חלום מתגשם

הצלצול של הטלפון העיר אותי. הסתכלתי מי מתקשר וראיתי שזאת גבירתי. הלב שלי קפץ ואני התעוררתי בחצי שניה ועניתי לה.
"אני רוצה שתקני כמה דברים ותבואי אלי בארבע וחצי. אני אחזיר לך את הכסף על הקניות. תרשמי" היא אמרה ואני קפצתי מהמיטה ומצאתי עט ואיזה עיתון שאני יכולה לכתוב עליו. היא הקריאה לי בקול המהפנט שלה את רשימת הקניות ואמרה שהיא חייבת לחזור לעבודה וניפגש אחרי הצהריים.
יצאתי מהחדר שלי ונכנסתי למקלחת. אני אוהבת את השקט הזה של להיות לבד בבית בבוקר. התקלחתי במים חמים הרבה זמן כמו שאני אוהבת. אחרי המקלחת שתיתי קפה עם עוגיות והסתכלתי על הרשימה של הקניות שאני צריכה לעשות. דמיינתי איך בזמן שאני עושה בשבילה קניות היא יושבת במשרד ומנהלת את כולם שם. אני כבר לא עובדת שם אבל הרגשתי שאני חלק מזה כי גם אני עושה את התפקיד שלי בשבילה.
לבשתי ג'ינס וגופיה יפה והחלטתי שהכי טוב לעשות את הקניות ליד הבית שלה כדי לא לסחוב את השקיות כל הדרך באוטובוס. הגעתי לשם וזה היה מוזר כי הרגשתי שאני בשטח שלה. כל הזמן הסתכלתי מסביב לראות אם מכירים אותי או יודעים מי אני ומה אני, וידעתי שזה טיפשי כי אין סיכוי שידעו בשביל מי אני עושה את הקניות, אבל אני ידעתי וזה היה מספיק.
הגעתי לדלת שלה מוקדם מדי. הקדמתי בעשרים דקות בערך. לא ידעתי אם בכל זאת לדפוק או לחכות. חשבתי על זה כמה דקות ככה מול הדלת ובסוף החלטתי שזה בטח ישמח אותה שאני באה מוקדם ויכולה להספיק יותר. דפקתי. היא לא ענתה. דפקתי שוב ולא היתה תשובה. לא ידעתי אם היא עדיין לא הגיעה הביתה או שהיא רוצה שאני אדייק ובגלל זה לא פותחת לי את הדלת.
ישבתי על המדרגות ליד הדלת שלה וחיכיתי עם השקיות של הקניות עד שהשעה תהיה ארבע וחצי. קצת לפני ארבע וחצי המעלית נפתחה וגבירתי יצאה ממנה. שוב הלב שלי קפץ. היא היתה כל כך יפה, עם חליפה בצבע בורדו ושיער אסוף. היא חייכה אלי ואמרה "טוב שאת כבר פה" ואני נשארתי לשבת על המדרגות כשהיא פתחה את הדלת עד שהיא סימנה לי להיכנס.
היא הניחה את התיק שלה בכניסה ואני הנחתי את השקיות במטבח ומיד הרתחתי מים בקומקום והתחלתי לסדר את הקניות במקרר ובארונות. הטלפון שלה צילצל והיא התישבה לדבר במטבח. אני הפסקתי לסדר כדי להכין לה את הקפה והגשתי לה אותו עם המאפרה. הסתכלתי עליה לרגע, חיכיתי שאולי היא תגיד תודה ותחייך אבל היא היתה עסוקה בשיחה שלה. המשכתי לסדר את הקניות. אחרי שסיימתי נכנסתי לחדר שלה לסדר את המיטה. כשמתחתי את הסדין וסידרתי את השמיכה פתאום ראיתי שם שהיה מונח... ויברטור. בחיים לא ראיתי כזה והסמקתי ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי כאילו נכנסתי למקום אינטימי שאסור לי להיות בו אבל מצד שני היא מרשה לי להיכנס לסדר לה את החדר. לקחתי אותו בזהירות כאילו הוא שביר ושמתי אותו על השידה ליד המיטה והמשכתי לסדר את השמיכה והכריות. פתאום שמעתי את הקול שלה מאחורי "המקום שלו הוא במגרה של התחתונים". קפצתי מבהלה וראיתי אותה מחייכת ופותחת את המגרה בארון שלה. לקחתי אותו שוב בזהירות ושמתי אותו במגרה. היא אמרה "זה בסדר, חלק מהעבודה שלך זה לסדר את החדר שלי". הטבעיות שלה הרגיעה אותי והפחידה אותי באותו זמן. כשהסתובבתי היא כבר היתה חצי עירומה, החליפה שלה על המיטה והחזה הגדול שלה חשוף ככה מולי. אני חושבת שממש רעדתי. אמנם הרגשתי כל הזמן שאני מוכנה לעשות בשבילה הכל אבל לא חשבתי שהיא רוצה גם סקס. אף פעם לא הייתי עם אשה במצב כזה. היא הסתכלה עלי ואמרה "תירגעי. שימי את החליפה על קולב" ולבשה את בגדי הבית שלה. היא יצאה מהחדר ואני המשכתי לסדר את החליפה על הקולב והרגשתי הכי טיפשה בעולם. לא רציתי לצאת משם. הזעתי ורציתי לקבור את עצמי. אבל לא היתה לי ברירה ולא יכולתי להישאר שם אז יצאתי למטבח. היא ישבה שם עם הקפה והסיגריה שלה ולא אמרה לי מילה. לקחתי נשימה ושאלתי "גבירתי את רוצה מסג' ברגליים?"
