חלום מתגשם

ישנתי כל הלילה עם הבגדים של גבירתי עלי וזאת היתה הרגשה מדהימה כאילו היא בעצמה נמצאת שם. כשהתעוררתי כל הגוף היה תפוס לי אבל לא היה אכפת לי כי ידעתי ששירתתי את גבירתי הכי טוב שיכולתי וגם ידעתי שהיא היתה מרוצה והיא אמרה לי שזה שאני משרתת לה זאת חוויה נפלאה בשבילה וזה היה הדבר הכי טוב שאמרו לי בחיים.

יצאתי מהחדר עם הבגדים של גבירתי וכשראיתי את אמא שלי פתאום נבהלתי כי חשבתי שהיא תתחיל לשאול מה זה ומה פתאום אני לובשת בגדים שלה ואפילו שיכולתי להגיד לה סתם שהתקלחתי שם ושכחתי להביא בגדים התחלתי להסמיק כי רק מלחשוב על זה שאני אומרת לאמא שלי את זה ישר הזכיר לי את כל מה שהיה אתמול באמת. אבל אמא שלי לא שאלה ובטח היא לא שמה לב בכלל. היא היתה עסוקה בבישולים לחג ואני ישבתי עם קפה ליד המחשב ועוד הרגשתי עייפה למרות שישנתי די הרבה.

חברה שלי התקשרה ושאלה אם אני רוצה ללכת איתה להסתובב קצת ולא היה לי כוח אבל היא ממש הציקה לי ואמרה שאין לה עם מי ללכת והיא לא רוצה ללכת לבד אז הסכמתי. החלטתי להמשיך ללכת עם הבגדים של גבירתי כל היום וזה היה מצד אחד קצת מבהיל כאילו מסתכלים עלי וישר יודעים הכל וכאילו כתוב עלי אבל מצד שני הרגשתי קצת כמו ריחוף כזה וכל הזמן חייכתי. הסתובבנו ברחוב והסתכלנו קצת על בגדים וכל המתנות לחג שמוכרים ועוד חשבתי מה אני יכולה לתת לגבירתי מתנה למרות שאני כבר בטח לא אספיק לתת לה את זה לפני החג. הלכנו די הרבה והרגליים קצת כאבו לי ואז ישבנו בבית קפה והיה נחמד לשבת ככה ולהסתכל על כל האנשים שנראו ממהרים ועסוקים. דיברנו ודווקא הרגשתי קרובה אליה פתאום כמעט כמו פעם ולרגע אפילו חשבתי לספר לה את "הסוד" שלי אבל למזלי לא סיפרתי כי אחר כך הבנתי שזאת תהיה טעות. בדרך חזרה חברה שלי נכנסה לחנות פרחים ואמרה שהיא קונה פרחים לאמא שלה והחלטתי שזה באמת רעיון נחמד להביא לאמא שלי פרחים לחג וקניתי זר מאוד מיוחד.

כשחזרתי הביתה בצהריים נתתי לאמא שלי את הפרחים ואמרתי לה שנה טובה וחג שמח והיא כל כך שמחה וחיבקה אותי חזק. כל הבית היה מלא ריח של בישולים ושאלתי אותה מה היא בישלה והיא סיפרה לי ואני גם התחלתי לשאול איך מכינים כל דבר ואמא שלי היתה קצת מופתעת מזה אבל שמחה להסביר לי. ניסיתי לזכור כי רציתי לדעת לבשל לגבירתי אבל הרגשתי שאני עדיין לא יודעת מספיק ושבטח אם אני אנסה שום דבר לא יצליח לי והיה לי חבל. אמא שלי שאלה אם אני רוצה לאכול איתה אבל לא הייתי רעבה כי אכלנו בבית קפה אז סתם ישבתי וקראתי קצת עיתון וכתבתי במחשב ובסוף נרדמתי.

אמא שלי העירה אותי אחרי הצהריים ואמרה שכדאי להתחיל להתקלח ולהתארגן ופתאום כל כך לא היה לי כוח לכל הארוחת חג הזאת. הבגדים של גבירתי עדיין היו עלי ופתאום נורא התגעגעתי אליה. התחלתי לחשוב איפה היא עכשיו ומה היא עושה ועלו לי בראש כל מיני תמונות שהיא יושבת בסלון שלה או במטבח או מתלבשת מדהים כמו תמיד וגם מתכוננת ללכת לארוחה בחג. נורא רציתי שהיא תתקשר אלי וישבתי כמה דקות עם הטלפון ביד והסתכלתי עליו אבל לא חשבתי להתקשר אלא רק חיכיתי שאולי היא תרגיש את זה ותתקשר. אמא שלי נכנסה שוב לחדר ואמרה שכדאי שנתחיל להתקלח ולהתארגן כדי לא לאחר ואני נכנסתי למקלחת עם הטלפון כי מרוב שחשבתי על זה באמת היתה לי הרגשה שגבירתי תתקשר.
היא לא התקשרה בסוף ואני התקלחתי כמעט שעה וזה היה מרגיע. אחר כך לבשתי את השמלה החדשה שלי והרגשתי זוהרת כזאת וחגיגית. התחיל להיות ערב בחוץ ואני התארגנתי מול הראי ואמא שלי באה ואמרה לי שאני נראית מקסים ושאני יפה ואני הסמקתי ואמרתי לה תודה והיא נתנה לי נשיקה בראש ולא ברחתי ממנה כמו שתמיד אני עושה אלא רק חייכתי כי בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן הרגשתי טוב עם עצמי באותו רגע.

אחרי הארוחה חזרנו הביתה ושכבתי בחדר והיה שקט מסביב. חשבתי על הארוחה שהיתה עם כל האנשים וחשבתי שהלואי שהייתי יכולה להכין ארוחה כזאת לגבירתי ולהגיש לה ממש כאילו היא מלכה כזאת ואפילו התחלתי לדמיין את זה ואז הטלפון צילצל וקפצתי מבהלה. זאת היתה גבירתי והקול שלי רעד כשעניתי לה. היא שאלה איפה אני ומה אני עושה ואמרתי לה שאני כבר בבית ושאני במיטה. היא אמרה לי שנה טובה ושאלה איך היה בארוחה וגם אני אמרתי לה שנה טובה ורציתי נורא לשאול אותה איפה היא היתה ואיך היה לה אבל זה היה נראה לי כמו לחטט. ואז היא שאלה "המשרתת שלי היתה יפה היום עם השמלה שלה?" והלב שלי ישר התחיל לדפוק ואמרתי "כן גבירתי" וקיויתי שאמא שלי לא שומעת מאחורי הדלת. היא המשיכה לשאול "המשרתת שלי עזרה להגיש ולפנות את השולחן היום?" וזה היה לי מוזר כאילו היא מרגישה שהיא שלחה אותי לעבוד במקום אחר היום ואמרתי לה "לא גבירתי" והיא רק אמרה "אהה..." כזה כאילו היא מאוכזבת מזה ולא ידעתי מה להגיד לה כי אני אף פעם לא עוזרת בארוחות האלה ולא ידעתי שהיא מצפה ממני לעזור. היא שאלה "משרתת נרדמת?" ואני אמרתי מהר "לא גבירתי". היא שאלה איפה אני מחר ואני פתאום קיויתי שהיא רוצה שאני אבוא למרות שהיא אמרה לפני החג שניפגש רק ביום חמישי. אמרתי לה שאמא שלי מזמינה לכאן לארוחת צהריים והיא אמרה שהיא מצפה ממני שאני אעזור להגיש ולפנות את השולחן ולארח כמו שאני יודעת. הקול שלה היה חודר כזה גם בטלפון וגם באמצע הלילה ואני אמרתי "כן גבירתי" וידעתי שאפילו שהיא לא תהיה פה היא כאילו כן תהיה בראש שלי ואני באמת אעזור כמו שהיא ביקשה. ואז היא שוב אמרה "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אל תאכזבי אותי. אני רוצה שכולם יראו איך את יודעת לארח כמו שלמדת אצלי. אני רוצה להיות גאה בך" והיא אמרה את זה ברצינות כזאת כאילו אני עכשיו אצלה ובאים אורחים והיא לא רוצה שאני אעשה לה בושות. לא יכולתי להגיד לה כלום כי הקול שלה והרצינות שלה שיתקו אותי. היא שאלה שוב "משרתת נרדמת" וישר אמרתי "לא גבירתי" והיא אמרה "את לא תאכזבי אותי נכון?". אמרתי לה "אני לא אאכזב אותך גבירתי אני תמיד רוצה שתהיי מרוצה ממני" והיא אמרה "יופי חמודה. ככה את צריכה להיות" ואז באמת כבר ידעתי שאני אעזור בארוחה ואפילו התחלתי לדמיין את זה. דיברנו עוד קצת והיא שאלה מה אכלנו ומה אמרו עלי ומי היה וכל מיני שאלות כאלה ועל הכל עניתי לה וזה החמיא לי שהיא מתעניינת ככה. אחרי כמה דקות היא אמרה לי שנלך לישון ושנדבר מחר ואני אמרתי לה "אני מתגעגעת אליך גבירתי" והיא אמרה "להתגעגע זה טוב. זה עושה אותך משרתת יותר טובה" והיא צודקת כי כשאני לא איתה אני באמת מרגישה שכשניפגש אני אעשה הכל בשבילה. אמרנו לילה טוב ולקח לי די הרבה זמן להירדם כי כל הזמן רצה לי בראש שוב ושוב השיחה שלנו וחשבתי על הפנים שלה כשהיא אומרת לי את מה שהיא אמרה.

הטלפון מגבירתי העיר אותי מוקדם בבוקר וכשראיתי את השם שלה על הטלפון קפצתי ופחדתי שכבר מאוחר וישנתי יותר מדי בלי לשים לב. עניתי לה ובגלל שאין לי שעון בחדר והשעון היחיד שלי הוא בטלפון רצתי החוצה מהחדר להסתכל בשעון בסלון. גבירתי שאלה "הערתי אותך" ואפילו שלא היה מאוחר לא היה לי נעים להגיד לה שכן אבל אני לא יכולה לשקר לה. אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "לא נורא" ואמרה שהיא עדיין בבית ותיכף יוצאת לעבודה אבל יהיה לה יום מאוד עמוס והיא לא יודעת אם יצא לנו לדבר. היא אמרה לי לבוא קצת לפני הצהריים ולעשות קניות ואחר כך להתחיל לנקות את הבית בשביל החג וכשהיא תבוא נבשל יחד ואני אעזור לה. היא דיברה מהר כאילו אין לה זמן אפילו לשאול מה שלומי ואני השתדלתי לזכור הכל ושוב הלב שלי דפק חזק רק מלשמוע איך היא מדברת.

התקלחתי ואחר כך ישבתי קצת על המחשב עם קפה וכל הזמן היתה לי הרגשה שאני ממהרת אפילו שעוד היה לי זמן. בסוף לא יכולתי לחכות יותר בבית והתארגנתי ויצאתי לבית של גבירתי. הגעתי לשם ושמתי את העוגה שהכנתי לה במקרר וישר לקחתי את הרשימה והלכתי לסופר. קניתי מהר את הכל והרשימה באמת היתה ארוכה וביקשתי שיעשו משלוח. כשחזרתי התחלתי לסדר את הבית ולנקות וכל הזמן זכרתי איך היא אמרה לי לנקות טוב לחג ודיברה מהר ובגלל זה גם עבדתי מהר וכמעט לא נחתי. החלפתי גם מצעים ומגבות אפילו שזה לא היה היום של הנקיון הרגיל כי אני תמיד עושה את זה כשאני מנקה. כשראיתי את המגבת שלי ושמתי אותה בכביסה נזכרתי שלא הבאתי היום בגדים להחליף ודווקא היום אני עובדת קשה ומזיעה. הפעלתי את המכונה והמשכתי לנקות ואז גבירתי התקשרה. היא אמרה שאין לה הרבה זמן כי היא בין ישיבות והמון ריצות ושאלה רק איך הכל מתקדם. אמרתי לה כל מה שהספקתי לעשות ושאני ממשיכה עוד וחשבתי שהיא תהיה שמחה ותגיד לי שאני ממש טובה כי ככה הרגשתי אבל היא רק אמרה "יופי. תשמעי אני רוצה שתנקי את המדפים של הספרים אצלי בחדר. תרוקני את המדפים בזהירות ותנקי אותם טוב ואז תחזירי את הספרים כמו שהם היו". אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שהיא חייבת לזוז ונתראה כשהיא תחזור. נזכרתי שכבר ניקיתי וסידרתי את כל החדר שלה אבל נכנסתי לשם שוב והתחלתי לעשות מה שהיא ביקשה. זה היה די קשה כי יש לה די הרבה ספרים שם אבל ניקיתי כאילו היא עומדת ומסתכלת עלי כל הזמן. באמצע שניקיתי הגיע השליח עם הקניות וסידרתי הכל בארונות ובמקרר ואחר כך חזרתי לחדר שלה. המשכתי עם המדפים של הספרים וזה לקח די הרבה זמן. בסוף הכל היה מסודר ונקי אבל בגלל שניקיתי ככה אז החדר שוב התלכלכך מאבק והייתי צריכה לנקות ולשטוף אותו שוב מהתחלה.

בכלל לא שמתי לב מה השעה ופתאום גבירתי התקשרה ושוב היתה לי הרגשה שכבר מאוחר ואני לא מספיקה כלום. היא שאלה אם אכלתי צהריים ואמרתי לה שלא אז היא אמרה שאני אכין לי סלט ומשהו מהמקפיא ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא כאילו לא האמינה לי שאני באמת אעשה את זה ואמרה "תאכלי אני לא רוצה שתהיי רעבה" ויכולתי לשמוע אותה ממש כאילו היא לידי. עשיתי הפסקה ובאמת אכלתי ואחר כך שטפתי את הכלים מיד וניקיתי שוב את המטבח. אחר כך העברתי את הכביסה למייבש והמשכתי לנקות ולסדר הכל וכמה שניקיתי ככה הרגשתי שזה לא מספיק ושאני חייבת להראות לה היום שאני הכי טובה בעולם ובאמבטיה ובשירותים ממש זחלתי וניקיתי עם סמרטוט את כל הפינות והזיעה שלי ממש נזלה ממני על הרצפה והרגשתי שאני יותר מלכלכת ממנקה. כשהיא באה עוד הייתי ככה מזיעה והבית היה די נקי למרות שעדיין לא סיימתי את הכל. בגלל הזיעה לא חיבקתי אותה כדי שהיא לא תתלכלכך למרות שמאוד רציתי להרגיש שוב קרובה אליה. הלכתי להכין לה קפה והיא שאלה מה הספקתי לעשות וגם עברה לבדוק ואמרה לי שלא רוקנתי את הפחים ואני אמרתי לה "סליחה גבירתי עדיין לא הספקתי" אז היא אמרה "תעשי את זה עכשיו אני עוד צריכה אותך היום". אספתי את הפחים וירדתי למטה וכשחזרתי היא כבר היתה אחרי הקפה ובשמלת הבית שלה ושאלה "ניקית את המדפים של הספרים?" וידעתי שהיא ראתה את זה אז פחדתי שאולי לא ניקיתי מספיק טוב ואמרתי "כן גבירתי" אבל היא רק אמרה "יופי. סיימת לנקות את הבית?" ואני אמרתי "אני חושבת שכן גבירתי רק הכביסה במייבש" והיא אמרה "עזבי את זה עכשיו. תעזרי לי לבשל". הכנו המון דברים ואני עשיתי כל מה שהיא ביקשה ממני ואפילו חתכתי בצל אפילו שזה שרף לי נורא בעיניים. היא כל הזמן ביקשה ממני עוד ועוד דברים גם באמצע שעשיתי משהו אחר וזה היה קשה גם לבשל וגם לשטוף כלים כל הזמן וגם לזכור מה היא מבקשת ולהחליט מה לעשות קודם.

