חלום מתגשם

כל הדרך הביתה בכיתי ולא יכולתי לעצור את זה. גם כשנכנסתי הביתה בכיתי ופחדתי שאמא שלי תהיה ערה בסלון ותתחיל לשאול מה קרה. אפילו ניסיתי להמציא איזה סיפור על משהו שהפחיד אותי בדרך רק בשביל שאני אוכל לספר לה אם היא תשאל. אבל כשנכנסתי הביתה אמא שלי היתה בחדר שלה ורק צעקה לי "היי איך היה?" ואני ניסיתי לעשות את הקול הכי רגיל ואמרתי לה "אחלה". רצתי למקלחת התפשטתי ועמדתי מתחת למים עוד המון זמן ובכיתי. כמה שבכיתי ככה זה רק גרם לי להמשיך במקום להירגע. כל הגוף שלי ממש רעד. כל כך רציתי להיות טובה היום וכל כך רציתי שאחרי שלא ראיתי את גבירתי כל הסוף שבוע שאני אוכל להרגיש שאני באמת מראה לה שאני משרתת אותה וגם העניין של העוגה שרציתי להכין לה ובסוף זה לא הסתדר. כמעט כל היום ישבתי שם ולא עשיתי כלום ובסוף היא כאילו רק רצתה שאני אלך.
אחר כך שנאתי את עצמי בגלל המחשבות האלה כי שוב אני חושבת רק על עצמי ועל מה שאני רוצה. פתאום הבנתי שהיא עסוקה והיא לא צריכה לבוא הביתה רק בשביל להיות איתי ושגם לנקות ולסדר לה את הבית לפני שהיא באה זה מה שהיא רוצה ממני במיוחד ביום כזה שהיא חוזרת מאוחר וכל כך עייפה. לפעמים אני כזאת טיפשה וזה הורג אותי. אני שונאת את עצמי בקטעים כאלה שאני אגואיסטית כזאת. הרי תמיד אני חושבת שהאושר שלי זה לשרת אותה ולעשות כל מה שהיא צריכה אז היום עשיתי כל מה שהיא היתה צריכה ובמקום לשמוח מזה שהיא באה הביתה והכל היה מוכן ומסודר אני חושבת על הדברים שרציתי לעשות ולא יצא לי. יצאתי מהמקלחת והעיניים שרפו לי כשהלכתי לישון.

בבוקר קמתי עם עייפות כזאת כאילו לא ישנתי טוב. הכנתי קפה וישבתי על המחשב לכתוב. היה לי שקט אבל הרגשתי שבפנים אני עדיין שונאת את עצמי ולא שקטה. כשהיא התקשרה שמחתי כמעט כאילו זאת הפעם הראשונה. בגלל שלא אהבתי את איך שחשבתי הרגשתי בראש שלי כאילו גם היא לא מרוצה כאילו היא יודעת את כל מה שאני חושבת. היא אמרה לי לבוא לשם לפני שהיא חוזרת אבל לא מוקדם מדי. היא ידעה שאתמול כמעט כל היום לא עשיתי כלום והיא בטח לא רצתה שאני סתם אשב שם. לפני שהיא ניתקה אמרתי לה פתאום "גבירתי אני מצטערת על אתמול". אני לא יודעת איך זה נפלט לי כי לא ממש רציתי להגיד לה את זה. היא נשמעה מופתעת ושאלה "מצטערת על מה?" וכבר לא היתה לי ברירה והייתי חייבת להסביר לה אפילו שלא רציתי ולא תיכננתי את זה. ניסיתי להגיד לה שהרגשתי חרא בגלל שישבתי רוב היום ולא עשיתי כלום שם ואז היא קטעה אותי ואמרה "עשית כל מה שהיית צריכה לעשות ואין לך על מה להצטער" ואני אמרתי לה שלא על זה אני מצטערת אלא שבעצם אני מצטערת על זה שהיתה לי הרגשה רעה שם כי אני יודעת שהיא צודקת וחשבתי רק על עצמי ולא עליה ועל זה אני בעצם מצטערת. היא אמרה לי "חמודה את מצטערת עכשיו על משהו שקרה בראש שלך כשהיית עם עצמך ואני לא יודעת על זה" ופתאום הבנתי שהיא צודקת ושבעצם ביקשתי ממנה סליחה על המחשבות שהיו לי עם עצמי. אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "אני מאוד מעריכה את זה שאת משתפת אותי במחשבות שלך ואני שמחה שאת מודעת לזה" ושוב הרגשתי טיפשה כי אפילו שהיא אמרה שהיא שמחה שאני מספרת לה אני חושבת שבכלל לא הייתי צריכה להתחיל עם כל זה.
אחרי שסגרנו את הטלפון נזכרתי ששוב לא שאלתי אותה על העוגה ולא ידעתי אם היא ראתה את מה שקניתי ושאלה את עצמה מה זה. חשבתי שאם היא היתה רוצה היא בטח היתה שואלת אותי בטלפון עכשיו אבל אולי גם היא שכחה או שאולי היא לא שמה לב. ואז החלטתי להכין לה את העוגה כאן ולא אכפת לי מה אמא שלי תחשוב. זה הרבה יותר הגיוני להכין את זה כאן בבית לפני שאני מגיעה ופשוט להביא לה את העוגה ולא לבזבז את הזמן שלי שם שאני צריכה להקדיש רק לה. הבעיה היתה שבאמת לא ידעתי איך מכינים עוגה ופחדתי שזה לא יצא טוב כי זה לא מספיק לקרוא את המתכון ולעשות מה שכתוב. אין לי שום נסיון בדברים כאלה. נזכרתי שפעם הכנתי עם אמא שלי כדורי שוקולד והחלטתי שבמקום להסתבך עם עוגה שאני לא יודעת להכין אולי אני פשוט אכין את הכדורי שוקולד האלה שגם יותר קל לעשות אותם והם גם מאוד טעימים ואני כבר יודעת איך הם יצאו ככה שזה לא יהיה הימור.
הייתי צריכה לקנות כמה דברים שלא היו בבית בשביל זה. התלבשתי וירדתי למכולת וקניתי כל מה שצריך ואפילו את התבניות נייר הקטנות האלו לשים את הכדורים כשהם מוכנים. הכנתי את הכדורי שוקולד ושמתי במקרר בקופסה ושטפתי את כל הכלים כדי שאמא שלי לא תשאל אותי מה זה.

אחר כך התקלחתי ולבשתי חצאית וחולצה והתארגנתי לצאת. שמתי את הקופסה עם הכדורי שוקולד בשקית ונסעתי לבית של גבירתי. כשהגעתי לשם קודם כל שמתי את הקופסה במקרר וחשבתי על הרגע שאני אתן לגבירתי את ההפתעה שלי ונורא רציתי שהיא תשמח. כבר לא יכולתי לחכות אבל היה עוד הרבה זמן. סידרתי את הבית למרות שראיתי שהכל נשאר שם אותו דבר מאתמול חוץ מהמיטה שלה שסידרתי וחוץ מהכיור שהיו בו רק כוסית של יין וכוס של קפה. ניקיתי ושטפתי את המאפרה והרגשתי שיש בבית ריח של סיגריות אז פתחתי את כל החלונות כדי שהבית יתאוורר והפעלתי את המבשם החשמלי שיש לה. רוקנתי גם את כל הפחים והורדתי אותם למטה. בחדר של הפחים פתאום בא איזה שכן מאחורי וזרק גם את הזבל שלו. נורא נבהלתי גם כי בקושי שמעתי אותו מגיע וגם כי שוב לא ידעתי איך להסביר מי אני. הוא אמר "שלום" ואני עניתי לו "היי" ואז הוא פשוט הלך והלב שלי המשיך לדפוק אפילו שהוא לא שאל כלום. עליתי חזרה הביתה ונעלתי את הדלת. שמתי ניילונים חדשים בפחים ושטפתי ידיים.
כל הזמן חשבתי כמה אני רוצה שגבירתי תגיע ואני אתן לה את ההפתעה שלי. כל כך רציתי שהיא תהיה פה כבר שאני אוכל לשרת אותה. לא רציתי שעוד פעם יעבור יום כזה שאני לא עושה כלום למרות שכבר ידעתי שאתמול עשיתי כל מה שצריך וזה כן היה בסדר. כשגבירתי התקשרה לשאול מה שלומי ומה אני עושה אמרתי לה שסידרתי הכל ושאלתי אם יש עוד משהו שצריך להכין לפני שהיא באה. היא אמרה שלא ואמרה שהיא חושבת להביא איתה אוכל כשהיא באה ושאלה מה אני אוהבת לאכול. ניסיתי להגיד לה שאולי אני אקנה את האוכל בשבילה אבל היא אמרה "שטויות. תאילנדי את אוהבת?". אמרתי "כן גבירתי תודה" והיא אמרה שהיא תשתדל לצאת מוקדם היום ושנהיה ביחד. זה כל כך שימח אותי וממש התחלתי להתרגש למרות שעוד היה זמן עד שהיא תבוא. פתחתי את המקרר והסתכלתי שוב על הכדורי שוקולד בקופסה שהבאתי וראיתי בצד גם את השקית עם הדברים שקניתי לעוגה.
טיטאתי את הבית שוב וחיכיתי לה. היא באמת הגיעה מוקדם יחסית וכשהיא דפקה בדלת זה היה כאילו היא דופקת על הלב שלי ובתוך הבטן. פתחתי לה את הדלת וכשהיא נכנסה ממש נפלתי לרגליים שלה וחיבקתי ונישקתי אותן חזק כאילו היא חוזרת אלי אחרי המון זמן שלא ראיתי אותה. היא ליטפה לי את הראש ואני התחלתי לבכות שוב ולא יכולתי לעצור את זה. שנאתי את עצמי על זה כי אני לא רוצה כל הזמן לבכות לה. היא שאלה מה קרה ואני הסתכלתי עליה מלמטה ככה ואמרתי בלי לשלוט על זה "אני כל כך אוהבת אותך גבירתי. אני כל כך מעריצה אותך".
היא משכה אותי למעלה וחיבקה אותי ופתאום קלטתי שהיא עדיין עומדת בכניסה עם התיק והשקיות של האוכל והמשקפי שמש על הראש והבנתי שזה לא לעניין ככה. לקחתי לה את התיק ושמתי אותו במקום שלו ואת השקית עם האוכל שמתי במטבח. הצעתי לה קפה והיא אמרה "כן". אמרתי לה "תודה גבירתי" ורצתי להכין לה את הקפה. היא בינתיים התפשטה ואז החלטתי להוציא את הכדורי שוקולד בשבילה. הוצאתי כמה על צלחת ושמתי על השולחן ליד הכוס של הקפה שלה. כשהיא באה למטבח היא הסתכלה על זה ואני עוד לפני שהיא תשאל אמרתי לה "גבירתי הכנתי לך הפתעה כדורי שוקולד" וחייכתי. היא הסתכלה עליהם ועלי ושאלה "הכנת אותם היום כאן?" ואני אמרתי "לא גבירתי הכנתי אותם בבית אבל במיוחד בשבילך". היא טעמה אחד עוד לפני שהיא ישבה ואני הסתכלתי עליה במתח נוראי לראות אם היא תאהב אותם. היא חייכה ואמרה לי שזה מאוד טעים ואני הייתי כל כך מאושרת מזה. היא אמרה "תביאי את הכל לסלון נשב שם" והלכה ואני לקחתי את הצלחת והכוס שלה והלכתי אחריה. עוד לפני שהגעתי לסלון שמעתי אותה צועקת "מה זה? למה כל הבית פתוח ככה?" ואני רצתי אליה מיד שמתי את הדברים על השולחן ואמרתי לה "רציתי לאוורר את הבית גבירתי...". היא אמרה "תסגרי הכל את לא רואה שאני ערומה?" והלב שלי דפק חזק כשרצתי לסגור את כל החלונות. שנאתי את עצמי על איך שישבתי כל היום בבית ולא עשיתי כלום ולא חשבתי על זה שצריך לסגור כשהיא באה כי היא מתפשטת. כל כך רציתי שיהיה יום מושלם כזה שהיא תאכל את הכדורי שוקולד ולא תכעס עלי והרגשתי ממש רע. אמרתי לה "סליחה גבירתי" אולי חמש פעמים והיא הלכה למטבח והביאה את המאפרה הנקיה ואז ישבה על הספה והדליקה סיגריה ואמרה לי "מה קרה לך? איבדת את הראש? תחשבי קצת". התחילו לרדת לי שוב דמעות והתישבתי על הרצפה לידה והורדתי את הראש ושוב אמרתי "סליחה גבירתי אני כל כך מצטערת על זה" ואז הרגשתי את היד שלה מרימה לי את הראש ממש בכוח כמעט מושכת בשיער שלי והיא התכופפה והסתכלה לי ישר לתוך העיניים. הסתכלתי עליה חזרה והיא אמרה "תפסיקי לבכות כל הזמן. חשבתי שאת רוצה להיות משרתת שלי". אמרתי לה "כן גבירתי אני רוצה ברור שאני רוצה" והיא אמרה "אז תפסיקי לבכות כי את גורמת לי להרגיש שאני מכריחה אותך ושכל פעם שקצת קשה לך את רוצה לברוח. זה לא נעים לי את מבינה?". הראש שלי שוב ירד למטה אבל היא שוב הרימה אותו ולא נתנה לי לברוח מהעיניים שלה ושאלה שוב "את מבינה?". אמרתי לה "כן גבירתי" אבל לא הצלחתי לעצור את הבכי כמו שהיא ביקשה. אמרתי לה "אני מצטערת גבירתי אני לא שולטת בזה שאני בוכה אבל אני רוצה להיות משרתת שלך וכשאת לא פה אני כל הזמן חושבת עליך ואיך לעשות שיהיה לך טוב" והיא קטעה אותי ואמרה "לכי תרגעי ותשטפי פנים. תחזרי לכאן בלי הבכי הזה" ואני רצתי לאמבטיה.
אחרי כמה דקות שנרגעתי חזרתי לאט ובשקט לסלון. היא ישבה על הספה עם הקפה ואני שאלתי בשקט "גבירתי את סולחת לי?"