היא אמרה "לא. תרחצי כלים ותנקי את השיש פה". הרגשתי שאכזבתי אותה. פחדתי לאבד אותה. התחלתי לרחוץ את הכלים ויכולתי ממש להרגיש את העיניים שלה חודרות לגב שלי כשהיא יושבת שם. השתדלתי לא לרעוד יותר מדי כדי לא לשבור כוס או משהו. סיימתי לרחוץ את הכלים ולנקות את השיש והיא עדיין ישבה שם והסתכלה עלי. עמדתי מולה והיא פתאום קמה ונעמדה קרוב אלי והתחילה להגיד לי "תשמעי. את עובדת פה. את משרתת אותי. זה יכול לכלול גם מצבים אינטימיים כאלה כמו לראות אותי עירומה או לשים את הויברטור שלי במקום. אני לא הייתי רוצה לחשוב שדברים כאלה מקשים עליך, אבל אם זה המצב אז כדאי שתגידי לי".
הקול שלה חדר לי מתחת לעור וצימרר אותי. הרגשתי שאני עוד רגע בוכה ובלי שליטה התישבתי על הרצפה מולה ואמרתי "גבירתי אני מתנצלת... זה רק היה לי קצת מביך... בבקשה תני לי עוד הזדמנות... אני אהיה בסדר... באמת..."
היא הסתכלה עלי מלמעלה ושאלה שוב "את בטוחה שזה בסדר? את בטוחה שאת באמת יכולה להיות משרתת שלי?"
עכשיו כבר ממש רעדתי. לא רציתי שהיא תעזוב אותי. חיבקתי את הרגליים שלה חזק ובלי שליטה אמרתי "גבירתי אני רוצה להיות משרתת שלך ולעשות כל מה שתבקשי. אני אוהבת אותך ומעריצה אותך!"
היא התכופפה קצת וליטפה את הראש שלי כמו שרק היא יודעת. שאלתי אותה "את סולחת לי גבירתי?" והיא אמרה "כן חמודה. זה בסדר" והקול שלה כל כך הרגיע אותי עד שפתאום התחלתי לבכות ולנשק את הרגליים שלה שחיבקתי כל הזמן וללחוש "תודה גבירתי".
היא שיחררה את הידיים שלי מהרגליים שלה ועמדה מולי. אני עדיין ישבתי על הרצפה. היא אמרה "את מבינה את האינטימיות הזאת? כאן זה לא המשרד. אני צריכה לדעת שאת באמת שלמה עם האינטימיות שלנו כאן". אמרתי "כן גבירתי אני מבינה".
ואז היא חייכה ואמרה לי "תורידי את הגופיה שלך".
ידעתי שהיא בודקת אותי ורוצה לדעת אם אני מתכוונת למה שאני אומרת. באותו רגע הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל להוכיח לה. הורדתי את הגופיה והמשכתי לשבת על הרצפה. "גם את החזיה" היא אמרה. הורדתי את החזיה והסמקתי אבל עשיתי את זה בשבילה. אפילו אמא שלי לא רואה אותי ככה כי אני לא אוהבת את הבטן והציצים שלי. אבל זה היה הרבה יותר מביך מסתם להיות חצי עירומה כי הרגשתי שלא רק הגוף שלי חשוף אלא כל הבושות שלי וכל המבוכות שלי חשופות עכשיו.
היא חייכה ואמרה "את מבינה - זה לא העניין של העירום שלך או שלי. זאת אינטימיות שחייבת להיות כאן כדי שנוכל באמת להמשיך עם זה". אמרתי "כן גבירתי אני מבינה". היא שאלה "ואם אני אבקש ממך עכשיו להוריד גם את המכנסיים?" ואפילו בלי שהיא ממש ביקשה התחלתי לפתוח את הכפתורים ולהוריד אותם. הייתי חייבת להוכיח לה. היא אמרה לי לקום ואז חיבקה אותי חזק. חיבקתי אותה חזרה והראש שלי שקע בכתף שלה כשהיא לחשה "ככה תעבדי פה היום. בתחתונים." ואני אמרתי "כן גבירתי" והרגשתי שזה כבר לא כל כך מפריע לי להיות ככה לידה.
באותו יום באמת נשארתי בתחתונים כל הזמן ועבדתי די קשה. ניקיתי אבק ורחצתי את הריצפה בכל הבית ושאבתי אבק מהספות בסלון והיא מדי פעם באה להסתכל ולבדוק איך אני עובדת ונתנה לי הוראות והסברים אבל לא בטון כועס. היה חשוב לי לעבוד טוב ולזכור איך היא אוהבת דברים. היא אמרה לי שמחר יש לה אורחת חשובה ובגלל זה צריך שהבית יהיה נקי ומסודר. ניקיתי גם את האמבטיה ואפילו את השירותים וזה לא הגעיל אותי. אפילו להיפך זה היה כאילו אני נכנסת למקום מאוד אינטימי שלה כמו שהיא הסבירה לי ומאוד נזהרתי שם לנקות טוב.
אני חושבת שבחיים לא עבדתי קשה ככה. בבית ניקיתי מקסימום את החדר שלי וגם זה לעיתים רחוקות. לא תיארתי לעצמי שאני אזיע ככה מהעבודה אבל הייתי מרוצה כל פעם שהיא אמרה לי "יופי" או "מצוין" או חייכה אלי. זה ממש הזכיר לי שוב את איך שהרגשתי כשהיא היתה הבוסית שלי במשרד והחיוך שלה היה ממיס אותי אבל פה זה היה הרבה יותר חזק בגלל שזה היה באמת רק אני והיא והאינטימיות הזאת.
הרגשתי ממש כאילו אני בעולם אחר. קשה להסביר את זה. זה היה כמו ריחוף כזה שאני שוקעת בעבודה ולא שמה לב לכלום מסביב. כל כך לא שמתי לב שכשרציתי להוריד את השקית של האשפה כמעט ירדתי למטה כמו שאני כי שכחתי שאני בלי בגדים. זה היה די מביך שפתאום היא הזכירה לי שעוד מעט אני יוצאת ככה מהבית עם תחתונים.