כשסיימנו להכין את הכל היא אמרה לי "מה עם הכביסה במייבש?" ואני רצתי להוציא את הכל ולהתחיל לקפל אבל היא אמרה לי לשטוף פנים קודם כי אני מזיעה. שטפתי פנים ולקחתי נשימה והתחלתי לקפל את הבגדים. גבירתי ישבה בסלון ודיברה בטלפון ופתאום קראה לי משם "משרתת" ואני רצתי אליה והיא ביקשה את הסיגריות והמאפרה שלה. הבאתי לה וחיכיתי לראות אם היא תבקש עוד משהו אבל היא חייגה בטלפון אז חזרתי לבגדים. סידרתי הכל בארון וכשיצאתי גבירתי היתה במטבח ובדקה אם האוכל בתנור כבר מוכן ואמרה לי "כל המטבח התלכלך מהבישולים תעברי עליו שוב" ואני טיטאתי אותו ורצתי להביא את הדלי והסמרטוט ושטפתי את הרצפה שם שוב. גבירתי הלכה לסלון וביקשה ממני עוד קפה ואני הרתחתי את המים בזמן שעוד שטפתי שם ושוב התחלתי להזיע מרוב מאמץ.
כשהבאתי לה את הקפה לסלון נזכרתי בעוגה שהכנתי לה ולא היה לי בכלל זמן לספר לה על זה. אמרתי "גבירתי..." והיא הסתכלה עלי והיה נראה כאילו שוב היא תבקש ממני משהו ואני לא אוכל להגיד לה אבל היא רק אמרה "כן?" ואז אמרתי לה שהכנתי לה עוגה ומהר אמרתי שהכנתי אותה בבית ולא כאן שהיא לא תחשוב שעל זה ביזבזתי את הזמן היום במקום לעבוד פה כשהיא לא היתה. היא חייכה אלי אולי בפעם הראשונה כל היום ואמרה "כמה חמוד מצידך... דווקא מתאים לי עכשיו עם הקפה איזו עוגה" ואני שמחתי כמו שאף פעם לא שמחתי איתה ורצתי להביא לה עוגה. חיכיתי שהיא תטעם לשמוע אם היא אוהבת ומאוד רציתי שהיא תאהב את העוגה. היא אמרה שזאת עוגה מצויינת ושאלה אם הכנתי לבד ואמרתי לה שאמא שלי עזרה לי אבל זה היה רעיון שלי כבר מזמן. היא המשיכה לאכול מהעוגה ואז נזכרתי שרציתי בכלל לכתוב על העוגה עם קרם ולא יצא לי אז פשוט אמרתי לה "גבירתי העוגה הזאת זה כי אני אוהבת אותך ומעריצה אותך ומאחלת לך שנה טובה".
היא אמרה לי "בואי" ואני התקרבתי והתכופפתי על הברכיים והלב שלי דפק והיא ליטפה לי את הראש וחייכה ואז אמרה "תודה חמודה. עכשיו לכי להתקלח עבדת קשה ואת מזיעה". באמת הייתי מזיעה והרגשתי לא נעים שהיא היתה צריכה לגעת בי כשאני ככה ורציתי להודות לה על זה אבל לא ידעתי איך. הלכתי למקלחת ואז שוב נזכרתי שלא הבאתי בגדים והבגדים שלבשתי היום מלאים זיעה. החלטתי שאולי אני אבקש ממנה בגדים כמו שהיא הציעה פעם אבל קודם התקלחתי ואמרתי לעצמי שאולי בכל זאת אני אחזור לאותם בגדים כי לא ידעתי איך לבקש ממנה. יצאתי מהמקלחת ערומה וגבירתי ישבה בסלון וראתה טלויזיה. היא הסתכלה עלי כאילו היא שואלת למה אני ככה ואמרתי לה "גבירתי אני מצטערת שכחתי להביא בגדים" ונורא התביישתי פתאום אבל לא בגלל שאני ערומה אלא בגלל ששכחתי ועמדתי מולה כמו טיפשה בלי לדעת מה לעשות. היא חייכה ואמרה "לא נורא. תביאי עוד קצת מהעוגה שלך" ואני כל כך שמחתי שהיא מבקשת ואוהבת את העוגה ורצתי להביא לה עוד וכשחזרתי אמרתי לה "גבירתי זאת לא העוגה שלי זאת העוגה שלך" והיא חייכה אלי ואמרה "בואי" ואני התקרבתי ושוב ירדתי על הברכיים והיא אמרה "זאת העוגה שלי כמו שאת המשרתת שלי?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והלב שלי שוב התרגש והיא שאלה שוב "כן משרתת?" ואמרתי יותר חזק "כן גבירתי" ונישקתי לה את הברכיים. היא יישרה את הרגליים ואני המשכתי לנשק עד שהגעתי לכפות רגליים שלה ושוב נמשכתי לריח שם כמו מגנט ונישקתי וליקקתי שם ועשיתי לה מסג' כשהיא אכלה את העוגה. ואז תוך כדי שעשיתי את זה פתאום הרגשתי כל כך טוב גם על איך שעבדתי קשה כל היום וגם על זה שהיא אהבה את העוגה ושהיא נותנת לי להתקלח כאן ולהיות איתה גם בלי לשרת אותה ופשוט נשכבתי מתחת לרגליים שלה על הרצפה ולא היה אכפת לי שזאת רצפה קרה ולא נוחה ושאני אחרי מקלחת ונתתי לה לשים את הכף רגל על הפנים שלי ועצמתי עיניים וכאילו הייתי במקום אחר שהיה מקסים ומדהים.

אחרי כמה דקות שמעתי אותה קוראת לי "משרתת..." ופתחתי עיניים ואמרתי "כן גבירתי?" והיא צחקה ואמרה "אם תמשיכי ללקק ככה אני לא אצטרך להתקלח..." ואני נבהלתי פתאום ושאלתי אותה "את לא אוהבת את זה?" כי פחדתי שאולי אני עושה דברים רק בגלל שאני נהנית מהם וזה בעצם מציק לה. היא אמרה "אני מאוד נהנית מזה חמודה אבל אני באמת רוצה להתקלח ולהרגיש יותר נוח" והיא קמה ואני נשארתי לשבת על הרצפה מול הטלויזיה.
כשהיא יצאה כבר סידרתי את הכלים מהסלון ושטפתי אותם והמשכתי לחכות לה על הרצפה ואז היא באה אלי והתכופפה ונתנה לי נשיקה בראש ואמרה "חמודה היית נהדרת היום. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך" וכמעט נחנקתי מרוב התרגשות כשהיא אמרה את זה. אמרתי לה "גבירתי אני כל כך שמחה להיות משרתת שלך" והיא אמרה שגם בשבילה זאת חוויה נפלאה וזאת הפעם הראשונה שהיא אמרה לי דבר כזה.

היא נתנה לי בגדים שלה ואמרה שהיא מקווה שזה יהיה טוב עלי. לבשתי את הבגדים וזה היה כמו חלום להיות בבגדים של גבירתי. היא אמרה לי שיהיה לי חג שמח ושניפגש רק אחרי החג ושוב אמרה לי תודה על היום ואני כרגיל לא רציתי ללכת והלואי שהייתי נרדמת שם כמו אז. חיבקתי אותה שוב ואמרתי לה המון פעמים תודה ושאני אוהבת אותה לפני שהלכתי הביתה.

התעוררתי בבוקר מרעש של דלת נפתחת וקפצתי מבהלה. ברגע הראשון לא הבנתי איפה אני בכלל ואחר כך כשהבנתי שאני על הספה בסלון של גבירתי לא זכרתי איך נרדמתי פה ואיזה יום היום בכלל. קמתי והלכתי לחפש אותה ואז ראיתי אותה יושבת בשירותים עם הדלת פתוחה וזה הביך אותי ואמרתי סליחה. היא חייכה ואמרה "זה בסדר. איך ישנת?" ואני לא ידעתי מה להגיד כי באמת ישנתי חזק אבל להתעורר פה היה לי מוזר. לא ידעתי אפילו מה השעה והסתכלתי מרחוק על השעון במטבח וגם גבירתי אמרה לי "עכשיו שבע" ואז היא קמה ויצאה מהשירותים. שאלתי אותה "אוי מה ישנתי כל הלילה פה?" וזה היה באמת טיפשי מצידי אבל הייתי מעופפת כזאת. גבירתי אמרה "כן חמודה. זה בסדר הודעתי לאמא שלך כבר אתמול שנרדמת פה אל תדאגי" ואני הסתכלתי עליה ונזכרתי למה אני כל כך מעריצה אותה ואיך היא תמיד יודעת לעשות הכל מושלם. ואז היא שאלה "את רוצה קפה?" וזה ישר החזיר אותי למקום ואמרתי "אוי גבירתי סליחה אני אכין לך" ורצתי למטבח להכין. הייתי עדיין ערומה וגבירתי חזרה מהאמבטיה למטבח ושאלה אותי אם אני רוצה להתקלח ואפילו אמרה שהיא יכולה לתת לי בגדים. נזכרתי שיש לי בתיק את הבגדים להחלפה שהכנסתי מאז שחשבתי שאני אתקלח פה ובעצם לא השתמשתי בהם ואמרתי לה שיש לי בגדים. היא חייכה ואמרה "תכיני גם לך קפה ולכי לשטוף את הפנים קצת ילדה" וזה ריגש אותי שהיא קראה לי ככה. הכנתי גם לי קפה ואז באמת הלכתי להסתדר ובדרך גם אספתי את הכוסיות של היין שהיו עוד בסלון וקיפלתי את השמיכה שגבירתי נתנה לי. כשחזרתי למטבח גבירתי ישבה עם הקפה והסיגריה ואמרה לי לשבת ולשתות את הקפה איתה. ישבתי ולא היה אכפת לי שאני ערומה מולה כי הרגשתי כל כך טוב שהיא נתנה לי לישון פה. זה אף פעם לא קרה ובכלל אחרי איך שהתנהגתי מגעיל אתמול הרגשתי שאני חייבת לה את כל החיים שלי.

אמרתי לה "גבירתי תודה שנתת לי לישון פה ודאגת לי" והיא חייכה ושמה יד חמה על היד שלי ואמרה "זה בסדר חמודה". שתיתי קצת מהקפה ושאלתי אותה "גבירתי... אני עדיין משרתת שלך?" כי באמת לא הייתי בטוחה וחשבתי עוד שהיא סתם דואגת לי. היא אמרה "אם את רוצה אני אשמח" ואני אמרתי "כן בטח שאני רוצה גבירתי אני רוצה לשרת אותך ולתת לך את כל העולם". היא צחקה ואמרה "אני לא יודעת לגבי כל העולם" ואז היא הפסיקה לצחוק ואמרה "אבל את תצטרכי לאהוב את עצמך קצת יותר כדי שאני אוכל לדעת שאת מרגישה נוח עם זה". נזכרתי בכל מה שהיה אתמול וזה היה כמו סרט רחוק שהרגשתי שזאת לא באמת אני הייתי שם. אמרתי "גבירתי אני כל כך מצטערת על מה שהיה אני נוראית ואכזבתי אותך ואני רק רוצה שתסלחי לי ותקבלי אותי שוב". היא חייכה ואמרה "טוב, אני אקבל אותך שוב..." ואז היא אמרה בקול הממיס שלה "שלום, אני מבינה שהגעת להציע את עצמך לתפקיד המשרתת..." וזה היה מצחיק איך שהיא כאילו לקחה את המילה "שוב" ועשתה את כל ההצגה ואני המשכתי את זה ואמרתי "כן גבירתי" ואז היא כאילו בחנה אותי בעיניים והסתכלה על הגוף שלי ועל הפנים שלי ואמרה "אני אוהבת את המשרתת שלי נקיה. לכי להתקלח משרתת" ואני רק אמרתי "כן גבירתי" והלכתי למקלחת והיא קראה לי בחזרה ואמרה "לא שכחת משהו?" ואז ירדתי על הברכיים וחיבקתי אותה ואמרתי "תודה גבירתי" והיא ליטפה לי את הראש ואמרה "מגבת חומד... כדאי שתקחי לך מגבת..."

אחרי שהתקלחתי לא ידעתי אם גבירתי רוצה שאני אלבש את הבגדים שהבאתי או שאני אמשיך להיות ערומה אבל גבירתי אמרה "אני חושבת שכדאי שתלכי הביתה" והייתי פתאום עצובה כי נורא רציתי להישאר שם ולהיות שוב המשרתת שלה מחדש אבל לא רציתי להתווכח איתה והלכתי.
זה היה מוזר לצאת מהבית שלה בבוקר ביום שישי. הרגשתי כאילו שאני חוזרת מאיזה טיול בחו"ל או כמו שחזרתי מהטירונות רק שהפעם זה היה לחזור ממקום שאני אוהבת ורוצה להיות בו. כשהגעתי הביתה אמא שלי חייכה אלי ואמרה לי "עבדת קשה אתמול אה?" ובהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה אבל אז חשבתי שבטח גבירתי אמרה לה שנרדמתי בגלל שעבדתי קשה או שסתם זה מה שהיא חשבה בעצמה כשגבירתי אמרה לה שנרדמתי. אמרתי "כן" עם צחוק כזה מנומס ונכנסתי לחדר לנוח. ישבתי קצת עם המחשב ואחר כך שכבתי במיטה וחשבתי ומסתבר שנרדמתי והתעוררתי כשהיה כמעט ערב. אמא שלי נחה בחדר שלה ואני הייתי רעבה כאילו לא אכלתי שבוע ובאמת אכלתי המון ולא יכולתי לזוז אחרי זה וכל הערב סתם ישבתי בבית וראיתי טלויזיה.

בשבת היה לי רעיון ממש טוב. אמרתי לאמא שלי שבגלל שגבירתי נתנה לי שמלה מתנה לחג אז אני רוצה להיות נחמדה אליה ולהכין לה עוגה ולהביא לה מחר. אמא שלי אמרה שזה רעיון מקסים ושהיא תעזור לי ואני ממש שמחתי על הפתרון הזה שמצאתי לזה שכבר מזמן אני רוצה להכין לה עוגה ואני לא יודעת איך. הכנו יחד עוגת שוקולד ודווקא היה לי נחמד עם אמא שלי למרות שבדרך כלל היא יכולה להיות ממש נודניקית במצבים כאלה. חשבתי שהלואי שיכולתי לכתוב על העוגה עם קרם משהו אישי כזה כמו "לגבירתי באהבה מהמשרתת שלך לנצח" אבל לא יכולתי. אחר כך ניסיתי עוד לחשוב על דרך אולי לעשות את זה אצל גבירתי בבית עם קרם שאני אקנה או משהו אבל לא ידעתי אם יש דבר כזה בכלל וחשבתי לברר מחר בסופר או משהו ובכל מקרה כבר לא יכולתי לחכות לתת לה את העוגה ולפחות להגיד לה שאני אוהבת אותה ומעריצה אותה.

