מונולוג

לשבת זו החלטתי להקדיש ליוצרת יוצאת דופן , שכותבת חויות אישיות בצורה מאוד מיוחדת

אני אישית ממש אוהב לקרוא ובהחלט נהנה מהסיפורת...אז תהנו לכן בנות 😄



http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=288953&blogcode=4895990[url]


מקדיש את הבית הזה ליוצרת החמודה...
=================================================

חושק עד כאב

בזאת שאינה קיימת עבורי

ולא יכול לשאת תשוקה של אחרת



פעם הייתי נסיך הארמון

ועתה מחפש אחר יום האתמול



ונותרתי כיום זועק זעקה עיקשת

של ידי הכותבת....

אם ישאלו היכן אני

תגידי להם

הוא שם

רחוק

כמו הים

שאינו יודע את סופו והיכן תחילתו



כן היא באה והלכה

מוסיף אני בגאווה



אני הייתי הראשון שלה

ידעתי אותה

אני ולא אדוני הארץ

ברוך הוא האל הגדול , אדון שמיים ואלוהיי רוב העמים , אשר ברך אותנו בתבונה מרובה בני האנוש

שהחיים

ושקיימם

ושהגענו לזמן הזה...



אייכה אל כביר ,אייכה...אשר דעת הבריות האנושיות נשלטים תחת זכות הבחירה שהענקת להם...אייכה ?


ומה איתי...?!


נטשת אותי לבהות בימים ולמות בלילות

לחשוב מחשבות לא מגוונות ,חוטאות , לוהטות , רועדות הן מקור והן מחום


הורידים , העורקים , והאברים ...שורפים ונשרפים ...

חם לי ואני מיובש...



בדד אני וקר לי ,קר לי ונרעד כשעיניי הוזות אשליות לא הגיוניות

נטשת אותי אל עולם מזדיין וחמור מכך חשפת אותי לאנשים שחבל כלל שהם חיים



אייכה אלי...אייכה ?


רק בקשה אחת לי אילך...אל תאנוס אותי לחיות חיים לא שלי , ולהפוך למי שאיני....

אם אני חי...משמע ,אני עדיין לא מת !


ואם אלי ,עדיין איני מת...אז מה לעזאזל המשמעות הזו של החיים שכפית עליי...הא ????



כולי תפילה , אלוהיי.... שאדע לבסוף את התשובה...!!!



אמן...

כשיגע יומי אלי להיתדיין בפניך...

אנא זכור לי חרדת נעורים , תום ילדותי וטוהר ליבי ,את שפתיי הזכות שלא ידעו צחוק וזעקו כאב

זכור אלוהיי את תום אהבתי שהייתה כבלים לנפשי ולנישמתי , ואת הלב שנישבר ומעולם לא הפשיר

זכור את הבדידות שניפערה כמו תהום , בחיבוקים המנחמים ספוגי הדמעות ,את עיניי שהעצב חיבל

חפש אותי אלי , בכול אחת ואחת מהמסיכות אותן חבשתי כדי להסתיר ולהסתתר מאחורי האכזבה

שהשרישה בי אותה אהבת עולמים שניגדעה בעודה באיבה...



זכור את חומות האוויר שסגרו עלי מכול עבר ,ותגלה בהן גבר נפחד ונירעד כעלה נידף ...שהמחנק

לא הותיר פתח של תיקווה כדי לחוש מעט נשימה ,ואותן פעמים בהן אושרו של אחר העיר בתוכי את

שטן התיסכולים...והמעגלים בהן היתהלכתי בעל כורחי .



זכור אלוהיי , איך כבו באחת שברירים של אור בהן נואשות נאחזתי...את אותם חברים שדיברו נחמה

ונישמעו היטב מרחוק , ואותה משפחה שאוהבת ומחבקת ...ואותן ניסיונות לחמם ולו במעט את הלב

שדימם וסירב להתאחות , ואת רובם ככולם לא ראיתי או חשתי...היתנזרתי בכול עת שנגע בליבי הכאב



כול שאבקש אלוהיי , הוא שתביט בעיניי ונשק את ראשי , חבק את גופי והאר את עיניי , ובעיקר אחה

את ליבי ושחרר לעד את נישמתי ...כדי שאוכל להיות אדם שיכול שוב לאהוב ולו רק כדי שיחוש שוב ..

