חלום מתגשם

גם כשקמתי בבוקר עוד לא נרגעתי מכל מה שקרה. מצד אחד התרגשתי כי סוף סוף אני אלך לגבירתי היום אחרי המון זמן שלא נפגשנו ומצד שני הרגשתי שכל הסיפור הזה סתם קילקל ועכשיו אני תקועה במצב לא נעים כזה עם הבחור ההוא ועם גבירתי וגם קצת עם חברה שלי שבטח התכוונה למשהו טוב אבל היא לא יודעת מה יצא פה.

חיכיתי שגבירתי תתקשר ורק קצת לפני הצהריים היא התקשרה ושאלה מה שלומי ואם ניפגש היום וזה היה לי מוזר שהיא שואלת כי תמיד היא פשוט אמרה לי לבוא ועכשיו היא כאילו לא היתה בטוחה ואמרתי לה שאני מאוד רוצה ושאלתי אם היא מרשה לי. היא אמרה שאם ככה אז היא תאסוף אותי עוד חצי שעה ושאלתי אם היא לא עובדת היום והיא אמרה שהיא החליטה לעבוד רק חצי יום ונלך יחד לעשות קניות.

התלבשתי והתכוננתי מהר כדי לא להתעכב כשהיא תגיע. היא אספה אותי וכשנכנסתי למכונית שלה התרגשתי לראות אותה. היא חייכה והיתה נחמדה ושאלה שוב איך עברו הימים האלה ואני אמרתי לה שהתגעגעתי אליה נורא ורציתי שאני אגלה שכל מה שקרה היה סתם חלום לא נעים והכל חוזר להיות כמו קודם. ואז היא שאלה אם התגעגעתי אליה או התגעגעתי להיות משרתת שלה וחשבתי על זה ואצלי זה אותו דבר וקשה לי להפריד אבל לא ידעתי מה להגיד לה ומה היא חושבת על זה. אמרתי לה שאני מאוד אוהבת לשרת אותה גם כשהיא לא בבית אבל שכשהיא איתי אני מרגישה את זה הרבה יותר והיא שתקה ואני התחלתי להסתבך עם התשובה שלי. היא לא אמרה לי מה היא חושבת על זה ורק אמרה פתאום להוציא מהתיק שלה את הרשימה של הקניות שהיא הכינה ועט ולהוסיף שם כמה דברים שהיא לא רשמה וחשבתי אם היא בכלל הקשיבה לי כשניסיתי לענות לה או שהיא רק חשבה מה להוסיף לרשימה.

הלכנו לסופר ועשינו קניות יחד וזה היה מוזר. לפעמים כשאני עושה לה קניות אני מדמיינת אותה לידי אומרת לי מה לקנות ולאן ללכת וזה מרגיע אותי אבל עכשיו זה דווקא היה יותר מלחיץ שהיא באמת איתי. קנינו די הרבה דברים ודווקא לא עשינו משלוח אלא סחבנו הכל למכונית ואחר כך גם סחבנו את כל השקיות למעלה וזה היה די קשה. סידרנו הכל בארונות ובמקרר וגבירתי הרתיחה קומקום ושאלתי אותה אם היא רוצה קפה. היא אמרה "כן" והלכה לסלון לעשן ואז אמרה לי שהיא רוצה שאני אנקה היום את הבית. הכנתי לה קפה והתחלתי לסדר ולנקות ובגלל שהיא ישבה בסלון התחלתי מהחדר שלה והכניסה ורק אחר כך כשרציתי לנקות את הסלון באתי לשם ולא היה לי נעים להגיד לה שאולי היא רוצה ללכת לחדר שלה בזמן שאני מנקה פה אז רק התחלתי לנקות את האבק מהדברים שם והיא ישבה שם והסתכלה עלי ונזהרתי כל הזמן לנקות טוב ולא לעשות טעויות ולהראות לה איך אני תמיד מנקה כשהיא לא פה. היא קמה והלכה לשירותים ואז חזרה ושאלה למה לא ניקיתי שם ואמרתי לה שאני מנקה שם תמיד בסוף אחרי שאני מנקה את כל הבית והיא אמרה "טוב..." והתישבה שוב בסלון ואני שאלתי אם היא רוצה שאני אנקה שם עכשיו אז היא אמרה שאני אעשה כמו שאני רגילה אבל אמרה לי שאני לא מנקה מתחת לוידאו ושאני צריכה להזיז אותו ממש ולנקות מתחת עם סמרטוט. כל הזמן הרגשתי שאני לא מצליחה להיות בסדר היום וכל הזמן היא לא מרוצה ממני ורציתי לבכות אבל לא רציתי שהיא תראה אותי בוכה ותחשוב שקשה לי כשאני אצלה.

כשהתחלתי לטאטא את הסלון היא שאלה אם חשבתי על מה שדיברנו עליו בטלפון וידעתי למה היא התכוונה. אמרתי לה שזאת היתה טעות והייתי קצת שיכורה והיא שאלה אם דיברתי איתו מאז. אמרתי לה שלא והיא שאלה למה לדעתי זאת היתה טעות. הפסקתי לטאטא והתחלתי להגיד לה שהיא הכי חשובה לי בעולם ושאני יודעת שאני לא יכולה גם להמשיך להיות משרתת שלה וגם שיהיה לי חבר והתחילו לעלות לי דמעות בלי שליטה. היא אמרה לי "תמשיכי לנקות למה הפסקת?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והמשכתי לטאטא את הסלון. היא שאלה אם לא הייתי רוצה חבר ואמרתי לה שאני לא חושבת שאני רוצה עכשיו חבר וכמה שדיברתי על זה פתאום הרגשתי עוד יותר אשמה במה שקרה ונזכרתי איך כל זה קרה בעצם כשלבשתי את השמלה שהיא נתנה לי וכולם אמרו לי שהיא יפה עלי וזה היה ממש כמו הרגשה שאני בוגדת בה. היא שאלה שוב אם אני חושבת שיותר טוב לי להיות פה וכל המחשבה הקודמת עוד היתה לי בראש ואמרתי לה שזאת תהיה בגידה מצידי אם אני אלך להיות עכשיו איתו. בדיוק סיימתי לטאטא והיא אמרה לי ללכת להביא את הדלי והסמרטוט לשטוף פה ועדיין נשארה לשבת ואני חזרתי והתחלתי לשטוף וממש הזעתי גם בגלל שעבדתי קשה וגם בגלל כל המצב הזה וטיפה של זיעה נפלה על הרצפה ופחדתי שהיא תראה את זה ותגיד לי שאני רק מלכלכת ולא מנקה בכלל. היא שאלה למה אני חושבת שזאת תהיה בגידה וכל הזמן היא דיברה בקול כזה קר ורציני ואני נזהרתי מכל תשובה שלי והקול שלי רעד. אמרתי לה שלא התכוונתי שעכשיו בגלל שלא נפגשנו כמה ימים זה יגמר כי אני לא רוצה שזה יגמר ושסתם יצאתי ביום שישי וזה יצא ככה ולא תיכננתי את זה. ואז היא שוב שאלה "אמרת בגידה - למה זה בגידה?" והיה לי ממש קשה להגיד לה אבל סיפרתי לה על זה שיצאתי עם השמלה שהיא קנתה לי והיא אמרה שזאת השמלה שלי ואני יכולה ללבוש אותה מתי שאני רוצה ושזה לא נקרא בגידה. רציתי לבכות והיא שוב אמרה לי להמשיך לשטוף את הרצפה והרימה רגליים שאני אוכל לשטוף את הכל ואני הסתכלתי על הרגליים שלה וכל כך רציתי לחבק אותן ושנשכח מהכל אבל היא שוב אמרה לי להמשיך ולא לחלום. המשכתי לשטוף ואז נזכרתי איך רק בפעם האחרונה שהייתי פה עוד חשבתי איך זה יהיה להיות משרתת שלה ממש ולגור פה כל הזמן ואיך חשבתי שאני מוכנה לוותר על כל החיים הרגילים שלי בשביל זה והמחשבה על זה שוב ריגשה אותי ואני יודעת שאני רוצה את זה. אמרתי לה שאני רוצה להיות משרתת שלה ולא לוותר על זה והיא שאלה "את בטוחה?" ואמרתי לה "כן גבירתי". היא חיכתה רגע ואמרה שהיא לא יכולה להגיד לי מה לעשות במצב הזה וזאת החלטה שלי ושהיא לא רוצה שבגללה ידפקו לי החיים ואז לא התאפקתי והתחלתי לבכות ממש. אמרתי שאני יודעת ואני לא רוצה שהיא תחשוב שהיא הורסת לי את החיים ושאני אוהבת להיות פה ושמחה שאני משרתת שלה וזה חלום שהתגשם לי ואז היא שאלה "אז אם הכל כל כך טוב למה את בוכה?"

השתתקתי והיא אמרה לי לשבת ואני ישבתי על הריצפה ליד הספה וחשבתי שהיא תרגיע אותי אבל היא קמה ולקחה את המגב והתחילה לשטוף במקומי את הרצפה ואני צעקתי "לא... אני רוצה לשטוף" והיא אמרה "שבי ותרגעי שם" והרגשתי כאילו זה סיוט כזה שאני יושבת ולא יכולה לקום והיא שוטפת במקומי והכל נהרס לנו ולא יכולתי להתאפק ואמרתי לה "אני רוצה להיות המשרתת שלך לתמיד אני רוצה תמיד להיות פה!" והיא רק המשיכה לשטוף את הרצפה מהר וחזק ולא כמו שאני עושה בזהירות. בדיוק התחיל לרדת גשם די חזק והיא אמרה לי "רוצי תסגרי את כל החלונות בבית!" ועוד היה קשה לי לקום אבל היא ממש צעקה "קומי כבר!" ואני רצתי והסתובבתי בבית לסגור את החלונות ולא יכולתי להפסיק לבכות.

הגשם הפסיק מהר וכשחזרתי גבירתי כבר היתה עם הדלי והמגב בדרך חזרה לאמבטיה ורציתי לקחת את זה ממנה ולחזור לעבוד אבל לא ידעתי איך להגיד לה ופחדתי מאיך שהיא תגיב. היא נראתה ממש עצבנית עלי לא כמו קודם שהיא דיברה בשקט כזה אבל אני לא יודעת מה עשה לי הרגשה יותר גרועה כי לפעמים דווקא כשהיא צועקת עלי וכועסת אני פחות מפחדת כאילו זה מרגיע אותי אם היא אומרת לי בפירוש שאני לא טובה ועכשיו לא ידעתי מה היא חושבת על כל זה ורציתי לשאול אותה. היא רוקנה את המים מהדלי ושטפה את הסמרטוט ואני הרגשתי כמו אידיוטית שאני רק עומדת שם ומסתכלת עליה ובוכה ואז היא הסתובבה אלי ואמרה לי "את רוצה להיות משרתת שלי לתמיד?" ואני שמחתי ואמרתי "כן גבירתי" והיא שאלה "מה זה אומר בדיוק? מה זה לתמיד?" ואמרתי לה את כל מה שחשבתי שאני רוצה לגור פה ולא רק לבוא וללכת כל יום והיא נראתה מופתעת מזה ובגלל זה שניה אחרי שאמרתי את זה הצטערתי. היא אמרה "ואיזה חיים יהיו לך? לא יהיה לך חבר? לא יהיו לך חברות? כל החיים רק תשרתי אותי?" ואני אמרתי לה "כן גבירתי אני מרגישה ככה". היא ביקשה סיגריה והבאתי לה והיא התישבה על הקצה של האמבטיה וראיתי שגם היא מזיעה מהשטיפה והיא אמרה לי "אבל אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לשעבד אותך" ואני ניסיתי לענות והיא סימנה לי לשתוק אז שתקתי והיא המשיכה להגיד שבגלל זה היה לה חשוב מהתחלה שיהיו לי ימים חופשיים ושאני אצא עם חברות ואהיה גם בבית וכל מה שקורה פה זה נהדר והיא מעריכה את מה שאני מרגישה אבל אנחנו צריכות לחשוב על הכל שוב ושאולי זאת היתה טעות שישנתי פה. ירדתי על הברכיים מולה ואמרתי לה שאני מצטערת ואני לא רוצה שזה יהיה ככה ושאני פשוט רוצה להיות משרתת שלה איך שהיא תקבע ואמרתי שוב שאני לא רוצה לצאת עם הבחור ההוא ואני יודעת את זה עכשיו. רציתי לנשק את הרגליים שלה ופתאום פחדתי להתקרב אליה ואז היא אמרה שוב "זאת ההחלטה שלך ורק שלך" ואני אמרתי לה "גבירתי בבקשה בואי נחזור להיות כמו קודם. כל הימים האלה חשבתי כמה אני רוצה לחזור לפה ולהיות איתך ואני מצטערת שיצאתי בכלל איתם ביום שישי כי זה הרס הכל" והיא אמרה "זה לא הרס כלום. יצאת כי היית צריכה לצאת. בדיוק על זה אני מדברת. את לא מבינה?" ואני הורדתי את הראש ואמרתי "כן גבירתי אני מבינה ואמרת שזאת החלטה שלי ואני רוצה להיות המשרתת שלך גבירתי".

היא איפרה את הסיגריה לתוך האמבטיה ואמרה לי שכדאי שאני אלך עכשיו ואז באמת נצמדתי לרגליים שלה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה ולא רוצה ללכת ככה אבל היא אמרה "שתינו צריכות לחשוב ונדבר מחר" וליטפה לי את הראש שם ואז הקימה אותי ואמרה לי לשטוף פנים וגם שאני לא אדאג והיא תמשיך לנקות פה הכל ואמרה שוב שנדבר מחר. וככה הלכתי משם ולא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מעל זה שאני רוצה שנהיה כמו פעם ולהמשיך להיות משרתת שלה ולשכוח מכל מה שהיה והיא צודקת שזאת ההחלטה שלי אבל אני החלטתי ועכשיו אולי זה מאוחר מדי כי פחדתי שהיא כבר לא רוצה.

קמתי ביום שישי וישר נזכרתי ששוב זה סוף שבוע וזה יצא הרבה ימים שאני לא אראה את גבירתי אלא אם כן היא תגיד לי לבוא פתאום. רק המחשבה על זה שכל כך הרבה ימים עוברים בלעדיה שיגעה אותי ובמיוחד אחרי שהרגשתי כל היום כיפור הזה כמו בכלא שאני חייבת להיות בבית עם אמא שלי ועם סבתא שלי ואפילו להיות לבד ממש לא יכולתי כי אני לא מרגישה שם בבית.

כל הזמן רציתי כבר להתקשר אליה אבל אמרתי לעצמי שאולי אני אתן לזה עוד זמן כי העדפתי שהיא תתקשר ולא רציתי להפריע לה. שתיתי קפה וקראתי עיתון אבל לא יכולתי להפסיק להיות במתח ואז כשהטלפון שלי צילצל קפצתי משמחה ורצתי לחדר וסגרתי את הדלת עוד לפני שעניתי בכלל ורק אז ראיתי שזאת לא היא אלא חברה שלי. היא אמרה לי שהם יוצאים היום בערב והציעה לי לבוא ואמרה שיהיו אנשים ממש נחמדים ולא היה לי כוח לזה אבל מצד שני אולי כן רציתי קצת לצאת ולהתאוורר ושאלתי אותה מי יהיה והיא אמרה לי שמות ושחלק זה חברים שלה שאני לא מכירה. אמרתי לה שאני עוד לא יודעת ושאני עוד אגיד לה כי באמת קיויתי שגבירתי תבקש שאני אבוא למרות שידעתי שאין לזה הרבה סיכוי. חברה שלי המשיכה להציק ולשאול אם כבר תכננתי משהו לערב ועשיתי שטות ואמרתי לה שאני לא יודעת אם אני אהיה פנויה ואז היא התחילה לשאול אם יש לי דייט ועם מי הדייט כאילו אני מסתירה ממנה משהו וממש עשתה מזה סרט שכבר יש לי חבר ואני לא מספרת לה ושאני יותר מדי מיסתורית בזמן האחרון וניסיתי להרגיע אותה בלי להיות מגעילה אליה וזה היה ממש קשה אז בסוף אמרתי לה שאני אבוא איתם רק בשביל שהיא לא תמשיך עם הסיפור הזה וחשבתי שמקסימום אם אני אלך לגבירתי או סתם לא יתחשק לי אני פשוט לא אענה לטלפון שלה ואבריז.

הייתי כל כך עצבנית אחרי זה שלקח לי עוד כמה דקות לשכב ולהירגע. היא באמת יכולה להיות מציקה החברה הזאת למרות שתמיד הסתדרנו ואנחנו חברות טובות הרבה זמן. שוב חשבתי על זה שהשתניתי ואולי בגלל זה היא פתאום נראית לי מציקה כזאת וחשבתי אם גם אני הייתי פעם כזאת ואם היו אומרים עלי שאני מציקה וכל זה אבל באמת היה לי קשה להיזכר איך הייתי פעם אפילו שזה לא היה כל כך מזמן.