התעוררתי בבית די מוקדם בבוקר והייתי קצת עם המחשב. כתבתי ונזכרתי בערב אתמול עם גבירתי וכל פעם שנזכרתי היתה לי צמרמורת נעימה כזאת וכמעט יכולתי להרגיש את הרגל שלה ליד הפנים שלי ואת האצבעות שלה בשיער שלי. הלכתי להתקלח ושוב עמדתי מול הראי ושנאתי את הגוף שלי. צבטתי את כל המקומות השמנים וניסיתי לדמיין איך יכולתי להראות אם היה לי גוף באמת יפה. ואז עוד לפני שהספקתי להיכנס ממש להתקלח הטלפון צילצל ואני רצתי החוצה לקחת אותו ולענות. זאת היתה גבירתי ואני ישבתי על המיטה שלי ככה ערומה לדבר איתה. היא שאלה מה שלומי ורציתי להגיד לה שהכל בסדר אבל בלי לשים לב אמרתי לה שאני שונאת את עצמי. היא שאלה למה ואמרתי לה שאני שמנה ואני שונאת את זה. היא אמרה "אוי חמודה את נראית מצוין לדעתי" ואני התחלתי לבכות אבל ניסיתי שהיא לא תשים לב. היא שאלה מאיפה פתאום באה לי ההרגשה הזאת וסיפרתי לה שאני בדיוק נכנסתי להתקלח והסתכלתי על עצמי. היא שאלה אם אני באמצע המקלחת ואמרתי שלא ואז היא שאלה "רגע, את ערומה עכשיו?" אמרתי "כן גבירתי" ואני לא יודעת למה אבל קצת התביישתי פתאום. היא שאלה אם אני הולכת ערומה בבית ואמרתי לה שלא ושרק אצלה אני הולכת ככה ובבית אני לא מרגישה נוח. ואז היא אמרה שזה מחמיא לה אבל שאני באמת נראית טוב לדעתה ושאין לי במה להתבייש ושאני יודעת שגם היא הולכת ערומה בבית. ניסיתי להגיד לה שזה אחרת והיה לי מוזר שבכלל דיברנו על זה כל כך הרבה באמצע היום אז רציתי לשנות את הנושא ושאלתי מתי לבוא היום. היא אמרה שהיא עוד תודיע לי כי היא לא בטוחה ושבינתיים אני אהיה בבית ושאני לא אשנא את עצמי. כשחזרתי למקלחת שנאתי את עצמי לא רק על איך שאני נראית אלא גם על זה שבכלל דיברתי איתה על זה ועמדתי מול הראי שוב ואז פתאום נתתי לעצמי סטירה. זאת לא היתה סטירה חזקה כי אני לא יכולה באמת להרביץ לעצמי חזק אבל גם ככה זה הפתיע אותי שעשיתי את זה.

אחרי המקלחת ישר התלבשתי כי דווקא בגלל שדיברתי עם גבירתי על זה שנאתי את עצמי יותר. ישבתי וחיכיתי שהיא תתקשר ולא היה לי מה לעשות. הסתכלתי בספרים של הבישול של אמא שלי וחיפשתי מתכון לעוגה שתהיה פשוטה וטעימה אבל לא ידעתי להחליט ולא רציתי להתחיל לעשות משהו כי אולי גבירתי תתקשר ותגיד לי לבוא. אבל היא לא התקשרה כל היום ורק אחרי הצהריים היא התקשרה ואמרה שכל היום היא היתה עסוקה בעבודה ושאלה מה אני עושה. אמרתי לה שאני לא עושה כלום ושכל היום אני מחכה שהיא תתקשר והיא צחקה קצת ואמרה שהיא יוצאת עכשיו מהעבודה והיא תעבור לאסוף אותי. ניסיתי להגיד לה שאני יכולה לבוא בעצמי ואולי להספיק לסדר לפני שהיא מגיעה אבל היא כאילו התעלמה מכל זה ואמרה שוב שהיא באה לאסוף אותי.

התלבשתי והתארגנתי וחיכיתי לה. ישבתי בסלון ואחר כך קמתי והסתובבתי בבית וישבתי על המיטה שלי ובמטבח ופשוט חיכיתי שהיא תבוא כבר. היה לי מוזר שבשעה כזאת אני עוד בבית זה נראה לי מאוחר ולא רגיל כזה וכבר רציתי שהיא תבוא. ואז קרה מה שהכי לא רציתי שיקרה ואמא שלי חזרה מהעבודה. היא די היתה מופתעת לראות אותי בבית ואמרה "אוי את לא עובדת היום?" ואני אמרתי שעוד מעט אני יוצאת ולא רציתי להגיד שגבירתי באה לאסוף אותי אלא כאילו אני סתם יוצאת בעצמי. עוד כשאמרתי את זה פתאום היתה דפיקה בדלת ואמא שלי שהיתה עוד ממש ליד הדלת פתחה אפילו בלי להסתכל או לשאול מי זה. גבירתי נכנסה ואמרה לאמא שלי "היי! איזה כיף לראות אותך!" ואני כמעט התעלפתי. במקום להגיד "היי גבירתי" כמו שצריך וכמו שבאמת רציתי יכולתי רק להגיד סתם היי קטן כזה והסתכלתי על שתיהן ככה ורציתי לברוח. גבירתי אמרה לאמא שלי "באתי לאסוף את הבת שלך אם זה בסדר" וחייכה ככה. אפילו שזה היה ככה בצחוק היא אמרה את זה באותו קול סמכותי שתמיד ממיס אותי ושוב חזרה לי התמונה הזאת מהקניון שדמיינתי את אמא שלי כאילו נותנת אותי לגבירתי. אמא שלי צחקה ואמרה "את ממהרת? אולי תשבי קצת תשתי קפה..." וגבירתי אמרה "למה לא בשמחה" ואני התחלתי ממש לרעוד ואמרתי סליחה וברחתי לשירותים.
כשיצאתי גבירתי ישבה עם אמא שלי בסלון והן דיברו וצחקו ואני ניסיתי להבין על מה וממש פחדתי. נכנסתי לסלון ואז גבירתי אמרה לאמא שלי "את יודעת מה? בכל זאת אני אשתה קפה" ואז הסתכלה עלי ואמרה "מותק תכיני לנו?". לא הבנתי איך יש לה אומץ ככה ליד אמא שלי להגיד את זה בלי לפחד שאמא שלי תבין הכל אבל איך שהיא אמרה את זה שיתק אותי ובקושי עצרתי את עצמי לא להגיד "כן גבירתי" שזאת התשובה שכבר התרגלתי להגיד אבל רק בגלל שאמא שלי היתה שם שמתי לב שלא כדאי להגיד את זה.

הלכתי למטבח והכנתי להן קפה וכל המצב הזה היה נראה לי כמו חלום מוזר שרציתי להתעורר ממנו. אבל זה לא היה חלום ואני הבאתי להן את הקפה וגבירתי אמרה "תודה חמודה" כמו שהיא תמיד אומרת ואני השתגעתי איך היא יכולה להגיד ולהתנהג הכל כרגיל ורק אני צריכה להרגיש שאני מחזיקה את עצמי בכוח. רציתי שהיא תסיים כבר את הקפה ונלך אליה ואני אתנצל על כל המצב הזה ואוכל לשרת אותה באמת כמו שמגיע לה. אמא שלי אמרה "תביאי עוגיות או משהו ככה לא מארחים..." ואני חשבתי מה היא כבר יודעת על איך מארחים למרות שהיא תמיד מארחת יפה אבל אין לה מושג שאני יכולה לעשות הרבה יותר מזה והיא בחיים לא תדע.

הבאתי עוגיות והרגשתי שאני משתגעת מזה שאני ככה כאילו משרתת את גבירתי ליד אמא שלי. הן ישבו ודיברו שם ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. וכאילו שזה לא היה מספיק גרוע פתאום גבירתי שאלה את כאילו אמא שלי אבל בעצם אותי אם אמא שלי ראתה את השמלה שהיא קנתה לי. אמא שלי היתה מופתעת כי היא אפילו לא ידעה על השמלה ושאלה את גבירתי למה היא קנתה לי שמלה וגבירתי אמרה שמגיע לי כי אני חמודה ועובדת מצוין וזאת מתנה קטנה לחג. הייתי יכולה להרגיש טוב על זה שגבירתי אמרה שאני עובדת מצוין אבל לא הספקתי אפילו כי אמא שלי אמרה שמאז שאני עובדת היא כמעט לא רואה אותי ואני רציתי לצעוק עליה כי עכשיו בטח גבירתי לא תשאיר אותי ככה עד מאוחר אצלה אבל גבירתי רק חייכה ואמרה לי "נו תראי לה את השמלה את לא רואה שהיא סקרנית?"

הלכתי והבאתי את השמלה והרגשתי שכל הדם בורח לי מהגוף. אמא שלי אמרה שזאת שמלה מקסימה ואמרה לגבירתי שוב שהיא לא היתה צריכה וכל זה וגבירתי אמרה "שטויות" ואז אמרה לי "תמדדי אותה. תראי לאמא אותה עליך" וזה היה כל כך מביך אבל אני הרי לא יכולה לסרב לגבירתי גם אם אני רוצה. חזרתי לחדר ולבשתי את השמלה ואז יצאתי שוב לסלון ושתיהן התפעלו ואמא שלי אמרה שוב שזאת שמלה מדהימה וגבירתי רק חייכה אלי ואליה. רציתי לבכות. אמא שלי אמרה "טוב לא כדאי שתלכלכי את השמלה עכשיו" ואני ניצלתי את ההזדמנות וברחתי לחדר להחליף בגדים. ישבתי שם ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי ורק התאפקתי לא לבכות.

אחרי כמה דקות שמעתי דפיקה על הדלת ועוד לפני שעניתי גבירתי נכנסה. היא אמרה "את באה?" ואני הסתכלתי מאחוריה לראות אם אמא שלי שם. אמא שלי לא היתה שם וגבירתי התישבה לידי על המיטה ואמרה "את רוצה להישאר היום בבית?" ואני לחשתי לה "לא גבירתי" והיה לי חשוב להגיד גם "לא" כי באמת רציתי להיות אצלה ולא להרגיש ככה לא נוח בבית עם אמא שלי וגם להגיד "גבירתי" כדי להראות לה את זה שאני מרגישה ככה. היא קמה ואמרה "בואי" ואני בראש דמיינתי שהיא אומרת "בואי משרתת" וקמתי ואמרנו ביי לאמא שלי והלכנו.

כל הדרך לא דיברנו וזה עשה לי רע. פחדתי שכל זה רק יגרום לגבירתי להתרחק ממני וכשהיא לא דיברה הרגשתי שבאמת היא מתרחקת עכשיו. הגענו אליה ואני הלכתי לסדר את החדר שלה ולעשות את כל הדברים הרגילים שאני עושה. גבירתי ישבה בסלון וקראה ספר ואני מדי פעם הסתכלתי עליה אבל היא לא הסתכלה בחזרה. פתאום לא ידעתי איך להתקרב אליה. לא יודעת למה אבל פחדתי. בסוף כשבאמת כבר לא ידעתי מה לעשות בבית באתי לסלון ואמרתי בשקט "גבירתי..." והיא הרימה את העיניים מהספר ואמרה "כן?" ואני אמרתי "אני מבקשת סליחה". היא שאלה על מה ואני אמרתי שעל איך שהתנהגתי בבית עם אמא שלי ושזה לא באמת ככה ואני רוצה לשרת אותה באמת ופשוט לא היה לי נוח שם. היא לא ענתה וזה רק גרם לי להרגיש עוד יותר רע. ירדתי על הברכיים מולה וחיבקתי אותה ברגליים ואמרתי שוב "בבקשה תסלחי לי גבירתי". ואז היא אמרה "זה בסדר. אני מבינה אותך. אמא שלך היתה שם וזה היה לך מוזר" וזה אמנם בדיוק מה שהרגשתי וגם זה נכון שלא יכולתי להיות ממש המשרתת שלה שם אבל עדיין הרגשתי שכאילו גרמתי לה להתרחק. כמעט בכיתי שם ואמרתי לה "גבירתי אני רוצה לשרת אותך אני אעשה כל מה שתבקשי ממני". היא הסתכלה עלי ואמרה "את מרגישה שאת לא משרתת אותי?" ואני לא ידעתי מה להגיד כי לא רציתי שהיא תחשוב שאני לא מרגישה נוח עם זה שאני משרתת אותה. שתקתי והיא קראה לי "משרתת" וזה ישר הקפיץ אותי ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "שאלתי אותך משהו" בקול קצת כועס. אמרתי לה "אני משרתת אותך אבל היום לא יכולתי" והיא אמרה "את יכולה עכשיו נכון?".
התכופפתי ונישקתי את כפות הרגליים שלה. היא היתה עוד עם סנדלים והורדתי לה אותם וממש התנפלתי עם הפה והלשון על האצבעות שלה שם. היא שמה את כף הרגל על הפנים שלי ואני כאילו רדפתי עם הלשון אחרי האצבעות שלה ולא רציתי לעזוב. היא חייכה מהמשחק הזה ואז היא קמה פתאום ואני נשארתי על הרצפה וכמעט צעקתי "אל תלכי". היא התכופפה אלי ואמרה לי "תגידי היום כשהתקשרתי אמרת שעמדת מול הראי באמבטיה ושנאת את איך שאת נראית" וישר זה החזיר אותי לאיך שבאמת עמדתי שם והסתכלתי. אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "בואי" והלכה מהסלון ואני רצתי אחריה. היא נכנסה לאמבטיה ושתינו עמדנו מול המראה שם והיא אמרה לי "מה הבעיה עם איך שאת נראית?" ואני הסמקתי ולא עניתי ואז היא תפסה אותי ככה בראש מאחורה והכריחה אותי להסתכל במראה ואמרה יותר חזק "תגידי לי משרתת מה הבעיה?". אמרתי "אני שמנה מדי ויש לי בטן ואני שונאת את הציצים והתחת שלי" והיא פתאום התרחקה קצת אחורה ואמרה "תתפשטי". פחדתי באותו רגע לא בגלל מה שהיא יכולה לעשות לי אלא בגלל שהיא היתה כל כך כועסת. הורדתי את החולצה והיא עמדה וחיכתה אז הורדתי גם את החזיה. היא עדיין עמדה וחיכתה ואמרה לי "הכל משרתת הכל" והלב שלי דפק כמו משוגע והורדתי את המכנסיים ואפילו את התחתונים. זאת היתה הפעם הראשונה שעמדתי מולה ככה ערומה לגמרי. היא שאלה "איפה את שמנה?" ואני כמעט בכיתי ואמרתי לה "הכל... בבטן בידיים..." והיא הסתכלה עלי דרך המראה ויכולתי כמעט להרגיש את העיניים שלה דוקרות לי את הגוף ועושות לי צמרמורת ואני הסתכלתי עליה דרך המראה אבל היא אמרה "תסתכלי על עצמך לא עלי" ולא היתה לי ברירה אז שוב הסתכלתי על עצמי במראה וצבטתי את הבטן בשביל להראות לה ואמרתי "הנה תראי". חשבתי שהיא בטח תגיד שוב שאני נראית בסדר וכל מיני כאלה בשביל לעודד אותי אבל היא לא אמרה את זה ורק המשיכה להסתכל אז שוב צבטתי את הבטן יותר חזק ואמרתי לה "תראי!" ואז צבטתי את הידיים ואמרתי "תראי גם פה" ונכנסתי למין מצב כזה שכבר לא שלטתי בעצמי וצבטתי את הציצים והרמתי אותם ונתתי להם ליפול ככה שתראה שהם נופלים לי כמו שני שקים וצבטתי את כל השומן המיותר בתחת והיא רק עמדה והסתכלה ונתנה לי להמשיך עם זה וממש נהיו לי סימנים אדומים איפה שצבטתי ולחצתי. ואז באמת התחלתי לבכות כי כל כך שנאתי את עצמי באותו רגע וזה שהיא שתקה כל הזמן הראה לי שגם היא חושבת שאני צודקת והעיניים שלה לא זזו לשניה מהגוף שלי במראה. ואז שוב כמו בבוקר נתתי לעצמי סטירה.
היא התכופפה ולקחה את הבגדים שלי מהרצפה ושמה לי אותם ביד ככה די בכוח ואמרה לי "תתלבשי" ויצאה מהאמבטיה ואני הסתכלתי על הבגדים ואז על איפה שהיא עמדה ועכשיו היא לא היתה שם ופתאום היתה לי הרגשה שזהו גרמתי לה לשנוא אותי ולא לרצות אותי יותר עם השטויות שלי. רצתי אליה עוד עם הבגדים בידיים והיא שוב ישבה בסלון עם הספר ובכיתי ואמרתי לה "גבירתי בבקשה סליחה אני מצטערת" והיא הסתכלה עלי ורק אמרה שוב "תתלבשי" ואני ירדתי על הברכיים ואמרתי לה "בבקשה אל תסלקי אותי בבקשה תני לי להמשיך להיות משרתת שלך אל תשנאי אותי" וממש התחננתי על הרגליים שלה.