כשחזרתי הביתה חשבתי על זה המון במקלחת ולפני שנרדמתי. כל החוויה הזאת היתה כל כך חזקה שבקושי יכולתי להרגע אפילו אחרי כמה שעות. איך זה יכול להיות שאצלה אני עושה דברים שבחיים לא עשיתי בבית, ואיך אני מתרגשת מלנקות את השירותים שלה והולכת שם כמעט ערומה. נזכרתי ברגע הזה שנפלתי על הרצפה וחיבקתי ונישקתי את הרגליים שלה ושוב הזעתי והלב שלי דפק. הרגשתי כאילו זאת היתה מישהי אחרת ולא אני שהיתה שם, אבל מה שמוזר שבכלל לא התחרטתי. רציתי להיות שוב המישהי הזאת.

בזמן שהיא התקלחה הספקתי לסדר קצת את המטבח ואת העיתונים בסלון, והתחלתי לטאטא את הבית. היא יצאה מהמקלחת ועברה לידי עם ריח נעים לבושה בבגדי בית חדשים והלכה לשבת בסלון. הנחתי את המטאטא ובאתי אליה ושאלתי "את צריכה משהו גבירתי?". היא אמרה שלא ואני חזרתי לטאטא את כל הבית.
בזמן שטיטאתי שמעתי אותה רואה טלויזיה ומדברת בטלפון והיתה לי תחושה מוזרה - טובה. תחושה כזאת שלמרות שאני לא לידה אני שם וכאילו הכל טבעי גם לי וגם לה - הנוכחות שלי בבית ושאני עושה דברים והיא עושה דברים אחרים וכאילו אין קשר בינינו אבל בעצם בדיוק זה שאני פה והיא שם ולא מדברים על זה יותר מדי זאת הטבעיות הכי מרגיעה. הרגשתי כל כך טוב שרציתי לצעוק מרוב אושר. חשבתי גם שזה מאוד מדכא שאני לא יכולה לספר על מה שאני מרגישה לאף אחד. הלואי שדברים כאלה היו מקובלים והייתי יכולה פשוט לספר לחברות שלי או אפילו לאמא שלי שאני משרתת וכמה שהגבירה שלי מדהימה. אפילו שאני מקבלת כסף פה אני יודעת שאני לא יכולה לספר על זה כי בכל זאת לא יבינו או יחשבו שאני פראיירית ושהיא מנצלת אותי או שאני סתם משוגעת. באותו רגע הבנתי שבחיים אני לא אוכל לתאר ולספר לאף אחד את ההרגשות שלי. אולי בגלל זה גם חשוב לי לכתוב את היומן הזה.
בדיוק כשסיימתי לטאטא היא קראה לי וביקשה שאביא לה שתיה קרה. הגשתי לה את הכוס והיא שתתה קצת ואז שאלה אותי עד איזו שעה אני יכולה להישאר. אמרתי לה שזאת לא בעיה ושאני אשאר עד מתי שהיא תרצה. היא אמרה שחשוב לה שלא ידאגו לי ושהיא לא רוצה שיחפשו אותי ויתחילו לשאול שאלות. זה מדהים איך היא כאילו קראה את המחשבות שלי על זה שאני לא יכולה לספר לאף אחד, אבל לא ידעתי מה להגיד לה. בסוף אמרתי שאני לא יכולה לספר שאני אצלה כי באמת לא יקבלו את זה כמו שאני רוצה. היה משהו לא מרוצה בפנים שלה והיא אמרה "טוב, נחשוב על משהו" ושוב פחדתי שהכל יהרס ויגמר כי היא לא תרצה להסתבך.
עמדתי מולה כמה שניות ואז היא אמרה "תכיני לנו ארוחת ערב" וזה הרגיע אותי ומילא אותי שוב בשמחה הזאת - רציתי להאמין שאם היא מבקשת עכשיו משהו זה סימן שהיא כן רוצה שאני אמשיך לשרת אותה.
הכנתי לנו חביתות וחתכתי ירקות. סידרתי על השולחן גם לחם וכל מיני גבינות שהיו במקרר וערכתי את השולחן יפה. כשהכל היה מוכן הלכתי לסלון ואמרתי לה "גבירתי הארוחה מוכנה". היא קמה והלכה אל המטבח ואני הלכתי אחריה וקיויתי שהיא תאהב את מה שהכנתי. היא הסתכלה על השולחן שערכתי כמה שניות ואז אמרה "זה מדהים, חמודה" וליטפה את הפנים שלי. המילים שלה והיד החמה שלה הפכו לי את הבטן. הרגשתי שהרגליים שלי מתמוטטות ואני חייבת לשבת אבל חיכיתי שהיא תשב קודם. אחרי שהיא ישבה וגם אני ישבתי אמרתי לה "אני שמחה שאת אוהבת את זה גבירתי" והיא חייכה ואמרה "יש במקרר בקבוק יין". הוצאתי את הבקבוק ושאלתי איפה יש כוסיות. היא הצביעה על הארון ואני הוצאתי כוסית ומזגתי לה יין. היא שאלה אם אני לא שותה ולא ידעתי מה להגיד. אני בדרך כלל לא שותה יין, ובטח שלא חשבתי שאני יכולה לשתות כאן איתה כאילו אנחנו חברות או משהו. היא אמרה "תמזגי גם לך" ולא העזתי להתווכח. פשוט הבאתי עוד כוסית ומזגתי גם לי קצת יין. היא הרימה את הכוס ואמרה "לחיים" והסתכלה ישר לתוך העיניים שלי. הרגשתי חום כזה מתפשט בכל הגוף שלי ואחרי שטעמתי מהיין החום רק התחזק. היא אמרה בתאבון והתחלנו לאכול.
