לפני שנתיים. 20 באוקטובר 2021 בשעה 21:10
היא ערומה. על ארבע. על המיטה שלי.
שתי הידיים שלה משוכות לאחור. פותחות את הישבן.
מראה לי את החורים שמחכים לי.
"בבקשה תשתמש בי אדוני'
היא על הרצפה. ערומה.
הפלאג השחור בתחת שלה.
הרגליים מפוסקות מעט.
הידיים מאחורי הגב.
פה פתוח. לשון בחוץ.
אמצע יום עבודה. עמוס כרגיל.
היא שולחת ווטסאפ. "צומי"
אני עונה "עוד לא"
היא מתעקשת "צומי. צומי. צומי. צומי"
אני קצר "שקט כלבה קטנה שלי"
היא כותבת מונולוג שלם כמה חשוב לתת צומי לכלבה. כמה היא התאמצה ומגיע לה תשומת לב. כמה היא מחכה שאסיים כבר ונוכל להפגש.
ערב. מסעדה שאני אוהב.
אלכוהול טוב ואוכל טוב.
היא חצי מדווחת וחצי מבקשת רשות. "אני צריכה פיפי"
אני עונה לה קדימה בהצלחה.
היא חוזרת כולה מחוייכת. מבקשת את היד שלי ומניחה את החוטיני הרטוב שלה אצלי בכף היד.
רגעים קטנים של אושר.