא ניסה להבין את פשר השתיקה , פנה אלי לא פעם בשאלה, אבל אני שתקתי. הדמעות זולגות כמו שני נחילים על לחיי ושתקתי.
הוא הבין. הוא הבין שהיום אני צריכה יותר. שאני חייבת את הכאב שלו, שלי, כדי שהשקט יחזור. כדי שהמחשבות יפסיקו להתרוצץ ואני אוכל לחזור לנשום.
הוא המשיך להלום עד שהתחלתי לשאוג. עד שהמחשבה הוסטה בחזרה לכאב, ואז לעונג. הוא מיקם אותי בתנוחות שונות, החליף כלים ולא עצר.
********
הגוף שלי התכווץ מולו לתחושת הגמירה הנחשקת. אבל היא לא נעצרה. היא המשיכה במין הדרן ארוך שבו אני גומרת בלי סוף עד שלא יכולתי יותר.
הוא ליטף את פניי ברכות ונישק את מצחי, בעוד גופי ממשיך לנוע בגלי עונג מהולים בכאב.
******
אהבה
אני עוד שנייה על המטוס. היעד- וורשה.
נשמע קצת עגומימי, הקונוטציה הראשונית היא שואה לאחריה, אישה פולניה חנוטה במיטב מחלצותיה , יושבת בשקט, בחושך , נו איך אפשר אחרת.
אבל אני? פולניה?
נסעתי לוורשה לראות איך במקום החשוך הזה, יש גם לפעמים אור.
המלצות לבילויים מסמרי שיער, יתקבלו בברכה.
אשוב בקרוב. נתראה.
כמו איילה אני מדלגת מחדר לחדר בבית, מנסה למצוא תעסוקה, אבל התמונות, הדמיונות...
****
אני מזדרזת במדרגות של בית הזונות הפרטי שלנו. מאבדת נשימה משילוב של התרגשות וציפייה. אתה מחכה לי כבר בחדר. תמיד מחכה. אני נכנסת ומחייכת. כמה זמן עבר, אני חושבת לי בראש. לא שזה משנה משהו. אנחנו פה.
אנחנו נפגשים לתוך נשיקה עמוקה בלי מילים. הידיים שלך מקלפות ממני את שכבות הבד המיותר.
את העור שלי אתה רוצה.צריך.
אני מודעת למערומי, ומתכווצת קלות, מעולם לא הייתה לי בעיה עם ערום, בטח לא מולך. אבל אחרי תקופה כל כך ארוכה, העירום הזה מרגיש לי זר.
השפתיים שלך עדיין על שלי והיד שלך מטיילת לאורך גופי, אין שום אות לעתיד להגיע. העדינות הנעימה הזו משחררת אותי ואני כולי נתונה לתוך הרגע הזה מבלי בדל של מחשבה.
אתה עוצר ומעיף בי מבט, מחייך ומתיישב על המיטה. " בואי" אתה זורק לעברי, ואני נשכבת על ברכייך במקומי הטבעי.
היד שלך מתחילה להלום בישבני בקצב קבוע. אני סופרת עד חמישים בלב ותוהה לעצמי אם היום אצליח. חום גופי עולה, אני מבקשת להגביר את המזגן ואתה משיב בחיוב. חמישים מכות נוספות והעור שלי מאדים.
" במה נתחיל?" אתה ספק שואל ספק חושב.נותן לי שהות להסדיר נשימה אבל לא יותר מכך. " קיין" אני ממלמלת בלחש. " קיין?" אתה שואל בקול " זה מה שאת רוצה? " .
קיין. הכלי המשחית הנורא מכל. כך חשבתי בעבר. אין שורף ממנו. הפך להיות החביב עליי מול שאר מכשירי העינויים שפורשה מחזיק בתיקו.קיין.
" רחמים" חייכתי לעצמי בזמן שהמילים יצאו לי מהפה. שמעתי אותו, מחייך, שכן מעולם לא הכרתי קשוח ורחום ממנו.