אחרי שסיימנו היא הדליקה לעצמה סיגריה ואני הבאתי לה מאפרה והתחלתי לפנות את השולחן. היא המשיכה לשתות מהיין עם הסיגריה שלה והרגשתי את המבט שלה בוחן אותי כשניקיתי את השולחן והתחלתי לשטוף כלים. כשסיימתי היא עדיין ישבה במטבח עם היין. הסתובבתי אליה והיא חייכה. חייכתי בחזרה והייתי קצת נבוכה כי אף פעם לא ראיתי אותה ככה בערב בבית שלה. היא נראתה נינוחה כזאת כשהיא שותה את היין. ואז היא שאלה אותה "את בסדר עם העבודה פה? טוב לך?". אמרתי לה "כן גבירתי. תודה שהסכמת ולקחת אותי..." והיא אמרה "זה עדיין קצת מוזר לי אבל אני מתחילה להתרגל ולאהוב את זה".
פתאום הרגשתי שבלי שליטה אני הולכת ונעמדת מאחוריה ומתחילה לעשות לה מסג' בכתפיים. זה היה ממש כאילו מישהו אחר שלט בגוף שלי והביא אותי לשם. היא אמרה "ממממ..." כזה של הנאה והמשיכה לשתות מהיין, ואני לא רציתי שהערב הזה יגמר.
אחרי כמה דקות היא לקחה את היד שלי ומשכה אותי בעדינות ככה שאני אעמוד לידה. היתה אווירה רגועה כזאת והיא הושיטה יד וליטפה את הפנים שלי וחייכה. ירדתי על הברכיים ליד הכיסא שלה ופתאום חיבקתי אותה חזק. כל ההערצה שלי וההתרגשות שלי יצאו בחיבוק הזה והצמדתי את הראש לבטן שלה. היא ליטפה את השיער שלי ואני הרגשתי כאילו אני קטנה כזאת והיא מגוננת עלי עם כל העוצמה שיש לה. זאת היתה הרגשה מדהימה, כאילו אני מתחברת אל הגבירה שלי בצורה שלא התחברתי לאף אחד קודם. כאילו אני נהיית חלק ממנה. לא רציתי לעזוב.

למחרת חיכיתי כל היום לטלפון שלה אבל היא לא התקשרה. כל היום הרצתי בראש את מה שהיה וחשבתי אם הייתי לא בסדר. אולי אמרתי מילה מיותרת או אולי זה שהפרעתי לה באמצע הטלפון...
ניסיתי להירגע ולהעביר את היום רגיל - לראות טלויזיה קצת לשחק במחשב, אבל לא יכולתי להתרכז בכלום חוץ מבזכרון של הבית שלה ואיך היא יושבת שם ואני איתה, כמו כל החלומות שלי שמתגשמים ביום אחד. לא רציתי שזה יגמר ככה. לא רציתי שהיא תתחרט או תיבהל או לא תהיה מרוצה. כל הזמן חשבתי אם להתקשר אליה ולהגיד לה את זה או לא. כי כשישבנו על הספה אולי לא אמרתי לה בדיוק איך אני מרגישה והיא בעצמה אמרה שגם בשבילה זה חדש.
כשהלכתי לישון פתאום בכיתי. ממש בכי עם דמעות וקול. הדלת היתה סגורה ואני דחפתי את הראש שלי לכרית. חשבתי שבכיתי כי פחדתי שכל מה שישאר זה היום האחד הזה שהייתי אצלה אבל בעצם בכיתי מהתרגשות. כל היום הזה שישבתי ובראש שלי הזכרון הזה מחובר לפנטזיות שלי ולהרגשה האמיתית של איך שהייתי שם - זה ממש עשה לי נשימה כבדה ופעימות לב שכנראה היו יותר מדי בשבילי והכל התפרץ בבכי הזה.
אני חושבת שבכיתי אולי שעתיים עד שנרדמתי.
בבוקר כשקמתי כאבו לי העיניים והגב. שתיתי מים ופתחתי טלויזיה. כלום לא היה מעניין. החלטתי להתקלח ולקחתי איתי את הטלפון לשם למקרה שהיא תתקשר. התקלחתי במים חמים המון זמן, חפפתי את השיער ואחר כך התישבתי באמבטיה ונתתי למים לזרום עלי. שוב חשבתי על כל מה שהיה וכמה שיותר חשבתי הבנתי שאני רוצה את זה ולא מתחרטת על כלום. אני רוצה את זה ואפילו יותר מזה. ניסיתי להבין אם אני מאוהבת בה ולהשוות את זה למה שהרגשתי כשהייתי מאוהבת בחברים שלי לשעבר. זה לא היה אותו הדבר בכלל. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה התאהבות, אפילו שזה אולי דומה. בעצם אני לא יודעת למה צריך לתת כותרת והגדרה לכל דבר. אני מרגישה מה שאני מרגישה ואפילו בלי לתת לזה שם זה קיים ואולי אפילו יותר חזק ממה שזה היה אם הייתי מחפשת לזה הגדרה.
התחלתי להגיד לעצמי "אני רוצה אני רוצה" וזה לאט לאט עבר מלחישה לדיבור בקול ממש. רציתי לבכות שוב אבל כבר לא הצלחתי. עצמתי את העיניים חזק והן היו יבשות לגמרי. המשכתי ככה להגיד "אני רוצה אני רוצה" בקול ולדמיין את הפנים שלה ואת הבית שלה ואז פתאום עצמתי את העיניים שוב חזק ואני חושבת שכמעט צעקתי:
"אני רוצה להיות המשרתת שלך!"
אחרי עוד כמה דקות שנרגעתי קמתי הסתבנתי והתרחצתי. עטפתי את עצמי במגבת ואת השיער במגבת קטנה ויצאתי מהמקלחת. הכנתי לעצמי כוס קפה עם הרבה חלב ופתאום ראיתי שהשעה כבר 12 וחצי בצהריים. בדיוק כשהסתכלתי על השעון היא התקשרה.