היא התכופפה אלי ומשכה את הפנים שלי שאני אסתכל לה ישר לעיניים כמו שהיא עושה כשהיא רוצה להגיד לי משהו חשוב ואני עוד רעדתי מפחד. היא אמרה "את חוצפנית את יודעת? עומדת פה מול הראי מספרת לי כמה את שונאת את עצמך, בוכה לי ומכאיבה לעצמך ויש לך עוד את החוצפה להגיד לאחרים לא לשנוא אותך? איך את מעיזה בכלל?" והעיניים שלה ממש הכאיבו לי בראש כמו דקירה. אמרתי לה "גבירתי אני מצטערת אני לא התכוונתי להגיד לך מה לעשות אבל אני לא רוצה ללכת אני רוצה להיות כאן ולהיות המשרתת שלך בבקשה בבקשה..." ואז נפלתי על הרגליים שלה ובכיתי חזק כמו שאף פעם לא בכיתי ועדיין שנאתי את עצמי על כל מה שעשיתי לה ועכשיו גם על זה שאני בוכה לה ככה. אחרי כמה שניות היא קמה והידיים והפנים שלי נפלו מהרגליים שלה ואני נפלתי על הרצפה. שכבתי על הרצפה שהיתה קשה וקרה ובכיתי בלי שליטה וכל הגוף שלי רעד והתקפל. זאת היתה הרגשה של סוף רע הכי רע שאפשר.

גבירתי חזרה ושמעתי אותה אומרת "קומי" וניסיתי לקום אבל כאילו כל הגוף שלי היה משותק והיא אמרה יותר חזק "קומי משרתת" ואני התישבתי על הרצפה והסתכלתי עליה ושאלתי "את עוד רוצה שאני אהיה משרתת שלך גבירתי?" היא שמה על השולחן בסלון בקבוק יין ושתי כוסיות ואמרה "לכי תשטפי פנים וכשתחזרי תמזגי לנו יין". חצי מהדרך לאמבטיה לא הצלחתי לקום ואני לא יודעת מאיפה היה לי כוח אפילו לזחול לשם. שוב עמדתי מול המראה ושטפתי פנים ושוב ראיתי את הגוף שלי אבל הרגשתי כאילו הוא כבר לא שלי ואין לי קשר אליו. ניגבתי את הפנים וחזרתי לסלון והיא ישבה שם וחיכתה. מזגתי יין והידיים שלי רעדו ורק במזל לא נפל לי הבקבוק והכל נשפך.

היא אמרה לי לשבת ואני ישבתי על הרצפה ליד הרגליים שלה. היא שתתה מהיין שלה ואמרה גם לי לשתות ולהרגע. שתיתי לאט לאט וזה באמת הרגיע אותי ונשענתי על הרגל שלה ולא רציתי שהיא תלך אף פעם. היא שתתה ואחר כך המשיכה לקרוא בספר ואפילו שיחקה לי קצת בשיער והלב שלי נרגע. אני לא יודעת כמה זמן היינו ככה ואיך זה קרה אבל נרדמתי שם על הרצפה והתעוררתי כשהיה חושך בחדר וגבירתי הרימה אותי לספה וכיסתה אותי בשמיכה. היא לחשה לי "תישני חמודה" ונתנה לי נשיקה בראש והלכה לחדר שלה ואני נרדמתי שוב.

ביום החופשי שלי כתבתי קצת במחשב בבוקר ואחרי זה הלכתי להתקלח. אחרי המקלחת עמדתי מול הראי והסתכלתי על עצמי. גבירתי אמרה לי אתמול שאני מקסימה וקנתה לי שמלה שמתאימה לבנות רזות ואני לא רזה. הסתכלתי על הגוף שלי מכל הצדדים ואפילו שהיא אמרה שהשמלה מתאימה לי הרגשתי שאני שמנה מדי ושאני שונאת את הבטן שלי ואת התחת והידיים והציצים. אני חייבת להתחיל לשמור על הדיאטה שלי כי אני מתנפחת וזה מגעיל. צבטתי את הבטן שלי לראות כמה היא שמנה וכמה היא מיותרת ואחר כך צבטתי את הידיים וזה היה די כואב אבל הייתי כל כך מעוצבנת על עצמי שלא היה לי אכפת. עטפתי את עצמי במגבת ויצאתי מהמקלחת. בבוקר אני לבד בבית אבל אף פעם אני לא מרגישה נוח ללכת ערומה כמו ששמעתי שחברות שלי אמרו שהן עושות לפעמים לבד בבית. אני שונאת את הגוף שלי וזה מביך אותי ורק אצל גבירתי אני כאילו שוכחת מעצמי לגמרי מרוב שאני חושבת רק עליה ורק שם לא אכפת לי להיות ערומה.

כשנכנסתי לחדר נורא בא לי פתאום למדוד את השמלה החדשה שלי. לבשתי אותה ועמדתי מול הראי ושוב חשבתי שאני שמנה מדי אבל נזכרתי בגבירתי שעומדת מאחורי ואומרת לי שאני נראית טוב בשמלה וחייכתי. אני כל כך שמחה שהיא אוהבת אותי כי אני רוצה שהיא תהיה מרוצה ממני וגם השמלה היא באמת מקסימה ואלגנטית כזאת. נשארתי איתה קצת והלכתי בבית וחשבתי שאני באמת צריכה לקנות גם לה מתנה לחג ואז גבירתי התקשרה ושאלה מה שלומי ומה אני עושה. סיפרתי לה שאני בדיוק לובשת את השמלה ושהיא מקסימה ושאני כל כך מודה לה על המתנה הזאת וגבירתי אמרה שהשמלה מגיעה לי ושאני המקסימה. הלב שלי התחיל לדפוק חזק והייתי לבד בבית אז הרגשתי חופשי ואמרתי לה "אני אוהבת אותך גבירתי" חזק שהיא תשמע. היא אמרה לי שהיא שמחה לשמוע את זה ושמחר אני אבוא לקראת הצהריים לנקות וזה מיד החזיר אותי למציאות והזכיר לי מי אני ושהיא גבירתי ואני המשרתת שלה. שאלתי אותה אם היא לא צריכה אותי היום והיא אמרה שזה היום החופשי שלי כאילו זה חוק שאסור לעבור עליו ושמגוחך בכלל שאני שואלת. שאלתי אם היא רוצה שאני אלבש את השמלה כדי שהיא תראה והיא אמרה שלא כדאי ושאני אשמור אותה לחג ולארועים מיוחדים.

רציתי לשאול אותה מה היא רוצה שאני אקנה לה מתנה לחג אבל לא הספקתי. ניסיתי לחשוב על הבית שלה ומה חסר לה ומה ישמח אותה שם ולא הצלחתי לחשוב על כלום כי הבית שלה תמיד נראה לי כזה מושלם. הסתכלתי בבית שלנו בסלון ובמטבח ואפילו בתוך הארונות לחפש רעיון ושוב לא מצאתי. כל היום חשבתי על זה ובסוף החלטתי שאין ברירה ושאני אשאל אותה מחר וזהו.

ביום רביעי קמתי בבוקר ואחרי שישבתי קצת בבית והתארגנתי יצאתי אליה. הפעם לקחתי בתיק גם בגדים להחליף כי חשבתי שאולי היא תבקש ממני להתקלח כדי שאני אהיה נקיה אחרי העבודה. הגעתי אליה וכשפתחתי את הדלת נזכרתי איך היא עמדה מולי בהפתעה שלשום וניסיתי להתכונן לזה שאולי היא תעמוד מולי כדי שאני לא אבהל. אבל היא לא היתה שם והבית היה ריק ושקט. התחלתי לנקות ולסדר אותו כמו שאני רגילה ותוך כדי הנקיון גם ניסיתי עוד לחשוב על רעיון למתנה שאולי יבוא לי. עשיתי כביסה וקיפלתי וסידרתי את הפרחים באגרטל אפילו שהם התחילו קצת להיות יבשים. כשסיימתי הסתכלתי על הבית ואהבתי אותו. אני אוהבת לראות איך הוא מסודר כזה ומושלם ושמחה שאני עוזרת לגבירתי לשמור עליו ככה. רציתי שהיא כבר תבוא הביתה ושאני אוכל גם לעשות לה טוב ולפנק אותה כמו שמגיע לה.

כשהיא באה הייתי במרפסת באמצע להשקות את העציצים ולא שמעתי אותה נכנסת. היא באה למרפסת ואמרה "את כאן... חשבתי שלא באת..." ואני ישר ירדתי על הברכיים וחיבקתי אותה ולא חשבתי על זה שאנחנו במרפסת ואנשים יכולים לראות. היא משכה אותי למעלה ואמרה "לא כאן" ואני התביישתי ממה שעשיתי. גבירתי נכנסה הביתה ואני נכנסתי אחריה ונורא פחדתי שעכשיו היא תכעס עלי. הלב שלי דפק ואמרתי "סליחה גבירתי לא שמתי לב" והיא אמרה רק "תכיני לי כוס קפה. ניקית הכל?" אמרתי "כן גבירתי" והיא נכנסה לחדר שלה להחליף בגדים. הכנתי לה את הקפה והמאפרה כמו שהיא אוהבת והצטערתי שאין כדורי שוקולד או עוגה בשבילה. אני חייבת ללמוד להכין עוגות. היא הלכה לסלון ואני הבאתי את הדברים לשם וישבתי על הרצפה. היא שאלה אם שאבתי אבק ואם עשיתי כביסה וכל מיני שאלות כאלה ואני אמרתי כן על הכל וזה היה לי מוזר שהיא בודקת דבר דבר כי היא אף פעם לא עשתה את זה אבל שמחתי שלא פיספסתי כלום. אחר כך היא שתקה ושתתה את הקפה ואני לא ידעתי אם היא רוצה מסג' ברגליים או סתם להיות בשקט. הייתי אמיצה והתחלתי לעשות לה מסג' בעדינות כאילו במקום לשאול כדי לראות אם היא רוצה שאני אמשיך. היא הסתכלה עלי ואני הסתכלתי עליה ואז היא חייכה וידעתי שמותר לי להמשיך. עשיתי לה מסג' ופתאום נורא בא לי שוב ללקק אותה שם אז התכופפתי קצת והריח שהיה לה ברגליים שיכול להיות מגעיל לאנשים רק משך אותי עוד יותר ממש כמו מכורה. נישקתי וליקקתי והיא שתתה ועישנה וזה היה לי כל כך טוב ומרגיע. אחרי כמה דקות העזתי ואמרתי לה "גבירתי" והיא אמרה "כן?" ושאלתי אותה מה היא רוצה מתנה ממני לחג. היא צחקה ואמרה שאני גם ככה נותנת לה המון ושאני לא צריכה להוציא כסף ולקנות לה מתנה. אמרתי לה שאני ממש רוצה כי כל מה שאני עושה פה זה לא נקרא מתנה והיא שאלה למה זה לא מתנה בעיני. אמרתי לה שבשבילי לשרת אותה זה הגשמה של חלום שלי ואם כבר אז זאת מתנה שאני מקבלת ולא מתנה שאני נותנת ומאוד הייתי מרוצה מהתשובה הזאת כי פעם לא ידעתי לדבר על איך שאני מרגישה ואני חושבת שמאוד התקדמתי בזה. היא אמרה "טוב אני אחשוב על משהו אבל זה לא העיקר את יודעת" ואני אמרתי "כן גבירתי תודה גבירתי" ונישקתי לה שוב את הרגליים.

אחר כך היא אמרה שהיא הולכת להתקלח ורציתי לשאול אותה אם גם אני צריכה כי הבאתי בגדים אבל לא שאלתי. היא נכנסה למקלחת ואני סידרתי את הסלון שיהיה לה נוח כשהיא יוצאת. היא יצאה לסלון אחרי המקלחת עם מסרק וקרם פנים ולבשה רק תחתונים ואני כבר ידעתי מה אני צריכה לעשות. סירקתי אותה בזהירות והייתי שיכורה מהריח שלה ומהשיער היפה והחלק שלה ואחרי זה היא שכבה ואני מרחתי לה קרם על הפנים לאט לאט כדי שהיא גם תירגע מזה ותהנה. אחרי הקרם היא רצתה לראות טלויזיה ואני סתם ישבתי לידה על הרצפה וחיכיתי שהיא תבקש משהו כמו יין שהיא אוהבת לשתות או להמשיך לעשות לה מסג'. היא לא ביקשה כלום ורק ראינו טלויזיה ואני עדיין חשבתי אם לשאול אותה על המקלחת או לא אבל לא שאלתי וחיכיתי שאם היא תבקש אני אלך ואם לא אז אני אתקלח כבר בבית למרות שהבאתי בגדים ולמרות שהרגשתי מזיעה כזאת.

היה מאוד רגוע ואני בלי להרגיש נצמדתי לרגל שלה עם הראש והמשכנו לשתוק ולראות טלויזיה. הרגשתי שהיא משחקת לי קצת בשיער וזה היה לי כיף. תמיד אהבתי את זה שמשחקים לי בשיער ועכשיו שזאת היתה גבירתי זה היה הרבה יותר מכל הפעמים הקודמות כי זה הראה לי שהיא אוהבת שאני יושבת שם איתה אפילו שאני לא עושה כלום. רציתי להישאר ככה בלי סוף לנצח אבל בסוף היא היתה עייפה והאמת שגם אני והיא אמרה לי שאולי כדאי שאני אלך והיא תעבור למיטה. לפני שהלכתי עוד נישקתי לה שוב את הרגל ואמרתי לה תודה על כל היום ושהיה לי ממש כיף והיא ליטפה את השיער שלי שוב ואמרה לי שגם לה ושנדבר מחר.

קמתי ביום שני בבוקר התארגנתי מהר והלכתי לבית של גבירתי כדי לא לאחר אפילו שזה בוקר ואני לבד שם ואפילו שאתמול היא אמרה שהיא לא באמת כעסה עלי שלא באתי עד שהיא התקשרה. לא ידעתי מה היא רוצה שאני אעשה ולמה אני צריכה לבוא מוקדם אבל החלטתי שאני אסדר את הבית ואחכה שהיא תתקשר להגיד לי. הגעתי לשם ופתחתי את הדלת ופתאום היא עמדה מולי ככה וחייכה ואני קפצתי מרוב בהלה. חשבתי שאולי אני מדמיינת אבל היא עמדה שם באמת והסתכלה על השעון שלה ואמרה "משרתת... הגעת" ואני בקושי הצלחתי להגיד "כן גבירתי" וקיויתי שאני לא מאחרת. היא חייכה ואמרה "הפתעתי אותך?" ואני אמרתי "כן גבירתי" ולא היה לי נעים שאני מגיבה ככה לזה שהיא עומדת מולי כי אני תמיד שמחה לראות אותה ורק נבהלתי כי לא ציפיתי לזה. גבירתי ליטפה לי את הראש לשניה ולקחה את התיק שלה ואמרה "בואי. הולכים" ופתחה את הדלת לצאת. אני הלכתי אחריה ועדיין לא הבנתי מה קורה פה וכשהיא נעלה את הדלת שאלתי אותה "לאן הולכים גבירתי?". במעלית היא אמרה לי "את לא זוכרת שעשינו אתמול רשימה של אנשים שצריך לקנות להן מתנה?" ואני אמרתי "כן גבירתי" אז היא אמרה "אנחנו הולכים לקניון. לקחתי יום חופש".