הייתי חייבת להירגע מזה אז הלכתי להתקלח ולקחתי את הטלפון איתי לשם אפילו שאמא שלי היתה בבית אבל היא לא ראתה שאני לוקחת אותו. התקלחתי וגם סתם ישבתי עם הזרם של המים על הפנים ועצמתי עיניים ככה וניסיתי לשכוח איפה אני ובכלל לשכוח מכל הדברים המרגיזים האלה עם ההרגשה שאני כלואה בבית וההצקות של אמא שלי ושל חברה שלי וזה שאני מתגעגעת כל כך לגבירתי ולא יכולה לעשות כלום. כל המקלחת היא לא התקשרה וכשיצאתי החוצה האצבעות שלי כבר היו ממש מקומטות מהמים. נכנסתי לחדר להתלבש וניסיתי לכתוב עוד קצת ולא הצלחתי להתרכז ואז החלטתי שזהו אני מתקשרת אליה עכשיו כי אחרת אני באמת משתגעת.

היא ענתה והקול שלה למרות שאני כל הזמן מדמיינת אותו היה פתאום כזה ברור והבנתי כמה באמת התגעגעתי לשמוע אותו. ישר שאלתי אם אני מפריעה ואם זה בסדר שהתקשרתי והיא אמרה "בטח חמודה" ושאלה איך היה יום כיפור ואמרתי שהיה בסדר ושאלתי איך היה לה עם הצום והכל. היא אמרה שהצום עבר טוב ואפילו לא כאב לה הראש כמו שלפעמים קורה ושהיא אוהבת את השקט הזה פעם בשנה ואז היא שאלה שוב איך היה לי ומה עשיתי. סיפרתי לה שלא צמתי ואיך שהיינו אצל סבתא שלי וכל הזמן חשבתי על דברים וישנתי והרגשתי שאני רוצה שהיום הזה כבר יעבור והיא אמרה שזה טוב לחשוב ככה על עצמי ועל העבר ועל מה שמרגישים ובדיוק בשביל זה יש את היום הזה. היא שאלה אם כתבתי ביומן והרגשתי את העור שלי מצטמרר כשהיא הזכירה את זה. אמרתי לה שביום כיפור לא כתבתי אבל כתבתי כשחזרנו הביתה וגם היום קצת והיא אמרה שזה מקסים שאני כותבת איך אני מרגישה וכל מה שעובר עלי. שאלתי אותה אם היא רוצה לקרוא והיא שוב אמרה שלא ושאם היא תקרא אז גם הכתיבה שלי לא תהיה אותו דבר כבר ואת זה לא ממש הבנתי אבל היא אמרה את זה בצורה מאוד בטוחה אז לא התווכחתי.

לא התאפקתי ושאלתי אותה מתי ניפגש והיא אמרה "מתי את רוצה להיפגש?" וכבר חשבתי שהיא רוצה וישר אמרתי "עכשיו" והיא צחקה ככה ואמרה "לא לא" ופתאום הלב שלי נצבט ושאלתי אם היא לא רוצה שאני אבוא יותר והיא אמרה "משרתת..." ככה כמו שהיא תמיד אומרת לי וזה הקפיץ אותי אבל גם שימח אותי שהיא עוד קוראת לי ככה ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "ברור שאני רוצה. מאיפה באה לך המחשבה הזאת בכלל?" והרגשתי לא נעים ושאלתי שוב "היום?" אבל היא אמרה שניפגש ביום ראשון. אמרתי לה שאפשר להיפגש גם מחר והיא אמרה "את מתמקחת איתי ילדה?" ונבהלתי ואמרתי "לא גבירתי". ואז היתה קצת שתיקה כזאת לא נעימה ואמרתי לה "אני רק נורא מתגעגעת" והיא התנשפה ככה ואמרה "גם אני חמודה, אבל היום זה לא מתאים. את יוצאת היום?" וזה היה מדהים כאילו היא ידעה שחברה שלי הזמינה אותי לצאת ואמרתי לה "כן גבירתי" ואז תפסתי את עצמי ואמרתי "לא יודעת בעצם". היא שאלה למה אני לא יודעת ואמרתי לה שמצד אחד אני רוצה אבל מצד שני אני לא יודעת אם אני באמת רוצה ואז היא אמרה לי "אנחנו לא נפגשות היום. ואני יודעת שאת בעצם כן רוצה לצאת ולהתאוורר עם החברות שלך אז תצאי ותבלי" והיא צדקה כי באמת רציתי אז אמרתי "כן גבירתי" וככה זה נהיה כמו הוראה שלה שאני אצא.

השיחה הזאת הרגיעה אותי גם כי סוף סוף דיברנו וגם כי היא אמרה לי שהיא באמת רוצה שאני אמשיך להיות משרתת שלה וגם כי ידעתי שעכשיו אני יכולה לצאת בערב ובאמת הייתי צריכה את זה. אחרי הצהריים כתבתי עוד קצת וקראתי עיתון ובדקתי שוב שהתיק שלי מוכן רק ליתר ביטחון. בערב חשבתי מה ללבוש וכשהסתכלתי בארון ראיתי את השמלה שגבירתי קנתה לי וחייכתי ורציתי שוב למדוד אותה ולהיזכר באיך שהיא קנתה לי אותה ואמרה שאני יפה. לבשתי אותה ואז בדיוק אמא שלי נכנסה לחדר עם הכביסה הנקיה שלי וראתה אותי ככה ואמרה "אוי זה מקסים! את יוצאת היום?" ואמרתי לה שכן אבל אני סתם לבשתי את השמלה והיא שאלה למה אני לא אלבש אותה ליציאה וזה לא נראה לי מתאים אבל היא שוב אמרה כמה שהשמלה מחמיאה לי ושאני חייבת לצאת ככה. חשבתי שאולי גם גבירתי תשמח שאני לובשת את השמלה שלה ושהיא לא היתה רק לחג ועכשיו כל הזמן היא תהיה בארון אז באמת החלטתי לצאת ככה והסתכלתי שוב במראה ונזכרתי איך גבירתי עמדה מאחורי בחנות בפעם הראשונה שראיתי את השמלה עלי.

חברה שלי אספה אותי וגם היא אמרה שהשמלה מדהימה וזה שוב גרם לי להרגיש טוב ואז היא התחילה לשאול איפה קניתי אותה וכמה היא עלתה ולא ידעתי אם אני רוצה להגיד לה אז אמרתי שקיבלתי אותה מתנה לחג והיא המשיכה לשאול ממי קיבלתי ואיפה קנו לי אותה והרגשתי ששוב אני מתחילה להתעצבן עליה עם כל השאלות האלה אז אמרתי לה שאמא שלי קנתה לי אותה בקניון וניסיתי להגיד את זה בצורה כזאת שהיא תבין שהשאלות האלה מעצבנות אז היא אמרה "טוב אל תדאגי אני לא הולכת לקנות שמלה כזאת רק בגלל שלך יש" והיא נשמעה קצת כאילו היא נעלבה.

ישבנו באיזה פאב ופגשנו שם את החברים שלה והאמת שרק אחת היכרתי שם שהיתה איתנו בתיכון וכל השאר היו חדשים. דיברנו ככה והם שאלו מה אני עושה אחרי הצבא ואמרתי רק שאני עובדת וניסיתי להעביר נושא ובאמת אחרי זה דיברנו על דברים אחרים ודווקא היה נחמד ודי מצחיק. שתיתי יין וכולם התפעלו כאילו אני באמת יותר מבוגרת מכולם ויש לי איזה סטייל כזה של לשתות יין למרות שלפני שהיכרתי את גבירתי בכלל לא אהבתי יין וגם אצלה לא קרה הרבה ששתיתי ובעיקר היא שתתה. אחרי זה חברה שלי נתנה לי לטעום מהבריזר שלה וזה באמת היה טעים ולפני שהבנתי מה קורה היא הזמינה גם לי אחד ובאמת קצת נהייתה לי סחרחורת אבל זה היה טוב כי היתה אווירה טובה והיתה כימיה עם האנשים וצחקנו הרבה.

מה שקרה זה שהיה שם אחד שלא היכרתי ובעצם רוב הזמן אני והוא דיברנו ואני לא יודעת איך זה קרה כי לא היכרתי אותו לפני זה ואולי זה האלכוהול אבל באמת הוא היה נחמד. כשיצאנו מהפאב קיבלתי סחרחורת קצת ופתאום ראיתי שהוא מחזיק אותי וככה עד האוטו של חברה שלי הוא הלך איתי מחובק וכשהגענו לאוטו הוא אמר לי "תשמעי את ממש מקסימה..." ושאל אם הוא יכול להתקשר אלי מחר ואני לא יודעת מה חשבתי ואמרתי לו "כן" בלי להבין אולי מה באמת קורה פה ואז הוא נתן לי נשיקה על הלחי ואמר לי תודה ופתאום ראיתי איך חברה שלי וגם השניה שהיתה איתנו בתיכון מסתכלות ומחייכות וגם בדרך חזרה הן אמרו לי שהוא נורא חמוד והתפעלו שהוא ביקש ממני להתקשר וחברה שלי אמרה שהוא נורא ביישן ובחיים לא עושה כאלה דברים.

רק בבית כששכבתי במיטה פתאום הבנתי שאולי הכל היה מתוכנן ושחברה שלי כאילו שידכה בינינו ולא הבנתי איך נתתי לזה לקרות וחשבתי מה יהיה מחר כשהוא יתקשר ומה אני אגיד לו ובעיקר הרגשתי כאילו אני בוגדת בגבירתי כי פתאום אני מבלה ונהנית כשהיא לא שם ולא קשורה ועכשיו הוא ירצה לצאת איתי ולא ידעתי מה לעשות. התחלתי להזיע והעפתי את השמיכה והתהפכתי וחשבתי שאני לא אצליח לישון בגלל זה אבל בסוף נרדמתי כי כל האלכוהול הזה עשה אותי עייפה.

קמתי ביום שבת עם כאב ראש מטורף ובקושי יצאתי מהמיטה. הכנתי קפה וישבתי קצת עם המחשב ואמא שלי באה ושאלה איך היה והקול שלה הכאיב לי עוד יותר כאילו כל מילה היא כמו פטיש שדופק לי בתוך הראש. אמרתי לה שהיה בסדר אבל שכואב לי הראש והיא חייכה ושאלה אם שתיתי ואמרתי "כן" ויצא לי עצבני כזה למרות שלא באמת התכוונתי אז היא אמרה "אני אתן לך לנוח. את רוצה כדור?" ואמרתי לה "כן בבקשה" והיא נתנה לי ובאמת עזבה אותי שאני אנוח וארגע.

לקח לי עוד זמן עד שהכאב ראש עבר ולא רציתי גם לאכול כי לא היה לי תאבון וכשעבר לי הכאב ישר נזכרתי שוב במה שהיה אתמול עם הבחור ההוא ואיך עכשיו הוא יתקשר ואני לא אדע איך להגיד לו שאני לא רוצה וחשבתי גם איך אני אספר על זה לגבירתי ושבטח היא תכעס. אחרי כמה זמן הוא באמת התקשר אבל לא עניתי לו וגם זה לא היה לי נעים אבל לא הייתי מסוגלת לענות. אחרי כמה דקות גם גבירתי התקשרה וידעתי שאני אצטרך לספר לה הכל ושהיא בטח תכעס אבל איתה לא יכולתי להתעלם ולא לענות לטלפון אז עניתי. היא שאלה איך היה אתמול ובהתחלה אמרתי שהיה בסדר בלי לספר כלום אבל היא התחילה לשאול איפה היינו ומי היה והייתי חייבת להגיד לה אז סיפרתי לה ששתיתי ושמישהו התחיל איתי ונתתי לו את הטלפון. היא שתקה ואני אמרתי שאני מצטערת ושזאת היתה טעות והיא שאלה למה טעות ואם הוא לא מוצא חן בעיני ולא ידעתי מה להגיד כי הוא באמת היה חמוד אבל לא רציתי שעכשיו דבר כזה יהרוס את כל מה שיש ביני לגבירתי. לא עניתי לה והיא שאלה שוב "הוא מוצא חן בעיניך?" ואני לא יכולה לשקר לה אז אמרתי "כן אבל אני לא יכולה עכשיו שיהיה לי חבר" והיא שאלה למה ואמרתי לה שבגלל שאני רוצה להיות משרתת שלה. חשבתי שהיא תשמח שאני אומרת לה את זה אבל היא אמרה "טוב..." כזה שאי אפשר להבין ממנו מה היא חושבת על זה ואמרתי לה שוב שזאת היתה טעות. היא שאלה אם דיברתי איתו היום ואמרתי לה שהוא התקשר ולא עניתי לו והיא אמרה "זאת ההחלטה שלך. את צריכה לעשות מה שאת מרגישה בלי לחשוב על אף אחד אחר, גם לא עלי. את לא תוכלי להתחמק ממנו לנצח. לא אני זאת שלוחצת עליך" ואני אמרתי לה תודה על זה והיא שוב אמרה לי לחשוב טוב מה הכי טוב בשבילי ושנדבר מחר.

כל השיחה הזאת צבטה לי נורא את הלב והרגשתי שאני משתגעת ולא יודעת מה להחליט וידעתי שגם אם הוא לא יתקשר אז חברה שלי תתקשר ותשאל והכל יתחיל מהתחלה. גם גבירתי אמרה שזאת החלטה שלי אבל היא נשמעה קצת מופתעת ואולי אפילו מאוכזבת ממני ולא רציתי שזה יהיה ככה ושהיא תחשוב שעכשיו בגלל שעברו כמה ימים שלא נפגשנו אני פתאום שוכחת אותה ומוצאת איזה חבר והכל נגמר כי באמת אני מתגעגעת אליה ואף אחד לא יוכל לגרום לי להרגיש מה שאני מרגישה כשאני איתה.

הוא לא התקשר בסוף ואני המשכתי להשתגע מהמחשבות על כל זה ואפילו שלא היה לי נעים מגבירתי הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה לפגוש אותה מחר והיא תדע להרגיע אותי ואז אני באמת אדע גם להחליט מה הכי טוב בשבילי כמו שהיא אמרה.

כשקמתי ביום שלישי היתה לי הרגשה בטעות שזה כבר ערב יום כיפור ורק אחרי שיצאתי מהחדר וחיפשתי את אמא שלי וראיתי שהיא לא בבית התחלתי לחשוב שאולי אני מתבלבלת. הסתכלתי על הלוח שנה שיש לנו במטבח ואז ראיתי שבאמת רק מחר ערב יום כיפור והבנתי שמרוב שדיברתי על זה עם גבירתי אתמול ואולי גם בגלל שלא ישנתי בבית התבלבלו לי הימים. ידעתי שזה היום החופשי שלי אבל פתאום הרגשתי שזה יהיה יום מבוזבז כזה בגלל שעכשיו עם יום כיפור והסוף שבוע אני לא אראה את גבירתי המון זמן והיום הזה הוא סתם יום רגיל ולא חג וחבל שלא ניפגש אבל ידעתי שגבירתי קבעה מהתחלה שיום שלישי יהיה יום חופשי שלי והיא אף פעם לא מסכימה שניפגש ביום החופשי וגם פתאום היתה לי הרגשה שזה שישנתי אצלה היה לה יותר מדי ממני ונזכרתי איך אתמול היא ממש כבר התעקשה שאני אלך. רציתי שהיא תתקשר ואני אגיד לה שאני לא רוצה שימאס לה ממני אבל היא לא התקשרה כל היום.

בצהריים אמא שלי התקשרה ושאלה מה שלומי ואמרה שהיא כבר התגעגעה אלי ושוב אמרה שמאז שאני עובדת שם היא בקושי רואה אותי ופתאום הרגשתי מוזר כאילו היא באמת דואגת לי ומתגעגעת אלי ואולי נפגעת מזה שאני לא בבית כי היא תמיד היתה רגילה שאני כל הזמן פה. אמרתי לה שהיום אני בבית ומחר יום כיפור ונהיה יחד והיא אמרה "יופי חמודה תנוחי היום כי עבדת קשה אתמול" וחשבתי על איך חושבת שאני עובדת שם קשה וזה נכון שאני לפעמים מאוד עייפה מהעבודה שם אבל היא לא יודעת שזה מעייף גם במובן הנפשי כי זה לא סתם שאני רק עובדת בתור מנקה או משהו כזה.

בערב כשאמא שלי באה הביתה היא חיבקה אותי ושוב שאלה מה שלומי ואם נחתי. אמרתי לה שכן ואכלנו יחד ארוחת ערב וקצת פחדתי שהיא תציק עם שאלות על גבירתי ועל העבודה אבל היא דווקא לא שאלה על זה ורק סיפרה על העבודה שלה ועל ספר שהיא קוראת והמליצה לי לקרוא וגם הזכירה לי שביום כיפור אנחנו אצל סבתא כמו כל שנה. אחר כך ניסיתי להתחיל לקרוא את הספר שאמא שלי נתנה לי אבל לא יכולתי להתרכז וסתם ראיתי טלויזיה והייתי במחשב קצת ורציתי רק שיעבור כבר היום הזה מהר ושככה יעברו גם הימים הבאים.