היא אמרה שהיא לא התקשרה אתמול כי היה לה יום עמוס ומטורף, ובכלל נראה לה נכון ששתינו נחשוב ונעבד את זה. אמרתי לה שהיא צודקת, ולא בגלל שרציתי למצוא חן בעיניה. באמת הבנתי שהייתי צריכה את היום הזה כדי להתאושש וכדי להיות בטוחה בעצמי שוב. אמרתי לה "תודה גבירתי שאת מבינה".
שמעתי אותה נושפת ודמיינתי איך היא מוציאה את העשן של הסיגריה. ואז היא שאלה אם אני אוכל לבוא אליה אחרי הצהריים. התחלתי לרעוד בלי שליטה. ממש צמרמורות כאלו כמו שיש חום גבוה כשחולים. קבעתי איתה בפינה של הרחוב שלי כי לא רציתי שמישהו יראה ליד הבית, וגם כי החלטתי לקנות לה פרחים בחנות שיש שם בקצה הרחוב. פתחתי את הארון וחשבתי מה ללבוש ממש כמו לפני דייט. בחרתי חצאית שחורה וגופיה שחורה, בדקתי את עצמי בראי ורבע שעה לפני שהיא באה כבר עמדתי וחיכיתי לה עם הפרחים.
היא היתה קצת מופתעת מהפרחים אבל אמרה שזה מאוד חמוד מצדי. בדרך היא שאלה איך אני מרגישה וסיפרתי לה שכל הזמן חשבתי על זה ושאני מאוד רוצה להמשיך. היה לי חשוב שהיא תדע שאני רוצה ושמחה עם זה. היא סיפרה שהיו לה יומיים מטורפים בעבודה ושבאמת זה אולי רעיון טוב שאני אעזור לה בבית ככה. ואז פשוט חזר לי המשפט מהמקלחת ואמרתי לה "אני רוצה להיות משרתת שלך. כל מה שתבקשי אני אעשה גבירתי" והיא חייכה. הגענו הביתה.
כשנכנסנו היא שמה את התיק שלה במקום והסבירה לי איפה יש אגרטל בשביל הפרחים. כשהלכתי עם האגרטל למטבח למלא אותו במים היא אמרה לי להכין לה קפה ונכנסה לשירותים. הרתחתי את הקומקום ושמתי את הפרחים עם האגרטל על השולחן בסלון. הכנתי לה שם גם את המאפרה והסיגריות והייתי מאוד מרוצה שאני כבר יודעת איך היא אוהבת דברים אפילו שאלה דברים קטנים.
שמעתי שהיא יוצאת מהשירותים ורוחצת ידיים בזמן שהכנתי לה את הקפה. היא עברה לידי בדרך לחדר השינה שלה וקראה לי משם.
כשבאתי היא היתה עם חולצה חצי פתוחה ואמרה לי בטון שכבר היכרתי מהזמן שעבדתי איתה במשרד: "בזמן שהמים רתחו היית יכולה לסדר את המיטה". הסמקתי. אמרתי לה "גבירתי לא ידעתי שמותר לי להיכנס לחדר שלך". היא התקרבה אלי ואמרה לי "אוקיי. אז עכשיו את יודעת. אבל גם אם לא רצית להיכנס לכאן את הכלים בכיור יכולת לרחוץ". הרגשתי ממש לא נעים. כל כך רציתי לעשות בשבילה הכל ולא חשבתי על הדברים האלה. הורדתי את הראש ואמרתי לה "סליחה גבירתי. אני אעשה את זה עכשיו" והתאמצתי לא לבכות. היא אמרה "לא עכשיו. עכשיו אני רוצה את הקפה שלי בסלון ואת תשבי איתי" והיא סימנה לי לצאת.
הנחתי את הספל שלה על השולחן ליד המאפרה וחיכיתי שהיא תבוא. הרגשתי שממש פישלתי ופחדתי שהיא לא תרצה אותי יותר. כבר התחלתי להכין לה נאום התנצלות שתדע שמעכשיו אני אשתדל הרבה יותר ואני אהיה הכי טובה שאפשר.
היא חזרה עם בגדי הבית שלה התישבה על הספה והרימה עליה רגליים. היא לקחה סיגריה מהקופסה ואני מיד קפצתי עם המצית להדליק לה. אחרי שהדלקתי התחלתי להגיד "גבירתי אני מצטערת..." אבל היא קטעה אותי וביקשה שאני אשב על הספה ליד הרגליים שלה.
התישבתי וחיכיתי שהיא תגיד את מה שהיא רוצה להגיד. אבל היא לא אמרה כלום. היא רק הסתכלה עלי ואחר כך על כפות הרגליים שלה והמבט הזה היה מספיק. מיד התחלתי לעשות לה מסג' ברגליים. היא נאנחה בהנאה ושתתה מהקפה. הרגליים שלה הריחו קצת מכל היום אבל זה לא היה לי אכפת. הרגשתי שכל מה שאני רוצה באותו רגע זה לעשות לה את המסג' הכי טוב בעולם דווקא בגלל שהרגליים שלה עייפות ומזיעות.
אחרי דקה כזאת ששתקנו היא אמרה לי "תראי. אני לוקחת את זה בשיא הרצינות, ואני מצפה גם ממך להיות רצינית. אם תרצי להפסיק תגידי, אבל כל זמן שאת עובדת כאן אני אולי אבין שלא הכל את מכירה ויודעת, אבל אני לא אתפשר על ראש גדול. את מכירה אותי כבר בעניין הזה נכון?"
הסתכלתי עליה והייתי מהופנטת מהקול שלה ומהביטחון והסמכות שלה. אמרתי "כן גבירתי. אני מתנצלת על זה. ואני לא רוצה להפסיק..." והמשכתי לעשות לה את המסג' בין האצבעות של הרגליים. היא חייכה ושאלה בשביל להיות בטוחה "את רוצה להיות משרתת שלי?" אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה לי להסתכל אליה בעיניים ולהגיד לה את זה באופן ברור שלא יהיה ספק. הסתכלתי ישר לתוך העיניים שלה ואמרתי בקול "אני רוצה להיות המשרתת שלך גבירתי!"
