לפני 18 שנים. יום ראשון, 21 בספטמבר 2008 בשעה 17:56
היום בבוקר, קמתי הרבה לפניו, ולא בא לי לצאת מהמיטה אז כדי לא להעיר אותו, סיפרתי לעצמי סיפור. ככה גם אוכל לראות לאן נעלם החשק המיני שלי.
הוא מגיע הביתה בשש וחצי בערך. זה לא קבוע, קצת לפה קצת לשם. אז ליתר ביטחון, כבר בשש החלפתי בגדים, עשיתי סידורים אחרונים וניסיתי לדפדף במילים שבספר, מה שלא עבד כי ראש היה במקום אחר. הכנתי קפה קר, כי קפה רגיל יתקרר עד שהוא יגע, והנחתי על השולחן, ליד צלחת עוגיות מסודרת להפליא.
ב-18:36 שמעתי את השער בחוץ נסגר. רצתי על העקבים, ליד הדלת בדקתי שהביריות, החוטיני, והחזיה מסודרים, וירדתי על ארבע. עם הראש למטה, מול החלק השמאלי של הדלת. שיראה אותי ישר כשיפתח את הדלת.
הוא פתח את הדלת, והאט פתאום, כנראה שראה אותי. "בדיוק חשבתי, שהיה לי יום כזה ארוך וקשה, ואני חייב להרגע קצת".
הסתובבתי לכיוון הסלון, הפנתי אליו את הראש, כדי שיבין שאני רוצה שיבוא אחרי, העיניים עדיין על הרצפה. הוא הבין ובא אחרי, התיישב על הכורסא, ואני לידו. מחכה. "הכנת לי קפה? תודה חמודה" הושיט את היד "אבל למה קר? לכי תכיני קפה נורמלי" הנחתי את היד על השולחן כדי לקום וללכת למטבח, הוא נתן לי מכה ביד "על ארבע. רק כדי להגיע לשיש ולארונות את יכולה לעמוד". חזרתי עם הקפה, הוא כפר פתח את העיתון, את מה שלא הספיק לקרוא בבוקר. הנחתי את הכוס על השולחן, וחיכיתי שיטעם. כנראה הכנתי טוב כי הוא לקח פרורים מהעוגיה שהייתה בצלחת, שם על הרצפה ונתן לי לאכול. בלי ידיים כמובן. חשבתי לעצמי, "הוא גם עוזר לי לשמור על דיאטה ולא לאכול הרבה שטויות..." כשסיימתי הוא סימן לי איפה לעמוד, והניח על רגליים כדי שיהיה לו נוח לקרוא את העיתון, למזלי הוא קרא את רוב העיתון בבוקר כי הרגליים שלו ארוכות ונורא כבדות.
לא זוכרת אם המשכתי, ואם כן אז לא הרבה, אבל הוא כבר התעורר. ושאל אם בא לי מכות בטוסיק. התחלתי לחשוב שאולי הוא קורא מחשבות, או שאולי דיברתי מתוך שינה קודם? בכל מקרה..הפעם זה לא היה הדמיון שלי, וכאב לי. על אמת:)
לצערי זה לא עורר את היצרים שנרדמו ונשארתי נטולת חרמנות, אבל זה כן היה כיף מאוד...
ואז סיפרתי לו את התחלת הסיפור והחשדות שלי בו על קריאת מחשבות.