ערב יום כיפור זה תמיד הרגשה מוזרה כזאת למרות שאני לא צמה. כאילו הכל נהיה יותר לאט וכל העולם הולך לעצור. כשקמתי אמא שלי אמרה לי שוב שהיא כבר התגעגעה אלי וכבר בקושי רואה אותי ושוב הרגשתי כמו שהרגשתי כשהיא התקשרה אתמול מהעבודה אז אמרתי לה כמו שגבירתי אמרה שעכשיו יום כיפור וזה יום של משפחה ונהיה יחד והיא באה וחיבקה אותי פתאום ואמרה לי כמה זה חמוד שאני חושבת ככה. שתינו קפה יחד ואפילו לא פחדתי כל כך מהשאלות שלה למרות שהיא לא שאלה דברים מביכים בכלל. אחר כך היא שאלה אם אני אוכל לרדת לקנות עוד עיתון ועוגת דבש שניקח לסבתא ואני התלבשתי וירדתי לקנות. קניתי עיתון ואת העוגה וליד הקופה של הסופר פתאום ראיתי שיש מברשות שיניים ונזכרתי שרציתי לקנות אחת שתהיה לי בתיק כשאני ישנה אצל גבירתי אז פשוט לקחתי אחת. כשהגעתי לקופה הקופאית חייכה אלי ושוב פתאום חשבתי שהיא יודעת הכל ושזה שאני קונה מברשת שיניים זה אומר את כל הסיפור ופתאום הסמקתי למרות שזה היה טיפשי והבנתי אחר כך שבשבילה אני סתם עוד אחת שקונה מברשת שיניים.

כשחזרתי הביתה ישר שמתי את המברשת שיניים החדשה בתיק שלי ונכנסתי להתקלח כי הזעתי מההליכה. התקלחתי הרבה זמן כי אני בבית ואצל גבירתי אני מתקלחת מהר ולא חופפת. כשיצאתי אמא שלי אמרה לי שכבר מאוחר ושאנחנו צריכים ללכת למרות שבעצם היה רק צהריים ושאלתי למה ממהרים כל כך אז היא אמרה שנאכל צהריים אצל סבתא ואז כבר נישאר שם. תמיד דווקא אהבתי את זה שאנחנו לא בבית ביום כיפור כי זה עשה הרגשה מיוחדת כזאת וחוץ מפעם אחת שנשארתי בצבא ביום כיפור זה תמיד היה ככה. אבל השנה דווקא לא כל כך רציתי ללכת לשם והרגשתי שאני לא אוכל להיות שם לבד כמו בבית בחדר שלי ושאם נגיד גבירתי תתקשר אז אני לא אוכל לדבר איתה בחופשיות. התלבשתי והיה מוזר שאמא שלי הזכירה לי לקחת בגדים לשינה ולקחת מברשת שיניים כי בעצם כבר היתה לי אחת בתיק אבל לא יכולתי להגיד לה את זה אז לקחתי את המברשת הרגילה שלי וככה היו לי בתיק שתיים. כשהכנתי את התיק הרגשתי קצת כמו שאני מכינה אותו לפני שאני הולכת לגבירתי אבל אז אמא שלי נכנסה ושאלה אם אני כבר מוכנה ובבת אחת כל המחשבה הזאת נעלמה וכאילו חזרתי למציאות.

בדרך לסבתא שלי אמא אמרה לי "אוי יש לך דרישת שלום" וסיפרה לי שגבירתי התקשרה להגיד לה חתימה טובה וזה נורא הרגיז אותי שרק עכשיו אמא שלי נזכרה להגיד לי ושוב כמעט צעקתי עליה אבל פתאום עלתה לי בראש התמונה של גבירתי עם פנים כועסות אז עצרתי את עצמי אבל אמא שלי שאלה "מה קרה?" ושאלתי אותה למה רק עכשיו היא אומרת לי והיא אמרה שהיא שכחה ומה האסון הגדול ובאמת היא בטח לא מבינה מה הבעיה אבל כל פעם שהן מדברות אני פתאום מפחדת שאולי הכל יתגלה ושאמא שלי תבין שאני לא סתם מנקה שם את הבית ועוזרת בקניות. ואז אמא שלי שאלה אם הכל בסדר שם ואמרתי שכן והייתי קצת חסרת סבלנות ודווקא בגלל זה היא המשיכה ואמרה שהיא מרגישה שלא נוח לי עם העבודה הזאת ושאם יש משהו שמפריע לי אז שאני אגיד לגבירתי. אמרתי לה שהכל בסדר ושדווקא נוח לי מאוד שם אבל אמא שלי כאילו לא האמינה והמשיכה להציק ולהגיד שאם לא נעים לי מגבירתי אני יכולה להגיד לה והיא תדבר איתה וזה כבר ממש הרגיז אותי גם בגלל שזה לא היה נכון ואמרתי את זה לאמא שלי והיא כאילו נתקעה עם מה שהיא חושבת ולא הקשיבה לי או לא האמינה לי וגם בגלל ששוב חשבתי על איך היא מדברת איתה וזה כאילו תוקע אותי ואני לא אוכל להיות באמת חופשיה כמו שאני רוצה אם אני כל הזמן אחשוב שהן מדברות ככה מאחורי הגב שלי.

הבעיה היתה שכמה שיותר התרגזתי אמא שלי הרגישה את זה וחשבה שזה אומר שהיא צודקת ושבאמת משהו לא בסדר וככה זה המשיך ולא ידעתי איך לשכנע אותה והיא אמרה כל מיני דברים כמו שלאמא יש תמיד חושים ושהיא מרגישה ושהיא דואגת ואני התאפקתי לא להתעצבן עליה ממש גם כי לא רציתי אחרי הפעם האחרונה ואיך שגבירתי כעסה על זה וגם כי זה בדיוק מה שגרם לה להמשיך. בסוף אמרתי לה "די אמא פשוט תאמיני לי שהכל בסדר" והיא אמרה "טוב מותק תוכלי לחשוב על זה ביום כיפור ואם תרצי תדברי איתי אחרי זה. אני לא אשאל שוב כי אני רואה שזה מרגיז אותך אבל תדעי שאת תמיד יכולה לספר לי" ואני אמרתי לה "בסדר" וידעתי שאני בעצם בחיים לא אוכל לספר לה את האמת אבל שמחתי שהיא ירדה ממני ולפחות עכשיו יהיה לי שקט.

ביום כיפור לא עשיתי כלום חוץ מלישון הרבה וקצת לקרוא ובעצם לא הצלחתי להתרכז בקריאה כי כל הזמן נזכרתי בגבירתי והלכתי אחורה בזמן ונזכרתי איך הכל התחיל ועוד לפני זה איך כל הזמן השתגעתי מגעגועים ומהמחשבות עליה כשלא היינו בקשר. נזכרתי גם איך ביום הראשון שלי בעבודה אצלה לפני הצבא בפעם הראשונה שפגשתי אותה היא ישבה איתי והסבירה לי את העבודה ומה כולם עושים והייתי נורא מתוחה מזה כי אף פעם לא עבדתי במקום כזה רציני. אני זוכרת איך כבר אז היא עשתה רושם כזה שהיא אוהבת שעושים את הדברים הכי מדויק ונכון ושאסור לטעות ודיברה כאילו אין לה הרבה זמן אלי אבל מצד שני הסבירה מאוד יפה ובפרטים. מאז בכל פעם שנכנסתי אליה לחדר הרגשתי מתח כזה וחשבתי שזה בגלל שאני רוצה שהיא תהיה מרוצה ממני ובגלל שהיא כזאת שלא אוהבת שטועים בעבודה. אני זוכרת שיום אחד היא קראה לי ושוב הלב שלי דפק כרגיל וישב אצלה מישהו והיא ביקשה ממני שאני אכין להם קפה וזאת היתה פעם ראשונה שהכנתי לה קפה ואולי פעם ראשונה בחיים שהכנתי בכלל למישהו קפה וקצת רעדתי כששמתי את הכוסות על השולחן והיא אמרה לי "תודה חמודה" עם הקול הזה שלה והנשימה שלי נעצרה. דברים כאלה אני בחיים לא יכולה להסביר לאמא שלי למשל כי היא לא תבין איך משהו כזה קטן יכול לגרום להתרגשות אבל אי אפשר להסביר את כל מה שמרגישים. אני חושבת שבאותו יום התחלתי להעריץ אותה ולנסות להתקרב אליה ואולי באותו יום גם התחלתי לחשוב על איך זה יהיה לשרת אותה בבית אבל אולי זה התחיל אחר כך ואני לא זוכרת טוב.

ככה העברתי את כל היום בשינה ובזכרונות וכמה שנזכרתי ככה יותר התגעגעתי אליה וניסיתי בכוח לברוח מזה ולחשוב על דברים אחרים אבל לא כל כך מצאתי דברים אחרים כי החיים שלי עכשיו זה גבירתי ולהיות אצלה ולשרת אותה. זה מדהים איך בזמן כזה קצר החיים שלי השתנו לגמרי כמו שכתבתי לגבירתי במכתב של ראש השנה. זה כאילו ממש הפכתי להיות מישהי אחרת שבחיים לא יכולתי לחשוב שאני אהיה.

בערב אחרי יום כיפור הלכנו הביתה ואמא שלי הסתכלה עלי ככה והיה נדמה לי שהיא כאילו רוצה להזכיר לי שהיא אמרה שאחרי יום כיפור אם אני ארצה אני אספר לה מה מציק לי אבל היא לא אמרה לי כלום ואני הלכתי לחדר לכתוב והיא ראתה טלויזיה. כל הזמן חיכיתי שגבירתי תתקשר והיה לי קשה להתרכז בכתיבה בגלל זה אבל היא לא התקשרה ונורא רציתי לדעת איך היה לה הצום ואיך היא מרגישה ואולי היא צריכה אותי מחר למשהו והחלטתי שאם היא לא תתקשר מחר אז אני אתקשר אליה ואם היא תכעס על זה אני אסביר לה שזה רק בגלל שדאגתי.

היום אני לא מספרת את היומן שלי אלא ממשיכה את המשחק עם השרביט שקלייר העבירה אלי.
הנה מה שהיא כתבה:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=18127&blog_id=12018

אז הנה שלושה דברים עלי שלא סיפרתי פה עדיין וזה באמת היה לי קשה למצוא דברים שמצד אחד לא יהיו מטופשים מדי ומצד שני לא אישיים מדי:
1. ההורים שלי גרושים ואבא שלי גר בחו"ל.
2. אני שונאת ומפחדת לטוס.
3. אני חולה על ציורים של פיות. יש לי ספר מלא בציורים כאלה שקיבלתי פעם מתנה.

לגבי בלוגים אני ממש מתנצלת בפני כולם כי אני בטוחה שיש כאן בלוגים מעניינים ויש כאן הרבה אנשים שכותבים מדהים אבל לא יוצא לי לקרוא הרבה...

שני בלוגים שאני אוהבת הם:
1. הבלוג של קלייר שהלואי שיכולתי לכתוב דברים ולתאר רגשות כל כך יפה כמוה:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12018
2. הבלוג של זרה מוכרת שיש לה אומץ לדבר על התלבטויות פנימיות ולא רק לספר דברים שקורים לה:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=1256

זהו. אני לא יודעת איך ממשיכים את המשחק עכשיו...

התעוררתי על הספה של גבירתי מוקדם בבוקר ואחרי רגע שהבנתי איפה אני ישר קפצתי ופחדתי שכבר מאוחר אבל היה שקט בבית וגבירתי עוד ישנה. אני כבר לא יכולתי להירדם כי לא רציתי שהיא תתעורר לפני שאני קמה אז קיפלתי את השמיכה ואז הלכתי לאמבטיה להתארגן. לא היתה לי מברשת שיניים ורק שטפתי את הפה ככה עם משחה ועם האצבע וחשבתי שאולי אני צריכה לשים בתיק גם מברשת שיניים למרות שישנתי פה רק פעמיים עד עכשיו. אבל אני לא יכולה לקחת את המברשת שיניים שלי מהבית כי זה יראה מוזר אז החלטתי לקנות עוד אחת שתהיה אצלי בתיק ואולי יום אחד אפילו גבירתי תרשה לי לשים אותה פה.

כששטפתי פנים גבירתי קמה ונכנסה לשירותים ובדרך אמרה לי "בוקר טוב" ואני אמרתי "בוקר טוב גבירתי" והתרגשתי מכל המצב הזה למרות שניסיתי לחשוב עליו כמו על משהו רגיל ודמיינתי אפילו שאני ככה חיה אצלה ולא רק באה והולכת כמו שזה עכשיו. חשבתי על זה אם באמת זה יכול להיות ככה שהיא תרצה יום אחד שאני אהיה משרתת שלה כל הזמן ואחיה פה וניסיתי לחשוב אם אני הייתי רוצה את זה וכמה שחשבתי יותר רציתי ואפילו שזה אומר שהחיים שלי ישתנו לגמרי אני כל כך אוהבת אותה שאני חושבת שאני מוכנה לעשות את זה.

הלכתי להכין לה קפה והיא נכנסה לאמבטיה ואז באה למטבח. היא נתנה לי נשיקה בראש כשעמדתי וחיכיתי שהקומקום ירתח והתישבה ליד השולחן. אני הגשתי לה את הסיגריות והמאפרה והיא חייכה אלי. היא לבשה רק תחתונים ושאלה אותי איך ישנתי ואמרתי לה שישנתי מצוין ותודה על שהיא נתנה לי לישון פה. הכנתי לה קפה והגשתי לה והיא שאלה "לעצמך את לא מכינה?" ובאמת בכלל לא חשבתי על זה כי חשבתי רק עליה ואיך להיות טובה בשבילה גם בבוקר כשהיא קמה. אמרתי לה "אני יכולה לשתות אחר כך" אבל היא אמרה "שטויות תכיני גם לך ונשתה יחד" אז קמתי והכנתי גם לי קפה. ישבנו ככה ושתינו וזה היה כל כך רגוע ושתקנו כי לא ידעתי מה להגיד. ואז פתאום גבירתי אמרה לי "את יודעת שאני אף פעם לא רוצה לפגוע בך" ואני לא הבנתי על מה היא מדברת ואמרתי לה "את לא פוגעת בי את עושה אותי מאושרת גבירתי" והיא אמרה "את יודעת יום כיפור מתקרב ואני יודעת שלפעמים אני פוגעת באנשים ובגלל זה אני מבקשת מהם סליחה. ואת האדם הכי קרוב אלי עכשיו" וזה שהיא אמרה שאני הכי קרובה אליה כל כך ריגש אותי ואמרת לה "תודה גבירתי אבל לא פגעת בי באמת. אני רוצה להיות כאן ולעשות את כל מה שאני עושה בשבילך". גבירתי אמרה "בכל זאת אני רוצה לבקש סליחה. לא על משהו ספציפי אלא באופן כללי. וזה בגלל שאת יקרה לי. את זוכרת שהתנצלת לאמא שלך לפני כמה ימים?" ונזכרתי בזה ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "זה לא היה קל נכון?" ובאמת זה היה לי נורא קשה ועכשיו הבנתי שהיא יודעת את זה והיא אמרה "זה אף פעם לא קל. ובגלל שאת יקרה לי חשוב לי להתגבר על המחסום הזה של לבקש סליחה. את מבינה?" ונורא התרגשתי כשהיא אמרה שוב שאני יקרה לה והבנתי שזה באמת לא קל לבקש סליחה אפילו לה ודווקא בגלל שהיא גבירתי והיא תמיד חזקה כל כך הערצתי אותה על זה כי זה נראה כמו חולשה וזה בעצם באמת להיות הכי חזקה שאפשר.

ואז בלי לחשוב על זה בכלל קמתי וירדתי על הברכיים ונישקתי וחיבקתי את הרגליים שלה והיא ליטפה את הראש שלי ואמרתי לה "גם אני מבקשת סליחה גבירתי על כל הפעמים שאני מאכזבת אותך או שאת לא מרוצה ממני" והיא ליטפה לי את הראש ואמרה "אני מאוד מרוצה ממך. אף פעם לא היתה לי חוויה כזאת" וכל כך שמחתי שהיא אומרת את זה וירדתי ממש לרצפה ונישקתי את האצבעות שלה ברגליים ושמתי את הראש שם כאילו אני בתוך חלום. אחרי כמה דקות שמעתי אותה אומרת "משרתת..." והרמתי את הראש והיא אמרה "אני צריכה להתארגן ולזוז" ואני קמתי משם וגם היא קמה ועוד ליטפה לי את הראש ואז אמרה "תסדרי פה קצת ותלכי הביתה מתי שתרצי. מחר יום שלישי ואחר כך יום כיפור וסוף השבוע. אנחנו ניפגש רק בשבוע הבא" ופתאום קלטתי את זה שעכשיו אני כמעט שבוע לא אראה אותה ולא רציתי לעזוב אותה שם. היא אמרה "לפעמים זה טוב להתרחק קצת. לבדוק את עצמנו ולהיות לבד. אני אוהבת להיות לבד ביום כיפור" וזה רק עשה אותי עוד יותר עצובה כי כשהיא אמרה לבדוק את עצמנו פחדתי שפתאום היא תרגיש שנמאס לה ממני ושהיא תרצה להישאר ככה לבד כמו שהיא היתה לפני זה. ניסיתי לחשוב על משהו להגיד ולא מצאתי כי אם היא רוצה להיות לבד ביום כיפור אני לא יכולה לבוא ואחר כך סוף שבוע באמת ולא רציתי להיות כזאת נודניקית ושהיא תחשוב שאני מכריחה אותה להיפגש אז רק אמרתי "כן גבירתי" והיא ליטפה לי את הראש ואמרה "אל תדאגי. ניפגש בשבוע הבא ונדבר בטלפון עוד לפני זה. את יכולה ללכת מתי שתרצי היום אחרי שתסדרי פה" ואני שוב אמרתי "כן גבירתי" והלכתי לשטוף את הכלים כשהיא הלכה להתלבש.