היא הסתכלה עלי ושאלה "נרגעת?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה לי לבוא אליה. באתי וישבתי על הרצפה מולה והיא הניחה את הכוס על השולחן ואמרה לי "את מבינה מה עשית?". אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "מה עשית? תספרי לי". נלחמתי בדמעות שעוד עלו בתוכי ואמרתי לה "השארתי את התריסים פתוחים ולא חשבתי שתבואי ותתפשטי גבירתי". היא אמרה "כשאני באה אני מתפשטת. אני באה אחרי יום עבודה מעייף ורוצה לנוח. לא חשבת עלי ולא חשבת על הפרטיות שלי". אמרתי לה "גבירתי אני מבינה את זה ומצטערת ואני רק רוצה שיהיה לך טוב ולעשות בשבילך כל מה שאת רוצה. בבקשה תסלחי לי". היא הסתכלה עלי ואמרה "שזה לא יקרה שוב. כשאין לך נסיון אני מוכנה לקבל את זה אבל שכל ישר וראש גדול לא קשורים לנסיון".
באותו רגע הרגשתי כל כך רע שאי אפשר לתאר את זה. הרגשתי שהרסתי הכל. את כל מה שחשבתי שהיא רוצה אותי ואוהבת שאני פה הרסתי אפילו שניסיתי רק לעשות את מה שיהיה לה טוב ושלפתוח את התריסים כן היה ראש גדול. אבל הייתי חייבת לסגור אותם וידעתי שהיא צודקת והכי הרבה פחדתי ששום דבר כבר לא יהיה כמו קודם איתה כי תמיד היא תזכור לי את זה.
ואז ממש כאילו מישהו אחר שולט לי במוח התכופפתי קצת קדימה אליה ואמרתי לה "אני רוצה שתתני לי סטירה על זה". לא יודעת למה אמרתי את זה באותו רגע. אני חושבת שפשוט הרגשתי שבלי זה היא אולי באמת לא תסלח לי לעולם. בחיים לא נתנו לי סטירה וזה מטורף לגמרי אבל באותו רגע רציתי להראות לה שאני יודעת שהיא כועסת ושאני גם כועסת על עצמי ואולי גם רציתי להראות לה שאני לא אבכה מזה ושאני חזקה. היא אמרה לי "השתגעת?" ואני אמרתי וניסיתי להסביר מה שהרגשתי "בבקשה גבירתי אני לא הייתי בסדר ואת כועסת ואני כועסת על עצמי. אני לא אבכה". היא הסתכלה עלי ושאלה "אז בשביל מה את רוצה שאני אתן לך סטירה?" ואני לא יכולתי לצאת מההרגשה הזאת אפילו שהיא לא הבינה אותי והמשכתי להגיד "בבקשה גבירתי אם את כועסת עלי תתני לי סטירה..." ובאמצע המילה פתאום הרגשתי את היד שלה עפה על הלחי שלי והראש שלי עף לצד השני.
הצילצול של הסטירה שלה היה חזק ואפילו שאני ביקשתי ורציתי זה הפתיע אותי. רציתי את הסטירה ולא ידעתי איך זה יהיה באמת. זה כאב וזה היה כאילו אני מישהי אחרת שנמצאת במקום אחר או באיזה סרט ולא באמת. הורדתי את הראש והיא שאלה "את מרוצה עכשיו?"
לא יכולתי לדבר. הרגשתי את הפנים שלי חמות והיה שקט שיכולתי לשמוע את הנשימות שלה. נפלתי על הברכיים שלה וחיבקתי אותן חזק שממש הרחתי את הריח של הקרם שלה. היא שאלה "זה מה שרצית?" ואני אמרתי "כן גבירתי". היא הניחה את היד שלה על הראש שלי ואני לא רציתי לבכות. אמרתי "תודה גבירתי" והיא נשענה אחורה על הספה. הרמתי את הראש מהרגליים שלה להראות לה שאני לא בוכה ושאלתי "את סולחת לי גבירתי?". היא אמרה "כן מתוקה שלי" ואחרי רגע היא אמרה "משרתת שלי" וכמעט התעלפתי מהתרגשות.
אחרי דקה שישבתי ככה התחלתי לעשות לה מסג' ברגליים והיא התכופפה ולקחה את הצלחת עם הכדורי שוקולד שהכנתי לה. הרגשתי הכי מאושרת בעולם כשהיא ישבה ואכלה אותם עם הקפה כמו מלכה אמיתית וישבנו ככה בשקט עוד הרבה זמן.

אחרי זה היא התקלחה ואני סידרתי את הסלון ושטפתי את הכוס שלה. חיממתי את האוכל שהיא הביאה ושמתי על צלחות במטבח. היא יצאה מהמקלחת ובאה אלי וליטפה לי את הפנים ושאלה "את בסדר?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא חיבקה אותי חזק ואמרה עם חצי צחוק כזה "תראי לאיזה מצבים את מביאה אותי ילדה..."
אכלנו ושתיתי איתה יין ודיברנו והכל שוב היה רגוע. אמרתי לה שאני מרגישה פה הכי נוח בעולם ושאני רוצה שגם היא תרגיש איתי נוח וחופשי ושלא תרגיש שהיא מכריחה אותי למשהו כי אני בחרתי ואני רציתי ועדיין אני רוצה את זה. היא אמרה שהיא כן מרגישה עם זה נוח אבל שזה בכל זאת לפעמים מוציא ממנה דברים שהיא לא ידעה שיש לה ואני אמרתי שזה לא מפריע לי בכלל ושאני אוהבת אותה עם כל מה שהיא.
אחרי האוכל היא שוב אכלה את הכדורי שוקולד וכל אחד שהיא אכלה עשה לי דיגדוג כזה של התרגשות ואושר שהצלחתי לתת לה משהו שהיא אוהבת. סיפרתי לה גם על הרעיון של העוגה ושקניתי דברים והתכוננתי והיא אמרה שהיא ממש מצטערת שהיא באה מאוחר אתמול ושאנחנו נכין את העוגה יחד ביום רביעי. נזכרתי שמחר זה היום החופשי שלי ואמרתי לה שאני רוצה להיות פה גם מחר כדי לפצות אותה על הכל. היא אמרה שהיא תחשוב על זה אבל שנראה לה שהכי טוב שאני אנצל את החופש שלי בשביל עצמי.
אני הייתי מוכנה להישאר שם עד מחר ובכלל לא ללכת הביתה אבל את זה לא אמרתי לה. אחרי זה כשהלכתי הביתה היא נתנה לי נשיקה במצח וליטפה שוב עם היד את הפנים שלי במקום של הסטירה ואני שוב אמרתי "תודה גבירתי" וזה היה תודה על המון המון דברים ביחד.

בבוקר היא התקשרה ושאלה איך עברה השבת. אמרתי לה שהיה בסדר ואפילו שאלתי איך היה לה. היא אמרה שהיה לה שקט ונחמד ושהיא בעיקר נחה ולמרות שנורא קיויתי שהיא תגיד שהיא חשבה עלי היא לא אמרה משהו כזה. הכי קרוב לזה היה שהיא אמרה שהיא הכינה לי רשימת קניות ושבצהריים אני אבוא אליה אקח את הרשימה ואלך לעשות קניות. הרגשתי שגם זה נקרא קצת לחשוב עלי כי היא ידעה שאני עושה את הקניות אז בטח היא חשבה עלי קצת כשהיא כתבה את הרשימה. היא אמרה לי שהפעם אני אבקש משלוח ולא אסחוב הכל לבד ואני אמרתי "כן גבירתי" ולא רציתי שהיא תכעס. לא סיפרתי לה על ההפתעה שאני רוצה להכין לה אפילו שזאת לא ממש הפתעה כי אני אצטרך לבקש ממנה רשות.
התקלחתי ויצאתי אפילו שהיה עדיין די מוקדם. חשבתי שאני בינתיים גם אסדר את הבית שלה אחרי השבת שלא הייתי שם ואז כשהיא תבוא מהעבודה אני אוכל להיות שלה לכל מה שהיא תבקש. באוטובוס בדרך כל הזמן חשבתי על הפנים שלה ועל הבית שלה וממש חלמתי כמו בפנטזיה על לטאטא ולרחוץ כלים. חשבתי שחברות שלי בחיים לא היו יכולות להבין את זה אם הייתי מספרת להן שהפנטזיה שלי היא לטאטא בית אבל כשאומרים את זה ככה זה באמת נשמע טיפשי וצריך להבין מה אני מרגישה באמת ושזה בא ממה שאני מרגישה כלפי גבירתי ואת זה אני לא חושבת שאני יכולה להסביר למישהו שלא מרגיש ככה בעצמו.
הגעתי אליה ופתחתי את הדלת עם המפתח. הבית היה שקט ושוב הרגשתי שאני מוצפת בחמימות כזאת נעימה של לחזור למקום שאני מרגישה בו טוב. היה עדיין באוויר את הריח של הבושם שלה מהבוקר וזה רק הוסיף להרגשה של הנוכחות שלה גם כשהיא לא שם ממש. היא הכינה לי רשימה לקניות ושמה אותה על השולחן במטבח עם כסף. הלכתי לסופר ברגל והתחלתי לאסוף לעגלה את כל מה שהיה כתוב ברשימה. אחרי שהעגלה היתה מלאה עם כל הדברים שגבירתי ביקשה עמדתי בצד וקראתי שוב פעמיים את הרשימה כדי לראות שלא שכחתי שום דבר. אחרי זה הוצאתי מהארנק שלי את הפתק עם המתכון של העוגה ולקחתי את כל מה שהיה צריך לקנות בשבילו. כשהגעתי לקופה הייתי צריכה להסביר לקופאית שתעשה חשבון נפרד לדברים של גבירתי ולדברים של העוגה אבל בכל זאת שיהיה משלוח אחד של הכל. לקח לה קצת זמן להבין את זה אבל בסוף שילמתי ואת העודף שלה שמתי בכיס ואת שלי בארנק. ביקשתי שיעשו משלוח ונתתי את הכתובת. הקופאית מילאה טופס כזה של משלוח ושאלה אותי מה השם. כמעט אמרתי את השם שלי אבל הם היו צריכים את השם של גבירתי כדי לדעת לאן להביא את הקניות אז אמרתי את השם שלה וקיויתי שלא יתחילו לשאול שאלות מביכות.
כשחזרתי מהסופר שטפתי פנים ועשיתי סיבוב בבית לראות מה צריך לעשות. היה עדיין מוקדם אבל בכל זאת עבדתי מהר. סידרתי את החדר שלה ושטפתי קצת כלים שהיו בכיור. סידרתי וניקיתי את המטבח וגם טיטאתי אותו ואז עברתי לסלון. סידרתי את השולחן שם וראיתי שעל הספות יש פירורים של אוכל אז הבאתי את השואב אבק ושאבתי הכל. אחר כך טיטאתי גם את הסלון ואת הכניסה ופינת העבודה של גבירתי ואז השליח של הסופר דפק בדלת. הצצתי בעינית וראיתי שהוא עומד שם עם הארגז. היה לי מוזר ואפילו קצת פחדתי לפתוח את הדלת כי זה לא הבית שלי ואני לבד כאן. אבל לא היתה ברירה ופתחתי לו. הוא נכנס ושם את הארגז במטבח והוציא ממנו את השקיות. אני חשבתי מה אני אענה אם הוא ישאל אם אני זאת שהשם שלה רשום בטופס של המשלוח אבל הוא לא שאל את זה והוא רק ביקש אם אפשר לקבל כוס מים. אולי זה באמת לא היה יפה מצידי שלא הצעתי לו בעצמי כשראיתי שהוא מזיע אחרי שהוא סחב את הארגז עם הקניות. מזגתי לו כוס מים מהמקרר והוא שתה הכל בלגימה אחת ואמר תודה. הוא לקח את הארגז הריק והלך לכיוון הדלת. אמרתי לו גם אני תודה ונעלתי אחריו את הדלת של הבית.
נזכרתי בעודף שעדיין היה בכיס שלי ומהר הוצאתי אותו ושמתי על השולחן בכניסה. הרגשתי קצת לא בסדר וקצת אשמה ששכחתי את הכסף בכיס אפילו שלא קרה כלום וגבירתי בכלל לא יודעת. הייתי צריכה מיד להוציא אותו כשחזרתי. סידרתי את כל הקניות במקום ואת כל הדברים שלי השתדלתי להפריד ולשים בצד שלא יתערבבו עם שלה.
אחר כך בדקתי את הארון של הכביסה והוא היה מלא. סידרתי מכונת כביסה ורק לגעת בבגדים של גבירתי שוב הזכיר לי אותה ופתאום יכולתי ממש להרגיש שהיא כאן איתי. היכרתי כבר את הבגדים שלה וזאת היתה הרגשה כזאת אינטימית ואני חושבת שגם היא אולי מרגישה ככה אם היא נותנת לי לעשות את הכביסה שלה. הפעלתי את המכונה והסתכלתי על השעון. היה עוד המון זמן עד שגבירתי צריכה לחזור. עשיתי עוד סיבוב בבית לראות אם הכל בסדר והחלטתי לנקות אבק מהסלון. יש לה הרבה קישוטים ודברים יפים שם וניקיתי אותם אחד אחד בזהירות והחזרתי בדיוק למקום שלהם כמו שהיא סידרה אותם וכמו שהיא אוהבת. באמצע הנקיון היא התקשרה אלי ואני הפסקתי לנקות והתישבתי במטבח על הכיסא שלי לדבר איתה. היא שאלה אם עשיתי את הקניות ואמרתי לה שכן. היא שאלה מה עוד אני עושה ואיך אני מסתדרת ואמרתי לה שאני מנקה ומסדרת את הבית וגם שעשיתי כביסה. היא אמרה "יופי חמודה אני מאוד שמחה לשמוע" ושוב החום הזה הציף אותי כי הרגשתי שהיא מרוצה לשמוע את זה. רציתי לשאול אותה אם אני יכולה להשתמש במטבח ולהכין את העוגה אבל היא אמרה שהיא ממהרת לישיבה אז לא הספקתי. סגרתי את הטלפון והמשכתי לנקות אבק בסלון.
כשסיימתי לנקות הכנסתי את הבגדים מהכביסה למייבש ושוב לא היה לי מה לעשות. הסתכלתי על השעון וידעתי שיש עוד שעה עד שהיא תחזור. החלטתי לשתות קפה וקיויתי שגם אם היא תבוא מוקדם יותר היא לא תכעס עלי שאני סתם יושבת כי בכל זאת עשיתי את כל מה שחשבתי שיש לעשות. הכנתי לעצמי את הקפה וישבתי במטבח לשתות אותו. זה היה מוזר לי כי הכיסא שממול שהוא הכיסא שלה היה ריק. ניסיתי לדמיין אותה יושבת מולי אבל זה היה קשה. הפנים שלה באו והלכו והיה שקט בבית בלעדיה. רציתי שהיא תהיה שם ועשיתי משהו שמהצד בטח נראה כמו משהו משוגע. קמתי וליטפתי את הכיסא שלה. העברתי את היד על המושב שהיא תמיד יושבת עליו ואפילו שזה היה כאילו דבר מאוד טיפשי ללטף כיסא זה היה בשבילי קצת מרגיע כאילו אני יכולה להרגיש יותר טוב את הנוכחות שלה ואת המקום שלה. המשכתי ללטף ככה והתכופפתי על הברכיים והנחתי על הכיסא את הראש. עצמתי עיניים וחשבתי עליה.