היא כיבתה את הסיגריה ואני המשכתי עם המסג' כשהיא אמרה בקול רך "חמודה הפרחים שהבאת מקסימים. אני מאוד מעריכה את זה. אני אנוח קצת כאן ואז אלך להתקלח. בינתיים תסדרי את כל מה שדיברנו עליו. ותראי אם צריך לעשות עוד משהו. תודה על המסג'."
"כן גבירתי" אמרתי וקמתי משם. הלכתי לחדר השינה וסידרתי את המיטה יפה. מתחתי את הסדין ומעליו את השמיכה, וסידרתי את הכריות בפינה כמו שנראה לי שהיא תאהב. אחר כך הלכתי לרחוץ את הכלים ולנקות את הכיור. יש לה מדיח כלים אבל לא ידעתי להפעיל אותו וגם לא ידעתי אם היא מרשה אז רחצתי הכל ביד. שמעתי שהיא מגיעה מאחורי ומסתכלת אבל לא הסתכלתי בחזרה. המשכתי לרחוץ את הכלים ורציתי שהיא תראה ותגיד שאני רוחצת טוב אבל היא לא אמרה כלום. שמעתי אותה סוגרת את הדלת של האמבטיה ואת המים זורמים שם.

פגשתי אותה בבית קפה אחרי יותר משנתיים שלא היה בינינו קשר. היה חם בחוץ אבל כל הגוף שלי היה צמרמורות של התרגשות. מדי פעם הצצתי אל הפנים שלה ואפילו אל העיניים שלה אבל רוב הזמן טיילתי עם המבט בין הדברים שעל השולחן שלנו.
"תראי חמודה אני לא יודעת אם יש לי עכשיו עבודה בשבילך" היא אמרה לי.
אמרתי לה שמאוד אהבתי לעבוד איתה ונזהרתי לא להגיד יותר מדי שהיא לא תבהל. ידעתי שהיא לא יודעת מה הרגשתי אז ומה אני עדיין מרגישה כלפיה.
היא שאלה מתי השתחררתי ואם עבדתי מאז. עבר פחות מחודש ואני רק בבית. בכל השנתיים האלה חשבתי שמה שהרגשתי איתה וכלפיה יעלם ושזה סתם היה משהו חולף אבל למרות שלא נפגשנו ואפילו לא דיברנו כל המחשבות שלי לא נעלמו ורק התחזקו.
לא האמנתי שאני עושה את זה אבל פתאום שאלתי אותה "וחוץ מהמשרד, אולי את צריכה מנקה בבית או משהו?"
היא חייכה ושאלה אם זה באמת מה שהייתי רוצה לעשות.
ואז החלטתי שזה עכשיו או אף פעם לא ושתיתי עוד קצת מהלימונדה, ואמרתי לה "בשבילך אני רוצה לעשות הכל".
והיא שתקה וגם אני שתקתי ובטח הסמקתי נורא. "תגידי משהו... בבקשה..." כמעט התחננתי.
היא ביקשה שאני אסביר ואני לא ידעתי איך. ואז היא אמרה "אמרת שתעשי הכל, אז עכשיו אני מבקשת שתסבירי את עצמך, את זה את יכולה לעשות?"
ואז הסברתי לה. סיפרתי לה איך הרגשתי בכל פעם שהכנתי לה קפה במשרד ובכל פעם שהיא ביקשה ממני לצלם משהו במכונה ובטח בשבילה זה היה סתם עוד ניר שהיא נותנת לי. סיפרתי לה על איך שהקול שלה לא עוזב אותי שנתיים ועושה לי צמרמורות בגוף. סיפרתי לה הכל וכל הזמן קיוויתי שהיא לא תצעק עלי או תחשוב שאני משוגעת או תקום ותלך משם. רציתי שהיא תחייך ותגיד לי כן. זה מה שרציתי.
אחר כך שוב שתקנו והיא אמרה לי שהיא אף פעם לא שמעה דבר כזה ואף פעם לא היתה במצב כזה.
ואז פשוט התחלתי לבכות. הרגשתי כאילו חשפתי את כל מה שהיה בתוכי ונשארתי ריקה כזאת. לא יכולתי לשלוט בזה. היא לקחה את היד שלי ביד הגדולה והחזקה שלה ואמרה לי "תראי. אני אף פעם לא שמעתי דבר כזה וגם לא ידעתי שאת מרגישה ככה" ואחרי שהמשכתי לבכות היא ליטפה לי את היד ואמרה "את יודעת מה? אני מוכנה לנסות. בואי נראה לאן זה יוביל"
לא האמנתי שזה קורה לי. זה היה כמו חלום ולא רציתי להתעורר. היא השאירה כסף על השולחן אפילו בלי לבקש חשבון והלכנו למכונית שלה.
כל הדרך שתקנו ושמענו מוסיקה ברדיו. הבכי שלי נרגע ושוב התרגשתי והרגשתי את הלב שלי דופק חזק. היא חנתה ליד הבית שלה שהוא בנין גבוה ודי חדש ואמרה לי "דבר אחד שיהיה לך ברור. אני לא יודעת מה יקרה ולאן זה ילך, אבל כל מה שיקרה נשאר בינינו. אני מכניסה אותך אלי הביתה כי אני סומכת עליך. אל תאכזבי אותי"
"ברור" אמרתי ואחרי רגע הסתכלתי עליה והוספתי "גבירתי".
היא חייכה ואמרה לי לבוא. יצאנו מהמכונית ועלינו במעלית. היא פתחה את הדלת והכניסה אותה לבית שלה. רעדתי.
