מונולוג

כשלא אהבת אותי

נפער בנפשי חלל פנימי

גדול כחלל החיצון


וכשבאת לגעת...


הפכתי להיות רעבה וכמהה

גוש שכולו רצון להעניק


לא היה מעצור

ולא שער נעול בשלשלת בפניך

עת שלחת את ידך הכבדה



זה אסור על פי חוק

ועל פי כול אמות המידה הידועות

ליטפת גבעה של ילדה


וידעתי רק זאת...


גוף שנסחף בתשוקה אדירה של אישה

כך נדחקת אליי אהובי



כך שצפת עד תום

אהבה נואשת ודביקה על גופי

ואהבת אותי


הוי , אבא שלי...


--------------------------------------------

הזכויות שמורות לידידתי ר"...}{

יש בי מנכוליה , מעין עצבות ...משהו שנקשר בי בזמן אבוד...

עוד מילה , עוד משפט , עוד חמשיר וכן הלאה...הפחד לעיתים מחלחל

והמערבולת תמיד סוחפת לשאלות ולמחשבות הנסבות סביב השאלה ,איך

לעזאזל מתגברים...???!



כול רצוני ויישותי היא להביט רק באמת , לראות באמת את קסם האור דולק

ואז לעטוף את האמת בזרועותיי החסונות , ויותר מכול לראות באמת אח ורע

ורק שנדבר יחד , רק אז אוכל לטבול בשפך המילים החלקות בשמן טהור....



קליפה אחר קליפה נשברת בחיפוש אחר התשובות הבאות...המילים המתנקזות

מכווצות את נקיקי העור כשנוגעות הן בתמצית הטעם המר והאינסופי ,וכול שמבקש

אני הוא רק לשים סוף למסע ...



רק אז אוליי...אוכל לבקוע את חיי, החוצים באלכסון ולתת דרור לדימיון ...לכתוב ולהגות

לחייך בתרועה, מבלי לחישות זועקות ...ודמעות חונקות...ולחוש הזדהות עם המין "החלש"

קרי : הנשים הן הרי בנויות קצת אחרת...



נשים ידועות הן בחיישנים הדקים הזרועים בעור גופן , הן ינחשו סלידות קלות ,דחיות ...

ובעיקר נוכחות שאינן עימן....ניחנות הן בעיניים ניציות הרואות לעיתים אפילו בשנתן...


הן יציפו בשביעות גופך את טעמה של האהבה ,שלא תמיד להן שמור...איתי וללא איתי


וגם אותך וללא אותך..

זמן שאול

היא

אהבת בשרים


כשידי מסמנת מעגלים

על שדייך...


מטפטפות שעווה חמה

ממילים...


מגרשת פחדים אקראיים

בדממה...


שעות גנובות של חטא

קוצבות

תאוות בשרים...


הכאב באשכיי

לא מוכיח את בדידותי...



אם כבר

הוא מנציח את

חסרונך...

מערכת חדשה ומרעננת

מאתגרת ונוסכת ביטחון

אך מעט מרוחקת...


רכה אומנם ומלטפת

ומלאה היא בתשוקה יוקדת


אך...


מעט נסתרת

לכמיהתך המטוהרת...



כמהה שאשליכך לאש הבוערת

כדי לחוש את ליבך נמס...



בעצמותייך בוערות גחלים לוחשות

וכמיהתך שאקחך בזרועותיי החזקות

ואשליכך למיים הצוננים ...



לחוש את עורך מתקשח ומתכווץ

ואברייך הפועמים והחדלים לסירוגין



ורגע לפני שהאוויר אוזל בריאותייך

מצפה את שאשלוף אותך לנשום אוויר

מטהר...



ואז שוב ,ושוב...


עד שבע פעמים במקווה של

המטוהרים...



המשך שבת קסומה ...לכולם...}{

את הכאב שבך אקח

פיסה אחר פיסה אשלוף

אנתץ את הפחד שבך

ואסלול דרכך לכמיהה



אלחש באוזנך שירים בנופך גלילי

כדי שתחושי מקום מוחשי בתוכך

ברגע השיא אפקח עינייך להביט

בך , מציצה בחשאיות פוגמת...



יודעת כאב

לכן סטרתי שוב ושוב

משסע חרונך המתערער

וממבטך המתייסר


המסת לחלוטין את קלוני....



שתיתי ללא הכרה

ואספתי לחיקי המון זכרונות

סיכומי חיים ומקל נדודים


ובאצבעות מגששות

גיששתי...



אחר דרך החיים....

כשניסיתי להגדיר אהובה

ממשפטים מורכבים...