היא יצאה מהחדר שלה לבושה ואז הלכה להסתרק ולהסתדר באמבטיה וכשהיא לקחה את התיק שלה ויצאה אמרתי לה שהיא מאוד יפה והיא אמרה לי "תודה ילדה שלי" ואמרתי לה שיהיה לה יום טוב והיא אמרה לי תודה ואז אמרה לי שוב תודה על כל מה שעשיתי בשבילה אתמול והיא הלכה ואני הייתי צריכה לשבת כמה דקות רק להירגע מכל מה שהרגשתי שם.
סידרתי את הבית ואת המיטה שלה שעוד היתה קצת חמה ויכולתי לדמיין אותה שוכבת שם רגועה כזאת בלילה. בעצם לא היה לי הרבה מה לעשות שם כל היום אבל לא רציתי ללכת הביתה. טיטאתי וניקיתי אבק ואז החלטתי שאולי אני אנסה לבשל משהו. החלטתי לנסות דברים פשוטים וקלים וחיפשתי ספר בישול וכל דבר נראה לי שאו שהוא קשה מדי או שבטח אין בבית את כל מה שצריך. כשחיפשתי בספר הפכתי את הדפים בזהירות ככה כאילו לא לפגוע בו ולא להרוס שום דבר. בסוף החלטתי להכין אורז עם תירס ועוף עם דבש ושום ועשיתי רשימה של כל מה שאין בבית וירדתי לקנות. חזרתי והתחלתי להכין את הכל וכל הזמן בדקתי בהוראות שאני לא שוכחת כלום וזה היה די קשה ואפילו קיבלתי כוויה כשהוצאתי את העוף מהתנור אבל זה נראה טוב וגם הריח היה טוב ואחרי שזה התקרר גם טעמתי מזה ויצא לי בסדר.
אחרי הצהריים כבר לא יכולתי לחכות וערכתי את השולחן יפה עם כוסית ליין ומפית וכלים יפים ממש כמו במסעדה. חתכתי סלט ירקות והכנתי גם נר ארוך כזה עם פמוט על השולחן ובסוף הכנתי את הדיסק הנייד עם המוזיקה וקיויתי שגבירתי תאהב את זה ושהארוחה הראשונה שאני עושה לה תהיה מוצלחת.

כשגבירתי באה היא ניסתה לפתוח את הדלת עם המפתח מבחוץ אבל נעלתי מבפנים אז היא לא הצליחה. רצתי לדלת ופתחתי לה והיא אמרה לי "חשבתי שהלכת הביתה" ואני אמרתי לה "לא גבירתי" ולקחתי לה את התיק ושמתי במקום והיא אמרה "מה זה הריח הזה" ואני אמרתי לה "הכנתי לך ארוחת ערב גבירתי" והיא חייכה ושאלה "בישלת לבד?" ופתאום כל המתח שהיה לי הפך לגאווה כזאת ואמרתי לה "כן גבירתי". הכנסתי אותה למטבח וזה היה מוזר כי זה בעצם הבית שלה אבל הרגשתי כאילו אני קצת מארחת אותה פה. היא הסתכלה על כל השולחן ואיך שסידרתי אותו ואמרה לי שזה נראה נהדר ואני שאלתי אותה אם היא רוצה לשבת לאכול. היא אמרה "בטח. מה בתפריט היום משרתת?" והדיבור הזה שלה הרעיד אותי וסיפרתי לה מה בישלתי. היא אמרה "מממ.. נשמע נהדר" והתישבה לידה השולחן. אני מזגתי לצלחת שלה סלט ושאלתי אותה מה היא רוצה לשתות והיא ביקשה כוס מים ואחר כך יין. מזגתי לה את השתיה והיא התחילה לאכול ואז היא שאלה אותי "אז היום את מלצרית?" וזה קצת העליב אותי ואמרתי לה שגם בישלתי את הכל אז היא אמרה "וגם טבחית" ורציתי להגיד לה שגם ניקיתי וסידרתי ואז הבנתי ואמרתי לה "לא אני משרתת שלך גבירתי" והיא חייכה. שאלתי אותה אם להגיש לה את המנה העיקרית והיא אמרה שאני אכין לה ובינתיים היא תלך לשירותים. היא הלכה ואני הכנתי לה את המנה בצלחת וסידרתי יפה וגם מילאתי את הכוסית של היין שלה ואז הטלפון בבית צילצל. היא צעקה לי מהשירותים שאני אענה ואני אף פעם לא עניתי שם לטלפון ולא ידעתי מה בדיוק להגיד אבל הטלפון עוד המשיך לצלצל והיא צעקה לי "שמעת אותי?" ואני אמרתי "כן גבירתי" ועניתי לטלפון. זאת היתה החברה שלה שהיכרתי כבר אז הרגשתי קצת יותר נוח והיא שאלה אם אני לבד בבית ואמרתי לה שלא אבל גבירתי לא יכולה לדבר כרגע ואז גבירתי שאלה מי זאת ואני אמרתי לה אז היא ביקשה שאני אביא לה את הטלפון האלחוטי. דפקתי בדלת בזהירות והיא אמרה לי להיכנס וזה היה קצת מביך אז הורדתי את הראש לא להסתכל עליה אבל היא לקחה את הטלפון והתחילה לדבר כאילו זה הכי רגיל בעולם. יצאתי משם וחיכיתי במטבח ואז היא קראה לי שוב ואמרה לי להחזיר את הטלפון למקום. שוב לא הסתכלתי עליה ויצאתי ואחר כך שטפתי ידיים כי כל זה קרה באמצע הארוחה. כשגבירתי חזרה למטבח היא אמרה שהאוכל נראה מדהים והתחילה לאכול ואני חיכיתי לשמוע אם זה גם יצא טעים לדעתה. היא אמרה שזה טוב ואני אמרתי לה תודה וכל כך שמחתי ואז היא ביקשה ממני להוריד לה את הנעליים. התכופפתי ובזמן שהורדתי לה אותם היא אמרה שהחברה שלה אולי תקפוץ יותר מאוחר וזה קצת פגע בי ואני כאילו נתקעתי שם למטה והשתתקתי. היא שאלה מה קרה ולא ידעתי להסביר אבל היא שאלה שוב ואני אמרתי בסוף שחשבתי שנהיה יחד עם הארוחה שהכנתי. ואז היא הניחה את המזלג והסכין ונשענה ככה אחורה והסתכלה עלי למטה ואמרה לי "משרתת..." ואני הסתכלתי עליה ואמרתי "כן גבירתי?" והיא אמרה "כל הכבוד על הארוחה ואני מאוד שמחה שאת מכינה לי כאלה הפתעות אבל אם אני רוצה להיפגש עם חברה שלי אני מצפה שתביני שאת פה בשביל לעזור ולא בשביל להפריע לי" ואני ניסיתי לענות אבל היא המשיכה ושתקתי. היא אמרה "מאוד כיף לי איתך אבל את צריכה להבין שיש לי גם חיי חברה". אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "תני לי סיגריה" ונשמעה כועסת ואני קמתי ורצתי להביא לה סיגריה ומאפרה ואז ראיתי שהיא לא הספיקה לאכול הרבה ושאלתי אותה אם זה לא טעים לה. היא שמה סיגריה בפה וחיכתה שאני אדליק לה ואז היא אמרה לי שזה היה לה טעים אבל היא לא יכולה לאכול ולחשוב שאני מצפה שנבלה כמו חברות. אמרתי לה "גבירתי אני יודעת שאנחנו לא חברות ואני יודעת שאני המשרתת שלך" וידעתי שהיא אוהבת לשמוע את זה ורק רציתי שהיא תאכל את הארוחה שהכנתי שאני אדע שזה בסדר ושהיא כבר לא כועסת אבל היא כן כעסה.

ירדתי שוב על הברכיים ונישקתי לה את הרגליים וממש התחננתי שהיא תסלח לי ושתסכים לאכול את הארוחה ואמרתי לה שאני מצטערת ושאני מבינה שאני רק המשרתת ושאני אשרת אותה ואת החברה שלה ושאני אהיה טובה. גבירתי חשבה עוד רגע ואז שמה לי יד על הראש ואמרה "טוב. תערכי את השולחן עם עוד צלחת ועוד כוסית" ואני אמרתי לה "תודה גבירתי תודה" ונישקתי אותה שוב והיא רק אמרה "קדימה משרתת" ואני קמתי וערכתי מהר את השולחן וחשבתי שאולי נספיק בכל זאת לאכול לפני שהחברה שלה מגיעה וככה זה יסתדר. ואז גבירתי אמרה לי "קחי את הטלפון ותחייגי" ואני לא הבנתי אבל לקחתי את הטלפון וחייגתי את המספר שהיא אמרה ואז היא אמרה לי "תגידי לה שהיא מוזמנת לארוחה שהכנת כאן לשתינו".
אז נכון שהכנתי את הארוחה לגבירתי וחשבתי שזה יהיה ערב כזה שלי ושלה אבל היא צדקה שאני רק המשרתת ואני בעצמי אמרתי שאני אשרת גם את החברה שלה שתבוא אז הבנתי שזה בעצם טוב ושככה גבירתי תוכל להראות גם לחברה שלה שאני טובה וגם אני אוכל להראות שאני טובה. הזמנתי את החברה שלה והיא אמרה שזה נשמע נהדר ושהיא באה. בינתיים עד שהיא באה לקחתי את הנעליים של גבירתי לחדר וגבירתי ביקשה מסג' בכתפיים בשביל להירגע ואני עשיתי לה ורציתי לשאול אם זה באמת טוב ומרגיע אבל התביישתי. כשהחברה שלה באה פתחתי לה את הדלת והיא חייכה אלי ואמרה "היי מתוקה" וליטפה לי ככה את השיער למרות שזה היה לי מוזר ולא כל כך רציתי שהיא תיגע בי. הכנסתי אותה למטבח והיא וגבירתי נתנו נשיקות על הלחי ושאלו מה נשמע והכל ואני חיכיתי בצד עד שהחברה תתישב. הצעתי לה יין ומזגתי לה וסיפרתי לה מה הכנתי לאכול והיא אמרה שזה נשמע ומריח מצויין ואני מזגתי לה לצלחת בזהירות ושתיהן אכלו ככה ואני רק חיכיתי בצד לראות אם הן רוצות עוד אוכל או עוד יין ומזגתי להן כשהן ביקשו.

בסוף הארוחה שתיהן אמרו שזה היה טעים ונפלא ואני אמרתי תודה לשתיהן ואז הן שאלו מה יש לקינוח ולא הכנתי קינוח אז לא ידעתי מה להגיד וחשבתי שגבירתי תכעס עלי עכשיו אבל היא אמרה במקומי שיש גלידה ושאני אמזוג להן. פיניתי את הצלחות של האוכל והכנתי להן גלידה והן אכלו ודיברו ואני התחלתי לשטוף כלים ואז גבירתי אמרה לחברה שלה "נשתה קפה בסלון?" ושתיהן קמו וגבירתי עוד באה אלי ואמרה לי "תודה מותק זה היה נהדר" ורציתי שוב לנשק לה את הרגליים וכבר לא היה אכפת לי שאנחנו לא לבד אבל הייתי באמצע הכלים עם מים וסבון בידיים.

הגשתי להן קפה והלכתי להמשיך לנקות ולסדר את המטבח והכנסתי את כל האוכל שנשאר למקרר. אחרי זה באתי לסלון ושאלתי אם הן רוצות משהו וגבירתי אמרה "שימי לנו מוזיקה נחמדה. משהו שקט" ואני הלכתי להביא דיסקים ושאלתי מה היא מעדיפה ואז שמתי במערכת בסלון. גבירתי שאלה אותי אם סיימתי לנקות ולסדר את המטבח ואמרתי לה שכן והיא אמרה לי שאם ככה אני יכולה ללכת אבל לא רציתי ללכת אז אמרתי לה שאני עוד רוצה להישאר ולעזור לה והיא קמה ואמרה לי לבוא לחדר.

בדרך פחדתי שהיא שוב תגיד לי שאני לא חברה שלה אלא משרתת ושאני צריכה לעשות מה שהיא אומרת וידעתי שהיא צודקת אבל רציתי להישאר לא בתור חברה אלא להמשיך לשרת אותה וחשבתי איך אני אגיד לה את זה. כשהגענו לחדר היא ביקשה שאני אעזור לה לפתוח את השמלה ואני עזרתי לה ואחר כך עזרתי לה גם עם החזיה והוצאתי לה בגדי בית מהארון וכל הזמן שהיינו שם היא אמרה לי שהייתי נהדרת ביומיים האלה ושהגיע הזמן שאני אלך קצת הביתה ואנוח ושוב היא אמרה שצריך לדעת גם להיפרד מדי פעם. היא שאלה אם אני צמה ואמרתי לה שלא אבל שבטח נהיה אצל סבתא שלי כמו כל שנה ובכל זאת אמרתי לה שאם היא רוצה אני יכולה לבוא להיות איתה פה וזה היה מיותר והיא היתה יכולה לכעוס עלי אבל היא רק אמרה שוב שהיא צמה ביום כיפור ורוצה להיות לבד ושבשבילי זה זמן להיות עם המשפחה וחשבתי שאם אני אהיה פה איתה אני אצום אפילו שאף פעם לא עשיתי את זה ושאני אעזור לה אבל לא אמרתי לה את זה כי הבנתי שהיא רוצה להיות לבד ביום הזה. היא הסתכלה עלי ואמרה לי שאני טובה ושהיא רוצה שאני אלך עכשיו. הבנתי שאין ברירה ושהיא צודקת וירדתי על הברכיים וחיבקתי את הרגליים שלה ואמרתי לה תודה והיא ליטפה לי את הראש ואז נישקתי לה את היד כמו אז אחרי שהיא נתנה לי סטירה והיד שלה היתה חזקה כזאת ובטוחה והיא אמרה "משרתת שלי..." ואני אמרתי "כן גבירתי" אבל היא לא אמרה כלום ואני ירדתי עוד ונישקתי וליקקתי את הכפות רגליים שלה והיא אמרה "את משגעת אותי עם זה" אבל בצורה כזאת טובה לא כאילו זה מפריע לה אז המשכתי והיא התישבה על המיטה וממש מצצתי לה את האצבעות ברגליים ולא היה אכפת לי שהיא הלכה יחפה כל הזמן. היא שמה את הרגל שלה על הפה שלי ושיחקה איתה ככה ואני רק המשכתי לנשק וללקק שם כאילו אני בעולם אחר ובכלל שכחתי שחברה שלה מחכה בסלון ושהיא אמרה לי בעצם ללכת הביתה אבל אחרי כמה דקות היא אמרה שוב "משרתת" ואני הסתכלתי עליה למעלה והיא התכופפה אלי ואמרה לי "די. את מדהימה אבל אני רוצה לחזור לסלון ואת צריכה לחזור הביתה" ואני נתתי לה עוד נשיקה והיא יצאה ואז אספתי את הדברים שלי לתיק ואמרתי לשתיהן שלום ועוד שאלתי אם הן צריכות משהו אבל הן אמרו שלא אז הלכתי הביתה והלב שלי עוד דפק כל הדרך.