הטלפון שלה הבהיל אותי ומיד קמתי כאילו מישהו תפס אותי עושה משהו שאסור לעשות. היא אמרה שהיא מאוד מצטערת אבל היא תתעכב קצת ותחזור הביתה רק מאוחר יותר. אמרתי לה שאני כאן מחכה לה והיא שאלה אם אני מסתדרת. אמרתי לה שהכל בסדר והיא אמרה שהיא חייבת לזוז ושוב נשארתי לבד בשקט של הבית שלה.
סיימתי לשתות את הקפה שטפתי את הכוס מיד ואחר כך קיפלתי את הבגדים שיצאו מהמייבש וסידרתי אותם בארון. בדקתי שוב שהחדר שלה מסודר כמו שצריך וניסיתי לתקן קצת את השמיכה על המיטה ואת הדברים על השידה שלה למרות שידעתי שזה סתם ואין משמעות לזה שאני מזיזה את הדברים האלה קצת לפה וקצת לשם. זה סתם בשביל להרגיש שאני עושה משהו.
אחר כך עמדתי והצצתי מהחלון בלי לפתוח אותו עד הסוף. חשבתי שאולי אני אראה אותה מגיעה אבל לא ראיתי. מול הבית שלה יש גינה ציבורית והסתכלתי על האנשים שם ועל הילדים. אחרי כמה דקות גם זה שיעמם אותי. רציתי להכין לה את העוגה אבל ידעתי שאפילו אם היא תאהב את העוגה אני לא יכולה ככה להשתמש במטבח בלי רשות והיא מאוד תכעס מזה. נזכרתי בפעמים שהיא כעסה עלי והלב שלי דפק. אני לא רוצה להכעיס אותה.
ככה עבר הזמן ואני חיפשתי מה לעשות. קצת קראתי עיתון ומיד סידרתי אותו בחזרה ושתיתי מים ושטפתי פנים וחשבתי הרבה. כל הזמן הסתכלתי על השעון והזמן שהיא היתה צריכה לחזור כבר עבר. התחלתי לדאוג שאולי קרה לה משהו אבל לא ידעתי אם להתקשר לשאול אותה או לא. זה שיגע אותי. הרגשתי כל כך לבד וכל כך רציתי שהיא תהיה פה ושאני ארגיש שוב שאני עושה משהו בשבילה ולא סתם מעבירה את הזמן ככה. אחרי כמה דקות היא התקשרה שוב. היא שאלה אם אני עדיין כאן ואמרתי לה שכל הזמן אני כאן. היא אמרה שהיא מתעכבת עוד ושאלה מה עשיתי בינתיים. סיפרתי לה על כל מה שעשיתי ושאלתי אם היא רוצה שאני אעשה עוד משהו אבל היא אמרה שלא עולה בדעתה כלום. היא אמרה שאם אני רוצה אני יכולה ללכת הביתה כי היא לא יודעת מתי היא תחזור. שאלתי אותה אם היא שואלת בגלל הכסף כי אני לא רוצה שהיא תשלם לי על הזמן הזה. לא אמרתי לה אבל בעצם לא אכפת לי שהיא לא תשלם לי בכלל. היא אמרה שזה לא קשור ונשמעה קצת כועסת שבכלל שאלתי את זה. אמרתי לה "סליחה גבירתי לא ידעתי" והיא היתה כזאת חסרת סבלנות ואמרה שההחלטה שלי אם אני רוצה לחכות לה או ללכת כי היא לא יודעת מתי היא תחזור.
החלטתי לחכות. הזמן זחל לאט לאט ואני מדי פעם עוד ניסיתי לחשוב על דברים שאני יכולה לעשות בזמן שהיא לא פה כדי שכשהיא תבוא היא תהיה מרוצה ולא תכעס ששכחתי משהו. טיטאתי שוב והסתכלתי שוב מהחלון. היה כבר חושך בחוץ וכל הבית היה מסודר ומוכן. כל כך רציתי שהיא תבוא.
היא באה בערך בשעה שמונה וחצי. היא נכנסה הביתה ואמרה קצת בהפתעה "את פה..." ולא ידעתי אם זה אומר שהיא רוצה שאני אלך או שהיא שמחה. היא לא חייכה והיא אפילו נראתה קצת כועסת למרות שהיא לא אמרה כלום. היא נכנסה לחדר שלה והתישבה על המיטה ואמרה "איזה יום... אין לי כוח לזוז" ואז היא התנשמה ככה ברוגע כזה כמו שבאים הביתה אחרי יום קשה. אני התכופפתי על הרצפה ופתחתי את הנעליים שלה כדי שהיא לא תצטרך להתכופף והיא ליטפה לי את הראש. כל כך שמחתי שאפילו כשהיא עייפה וחוזרת מאוחר היא עוד שמה לב אלי ונחמדה אלי. הורדתי לה את הנעליים והגרביים ושאלתי אם לעשות לה מסג' ברגליים. היא אמרה "תודה חמודה אבל אני רוצה להיכנס למקלחת. תכיני לנו ארוחת ערב אם את רוצה". רציתי - הכי רציתי בעולם. אמרתי "כן גבירתי" ויצאתי למטבח להכין לה. היא נכנסה למקלחת וכשהיא יצאה האוכל היה מוכן על השולחן. היא אמרה לי "אני רואה שעשית כביסה" ואני זכרתי שאמרתי לה את זה בטלפון אבל היא בטח שכחה. אמרתי לה "כן גבירתי וגם קיפלתי וסידרתי בארון" והרגשתי ממש טיפשה שאמרתי את זה כי ברור שאני צריכה לעשות את זה וזה מטופש שאני משוויצה ככה כאילו שזה משהו מיוחד. היא חייכה ושתינו אכלנו. היא אמרה שהיא מצטערת שהיא חזרה מאוחר ושיפה מצידי שנשארתי לחכות לה ואני לא ידעתי בכלל איך להתחיל להגיד לה כמה חיכיתי לה ורציתי שהיא תבוא ולא חשבתי בכלל ללכת הביתה ככה סתם לפני שהיא באה.
אחרי האוכל היא עישנה ואני שטפתי כלים. רציתי לספר לה על העוגה אבל היא אמרה שהיא עייפה ושהיא חושבת שהיא תלך לנוח. שאלתי אותה שוב אם היא רוצה מסג' ברגליים והיא אמרה "לא חמודה אבל תודה. אולי באמת כדאי שתלכי כבר מאוחר. היית מקסימה היום ועשית פה המון" ואני הרגשתי שבעצם לא עשיתי כלום כי רוב הזמן סתם ישבתי והתבטלתי וזה היה לי עצוב.
כשהיא קמה משם היא חיבקה אותי מאחורה ואמרה "תודה. נדבר מחר. רק תנעלי אחריך טוב מותק?" ואני אמרתי "כן גבירתי ברור". היא הלכה לחדר שלה ואני שטפתי כלים מהר והלכתי הביתה כדי לא להפריע לה עם הבכי שלי.

קמתי ביום שישי בבוקר וידעתי שהיום וגם מחר אני לא אפגוש אותה. לא הרגשתי שאני צריכה את ההפסקה הזאת אבל לפחות הייתי רגועה כי ידעתי שקבענו את זה מראש ושזה לא בגלל שהיא לא רוצה אותי. התעוררתי מוקדם אבל נשארתי בחדר וראיתי טלויזיה כי לא היה לי כוח לצאת ושאמא שלי תתחיל שוב לשאול אותי שאלות. בסוף לא היתה לי ברירה ויצאתי. התקלחתי וחפפתי ואחר כך שתיתי קפה וקראתי את העיתון. אמא שלי דווקא לא הציקה לי ורק אמרה לי בוקר טוב והתעסקה בדברים שלה.
דיברתי עם חברות שלי וקבענו להיפגש אצל אחת מהן בערב למרות שלא כל כך רציתי אבל לא היה לי נעים להתחמק מהן כבר. בצהריים אכלנו אצל סבתא שלי ואחרי האוכל פתאום גבירתי התקשרה. שוב הרגשתי את הלב שלי קופץ והלכתי הצידה לדבר איתה בשקט אבל לא יכולתי באמת להיות לבד וזה היה מלחיץ כי פחדתי להגיד משהו שאם ישמעו מהצד זה יהיה מביך. בגלל זה לא יכולתי לדבר איתה בצורה חופשית כמו שרציתי ואפילו לא יכולתי להגיד לה "גבירתי" וזה אכל אותי. היא בטח שמה לב שאני לא לבד ולא יכולה ממש לדבר והבינה את זה כי היא לא אמרה כלום על זה שאני לא מדברת כמו שצריך. היא אמרה שהיא סתם רצתה לשמוע מה שלומי ואיך עובד היום ושאני אתקשר אליה כשאחזור הביתה אם אני רוצה. מאותו רגע לא יכולתי כבר לחכות שנחזור.
כשהגענו הביתה אמרתי שאני הולכת לנוח נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת. שכבתי במיטה והאצבעות שלי רעדו קצת כשהתקשרתי לגבירתי. היא ענתה לי "היי חמודה" והקול שלה צימרר אותי כאילו היא איתי בחדר. אמרתי "היי גבירתי. אני מפריעה לך?" והיא אמרה שבכלל לא ושהיא שמחה שהתקשרתי. היא שאלה איפה הייתי כשהיא התקשרה קודם ואמרתי לה שהיינו אצל סבתא שלי לארוחת צהריים. היא שאלה מה אכלנו ומי היה וסיפרתי לה הכל. רציתי לדעת גם מה היא עשתה כל היום ואיפה היא היתה אבל לא שאלתי והחלטתי שאם היא רוצה היא תספר אבל אין לי ממש זכות לשאול. היא שאלה אם אני יוצאת בערב ואמרתי לה שאני הולכת להיפגש עם חברות. היא מאוד שמחה לשמוע את זה ואמרה שאני צריכה להיפגש עם חברות שלי ולשמור על קשר ושהיא שמחה שאני מבלה ביום החופשי שלי. אמרתי לה שאני נפגשת עם החברות רק כי כבר לא נעים לי להתחמק מהן ושזה בטח ישעמם אותי ואפילו אמרתי לה שהייתי מעדיפה להיות איתה. הקול שלה נהיה קצת יותר רציני מהסוג שתמיד עושה לי צמרמורת כשהיא מדברת אלי ככה והיא אמרה "את לא צריכה להרגיש ככה. חברות זה דבר מאוד חשוב גם אם את לא תמיד מרגישה את זה. אני רוצה שתשמרי על קשר עם חברות ושתבלי ותהני כמו כל בחורה בגילך. את תראי שיהיה לך כיף לפגוש אותן שוב". הקול שלה ממש חדר לי לבטן ולא רציתי שהיא תכעס עלי. אמרתי לה "כן גבירתי אני יודעת שאת צודקת" והיא אמרה "יופי חמודה" וידעתי שאסור לי לאכזב אותה ושאני איפגש עם החברות שלי ואחשוב עליה ואספר לה הכל אחר כך.
בערב נפגשתי עם החברות ודווקא היה די נחמד. הזמנו פיצה ובהתחלה דיברנו קצת על כל מיני אנשים מהתיכון ועל הצבא כי שתיהן עדיין חיילות ולמרות שחשבתי שזה ישעמם אותי שוב לשמוע את הרכילויות האלה זה דווקא היה בסדר. אחר כך הן שאלו אותי מה אני עושה מאז שהשתחררתי ואם אני כבר חושבת על לימודים או טיול בחו"ל. אמרתי שאני בינתיים עובדת איפה שעבדתי לפני הצבא כי לא רציתי להסתבך עם הסברים ואמרתי שאני לא יודעת לגבי לימודים וחו"ל. הן ממש קינאו בי שאני כבר אחרי הצבא ושאני עובדת ומרוויחה כסף כאילו אני האחות הגדולה שכבר יצאה לעולם הגדול. זה היה מצחיק שהן חושבות עלי ככה בקינאה. אחת מהן אפילו שאלה אותי אם יש סיכוי שאני אוכל לסדר גם לה עבודה איפה שאני עובדת כשהיא תשתחרר. צחקתי צחוק כזה של מבוכה. אחר כך הבנתי שגם אני הייתי פעם תמימה כזאת וחשבתי שהחיים זה רק מה שמספרים לנו ואנחנו לא יודעות את כל הסודות. גם אני לפני כמה שנים לא חשבתי שיש כזה דבר כמו שיש לי עכשיו ואם היו מספרים לי הייתי חושבת שעובדים עלי. היום אני יודעת שיש במקביל לעולם הרגיל שכולם מכירים גם דברים אחרים ושאת העוצמה של הרגשות שיש לי שם לא היתה לי ובטח לא תהיה לי בשום דבר אחר. לפעמים אני מרגישה שהגוף שלי עוד מעט נקרע והלב יוצא החוצה מרוב העוצמה הזאת. ואת כל זה לא יכולתי להגיד לחברות הכי טובות שלי וכל מה שיכולתי זה לצחוק איתן שוב מאותן בדיחות ולדבר על אותם דברים וזה היה לי עצוב מצד אחד כי רציתי באמת כמו שגבירתי אמרה לשמור על הקשר עם החברות וזה אומר שיהיו לנו נושאים משותפים לשיחה אבל מצד שני אולי זה סוג של בגרות וזה שאני מכירה דברים אחרים שהן אולי לא יכירו לעולם גורם לי להרגיש קצת רחוקה מהן אבל במובן של שמחה ושל גאווה.
כל המחשבות האלו המשיכו לרוץ אצלי בראש גם כשכבר הייתי בבית בחושך מתחת לשמיכה. מין ערבוב כזה של שמחה ועצב שגרם לי לבכות לתוך הכרית ולא ידעתי אם אני בוכה מהשמחה או מהעצב. כל כך רציתי לספר על זה לגבירתי ולתאר לה מה אני מרגישה אבל ידעתי שהיא לא כאן ושגם אם אני אהיה איתה אני לא ארגיש נוח לדבר איתה על זה. כשאני איתה אני המשרתת שלה וזה מה שגורם לי אושר ואני לא צריכה להטריד אותה במחשבות שלי. כשאני איתה אני רוצה שהיא תרגיש שאני נותנת את כולי רק בשביל מה שהיא צריכה וכשאני מצליחה לעשות את זה ומרגישה שהיא רואה את זה אני מאושרת. פשוט מאושרת להיות המשרתת שלה.