הלכנו לקניון והיא הוציאה את הרשימה והתחילה להעלות רעיונות מה לקנות לכל אחד. נכנסנו לחנויות וכל הזמן היא שאלה אותי מה דעתי על דברים ובהתחלה היה לי קשה להגיד כי חשבתי שאני צריכה לנחש מה היא חושבת ומה היא אוהבת אבל אחרי כמה פעמים שהיא אמרה לי שהיא באמת רוצה לדעת מה דעתי התחלתי באמת להגיד לה מה יפה ומה לא יפה. אני סחבתי את רוב השקיות והיא הלכה כמו מלכה אמיתית והובילה אותי לכל החנויות. באמצע הקניות היא אמרה לי שהיא תמיד חשבה שיש לי חוש אסתטי מפותח ובגלל זה היא מתייעצת איתי ולוקחת אותי לקניות. זה מאוד החמיא לי ולא ידעתי איך להודות לה. הייתי מחבקת אותה אם זה לא היה באמצע הקניון עם מלא אנשים מסביב והצטערתי שאני לא מספיק אמיצה לעשות את זה. קנינו הרבה מתנות ולפעמים הרגשתי שאנחנו כמו שתי חברות שהולכות יחד אבל כשזה קרה לי מהר תפסתי את עצמי והזכרתי לעצמי שאני המשרתת שלה ואפילו כעסתי על עצמי שאני חושבת אחרת.

אחרי כל המתנות היא עצרה והסתכלה על הפתק לבדוק שהיא לא שכחה אף אחד ואז היא חייכה ואמרה לי "עכשיו נשאר רק לקנות מתנה בשבילך". זה ריגש אותי אבל ישר אמרתי לה שהיא לא צריכה לקנות לי מתנה והיא קצת נראתה מופתעת ממה שאמרתי ושאלה למה לא. הסתכלתי מסביב וכשחשבתי שאף אחד לא שומע אמרתי לה די בשקט שהמתנה שלי זה להיות המשרתת שלה. הייתי מאוד מרוצה מזה שאמרתי את זה כי זה נשמע לי כאילו סוף סוף הצלחתי אולי להגיד לה איך אני מרגישה. היא חייכה וליטפה לי את השיער כמו שהיא עושה תמיד ואמרה לי "חמודה זה מקסים מה שאמרת אבל אני רוצה לקנות לך מתנה לחג. את מרשה לי?" והרגשתי קצת טיפשה כי הבנתי שזה מגוחך שאני צריכה לתת לה רשות למרות ששמחתי על מה שהיא אמרה. נכנסנו לחנות בגדים והיא הסתכלה על כמה דברים ואני לא העזתי להגיד שום דבר והייתי בשקט. בסוף היא בחרה שמלה שחורה מאוד אלגנטית ונתנה לי ואמרה "לכי תמדדי את זה". נכנסתי לחדר ההלבשה ויצאתי עם השמלה. עמדתי מול הראי והשמלה נראתה לי צמודה מדי וקצרה מדי למרות שהיא היתה מקסימה. גבירתי עמדה מאחורי וסידרה לי את הכתפיות ואמרה "את מקסימה" ואני הסמקתי וניסיתי להגיד לה שאני שמנה מדי והשמלה היא בשביל בנות עם גוף יפה אבל היא אמרה שוב "את מקסימה וזאת השמלה שלך לחג" כמו שהיא יודעת להגיד עם הקול שלה שמשתק אותי ולא יכולתי להתווכח.
היא שילמה על השמלה והמוכרת ארזה אותה יפה ונתנה לנו. כשיצאנו מהחנות כל כך רציתי להודות לגבירתי על זה כי באמת לא חשבתי שהיא תקנה לי מתנה וזה היה כל כך יפה מצידה. אמרתי לה "גבירתי..." והיא עצרה והסתכלה עלי ואז פשוט חיבקתי אותה ולא היה אכפת לי שיראו וישמעו ואמרתי לה "תודה על המתנה גבירתי אני אוהבת אותך". היא ליטפה לי את הראש ואמרה "בבקשה מתוקה. אני בטוחה שתהיי הילדה הכי יפה בראש השנה" וזה הפך לי את הבטן כשהיא אמרה את זה.

אחר כך ישבנו ואכלנו ושתינו קפה ובאמת היתה אווירה רגועה כשדיברנו שם. היא שאלה אותי דברים שלא דיברנו עליהם בחיים כמו על הצבא ועל חברות שלי ואפילו על האקס שלי. לא היה לי אכפת לספר לה אפילו דברים אישיים להיפך זה גרם לי להרגיש שהיא מתעניינת ושאני נותנת לה דברים מעצמי. שוב הרגשתי מוזר שמגישים לנו ושאני לא צריכה כל הזמן להביא דברים ולקחת ולרחוץ כלים. כל הזמן הרגשתי כאילו אני צריכה לקום ולעשות משהו. כבר לא הייתי רגילה לראות את גבירתי שותה ואוכלת בלי שאני משרתת אותה.

אחרי שישבנו שם קצת היא אמרה "נשארה עוד מתנה אחת" ושאלתי אותה למי והיא אמרה "לאמא שלך". לרגע נבהלתי כשהיא הזכירה אותה כאילו שהיא אמרה שאמא שלי פה. כשאני עם גבירתי אני שוכחת את כל העולם אפילו כאן בקניון ופתאום היא הזכירה את אמא שלי וזה הפתיע אותי למרות שאני יודעת שהן מכירות. התחלתי לגמגם קצת והיא אמרה "מה? לא מגיע לה? אחרי שהיא הביאה לי אותך?" וזה היה מוזר שהיא אמרה את זה ככה. רצה לי תמונה בראש של אמא שלי שכאילו מביאה אותי לגבירתי ואומרת "הנה הבת שלי אני מקווה שהיא תהיה משרתת טובה" וזה היה מפחיד. לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב על זה כי נכנסנו לחנות אחת למרות שכבר היינו בה קודם. גבירתי שוב התייעצה איתי ועכשיו זה היה לי עוד יותר מוזר כי כל הזמן ידעתי שזאת תהיה מתנה לאמא שלי. היא בחרה סט יפה כזה של קערות להגשה ולקח להם המון זמן לעטוף את זה עם פצפצים ופרחים יבשים וסרטים.
אחר כך נכנסנו למכונית וגבירתי הביאה אותי ישר הביתה. שאלתי אותה כמעט בבכי אם היא לא רוצה שאני אבוא אליה ואשרת אותה והיא ליטפה לי את הראש ואמרה לי שעזרתי לה מספיק היום ושהייתי נהדרת. שאלתי אותה אם אני אוכל לבוא אליה מחר אפילו שזה יום חופשי שלי כי מאוד רציתי והרגשתי שהיום לא עשיתי כלום. היא אמרה "נראה. נדבר מחר" ואני חיבקתי אותה שוב ואמרתי "בבקשה תני לי לבוא מחר גבירתי... אני אהיה טובה". לפני שהלכתי היא נתנה לי את המתנה שלי ואמרה שאם כבר קנינו חבל שנחכה עד ראש השנה ואמרה לי שוב שאני יפה. הסמקתי ואחר כך במיטה הרגשתי כמו שיכורה מכל היום הזה והתפללתי שהיא כן תגיד לי לבוא מחר או אפילו עכשיו באמצע הלילה.

בבוקר של יום ראשון התעוררתי מוקדם ונזכרתי שאני מכינה היום כדורי שוקולד לגבירתי. הסתדרתי מהר ורצתי לקנות את הדברים כדי להספיק להכין גם אם גבירתי תגיד לי לבוא מוקדם. חזרתי הביתה והכנתי מהר את הכדורי שוקולד ושמתי בקופסה במקרר. קצת לפני הצהריים גבירתי התקשה ושאלה איפה אני. אמרתי לה בבית והיא שאלה אם שכחתי שהיום אני באה ועושה לה קניות. אמרתי לה "לא שכחתי גבירתי אבל חיכיתי שתתקשרי" והיא נשמעה קצת מעוצבנת ואמרה "אני לא צריכה כל פעם להתקשר אליך. את כבר יודעת מה המשימות שלך נכון?" ואני נבהלתי נורא ואמרתי "כן גבירתי סליחה אני מצטערת". היא אמרה "טוב אז הרשימה בבית על השולחן יחד עם הכסף" ואני אמרתי שוב "סליחה גבירתי" והיא אמרה שהיא ממהרת להיכנס לישיבה והלב שלי נצבט. ככה הרגשתי גם כשהגעתי אליה ושמתי את הכדורי שוקולד במקרר וירדתי לקניות. קיויתי שאולי כשהיא תראה שחשבתי עליה בכל זאת והכנתי כדורי שוקולד שהיא אוהבת היא תסלח לי כי באמת לא ידעתי שהיא רוצה שאני אבוא ככה סתם.

כשהיא באה אחרי הצהריים כל הבית כבר היה מסודר והקניות היו במקום והעודף שלה על השולחן. אני נישקתי לה את הרגליים ואמרתי שוב "סליחה גבירתי שלא באתי בזמן" והיא אמרה "זה בסדר. אני לא הייתי צריכה להוציא עליך את העצבים. זה לא היה קשור אליך". לא כעסתי שהיא הוציאה עלי את העצבים אלא הרגשתי שאני יותר כועסת על זה שמישהו בכלל הרגיז אותה בעבודה ואמרתי לה שאני מצטערת שמישהו הרגיז אותה ושאני לא רוצה להרגיז אותה גם. היא אמרה שוב שזה בסדר ושאלה אם קניתי הכל ואם יש בעיות. אמרתי לה שהכל מסודר ורק אז קמתי ושאלתי אותה אם היא רוצה קפה. היא אמרה שכן ואני הכנתי לה מהר קפה ואז הוצאתי את הקופסה מהמקרר וחייכתי ואמרתי לה "גבירתי הכנתי לך כדורי שוקולד". היא נראתה ממש שמחה ואפילו קצת מופתעת ואמרה "חמודה שלי תודה" ולקחה אחד ועשתה פרצוף כזה של "טעים". אני התישבתי על הברכיים וכל כך שמחתי שהיא אוהבת את זה והתחלתי לעשות לה מסג' ברגליים בלי שהיא ביקשה.

הסתכלתי אליה למעלה לראות אם זה בסדר או שהיא תכעס על זה אבל היא ליטפה לי את הראש ושתתה את הקפה. המשכתי לעשות לה מסג' ואז היא הדליקה סיגריה ושאלה פתאום "היום הן לא מקבלות נשיקה?". ידעתי שהרגליים שלה לא נקיות אבל לא היה לי אכפת כי זה מה שהיא רוצה ואני צריכה לעשות כל מה שהיא מבקשת. התכופפתי ויכולתי ממש להריח את הרגליים שלה ושוב הרגשתי שלא מעניין אותי כלום ונישקתי את האצבעות שלה נשיקה ארוכה. היא עשתה "הממממ" כזה מלמעלה ואני התכופפתי שוב ופתאום הרגשתי שלא רק שאני עושה את זה כי היא רוצה ואני צריכה לעשות מה שהיא מבקשת אלא הרגשתי שבעצם אני רוצה את זה ושכאילו הפה שלי צריך את זה והתגעגע להרגשה של האצבעות שלה. היא אמרה "זה טוב..." וזה הטריף אותי רק ללקק לה עוד וממש ליקקתי בין האצבעות עם הלשון. היא שאלה "את אוהבת את זה?" ואני בלי לחכות בכלל אמרתי "כן גבירתי". היא שאלה שוב כאילו היא לא שמעה "את אוהבת את זה נכון?" ואני אמרתי יותר חזק "כן גבירתי". ואז היא עשתה מה שהיא לפעמים עושה שהיא מכריחה אותי להגיד דברים כדי שאני אהיה יותר שלמה עם עצמי ואמרה "מה את אוהבת משרתת?" ושוב המילה הזאת הפכה לי את הבטן ואמרתי "אני אוהבת ללקק לך את הרגליים גבירתי" חזק שהיא תשמע ויהיה לה ברור שזה אמיתי ובא מהלב. המשכתי ככה עד שהיא סיימה לעשן ואז היא שאלה אותי את מה שהכי פחדתי שהיא תשאל "אז איך שירתת אותי אתמול?". לא ידעתי מה להגיד ושתקתי והיא אמרה "משרתת?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא שאלה שוב "איך שירתת אותי אתמול?". אמרתי לה בשקט שכל היום חשבתי למה היא מתכוונת אבל לא הצלחתי להבין ואז היא ביקשה ממני לקום ואני פחדתי נורא. עמדתי מולה והיא שאלה "חשבת על זה כל היום?" ואני אמרתי "כן גבירתי" ופחדתי שהיא תגיד שאני טיפשה שלא הצלחתי להבין אם חשבתי כל היום אבל אז היא חייכה ואמרה "אם חשבת על זה כל היום זה אומר ששירתת אותי" ושתתה מהקפה שלה עם חיוך כזה שגרם לי להסמיק.
אחרי זה היא פתחה את המקרר ואז סגרה אותו בלי לקחת כלום ואמרה לי "משרתת" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אני רוצה להירגע מכל היום הזה. תכיני לי באמבטיה מאפרה וסיגריות, כוסית יין, וכמה כדורי שוקולד שלך. אני אעשה אמבטיה". רצתי להכין את הכל והיא בינתיים הלכה לחדר שלה ואז חזרה ונכנסה לאמבטיה ערומה. קצת היה לי מביך כי לא רציתי להסתכל עליה והיא רק אמרה "תודה משרתת" ואני יצאתי משם והסמקתי. שמעתי אותה ממלאת את האמבטיה ובינתיים שטפתי את הכוס של הקפה וסידרתי את המטבח. הסתובבתי בבית לראות אם צריך עוד משהו אבל הכל היה בסדר. ואז שמעתי אותה קוראת לי מהאמבטיה שוב "משרתת" ואני באתי ליד הדלת ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "תביאי עט ונייר ובואי בבקשה". לקחתי עט ופתק מהשולחן בפינת העבודה ודפקתי על הדלת. היא אמרה מבפנים "כנסי כנסי" ואני נכנסתי. היא שכבה ככה במים עם קצת קצף וריח מדהים והחזיקה את הכוסית עם היין. אני הסמקתי כי אף פעם לא ראיתי אותה ככה והיא אמרה "את מתביישת?" ואמרתי "לא גבירתי". ואז היא אמרה "יופי כי גם אני לא. אני אקריא לך שמות תרשמי בבקשה". היא הקריאה לי כל מיני שמות של אנשים ואמרה שהיא לא רוצה לשכוח ושאלה אנשים שצריך לקנות להם מתנה לראש השנה. אני רשמתי הכל ואז היא אמרה "תודה חמודה. תמזגי לי עוד יין". יצאתי וחזרתי עם הבקבוק ומזגתי לה. היא היתה נראית ממש כמו מלכה באמבטיה ככה עם היין והפנים הרגועות והאצילות שלה. אני תמיד מעריצה אותה אבל באותו רגע הערצתי אותה כל כך ששכחתי את כל העולם מסביבי. יצאתי בשקט וסגרתי את הדלת כדי לא להפריע לה והלכתי לחכות לה בסלון. ישבתי שם בשקט בלי לזוז ואחרי הרבה זמן כשהיא יצאה היא באה אלי וליטפה לי את הראש ואני הרגשתי שאני בעננים.

היא אמרה לי "חמודה תודה על כדורי השוקולד שהכנת לי, ואני מצטערת אם הוצאתי עליך את העצבים היום" ואני אמרתי לה "גבירתי אני שמחה שאת אוהבת את מה שאני עושה". היא התקרבה אלי ואמרה "משרתת..." והרגליים שלה היו ממש צמודות לפנים שלי ואני עצמתי עיניים והרחתי את הריח הנעים מהאמבטיה שהיא עשתה ואמרתי "כן גבירתי..." והיא אמרה לי "את משרתת טובה. אני מרוצה ממך. מחר תבואי לכאן מוקדם בבוקר בשעה תשע". הרגשתי שהיא מגרשת אותי והיה לי חבל אבל זה שהיא אמרה שהיא מרוצה ממני עשה לי טוב בכל הגוף ונישקתי את הרגליים שלה שוב ואז הלכתי.