התעוררתי ביום ראשון בבוקר וכל מה שקרה אתמול עוד רץ לי בראש אבל כמו חלום שחלמתי בלילה. כל מה שקרה עם האורח של גבירתי ואחרי זה איך שהיא הרגיעה אותי ואמרה לי שאני צריכה לסמוך עליה ואז גם איך שהיא נתנה לי סטירה ואני נישקתי את היד שלה אחרי הסטירה. זה נראה לי בראש כמו סרט ולקח לי זמן להבין שזה באמת קרה. הכנתי לי קפה ובדיוק כשהתישבתי לשתות גבירתי התקשרה. היא עדיין נשמעה מודאגת ושאלה איך אני מרגישה ואני לא רציתי שהיא תמשיך כל הזמן לחשוב שאני עוד מפחדת ושאולי אני לא רוצה להיות משרתת שלה יותר ואמרתי לה שאני בסדר ושאולי אתמול קצת התגובה שלי קצת היתה מוגזמת. היא אמרה שזה בסדר והיא מבינה אותי אבל היא שמחה שאני מרגישה יותר טוב בקשר לזה ואז קצת שתקנו ולא רציתי שהיא תנתק ואמרתי לה "גבירתי..." והיא אמרה "כן?" ואמרתי לה "אני אוהבת להיות משרתת שלך". היא אמרה שזה מאוד נעים לה לשמוע את זה ואני שאלתי אם היא רוצה שאני אגיד את זה שוב. היא אמרה שכן ושמחתי ואמרתי לה שוב יותר חזק וברור "אני אוהבת להיות משרתת שלך גבירתי" והיא שאלה "איך את אוהבת לשרת אותי ילדה?" והרגשתי את הלב שלי מתחיל לדפוק ואמרתי לה "אני אוהבת להכין לך אוכל ולהגיש לך קפה" והיא שאלה "ומה עוד?" ונשמעה כאילו היא באמת לא יודעת כמו שהיא שיחקה איתי פעם שאני כאילו באה לראיון עבודה אצלה לתפקיד המשרתת אז המשכתי להגיד "אני אוהבת לעשות לך מסג' ולפנק אותך עם קרמים" והיא אמרה "כן..." אז המשכתי עוד ואמרתי לה "אני אוהבת לנשק את הרגליים שלך ולהרגיש שאת מרוצה" והיא שתקה וחשבתי מה עוד להגיד ואז אמרתי "אני אוהבת להרגיש שאני שייכת לך". היא שאלה "את שייכת לי?" ופתאום חשבתי שאולי זה היה מוגזם להגיד את זה אבל זה כבר היה מאוחר מדי אז אמרתי "כן גבירתי... לא?" והיא אמרה "את שואלת אותי? תגידי מה את מרגישה" ושוב חשבתי על זה וזה מה שהרגשתי אז אמרתי לה "אני שייכת לך גבירתי".

היא שתקה רגע ואז היא אמרה "את מדהימה" ואני לא ידעתי למה היא מתכוונת ושאלתי אותה והיא אמרה "את פשוט ילדה מדהימה... המסירות שלך... הכנות שלך... זה מקסים" ואני הסמקתי ואמרתי לה "תודה גבירתי אבל זה בגלל שאני באמת מעריצה אותך ואוהבת אותך". היא אמרה "אני שמחה לשמוע את זה ולדעת את זה משרתת" וגם אני שמחתי ואז היא אמרה "את עושה היום קניות זוכרת?" ואמרתי "כן גבירתי" ואז היא שאלה "זכרת להזיז את השעון שלך?" ובאמת שכחתי מכל זה ולא היה לי נעים להגיד לה אבל היא שאלה ואני לא משקרת לה אז אמרתי "לא גבירתי" והיא צחקה ואמרה שכדאי שאני אזיז עכשיו. אמרתי לה תודה שהיא הזכירה לי ובכלל התכוונתי תודה על כל מה שהיא והיא אמרה שהיא חוזרת לעבודה ונדבר אחר כך.

סיימתי את הקפה והלכתי להתקלח ולהתארגן. אמא שלי עשתה כביסה וכיבסה גם את הבגדים שגבירתי נתנה לי לפני החג ומצאתי אותם מקופלים יפה בסלון עם כל הבגדים האחרים שלי. שמתי אותם בתיק ושמתי גם בגדים שלי להחלפה ויצאתי עוד לפני הצהריים. הגעתי אליה הביתה וסידרתי קצת את החדר שלה ואת המטבח ואז הלכתי לעשות את הקניות. הייתי רגועה כזאת ואפילו קצת מרחפת ולא לחוצה כמו בפעמים הקודמות וזה היה טוב. הרגשתי כאילו עברתי עם גבירתי איזה שלב כאילו אני כבר יותר בטוחה במה שיש לנו וכל הזמן עוד רץ לי בראש איך שאמרתי לה "אני אוהבת להיות משרתת שלך" וזה היה נעים.
שמתי את הבגדים שלה שהיא נתנה לי בחזרה בארון שלה ושמתי את העודף מהקניות על השולחן כמו תמיד והבית כבר היה מסודר ונקי אז החלטתי לאכול משהו עד שהשליח עם הקניות יגיע.

אחרי שאכלתי שטפתי את הכלים וניקיתי את המטבח ואז השליח הגיע וסידרתי את כל הדברים. רציתי להכין לגבירתי ארוחה גדולה ויפה אבל לא ידעתי איך כי אני לא בשלנית וזה שיגע אותי. חשבתי איך לפנק את גבירתי היום ואז עלה לי רעיון והתחלתי לקשט את האמבטיה עם נרות וקצת פרחים ושמתי גם קטורת והכנתי גם את הדיסק הנייד שלה עם מוזיקה שהיא אוהבת. רציתי שתהיה לה היום אמבטיה נעימה כזאת ומרגיעה ובדקתי המון פעמים שהכל במקום ואיך זה נראה. קצת לפני שהיא היתה צריכה לחזור גם פתחתי בקבוק יין ומזגתי לה כוסית ושמתי שם ואחר כך הדלקתי עוד נרות בבית וכיביתי את האורות ואז ישבתי לחכות לה ולא היתה לי סבלנות וכל הזמן עוד קמתי ובדקתי שהכל באמבטיה יפה ומסודר והפעלתי שם את המוזיקה. אחרי כמה זמן שנראה לי המון זמן היא הגיעה ואני פתחתי לה את הדלת וחייכתי ואמרתי "שלום גבירתי". היא הסתכלה מסביב על כל הנרות ושאלה "מה זה?" ואני לקחתי את התיק שלה ושמתי במקום ונתתי לה יד ואמרתי לה לבוא איתי ואז לקחתי אותה לאמבטיה וכשהיא ראתה את כל מה שהכנתי היא אמרה "וואו הכנת את כל זה בשבילי?" ואני אמרתי "כן גבירתי הכנתי לך אמבטיה מרגיעה. את אוהבת?" והיא אמרה "זה מקסים ילדה שלי" וחיבקה אותי מאחורה ואני הייתי כל כך שמחה שהצלחתי לעשות משהו שישמח אותה ושחשבתי על זה בלי שהיא ביקשה בכלל. התכופפתי וחיבקתי ונישקתי את הרגליים שלה ואז התחלתי לפתוח את הסנדלים שלה והיא הורידה אותם ואני התכופפתי עוד והייתי ממש על הרצפה ונישקתי לה את האצבעות ברגליים ואז הרגשתי את המכנסיים שלה נופלים ומכסים לה את הרגליים והיא ככה יצאה מהם ואני הסתכלתי למעלה וראיתי אותה מסתכלת עלי ומחייכת ומורידה גם את החולצה והיא עמדה ככה עם תחתונים וחזיה מעלי ואמרה לי "משרתת" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "למה האמבטיה עדיין לא מלאה?" ואני קמתי אבל נשארתי על הברכיים ופתחתי את המים שם ובדקתי שהם נעימים והוספתי סבון שיהיה קצף. היא אמרה "משרתת מה שכחת?" ואני הסתכלתי מסביב לראות מה שכחתי שם כי הרי בדקתי המון פעמים שהכל כמו שצריך ולא ידעתי והיא אמרה לי "סיגריות ומאפרה משרתת" ואני אמרתי "כן גבירתי סליחה" והלכתי להביא אותם. כשחזרתי היא ישבה על הקצה של האמבטיה ונגעה ככה במים שזרמו שם וחייכה ואני שמתי את הסיגריות והמאפרה על השיש ואספתי את הבגדים שלה מהרצפה וקיפלתי ושמתי בצד. היא אמרה לי "תעזרי לי עם החזיה ובגלל איך שהיא ישבה לא יכולתי לעמוד מאחוריה אז התכופפתי ופתחתי את החזיה שלה בלי לראות ככה מסביב והציצים שלה נראו מדהימים עם האור של הנרות. לקחתי את החזיה ושמתי בכביסה ואז האמבטיה כבר היתה די מלאה וגבירתי נעמדה והסתכלה עלי וחיכתה והידיים שלי רעדו כשהבאתי אותם לתחתונים שלה והסתכלתי עליה לראות אם היא באמת רוצה שאני אוריד אותם בשבילה. היא חייכה ואני הייתי בטוחה שהיא יכולה לשמוע את הלב שלי דופק. משכתי את התחתונים שלה למטה והיא יצאה מהם ועמדה מעלי ככה ערומה לגמרי ואני שמתי את התחתונים בכביסה והיא נכנסה לאמבטיה והתישבה שם.

לא ידעתי אם להשאיר אותה לבד או שהיא עוד רוצה שאני אהיה שם ורציתי לשאול אבל היא כאילו קראה לי את המחשבות ואמרה "את אוהבת לשרת אותי?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אז תשרתי אותי" ונשכבה באמבטיה וסגרה את הברז ופתאום נהיה שקט כזה מרגיע ושמעו שוב את המוזיקה. הגשתי לה את היין והדלקתי לה סיגריה והיא חייכה ושתתה ועישנה שם ואני שוב לא ידעתי אם להישאר ומה לעשות והיא אמרה "איזה כיף זה..." ואני חייכתי ואמרתי "אני אוהבת שאת מרוצה גבירתי".

אמרתי לה שהייתי רוצה להכין לה ארוחה ושאני לא יודעת איך והיא אמרה שאני אלמד ושהיא מרשה לי לנסות לבשל כאן כשאין לי מה לעשות וכשהיא לא בבית רק בזהירות. אמרתי לה "תודה גבירתי" ומאוד שמחתי שהיא מסכימה כי באמת עד עכשיו הרגשתי מתוסכלת מזה. ואז היא אמרה לי "בינתיים ילדה קחי את הספוג שם ותרחצי לי את הרגליים" ואני לקחתי את הספוג וישבתי על הברכיים מחוץ לאמבטיה ושיפשתי את האצבעות ברגליים שלה לאט ובזהירות כאילו זה משהו שביר ועדין שאסור לי לפגוע בו. היא המשיכה לשתות מהיין ואני המשכתי עם הספוג והידיים שלי וזה לא היה נוח על הברכיים אבל לא היה אכפת לי כי אפילו שהברכיים כאבו לי מבפנים הרגשתי הרגשה מדהימה של אושר.

אחרי כמה דקות היא אמרה לי "משרתת... יש עוד מקומות לרחוץ" ואני הרגשתי ממש כמו משרתת של פעם שרוחצת את המלכה ורחצתי עם הספוג את כל הגוף שלה לאט ובעדינות ברגליים ובידיים ובצוואר ובבית השחי ואפילו את הבטן והחזה שלה וכל הזמן המוזיקה והנרות עשו אווירה מדהימה וכל כך שמחתי שזה הצליח לי. כשהמים באמבטיה כבר נהיו קצת קרים היא אמרה לי שהיא רוצה לצאת ואמרה לי שוב תודה ושזה היה מדהים ולא ידעתי איך בכלל להסביר לה שבשבילי זה היה עוד יותר מדהים. היא ביקשה שאני אקח את הדברים משם ויצאתי ואחרי כמה דקות היא יצאה גם והבית עוד היה חשוך ומלא נרות וריח נעים והיא באה אלי ונישקה לי את הראש ושוב אמרה לי תודה.

היא ישבה בסלון ואני שאלתי אם היא צריכה משהו והיא אמרה שלא והדליקה את הטלויזיה וחיפשה מה לראות. היא אמרה לי לבוא ולשבת לידה ואני ישבתי על הרצפה ליד הרגליים שלה והיא שיחקה לי בשיער כמו שאני אוהבת. נזכרתי לספר לה שהחזרתי לה את הבגדים והיא אמרה תודה ושאלה אם הבאתי לעצמי בגדים היום או שאני צריכה אותם שוב. אמרתי לה שהבאתי והיא אמרה לי ללכת להתקלח ולחזור לשבת איתה. התקלחתי מהר ואחר כך גם החזרתי את הדיסק הנייד למקום ואז באתי וישבתי שוב לידה והיא אמרה לי להכין לנו סלט ואז נראה סרט ביחד. הלכתי והכנתי את הסלט והיתה הרגשה כזאת של בית נעים עם הבגדים שהחלפתי והנרות והשקט הזה. הבאתי את הסלט לסלון ואכלנו ככה כשהיא על הספה ואני על הרצפה וזה היה כל כך טוב ששוב בקושי יכולתי לנשום והלב שלי כמעט יצא החוצה מהגוף. ראינו סרט בטלויזיה ואני הייתי צמודה לרגליים שלה ומדי פעם אפילו נישקתי אותה שם והיא ליטפה לי את השיער ולא דיברנו בכלל. הסרט היה ארוך ולא הרגשתי שהזמן עובר וכשהוא נגמר גבירתי שאלה אותי אם אהבתי אותו ואמרתי לה שכן והיא התכופפה ולחשה לי שהיום אני ישנה פה ועוד לפני ששאלתי היא אמרה שהיא כבר דיברה עם אמא שלי כשהייתי במקלחת וזה בסדר ובשבילי זה היה הדבר הכי טוב שיכול להיות עכשיו. היא אמרה לי "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "לילה טוב מתוקה שלי". ואני עוד התכופפתי ונישקתי לה את האצבעות ברגליים ואמרתי "לילה טוב גבירתי" ואז היא הלכה לחדר שלה ואני אספתי את הכלים מהסלון ולקחתי את השמיכה שתמיד יש שם וכל כך התרגשתי שעוד שעה אולי רק הקשבתי לשקט הזה עד שנרדמתי.

בשבת כבר הרגשתי טוב וחיכיתי לבוא אליה ורק התפללתי שהיא לא תתקשר ותתחרט ותגיד לי לא לבוא בסוף. זה היה כל כך מיוחד בשבילי לבוא אליה בשבת וכל כך רציתי את זה. אחרי הצהריים אמרתי לאמא שלי שאני אלך לעבוד היום והיא שאלה אם אני בטוחה כי לא הרגשתי טוב אתמול ואמרתי לה שזה בסדר ושאני כבר מרגישה טוב. הגעתי מוקדם מדי וסתם הסתובבתי קצת ברחוב עד שעליתי לבית של גבירתי ודפקתי בדלת. היא פתחה לי והיתה לבושה יפה ולא בבגדי בית שלה ואמרה לי להיכנס. נכנסתי וישר ירדתי על הברכיים וחיבקתי את הרגליים שלה ואמרתי שוב שאני מתנצלת על אתמול והיא אמרה לי לקום. קמתי והיא עמדה מולי והסתכלה לי לתוך העיניים ואז בלי להגיד כלום היא נתנה לי סטירה. אני ישר שמתי את היד על הפנים וזה כאב לי אבל עוד יותר מהכאב זה היה מפתיע וכואב בהרגשה הפנימית. היא אמרה לי "זה על אתמול. על איך שדיברת אלי ועל איך שדיברת לאמא שלך" ואני הורדתי את הראש והתאמצתי לא לבכות ולא יכולתי להגיד מילה והיא משכה את הפנים שלי למעלה שאני אסתכל אליה ואמרה לי "את מבינה מה עשית?". אמרתי לה בשקט "כן גבירתי אני מצטערת" והיא אמרה "מה עשית? תגידי לי" ונשמעה כועסת בדיוק כמו אתמול כאילו לא עבר יום שלם. אמרתי לה "דיברתי אליך לא יפה וגם לאמא שלי ואסור לי לדבר ככה" והיא אמרה לי "הרסת לי את השבת. גרמת לי לכעוס יום שלם. גרמת לי לתת לך סטירה. זה מה שעשית" ואני פתאום הבנתי שכל הדברים הטובים שאני עושה לא שווים כלום אם נתתי לה כזאת הרגשה רעה כל השבת. אמרתי לה שוב שאני מבינה ומתנצלת ואז היא שמה מולי את היד שלה שנתנה לי סטירה ואמרה לי "תנשקי" והקול שלה לא נרגע אפילו קצת והיא היתה רצינית כזאת וכועסת וחשבתי פתאום שהיא קראה לי רק בשביל הסטירה הזאת ועכשיו היא תגיד לי ללכת ופשוט התנפלתי על היד שלה עם נשיקות. בזמן שנישקתי את היד שלה היא אמרה לי "עוד מעט באים אלי שלושה אורחים. אני רוצה שתכיני את השולחן בסלון עם צלחות כוסיות יין ומפיות שיהיה יפה ומכובד. אחר כך תיכנסי למטבח ותכיני לנו כיבוד. תכיני ברוסקטה ועוגות על מגש ותפתחי בקבוק יין. כשהם באים תכניסי אותם תושיבי אותם בסלון ותציעי להם יין" ואני אמרתי "כן גבירתי" וכל מה שרציתי זה שהיא שוב תהיה מרוצה ממני ולא היה אכפת לי אפילו שלא נהיה לבד. היא אמרה לי "קדימה תתחילי אין זמן" והלכה לחדר שלה ואני התחלתי לסדר את הסלון ואחר כך הלכתי למטבח להכין מה שהיא ביקשה.