בשבת סתם השתעממתי. חברות שלי הציעו לי ללכת לים אבל לא רציתי. לא היה לי כוח לכל אלה שמתחילים איתי שם והצעקות של כולם. חשבתי שאני אשב בבית ואנוח אבל לא הייתי עייפה. קראתי קצת את העיתון ושיחקתי במחשב, חיפשתי מה לראות בטלויזיה וראיתי כל מיני שטויות שלא באמת עניינו אותי ורק העבירו את הזמן. אמא שלי הציעה לי לנסוע איתה ועם חברה שלה לטיול אבל לא רציתי. העדפתי להישאר בבית לבד בשקט. חשבתי על גבירתי ומה היא עושה. חשבתי על הבית שלה ואיך הוא נראה וחשבתי שהיא בטח מסדרת אותו לבד ורציתי שהיא תדע שאני מרגישה שזה התפקיד שלי ושהיא לא צריכה לעשות את זה. אפילו שזה היה שבת רציתי שהיא תתקשר אלי ותגיד לי לבוא אבל היא לא התקשרה. נכנסתי להתקלח ונתתי למים לזרום עלי ושקעתי למחשבות. חשבתי שוב על הרגעים האלה שאני אצלה מצד אחד לא מוצאת מה עוד אני יכולה לעשות בשבילה ומצד שני אני עושה את כל מה שהיא מבקשת ומנסה להיות הכי טובה שאפשר בשבילה. ואז עלה לי הרעיון של מה שאני אעשה. נזכרתי איך היא אמרה שאני עוד לא יודעת לבשל ושאני רק יכולה לעזור לה בזה והחלטתי להראות לה שאני כן יכולה. החלטתי להכין לה עוגת שוקולד בעצמי. אף פעם לא הכנתי עוגה אבל לאמא שלי יש המון מתכונים במחברת אז סיימתי מהר את המקלחת והלכתי לבחור אחד. בהתחלה אפילו חשבתי להכין את העוגה עכשיו ולהביא לה אותה מחר אבל ידעתי שאמא שלי תתחיל לשאול שאלות ושאני לא אצליח להמציא תירוץ לזה אז החלטתי שמחר כשאני עושה בשבילה את הקניות אני אקנה גם את כל מה שצריך מהכסף שלי ואני אבקש ממנה רשות לעבוד במטבח שלה ואכין לה את העוגה הכי מדהימה שאני יכולה. רק המחשבה על החיוך שלה והיד שלה שמלטפת לי את הראש אחרי שהיא טועמת את העוגה עשתה לי צמרמורת בגוף. העתקתי את המתכון לפתק ושמתי בארנק שלי ומאותו רגע כבר לא יכולתי לחכות למחר.

בערב כשחזרתי הביתה אמא שלי עוד היתה ערה וישבה בסלון. בדרך כלל היא רואה טלויזיה בחדר שלה בשעה כזאת ונראה לי שהיא פשוט חיכתה לי. היא שאלה איך היה ואמרתי לה שהיה מצוין וישר עלו לי כל הזכרונות של איך שגבירתי נתנה לי את המפתחות ואיך ישבתי איתה בסלון ואחר כך ארוחת ערב שהכנתי לה עם יין. אמא שלי שאלה מה עשיתי שם היום ואמרה שהיא בעצם לא יודעת כלום על העבודה שלי ואם אני מרוצה או קשה לי ושהיא רוצה לדעת. אמרתי לה שהכל בסדר ואין לה מה לדאוג ושאני מנקה ועוזרת לבשל ועושה קניות. לא סיפרתי לה את כל מה שאני עושה ובטח לא סיפרתי לה שבשבילי זה בכלל לא כמו עבודה אלא ממש שאני רוצה כל הזמן להיות שם ולתת לגבירתי את כל מה שאני יכולה ושזאת הרגשה מדהימה של אושר. אמא שלי אמרה שהיא שמחה שאני עובדת ושהכל בסדר ואני אמרתי שאני עייפה והלכתי להתקלח. היא בחיים לא תבין את זה. כשיצאתי מהמקלחת היא כבר לא היתה בסלון ואני הלכתי לישון בחדר שלי.
בבוקר גבירתי התקשרה וביקשה שאני אלך אליה לנקות. היא אמרה שהיא תחזור רק אחרי הצהריים אבל שיש לי מפתח ואני דמיינתי שהיא מחייכת כשהיא אומרת את זה וגם אני חייכתי. שמחתי שהיא באמת רוצה שאני אהיה שם גם כשהיא לא נמצאת.
התארגנתי קצת ויצאתי. היה לי מוזר לחשוב שאני אגיע והיא לא תהיה איתי וחשבתי מה יקרה אם שכנים יראו אותי וישאלו מי אני ומה אני יכולה להגיד להם. הגעתי לשם ואף אחד לא ראה אותי פשוט נכנסתי עם המפתח ונעלתי מבפנים.
כמה שזה היה לי מוזר לחשוב על להיות שם לבד זה היה עוד יותר מוזר כשבאמת הייתי שם. בהתחלה סתם הלכתי כמה דקות בבית ועברתי בכל החדרים. הכל היה שקט וכל הבית נראה לי דומם כזה כמו צילום. הסתכלתי על כל דבר איך הוא עומד במקום שלו והרגשתי כאילו גבירתי נמצאת שם בכל פינה כי כל הדברים האלה הם שלה והבית הזה שלה והדברים הם כאילו חלק מהנוכחות שלה פה אפילו שהיא לא נמצאת.
סידרתי את החדר שלה ושטפתי את הכוס עם הקפה שלה מהבוקר. אחר כך בדקתי אם יש כביסה לעשות אבל לא היו מספיק בגדים למלא את המכונה. החלטתי שאני אנקה את הבית לפי הסדר ואני אתחיל עם הסלון. לקחתי סמרטוט והתחלתי לנקות אבק וממש התמכרתי לשקט הזה ולנקיון של כל פינה בסלון עם הסמרטוט. החלטתי להוריד את החזיה והמכנסיים כדי שיהיה לי יותר נוח לעבוד ואז פתאום החלטתי שאם כבר אני לבד אז אני אוריד גם את החולצה. נשארתי עם תחתונים וזאת היתה הרגשה כזאת של חופש מקסים. אני לא הולכת ככה אף פעם בבית אפילו כשאני לבד כי אני לא מרגישה נוח עם איך שאני נראית ערומה אבל פה שוב הרגשתי כאילו אני יכולה להיות חופשיה ולהיות מה שאני וזה היה הדבר הכי מתאים באותו רגע. כששאבתי אבק מהספות חשבתי על זה שאני לא יודעת אם באמת הייתי יכולה לעבוד ככה בתחתונים אם גבירתי היתה שם ולא ידעתי למה. דווקא רציתי כי היא כל הזמן דיברה על זה שאני צריכה להרגיש נוח ולהיות חופשיה איתה כמו שהיא חופשיה איתי אבל בכל זאת המחשבה על זה שהיא מסתכלת עלי כשאני ככה הביכה אותי.
שטפתי את הרצפה בסלון ועברתי לחדר שלה לנקות אבק ולשטוף וככה עשיתי את כל הבית. עבדתי קשה וממש הזעתי אבל עשיתי רק קצת הפסקות קצרות בשביל לשתות. ניקיתי וסידרתי את השירותים והאמבטיה וממש זחלתי על הרצפה עם הסמרטוט כי ידעתי ששם הכי חשוב לה שיהיה נקי. אני זוכרת שבצבא תמיד נגעלתי מלנקות שירותים ואפילו בבית אף פעם לא ניקיתי אבל כאן זאת היתה הרגשה שאני נכנסת למקום הכי אינטימי ושאני מודה לגבירתי שהיא מרשה לי לעשות את זה וסומכת עלי ורוצה לעשות הכל הכי טוב שאפשר בשבילה.
בסוף סידרתי הכל ובדקתי שיש מפיות בסלון וניר טואלט וטישו כמו שהיא אוהבת. עשיתי עוד סיבוב בבית לראות שלא שכחתי כלום ושהכל נקי ומסודר ומוכן בשבילה. השעה היתה ארבע וחצי ופתאום לא היה לי מה לעשות עד שהיא תבוא. חשבתי אולי לשתות קפה אבל פחדתי שהיא תבוא לפני שאני אספיק לשטוף את הכוס שלי וכל הנקיון והסדר שעשיתי יתקלקלו בגלל כוס אחת. שטפתי פנים ואז היא דפקה בדלת. הצצתי בעינית לראות שזאת באמת היא ופתחתי לה. היא נכנסה ונראתה קצת מופתעת שאני לובשת רק תחתונים. לא ידעתי מה היא תחשוב על זה אז התכופפתי על הברכיים וחיבקתי את הרגליים שלה. אמרתי "שלום גבירתי" והיא ליטפה לי את הראש ושאלה אם הספקתי לנקות הכל. אמרתי לה שכן והרגשתי גאווה ושמחה על זה. שמחתי גם שלא שתיתי קפה בסוף כי באמת היא היתה מגיעה באמצע וזה לא היה לעניין.
היא עברה בבית ובדקה הכל ואני הלכתי אחריה לשמוע אם יש לה מה להעיר לי. היא לא דיברה אלא רק לפעמים הזיזה דברים למקום הנכון שלהם כמו שהיא אוהבת שהם יהיו. היא הלכה ככה בכל הבית ואני כל הזמן הייתי במתח כאילו זאת בחינה שלי. פתאום היא אמרה "תכיני לי קפה אני תיכף באה למטבח" ואני רצתי להכין לה את הקפה. היא באה למטבח עם תחתונים וחולצה והקפה שלה היה מוכן על השולחן עם המאפרה והסיגריות. היא הדליקה סיגריה ואמרה לי לשבת ואני ישבתי וכמעט רעדתי מפחד כי מאז שהיא הגיעה היא לא חייכה והרגשתי שיש לה מה להעיר לי.
היא אמרה לי להכין גם לי קפה וזה קצת הרגיע אותי כי נזכרתי איך ישבנו ודיברנו אתמול במטבח וכמה שזה היה לי נחמד. הכנתי שוב ושמעתי אותה מאחורי אומרת "יש לך גוף מאוד יפה את יודעת?" הסמקתי נורא ואמרתי לה שאני דווקא לא אוהבת אותו ושאלתי אם היא רוצה שאני אתלבש. היא אמרה "תהיי איך שנוח לך חמודה. תרגישי חופשיה כאן. באמת שיש לך גוף יפה". אמרתי לה "תודה גבירתי" וחשבתי על זה שאף פעם אשה לא אמרה לי דברים כאלה חוץ מאמא שלי אבל אמהות תמיד אומרות דברים כאלה.
ישבתי מולה עם הקפה שלי והיא אמרה לי "ניקית יפה. יש כמה דברים שלא היו במקום אבל לאט לאט עוד תלמדי. יותר חשוב לי ששכחת שלושה דברים חשובים. אני רוצה שתשקי את העציצים כשאת מנקה, אני רוצה שתחליפי אצלי מצעים ואת המגבות באמבטיה, ושתרוקני את כל הפחים בשירותים באמבטיה בפינת העבודה ואת הפח הגדול במרפסת. תאספי את כולם ותורידי למטה, ושימי ניילונים חדשים".
אמרתי "כן גבירתי אני מצטערת זאת פעם ראשונה ואני לא יודעת הכל" והיא אמרה "אני יודעת. זה בסדר חמודה. תסיימי את הקפה שלך ואז תעשי את כל מה שביקשתי. בפעם הבאה כבר תדעי". הרגשתי לא נעים שלא עשיתי דברים כאלה פשוטים ובסיסיים אבל זה היה ממש נחמד מצידה שהיא לא כעסה בכלל ורק הסבירה לי בשקט והבינה את זה. אמרתי לה "תודה גבירתי שאת מבינה ולא כועסת" והיא חייכה וזה הרגיע אותי עוד יותר. היא שאלה אם כל היום עבדתי ככה ערומה ואני הסמקתי ואמרתי לה שכן. היא אמרה שהיא שמחה שאני מרשה לעצמי את זה ושזה טוב. כל מה שחשבתי שהיא תכעס ולא תאהב בסוף היא אהבה וקיבלה אותי כמו שאני וזה כל כך שימח אותי ששוב הרגשתי את הלב שלי והנשימות הקצרות. החלטתי שמעכשיו אני אומרת לה תמיד מה שאני מרגישה כי היא גורמת לי להרגיש נוח עם עצמי ואמיתית. אמרתי לה "אני רוצה להיות משרתת טובה בשבילך גבירתי. אני כל כך שמחה ומודה לך שאת נותנת לי לשרת אותך". היא אמרה "זה מאוד משמח אותי לשמוע את זה" ואני אמרתי שוב "תודה גבירתי" ושאלתי אם אני יכולה עכשיו לעשות לה מסג' ברגליים. היא אמרה שאולי קודם אני אסיים את הקפה וזה היה מתחשב מצידה אבל פתאום חשבתי על זה שאני כאן בשבילה ושאני יודעת שהיא אוהבת את המסג' כשהיא חוזרת הביתה אז אמרתי "אני יכולה לשתות את הקפה עם המסג'". היא לא הבינה ושאלה למה אני מתכוונת ואמרתי לה שאני אשב על הרצפה עם הקפה ואעשה לה מסג' כי היא לא צריכה לחכות לי ככה. היא חייכה ואני התישבתי על הרצפה והרגשתי כאילו אני ממש מכורה למסג' שאני עושה לה כל יום ברגליים.
אחר כך היא התקלחה ואני שטפתי את הכוסות והתלבשתי חזרה כדי להוריד את האשפה. אספתי את כל הפחים כמו שהיא אמרה לי ושמתי ניילונים חדשים. כשחזרתי שטפתי ידיים והלכתי להחליף את המצעים שלה. תמיד שנאתי לשים ציפה על השמיכה כי זה תמיד מסתבך לי ונורא קיויתי שהיא לא תיכנס ותראה איך אני לא מצליחה. רציתי לדעת איך לעשות את הדברים הכי טוב בשבילה אפילו שראיתי שהיא מבינה כשאני לא יודעת משהו.