ביום שישי בבוקר התעוררתי מוקדם כרגיל וכשנזכרתי שאני לא עובדת היום מצד אחד היה לי עצוב אבל מצד שני כבר התרגלתי שיש לי ימים חופשיים בבית ונשכבתי בחזרה על המיטה בהרגשה של רוגע. הרחתי שוב את היד שלי ועוד היה קצת ריח של הסבון של גבירתי ואחרי זה יצאתי מהחדר. רחצתי שיניים ופנים ואמא שלי שאלה אם אני רוצה קפה. כל כך התרגלתי להכין קפה גם לעצמי וגם לגבירתי שזה היה לי מוזר לבקש מאמא שלי עכשיו. היא שאלה שוב ואמרתי בסוף כן ואז היא שאלה כמה סוכר אני אוהבת וחשבתי כמה זה מוזר שאפילו אמא שלי לא יודעת דבר כזה ואני יודעת אפילו איך לעשות קפה לחברה של גבירתי אבל מצד שני אמא שלי אף פעם לא מכינה לי קפה אז בעצם איך היא תדע...
היא שאלה איך היה בעבודה אתמול ואמרה שבכלל מאז שהתחלתי לעבוד היא כמעט לא רואה אותי. אמרתי לה שהכל בסדר ושככה זה כשאני עובדת אחרי הצהריים וחוזרת בלילה והיא שאלה אם זה בסדר לי ככה. חשבתי איך אין לה מושג לא רק מה אני עושה שם אלא איך אני מרגישה שם ואין לי סיכוי אפילו להסביר לה וסתם אמרתי שהכל אחלה והיא אמרה "יופי" וניסתה לשים לי יד על הראש אבל אני ברפלקס זזתי כי ככה תמיד הייתי איתה - היא מנסה לגעת בי ואני לא אוהבת את זה. פחדתי שפתאום היא תגיד לי "לה את מרשה ולי לא..." וזה עשה לי צמרמורת. אחרי רגע הבנתי שהיא לא יכולה להגיד דבר כזה כי אין לה מושג אבל בכל זאת משהו מהפחד נשאר.
היא הלכה לשתות את הקפה עם העיתון בסלון ואני נשארתי במטבח. המון מחשבות רצו לי בראש כמו זה שאמא שלי לא יודעת עלי כלום למרות שהיא חושבת שהכל רגיל ושהיא יודעת הכל ומחשבות על גבירתי ומה שהיה אתמול וסתם תמונות שעלו לי בראש של הבית שלה ואיך אני מסדרת אותו. כל המחשבות האלה עשו לי הרגשה קצת עצובה. ישבתי שם גם אחרי שסיימתי את הקפה ואמא שלי עברה ושאלה אם הכל בסדר. אמרתי לה שכן ואפילו חייכתי קצת שלא תדאג. היא שאלה אם היא אמרה לי שהיום אנחנו אוכלים צהריים אצל דוד שלי ואמרתי לה שלא. קצת כעסתי שהיא מודיעה לי כאלה דברים ברגע האחרון אבל בעצם ממילא אין לי מה לעשות בבית אז מה זה משנה. היא לא שאלה אם אני באה כאילו זה ברור לה ואז היא הלכה לחדר שלה להתלבש. היא יצאה ואמרה שהיא הולכת לקניות ושאלה אם אני רוצה משהו מיוחד. לא יכולתי לחשוב על כלום וישר עלו לי בראש תמונות שלי עושה קניות לגבירתי. אמא שלי הלכה ונשארתי לבד בבית.
כתבתי במחשב וגלשתי קצת באינטרנט. אחרי שעה בערך הטלפון שלי צילצל ואני קפצתי כמו מטורפת לענות מהר. כשראיתי שזאת אמא שלי התאכזבתי ואפילו קצת התעצבנתי שהיא כאילו עבדה עלי למרות שזה לא היה בכוונה. אבל לא הבנתי למה היא מתקשרת לנייד שלי ולא הביתה אם היא יודעת שאני פה. היא אמרה שהיא מגיעה ושאני ארד לעזור לה לסחוב את הקניות למעלה. עזרתי לה ושאלתי קצת בעצבים למה היא התקשרה לנייד והיא אמרה "לא ידעתי אם את בבית מה קרה?" ובאמת לא קרה כלום חוץ מזה שחשבתי לרגע שזאת גבירתי והלב שלי קפץ. אמרתי לה שלא קרה כלום וזה סתם מוזר.
סידרנו את הקניות בבית והיא הלכה לטפל בכביסה ואני ישבתי לקרוא קצת עיתון. גבירתי עדיין לא התקשרה ונזכרתי שהיא הבטיחה להתקשר. חשבתי עליה ועל מה שהיא עושה עכשיו. אף פעם לא הייתי איתה ביום שישי ככה בבית למרות שהייתי פעם כשהיא לא הלכה לעבודה אבל בכל זאת ליום שישי יש הרגשה אחרת. אני מקווה שיום אחד היא תרשה לי להיות איתה גם ביום שישי. זה יהיה מיוחד.
בצהריים נסענו לדוד שלי וכשישבנו שם הוא ואישתו התחילו לשאול אותי מה אני עושה עכשיו אחרי שהשתחררתי מהצבא ומה התוכניות שלי. אמרתי שאני עובדת והם שאלו איפה ומה ולא ידעתי מה להגיד להם והתחלתי להסמיק ואז אמא שלי אמרה "היא עוזרת אישית של המנהלת איפה שהיא עבדה לפני הגיוס" ודי הצילה אותי מכל זה. הם המשיכו לשאול קצת מה אני עושה שם ואני סתם התחמקתי ואחרי זה עברו לדבר על משהו אחר. אף פעם לא חשבתי להגיד "עוזרת אישית" וזה באמת עושה כנראה רושם יפה על אנשים שלא יודעים ואי אפשר להגיד להם את האמת. מצד שני גם אמא שלי לא יודעת את האמת עד הסוף אבל בכל זאת היא ידעה שזה מביך לספר ובמצב רגיל הייתי אולי כועסת עליה שהיא מתביישת במה שאני עושה אבל פה הרגשתי שהיא עזרה לי לצאת מזה.
המשכנו לשבת שם ודווקא בגלל שכבר הזכירו את העבודה שלי שוב נזכרתי שעדיין גבירתי לא התקשרה למרות שהיא הבטיחה והתחלתי לחשוב מה קרה. פתאום רציתי לחזור הביתה ולהיות בחדר שלי לבד ולא היה לי כוח יותר להישאר שם. כאילו אם אני אהיה בבית לבד גבירתי תרגיש את זה ותוכל להתקשר אלי ונדבר כי עכשיו אני עם כל המשפחה וגם אם היא תתקשר זה יהיה לי נוח לדבר איתה חופשי.
כשחזרנו נכנסתי לחדר שלי לנוח וכמעט נרדמתי אבל כל הזמן התקשרו חברות שלי והפריעו לי. לא קבעתי איתן כלום כי לא היה לי מצב רוח לזה. רק בערב גבירתי התקשרה סוף סוף ואני כמעט צעקתי משמחה וקיויתי שאמא שלי לא שמעה את זה מבחוץ. גבירתי אמרה שהיא היתה כל היום בריצות וסידורים ואמרתי לה שבשביל זה יש לה אותי ושאני יכולה לעזור לה והיא לא צריכה לעשות דברים לבד. היא צחקה ואמרה שיש דברים שהיא בכל זאת צריכה לעשות בעצמה וזה בסדר ושאלה מה שלומי. אמרתי לה שאני בסדר ושכל היום רציתי שהיא תתקשר וחשבתי עליה. היא שאלה מה עשיתי היום וסיפרתי לה הכל וכשאמרתי את הקטע עם ה"עוזרת אישית" היא צחקה ואמרה "עוזרת אישית... זה יפה... את אוהבת את ההגדרה הזאת?" ואני אמרתי "לא גבירתי. אני אוהבת שאת קוראת לי משרתת" כי ככה אני באמת מרגישה וכשהיא קוראת לי משרתת זה כאילו היא נוגעת לי עם הקול ישר בלב. הקול שלה נהיה רציני יותר ועמוק והיא אמרה "משרתת..." ואני הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת בפנים ואמרתי "כן גבירתי..." והיא שאלה "איך תשרתי אותי היום?" ואני התרגשתי ושאלתי "את רוצה שאני אבוא היום גבירתי?" וחשבתי שכבר היא תגיד לי לבוא. הייתי מוכנה לבוא אליה מיד וחשבתי על הבית שלה ועל זה שאני מסדרת ומנקה אותו או שאני מגישה לה ולאורחים שלה כיבוד. היא אמרה "לא... אני רוצה שתחשבי על זה ותגידי לי ביום ראשון איך שירתת אותי גם כשלא היית כאן" וזה בילבל אותי כי לא ידעתי למה היא מתכוונת ומה היא רוצה שאני אעשה. אחר כך היא שאלה אם אני יוצאת היום ואמרתי לה שלא נראה לי. היא אמרה שהיא רוצה שאני אצא עם החברות ואפילו אמרה לי מה ללבוש - את החצאית השחורה והחולצה הסגולה שלי. היא אמרה שהיא רוצה שאני אהיה הכי יפה ושיקנאו בי וזה החמיא לי שהיא חושבת ככה.
בערב באמת לבשתי מה שהיא אמרה לי ויצאתי עם החברות לבית קפה והרגשתי שכולם מסתכלים עלי. הרגשתי גם שגבירתי כאילו מסתכלת עלי מרחוק ובודקת אותי למרות שהיא לא היתה שם. כשחזרתי הביתה רציתי לספר לה על הכל אבל ברור שלא התקשרתי כי אני תמיד לא מעיזה להתקשר אליה ובטח לא באמצע הלילה. הלכתי לישון והיה לי חום נעים כזה שהציף אותי.
ביום שבת נזכרתי במה שגבירתי שאלה אותי ולא ידעתי למה היא התכוונה. איך אני יכולה לשרת אותה כשאני לא איתה? אולי זה שיצאתי אתמול כמו שהיא ביקשה ואפילו לבשתי את הבגדים שהיא אמרה לי אבל זה לא ממש נקרא לשרת אותה. חשבתי שאולי היא רוצה שאני אכתוב לה עוד מכתב או שאני אכין לה משהו כמו הכדורי שוקולד ואביא לה מחר ובאמת לא ידעתי. כל היום זה שיגע אותי גם כשראיתי טלויזיה או שיחקתי במחשב לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. היא לא התקשרה כל היום ולמרות שמצד אחד רציתי שהיא תתקשר כי כל הזמן חשבתי עליה מצד שני פחדתי שהיא תשאל איך שירתתי אותה היום ואני לא אדע לענות. כשהתקלחתי החלטתי שמחר בבוקר אני אכין לה שוב כדורי שוקולד ואני אגיד לה מחר שלא הצלחתי ושאני לא יודעת למה היא התכוונה. מותר לי לא לדעת לפעמים למרות שגם כשהלכתי לישון עדיין הרגשתי רע עם זה.