היא שמה את המפתחות ואת התיק שלה על השולחן בכניסה ואמרה לי "בואי תכירי את הבית". הבית שלה היה מאוד מסודר ומטופח כמו שתיארתי לעצמי. עשינו סיבוב והיא הראתה לי את המטבח והאמבטיה והסלון ואפילו את החדר שלה שהיה מלא בריח נעים.
היא התישבה על הספה בסלון והסתכלה עלי. אני עמדתי והסתכלתי עליה וזאת אולי היתה הפעם הראשונה שהעזתי להסתכל ככה. הרגשתי חום כזה בפנים וגם קצת פחד שאולי מרוב שחשבתי על זה אז עכשיו כשזה יהיה באמת זה יהיה אחרת. כל הזמן דמיינתי שהיא רוצה ויודעת ועכשיו שהיא אמרה שגם לה הכל חדש פחדתי שאולי היא תתחרט או תתאכזב ממני. שאלתי אותה אם היא רוצה קפה כי זה הדבר הראשון שעלה לי לראש.
היא חייכה ואמרה "כן. תכיני לי כוס קפה. את כבר יודעת איפה המטבח" והיא נשענה אחורה על הספה.
אני אמרתי "כן גבירתי" והלכתי למטבח ורק המילים האלה שאמרתי כבר החזירו אותי לכל המחשבות שהיו לי מאז שהיכרתי אותה.
הרתחתי מים בקומקום ובחרתי ספל יפה מהארון. זכרתי איך היא אוהבת את הקפה שלה והכנתי אותו מהר ומקצועי למרות שקצת רעדו לי הידיים. לקחתי את הספל והבאתי אליה לסלון התכופפתי על הברכיים והחזקתי אותו מולה. היא חייכה שוב וזה מאוד שימח אותי ואז היא אמרה "את צריכה לדעת שבבית אני תמיד מעשנת עם הקפה. הסיגריות והמאפרה במטבח".
שוב אמרתי "כן גבירתי" והלכתי מהר למטבח להביא את הסיגריות והמאפרה שלה. באתי אליה שוב על הברכיים והיא הוציאה סיגריה מהקופסה והתכופפה אלי. זאת הפעם הראשונה שהדלקתי סיגריה בחיים. היא שאפה מהסיגריה והוציאה את העשן, ואז לקחה את הספל ונשענה שוב. חיכיתי על הברכיים וכמעט התפללתי שהקפה יהיה לה טעים וכמו שהיא אוהבת. חיכיתי לראות איך היא תגיב.
היא אמרה "מצויין" והמילה הקטנה הזאת היתה בשבילי האושר הכי גדול של המון זמן. קשה להסביר אבל ממש ככה הרגשתי. כאילו שהמילה הזאת היא התגשמות של חלום.
אבל ידעתי שאסור לי לקפוא עכשיו אז אמרתי לה "את אוהבת מסג' ברגליים גבירתי?"
היא לא ענתה רק הסתכלה עלי בעיניים החודרות שלה ואמרה "ממממ..." וקירבה את הרגליים שלה קדימה לכיוון שלי.
ישבתי על הברכיים והורדתי לה את הסנדלים והידיים שלי ממש רעדו מהתרגשות. לקחתי רגל אחת שלה והתחלתי לעשות מסג' איטי כמו שחשבתי שהיא תאהב בעקבים ובאצבעות. היא ישבה שם ככה נשענת על הספה שותה קפה ומעשנת וכל מה שרציתי זה לדעת שהיא אוהבת את זה ולא מתחרטת ושאני אוכל להשאר ככה עוד ועוד ועוד.

פתאום צלצל הטלפון הסלולרי שלה. היא הסתכלה עלי ככה מלמעלה ואמרה "מותק, לכי תביאי לי אותו בבקשה. הוא בתיק שלי" ואני קמתי ורצתי להביא לה אותו. היא התחילה לדבר בטלפון ונתנה כל מיני הוראות למישהו בעבודה. שוב חזרו אלי הזכרונות של הדיבור הסמכותי שלה שם כשאני עבדתי איתה. ניסיתי לדמיין עם מי היא מדברת. אולי אני מכירה אותו עוד מאז שעבדתי שם... ישבתי מתחתיה ופתאום לא ידעתי אם להמשיך לעשות לה את המסג' או לא. לא ידעתי אם זה יפריע לה או שאולי בעצם זה מה שהיא רוצה כי זה מה שעשיתי קודם והטלפון לא היה משהו מתוכנן. הסתכלתי עליה לקבל רמז אבל היא לא הסתכלה עלי בחזרה. בסוף החלטתי שאם זה התפקיד שלי אז אני צריכה להמשיך וככה פשוט לקחתי את הרגל השניה שלה ועיסיתי. היא חייכה אבל לא הייתי בטוחה אם זה בגללי.
אחרי דקה או שתיים היא סגרה את הטלפון וכיבתה את הסיגריה. היא לקחה עוד לגימה מהקפה ושאלה אותי אם אני בסדר "שם למטה". זה העביר בי צמרמורת אבל זאת היתה צמרמורת טובה, של התרגשות. אמרתי לה "כן גבירתי" והעזתי גם לשאול אם היא נהנית. היא אמרה "מאוד" ושאלה אם עשיתי את זה הרבה בעבר. לא היה לי נעים להגיד לה שלא, אבל ידעתי שאסור לי לשקר לה אף פעם. ואז היא אמרה "את עושה את זה מצויין. אני מתחילה לאהוב את העניין הזה" ואני קיויתי שהיא מתכוונת לעניין הזה שאני משרתת אותה ולא רק למסג' ברגליים.
היא הניחה את הספל שלה ושאלה "מה דעתך על ארוחת צהריים? את רעבה?"
שאלתי אותה "להכין לך גבירתי?"