ספרתי כמצופה. מבלי שנדרשתי לכך. דמעות חמות זלגו על לחיי, עם כל הצלפה. ספרתי מבלי לשים לב למספרים. ספרתי כי צריך וביקשתי את הכאב. הפוגות של אצבעות שחודרות לתוך גופי ללא מאמץ נתנו לי את הכוח להמשיך. כליי העינויים התחלפו. ואני, ספרתי. המוח שלי נדד למחוזות רחוקים, כשאני עגונה היטב בידיו החזקות, מתנתקת מעצמי ומרגישה רק את הנוכחות שלו. שקט מופתי מילא את נשמתי ורק קולות רחוקים של אנקות כאב ועונג הפציעו לעיתים. גמירה חזקה החזירה אותי אליו, אל חיוכו הכובש אל המציאות.
*****
מכורבלים אחד בשני, ראשי מונח על חזהו, רגלינו מלופפות, הוא מלטף את שיערי. זו התמונה שנגלתה לי מול הראי הענק שהוצב לצד המיטה. ללא שום עדות לסערה שהתחוללה במקום הזה רק לא מזמן.
הוא מדבר ואני מקשיבה למילים שלו. נושמת עמוק לתוכי את הריח שלו, רגע לפני פרידה כפויה לזמן לא ידוע.
תודה על הכמעט שנה, פורשה שלי.
" אני רוצה אותך לשבועיים", אמר לי, תוך כדי שהוא מתקרב ומושיט יד לעבר החזה שלי. חייכתי חיוך מבויש והשפלתי מבט. לא מבינה למה זה המשפט הראשון שיוצא לו מהפה כשאני מולו לובשת כלום מלבד
תחתון קטן חסר משמעות.
אבל פורשה? שאלתי,
"אבל פורשה"- צמד המילים האהוב עלי, לרוב הוא מגיע כשאני מרגישה שפורשה שוכח לתת לי מרווח נשימה, מי צריך לנשום? אני נושמת את הכאב.
איך ניסע לשבועיים?
" לא יודע" השיב מבלי שביב של תבוסה בקולו, "לא יודע. אבל נדאג שזה יקרה. זה מה שאני רוצה."
והוא אדם שרגיל לקבל את מה שהוא רוצה.
***********
זה היה בשיא הקיץ כשהשיחה הזו התנהלה בינינו, כשהתחלנו לרקום את הבריחה היפה שלנו, כשדמינו את החורף הקר של אירופה, את השלג והקור המצמית,כשפינטזנו בהנאה על שבועיים של שכרון חושים.
********
הוא נוהג ואני לצידו, מטפסים במעלה ההר המושלג מול נופים עוצרי נשימה. הוא מזמם עם הרדיו בשפה שאני לא מבינה, כף ידו הימנית מונחת באגביות על הירך שלי, והשנייה מתופפת בחדווה על ההגה. הוא מאושר.הוא מקרין את זה בכל נימי הווייתו, האושר הזה ממלא אותי ברגיעה, כי זה כל מה שאני רוצה לתת לו.
זה כל מה שיש לי לתת לו.
אנחנו נעצרים באמצע שום מקום, מול בית יפיפיה שנראה כאילו הוא נוצר לתוך הנוף הזה. אני נאנחת בעונג בידיעה שזה הולך להיות מקום המפלט שלנו בימים הקרובים. פורשה מחייך ומזרז אותי להכנס. אני מסיירת בין הקומות, מפשירה מול החום שעולה מכל פינה ומתחילה להשיל את בגדיי.
" מרוצה קאגי? " הוא שואל בעודו מחבק אותי מאחור? אני מהנהנת בנמרצות והוא לוחש לי
" תתפשטי".
בצורה אוטומטית ,ללא בדיל מחשבה, אני מזדרזת להוריד את השמלה והגרביונים, נשארת עם חוטיני קטן וחזיית תחרה, מאזינה בדריכות לקול החגורה הנשלפת ולבגדים המושלים מהצד השני של החדר.
" על המיטה" שמעתי אותו דורש, כשגבו מופנה אליי , והזדרזתי למלא את מבוקשו. יד נעימה ליטפה את חמוקי גופי . " ביקשתי שתתפשטי" לחש לי בעדינות מבלי שידו עזבה אותי לרגע. " לא ציתת".
נדרכתי.
" חמישים הצלפות, ואז נתחיל", אמר בחיוך שנשמע מבלי שראיתי, בעודו מסיר באגרסיביות את יתרת פיסות הבד שנותרו על גופי.
הדממה בחדר הופרעה רק על ידי מהלומות החגורה על עורי. הרעש שהתחולל במוחי, המחשבות, הדאגות, הטרדות, הוחלפו בכאב וזה הוחלף בשקט. ספרתי בקול מבלי משים, נעלמתי לתוך העולם שפורשה יצר עבורי, הלחלוחית בין רגליי התפתחה למעיין של יצרים, ושל צורך.