ביום חמישי קמתי מוקדם והזיכרון של איך שהיינו במסעדה עוד היה אצלי בראש ומילא אותי בחום נעים. הרגשתי שם קשורה אליה וחלק ממנה כמו שהיא אמרה פעם ולא רציתי שזה יגמר. שתיתי קפה וכתבתי קצת במחשב ונורא רציתי שהיא תתקשר ואני אוכל להגיד לה את זה. לא רציתי להתקלח כי הריח של הסבון שלה היה עדיין עלי ולא רציתי שהוא יעלם. הרחתי את היד שלי כל כמה דקות והריח הזה ישר גרם לי לחזור לזיכרון הזה שאני שם באמבטיה של גבירתי מתרחצת במים שלה ובסבון שלה ומתנגבת במגבת שהיא נתנה לי. שם באמת הרגשתי שאני שייכת לה ושאני חלק ממנה והרגשתי שזה כמו פרס על זה שהיא היתה מרוצה מאיך שניקיתי את הבית וגם מאיך שכתבתי לה ואמרתי לה איך אני מרגישה ואני חושבת שזה מצא חן בעיניה.
היא התקשרה אחר כך ואמרה שהיא עסוקה בעבודה היום והיא בין שתי ישיבות מצאה כמה דקות בשבילי. אמרתי "תודה גבירתי" והיא אמרה שהיא נהנתה אתמול במסעדה ולמרות שמאוד מאוד שמחתי שגם היא נהנתה קצת הצטערתי שלא הספקתי להגיד לה את זה לפניה כי עכשיו זה נשמע כאילו אני סתם אומרת "גם אני" וזה ממש לא ככה.
היא אמרה שאני אבוא היום רק קצת לפני שהיא חוזרת הביתה כי אין הרבה מה לעשות חוץ מקצת לסדר. כשהגעתי אליה ראיתי שהבגדים מהכביסה של אתמול היו עדיין בסלון וישר שמתי אותם בארון. סידרתי את הבית וטיטאתי וכשראיתי את הפרחים באגרטל שמחתי שעשיתי משהו מהיוזמה שלי שעושה את הבית יפה. היא התקשרה והקריאה לי רשימה של כמה דברים לקנות כי היא אמרה שבערב כנראה תבוא אליה החברה ההיא שלה ואני אמרתי לה שאני שמחה שאני אוכל לשרת אותה ואת החברה שלה כי ידעתי שבפעמים הקודמות זה היה לי קצת קשה והיה לי חשוב להראות לה שעכשיו אני רוצה את זה ואין לי בעיה עם זה.
הלכתי לקנות את הכיבוד וסידרתי את הכל בארונות ובמקרר כשחזרתי. הסתכלתי שוב על כל הדברים בבית לראות שהכל מסודר כי לא רציתי שהחברה שלה תבוא ויהיה משהו לא בסדר. שמחתי גם שהיו את הפרחים שקניתי בבית.
גבירתי הגיעה מהעבודה ואני רצתי אליה וחיבקתי אותה וכשהיא ליטפה לי את הראש ירדתי על הברכיים וחיבקתי את הרגליים שלה. היא שאלה אם קניתי את הדברים ואמרתי שכן ושהכל מסודר. היא אמרה "יופי משרתת" וקיבלתי צמרמורת כזאת טובה. לא תמיד היא קוראת לי משרתת אבל כשהיא עושה את זה אני שמחה כי זה מזכיר לי מה אני בשבילה ומראה לי שאני אוהבת את זה כמו איזה מבחן וגם בגלל שזה מראה לי שהיא אוהבת ומקבלת את זה.
היא נכנסה להתקלח ואני חיכיתי לה. כשהיא יצאה היא לבשה שמלת בית ואמרה לי שאני אעזור לה להכין משהו בשביל לכבד את החברה שלה. שאלתי אותה אם היא רוצה קפה והיא אמרה שאין הרבה זמן ושהיא תשתה קפה כשהחברה תגיע. הכנתי איתה ברוסקטה שזה דבר שלא היכרתי - מנה ראשונה איטלקית כזאת שנראית מאוד טובה. היא נתנה לי לעשות כמעט הכל ורוב הזמן היא ישבה על הכיסא ונתנה לי הוראות ובדקה אם אני עושה את זה כמו שצריך. מאוד השתדלתי גם להצליח בזה וגם לעשות את זה מספיק מהר ואני חושבת שהיא היתה די מרוצה. בדיוק אז החברה שלה הגיעה והיא ביקשה שאני אסיים שם את מה שצריך ואסדר את הכלים בכיור ואז אבוא להגיד שלום ולשאול על השתיה. סידרתי מהר את המטבח ושטפתי ידיים ואז באתי לסלון ולא ידעתי איך לקרוא לחברה שלה כי זה מצד אחד נראה לי מוגזם לקרוא לה גם "גבירתי" ומצד שני אני בטח לא אקרא לה בשם שלה. אמרתי פשוט "שלום" והחברה שלה אמרה "היי מתוקה מה שלומך?". עניתי "בסדר... תודה ומה שלומך?" והסתכלתי על גבירתי לראות איך היא מגיבה. היא חייכה והסתכלה עלי במין גאווה כזאת ואני גם חייכתי והחברה שלה אמרה "טוב תודה". שאלתי מה הן רוצות לשתות וגבירתי שאלה את החברה שלה "קפה או יין?" והחברה שלה אמרה "יין כמובן" וחייכה אליה. גבירתי אמרה לי להביא גם את הכיבוד שהכנתי ומאוד שמחתי שהיא אמרה ליד החברה שלה שאני הכנתי את הכיבוד. אמרתי "כן גבירתי" וחזרתי מהמטבח עם צלחת עם הברוסקטה ואחר כך הלכתי שוב וחזרתי עם היין והכוסיות. מזגתי להן את היין וגבירתי אמרה לי "ספרי לה מה הכנת בשבילנו" ואני כמו ילדה שמתגאה באיזה ציור שהיא ציירה לאמא שלה אמרתי "הכנתי ברוסקטה". גבירתי חייכה והחברה שלה אמרה "איזה יופי חמודה זה נראה מדהים" ואז אמרתי בלי להרגיש "תודה גבירתי" ומיד נבהלתי כי הנה יצא שאמרתי לחברה שלה "גבירתי" בטעות. הן לא אמרו כלום על זה רק המשיכו לחייך וגבירתי אמרה לי ללכת לרחוץ כלים ולבוא כשיקראו לי. כששטפתי כלים חשבתי על זה שאמרתי "גבירתי" לחברה שלה ולא יכולתי להשתחרר מזה. כל פעם שנזכרתי בזה הסמקתי והיתה לי את ההרגשה הזאת שלא נעים כשעושים פדיחה וכל מה שמצליחים לעשות זה לזמזם איזה שיר כל פעם שחושבים על מה שקרה. שמחתי שגבירתי לא צעקה עלי בגלל זה אבל הייתי בטוחה שאחרי שהחברה תלך היא כבר תעשה איתי שיחה.
פתאום שמעתי שגבירתי קוראת לי "משרתת..." ובהתחלה התביישתי מזה קצת אבל אז תפסתי את עצמי חשבתי על זה שאם היא מרגישה נוח לקרוא לי ככה ליד החברה שלה אז אני צריכה להיות הכי שמחה בעולם כי זה אומר שהיא באמת מקבלת אותי וחוץ מזה הרי מהתחלה ידעתי שאני רוצה להיות היום משרתת טובה ושהיא תהיה גאה בי כשהיא מארחת את החברה שלה. באתי וגבירתי אמרה לי "תיכנסי מדי פעם לראות אם צריך למזוג עוד יין" ואני אמרתי "כן גבירתי" וראיתי באמת שהכוסיות ריקות אז מזגתי להן עוד יין ושתיהן אמרו תודה. חזרתי למטבח וישבתי שם בשקט. קצת שמעתי מה הן מדברות אבל זה לא היה עלי וגם הרגשתי לא נעים שאני כאילו מקשיבה להן מאחורי הקיר אבל לא יכולתי להתחמק מזה. אחרי כמה דקות נכנסתי שוב להסתכל אם צריך למזוג עוד יין ולשאול אם בכלל הן צריכות משהו. גבירתי שאלה אותי "איזה סרטים יש היום בטלויזיה?" ואני אמרתי שאני אבדוק ולקחתי את המדריך של הטלויזיה מהעיתון. חיפשתי מהר את היום והתחלתי להקריא להן את הסרטים. הן בחרו משהו וביקשו שאני אכוון את הטלויזיה לזה. שמתי להן את הסרט ולקחתי את הצלחת הריקה של הברוסקטה ואז גבירתי אמרה חצי לי וחצי לחברה שלה "קפה, נכון?" והחברה שלה אמרה "בשמחה" ואז הסתכלה עלי ושאלה אם אני זוכרת איך היא שותה את הקפה. אמרתי שכן והיא בכל זאת כאילו לא סמכה עלי והסבירה לי שוב אבל מסתבר שזכרתי בדיוק ומאוד שמחתי אבל לא אמרתי לה. גבירתי אמרה לי להביא גם את העוגיות שקניתי ואני אמרתי "כן גבירתי וחזרתי למטבח. הכנתי את הקפה והעוגיות והבאתי להן וגבירתי אמרה לי "תודה חמודה. את יכולה ללכת להתקלח בינתיים ואחר כך תחכי בחדר שלי ולא במטבח. תבואי אם נקרא לך" ואני חשבתי על זה שבטח היא הבינה שאני יכולה להקשיב להן וזה לא בסדר שלא נתתי להן פרטיות.
זה הפתיע אותי שהיא אמרה לי להתקלח כי חשבתי שזה היה חד פעמי וחשבתי על זה שאולי אני צריכה להתחיל להביא בגדים איתי אם היא רוצה שאני אתקלח כאן. כשנכנסתי למקלחת ראיתי שהבגדים של גבירתי היו עדיין על הרצפה שם כנראה כי היא מיהרה כשהיא התקלחה. לקחתי את הבגדים ושמתי בארון של הכביסה וכשהחזקתי אותם רעדתי קצת. הם היו רכים ונעימים כאלה וזאת היתה הרגשה קרובה לגבירתי. התקלחתי די מהר כי לא רציתי שאם הן יצטרכו משהו אני לא אוכל לבוא ולתת להן ואחרי זה יצאתי והלכתי לחדר שלה. אבל הרגשתי שאני לא יכולה לשבת על המיטה שלה כי זה יהיה ממש משהו שאסור לי לעשות ואת זה אני יודעת גם בלי שהיא תגיד לי. מספיק שהיא מרשה לי לשבת בחדר שלה זה גם היה לי מוזר כשהיא לא שם. בגלל זה ישבתי על הרצפה ליד המיטה ולא רציתי לגעת בכלום אז קראתי שוב ושוב את השמות של הספרים על המדף.
פתאום גבירתי נכנסה לחדר ואני לא ידעתי אם לקום לכבודה או שבעצם זה בסדר שאני ככה. היא סימנה לי לא לקום ואמרה שהיא רק באה לקחת משהו ואז היא לקחה את אחד הספרים מהמדף ועמדה עם הרגליים קרוב מול הפנים שלי שממש יכולתי להריח אותה. אחרי שהיא יצאה התחלתי להריח את היד שלי כי זה היה אותו ריח של אותו סבון מהמקלחת שלה ויכולתי לדמיין שהיא נשארה שם קרובה אלי ככה.
ישבתי ככה בשקט עד ששמעתי שהן קמות והחברה שלה הולכת. חשבתי אולי לקום ולהגיד לה שלום אבל עד שחשבתי על זה לא הספקתי ושמעתי את הדלת נסגרת ואת גבירתי מדליקה סיגריה ובאה. פתאום נזכרתי שאולי היא עוד כועסת על זה שקראתי לחברה שלה בטעות "גבירתי" אבל גם עכשיו לא ידעתי איך צריך לקרוא לה. גבירתי התישבה על המיטה ואמרה "איזו עייפות...". אני הסתובבתי ועדיין ישבתי על הרצפה והתחלתי לעשות לה מסג' ברגליים והיא עשתה "המממממ" כזה של הנאה וכל כך שמחתי שכאילו ניחשתי לבד מה היא רוצה.
היא נשענה אחורה על המיטה ואני המשכתי וככה כמה דקות היה שקט ואז אמרתי בשקט "גבירתי..." והיא שאלה "כן?" ואני החלטתי להיות אמיצה ושאלתי "הייתי בסדר היום?". היא התישבה שוב וזה היה לי לא נעים שכאילו הפרעתי לה לנוח עם השאלה שלי אבל היא רק ליטפה לי את הראש ואמרה "היית נפלאה משרתת שלי" ואני שוב שמחתי כמו ילדה ואמרתי לה "תודה גבירתי". המשכתי לעשות לה מסג' ברגליים וקיויתי שהיא לא תפסיק אותי ושאני אוכל להמשיך ככה עוד הרבה זמן. היא נשכבה שוב ואני הסתכלתי על האצבעות של הידיים שלי ועל האצבעות של הרגליים שלה ואז שוב קרה לי שהרגשתי שאני כמו בובה שמישהו אחר שולט בה מלמעלה ופשוט התכופפתי והצמדתי את הפה ונתתי נשיקה ארוכה על האצבעות היפות שלה. ממש שקעתי עם הראש שלי ובעצם גם עם הנפש שלי בתוך הרגליים שלה ובכלל לא הפריע לי שהיא הלכה יחפה ואולי הרגליים שלה לא נקיות. היא עשתה עוד פעם "הממממ" והלב שלי דפק חזק והרגשתי אמיצה אז הוצאתי את הלשון וליקקתי קצת בין האצבעות שלה וחיכיתי לראות איך היא תגיב. היא המשיכה לעשות קול של הנאה והאצבעות של ברגליים זזו קצת ואני ליקקתי עוד וההרגשה היתה מדהימה כאילו אני מתנשקת ממש. היא התכופפה ומשכה אותי למעלה ואני ישבתי על הברכיים והידיים שלי עדיין על הכפות רגליים שלה. היא לחשה לי "משרתת..." ואני הרגשתי שכל החדר מסתובב ואמרתי "כן גבירתי" ופחדתי שאולי עברתי את הגבול והיא לא אהבה את זה אבל אז היא התכופפה עוד וליטפה לי את הראש ונתנה לי נשיקה קטנה בפה והלב שלי צרח.
בחיים לא נישקתי בת ואפילו לא חשבתי על זה גם לא כשהייתי חושבת עליה בזמן שלא היינו בקשר ואפילו לא אחרי שהתחלתי להיות משרתת. לפה שלה היה ריח של יין וזאת היתה נשיקה מאוד קטנה אבל לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי אם היא רוצה להתנשק עוד או אולי יותר ולא היה אכפת לי כי הרגשתי שכל מה שהיא תבקש עכשיו אני אעשה בשבילה אפילו שאני לא לסבית ואפילו שהאהבה שלי אליה היא לא אהבה כזאת מינית. היא לא נישקה שוב אלא רק ליטפה את הראש שלי וזה גרם לי התרגשות כזאת. רציתי להגיד המון אבל לא הצלחתי לחשוב על שום דבר כאילו היו לי המון מילים בראש ולא הצלחתי להוציא אותן לפה. אחרי כמה שניות ששתקנו היא אמרה לי בלחש "די חמודה. תסדרי את הסלון, טוב?" ואני נשארתי בלי נשימה ואמרתי "כן גבירתי" וקמתי לסדר הכל.
לקחתי את כל הכלים מהסלון ושמתי במטבח. אחרי זה ניקיתי וסידרתי את השולחן והספה בסלון והתחלתי לשטוף כלים. אם היא לא היתה עוצרת אותי אני לא יודעת מה היה קורה ובזמן ששטפתי כלים חשבתי על זה שהיא יודעת יותר טוב וזה טוב שהיא עצרה את זה. בגלל זה אני מעריצה אותה כל כך כי היא תמיד יודעת להחליט את הדבר הנכון והיא שומרת עלי. אפילו שהרגשתי שם מאוד קרובה אליה ואפילו שאני אוהבת אותה אני צריכה לזכור שאני לא חברה שלה וזה שעכשיו אני שוטפת כלים ומסדרת את הבית זה בעצם מה שאני אוהבת ומה שאני צריכה לעשות. הנשימות שלי נרגעו כששטפתי כלים וכשסיימתי הלכתי אליה לחדר והיא כבר כמעט ישנה. היא אמרה לי "חמודה תודה על היום. שיהיה לך סוף שבוע טוב. אני מרוצה ממך. קחי מונית הביתה בסדר?". זה הזכיר לי שמחר כבר יום שישי ולא רציתי להיפרד ממנה אבל לא היתה לי ברירה. רגע לפני שהלכתי שאלתי אותה "נדבר מחר גבירתי?" והיא חייכה ואמרה "כן חמודה. נדבר מחר".

ביום החופשי שלי היה לי זמן לחשוב. הרגשתי כאילו כל הזמן אני רצה ומתאמצת ופתאום אני יכולה לעצור ולנשום. ניסיתי להיזכר ברגע הזה שישבתי אצל גבירתי וממש התחננתי שתיתן לי סטירה ולא האמנתי שזאת אני. זה היה כאילו אני חושבת על מישהי אחרת ולא עלי. כאילו יש שתי אני - אחת זאת שחיה בבית ויש לה את כל הזכרונות והחיים הישנים והשניה המשרתת שנמסה ובוכה ומעריצה את הגבירה שלה ורוצה רק לעשות דברים בשבילה. חשבתי על זה שכשאני שם אני מרגישה טוב ואני שמחה וכשאני פה אני רק רוצה להיות שם. ואפילו שאני שם עושה דברים שלא הייתי חושבת לעשות לפני זה או במצב אחר כמו לבקש את הסטירה ולנשק לה את הרגליים ואפילו להתפשט מולה אני מרגישה שזה מה שאני רוצה וזה מה שעושה לי טוב. אולי בעצם אין שתי אני בדיוק בגלל שכשאני כאן אני רוצה להיות שם ובגלל ששם אני מרגישה טבעי ונוח לעשות את הדברים האלה וכאן לא. אפילו כשהייתי עם החברות נניח כבר לא הרגשתי הכי שייכת. הרגשתי שאני עושה קצת הצגה כדי לחזור להיות כמו שהייתי איתן פעם ועם גבירתי אני לא עושה שום הצגות וזה מוזר כי מהצד אני בטוחה שאם הייתי מספרת על זה היו חושבים ששם זה לא אמיתי והכל מלאכותי וזה רק בגלל שתמיד חושבים שמה שלא מכירים ומה שלא רגיל בחיים הוא מלאכותי. אבל זה לא נכון - יש הבדל גדול בין משהו מלאכותי למשהו לא רגיל ועכשיו אני יודעת את זה.
חשבתי גם על מה שהיא אמרה לי על הבכי שלי שהיא מרגישה שהיא מכריחה אותי ושאני לא רוצה עד הסוף ומחפשת לברוח. כל הזמן הזה שהייתי בצבא ולא היינו בקשר רק חשבתי על להיות משרתת שלה למרות שבכלל לא יכולתי לדמיין איך זה יהיה. אני גם כל הזמן אומרת לה שאני רוצה להיות משרתת שלה ואני בכלל זאת שהצעתי לה בהתחלה אבל כשאני יושבת ככה וחושבת אני מבינה שזה שאני בוכה כל הזמן לא עושה לה טוב. אני מבינה שזה אולי מפחיד אותה והיא חושבת שרע לי. זה כל כך לא נכון כי הרי טוב לי שם ואני אוהבת אותה ואוהבת להיות משרתת שלה ורק שם אני מרגישה נוח להיות כמו שאני בלי להסתיר כלום. אז אולי בגלל זה אני בוכה ואני לא יכולה לשלוט על זה אבל כל הזמן שמעתי אותה בראש עוד אומרת לי שהיא מרגישה שהיא מכריחה אותי לדברים והיא צודקת. אסור לי לתת לה להרגיש ככה.
לקחתי עט ונייר והחלטתי לכתוב לה הכל. שתדע איך אני מרגישה ושתדע שאני רוצה להיות משרתת שלה ולא מתחרטת על כלום ושאם אני בוכה זה רק בגלל שאני חופשיה איתה. כתבתי לה שאני אשתדל לא לבכות יותר ולהיות טובה. כתבתי בלי להפסיק כמעט שלושה עמודים של כל מה שאני רוצה להגיד לה ואני לא מצליחה או בגלל שאין זמן או בגלל שכשאני מולה אני לא יכולה להוציא את זה.
כתבתי לה הכל ואז קיפלתי את הדפים והכנסתי למעטפה והחבאתי בתיק שלי כדי להביא לה את המכתב מחר. אחרי המכתב הלכתי להתקלח וניסיתי להירגע במים כי כשכתבתי שוב הכל עלה והלב שלי דפק. שמעתי את הטלפון שלי מצלצל וחשבתי שזאת בטח גבירתי ואפילו שזה היום החופשי שלי הייתי צריכה לקחת אותו לאמבטיה. יצאתי מהר ועטפתי את עצמי במגבת. רצתי לחדר והסתכלתי על הטלפון וזאת באמת היתה היא. התחלתי להזיע ולא ידעתי אם להתקשר אליה בחזרה מהר או לחכות שהיא תתקשר כי אני לא אוהבת להרגיש שאני מפריעה לה בעבודה. אני לא יודעת למה אבל התקשרתי אליה אפילו לפני שסיימתי לחשוב ולהחליט. היא ענתה ואני קצת נבהלתי ממה שעשיתי ואמרתי בשקט "היי גבירתי אני מצטערת..." והיא צחקה ואמרה "כבר את מצטערת?". שאלתי "אני מפריעה?" והיא אמרה "מה פתאום חמודה מה שלומך?". אמרתי לה שאני מצטערת על זה שלא עניתי לטלפון והיא שאלה איפה הייתי. אמרתי לה שהייתי במקלחת. היא שאלה אם יצאתי באמצע ואמרתי לה שבמילא סיימתי. רציתי להראות לה שאפילו שזה יום חופשי אני כל הזמן מוכנה בשבילה והאמת שרציתי שהיא תגיד לי שאני צריכה לבוא היום. היא לא אמרה את זה ורק שאלה מה אני עושה ואיך עובר היום ומה שלום הלחי שלי. אמרתי לה שהכל בסדר ושכתבתי לה מכתב וזה הפתיע אותה. היא שאלה בשביל מה אני צריכה לכתוב לה מכתב הרי אנחנו נפגשות כל יום ואני יכולה להגיד לה הכל וניסיתי להסביר שזה מחשבות שאין לי זמן לחשוב כשאני איתה ואני מאוד רוצה שהיא תקרא את המכתב הזה. היא אמרה שמחר אני אביא אותו ושאלה אם אני זוכרת שמחר אני צריכה לנקות. אמרתי לה שכן והיא ביקשה שאני אבוא בעשר מחר ובדרך שאני אקנה סמרטוט רצפה חדש ומטהר אוויר לשירותים כי נגמר. אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שהיא צריכה לחזור לעבודה אבל אולי עוד נדבר.