היא חייכה ואמרה לי ללכת לשטוף ידיים באמבטיה ואחרי זה לבוא למטבח.
קמתי והיא קמה אחרי. שטפתי ידיים אולי שלוש פעמים עם הרבה סבון כדי שאהיה מספיק נקיה להכין לה אוכל למרות שלא ידעתי מה היא רוצה שאני אכין לה. רציתי ללמוד הכל: שתלמד אותי מה היא אוהבת ואיפה נמצא כל דבר ושאני אוכל לעשות בשבילה דברים בדיוק כמו שהיא רוצה. יצאתי מהאמבטיה ונכנסתי למטבח. היא חיכתה לי שם וראיתי שהיא החליפה בגדים. היא כבר לא היתה עם החליפה היפה שלה אלא עם מכנסי טייץ וחולצה בלי חזיה. היא כנראה ראתה שאני מסתכלת ואמרה לי עם חיוך "לא חשבת שבבית אני לובשת כל הזמן חליפות נכון?"
חייכתי בחזרה ואולי קצת הסמקתי כי היא כאילו קראה את המחשבות שלי. פחדתי שהיא כועסת עלי אבל היא שוב חייכה וליטפה לי את הראש ככה בחיבה ואמרה "שתינו צריכות עוד להתרגל, אוקיי?"
היא לא חיכתה לתשובה אלא פתחה מיד את המקרר. הוא היה די מלא באוכל ואפילו עוגת שוקולד שנראתה מדהימה. ומה שהיה הכי מדהים זה שבדרך כלל אם הייתי רואה עוגת שוקולד הדבר הראשון שהייתי מרגישה זה שאני מתה לאכול חתיכה ממנה והפעם מה שהרגשתי זה רק שאני מתה להכין לה עוגה בעצמי ושהיא תאהב אותה ותהיה שמחה. זה היה לי מוזר להרגיש ככה אבל זה היה טוב, משמח.
היא ביקשה שאני אכין חביתות לשתינו וסלט ירקות. היא הראתה לי איפה החמאה, הביצים, המחבת, הירקות, קרש חיתוך. היא לא אמרה את זה אבל רציתי לחשוב שהיא אומרת "אני מראה לך הכל פעם אחת ובפעם הבאה את צריכה לדעת כבר בעצמך" אז שמתי לב לכל פרט שהיא אומרת ומבקשת ממש כמו בימים הראשונים שעבדתי איתה לפני הצבא.
בזמן שהכנתי את האוכל היא הלכה לסלון ודיברה עוד קצת בטלפון. הרגשתי קצת אשמה בזה שהיא לא הלכה לעבודה וצריכה לנהל הכל מהבית ככה, אבל מצד שני הייתי הכי שמחה בעולם שהיא נתנה לי הזדמנות להיות שלה ושהיא היתה מוכנה שאני באמת אעשה בשבילה דברים. הכנתי שתי צלחות יפות עם חביתה וסלט והלכתי להגיד לה שזה מוכן. היא היתה באמצע שיחה ואני עמדתי מולה ולא רציתי להפריע. היא ראתה שאני עומדת שם ושאלה אותי עם העיניים שלה. לקחתי נשימה ואמרתי לה "האוכל מוכן גבירתי. להגיש לך לכאן?" היא עשתה סימן של "לא" עם האצבע והמשיכה לדבר בטלפון. הסתובבתי וחזרתי למטבח לערוך את השולחן.
אחרי שסיימנו לאכול היא שוב ליטפה לי את הראש ואמרה "זה היה מצויין, תודה". ואז היא קמה ואמרה לי "אני יושבת בסלון. אחרי שתשטפי את הכלים בואי אלי". קמתי מיד ושטפתי את הצלחות שלנו, ניקיתי גם את הכיור וסידרתי את המטבח ואז באתי אליה לסלון. היא ביקשה שארוקן את המאפרה ואחזיר אותה ואני רצתי מיד לעשות את זה. חזרתי עם המאפרה הריקה והיא ביקשה ממני לשבת לידה, על הספה.
היא הדליקה סיגריה ואמרה לי "הייתי רוצה לדעת איך זה עד עכשיו בשבילך".
אמרתי לה "זה נהדר גבירתי ואני מקווה שגם את מרוצה ושתתני לי להמשיך עוד".
היא שמה את היד שלה על היד שלי ואמרה שהיא עדיין מתרגלת, וזה חדש לה אבל זה גם מוצא חן בעיניה. ואז היא הסתכלה עלי בעיניים החודרות שלה ואמרה "20 שקל לשעה נשמע לך הוגן?"
זה קצת בילבל אותי. ניסיתי להגיד לה שאני לא עושה את זה בשביל כסף אבל היא היתה מאוד החלטית ואמרה שאם אני עובדת אני צריכה לקבל תשלום, ושאני צריכה להעריך את זה שהיא רוצה לשלם לי.
לא היתה לי ברירה למרות שבשבילי זה באמת לא היה בשביל כסף ורציתי שגם מבחינתה זה לא יהיה ככה. היא כיבתה את הסיגריה וקמה וסימנה לי לבוא. הלכתי אחריה היא נכנסה למטבח והסתכלה על איך שניקיתי את הכיור. היא חייכה ואני שמחתי שהיא מרוצה כי זה היה גם היום הראשון שלי וגם היום הראשון שלה בעצם. ואז היא ניגשה לתיק שלה והוציאה שטר של 100 שקל נתנה לי ואמרה "אני אלך לנוח עכשיו. לכי הביתה ואנחנו נהיה בקשר מחר" וליטפה שוב את הראש שלי. אמרתי לה "תודה גבירתי" והיא הלכה לחדר השינה שלה.
לפני שהלכתי עוד רצתי לסלון ורוקנתי שוב את המאפרה שלה, ואז יצאתי בשקט וסגרתי אחרי את הדלת והלב שלי כמעט התפוצץ מרוב רגשות.