היא באמת נכנסה לחדר בדיוק כשהייתי באמצע עם הציפה אבל היא לא אמרה כלום ורק לקחה קרם גוף מהשידה ואמרה שהרגליים שלה נורא יבשות. ביקשתי ממנה שאני אמרח לה את הקרם והיא חשבה רגע ואמרה "טוב. תסיימי עם המצעים קודם" והלכה לסלון. הצלחתי לסדר את הציפה ובכלל את המיטה מהר ורצתי אליה. היא ישבה עם סיגריה וראתה טלויזיה ואני ישבתי על הרצפה לפניה ומרחתי לה טוב טוב את כל הרגליים. היא אמרה לי שמחר יש לה אורחים ושאני אעזור לה אחרי זה להכין פשטידה ועוד כמה דברים ואני שאלתי אם היא רוצה שאני אבוא לשרת אותה ואת האורחים אפילו שזה קצת הפחיד אותי. הרגשתי שאני חייבת להראות לה שאני לא מפחדת לעשות דברים חדשים ואפילו להיות המשרתת שלה ליד האורחים שלה. היא אמרה שמחר זה יום שישי וזה היום החופשי שלי ולא צריך שאני אבוא במיוחד. "אולי פעם אחרת" היא אמרה וחייכה ואני אמרתי לה שמבחינתי זה לא בעיה אפילו שזה יום שישי ואפילו שאני לא אמורה לבוא.
אחרי שהיא נחה הלכנו לבשל ואני מאוד הצטערתי שאני לא יודעת לבשל בעצמי ושהיא צריכה לעבוד. אמרתי לה את זה והיא אמרה שוב שאולי יום אחד זה באמת מה שיקרה אבל אני צעירה ועוד צריכה ללמוד לבשל. עזרתי לה בכל מה שיכולתי והשתדלתי ללמוד איך היא מכינה את הפשטידה אבל בלי להציק לה עם שאלות. הפשטידה שלה נראתה מדהימה ואחרי שסיימנו שטפתי את כל הכלים והכנתי לשתינו ארוחת ערב לבד. כל כך רציתי לעשות בשבילה עוד ועוד דברים אבל לא ידעתי מה. זה שיגע אותי להרגיש ככה וגם את זה אמרתי לה אבל היא רק חייכה ואמרה "לאט לאט". מצד אחד מאוד שמחתי שהיא מקבלת אותי בסבלנות אבל מצד שני באמת רציתי להרגיש שאני עושה בשבילה יותר וכל הזמן חשבתי על זה גם כשחזרתי הביתה.

בצהריים היא התקשרה ואמרה לי לבוא אליה בחמש בערב. בדיוק כשיצאתי מהבית אמא שלי הגיעה מהעבודה ושאלה לאן אני הולכת. אמרתי לה שאני הולכת לעבוד והיא חייכה ואמרה לי שבכלל לא יצא לנו לדבר על זה ושאלה איך אני מסתדרת שם. לא יכולתי לספר לה באמת איך אני מרגישה שם ושזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אם הייתי מספרת לה את הכל היא היתה בטח משתגעת וצועקת עלי ועל גבירתי ולא מרשה לי להיפגש איתה יותר. אמרתי לה שהכל בסדר אבל היא המשיכה לשאול אם זה לא קשה לי ומה בדיוק אני עושה שם. היה לי כל כך לא נוח כאילו הקירות לוחצים עלי והרגשתי שאני מתחילה להסמיק ואמרתי לה שאני ממהרת עכשיו וחייבת ללכת. ממש ברחתי ממנה והיא חייכה ואמרה שיהיה לי יום נעים.
רק כשהגעתי לבית של גבירתי הרגשתי בטוחה. כאילו רק כאן אני יכולה להיות מה שאני מרגישה בלי להסתיר ובלי להסביר. המחשבה על זה גרמה לי להתרגש. כל כך רציתי להיות שם אפילו שהרגשתי עדיין שהיא כועסת עלי עוד מאתמול.
דפקתי בדלת והיא פתחה לי. היא לבשה רק חולצה גדולה ותחתונים סגרה אחרי את הדלת ואמרה "היי". אמרתי "שלום גבירתי" והיא נכנסה למטבח. אני הלכתי אחריה. היא אמרה "בדיוק הרתחתי מים. את רוצה קפה?" אמרתי לה "לא גבירתי. את רוצה שאני אכין לך?"
היא אמרה כן והתישבה. הכנתי את הכוס והרתחתי את הקומקום. הלכתי לחדר שלה לסדר אותו אבל היא קראה לי וביקשה שאני אשאר במטבח. בזמן שחיכיתי שהמים ירתחו היא שאלה אותי איך היה לי אתמול ומה עשיתי. סיפרתי לה שאחרי שהיא הלכה שטפתי את הרצפה בחדר ושהרגשתי שהיא כעסה עלי. היא לא ענתה ורק שאלה מה עוד עשיתי אחר כך. אמרתי לה שלא עשיתי שום דבר מיוחד קצת דיברתי בטלפון וראיתי טלויזיה והלכתי לישון מוקדם. היא שאלה אם חברות שלי יודעות שאני עובדת אצלה ואמרתי לה שלא ושאין סיכוי שאני אספר כי הן לא יבינו. המשכנו לדבר ככה גם כשהיא כבר שתתה את הקפה עם הסיגריה שלה וזה היה לי מוזר כי כאילו היא לא רצתה שאני אעבוד. שאלתי אותה אם היא כועסת עלי. היא אמרה "לא מה פתאום?" ואמרתי לה שככה אני מרגישה כי אתמול היא היתה מאוכזבת והיום היא לא מבקשת ממני לעבוד.
היא חייכה ואמרה "את עוד תעבדי אל תדאגי חמודה. חשבתי שיהיה לך נחמד לשבת ככה ולדבר". כל פעם מחדש קשה לי להבין שהיא סתם רוצה שנדבר ושיהיה לי נחמד ותמיד אני חושבת שהיא כועסת או משהו. אני לא יודעת למה זה והתחלתי לחשוב שאולי בכלל זה שאני חושבת ככה זה מה שמכעיס אותה אבל היא לא אמרה את זה. היא סיפרה לי שהחברה שלה אמרה שאני מתוקה ושהיא דווקא קיבלה את זה מאוד בראש פתוח למרות שהיא אמרה שבעצמה היא לא היתה יכולה לקחת משרתת. כל השיחה הזאת גרמה לי להרגיש ממש נוח ולהיות יותר פתוחה ואמרתי לגבירתי שאני שמחה שהיא כן רצתה אותי כי זה בשבילי כמו התגשמות של חלום ושלדעתי זה מראה כמה שהיא מיוחדת. היא אמרה שהיא בעצמה לא היתה בחיים חושבת על זה או מגיעה לזה אבל כשהצעתי וסיפרתי לה על זה היא חשבה שזה יכול להיות נחמד למרות שהיא לא ידעה איך זה בדיוק יהיה ושאחת הסיבות שהיא הסכימה זה שהיא זוכרת שהייתי כל כך נחמדה וטובה כשעבדתי איתה במשרד.
ואז פתאום זה יצא לי ובלי שליטה אמרתי לה "אני אוהבת אותך גבירתי". היא נראתה מופתעת קצת ורציתי להסביר לה שזה לא אהבה כמו שאוהבים חבר וגם לא אהבה של משפחה. זה משהו אחר זה סוג של אהבה שאני לא מכירה ולא יודעת להסביר אבל אין לי מילה אחרת. לא הסברתי לה את כל זה כי גם ככה הביך אותי שאמרתי את זה בכלל. אחרי כמה שניות היא חייכה ושמה יד על היד שלי ואמרה "אני שמחה שאת מרגישה ככה חמודה".
ואז שתקנו כאילו מה שאמרתי עצר את השיחה שהיתה לנו. שוב הרגשתי שהדמעות עולות לי אבל לא רציתי לבכות לידה. שאלתי אותה "אני יכולה לעשות לך מסג' ברגליים גבירתי?"
היא חייכה ואמרה "כן זה יהיה נחמד" ואני ירדתי על הברכיים מתחת לשולחן במהירות גם כי כבר כל כך רציתי לעשות משהו בשבילה וגם כדי לברוח מהבכי שהיה יוצא עוד כמה שניות אם הייתי ממשיכה לשבת. ישבתי על הרצפה ועשיתי לה את המסג' הכי טוב שיכולתי. ממש נכנסתי עם האצבעות בין האצבעות שלה ולחצתי טוב גם בעקבים. לא היה אכפת לי שהיא מזיעה שם. בשבילי הזיעה שלה היתה הדבר שהכי רציתי באותו רגע.
אחרי כמה דקות היא אמרה "די חמודה. אני רוצה להתקלח" והסתכלה למטה לראות אם אני שומעת. התכופפתי ונתתי לה נשיקה על כל רגל ואז קמתי משם. היא קמה ליטפה לי את השיער ואמרה "תודה חמודה". אמרתי לה "אני אסדר את הבית בינתיים" כאילו הייתי צריכה עוד להראות לה שאני פה בשביל לשרת אותה. היא אמרה "יופי חמודה" והלכה למקלחת.
בזמן שהיא התקלחה שטפתי את הכלים וסידרתי את המטבח ואת החדר שלה. הורדתי את החזיה והמכנסיים ונשארתי עם תחתונים וחולצה כמו באותו יום שהחברה שלה היתה וכמו שהיא בעצמה גם היתה לבושה היום כשבאתי. לא היה לי נוח להיות לבושה לגמרי כשהיא ככה. זה לא נראה לי הוגן.
כשהיא יצאה מהמקלחת הייתי באמצע הטיטוא של המטבח. היא עברה לידי עם שיער רטוב והאוויר התמלא בריח נעים של השמפו שלה. היא לבשה רק תחתונים ושוב הרגשתי שאני לבושה יותר ממנה ושזה לא הוגן אבל לא ידעתי אם היא רוצה שאני אתפשט כמוה. היא אמרה לי לבוא לסלון אחרי שאני אסיים לטאטא.
כשבאתי היא הצביעה על המסרק שהיה על השולחן וביקשה שאני אסרק לה את השיער. היא ישבה על הספה ואני ישבתי מאחוריה וסירקתי לה את השיער בזהירות כדי לא למשוך ושלא יכאב לה. השיער שלה הריח מדהים ויכולתי לראות ממש מקרוב את הגב שלה ואת העור החלק שלה. היא ישבה זקופה ואני הייתי מהופנטת מהשיער החלק שלה. הצעתי לה לייבש אותו ולעשות לה פן אבל היא אמרה שהיא מעדיפה אותו ככה ואולי נעשה את זה בפעם אחרת. אחרי שסירקתי אותה היא ביקשה שאני אשים לה קרם פנים שגם אותו היא הביאה לסלון קודם. זה היה הקרם שקנינו ביחד בסופר-פארם.
היא שכבה על הספה ואני התכופפתי על הברכיים מאחוריה ומרחתי את הקרם בעדינות על הפנים שלה. היא עצמה עיניים ובזמן שמרחתי לה את הקרם היא אמרה לי שהיא חושבת שהגיע הזמן שהקשר בינינו יתחיל להיות יותר מסודר כי עד עכשיו שתינו בעצם רק בדקנו איך זה עובד. היא הסבירה לי מה היא רוצה שיקרה ואני לא אמרתי כלום חוץ מ"כן גבירתי" מדי פעם ורק השתדלתי לזכור הכל ובינתיים לא להתבלבל עם הקרם.
היא אמרה "אני רוצה שתבואי לכאן בכל יום חוץ משלישי שישי ושבת. בכל יום תעשי את הדברים הרגילים כמו לרחוץ כלים לסדר את הבית ולטאטא. אני רוצה שתעשי כביסה בכל פעם שאת רואה שיש מספיק בגדים שם ותדאגי שתמיד יהיו מפיות כאן על השולחן, טישו בחדר שינה, ניר טואלט בשירותים וכל הדברים הקטנים האלה שעושים את הבית. בימי ראשון את תעשי קניות לפי רשימה שאני אכין לך בימי רביעי את תנקי את הבית ובימי חמישי תעזרי לי לבשל".
היא המשיכה להסביר לי ככה ומדי פעם עצרה כדי לשמוע שאני מקשיבה ומסכימה. ואז היא אמרה לי להביא לה את התיק שלה. הלכתי להביא אותו והיא לקחה אותו אליה ואמרה לי "קניתי היום ענבים. הם במקרר. תביאי כמה בצלחת בבקשה". הלכתי למטבח הכנתי את הענבים והגשתי לה. היא חייכה ואמרה לי לשבת לידה. ישבתי על הרצפה והיא הוציאה מהתיק שלה שני מפתחות ונתנה לי אותם ואמרה בקול רציני "אלה המפתחות של הבית. אני נותנת לך אותם כי אני סומכת עליך. לפעמים אני ארצה שתבואי לכאן לפני שאני מגיעה" ואז היא שמה את המפתחות ביד שלי וסגרה עם היד החמה שלה. באותו רגע כל כך התרגשתי מזה שרציתי לצעוק לכל העולם. זה הראה לי שהיא באמת רוצה אותי וסומכת עלי. התנפלתי על הבטן שלה וחיבקתי אותה ואמרתי "תודה גבירתי" אולי חמש פעמים. היא חייכה וליטפה לי את הראש ואכלה את הענבים ואז היא אמרה לי "מותק לכי שימי את המפתח בארנק שלך ותביאי בדרך חזרה מהאמבטיה את הקרם של הרגליים".
היא הדליקה טלויזיה וישבנו ככה בשלווה כזאת. היא שוכבת על הספה כמעט ערומה עם הענבים והחיוך האצילי שלה ואני על הרצפה מטפלת ברגליים שלה ורוצה לתת לה את כל העולם וכמעט לא יכולתי לנשום מרוב אושר.

כשאני חוזרת הביתה בערב אחרי העבודה אני מרגישה מותשת וסחוטה. אין לי כוח לכלום ואני בקושי מצליחה להתקלח אבל כשאני כבר במקלחת אני אוהבת את ההרגשה של המים על הגוף שלי וזה עוזר לי להירגע. אני מרגישה איך הנשימות שלי נהיות כבדות והלב שלי נרגע. לפעמים אני בוכה שם וזה גם עוזר לי לחזור למציאות של הבית. זה בכי טוב של שיחרור של אושר ושל אהבה.
אחרי המקלחת אני נכנסת לחדר ושוכבת במיטה שלי ולא יכולה לחשוב על כלום. אני מנסה לראות טלויזיה אבל קשה לי להתרכז ואז בדרך כלל אני נרדמת.
התרגלתי לקום מוקדם בבוקר. אני לא אוהבת שהטלפון מעיר אותי ואני מרגישה לא בסדר שגבירתי כבר שעות בעבודה ומתקשרת אלי ומצפה שאני אהיה ערה. היא אף פעם לא שואלת אם ישנתי ואם הטלפון שלה מעיר אותי אני ישר קופצת ואי אפשר לשים לב שישנתי אבל אני מרגישה שזה לא פייר. אני מתעוררת לבד בלי שעון כי בשבע וחצי או שמונה מקסימום אני כבר לא יכולה לחזור לישון. אני שותה קפה ולפעמים מתקלחת בבוקר וכותבת ביומן. אני אוהבת את השקט הזה של להיות לבד בבית בבוקר ולהתעורר לאט.
