לפני 3 חודשים. 23 בדצמבר 2024 בשעה 0:59
לספר, לכתוב, לשתף, לחוות.
אבל טיאטתי יותר מידי מתחת לשטיח ועכשיו השטיח כבר התרומם באוויר מעל ערימת הדברים שהדחקתי לשם.
עכשיו כבר אין סודות, אין לאן לברוח.
אני יושבת על הר טישו שסופג בקושי את מפלי הדמעות שלא פוסקות.
אני חושבת שנגמר הזמן.
למה זה לא יכול להיות אחרת?
