enjoy the silence

דפש.

כן, קיללתי. בערך.
הוא לא יכול לעזור כי עוד לא קיבלתי. ואני חיכיתי שם שעה, עם כל הנשים האלו שנכנסות בלי תור ויש להן רק שאלה
ועם לחץ נוראי וידיים רועדות כי אני לא אוהבת רופאים.
וזה אומר שאצטרך שוב לחכות ככה, שוב להלחץ, שוב כל ההכנה הנפשית הזאתי...

העיקר שאת כל התסמינים של עומדת לקבל יש לי...
אני אנטיפטית מצוברחת עם כאבי ראש מטורפים (כדורים לא עוזרים משום מה) שאוכלת המון שטויות.

אני לא חובבת נלהבת של סרטים. אני רואה כשמשעמם או כי זה כיף להעביר ככה זמן עם מישהו.
והזיכרון שלי לא ממש חזק, מכאן גם שאני ממש ממש לא זוכרת סרטים, שלא לומר שחקנים.
אבל ג'וני דפ הזה....
יש לו משהו עם משוגעים... בגלל זה אני כל כך אוהבת אותו. זה התחיל עוד במספריים של אדוארד. ושם הוא גם היה גוטי מגניב:)
ועכשיו ראיתי סרט, בני וג'ון. הוא לבוש שם כל כך יפה, מכנס מחוייט גבוה, חולצה לבנה מכופתרת, שלייקס ומקל הליכה. והוא כזה איש מגניבה.
וככה בעודי חושבת על אישיותו המתחבטת של הפסיכי הזה, נגמר הסרט, ומתחיל "מה עובר על גילברט"
הוא גם עושה קולות בסרטים הזויים כמו הסיוט של חג המולד וחתונת רפאים לא?
אני אוהבת אנשים הזויים:)

ד"א..הכותרת..:

אתמול הלכנו לשתות משהו, לא הייתי במיטבי כמובן עם המצברח ואכילה כפייתית אבל השתלדתי באמת.
היה לו מבחן בבוקר, אז נשארתי לישון בתקווה שלא אקום הרבה לפני שהוא חוזר וקמתי פחות משעה אחרי שיצא מהבית. לא נורא. קראתי עיתון, העברתי זמן איכות עם שרות הלקוחות של הוט (זוועה אני אומרת לכם... מסכנים הנציגים), וראיתי סרט מיותר עם ג'ניפר לאב היואיט. הלוואי עלי הגוף שלה..פשוט כוסית! חוץ מהפפי פייס שקצת מעצבנות.
הוא בא, והלכנו לנסות לבזבז את התלושים שקיבלתי לחג.
לא מצאתי שום דבר באף רשת שנכנסתי אליה. הכל די משעמם, וממש לא שווה את המחירים. אז מה אם זה תלושי מתנה, למה בכל כך יקר? אז הסתובבתי עוד ועוד
ומצאתי מכנסיים אדומות וחולצות אייטיז שמתאימות לתספורת, ועגילים פשוטים, וארנק זול מאוד שבטח יהרס מהר מידי אבל הייתי חייבת כבר. ושום דבר לא מהתלושים... אבל במחירים נורמלים!

ועכשיו...אוף עכשיו יש לי להכין משהו לעבודה ולא בא לי ואני לא בטוחה מה ואיך
ואז אני אלך לחדר כושר ואם לא אחזור עייפה מידי
אתפור 😄

שאני רוצה לברוח. שהכל יגמר.
לזרוק את הפלאפון, וללכת. בלי העבודה, בלי העבודות להגשה. להשאיר מאחורי את כל הפאשלות והדברים שאני הורסת.
לא יודעת לאן, לא יודעת ממה אחיה.
סביר להניח שגם שם, איפה שזה לא יהיה, אצטרך לעבוד, לדבר עם בני אדם, להתחייב.
שלא לדבר על זה שיש משפחה ואת הגבוה שלי שקצת קשה להשאיר מאחורי.
אבל המחשבה עוד שם. בתיאוריה זה יכול להיות נחמד...

כדי שמשהו יפסיק להיות אובססיה, צריך להפסיק לחשוב עליו כל כך הרבה. אוכל אצלי זו אובססיה. אני חושבת יותר מידי על זה שאני צריכה להפסיק לאכול כל כך הרבה, אז אני רק אוכלת יותר. ואז, בנוסף לכל הכתוב לעיל, רע לי בגלל זה.
ובחודש האחרון אכלתי מלא.. ממש מלא.

נמרחתי על המיטה והוא התיישב לידי והניח את הראש שלי על הירך שלו. אמרתי שזה ממש נראה כאילו הוא הולך לספר לי סיפור לפני השינה, אז הוא סיפר לי על כיפה אדומה. אבל בגירסה היותר מעניינת....
יום קודם אמרתי לו שכתבתי, את הסיפור ההוא שהתחלתי והוא ביקש שאכתוב. וגם אמרתי שהסיפור קצת...אולי לא יתאים. אולי קצת יותר מידי יבהיל, אז לא סיפרתי לו בינתיים. אבל כשהוא סיפר על כיפה אדומה הופתעתי לגלות שאנחנו חושבים יותר מידי זהה והסיפורים מאוד דומים...