גבירתי התקשרה אלי בצהריים. תמיד כשאני רואה את השם שלה בטלפון הלב שלי קופץ. היא שאלה מה שלומי כמו תמיד אבל בדרך כלל אין לה זמן לדבר איתי הרבה מהעבודה והפעם היא דווקא רצתה לשמוע ושאלה מה אני עושה בבית. לא היה לי הרבה מה לספר אבל אמרתי לה שהתקלחתי ושתיתי קפה וקראתי קצת מהעיתון של שבת. היא שאלה מה התוכניות שלי להיום ואמרתי לה שאני רק מחכה שהיא תגיד לי מתי לבוא אליה ושאין לי תוכניות אחרות. ואז היא אמרה לי "אולי תסדרי קצת את החדר שלך?"
זה הפתיע אותי מאוד כי לא ציפיתי שהיא תבקש ממני לעשות דברים כאלה לא בבית שלה. ישר חשבתי שאולי אמא שלי אמרה לה לבקש ממני וכמעט שאלתי אותה אם זה באמת אמא שלי ביקשה אבל לא העזתי. האמת היא שלאמא שלי כבר נמאס לבקש ממני והיא פשוט הפסיקה ובגלל זה חשבתי שהיא ניצלה את ההזדמנות וביקשה מגבירתי כי היא יודעת שאני עובדת אצלה בלסדר ולנקות את הבית. זה מתאים לאמא שלי לעשות דבר כזה.
שאלתי את גבירתי למה היא רוצה שאני אסדר את החדר שלי בבית והיא אמרה שהיום לא ניפגש ושכדאי שאני אנצל את הזמן ואשקיע קצת בעצמי ושבסופו של דבר זה החדר שלי.
שאלתי אותה "מה? למה לא ניפגש היום גבירתי?" והיא אמרה שלפעמים כדאי לעשות הפסקה ולנשום וגם שבכל זאת היא רוצה שאני אסדר את החדר ושאם זה עוזר לי שאני ארגיש שאני עושה את זה בשבילה.
קצת הצטערתי שלא ניפגש. לי לא אכפת לעבוד אצלה כל יום ואני לא חושבת שאני צריכה את ההפסקות האלה. אולי בהתחלה הייתי צריכה לנשום ככה אבל עכשיו אני רוצה להיות אצלה כל יום ואין לי בעיה עם זה. להיפך כשהיא אמרה שלא ניפגש זה צבט לי את הלב אבל אני לא יכולה להכריח אותה והיא זאת שקובעת.
סידרתי את החדר ובהתחלה באמת דמיינתי שהיא עומדת שם ובודקת אותי. העפתי המון בגדים לכביסה סידרתי את השולחן רוקנתי את הפח הקטן שלי ואפילו טיטאתי. החדר באמת נראה יותר יפה ומסודר ונעים ככה אבל תמיד אין לי כוח לסדר והבגדים מצטברים לי על הכיסא.
כשסיימתי לסדר לקחתי כוס שתיה וחיפשתי מה לראות בטלויזיה. ואז פתאום היא התקשרה שוב. שמחתי כי חשבתי שאולי בכל זאת היא רוצה שאני אבוא אליה וכל כך רציתי. היא שאלה אם סידרתי את החדר ואמרתי לה שכן ואז היא אמרה שהיא כאן מתחת לבית והיא עולה לראות.
הלב שלי קפץ והתחלתי להזיע. אמנם אני לבד בבית אבל לגמרי לא ציפיתי שהיא תבוא לכאן. זה הפחיד אותי קצת. אפילו שדמיינתי אותה קודם כשסידרתי את החדר זה פתאום נהיה אמיתי שנהיה עכשיו ביחד אצלי בבית וידעתי שאני לא יכולה להיות חופשיה איתה כאן כמו אצלה.
לא היה לי הרבה זמן לחשוב כי היא דפקה בדלת. פתחתי והיא נכנסה והסתכלה עלי. אמרתי "שלום גבירתי" והיא חייכה וליטפה לי את הראש ואני בלי להרגיש נתתי לראש שלי לרדת למטה ופתאום הייתי על הברכיים. היא הלכה לחדר שלי והסתכלה מסביב. היא בדקה מתחת לשולחן ובכל הפינות ואפילו פתחה את הארון שהיה לגמרי מבולגן. הלב שלי השתולל ואני לא יכולתי לקום מהברכיים ורק הסתכלתי עליה ופחדתי ממה שהיא תגיד. היא הסתכלה עלי מרחוק ואמרה "לא הספקת לשטוף את הרצפה?"
אמרתי לה בשקט "לא גבירתי" והיא התקרבה אלי ושאלה "לא הספקת או לא תיכננת לשטוף?"
אמרתי לה "חשבתי רק לטאטא... יש לנו עוזרת ששוטפת..." והיא הסתובבה וחזרה לחדר שלי והסתכלה שוב על הכל. אחרי כמה שניות היא יצאה מהחדר ואמרה לי "טוב אנחנו נדבר מחר" והתחילה לפתוח את הדלת. אמרתי לה וכמעט צעקתי "רגע גבירתי... בבקשה אל תלכי עוד... אני אשטוף את הרצפה בחדר..." רעדתי כשאמרתי לה את זה. הרגשתי ששוב איכזבתי אותה. היא אמרה לי "אני צריכה לחזור לעבודה". אמרתי לה "בבקשה תגידי לי שאת לא כועסת עלי" והיא אמרה "אני לא כועסת עליך. קחי את היום הזה לעצמך וניפגש מחר. אוקיי?"
אמרתי "כן גבירתי" והיא יצאה ורק אחרי דקה קמתי משם והלב שלי עוד דפק כמו משוגע.
היה לי מוזר להיות בבית יום שלם. שטפתי את הרצפה בחדר ונורא רציתי שגבירתי תבוא לראות או לפחות להתקשר אליה ולספר לה אבל לא רציתי להטריד אותה. ראיתי טלויזיה וקראתי קצת וכתבתי עוד ביומן. אפילו דיברתי עם שתי חברות בטלפון ואמרנו שאולי ניפגש ביום ששי. כשאמא שלי חזרה מהעבודה היא שאלה אם אני לא עובדת היום ואמרתי לה שאני לא עובדת כל יום. היא אמרה "טוב" והלכה לנוח. היא לא שאלה מה עשיתי היום ואפילו לא הסתכלה על החדר שלי שסידרתי. חשבתי מה גבירתי עושה עכשיו ואיך הבית שלה נראה. חשבתי על זה שאולי גם היא רוצה לפעמים להיות לבד ושמחתי שבכל זאת היא היתה פה בצהריים למרות שזה היה לי מוזר וקצת מפחיד ולמרות שנראה לי שהיא לא היתה מרוצה ממני. פעם לא היתה לי בעיה להישאר יום שלם בבית ולא לעשות כלום ועכשיו לא הצלחתי להירגע. כל הזמן חשבתי כמה אני מתגעגעת אליה ואיך שהייתי על הברכיים ולא רציתי שהיא תלך. נזכרתי בקול שלה כשהיא אמרה שניפגש מחר ולא יכולתי כבר לחכות.
בסוף נרדמתי מול הטלויזיה די מוקדם וישנתי עד הבוקר.

יום אחרי זה היא אספה אותי אחרי העבודה שלה ונסענו אליה. בדרך היא אמרה שאני נראית עייפה ושאלה אם יצאתי אתמול אחרי שהייתי אצלה. האמת היא שהעבודה אצלה מתישה אותי אבל זאת לא רק עייפות פיזית אלא אני חוזרת הביתה ממש מעולפת ובקושי יש לי כוח להתקלח. אמרתי לה שלא יצאתי ושאני גם לא עייפה שלא תחשוב שאני לא רוצה לעבוד או משהו. היא שאלה למה אני לא יוצאת ואם אין לי חברות או חברים. אמרתי לה שאין לי כל כך חשק לראות אותם ושאני מעדיפה להיות אצלה במקום זה.
היא לא ענתה לי על זה ואני חיפשתי לראות אם היא מחייכת אלי כדי שאני ארגע. החיוך שלה תמיד מרגיע אותי כאילו היא אומרת שהכל בסדר ושהיא מרוצה ממני. היא לא חייכה ואני הורדתי את הראש. ואז ראיתי את הציפורניים המטופחות שלה עם הלק ששמתי לה והרגשתי גאווה כזאת שהיא הולכת ופוגשת אנשים עם משהו שאני עשיתי בשבילה. קיויתי שהיא מקבלת מחמאות על זה למרות שלא ידעתי אם אני באמת רוצה שהיא תספר שיש לה משרתת שעשתה בשבילה את זה.
כשהגענו הביתה היא לא יצאה מהמכונית אלא נתנה לי את המפתח לבית ואמרה לי שהיא הולכת לחברה שלה. היא אמרה לי מה אני צריכה לעשות בינתיים וגם לימדה אותי איך להפעיל את מכונת הכביסה והמייבש. חוץ מזה היא נתנה לי רשימת קניות וכסף ואמרה לי שאבקש שיעשו משלוח כי זה יכול להיות כבד לסחוב הכל.
לפני שיצאתי מהמכונית אמרתי לה "תודה גבירתי" ואז היא חייכה וגם אני חייכתי.
קודם כל הלכתי לעשות את הקניות בסופר. קניתי כל מה שהיה ברשימה ושילמתי בכסף שלה. לא ביקשתי משלוח. רציתי להביא את הכל ולסדר מהר וזה גם לא היה כל כך כבד. כשהגעתי לבית שלה שמתי את העודף על השולחן בכניסה וסידרתי את הקניות. דבר ראשון בבית כמו שהיא אמרה הפעלתי את הכביסה. הבגדים שלה היו עוד ספוגים בריח של הבושם שלה. בזמן שהמכונה פעלה סידרתי את הבית ורחצתי כלים. היה לי חם ולא ידעתי אם מותר לי להפעיל מזגן. שתיתי כוס מים והסתובבתי בבית והרגשתי פתאום כל כך טוב בגלל שאפילו שהיא לא איתי אני משרתת אותה ומנקה ומסדרת לכבודה. הרגשתי שהיא סומכת עלי ושאם היא נתנה לי ככה להיות פה לבד סימן שאולי היא באמת מרגישה שאני משרתת שלה גם כשאנחנו לא ביחד וזה שימח אותי. הרגשתי חופשיה בבית שלה כאילו זה המקום הכי נכון וטוב בשבילי ומרוב שהרגשתי את החום הזה שלא היה רק החום של המזג אוויר הרשיתי לעצמי להוריד את החזיה ואת המכנסיים והמשכתי לעבוד עם תחתונים וחולצה.
כשסידרתי את החדר שלה ראיתי שעל המיטה שלה שוב היה הויברטור אבל הפעם כבר לא פחדתי ופשוט שמתי אותו במקום שלו בזהירות. טיטאתי את כל הבית ואז העברתי את הכביסה למייבש. באמצע צילצל הטלפון בבית ולא ידעתי אם לענות או לא. חשבתי שגם אם אני אענה אני לא יודעת מי זה ולא יודעת איך אני אסביר מי אני אז לא עניתי. ידעתי גם שאם גבירתי מחפשת אותי היא יכולה להתקשר לנייד שלי.
אחרי שהפעלתי את המייבש פתאום לא היה לי מה לעשות. הלכתי בבית וחיפשתי אם יש משהו שאני יכולה לנקות או לסדר לפני שהיא מגיעה. הוספתי ניר טואלט בשירותים וניקיתי שוב את האבק מהשולחן בסלון ובכניסה ואז היא דפקה בדלת.
בהתחלה לא ידעתי שזאת היא וקצת נבהלתי. הצצתי דרך העינית וראיתי שזאת היא והיתה איתה עוד מישהי. פתחתי את הדלת ושתיהן נכנסו והסתכלו על התחתונים שלי. הסמקתי ופחדתי שגבירתי תכעס עלי שאני ככה אבל כשהורדתי מכנסיים פשוט הרגשתי חופשיה פה ועכשיו שכחתי שאני ככה.
הן אמרו היי ואני עניתי היי בשקט. גבירתי אמרה לחברה שלה לשבת בסלון ולקחה אותי למטבח במהירות וכמעט בכוח.
היא עמדה מולי ולא הסתכלה אפילו על איך שהבית נקי ומסודר. רציתי להגיד לה שאני מצטערת ומתנצלת ולהתלבש רק שלא תסלק אותי. רציתי שהיא תראה כמה דברים הספקתי לעשות בבית והייתי מוכנה לעשות הכל בשביל שהיא לא תכעס.
ואז היא אמרה לי "את מתביישת בי?"
לא ידעתי למה היא מתכוונת ושתקתי. היא התקרבה ושאלה שוב "את מתביישת בי?"
אמרתי בשקט "לא".
היא הסתכלה לי ישר לתוך העיניים ואמרה "חשבתי שתשמחי לראות אותי".
אמרתי לה כמעט בבכי "אני מאוד שמחה לראות אותך! ניקיתי וסידרתי וכל הזמן חשבתי עליך..."
ואז היא אמרה לי "לא ראיתי את השמחה שלך. מה שראיתי זה שאת משפילה מבט ואומרת היי כזה חלש ומבויש. מרגע שנכנסתי לא פנית אלי אפילו פעם אחת ב'גבירתי'. זה שחברה שלי יושבת פה גורם לך להתבייש במה שאת?"
התחילו לרדת לי דמעות ואמרתי "לא גבירתי".
היא אמרה "אל תעני כמו רובוט. תחשבי. שאלתי אם זה שבאה אלי חברה גורם לך להתבייש במה שאת".
הורדתי את הראש אבל היא הרימה לי אותו בחזרה והסתכלה לי בעיניים. אמרתי לה "זה שהיא באה הפתיע אותי והביך אותי במיוחד שאני לבושה ככה. אני מצטערת על זה גבירתי בבקשה תסלחי לי ותביני אותי... אני בכלל לא מתביישת במה שאני".
היא עדיין החזיקה את הפנים שלי מול הפנים שלה והעיניים שלה כאילו דקרו אותי. היא שאלה "במה את לא מתביישת? מה את?"
אמרתי לה "אני המשרתת שלך גבירתי". היא אמרה "תגידי שוב" ואני בכיתי ואמרתי "אני המשרתת שלך גבירתי!"