נאהב ....זה כול מה שאבקש אלוהיי ביום שיגיע יומי להיתדיין....



ואז אולי אתרצה בסליחה ...


צום קל למי שצם...וכיפור נעים למי שלא...}{

כדי לסלוח לא צריך לחכות לימים הנוראים...

צריך ומותר וחייבים לסלוח לכול אדם באשר הוא , גם אם נפגשת באקראי

וגם עם זה על בסיס קבוע...לא תמיד אנו חשים או מתכוונים לפגוע בדיבור

או במעשה , אם אנו חשים עמוק בלב תחושות חיוביות אז תמיד נרגיש נקי

למרות שבעצם מבלי משים אנו דוברים כמה מילים מזיקות שלא במזיד...


לסלוח ?...זו לא בושה אלה מעשה שכול אדם בר דעת מחוייב את הסליחה

קודם לעצמו , ורק אחר כך כדי לרצות אחרים או מעצם המעשה שעשה...


ויש סליחה שאין בידי האדם אלה רק בפני האלוהים...גם אם ארצה לסלוח

על מעשים שנעשו בידי בני עוולה במזיד וללא סיבה ,אין באפשרותי כאדם..

אלה האנשים שנישפטים בידי שמיים ועל זה אין עוררין ...!!!


אז סליחה בפני מי שחש פגוע ממני אישית , וסליחה על זה שלעיתים גם אני

כאדם , גבר , פגעתי לעיתים באנשים שפגשתי באקראי ולא פגשתי שוב ,בקיצור

בפני כול איש ואישה באשר הם...ס-ל-י-ח-ה...


מרגיש יותר טוב לאחר הזעקה...:-))))))))))



סוף שבוע של נחת וצום קל למי שצם...}{

תחל שנה ובירכותיה...אבל השנה האחרונה הסבה לי כול כך קורת רוח ,אקטיבית ופעילה עם המון רגעים של נחת

וכן גם רגעים אחרים שבעצם מניסיוני הרב עם הסובבים אותי לא הפתיע אותי כלל משום שמכיר היטב את הנפשות

הפועלות...אמנם איני מבקר באתר בתדירות גבוה ולטענת כמה מידידותיי אפילו כותב מעט מידי , אבל זה המצב

מאז סיום הקשר המשמעותי האחרון שלי אי שם לפני חודשים ארוכים , ( ש" ...שתיבדל לחיים ארוכים ...!!! )אשכרה

אוהב אותך...:-)))



קשר שלימד והוסיף לי המון על החיים וההיתמודדות איתם , למרות ניסיוני העצום מיסתבר שעדיין תמיד יש ללמוד ...

על אומץ ופשטות , החיים שלעיתים אינן חלק קובנציונלי ...משום שהגורל הטביע בהן חותם ומאלץ אנשים להיתמודד

לעיתים בכוחות על אנושיים במגבלות שלהם לתפקד כאנשים נורמטיבים , עקב מחלה כזו או אחרת...ולעיתים עם אובדן

נפש קרוב .


השנה האחרונה הייתה לצערי שנה של תקריות לא נעימות חלק באשמתי... ובחלק גדול בכלל איני מעורב כלל , אך

"נשמות טובות " שהיה לי איתן קשר בעבר...קשר כזה או אחר...החליטו להכפיש ו"להמליץ" עליי בכול פורום אפשרי

אז במקום להתעמת איתן (לא שווה פשוט...) , החלטתי לכתוב באופן גורף לכול אחת או אחד שחושבת או חשה שפגעתי

בה\ו ...לא כול מה שנאמר בתום יכול להחשב בזדון ...! ומאוד תלוי איך נאמר ובאיזו סיטואציה ,כי מהר מאוד אפשר

להוציא דברים מהקשרם ...ואז לך ותסביר, אם בכלל ...כי בחלק מהמיקרים בכלל לא מאפשרים לך... !!!



