לפני שנה. 4 בדצמבר 2022 בשעה 13:09
והמשפט הזה, היום, בעיצומו של סשן מיוחד ושונה, אחרי תקופה ארוכה בה לא נגענו, המשפט הזה, קיבל משמעות.
לצלילי הג'אז המתנגן, לאור נורות חלש, ניגנת על גופי, כאחד מהזמרים ששירתם הערבה ריחפה בחלל.
שכבתי על ברכייך, בעודך חובט בישבני בהרמוניה מושלמת, ואני שוקעת לתוך הצלילים והמגע, נזכרת כמה התגעגעתי אלייך, לרגעים האלה שלנו, מרגישה אותך מסמן אותי שוב, מבעיר את עורי הלבן, מרתק אותי אלייך.
והמוזיקה והריח, והמגע והכאב, והקיין והשוט, והכבל וכף העץ ששלפת מאיזו מגירה , מעלים בי תחושות של אהבה וכאב.
אתה מנגן על גופי, ואני נאנחת, את כאבי הגעגוע, הריחוק והקרבה מחדש, ויודעת.
יודעת אותך ואותי כאן בחלל הפרטי שלנו, בעולם המיוחד שבו הנגינה נוצרת רק בשבילנו.
