לומדת

שליטה זה הדבר הראשון שעולה לי בראש כאשר רוצה לתאר את עצמי או כאשר אנשים מתארים אותי.

אני תמיד בשליטה-על עצמי, על הסובב אותי ועל ההתקדמות שלי בחיים. 

בכל פעם ששיחררתי נפגעתי. 

אני חזקה ושורדת, נלחמת, לביאה, לא מוותרת.

הלוואי והייתי יכולה לשחרר את השליטה רק במעט דווקא בזמן הזה שצריכה את השקט והפורקן. 

הלוואי שלא הייתי כל כך עצורה. אני רק רוצה להאיר ולקבל את הפחדים והקשיים. פשוט לזרום עם השינויים בחיים, מנסה להשלים, מנסה למצוא את השקט אך הרעש בראש אינו פוסק. 

אני רק רוצה לעשות מעט סדר בכל הבלאגן בחיים. אני מבולבלת. ממלאה את היום בעשייה ויצירה אך בתכלס הכל ריק מתוכן אמיתי. 

ושמגיע ריגוש? אני חוסמת את עצמי. לא מרשה לעצמי להפתח. לקבל. לסמוך. להשתחרר. לחוות אובדן שליטה מזערי. 

תמיד שם בשביל כולם אבל אף אחד לא שומע אותי. הצעקה שלי שקטה. חירשת. 

קשה לי. אני נמעכת, נשברת, מתרסקת.

רוצה להרשות לעצמי להבלע, להתרפס, להעלם, לשחרר. אבל עוד לא מסוגלת.