היא לא התקשרה שוב באותו יום למרות שחיכיתי ומאוד רציתי שהיא תתקשר. קמתי בבוקר של יום רביעי ויצאתי לבית שלה כבר בתשע. עצרתי בסופר וקניתי את מה שהיא ביקשה ונכנסתי בשקט לבית שלה עם המפתח. היו בכיור כמה צלחות וכוסיות יין ועוד כלים וחשבתי שבטח היו לה אורחים אתמול. ניקיתי וסידרתי הכל כמו שהיא אוהבת ולא שכחתי להשקות ולהחליף מצעים ומגבות. עם המצעים המכונת כביסה התמלאה והפעלתי אותה בזמן שהמשכתי לנקות. אני אוהבת את ההרגשה שאני מזיעה ומתנשפת ממאמץ כשאני מנקה אצלה כי זה מראה לי שאני מתאמצת. כל הזמן גם הדמות שלה בדמיון עמדה לידי ונתנה לי הוראות בקול תקיף כזה - תעשי ככה ותעשי ככה וזה עזר לי לנקות יותר טוב כשדמיינתי את זה שהיא לא מרוצה. זה משהו שלא קרה לי בפעמים הקודמות אבל אפילו שזה היה לדמיין אותה כועסת זה היה טוב בשבילי וכאילו מרגיע אותי כי זה היה ביטחון שאני עושה דברים טוב. היא התקשרה באמצע ודווקא לא היתה כועסת רק שאלה מה עשיתי ומה עוד יש לי לעשות ואני קיויתי שמה שאני אגיד ישמח אותה כי באמת הספקתי די הרבה עד שהיא התקשרה. היא אמרה יופי ושאלה מה לבשתי היום וזאת היתה שאלה שקצת הפתיעה אותי אבל אמרתי לה. ואז היא שאלה אם אני לובשת את זה עכשיו או שהתפשטתי כשהתחלתי לנקות ומזל שהיא לא ראתה שקצת הסמקתי. היא כאילו ראתה אותי מרחוק כי באמת הורדתי את הבגדים ונשארתי עם תחתונים. היא צחקה קצת ואמרה שאני לא אשכח להתלבש כשאני מורידה את האשפה ושאחרי שאני אנקה אני ארד לקנות לי משהו לאכול. אמרתי לה "אם יהיה לי זמן גבירתי" והקול שלה נהיה רציני והיא אמרה "תעשי שיהיה לך זמן. אני רוצה שתאכלי שלא תהיי לי רעבה". כשהקול שלה נהיה רציני קצת נבהלתי ואמרתי "כן גבירתי".
אחרי שקיפלתי את הבגדים וכל הכביסה וסיימתי לנקות הכל עשיתי עוד סיבוב לראות שהכל מסודר ויפה התלבשתי וירדתי לאכול. אכלתי טוסט ושתיתי ודמיינתי איך האנשים מסתכלים עלי ואומרים אחד לשני "הנה המשרתת שלה...". עשיתי את זה כדי להרגיש חזקה ולהילחם במבוכה שלי כי רציתי להרגיש טבעי עם זה גם כשאני בחוץ. בדרך חזרה החלטתי שכדי שהבית יהיה יפה ומושלם אני אקנה פרחים וקניתי זר יפה וצבעוני לגבירתי.

כשנכנסתי בחזרה הביתה שמעתי אותה מהחדר שלה שואלת אם זאת אני ונבהלתי. לא ידעתי שהיא בבית. אמרתי "כן גבירתי" ורצתי אליה. היא שכבה במיטה וחייכה אלי ושאלה מאיפה הפרחים שאני מחזיקה. אמרתי לה שקניתי אותם בשבילה וזה היה קצת מביך כי לא חשבתי שהיא תהיה פה. היא שאלה מה אכלתי וסיפרתי לה ואז היא אמרה שהיא הלכה הביתה מוקדם כי כואב לה קצת הראש והיא רוצה לנוח. שאלתי אותה אם היא צריכה משהו והיא אמרה "לא חמודה, תודה. לקחתי כדור. אני אנוח קצת ואולי אחר כך".
שמתי את הפרחים באגרטל בסלון וחזרתי אליה לראות בכל זאת אם היא צריכה משהו. היא כבר היתה עם עיניים עצומות ואני הסתכלתי עליה כמה שניות. אפילו שהיא ישנה היא נראתה כל כך מרשימה וחזקה. יצאתי מהחדר שלה בשקט והלכתי להוציא את הכביסה מהמייבש. הוצאתי אותה בזהירות ובשקט ולקחתי אותה לסלון לקפל. סידרתי את כל הבגדים בערמה יפה אבל השארתי אותם בסלון כדי לא להיכנס לחדר ולא להפריע לגבירתי כשהיא נחה. אחר כך עברתי בבית ועוד סידרתי כמה דברים בשקט ולא היה לי מה לעשות יותר. ישבתי בסלון וחיכיתי שאולי גבירתי תצטרך משהו ותקרא לי ולמרות שסיימתי לעשות הכל עוד הייתי במתח כל הזמן ובגלל זה לא הרגשתי שאני ממש מתבטלת.
אחרי כמה זמן גבירתי באמת קראה לי ואני רצתי אליה. שאלתי איך היא מרגישה והיא אמרה שהיא מרגישה יותר טוב וביקשה קפה. אמרתי "כן גבירתי" ושמחתי להגיד את זה כי זה מראה לי שאני המשרתת והיא הגבירה ולמרות שאני כל הזמן יודעת את זה ומרגישה את זה כשאני אומרת "גבירתי" זה עושה את זה יותר אמיתי בשבילי.
הכנתי לה קפה והבאתי לה למיטה. שמתי אותו על השידה ליד המיטה שלה כמו שהיא ביקשה והיא שאלה אותי "מה זה המכתב שסיפרת לי עליו?" ואני אמרתי "סתם... כתבתי לך מכתב על מה שאני מרגישה". היא שאלה "הבאת אותו לכאן?" ואמרתי לה שכן אבל שאם היא מרגישה לא טוב אז אולי שתקרא אותו בפעם אחרת. הייתי גם פתאום קצת נבוכה לתת לה אותו. היא קמה קצת ולקחה את הקפה ואמרה לי "תביאי לי אותו עכשיו" בקול החודר והסמכותי שלה. רצתי והבאתי לה את המכתב והיא שאלה אם אני רוצה להישאר כשהיא קוראת אותו או לשבת בסלון. באותו רגע כל כך הערצתי אותה על זה שהיא מבינה אותי וכאילו מרגישה אותי גם בלי שאני אומרת כי היא ידעה שאני נבוכה מזה והיא לא הכריחה אותי לשבת שם. אמרתי שאני מעדיפה לשבת בסלון והיא אמרה "טוב..." כזה שצימרר אותי קצת כי הרגשתי שהיא ציפתה בעצם שאני אהיה אמיצה ואשב שם למרות שהיא שאלה מה אני מעדיפה. זה לא היה לי נעים ושאלתי "את רוצה שאני אהיה פה?" והיא הרימה את הראש אלי שוב ואמרה "אמרת שאת רוצה לשבת בסלון אז לכי לסלון". אמרתי "אבל אם את רוצה שאני אשאר..." והיא קטעה אותי בחוסר סבלנות ואמרה "לכי לסלון".
ישבתי בסלון ועכשיו בנוסף לזה שהייתי במתח על מה שהיא תגיד על המכתב גם הרגשתי רע בגלל שאכזבתי אותה שלא רציתי להיות שם כשהיא קוראת אותו. רציתי להיכנס לחדר שלה אבל ידעתי שכבר מאוחר מדי.

אחרי כמה דקות היא קראה לי. עמדתי מולה במתח והיא אמרה לי פתאום "שבי על הברכיים" וזה הפתיע אותי כי תמיד אני עשיתי את זה בעצמי ולא שהיה אכפת לי כי זה היה לי נוח וטבעי אבל עכשיו פעם ראשונה שהיא אמרה לי לעשות את זה ועוד עם הקול הרציני שלה. ישבתי על הברכיים והיא שאלה "את אוהבת את זה?" ואני אמרתי "כן גבירתי". ואז היא שאלה "מה את אוהבת? ספרי לי" וזה היה פתאום קשה להגיד את זה אז אמרתי "כתבתי במכתב..." והיא הסתכלה עלי ואמרה "כתבת וקראתי ועכשיו אני מבקשת שתגידי לי את זה כאן מולי". לקחתי נשימה ואמרתי לה "אני אוהבת להיות משרתת שלך גבירתי ואני אוהבת להיות על הברכיים ככה ולהרגיש..." ואז נתקעתי קצת. היא לא ויתרה ושאלה "להרגיש מה?" ואני בפעם הראשונה אולי אמרתי מילה שלמדתי רק אחרי שהרגשתי כל הזמן את כל ההרגשות האלה. אמרתי לה "אני אוהבת להרגיש שאת שולטת בי".
היא שתקה ושתתה את הקפה שלה ואני השתגעתי מהשתיקה שלה כי רציתי שהיא כבר תגיד משהו שאני אדע מה היא חושבת על המכתב ועל מה שאמרתי לה. בסוף היא אמרה "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי?" והלב שלי דפק. היא אמרה "אני לא שולטת בך. את רצית את זה ואני נותנת לך להיות מה שרצית. ככה כתבת". אמרתי "כן גבירתי אבל את אומרת לי מה לעשות" והיא שתתה עוד מהקפה וכמה שאני התרגשתי וכמעט רעדתי ככה היא היתה לגמרי שלווה ונינוחה ואמרה לי "אבל אני לא אומרת לך איך להרגיש".
שתקתי כי ידעתי שהיא צודקת. מה שאני מרגישה בא ממני אפילו שרק אליה אני מרגישה ככה. היא אמרה "אני אומרת לך לעשות רק את מה שאת בעצם כבר רוצה לעשות. זה מה שכתבת במכתב" ואני אמרתי "כן גבירתי" למרות שלא כתבתי את זה במכתב ככה אבל זה בעצם מה שהתכוונתי והיא הרגישה את זה וכאילו קראה את זה שם למרות שזה לא היה כתוב. היא אמרה "את מבינה שחשוב לי לדעת את זה. כמו שאמרתי לך אתמול אני לא רוצה להרגיש שאני מכריחה אותך. זה צריך לבוא ממך" ואני אמרתי "כן גבירתי אני מבינה וזה בא ממני אני משרתת שלך כי אני רוצה להיות משרתת שלך ואני מעריצה אותך ואוהבת אותך".
אחרי שאמרתי את זה הרגשתי שהגוף שלי נרגע כאילו אני והיא נכנסנו למקום אחר שבו אנחנו פתוחות אחת עם השניה וקרובות כי אנחנו לבד בחדר וזאת מין הקלה כשאומרים דברים כאלה. היא אמרה "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי?" והיא אמרה "מה היית רוצה לעשות עכשיו?" ולא ידעתי למה היא מתכוונת. אמרתי לה "כל מה שתגידי לי גבירתי" והיא שאלה שוב "מה את היית רוצה לעשות עכשיו?" והיא הדגישה את המילה "את" ככה שהיא רצתה שאני אגיד את זה מתוכי. אמרתי לה "לחבק אותך" וזה יצא לי ככה בלי לחשוב כמעט. היא אמרה "בואי תחבקי" ואני התרוממתי על הברכיים וחיבקתי לה את הרגליים כשהיא שכבה על המיטה ונישקתי אותן וקברתי את הראש עליהן הכי קרוב שאפשר. אחרי דקה שהייתי ככה היא אמרה לי "תפתחי את הארון" ואני קמתי ופתחתי אותו. היא חשבה קצת ואז אמרה "תוציאי את החליפה השחורה שם מימין" ואני הוצאתי את הקולב והראיתי לה את החליפה. היא ביקשה שאני אניח את החליפה על המיטה ואז אמרה "תוציאי את המגבת הירוקה מלמטה" ואני פתאום נזכרתי שיש את הבגדים בסלון שאני צריכה לשים בארון ואמרתי לה את זה. היא אמרה "עזבי את זה עכשיו. קחי את המגבת ולכי להתקלח. עבדת קשה היות והזעת. אני אתקלח אחריך". הוצאתי את המגבת מהארון ורעדתי מהתרגשות רק מלחשוב על להתקלח באמבטיה שלה כי זה כאילו היא מכניסה אותי למקום מאוד פרטי ולא ידעתי למה היא מבקשת את זה אבל זה מאוד שימח אותי. כשכמעט יצאתי מהחדר היא קראה לי שוב "משרתת..." ואני חזרתי אליה ואמרתי "כן גבירתי?" ושוב התרגשתי והיא אמרה "נתקלח ואז נצא. אני מזמינה אותך למסעדה היום". אמרתי "תודה גבירתי" ואז הרגשתי שזה לא מספיק כי דמיינתי איך אני יוצאת איתה למסעדה וזה נראה לי כל כך חלומי אז ירדתי שוב על הברכיים וחיבקתי את הרגליים שלה ואמרתי "תודה גבירתי".
התקלחתי מהר ואחר כך היא התקלחה ולבשה את החליפה השחורה והיא נראתה כל כך יפה ומרשימה ואצילה. אכלנו במסעדה ואפילו קראתי לה גבירתי במסעדה כמה פעמים למרות שעדיין קצת פחדתי שמישהו ישמע ומה יחשבו אבל שמחתי שהיא לא ביקשה שאני אפסיק עם זה שם ובגלל זה כבר לא היה לי אכפת כל כך כי אחרי כל היום הזה והמכתב ומה שדיברנו הרגשתי שהיא גבירתי יותר מהכל ושאני המשרתת שלה.