כל הזמן שעבדתי עוד כאבה לי הלחי מהסטירה וכל הזמן ראיתי שוב בדמיון את גבירתי עומדת מולי ואיך היא נותנת לי סטירה ובשביל להירגע דמיינתי איך אני מנשקת את היד שלה אחר כך. בדיוק כשהכנסתי את הברוסקטה לתנור צילצלו בדלת ואני עוד חיכיתי רגע כי אני לא רגילה לפתוח את הדלת ככה אבל גבירתי צעקה לי מהחדר "את פותחת?" ואני רצתי ופתחתי את הדלת. היו שם החברה שלה שאני כבר מכירה ועוד זוג. החברה של גבירתי אמרה לי "היי חמודה" ואני אמרתי לכולם שלום והזמנתי אותם להיכנס. הם ישבו בסלון ואני שאלתי אם הם רוצים יין והחברה של גבירתי ענתה בשביל כולם ואמרה שכן. הלכתי להביא את הבקבוק וראיתי שגבירתי בדיוק הלכה לסלון ושמעתי אותה אומרת להם היי ונשיקות. חזרתי עם היין והתחלתי למזוג לכוסיות וגבירתי שאלה אותי "הצגת את עצמך?" ואני לא חשבתי שאני צריכה להציג את עצמי ואמרתי "לא גבירתי" והרגשתי איך כולם מסתכלים עלי כשאמרתי גבירתי אבל כל מה שראיתי זה איך גבירתי בעצמה מסתכלת עלי ומתחילה להיות מאוכזבת אז מיד אמרתי "אני המשרתת של גבירתי" וחשבתי בשניה הראשונה שאני אתבייש להגיד את זה אבל אני לא יודעת למה זאת דווקא היתה הרגשה כזאת של שיחרור ואפילו של גאווה. הם חייכו כשמזגתי את היין ואני רק חיפשתי לראות אם גבירתי מחייכת כי זה כל מה שהיה חשוב לי. היא חייכה אבל לא ידעתי אם זה חיוך בשבילי או בשביל האורחים ואני סיימתי למזוג וכולם לקחו את הכוסיות ואמרו לחיים ואני עמדתי שם בצד כאילו אני בכלל לא קיימת אז חזרתי למטבח להכין את הכיבוד. הגשתי להם את הברוסקטה והגבר מהזוג אמר "מממ זה נראה טעים" ואשתו שאלה אותו "אתה מדבר על האוכל נכון?" וכולם צחקו. הבנתי למה הם התכוונו וחשבתי שגבירתי תגיד משהו על זה אבל היא רק הדליקה סיגריה וסימנה לי עם הראש ללכת. חזרתי למטבח והתחלתי לשטוף את הכלים ושמעתי אותם מדליקים טלויזיה ומדברים על המשחק של הנבחרת בכדורגל אבל השתדלתי לא להקשיב למרות שזה היה קשה. פתאום גבירתי קראה לי וכשבאתי היא אמרה שהאורח שלה מעדיף בירה ושאני אביא לו. הבאתי בירה מהמקרר ופתחתי אותה והבאתי עם כוס אבל הוא צחק ואמר שאני יכולה להחזיר את הכוס ואשתו אמרה "איפה הנימוסים שלך" ושוב כולם צחקו ואז התחיל המשחק וישר היה גול וכולם צעקו וזה הבהיל אותי. החברה של גבירתי אמרה שאני מביאה מזל ושאני אשאר שם והסתכלה ככה על גבירתי לראות אם היא מסכימה וגבירתי סימנה לי לשבת על הרצפה לידה וככה ישבתי שם והיא שמה את היד על הראש שלי וראינו את המשחק אבל המזל שלי לא עבד ולא היו גולים והצטערתי על זה כל פעם שהם צעקו.

אף פעם לא ידעתי שגבירתי אוהבת לראות כדורגל והיה לי מוזר לראות איתה ועם החברים שלה ככה את המשחק. באמצע היא התכופפה ולחשה לי באוזן שמדי פעם אני אסתכל אם צריך למזוג עוד יין ואני באמת קמתי ומזגתי ואז ישבתי שוב.

כשהיתה מחצית במשחק החברה של גבירתי אמרה משהו על זה שגבירתי אמרה שהיא תראה לה משהו וגבירתי ושתי החברות שלה קמו והלכו לחדר של גבירתי. נשארתי בסלון עם הבעל של החברה שלה והוא שאל אותי מה דעתי על המשחק. אמרתי לו שאני לא מבינה בזה אז הוא שאל "במה את כן מבינה?" ולא ידעתי איך לענות לו. הוא התחיל לשאול כמה זמן אני משרתת ואם הייתי משרתת גם לפני זה וכל מיני שאלות על זה ואני כל הזמן אמרתי לעצמי שזה לא צריך להביך אותי אבל בכל זאת זה היה מביך. הוא המשיך לשאול ואמר גם שזה נראה לו נחמד וגם הוא היה רוצה משרתת והוא שאל אם אני יכולה להיות גם המשרתת שלו. אמרתי לו שאני משרתת של גבירתי ואז הוא שאל "ואם היא תגיד לך לעשות את זה?" ולא ידעתי מה לענות לו כי אני חייבת להיות נחמדה לאורחים אבל אני רוצה להיות משרתת של גבירתי ולא של אחרים. הוא אמר שהוא ישאל אותה והיא בטוח תסכים לנסות וחייך ככה ואני התחלתי ממש לפחד. ואז הוא שאל אם יש עוד מהדבר הזה שהיגשתי קודם ואמרתי לו שאין אז הוא אמר שזה היה טעים ושאני אכין עוד. לא ידעתי אם באמת לעשות את זה והוא אמר "היא לא אמרה לך לשרת את האורחים?" ואני קמתי והלכתי למטבח להכין עוד ברוסקטה אפילו שזה היה הוא שביקש ולא גבירתי כי זה גם היה טוב לי לא להישאר איתו שם. הוא הפחיד אותי. כשהכנתי את הברוסקטה חשבתי מה יקרה אם גבירתי באמת תגיד לי ללכת לשרת אותו או מישהו אחר ואני יודעת שאני אהיה חייבת כי היא ביקשה אבל אני בטח לא ארגיש נוח עם זה כמו כשאני משרתת אותה. גבירתי יצאה מהחדר וראתה שאני במטבח ובאה לשאול מה אני עושה ואמרתי לה שהאורח ביקש עוד ברוסקטה ופתאום הרגשתי שאולי לא הייתי בכלל צריכה להכין לו. גבירתי אמרה "הוא ביקש אה?" ואני הפסקתי להכין ואמרתי "כן גבירתי" והסתכלתי עליה ואז היא אמרה "אם הוא ביקש אז תכיני" והיא הלכה לסלון לאורחים שלה ואני באמת התחלתי לחשוב שעכשיו הוא יבקש ממנה אותי ושהיא תסכים והלב שלי דפק.

היגשתי להם את הברוסקטה שהכנתי והוא אמר "אוי תודה חמודה" וגבירתי חייכה אלי. לא ידעתי אם להמשיך לשבת איתם אבל גבירתי שאלה אותם אז אם הם רוצים קפה וכולם אמרו כן אז הם אמרו לי איך להכין והלכתי להכין להם. חזרתי לסלון עם הקפה על מגש ושוב פחדתי שעכשיו גבירתי תגיד לי שהוא ביקש אותי וכל זה. אספתי את הבקבוק הריק של היין והכוסיות ושאלתי אם הם צריכים עוד משהו והוא אמר "אנחנו צריכים עוד גולים של הנבחרת" וכולם צחקו. גבירתי אמרה לי לחכות בחדר והלכתי לשם לחכות שהיא תקרא לי אם צריך משהו. ישבתי שם בחושך ולא יכולתי לברוח מכל מה שהוא אמר לי וממה שיהיה אחרי שהוא יבקש מגבירתי שאני אהיה משרתת שלו גם. פתאום שמעתי אותם צועקים ונבהלתי אבל הבנתי מהצעקות שלהם שהיה עוד גול ואחרי דקה שוב הם צעקו ויכולתי להבין מה קרה במשחק אפילו בלי לראות. אחרי עוד כמה דקות גבירתי באה ואמרה לי לבוא להגיד לאורחים שלום ואני עמדתי לידה כשהם הלכו והשתדלתי לא להסתכל עליו. אחרי שהם הלכו היה פתאום שקט כזה וכאילו הכל נהיה ריק כמו שהקירות שכאילו לחצו לי על הראש אתמול כשהוא כאב לי נעלמו. התחלתי לאסוף את הדברים מהסלון ולסדר שם וגבירתי הלכה להחליף בגדים. כששטפתי את הכלים היא התישבה במטבח ועישנה ואמרה לי שאירחתי מאוד יפה ושהיא גאה בי וזה שימח אותי. רציתי לשאול אותה על מה שהוא אמר לי שם אבל לא ידעתי איך והיא ראתה כנראה שאני ככה רוצה להגיד משהו ושאלה אם יש בעיה. אמרתי לה שלא נעים לי להגיד והיא קמה וסגרה לי את הברז ושאלה מה קרה. היא עמדה מולי והלב שלי דפק אבל כבר לא היתה דרך חזרה ופשוט סיפרתי לה הכל. ואז היא אמרה לי "את יודעת למה הזמנתי אותך היום לאורחים?" ואמרתי לה "לשרת אותם גבירתי" וחשבתי שהיא בטח תגיד לי שהם אורחים שלה וכל מה שהם מבקשים זה כאילו היא ביקשה וידעתי שהיא צודקת אבל היא לא אמרה את זה. היא אמרה "אמרתי לך שאני סומכת עליך את זוכרת? הזמנתי אותך כי אני סומכת עליך. את המשרתת שלי כי אני סומכת עליך. ואם את מבינה את זה אז את צריכה גם לדעת לסמוך עלי בדיוק באותה מידה. את באמת חושבת שאני אהפוך אותך לאיזו שפחה שמוכרים בשוק? איך בכלל חשבת כזה דבר?" ואני הרגשתי כל כך רע פתאום וכל כך טיפשה שחשבתי ככה ולא ידעתי לסמוך עליה ואפילו פגעתי בה בזה. אמרתי לה "אני סומכת עליך גבירתי אבל פחדתי מזה והייתי חייבת להגיד לך. זה לא שאני לא סומכת עליך אל תחשבי על זה ככה בבקשה" והיא רק הסתכלה עלי וידעתי שכל מה שאני אגיד לא יעזור כי באמת פגעתי בה וכבר חשבתי שהיא עכשיו תיתן לי עוד סטירה ואפילו אולי קצת רציתי שזה יקרה אבל היא פשוט משכה אותי אליה בכוח וחיבקה אותי חזק וליטפה לי את הראש ואמרה "זה בסדר חמודה... אני מבינה שפחדת... אבל אני פה איתך ואת שלי ולא של אף אחד אחר... אני אף פעם לא אפגע בך ילדה" והרגשתי כל כך טוב בתוך החיבוק שלה ואפילו לא בכיתי למרות שהלב שלי כמעט התפוצץ בפנים ורציתי שהיא תחבק ככה בלי סוף. היא המשיכה להרגיע אותי ולהגיד "אל תפחדי... תסמכי עלי" ואני אמרתי "אני סומכת עליך גבירתי" ואחרי זה אמרתי "ואני אוהבת אותך" והיא אמרה "תעזבי את הכלים. תגמרי עם זה מחר. את רוצה לישון פה?" ואני רציתי לישון שם כי תמיד אני רוצה אבל לא רציתי שזה יהיה ככה בגלל שהיא מרחמת עלי אבל מצד שני עוד קצת פחדתי ללכת משם. היא שאלה שוב ובסוף אמרתי "לא" והיא שאלה אם אני רוצה שהיא תסיע אותי הביתה וזה היה לי לא נעים כי היא כבר היתה בבגדי בית והיה מאוחר והיא אמרה שהיא תלווה אותי למטה ותחכה איתי עד שהמונית תבוא.

אמרתי לה שאני בכל זאת רוצה לסיים עם הכלים והכל והיא שאלה אם אני בטוחה ואמרתי לה שכן כי באמת מאוד רציתי אחרי כל זה שהיא תדע שאני לא סתם ילדה מפונקת ופחדנית אלא באמת משרתת כמו שאני צריכה להיות והיא ישבה וכאילו שמרה עלי כשהמשכתי לנקות ולסדר ורק אז היא שוב חיבקה אותי ואני רציתי לנשק לה את הרגליים אבל היא לא נתנה לי לרדת לרצפה והחזיקה אותי צמוד אליה ואחר כך ירדנו למטה והיא עמדה איתי עוד כשכבר הייתי הרבה יותר רגועה עד שהמונית הגיעה ולפני שנכנסתי למונית אמרתי לה "גבירתי אני מצטערת שאני כזאת לפעמים. אני אוהבת אותך כל כך" והיא ליטפה לי את הראש ואמרה לי לילה טוב.

חזרתי הביתה עייפה וישר הלכתי לישון. קמתי עם כאב ראש נורא חזק לא יודעת למה. לקחתי כדור וניסיתי להמשיך לישון אבל לא הצלחתי להירדם. כל כך כאב לי שהרגשתי כאילו מישהו לוחץ לי בכוח על שתי האוזניים מהצדדים ומועך לי את הראש וכל תנועה קטנה שעשיתי זה עוד יותר כאב. שכבתי במיטה ולא יכולתי לזוז ואפילו בקושי יכולתי לחשוב. ואז גבירתי התקשרה ורק להגיע לטלפון ולענות היה בשבילי מאמץ. עניתי לה בקושי והיא ישר שאלה אם אני מרגישה טוב כי היא הרגישה בקול שלי שאני בקושי יכולה לדבר. אמרתי לה שכואב לי הראש נורא והיא שאלה אם לקחתי כדור ואמרתי לה "כן גבירתי". היא אמרה שאני אנוח והיא תתקשר אחרי הצהריים ואני אמרתי לה "לא... בואי נדבר עוד..." אבל היא אמרה שלא כדאי ושאני באמת צריכה לנוח ודווקא הרגשתי שהקול שלה עושה לי טוב אבל באמת הייתי חצי מתה וזה היה אגואיסטי מצידי לבקש לדבר איתה כשאני ככה.

אחרי כמה זמן ששכבתי ככה הכאב קצת נרגע אבל התחילה לי בחילה וניסיתי לקום לשירותים וממש היה לי קשה ללכת. ניסיתי להקיא אבל לא הצלחתי והייתי כל כך חלשה שהתישבתי שם על הרצפה ונשענתי על האסלה אפילו שזה בטח נראה מגעיל מהצד אבל לא יכולתי אחרת וגם לא ממש ידעתי איפה אני. קמתי משם בקושי והלכתי למטבח להכין לי קפה ואמא שלי שאלה למה ישנתי עד כל כך מאוחר ובכלל לא שמה לב שאני בקושי עומדת. אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב ושכואב לי הראש והיא אמרה לי "להביא לך כדור מותק?" וזה עיצבן אותי שהיא ככה לא קולטת מה קורה לי ולא חושבת שאולי כבר לקחתי כדור לבד. אמרתי לה "לקחתי כבר תודה" אבל מרוב שהייתי חלשה אני לא חושבת שהצלחתי שזה יצא כועס כמו שרציתי באמת. היא הציעה לי ללכת להתקלח אבל לא היה לי כוח לזה וגם אני תמיד אוהבת שהריח של הסבון של גבירתי עוד נשאר לי על הגוף וככה היא הזכירה לי וכשהיא לא שמה לב הרחתי את היד שלי ועצמתי עיניים.

בצהריים הכאב שלי נרגע אבל עוד הייתי חלשה ועצבנית ואמא שלי אמרה לי להתכונן כי צריכים לצאת לארוחת צהריים אצל דוד שלי ואז כבר באמת צעקתי עליה שהיא לא רואה שאני חולה ואין לי כוח לזה ושאולי היא תדאג לי במקום לדאוג לא לאחר. היא אמרה שהיא כן דואגת לי ושהיא לא מבינה למה אני כל כך כועסת ואמרתי לה שלא משנה ושרק תעזוב אותי וממילא אין לי תיאבון וככה גם בסוף לא באתי איתה לארוחה ונשארתי לבד בבית.