מי שמכיר\ה אותי טוב . יודע\ת שאיני פוגע באף אחד בזדון , לעולם לא !!!...לעיתים אני זורק דברים שהשורש שלהן נובע

מבדיחות הדעת ותו לא...ויש דברים שלא היו צריכים להאמר בשום סיטואציה , ועל זה באמת ותמים אני מיצר מאוד מאוד

אבל לבוא ולהאשים אותי בדברים שאין לי בהן יד ורגל , לכך לעולם לא הסכים...וגם לפושעים ניתנת זכות להגן או לפחות

להשמיע את דברם...וייש כאלו שקצת ניסחפים וחורצים דין מבלי לתת את הדעת כלל...ואני מעצם ניסיוני העצום כאדם

בוגר , מביט על שכאלו... וצחוק של עצב מריר מחלחל מגרוני , אני יודע גם יודע שלמטבע תמיד אבל תמיד שתי צדדים...

ולא שחלילה אני מאחל רע למישהו מהם...!



ואקדיש כאן פרק שניתקלתי בו ולא בפעם הראשונה...כשנוצרת האפשרות להכיר ובעיקר להיתוודע לקשר חדש ,ברור

ונהיר שצריך לנקוט באמצעי זהירות כאלו ואחרים וזה לגיטימי...ואני הראשון שינהג לפי הכללים ! ...אבל מה שקורה

בפועל זה מדהים , אתה משאיר פון...הצד השני עונה בחסוי...ואז מה בעצם, ובעיקר כמה..אפשר כבר לדבר, הא ??

הצד החסוי נשאר חסוי ...ומה עם הצד שנותר בילתי חסוי , הא ??...אפשר וצריך לנהוג בבגרות ולאמר את הדברים

בכבוד ונימוס , לא צריך אומץ כדי לאמר לא !...צריך רק יושר !!! זה מותיר רושם הרבה יותר טוב מאשר להתעלם...



אלא אם ניקלעתי לקונספירציה זולה של אותן סאביות שקשורות בצורה כזו או אחרת עם "הנשמות הטהורות " מעברי

הרחוק מאוד...יכול להיות , ואני מאוד מקווה עבורן שלא...!



כי זה רק מוכיח על חוסר עמוד שידרה ותלותיות...כי מי שרוצה באמת קשר, עליה לסמוך רק על עצמה ועל האינטואיציה

האישית , אפשרי תוך כדי שיחה ורצוי תוך כדי פגישה, כי מהטעם הפשוט אין כמו מראה עיניים כדי לתהות על טיבו של

האדם...ולאיזה אינפורמציה אותה סאבית מצפה לקבל, ממישהי שהייתה חלק מההיסטוריה של אותו דום שהיא כביכול ...

בודקת את ציציותיו...הא ???...



בסופו של דבר אנו בוגרים , ואם אנו רוצים שהיחס יהיה בהתאם, אז לא נותרת בידנו שום ברירה אלה לנהוג באחריות ...

לצערי שום דבר חדש לא התרחש...נהפוך הוא ,יש בקהילה עד שלוש מאוד איש...(ואולי גם הגזמתי קצת...) וכולם כרובם

משחקים "כיסאות מוזיקלים " האחד עם השניה ולהיפך ...ואני יושב לא אחת עם אנשים המשויכים לאתר ,ומה שאוזניי

שומעות זה אשכרה לא להאמין , על הרכילות הזולה ,חוסר הפירגון , ובעיקר אלה הפרודים...שום מילה טובה ,כלום...

נשים שבעבר פיארו את הדום שלהם עד דרגת אל , היום נחשב בעיניהם לסחבת ריצפה...ואולי משום שעדיין לא הפנימו

שהקשר מוצה...אולי ?!..וכמובן שההיפך... וגם אצל הגברים זה לא כול כך שונה...ואשכרה ,חבל !!


בכול אופן ולמרות הכול ...