בסיפור הזה, זאביק לא ידע שכיפ'לה רוצה אותו, והוא בכלל תכנן לחטוף אותה בשעה הקבועה שהיא הולכת לסבתא, ועוברת מתחת לבית שלו. הפעם היא התארגנה ולא לבשה כלום מתחת לגלימה האדומה שלה, ובסלסלה, היא שמה הפתעות: שוט, אזיקים, נוזל סיכה ודילדו. היא לא תכננה להגיע לסבתא.
כשכיפוש הייתה מתחת לבניין זאביק לא היה שם, אז היא חיכתה. הוא ירד למטה בשעה היעודה, ומצא אותה. היא סיפרה לו שהיא בדרך לסבתא, וכשהיע לעלות לקפה, היא מיד הסכימה ושניהם ידעו שזה קל מידי. הוא עלה, והיא אחריו, הוא נכנס לבית והסתובב אליה לגלות שהורידה כבר את הגלימה. הוא תפס אותה ביד והוריד אל הרצפה, הציץ בסלסלה שהביאה וחייך לעצמו. הוא אזק את הידיים אל מאחורי הגב והוביל אותה ככה לאורך הדירה.
אני לא זוכרת את סדר הדברים אחר כך, הייתי עסוקה מידי...
אבל כשהיא היתה תלויה מגלגלת מהתיקרה הוא החדיר את הדילדו והצליף בה. כשהוריד אותה הוא הצמיד את הראש שלה אל הרצפה עם הרגל שלו (הוא אמר שידגים לי). ובסוף, זרק את הגלימה שלה אל מחוץ לדלת יחד עם הסלסלה. שניהם ידעו שהיא תחזור שוב...

האמת שלא היה כיף. אזור מדהים, ליד תל ערד, הרים, מדבר, עצים שפופים.
אבל מההתחלה היה מעצבן.
תור של מכוניות לחניה
תור של אנשים לכרטיסים (מזל שרובם זה לא מהאנשים שדוחפים)
מאבטחים גורילות שצועקים ומדברים בזלזול ובודקים כל בקבוק ובקבוק לוודא שלא יכניסו אלכוהול ויקנו שם (כי לא שילמנו מספיק על הכרטיס..)
בחורה מגעילה מצוות הפקה צועקת עלי שנפנה לה את הרחבה כדי שתוכל להכניס עוד אנשים. יש דרכים להגיד דברים!
שני סוגי אנשים מגיים למסיבות טבע- צבעוניים ושמחים שאוהבים פיות ושדונים, או ערסים מעצבנים.
הרבה יותר מידי אנשים היו במסיבה הזאתי , ורבים מהם מהסוג הלא טוב.
אני לא נוגעת בסמים, ככה שהכל תלוי באווירה ובראש שלי. ולא הייתה אווירה.

עד לכאן האשמות חיצוניות
ועכשיו האשמה שלי:
למרות שאמרתי שלא אשתה, שתיתי קצת. ממש קצת. וזה עשה לי רע כל כך...
התחלתי לחשוב שוב שהכל סתם. כל מה שאנשים אומרים, מה שהם עושים. עם ובלי קשר אלי. לאף אחד לא באמת אכפת, הכל אשליה, הכל מתפוגג. האנשים שסביבי לא באמת שם, אין לי שום דבר איתם. אני מגוחכת.
הלכתי. קצת לשבת על סלע לבד, שלא יראה אותי ככה. אבל הוא בא. חייכתי.אמרתי שהכל טוב רק צריכה קצת לבד. אז הוא נתן לי והלכתי רחוק יותר. מאחורי כל האנשים שרוקדים, להסתכל עליהם, לשמוע, לשבת, לנשום. אחרי לא יודעת כמה זמן הוא חיפש שוב ומצא. ישבנו ככה, והוא ביקש שאסביר. זה נשמע רע. כזאת חסרת ביטחון, חסרת הערכה עצמית. הם שם או לא שם? מה הם חושבים? ואיך אני בכלל יכולה לומר כזה דבר כשיש לי אותו. כן, לפעמים גם על זה אני חושבת שאשליה. שהוא לא באמת מרגיש ככה.
הוא הכי מקסים בעולם. החום שלו, החיבוק, ההבנה. ופשוט מאוד- הקיום שלו. שהוא שם לידי.

אז אני הולכת להתקלח, ולא יהיה מי שיחפוף לי, ומי שינגב אותי
ואני אשאר רטובה.
ואז אני אהיה גם חולה ואשכב חסרת אונים במיטה.

זה לא עבד והוא העדיף (טוב בצדק) להשאר בבית ללמוד....
גם ככה ממחר בצהריים עד מחרתיים בערב נהיה יחד. יהיה לי המון זמן להשלים חיבוקים

אני: אז אני הולכת להמשיך את הסיפור של אז. (שהוא בא אחרי העבודה...)
הוא: אז תכתבי אותו...
תכתבי ספר ילדים...
אני: כן, ממש כמו הכלבלב פינוקי

לא יאמן כמה שזה נכון ומתאים לי!

כן? לא? ואם אתחיל ופתאום ימאס לי?
די כבר... את חושבת יותר מידי... תשלחי ידיים!
אז שלחתי.
בעדינות בעדינות. רומזת רמזים שהוא בטוח מבין ונותן לי להמשיך לבד בקצב שלי. שאתאמץ קצת, שארצה יותר.

אחרי שהתאמצתי ונגעתי וליטפתי, התחלתי להרגיש כל כך. שאני רוצה כל כך. גם הוא הרגיש, את הרטיבות דרך התחתונים...
ואפילו נגעתי בעצמי, עוזרת, מכוונת. משהו שאני לא נוהגת לעשות, קשה לי לגעת בעצמי
אצבע אחת, ועוד אחת, וקצת לא שמתי לב שפתאום הוא אמר
נותנים לך אצבע את רוצה את כל היד?
שלחתי יד..לבדוק על מה הוא מדבר.
איך?!

למה אתה לא ישן?
לא יודע באמת...
אתה לא עייף?
לא ממש
אז בוא תתן לי חיבוק

הוא בא ונתן חיבוק ומסג' נעים נעים

כשהלך, הלכתי לישון. שוב עם הרגשה של לא לקום בבוקר. עכשיו בבוקר ההרגשה עוד כאן.....