היא משכה אותי אליה וחיבקה אותי. ואז היא שוב התרחקה ואמרה לי "אני לא רוצה להרגיש שבכל פעם שאנחנו מתקדמות את מפחדת ונסוגה לאחור".
אמרתי לה שוב "כן גבירתי אני מצטערת על זה באמת..."
היא אמרה "יופי. אז עכשיו תשטפי את הפנים ותהיי משרתת טובה. תבואי לסלון ותשאלי מה אנחנו רוצות לשתות. תגישי לנו גם עוגה מזאת שקנית היום. אוקיי?"
אמרתי "כן גבירתי" והיא המשיכה להגיד לי "בזמן שנשב שם תקפלי את הכביסה בחדר שלי. אם נצטרך משהו נקרא לך".
אמרתי שוב "כן גבירתי" והיא הסתובבה ללכת ואז שוב הסתכלה עלי ואמרה לי "אל תתלבשי. תשארי ככה כמו שאת. את עוד צריכה ללמוד לא להתבייש ממני" ואז היא הלכה לסלון ואני הרגשתי שהלב שלי נצבט.
שטפתי את הפנים ונרגעתי קצת ואז באתי לשאול מה הן רוצות לשתות. הן ביקשו קפה והחברה שלה הסבירה לי איך היא רוצה אותו. שתיהן חייכו אלי ואני הלכתי למטבח להכין את הקפה והכנתי פרוסות עוגה יפות בצלחת. הגשתי להן את העוגה וחיכיתי שהמים ירתחו לקפה.
בזמן שחיכיתי שמעתי את החברה של גבירתי אומרת לה משהו כמו "היא באמת מתוקה" ולא הצלחתי לשמוע מה גבירתי ענתה לה למרות שממש ממש רציתי. עניין אותי לדעת איך היא מדברת עלי.
הכנתי את הקפה והגשתי להן. הן שוב חייכו ואמרו תודה ואני הלכתי משם. הוצאתי את הבגדים מהמייבש ולקחתי אותם לחדר של גבירתי לקפל.
קיפלתי את הבגדים שלה בזהירות ובעדינות כאילו הם חלק ממנה כמו שעשיתי לה את הטיפול פנים. פתאום שמעתי שגבירתי קוראת לי מהסלון. רצתי לשם והיא הצביעה על שלולית קפה שנשפך על הרצפה ואמרה לי להביא סמרטוט ולנקות.
הבאתי את הסמרטוט מהמטבח ושתיהן זזו קצת עם הרגליים כדי שאני אגיע לרצפה. התכופפתי על הברכיים בין שתיהן וניקיתי את הקפה שנשפך שם. שמעתי את גבירתי מלמעלה אומרת לי "תודה חמודה" וחייכתי. שמחתי שהצלחתי קצת לגרום לה להיות שוב מרוצה ממני.
סיימתי לקפל את הבגדים ולסדר אותם בארון ולא היה לי מה לעשות אחר כך אז פשוט ישבתי במטבח וחיכיתי שיקראו לי. ישבתי וחשבתי כמה אני רוצה שהיא תהיה מרוצה ממני וכמה שאני רוצה שהיא תשב ותספר לחברה שלה איך אני עושה בשבילה דברים ושהיא אוהבת אותי.
אחרי שהחברה הלכה גבירתי אמרה לי לסדר את הסלון ולרחוץ את הכלים ובינתיים הלכה לשירותים. סידרתי את הסלון מהר וניקיתי את השולחן שם. כששטפתי את הכוסות והצלחת של העוגה פתאום הרגשתי את גבירתי מאחורי מחבקת אותי ושואלת "את בסדר?"
אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אני מרגישה לפעמים שאני צריכה למשוך אותך איתי בכל פעם שאני קצת מתקדמת איתך. אני צריכה לדעת שאת באמת איתי".
ניסיתי להסביר לה איך אני מרגישה איתה. דיברתי כמה דקות רצוף אבל אני לא חושבת שהצלחתי באמת לתאר לה כמה אני מעריצה אותה ורוצה שהיא תשמח שאני שם וכמה שאני משתדלת לעשות הכל כמו שהיא אוהבת.
אולי בעצם היא כן הבינה כי היא חייכה ונתנה לי נשיקה בראש. סיימתי עם הכלים ולא רציתי ללכת הביתה אבל לא היתה לי ברירה. התלבשתי ועשיתי עוד סיבוב בבית לראות שהכל בסדר ואז הלכתי.

אחרי הקפה הלכנו לעשות קניות. חשבתי שהיא מתכוונת לקנות אוכל ושתיה אבל במקום זה הלכנו לסופר-פארם. כשנכנסנו היא עצרה מול המדף הוציאה מהתיק שלה פתק עם רשימה והסתכלה לי לתוך העיניים ואמרה "אני רוצה שתקני את כל מה שיש פה ברשימה. אני אחכה לך ליד הקופה". הסתכלתי על הרשימה. היו שם מסכה לפנים, קרם פנים, קרם רגליים, לק, כלים לטיפול בציפורניים ועוד כמה דברים. התחלתי ללכת בין המדפים אבל אז ראיתי שברשימה שהיא הכינה לא היו כתובים הסוגים של המוצרים ולא ידעתי מה היא אוהבת. חזרתי אליה ושאלתי אותה ואז היא אמרה לי "זוכרת שדיברנו על אינטימיות? על זה שאת חלק ממני? אז אני רוצה שאת תבחרי לי. תחליטי מה הכי טוב בשבילי ואני אשלם".
אמרתי לה "כן גבירתי" וחזרתי למדפים. התלבטתי מה הכי יתאים לה והמוכרות ניסו לעזור לי אבל רק בילבלו אותי עוד יותר. בינתיים ראיתי שהיא מחכה ולא היה לי נעים שאני מעכבת אותה. הרחתי כל קרם וקראתי את מה שכתוב על האריזה ובסוף בחרתי והלכתי לקופה. גבירתי שילמה על הכל וראיתי שהקופאית מחייכת אלי חיוך מוזר. לא ידעתי אם היא ניחשה שאני המשרתת או שאולי גבירתי אמרה לה בזמן שאני בחרתי את הקרמים או שאולי סתם אני מדמיינת הכל. אבל לא העזתי לשאול את גבירתי ואחרי שהיא שילמה פשוט יצאנו משם והלכנו למכונית.
בדרך גבירתי שאלה אותי "אמא שלך יודעת שאת אצלי היום?"
קיבלתי צמרמורת. אמרתי לה שלא והיא אמרה "תתקשרי אליה ותודיעי לה. תגידי לה שלא תדאג לך אם את חוזרת מאוחר".
המחשבה על זה היתה מאוד מביכה בשבילי אבל ידעתי שגבירתי צודקת ושאני צריכה להודיע לאמא שלי. השתדלתי שהקול שלי לא ירעד יותר מדי כשהתקשרתי אליה. אחרי שסגרתי את הטלפון גבירתי שאלה מה אמא שלי אמרה. אמרתי לה שהיא דווקא שמחה שאני עובדת וגם שהיא מסרה לה ד"ש. גבירתי חייכה ולי כל ההרגשה הזאת היתה מאוד מוזרה כי אפילו שידעתי שלאמא שלי אין מושג מה אני עושה ומה אני מרגישה זה עדיין היה כאילו שתיהן ביחד פה איתי וכאילו אמא שלי יודעת הכל ורואה הכל עכשיו וזה הרבה יותר מביך אפילו מלהיות ערומה לידה.
כשהגענו לבית של גבירתי ברגע שהיא פתחה את הדלת כבר לא היה לי זמן לחשוב על זה כי הייתי צריכה להתחיל לעבוד בשיא המרץ. סידרתי לה את המיטה שלה ואת הסלון ורחצתי כלים כמו תמיד בזמן שהיא התקלחה.
היא יצאה מהמקלחת רק עם תחתונים ועברה לידי בדרך לחדר שלה. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה ככה למרות שהשתדלתי לא להסתכל כדי לשמור על הפרטיות שלה. אחרי רגע היא קראה לי מהחדר. כשבאתי היא שכבה על המיטה ככה חצי ערומה וביקשה שאני אביא לה את מה שקנינו. הבאתי לה והרגשתי לא נעים פתאום שאני עומדת והיא שוכבת ועוד ערומה ככה אז ירדתי על הברכיים והורדתי את הראש לא להסתכל. היא אמרה לי "תוציאי את המסכה מהשקית" ואני הוצאתי ונתתי לה ואז היא אמרה "עדיין לא הבנת שאת עושה לי את הטיפול היום?"
עד אותו רגע באמת לא הבנתי. אני לא יודעת למה. אולי חשבתי שזה אינטימי מדי ושהיא תרצה להיות לבד עם זה. הידיים שלי רעדו מהתרגשות קצת כשפתחתי את הקופסה והתחלתי למרוח בעדינות את המסכה על הפנים שלה. הייתי ככה על הברכיים והיא על המיטה ויכולתי לראות ממש מקרוב את הפנים שלה שאני כל כך מהופנטת מהם תמיד. היא שכבה ונראתה רגועה ומרוצה. כשסיימתי למרוח היא אמרה לי "יופי חמודה. קנית גם קרם רגליים נכון?"
לקחתי את הקרם רגליים והתחלתי למרוח אותו ולעשות לה מסג' איתו ברגליים. פתאום הציף אותי חום נעים כזה ומרגיע. החדר היה שקט והיא שוכבת על המיטה שלה ואני מטפלת בה והיא סומכת עלי אפילו שאני לא קוסמטיקאית מקצועית ואפילו שאני צעירה. זאת היתה הרגשה כל כך טובה לדעת שהיא מסכימה ואפילו רוצה שאני אעשה בשבילה דברים כאלה שממש רציתי להגיד לה בקול אבל היא נחה עם עיניים עצומות אז לא רציתי להפריע לה. ופשוט התכופפתי ונישקתי נשיקה קטנה בכל כף רגל והמשכתי עם הקרם.
היא הרימה את הראש אלי ואמרה לי "הגיע זמן הציפורניים". הוצאתי מהשקית את הכלים של המניקור והתישבתי על הרצפה ליד המיטה. היא הגישה לי את היד שלה ואני התחלתי לסדר לה את הציפורניים והעור מסביב בעדינות. יכולתי להסתכל על כף היד שלה מקרוב ולראות כל קמט וכל קו על העור והרגשתי הכי קרובה אליה שאפשר. הרגשתי ממש כאילו שאני מתחברת אליה כמו שהיא אמרה. אחרי שסידרתי את הציפורניים מרחתי לה בעדינות את הלק ואז הייתי צריכה לעבור ליד השניה אבל לא יכולתי להגיע אליה. היא אמרה לי "בואי שבי לידי" והניחה את היד שלה על המיטה. כשעליתי על המיטה הרגשתי כאילו אני מגיעה למקום הכי קדוש שיש. היא נתנה לי לשבת על המיטה שלה לידה ואני לא חושבת שמישהו יכול להבין בכלל מה זה אומר בשבילי. טיפלתי ביד השניה שלה והקשבתי לנשימות הרגועות שלה מולי. השתדלתי לא להציץ על הגוף שלה אבל היו רגעים שלא יכולתי להתאפק. היא כל כך יפה ואפילו הגוף שלה אצילי וסמכותי בשבילי.
אחרי הציפורניים היא ביקשה שאני אביא קערה עם מים פושרים ומגבת קטנה ואנקה לה את המסכה. ניקיתי בעדינות עם המים וכשסיימתי היא ביקשה שאעזור לה לקום. היא קמה וחיבקה אותי ואמרה לי "תודה חמודה שלי" וזה היה בשבילי יותר שווה מכל הכסף שהיא משלמת לי. רציתי לחבק אותה חזרה אבל שוב לא היה לי נעים שאני עומדת והיא יושבת על המיטה וכמעט נפלתי על הרצפה וחיבקתי את הרגליים שלה ואמרתי "תודה גבירתי שאת מרשה לי להיות איתך וסומכת עלי ככה". היא ליטפה לי את הראש וביקשה שאני אביא לה את הסיגריות ואלך להכין ארוחת ערב לשתינו. הדלקתי לה סיגריה ויצאתי למטבח להכין סלט וחביתות. הכנתי שולחן יפה עם האוכל ועם כוסיות יין.
כשאכלנו שוב בכיתי. אני שונאת שזה קורה לי לידה אבל אני לא שולטת על זה. היא שאלה למה אני בוכה ואמרתי שאני לא יודעת. היא אמרה לי "את בטח יודעת. ספרי לי, זה חשוב לי. אני מודאגת כשאני רואה אותך ככה".
חשבתי על זה למה אני בוכה במצבים האלה ואז הבנתי ואמרתי לה "גבירתי אני כל כך אוהבת להיות ככה איתך ואני כל כך רוצה להיות טובה בשבילך וכשאני מרגישה שטוב לי ככה אני מתרגשת ואני לא שולטת על הדמעות..."
אני מעריצה אותה.
עד שהיכרתי אותה אף פעם לא קרה לי שבכיתי ככה מרוב אושר.

עברתי סוף שבוע ראשון בלעדיה וזה לא היה קל לי. הרגשתי מכושפת. ביום ששי יצאתי עם חברה לאיזה בית קפה אחרי שהיא היתה צריכה לשכנע אותי אולי חצי שעה. ישבנו שם ודיברנו על כל מה שתמיד היינו מדברות ופתאום זה נראה לי משעמם. היא סיפרה לי על החבר שלה ופתאום הקול שלה התערבב עם הקולות של שאר האנשים בשולחנות והכל נהיה קולות רקע למחשבות שלי. אני חשבתי על גבירתי. ניסיתי לחשוב איפה היא ומה היא עושה עכשיו. אולי היא גם נפגשת עם חברה או שהיא סתם בבית שותה יין ומעשנת כמו אשה אצילה. רציתי להיות שם איתה ולא כאן. רציתי להגיש לה את היין ולעשות לה מסג' ברגליים ואפילו דמיינתי איך היא צועקת עלי. לא היה אכפת לי שהיא צועקת העיקר להרגיש את הנוכחות שלה לידי. במקום זה אני יושבת ושומעת סיפורים משעממים והכל נראה לי ילדותי כזה.