הוא התנפל עליי כמו חיה רעבה,מלא בתשוקה קדומה, כשהזין הקשה שלו בין רגליי והוא כובש אותי שוב ושוב, כאילו כדי להוכיח שאני שלו.
אני שלו.
**********
שבועיים של בדסמ טהור, של כאב ותשוקה, של צרחות וגמירות, מי ידע שאפשר לגמור כל כך הרבה פעמים? של שכרות ואוכל טוב, של משחקים ושיחות נפש.
שבועיים של טירוף חושים, ושל
אהבה.
תודה פורשה, היית נהדר,
כרגיל.
דינמיקה שנוצרת בתוך חדרי חדרים, בין שני בני אדם, יהיה מינם אשר יהיה, תהיה נטייתם המינית ככל העולה על רוחם. שניים בחדר, באינטימיות , חולקים תשוקה, כאב, זימה, נוזלים, ביחד,
בהרמוניה שנוצרת כאילו מתוך הקצב שנבנה בתוך תנועותיהם הלא נגמרות.
ואז פתאום יש מחשבה על לצרף. לתוך המקום הפרטי הזה שלנו שיצרנו ביחד, להוסיף נפש נוספת, שתחלוק רגעים של ביחד ותיצור איתנו הוויה חדשה.
איך?
אישה? רכה , נעימה, נשלטת, מכילה שתחלוק איתי ביחד את כאבי השולט שמעלינו, שידע לספק כל אחת ביחד ובנפרד, ואנחנו אחת את רעותה, נסתכל במבט אמיץ אל הכאב.
גבר? נשלט בהכרח, שיענג ויכאב בו זמנית, יקבל את השולט שנוכח בחדר בכניעה. במסירות אדירה. שיוכל לתת את גופו לכל גחמה,
שלנו.
ואני שם, בין כולם, נשלטת? סרה למרות, חוטפת. חזקה?
הרבה שאלות,
אולי עם הנשמה המתאימה יגיעו גם התשובות.
רוצה?
והמשפט הזה, היום, בעיצומו של סשן מיוחד ושונה, אחרי תקופה ארוכה בה לא נגענו, המשפט הזה, קיבל משמעות.
לצלילי הג'אז המתנגן, לאור נורות חלש, ניגנת על גופי, כאחד מהזמרים ששירתם הערבה ריחפה בחלל.
שכבתי על ברכייך, בעודך חובט בישבני בהרמוניה מושלמת, ואני שוקעת לתוך הצלילים והמגע, נזכרת כמה התגעגעתי אלייך, לרגעים האלה שלנו, מרגישה אותך מסמן אותי שוב, מבעיר את עורי הלבן, מרתק אותי אלייך.
והמוזיקה והריח, והמגע והכאב, והקיין והשוט, והכבל וכף העץ ששלפת מאיזו מגירה , מעלים בי תחושות של אהבה וכאב.
אתה מנגן על גופי, ואני נאנחת, את כאבי הגעגוע, הריחוק והקרבה מחדש, ויודעת.
יודעת אותך ואותי כאן בחלל הפרטי שלנו, בעולם המיוחד שבו הנגינה נוצרת רק בשבילנו.
"בואי ניסע קצת " אמר לי פורשה.
אני ערומה, חצי עליו חצי על המזרון, מביטה בעיניו בעודו מלטף את פניי ברכות.
הדיסוננס הזה, בין האיש הקשוח והאכזרי, שמצליף בי ללא רחם, שדורש ממני לספור ולהודות לו , שמצליח לגרום לדמעות של כאב לחנוק את גרוני, לבין הגבר העדין, המלטף, שמביט בי בעיניו הטובות, וחושק בי בכל מהותו.
הדיסוננס הזה.
" לאן תקח אותי? " שאלתי בעודי מדמיינת אותנו נעולים באיזו בקתה בחור נידח, מבלי שאיש יודע. חולקים רגעים של כאב וצחוק.
" רחוק קאג'ירי.רחוק מספיק כדי שאיש לא יוכל לשמוע אותך ,
צורחת
מכאב. מעונג. משמחה. מעינויים של הגוף. מגמירות של הנשמה"
" רחוק" השבתי. לשם אני רוצה.
********