כשהייתי לבד גבירתי התקשרה ושאלה איך אני מרגישה ואמרתי לה שקצת יותר טוב אבל שעכשיו אני מרגישה חרא בגלל שרבתי עם אמא שלי. היא שאלה על מה רבנו וסיפרתי לה הכל והיא רק אמרה "טוב..." כזה מהסוג הלא מרוצה שלה. שאלתי אותה "מה?" והיא אמרה שנעזוב עכשיו ואולי נדבר על זה כשאני ארגיש יותר טוב אבל זה עוד יותר שיגע אותי כי ידעתי שיש לה מה להגיד על זה ולא רציתי להיות הילדה המסכנה שלא אומרים לה בגלל שמרחמים עליה. אמרתי לה "בבקשה תגידי לי נו..." והיא אמרה "אני מנסה להתחשב בך ומה שאני מקבלת ממך זה נו?" והיא נשמעה פתאום מאוד כועסת וישר אמרתי "סליחה גבירתי לא התכוונתי לזה" והיא אמרה לי "אמרתי לך שלא כדאי שנדבר כשאת לא מרגישה טוב". אמרתי לה "לא גבירתי באמת שאני מצטערת ואני כבר מרגישה יותר טוב" והיא שתקה כמה שניות ובכמה שניות האלה פחדתי נורא ואז היא אמרה "תקשיבי לי טוב עכשיו. כשאת צריכה לנוח אני נותנת לך לנוח, אבל אם את רוצה לדבר אז תדברי כמו שצריך. אף פעם אל תגידי לי נו ו-די וכל מיני מילים שאת צריכה לשמור לשיחות עם חברות שלך" ואני תוך כדי שהיא דיברה לא יכולתי לנשום והתישבתי על הרצפה ונשענתי עם הידיים על המיטה שלי ואז אמרתי לה "סליחה גבירתי אני כל כך מצטערת אני בחיים לא אדבר אליך ככה באמת" והיא אמרה "יש לך מזל שאת לא לידי עכשיו. אני כל כך כועסת עליך" וממש הרגשתי איך אני רועדת ורציתי להגיד לה "די" אבל המילה הזאת נעצרה לי בראש כי לפני רגע היא אמרה לי לא לדבר ככה ויכולתי להרגיש איך היא כועסת עלי דרך הטלפון אז רק אמרתי שוב "סליחה גבירתי" כמה פעמים. היא אמרה "חבל ואני כבר חשבתי להזמין אותך למחר בערב" והתחלתי להתחנן ממש "בבקשה גבירתי אני אבוא ואעשה מה שתבקשי בבקשה תני לי לבוא" אבל היא אמרה "אולי. אבל קודם כל אני רוצה שתתקשרי עכשיו לאמא שלך ותתנצלי על איך שדיברת אליה. אין לך שום הצדקה להתייחס אליה ככה כשהיא רק דואגת לך" ואני שתקתי כי לא רציתי לעשות את זה אבל גם פחדתי להגיד לגבירתי שאני לא רוצה אז היא אמרה "שמעת אותי?" ואמרתי "כן גבירתי" ואז היא אמרה "תעשי את זה עכשיו ותתקשרי אלי אחר כך" וידעתי שאין לי ברירה אז אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אל תעבדי עלי את שומעת? תתקשרי ותתנצלי עכשיו ברגע זה" ואמרתי שוב "כן גבירתי" והיא סגרה.

הידיים שלי עוד רעדו אבל לא רציתי לחכות והתקשרתי לאמא שלי. היא שאלה אם אני מרגישה יותר טוב ואמרתי לה שכן ואז אמרתי לה שאני מצטערת על איך שהתנהגתי קודם ושזה רק כי כאב לי הראש אבל שגם זה לא סיבה ואני מתנצלת. אני לא זוכרת אף פעם שעשיתי דבר כזה והתנצלתי לאמא שלי וזה היה מוזר ואולי גם לה אבל היא אמרה "זה בסדר מותק רק תנוחי ואני אבוא אחר כך בסדר?" ואני אמרתי "טוב אמא" ובאמת הרגשתי קצת יותר טוב אפילו שזה היה לי קשה. אחר כך התקשרתי לגבירתי וזה היה עוד יותר לא נעים מלהתקשר להתנצל לאמא שלי. היא ישר שאלה "התנצלת?" ואמרתי לה "כן גבירתי ואני מתנצלת גם על איך שדיברתי אליך אני יודעת שלא הייתי בסדר" והיא אמרה "טוב. ואיך את מרגישה?" ואמרתי לה שאני מרגישה טוב ופחדתי לשאול על מה שהיא אמרה לגבי מחר. היא אמרה "אין לך מושג כמה אני כועסת עליך" ואני שוב אמרתי סליחה והיא אמרה "אני מעדיפה שתביני איפה את לא בסדר ולא תדקלמי לי סליחה". זה כאב לי שהיא אמרה את זה כי באמת התנצלתי מהלב אבל זה כאב לי כי היא גם צדקה וכאב לי שהיא כועסת כל כך ולא ידעתי מה לעשות. ואז היא אמרה "חשבתי להזמין אותך מחר" ואני ישר קפצתי ואמרתי "כן בבקשה גבירתי אני רוצה לבוא בבקשה" והיא שאלה "את בטוחה שאת רוצה?" ואמרתי שוב "כן גבירתי אני בטוחה אני אהיה טובה בבקשה". היא חשבה רגע ואז אמרה "טוב. תהיי פה בשבע וחצי" ואני עוד הייתי על הרצפה כאילו אני לידה ואמרתי "תודה גבירתי תודה גבירתי".

בבוקר אחרי החג קמתי והיתה לי הרגשה מוזרה. היתה לי הרגשה שזה יום ראשון אבל מצד שני זכרתי שזה יום חמישי. חשבתי גם שאתמול היה היום שאני מנקה את הבית של גבירתי ואולי אני צריכה היום לנקות במקום אתמול אבל מצד שני ניקיתי המון לפני החג ולמרות שזה נראה שעבר המון זמן זה בעצם היה עוד השבוע. בבוקר כתבתי ביומן והתקלחתי ובדקתי שוב שיש לי בתיק בגדים וגם את המכתב שכתבתי לגבירתי וחיכיתי שהיא תתקשר. אחרי כל החג הזה כבר לא יכולתי לחכות ונורא התגעגעתי אליה אפילו שדיברנו בטלפון. הייתי לבד בבית וכשהיא התקשרה אמרתי "היי גבירתי" כמעט בצעקה מתלהבת שהפתיעה גם אותי. היא אמרה שאני נשמעת שמחה ואמרתי לה שאני מאוד שמחה. היא שאלה אם כתבתי את המכתב שהיא ביקשה ואמרתי לה "כן גבירתי" ושמחתי שאני עושה מה שהיא אומרת בזמן. היא אמרה לי "בואי ניפגש לצהריים" וקבענו בבית קפה ונזכרתי איך בפעם הקודמת שקבענו ככה בחוץ נורא פחדתי שהיא רוצה לוותר עלי אבל הפעם לא הרגשתי ככה ודווקא זה היה נשמע לי טוב כי לא נפגשנו כמה ימים ובמקום לחכות לערב ניפגש כבר בצהריים.

הגעתי לשם לפניה ועוד חיפשתי בחנויות משהו קטן לקנות לה אבל לא ידעתי מה. בסוף כבר הגיע הזמן שקבענו ולא רציתי שהיא תחשוב שאני מאחרת אז חיכיתי בבית קפה. היא הגיעה ונראתה מקסימה עם החליפה שהיא לבשה ומשקפי שמש ושיער מתוח עם קוקו. היא תמיד מתלבשת נורא מרשים לעבודה ואני זוכרת שממש הייתי מהופנטת לזה כשעבדתי שם אבל עכשיו היא מרשימה אותי גם בלי זה וגם כשהיא בבית בבגדים הפשוטים שלה. היא נתנה לי נשיקה בראש ונתנה לי יד חזקה וחמה כזאת והרגשתי שהלב שלי מתחיל לרוץ. זה היה קצת כמו בפעם הראשונה שנפגשנו אחרי שהשתחררתי. הזמנו אוכל ושתיה ואז היא שאלה אם הבאתי את המכתב. אמרתי לה "כן" והיא הורידה את המשקפיים והסתכלה לי לתוך העיניים ואמרה "מה קרה ל-כן גבירתי?" והתחלתי להזיע. אמרתי לה שחשבתי שבחוץ היא לא רוצה שידעו וישמעו והיא אמרה "אל תפילי את זה עלי. השאלה היא אם את מתביישת ולא רוצה להגיד את זה בחוץ". אמרתי לה "לא גבירתי" וניסיתי שלא יהיה אכפת לי להגיד את זה אבל היא צדקה ובאמת זה היה קשה לי למרות שלא שיקרתי לה כי באמת חשבתי שהיא לא רוצה שישמעו. היא ביקשה את המכתב ואני נתתי לה אותו והרגשתי קצת מוזר שהיא רוצה לקרוא אותו כאן. היא הדליקה סיגריה וקראה אותו ואני לא ידעתי אם להסתכל עליה או מסביב או סתם לא להסתכל לשום מקום ורק קיויתי שהמכתב ימצא חן בעיניה אחרי כל ההתלבטויות שלי. כשהיא סיימה לקרוא היא הרימה אלי את העיניים ואמרה לי "זה יפה. זה מקסים ילדה" ואני הסמקתי ושמחתי שהיא אוהבת אותו ושזה היה כמו שהיא רצתה. ואז היא שאלה אותי מה זה היומן שכתבתי עליו במכתב. היא אמרה "לא ידעתי שאת כותבת יומן" וכשהיא אמרה את זה אז באמת זה נשמע כמו ילדה שכותבת "יומני היקר" ורציתי להסביר לה שהיומן הזה חשוב לי בשביל לסדר את ההרגשות שלי ולהבין את עצמי. ניסיתי להגיד לה את כל זה אבל נראה לי שזה יצא לי קצת מבולבל וגימגמתי ואז פתאום תפסתי את עצמי ונזכרתי שאני בעצם מפרסמת את היומן באינטרנט. הרגשתי את כל הדם בורח לי מהפנים ואת כל העור שלי בצמרמורת. מה עשיתי??? איך יכולתי לפרסם הכל ככה בלי לשאול אותה ואפילו בלי לספר לה? הייתי חייבת להגיד לה אבל לא ידעתי איך וידעתי שהיא כל כך תכעס עלי שהיא אפילו לא תרצה שנמשיך לשבת פה. היא ראתה שמשהו איתי לא בסדר ושאני כמעט מתעלפת שם ושאלה אותי מה קרה לי ואני לא הצלחתי לענות ואפילו לא הצלחתי לנשום כאילו מישהו בכוח חנק אותי. היא אמרה שוב "הכל בסדר מותק? את חיוורת לגמרי אולי תשתי..." וזה רק גרם לי להרגיש עוד יותר רע שהיא רק דואגת לי ככה כשאני מסתירה ממנה משהו כזה. אמרתי לה "גבירתי" ונראה לי שאמרתי את זה די חזק אבל כבר לא היה אכפת לי מזה. היא שאלה "מה קרה? תגידי לי מה קרה" ואני לקחתי נשימה שהיתה מאוד קשה כי באמת הרגשתי שחונקים אותי והחלטתי שאני אומרת לה וזהו אבל הצלחתי רק להגיד "את לא מבינה גבירתי אני לא סיפרתי לך על היומן הזה" והיא החזיקה לי את היד ואמרה "זה בסדר חמודה מותר לך לכתוב יומן..." ואז כמעט צעקתי "את לא מבינה! אני כותבת את היומן הזה באינטרנט!" והנה זה יצא לי ויחד עם זה התחילו גם לצאת לי הדמעות.

היתה שתיקה שנראתה לי כמו המון זמן ולא העזתי להסתכל אליה. כל כך התביישתי במה שעשיתי וידעתי שהיא כועסת ומרוב שהיא כועסת היא לא יודעת איך בכלל להגיב לזה. בדיוק אז הגיעה המלצרית עם האוכל שלנו וכאילו לא ראתה שאנחנו ככה ושמה את הצלחות על השולחן ואמרה "בבקשה" שמח כזה. גבירתי ענתה לה "תודה חמודה" ואז באמת הלב שלי נצבט כי ככה היא תמיד אומרת לי ועכשיו היא אמרה את זה למישהי אחרת שהכינה לה אוכל ועלי היא כועסת. ואז הרגשתי שגבירתי לוחצת על היד שלי שעוד היתה בתוך היד שלה והיא אמרה לי "תסתכלי אלי" ואני הרמתי את העיניים אליה והתביישתי והיא אמרה "את לא מספרת שום פרט אישי שפוגע בפרטיות שלי נכון?" ואני ניסיתי להיזכר בכל מה שכתבתי לראות אם היה משהו כזה למרות שאני תמיד נזהרת אבל לא יכולתי להתרכז בזיכרון והיא שאלה שוב "נכון?" וזה הלחיץ אותי ואמרתי לה "לא. אני מספרת רק על מה שקורה ומה שאני מרגישה". היא אמרה לי להירגע ולשתות ולאכול וכבר לא היה לי תאבון אבל אכלתי קצת כי היא אמרה לי. גם היא התחילה לאכול ושוב היא אמרה לי להירגע ושאלה כל מיני שאלות כמו איפה אני מפרסמת את היומן ומה התגובות שאני מקבלת והקול שלה דווקא היה רגוע וזה עוד יותר הפחיד אותי. אולי רציתי שהיא תכעס ותצעק עלי כי הרגשתי שזה מגיע לי באמת אבל היא שאלה בשקט ולא צעקה ואני עניתי לה על כל השאלות ולאט לאט גם הפסקתי לבכות ובאמת קצת נרגעתי. בסוף שאלתי אותה "גבירתי את רוצה לקרוא את היומן ולראות שהוא בסדר?" והייתי בטוחה שזה באמת הפתרון והיא אמרה "לא. זה היומן שלך ואני לא צריכה לקרוא אותו" אבל רציתי שהיא תקרא ואמרתי לה שאני מוכנה לתת לה לקרוא כל פעם אחרי שאני כותבת ולפני שאני מפרסמת ברשת והיא אמרה לי בקול הרגוע שלה "אני לא צריכה את זה. אמרת שאת לא חושפת עלי פרטים ואני סומכת עליך".

לקחתי את הכוס לשתות והיד שלי ממש רעדה. הייתי כל כך לא בסדר בכל זה והיא לקחה את זה כל כך רגוע וזה שיגע אותי. יש דברים שאני עושה ואפילו לא מרגישה שהם לא בסדר ואז היא כועסת ואני לא יודעת עוד מתי היא תכעס ומתי לא. היא אמרה "גם את סומכת עלי נכון?" ואמרתי לה "כן גבירתי" אבל הרגשתי שזה לא אותו דבר כי אני הרבה יותר צעירה ולא תמיד יודעת מה צריך לעשות והיא אף פעם לא טועה אז איך היא יכולה לסמוך עלי? היא אמרה "יופי. את צריכה להבין שכל מה שיש בינינו מבוסס על אמון גדול. את צריכה לסמוך עלי ואני סומכת עליך" ואני שאלתי "אבל את לא כועסת עלי?" כאילו רציתי שהיא תכעס והיא אמרה "לא. היומן הזה חשוב לך ואני רוצה שתכתבי אותו ותזכרי שאני סומכת עליך". באותו רגע כל כך הערצתי אותה שהייתי מוכנה ליד כולם ככה ברחוב לנשק לה את הרגליים ולצעוק "תודה גבירתי" שכולם ידעו שהיא גבירתי המושלמת אבל ברור שלא עשיתי את זה. רק אמרתי לה בשקט "תודה גבירתי" והיא נתנה לי טישו לנגב את הפנים ואמרה לי לאכול.
אחר כך שתינו קפה והיא שוב אמרה שהמכתב שכתבתי הוא מקסים ושהיא שמחה שנתתי לה אותו. היא הכניסה אותו לתיק שלה ושאלה שוב אם אני בסדר ואם נרגעתי. אמרתי לה שכן ושלא תדאג לי ונזכרתי שהיא אמרה שהיום אני אפנק אותה אבל כבר לא הייתי בטוחה שהיא רוצה באמת. שאלתי אותה אם הולכים עכשיו הביתה והיא צחקה ואמרה שיש לה עוד המון עבודה ושאני אלך ואחכה לה שם שהיא תבוא בערב. לפני שהלכנו שאלתי אותה אם אני יכולה לחבק אותה כי ממש הייתי צריכה את זה והיא אמרה "בטח חמודה בואי" וחיבקתי אותה חזק חזק והרגשתי את הנשימות שלה עלי.

בדרך אליה קניתי לה שוקולדים כאלה ארוזים בצורת לב ושמתי אותם על השולחן בכניסה. סידרתי את כל הבית ושטפתי כלים ולא היה לי מה לעשות עד הערב אז החלטתי בכל זאת לנקות את הבית. שאבתי אבק וטיטאתי ואחר כך גם ניקיתי אבק ושטפתי את הרצפה בכל הבית והרגשתי שאני ממש מתגעגעת לזה שאני מנקה ומסדרת פה ככה. עשיתי את הבית מושלם כמו שהיא אוהבת וחיכיתי שהיא תבוא וכל הזמן הסתכלתי על השעון.