בלילה חלמתי שאני יושבת שם בבית קפה והפעם במקום חברה שלי היתה שם אמא שלי ודיברה איתי על טלויזיה ועל חברים וחברות מהתיכון. זה היה מוזר כאילו היא חברה שלי אבל זאת היתה אמא שלי לגמרי. פתאום גבירתי נכנסת ועומדת קרוב אלי מסתכלת לי ישר לתוך העיניים ואומרת "מה את עושה פה? אין לך עבודה?" ואני מסתכלת עליה ועל אמא שלי ולא יודעת מה לעשות. ואז גבירתי אומרת "איפה היין שלי" ואני רצה למטבח של הבית קפה ופתאום הוא המטבח של הבית שלה. אני מוזגת לה כוסית יין ויוצאת החוצה להביא לה ואז רואה שהיא יושבת עם אמא שלי שם והן מדברות וצוחקות כמו חברות טובות. אני מגישה לה את היין והיא מחייכת אלי ואומרת לאמא שלי "היא משרתת מאוד טובה" ואמא שלי מחייכת. פתאום אני יושבת מתחת לשולחן שלהן ועושה לגבירתי מסג' ברגליים וכולם מסביב מסתכלים עלי ואני רועדת ומסמיקה. פתאום אני מרגישה שהרגליים של גבירתי מאוד שעירות וכשאני מסתכלת אני רואה שאני בעצם מלטפת חתול...
חלום מוזר ואפילו קצת מפחיד.
אבל בשבת הרגשתי אפילו עוד יותר מוזר כי ישבנו לאכול צהריים עם כל המשפחה ואמא שלי התחילה לשאול אותי מה עם עבודה או לימודים ואמרה שזה לא טוב שאני לא אעשה כלום כל הזמן. אני ניסיתי להגיד לה "בסדר בסדר" ושתעזוב אותי אבל אז היא אמרה לי להתקשר שוב ולברר אם יש עבודה במקום שעבדתי לפני הצבא. היא אמרה לי "את אהבת לעבוד שם לא? אולי תדברי עם ... (גבירתי) או שאת רוצה שאני אדבר איתה?"
התאפקתי לא לרעוד ולא להסמיק ובקושי הצלחתי להגיד "טוב אני אדבר איתה" ולעשות פרצוף של "תעזבי אותי אמא את נודניקית".
ככה עברה השבת וכל הזמן חשבתי כמה אני רוצה שוב להיות עם גבירתי ולשרת אותה. נזכרתי איך הייתי חושבת עליה ומדמיינת את זה כשלא היינו בקשר ועכשיו זה הרבה יותר חזק מכל מה שחשבתי. זה מחשבות מסוג אחר כי זה כבר קרה.
גם ביום ראשון בבוקר היא לא התקשרה. נורא רציתי להתקשר אליה אבל לא העזתי כי פחדתי שהיא תכעס שאני מפריעה לה בעבודה. מרוב שעמום אפילו סידרתי קצת את החדר שלי. אחר כך כתבתי קצת וראיתי טלויזיה וכל הזמן חיכיתי שהיא תתקשר.
היא התקשרה רק בשלוש וחצי ושאלה מה שלומי. לא שלטתי בעצמי ואמרתי לה "התגעגעתי אליך גבירתי". שמעתי שהיא נושפת את העשן וקיויתי שהיא מחייכת ושהיא לא תחשוב שאני מגזימה. היא לא ענתה על מה שאמרתי ורק שאלה אם אני יכולה לפגוש אותה בבית קפה בעוד שעה. אמרתי "כן גבירתי" וקבענו שם.
הגעתי רבע שעה לפני הזמן וישבתי לחכות לה. התחלתי לחשוב למה היא רוצה להיפגש שם ולא בבית וזה בטח סימן לא טוב. ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר בפעם האחרונה שהייתי אצלה או שאמרתי משהו שלא מצא חן בעיניה. המלצרית שאלה אותי אם אני רוצה להזמין ואמרתי לה שאני מחכה למישהי. כמעט יצא לי "אני מחכה לגבירתי"... ביקשתי רק כוס מים והמחשבות המשיכו לשגע אותי. כל הזמן הסתכלתי מסביב לראות אם היא באה.
כשהיא באה לא ידעתי מה לעשות. רציתי לחבק אותה אבל פחדתי שהיא לא רוצה שיראו את זה. קמתי ואמרתי "היי" והיא חייכה וליטפה לי את הראש ככה לרגע ואמרה לי לשבת. המלצרית באה לשאול מה אנחנו רוצות. גבירתי ביקשה קפה הפוך בלי לחשוב בכלל ואני אמרתי למלצרית "גם בשבילי".
גבירתי שאלה אותי איך היה הסוף שבוע ואני אמרתי שהיה בסדר אבל משעמם. היא שאלה אם יצאתי וסיפרתי לה על הבית קפה שהייתי עם חברה שלי. היא חייכה ואני אמרתי "כל הזמן חשבתי עליך".
ואז היא אמרה "גם אני חשבתי עליך הרבה" ואז באמת התחלתי לדאוג שהנה היא מתחילה להגיד לי שזה לא מתאים לה יותר. כמעט בכיתי עוד לפני שהיא אמרה משהו בכלל.
היא אמרה "דיברתי עם אמא שלך. הכל בסדר והיא מבינה. עכשיו אני יותר רגועה שהיא יודעת שאת עובדת אצלי".
שאלתי אותה מה היא סיפרה והיא אמרה לי שהיא חשבה על זה הרבה ואיך היא בסוף אמרה, ושאמא שלי מבינה ואפילו שמחה. פתאום התרגשתי כל כך. רציתי לחבק ולנשק אותה ולהראות לה כמה אני מעריצה אותה ואת החוכמה שלה. התחלתי לבכות קצת בדיוק כשהמלצרית באה עם הקפה. היא הסתכלה עלינו ובטח לא ניחשה כלום.
בכל זאת לא הבנתי ושאלתי את גבירתי "אז את רוצה אותי? את רוצה שאני אמשיך להיות משרתת שלך?"
היא אמרה "כן חמודה. אני מאוד רוצה. את לא רוצה?"
כמעט צעקתי "אני מאוד רוצה! פשוט פחדתי כי אמרת לי להיפגש פה ולא בבית... לא ידעתי מה לחשוב"
היא חייכה והחזיקה לי את היד ואמרה לי "חמודה, סתם רציתי שנוכל לחגוג פה את זה. לעשות משהו מיוחד. אני מרגישה שהתקדמנו עכשיו כשאמא שלך יודעת..."
כבר לא שלטתי על הדמעות שלי וגבירתי המשיכה להחזיק לי את היד ושתתה מהקפה. היא אמרה "חשבתי שתאהבי את זה, שיהיה לך נחמד לצאת ככה מהשגרה". אמרתי לה "ברור שאני אוהבת את זה גבירתי... סתם דאגתי..." ואז פתאום חשבתי שאולי זה לא בסדר שאני מדברת על זה ואומרת משרתת וגבירתי במקום ציבורי. הסתכלתי מסביב אבל לא נראה לי שמישהו שם לב ואז אמרתי לה "אני מעריצה אותך. הלואי שיכולתי עכשיו להראות לך..."
היא הדליקה סיגריה ואמרה לי "שתי את הקפה. אחר כך נלך לקניות והביתה ואת תראי לי".
כשהיא אמרה "הביתה" זה עשה לי צמרמורת.

שוב הטלפון שלה העיר אותי מהשינה. ושוב כששמעתי אותי קפצתי והתעוררתי מיד. "ישנת טוב?" היא שאלה אותי ואני עניתי "כן גבירתי" ורק אז הרגשתי איך כל השרירים בגוף תפוסים לי מהעבודה של אתמול. בחיים לא עבדתי כל כך קשה ביום אחד.
"אני בבית היום. אני צריכה אותך. בואי" היא אמרה ואני שוב התרגשתי לשמוע את זה. התארגנתי הכי מהר שאני יכולה ונסעתי אליה. היא פתחה לי את הדלת בשמלת בית שחורה וחייכה את החיוך הכובש שלה. חייכתי בחזרה ונכנסתי.
היא שאלה מה שלומי ואמרה שהיא היתה עייפה ולא הלכה לעבודה ושהיא תעבוד מהבית. "היתה לי אורחת אתמול. גם לך יש עבודה" היא אמרה לי והראתה לי את השולחן בסלון שהיה מלא בכלי אוכל ושתיה. היא ביקשה שאני אנקה ואסדר הכל, אשטוף את הכלים ואת הריצפה בסלון, ואשאב אבק מהספות.
היא הלכה לחדר שלה לדבר בטלפון ואני התחלתי לעבוד. ניקיתי וסידרתי את הסלון והתחלתי לשטוף את הכלים בכיור. היא עברה מאחורי וליטפה לי את הראש ואז התישבה ליד השולחן במטבח לעשן ואני המשכתי לרחוץ את הכלים. ואז היא אמרה לי "זוכרת שאמרתי לך שהאורחת שלי היא מישהי חשובה?" אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "האמת היא שזאת חברה טובה שלי. אבל אמרתי שהיא חשובה כי היה לי חשוב שתנקי לקראתה בשיא הרצינות". קצת נעלבתי שהיא אמרה את זה ואמרתי לה "גבירתי אני תמיד משתדלת לנקות ולעבוד טוב ואני עושה את זה בשבילך בגלל מי שאת וכמה שאת חשובה לי". היא אמרה "אני יודעת חמודה". ואז היא אמרה לי "את יודעת, סיפרתי לה עליך..." ואני כמעט נחנקתי אבל המשכתי כאילו כלום. היא המשיכה להגיד "סיפרתי לה שאת עובדת פה, שאת עובדת בשבילי. תאמיני לי שגם לי זה לא היה קל. אמרתי לך ששתינו צריכות עוד להתרגל לזה".
אני אף פעם לא סיפרתי לאף אחד אפילו על המחשבות שלי ובטח שלא על זה שאני משרתת. חוץ מהיומן הזה אף אחד לא יודע ואני גם לא רואה מצב שאני מספרת אפילו לחברות על זה כי אף אחת לא תבין ואני יודעת כבר איך יהיו התגובות. עכשיו היא סיפרה לחברה שלה ואני הרגשתי שאני מתחילה להזיע ולרעוד כי כאילו הסוד הכי גדול שלי התגלה. התחלתי לבכות בשקט. פשוט ירדו לי דמעות ולא יכולתי לשלוט על זה.
סיימתי לשטוף את הכלים וניקיתי את הכיור ומסביב ולא רציתי להסתובב אליה כי לא רציתי שהיא תראה שאני בוכה. אבל היא ידעה. היא באה אלי וחיבקה אותי מאחורה וליטפה את הראש שלי ואמרה "זאת חברה טובה שלי ואנחנו תמיד משתפות אחת את השניה. חמודה אני לא עשיתי את זה כדי לפגוע בך, ואני לא רוצה לפגוע בך". הבכי שלי רק התגבר והיא המשיכה לדבר אלי בקול המהפנט שלה מאחורי ואמרה "את חלק ממני עכשיו את מבינה? אם אני פוגעת בך אני פוגעת בעצמי. אבל גם את צריכה להיות חזקה כי אחרת את מחלישה אותי".
הסתובבתי וחיבקתי אותה ובכיתי על הכתף שלה. איך אני יכולה להיות חזקה כשאני מרגישה כל כך חלשה איתה? היא לא מבינה שכשאני איתה אני הכי קטנה בעולם ורק היא יכולה להגן עלי? אני לא מרגישה ככה אפילו עם אמא שלי ואני בעצמי לא מבינה את זה. היא ליטפה את הראש שלי ואמרה "את צריכה להבין שגם לי זה לא היה קל לספר לה. אני גיליתי פה סוד שלי ולא רק שלך". ואחרי רגע היא אמרה "תכיני לשתינו קפה טוב?"
הכנתי את הקפה והיא ישבה איתי ושתינו אותו בשקט כשהיא מחזיקה את היד שלי. פחדתי אפילו להסתכל אליה. עדיין קצת כעסתי אבל התחלתי לחשוב על מה שהיא אמרה. אולי באמת אני חשבתי רק על עצמי ולא הבנתי את הצד שלה פה. הבנתי פתאום כמה אני מעריצה אותה על זה שהיא כזאת חזקה ובטוחה בעצמה ויכולה לספר את זה לחברה שלה בלי לפחד ועוד אחרי זה להרגיע אותי ככה ולא לרעוד בכלל.
אני מעריצה אותה.
אחרי כמה דקות היא אמרה "את יודעת שנצטרך למצוא דרך להגיד לאמא שלך... אני לא רוצה שתצטרכי להתחמק אלי ולהמציא תירוצים ושקרים. זה לא הוגן לשים אותי במצב כזה. במיוחד כשאני מכירה את אמא שלך אישית". אמרתי לה "איך אני אספר לה? היא לא תבין! היא תכעס גם עלי וגם עליך ולא תרשה לי להיפגש איתך יותר ואני לא רוצה את זה!"
היא הדליקה סיגריה ואמרה לי "טוב. אל תדאגי חמודה ואל תפחדי. אני אדבר איתה. אני אדע איך להגיד לה ומה להגיד לה. את סומכת עלי נכון?"
שוב התחילו לרדת לי דמעות וכל מה שיכולתי להגיד זה "כן גבירתי" אבל בראש כל הזמן רצו לי המחשבות של איך היא מדברת עם אמא שלי ואיך אמא שלי מגיבה. היא שאלה שוב כאילו לא עניתי "את סומכת עלי?" ואני אמרתי שוב "כן גבירתי".
כשסיימנו את הקפה היא שלחה אותי לסדר את החדר שלה. הפעם לא היה שם הויברטור ואני סידרתי את המיטה ואת הבגדים. ראיתי שהיא עומדת בדלת ומסתכלת עלי אבל היא לא אמרה כלום ואחרי זה גם הלכה משם. מצאתי אותה בסלון ובלי שליטה התכופפתי על הברכיים מולה. היא חייכה ואני הרגשתי קצת יותר רגועה.
היא אמרה לי "מחר יום שישי. בואי ננוח בסוף השבוע ונדבר שוב ביום ראשון". לא רציתי לעזוב אותה לכל כך הרבה זמן אבל לא אמרתי כלום. היא יודעת יותר טוב. הראש שלי היה למטה והיא ביקשה שאני אסתכל אליה. הסתכלתי והעיניים שלה כאילו חדרו לי לתוך המוח ולתוך הבטן. "אני רוצה אותך פה. אני רוצה שתהיי המשרתת שלי" היא אמרה וזאת היתה אולי הפעם הראשונה ששמעתי את זה ממנה ככה. ואז פשוט התכופפתי ונישקתי לה את הרגליים.
באותו ערב היא החזירה אותי הביתה אפילו שיכולתי לנסוע באוטובוס. כשהגעתי נכנסתי לחדר שלי והחלפתי בגדים. הנשימה שלי היתה מהירה כזאת. כיביתי את האור כדי להירגע ונרדמתי עד הבוקר.