היא ארזה נשמתה ופרחה

ואף השאירה מילה לא כתובה

ומעט כתרים...



ביקשתי את זיכרה לגדר

בחלקת האדם הקטנה

כמעין מקדש השלמה...



געגועי נמלטו

מבותרים לויתורים...



רדפתי אותם עד לרחמה

שם הסתתרה רק שתיקה...



וכשאותה סוף ,סוף גזרתי

השתחררה לה הזעקה...

היא הייתה מאוהבת

אך לא ידעה את המתחולל בקירבו

בנסתרי מוחו

בנבכי נשמתו...



הוא נתן לה את כול כולו

את גופו

ועומק תשוקתו...



גופו עטף אותה בלילות הקרים

לשונו הכתה סנוורים בחשכת אפלים



והיא פישקה רגליה לרווחה

והפקירה גופה למגלב הכואב



והוא נכנס במלוא כוחו

ערג פיטמותיה בחוזקה לוטפת



והיא נושכת ,שורטת ,פראית ...

אך אוהבת...



כורעת על ארבע

חשה קרירות של ליל ירח


הביטה בעיניו

השיב הוא מבט

חד

נוקב

מלא משמעות

ריק מתוכן ומילים...



אמרה לו היא את אשר בליבה

והוא השיב לה אחרת ממה שהיא


קיוותה....



שבת שלום ושהכול יעבור ממול...:-)

לפעמים



כשאני הולך לאיבוד

היא נוגעת בי שוב

לרוב...



היא תתגנב מאחור

תאחז בחוזקה

ולא מרפה...



חודרת בלהט את העור

מארגנת את נישמתי

ועושה סדר...




מציירת בצבעים

זוקפת גבי...



גורמת למחשבות לייצר מילים

שמייצרות חזרה מחשבות

הסוללות דרך חדשה...



היא תאהב אותי כפי שאף אחת

לעולם לא תוכל...




האושר נוסק... והרגש פועם

ואז לפתע...



היא תקום ותעלם בשניה

כמו שהיא תמיד הופיעה...



ותשאיר אותי שוב אובד בדרכי

מגשש באפילה שיורדת...



מוזה מדהימה שלי....




שבת שלום...}{

הסוד..

הוא כוחו של רגע ניצחי

שמתהווה...

במסלול של אנשים אוהבים


כאחד מיני רבים...

שנגע בקסם הבריאה


זוחל בעורקיי נוזל

הנספג הרחק מעין הזולת


מחר...


הפרפרים שוב יחוגו מסביב

בליווי סימפונית צרצרים מלוהקת


יגעו...


בזוהר המתפרץ מהכוכבים

המסנוורים אנקת אוהבים


יגנו...


בסבך קוצים אימתני הלוטף

חומות מבוצרים הנושקים

לשאון הגלים


מילים...


עירומות מכוונות יאמרו

יספגו בדם הלב ויזילו הלאה

דמעות חבוקות


שישאירו שובל כואב שיעלם עם

הזמן השאול מזמן אחר


אך לעולם ישאיר אחריו

אותות נצח...

בזמן אחר...

כשבחיים היה עוד קסם כשעוד ראה הוא מעבר לגבולות הקשת

והחיים עצמם היו קרובים לשמיים מאשר יצוקים על האדמה ,יכל הוא

עוד להשיר מבט ...לראות עיניים ולהרגיש לב נגוע בפרח המסנוור באורו

הבוהק ,אבל בד ובד שורט הוא בקוציו החדים...


והיא רצתה רק בקירבתו ותו לא...


והוא חשב אותה...


היא ראתה אותו מעבר למסיכה שעטה... היא פשוט אהבה אותו

הוא אף פעם לא היה שם הוא פשוט לא ידע איך...


עננים אפורים של חלומות סימאו את ראייתו ...


כול שרצתה היא לנגוע בפניו במקום התמים הזה שלו...רק לנגוע ותו לא...

בנקודה בה הסתתר ילד מפוחד בגוף מגודל...


הוא אהב את גופה לגעת ...והיא אהבה את מגעו כשליטף עורה בכמיהה מאוהבת

אהבה גם אהבה את מילתו הכתובה כנכס והעניקה לחלומותיו ציביון של אהבה ...

ממכרת...


הוא לא השכיל לקחת ...ואפילו אינו מבין למה..

וכך גם היא...


שני קווים מקבילים של רגש ברגש , נגיעה בנגיעה...בחלום הזה של שניהם ...

נותרה רק מציאות...נושכת...



שבוע טוב ושהכול יעבור ממול...}{