כשהיא באה כל כך שמחתי ורצתי לחבק אותה חזק כאילו היא חזרה אלי אחרי שנים. היא ליטפה לי את הראש ואמרה "רק תני לי לשים את התיק..." ואני אמרתי "סליחה גבירתי" ובאמת הרגשתי שאולי הגזמתי. היא שמה את התיק ואז היא ראתה את הקופסה של השוקולד ושאלה מה זה ואני אמרתי לה שזה ממני וקניתי את זה בשבילה. היא אמרה שזה חמוד מצידי והחזירה את הקופסה לשולחן. חשבתי שהיא תאהב את זה אבל היא נראתה כאילו היא לא ממש רוצה את זה ורק מנסה להיות מנומסת. שאלתי אם היא רוצה קפה. היא אמרה שהיא כבר שתתה יותר מדי קפה היום ושהיא דווקא צריכה להירגע. היא התישבה על הספה בסלון ושאלה אותי איך היה היום ומה עשיתי ואני סיפרתי לה איך ניקיתי וסידרתי פה ואיך חיכיתי שהיא תבוא. היא פיזרה את השיער שלה וזרקה את הקוקיה על השולחן ואז היא נשענה אחורה על הספה ואני התישבתי על הרצפה לידה והתחלתי להוריד לה את הנעליים. היא לא אמרה כלום ואני המשכתי ואחרי שהורדתי את הנעליים והגרביים שלה התחלתי לעשות לה מסג' אבל היא אמרה "שימי את הנעליים במקום קודם" ואני אמרתי "כן גבירתי" ורצתי לשים את הנעליים שלה בחדר. חזרתי לסלון והתחלתי לעשות לה מסג' אבל אחרי כמה שניות היא אמרה "אני רוצה להתקלח קודם ולהיות רגועה" ואני רציתי לספר לה שלא איכפת לי שהרגליים שלה לא נקיות אבל היא קמה והלכה לאמבטיה. היא התקלחה הרבה זמן ובינתיים כל הזמן חשבתי שהיא בטח עוד כועסת עלי בגלל שהסתרתי ממנה את היומן וחשבתי שהיא בטח רוצה שאני אלך אבל לא רציתי לוותר. מזגתי לה יין בכוסית ושמתי את זה בסלון עם המאפרה והסיגריות שלה ועם השוקולד שקניתי שכשהיא תצא זה יהיה מוכן.

היא יצאה מהמקלחת וכל הבית התמלא בריח נעים של השמפו שלה. היא לבשה רק תחתונים והתישבה שוב בסלון והסתכלה על מה שהכנתי ואז היא הדליקה טלויזיה. שאלתי אותה "גבירתי את כועסת עלי?". היא אמרה "מה פתאום למה שאני אכעס?" ואני אמרתי שבגלל הקטע עם היומן אני מרגישה שהיא כועסת. היא אמרה "חמודה אמרתי לך שאני סומכת עליך ומבחינתי זה כבר היסטוריה". ואז החלטתי שאני יותר לא מזכירה את זה כי זה סתם יכול להכעיס אותה ושאלתי אם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילה. היא אמרה "מה עם הפינוק שדיברנו עליו?" ואני לא הבנתי למה היא מתכוונת אז שאלתי אותה. היא לקחה את היין ושתתה קצת ואז אמרה לי "נשאר לי קרם רגליים או שהוא נגמר כבר?". רצתי לאמבטיה והבאתי את הקרם ובאמת ראיתי שכבר לא נשאר הרבה. היא נשענה על הצד של הספה ושמה את הרגליים על הספה ואני ישבתי על הרצפה ועשיתי לה מסג' עם קרם. באמצע היא ביקשה מהשוקולד וזה כל כך שימח אותי כי עד עכשיו היא כאילו התעלמה מזה וכבר חשבתי שלא הייתי צריכה לקנות אותו. פתחתי את הקופסה והיגשתי לה והיא אמרה שזה מעולה. המשכתי לעשות לה מסג' ככה כמה דקות ואז היא אמרה לי לשטוף ידיים ולהביא קרם פנים.

ככה פינקתי אותה בקרמים וטיפלתי לה בשיער וזה היה מאוד מרגיע גם בשבילי כי הרגשתי כאילו אני חוזרת למקום שלי ולמה שאני צריכה לעשות כמו שחוזרים הביתה אחרי ביקור אצל אנשים ופתאום אפשר להירגע ולדעת שיש את הפינה שאוהבים והכל מוכר. חוץ מזה רציתי באמת שהיא תרגיש שאני עושה בשבילה כל מה שהיא רוצה כדי לפצות אותה כי גם אם היא אמרה שבשבילה זה היסטוריה והיא סומכת עלי ואפילו לא רוצה לקרוא את היומן עדיין הרגשתי שהייתי לא בסדר. הסתכלתי עליה איך היא רגועה ונהנית מהיין והשוקולד וכל כך אהבתי אותה והערצתי אותה שם ורציתי להישאר איתה ככה לנצח. ואז היא לחשה לי "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שהיא עייפה ושאני אעזור לה לקום וללכת למיטה. נתתי לה יד ועזרתי לה לקום והיא הלכה לאט לחדר שלה ונשכבה על המיטה. התכופפתי על הברכיים ונישקתי את הרגליים שלה ואמרתי לה "גבירתי אני יכולה לישון פה היום?" והיא חשבה רגע ואמרה "אני לא בטוחה שזה רעיון טוב חמודה" ואני בלי לחשוב שאלתי "למה?" למרות שזה לא היה לעניין אבל זה יצא לי מהלב כי כל כך רציתי להישאר קרובה אליה. היא אמרה שכבר מאוחר ואמא שלי מחכה לי בבית ואני המשכתי להתעקש ואמרתי שלא כל כך מאוחר ושאני יכולה להתקשר לאמא שלי. ואז גבירתי אמרה לי "תני לי לחשוב על זה. תסדרי בינתיים את הסלון ותתקלחי ואני אמרתי "כן גבירתי" והלכתי לעשות מה שהיא ביקשה. אחרי שהתקלחתי לבשתי את הבגדים שהבאתי וזאת היתה שוב הרגשה כזאת של בית. חזרתי לחדר שלה וקיויתי שהיא תסכים שאני אישן אצלה אבל ראיתי שהיא נרדמה. חיכיתי רגע שאולי היא תתעורר ותיראה אותי אבל זה לא קרה ולא רציתי להעיר אותה. לא ידעתי מה לעשות כי היא לא אמרה לי שאני יכולה לישון שם אבל מצד שני ללכת ככה בלי להגיד שלום גם נראה לי לא טוב.

התישבתי על הרצפה שם והמשכתי לחכות קצת ואפילו חשבתי לישון שם על הרצפה ככה כמו שאני. אחר כך קמתי והסתובבתי בבית ואז חזרתי לחדר שלה לראות אולי היא התעוררה אבל היא עדיין ישנה ואני הקשבתי לנשימות הרגועות שלה והתכופפתי על הברכיים ונישקתי את הרגליים שלה ואז הרגשתי את היד שלה על הראש שלי ככה משחקת לי בשיער כמו שאני אוהבת והיא לחשה "משרתת..." והלב שלי דפק ועניתי לה "כן גבירתי אני כאן" והיא המשיכה לשחק לי בשיער ואמרה לי "היית טובה היום" ואמרתי לה "תודה גבירתי" ורציתי לשאול שוב אם אני יכולה להישאר אבל היא אמרה "אני רוצה שתלכי הביתה. קחי מונית ונדבר מחר טוב?" ואני נישקתי לה שוב את הרגליים ואמרתי לה "כן גבירתי" ולפני שקמתי גם אמרתי לה תודה על זה שהיא נותנת לי להיות איתה ואז הלכתי וסגרתי את הדלת אחרי בשקט שהיא לא תתעורר.

קמתי ביום שלישי ואמא שלי כבר היתה באמצע ההכנות של הסלטים והשולחן. שאלתי אותה אם היא צריכה עזרה וזה באמת הפתיע אותה והאמת שגם אותי. היא אמרה שזה נחמד מצידי ועזרתי לה לערוך את השולחן ולהכין את האוכל. כל הזמן חשבתי על גבירתי עומדת שם ומסתכלת עלי ועל מה שאני עושה ונזכרתי איך שהיא אמרה לי שאני לא אאכזב אותה ושהיא רוצה להיות גאה בי ובאמת רציתי וכל דבר שעשיתי השתדלתי שזה יהיה כמו שהיא רוצה או כמו שדמיינתי שהיא רוצה. כשהכל היה מוכן אמא שלי שאלה אותי אם אני לא לובשת את השמלה החדשה ואמרתי לה שאני לא יודעת כי אנחנו בבית וזה גם יום אחרי יום אבל אז פתאום דמיינתי את גבירתי עומדת שם ואיך שהיא אמרה לי שאני יפה עם השמלה הזאת אז אמרתי לאמא שלי שאני אלבש את השמלה.

כשהאורחים באו הייתי נחמדה אליהם וישבתי איתם גם לפני האוכל למרות שבדרך כלל אני לא ככה. אחר כך עזרתי לאמא שלי להגיש ולפנות וכשהיינו במטבח כשפינינו את השולחן היא אמרה לי שזה יפה מצידי שאני עוזרת לה היום ושבטח זה בגלל העבודה ואמרה חצי בצחוק שהיא צריכה להגיד תודה לגבירתי על זה. אני חייכתי והרגשתי שאני מסמיקה אז הלכתי לקחת עוד צלחות מהשולחן. אחר כך גם עזרתי לחתוך פירות ועוגות ולהכין קפה וזה היה מוזר לי לעבוד ככה כשאני בעצם בבית אבל ידעתי שאני עושה את זה בעצם בשביל גבירתי ושמחר אני אוכל לספר לה שהייתי טובה.

אחרי שהאורחים הלכו נשאר המון מה לסדר ושוב עזרתי לאמא שלי ואחר כך הלכתי להתקלח אבל לא יכולתי להיות שם בשקט ולהירגע כמו שתמיד אני אוהבת כי אמא שלי כל הזמן נכנסה לקחת את הדלי והסמרטוט כי היא ניקתה את הבית. זה הפריע לי שהיא נכנסה ככה אבל הכי הפריע לי שזה כאילו פגיעה בפרטיות שלי ושאני ערומה שם ואפילו שיש וילון הרגשתי לא נוח כאילו היא יכולה לראות אותי. כשיצאתי אמא שלי באה אלי ואמרה לי תודה על כל העזרה ואני חייכתי ואמרתי לה בבקשה והיא ליטפה לי את הראש ואני עצמתי עיניים ולרגע דמיינתי את היד של גבירתי שם.

הלכתי לנוח ונרדמתי ובערב התעוררתי מהטלפון של גבירתי. היא שאלה אותי איך היה ומי היה ומה אכלנו ואני כל כך שמחתי שהיא מתעניינת ורוצה לדעת וסיפרתי לה. ואז היא שאלה אם עשיתי מה שהיא ביקשה ואם לא איכזבתי אותה וסיפרתי לה בהמון גאווה שעזרתי כל הזמן לאמא שלי ואיך שהגשתי ופיניתי וחתכתי את הפירות והכל. היא אמרה שהיא מאוד מרוצה לשמוע את זה ושמחתי שהיא מרוצה ממני. ואז היא שאלה מה אני עושה מחר ושוב קיויתי שאולי היא תגיד לי לבוא אליה ואמרתי לה שאין לי תוכניות ואפילו העזתי לשאול אם היא צריכה אותי. היא אמרה "לא חמודה זה חג ואת צריכה לנוח" ואני אמרתי לה שזה לא משנה לי אם זה חג או לא ושאני תמיד משרתת שלה כי ככה אני מרגישה. היא שוב אמרה שאני לא צריכה לבוא גם מחר ולמרות שידעתי את זה מראש הייתי קצת עצובה כי באמת התגעגעתי אליה. ואז היא שוב קראה לי "משרתת" וכל פעם שהיא אומרת את זה הבטן שלי מתהפכת קצת ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שאם יש לי זמן מחר אז היא רוצה שאני אעשה משהו בשבילה. שאלתי "מה גבירתי" ומאוד התרגשתי עוד לפני שהיא אמרה אפילו. היא ביקשה שאני אכתוב מכתב קטן לשנה החדשה ואספר מה הרגשתי בשנה הקודמת ומה אני רוצה שיקרה בשנה הבאה והיא אמרה שזה מנהג יפה לסכם ככה את השנה בצורה אישית. אמרתי "כן גבירתי" והבטחתי לכתוב למרות שלא היה לי מושג איך להתחיל בכלל כי אף פעם לא עשיתי דבר כזה אבל ידעתי שיש לי את כל היום מחר לעשות את זה. היא שוב אמרה "משרתת" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא שאלה מה הייתי רוצה לעשות עכשיו. ישר אמרתי לה שהייתי רוצה להיות איתה ולעשות כל מה שהיא תבקש ממני ולשרת אותה והיא אמרה "ביום חמישי תביאי לי את המכתב שכתבת ותפנקי אותי משרתת" ואני התחלתי להתרגש מחדש ואמרתי לה "כן גבירתי".

כבר כשסגרנו את הטלפון לא יכולתי לחכות והתחלתי לחשוב על המכתב. לקחתי דף והתחלתי לכתוב ולמחוק כל הזמן והרגשתי שכל מה שאני מנסה לא מספיק טוב. ניסיתי להיזכר בכל מה שהיה השנה והיה לי קשה כי כאילו כל הזיכרון נהיה לי מטושטש מאז שהתחלתי להיות משרתת של גבירתי ורק את זה יש לי בזיכרון חד. חשבתי עליה והתרגשתי והיו לי צמרמורות כאלה בכל הגוף. כל הזמן שכתבתי ניסיתי לדמיין אותה קוראת את המכתב בבית עם סיגריה כשאני עושה לה מסג' ברגליים וניסיתי לחשוב איך היא תהיה מרוצה אבל לא ידעתי מה באמת לכתוב שם.

ישבתי ככה כמה שעות ואחרי זה ניסיתי לשים את זה בצד ואולי להמשיך מחר כי באמת הרגשתי שאני תקועה. ראיתי קצת טלויזיה אבל לא הצלחתי להתרכז ונרדמתי די מוקדם.
בבוקר התעוררתי ואמא שלי עוד ישנה. עשיתי לעצמי קפה וישבתי לקרוא את מה שכתבתי במכתב ושוב זה לא נראה לי טוב וכתבתי ומחקתי עוד. לא הרגשתי איך הזמן עובר וכבר היה צהריים כשאמא שלי דפקה בדלת של החדר שלי. נבהלתי ואמרתי לה "רגע" והחבאתי את המכתב במגרה ונשכבתי במיטה כאילו אני נחה. היא נכנסה ושאלה אם אני מרגישה טוב כי אני במיטה בשעה כזאת ואמרתי לה שהכל בסדר וסתם אני נחה. היא אמרה שאחרי הצהריים יבואו אלינו איזה זוג חברים שלה ולא כל כך רציתי כי הייתי צריכה שקט ולהיות לבד אבל לא יכולתי להגיד לה את זה. היא שאלה מתי אני רוצה לאכול ואמרתי שאני עוד לא רעבה למרות שכן הייתי רעבה רק רציתי עוד לכתוב את המכתב והתחלתי להרגיש שהיום נגמר לי במיוחד שאחרי הצהריים אני בטח לא אצליח להתרכז כשיש אורחים. אחר כך ניסיתי שוב לכתוב ודווקא התחלתי להיות מרוצה ממה שיצא לי או אולי בעצם הבנתי שאני לא אצליח לעשות את זה יותר טוב ולא משנה כמה אני עוד אנסה. אכלנו צהריים ואמא שלי שוב אמרה לי תודה על אתמול כי זה באמת היה יוצא דופן שאני ככה עוזרת לה. אף פעם לא עשיתי את זה והאמת שהיא גם לא ביקשה. אחרי האוכל ישבתי בחדר וקראתי את המכתב ועוד תיקנתי קצת אבל בסוף החלטתי שמספיק ושאולי אני סתם הורסת בזה שאני כל הזמן מנסה לתקן ופשוט שמתי אותו במעטפה והכנסתי לתיק שלי. שמתי בתיק שלי גם בגדים להחלפה למחר ואז ראיתי את הבגדים של גבירתי עוד על הכיסא שלי ופתאום חיבקתי אותם ככה קרוב כאילו אני מנסה לחבק את גבירתי וחשבתי עליה ועל כמה שאני באמת מעריצה אותה ואוהבת אותה כמו שכתבתי לה במכתב.
כשהאורחים באו ישבתי איתם קצת ושוב הייתי צריכה לענות על כל השאלות האלה של מה אני עושה אחרי הצבא ואיפה אני עובדת אבל הפעם כבר אמרתי שאני עוזרת אישית וכל זה והסתכלתי על אמא שלי והיא חייכה אלי ואמרה להם ש"מאוד מרוצים ממני שם" וזה נורא הצחיק אותי לא יודעת למה. אמא שלי שאלה את האורחים מה הם רוצים לשתות ואני פתאום בלי לחשוב אפילו שאלתי אותה אם היא צריכה עזרה והיא אמרה "לא מותק זה בסדר תשבי עזרת לי מספיק אתמול" והיא אמרה את זה במין שמחה כזאת כאילו שגם האורחים ישמעו וידעו שעזרתי לה אתמול בארוחה הגדולה. אחר כך כבר לא רציתי לשבת איתם ואמרתי סליחה והלכתי לחדר שלי. סתם ראיתי טלויזיה והייתי קצת עם המחשב וכל הזמן קיויתי שגבירתי תתקשר אבל היא לא התקשרה. הרגשתי שהזמן זוחל וכבר לא יכולתי לחכות לפגוש שוב את גבירתי מחר וגם לשמוע מה היא אומרת על המכתב שלי וגם לשרת אותה ולפנק אותה כמו שהיא ביקשה וכמו שאני באמת רוצה.