תמיד יש את אלו שאני מעריך ומוקיר...את ר" שתמיד בתוכי למרות הקשר הרופף בשנים האחרונות , תמיד אזכור

לך את ההתרגשות הוירטואלית הראשונה שלי באתר , וכול מילה נוספת באשר אני חש כלפייך רק תיגרע...שנה טובה }{


וכמו כן יש לי הערצה ,כבוד וחיבה גם...ללילימיי , למה...? אין לי הסבר לזה שתמיד שאני קורא אותך ...אני חש כמו משה

רבנו על הר סיני שהביט על הארץ המובטחת...ומעולם לא זכה להיכנס...:-) לנסיכת החלומות ולשומר הראש הכי מפורסם

חן על זוגיות לדוגמא ושאפו על דמויות הראויות לחיקוי...}{ וכן להבונת ,למרות שאת כרגע כועסת...ולא בכדי , נא להתאפס

השנה חדשה מעל לראשנו ואין לנו מספיק זמן ורגש לכעסים....אז ייאאללה ,ד"ש לדומית }{ ורק נחת !!!



לברגי"ט המעודנת שכול חטאה הו גיאוגרפי בלבד...}{ לפושטקית תודי, שלפחות וירטואלית ניסחפת ...לפחות זמנית ,הא ?

ואישה .ק. אחרת...את כמו זיקית משנה את הלבוש באופן שמשנה לחלוטין את הדמות..שאני באופן אישי מאוד אוהב...!

מעניק לך }{ מאוד הדוק .!..ולבוטן ולבן זוגך ...למרות ששללת ממני את זכותי האלמנטרית להיתגונן ,תמיד שמור חיבוק

של יושר וחברות עבורך , השאר בהחלט תלוי רק בך...}{ וכמובן שהיו לא מעטים שדיברו עימי בצ"אט ובפרטי...מעריך

וכה מוקיר ידידיי...


ופרק מוקדש לכול הנסיכות שליוו את דרכי הלא קצרה באתר , מי בחן ומי ביושר ,מי ביופי ומי בהקרבה ...מודה אני לנשים

שעשו עימי כברת דרך שנים...תמיד הוקיר לכן ,ותמיד אהיה שם עבורכם...ותודה על הכנסת האורחים מידי פעם ,העונג

הוא כולו שלי...ותודה על כול הברכות שלכם בפרטי ממש ריגשתן אותי כאדם ,גבר , וגם כדום שלכן לשעבר ,פשוט תודה

תמיד אזכור ותמיד הוקיר אתכן כדרכי ימים ימימה !!!


שהכול יעבור ממול...שנה טובה שמחה ומאושרת....וכמו כן גם השבת ...}{

קירות שותקים

אני ער...



הלילה סודק פינות חשוכות

ביצר קיומי...



רק אורו של נר האמת

שוקע אט ברחם ליבי

מקטלג

מחסיר

במתינות מנלכולית

עוד לילה ללא...




פרי התודעה רחוקים מגשת

פרח להבה נטול שם

הולם בתשוקת דמים חדה




זיקי זיכרונות מזוקקים עד כאב

מכמיהה מסוגפת...




מה לי מילים נאות להתבסס בהן

ולהתבוסס בערגה ורטט...מילים

שרק ישובו לדמם בבשרי ...





מילים מוקאות מתוך גופה רפויה

כואבת ומדממת עטויה רסיסים

דלים של שפיות חולפת...




האם אני שונה כול כך מאחרים

או אוליי הכול חלומות סואנים...?





הוגה מילים שפורצות בסערת ברקים

שרעמן מזליף דמעות כמעין המתגבר

המחשבות דוחקות להמשיך למרות

שאין אף סימן לשביל...




למי בכלל איכפת שישנה רק האחת

מסוגרת ומכורבלת בתוכי...צפונה

במחשבתי...אחת שאינה כול אחת



למי ממש איכפת....?




שהכול יעבור ממול...שבוע טוב לכולם...}{

התחושות מעורבות ...ההרגשה הפנימית אומרת כך...ותחושות אחרות מטפטפות אחרת, מין עירפול תחושות שמישתנות

כול פעם מחדש...אולי שוב תהליך בגרות שתוקף אותנו כבני אדם מידי עשור ,פעם חש כאחוז וורטיגו הסובב מעגלים

שלכאורה קסומים ...ולא אחת מטייל להנאתי במחוזות השייכים לתהומות הנשייה...



תמיד ניסיתי לברוח... אך זה אף פעם לא מניח לי , תמיד למול עיניי משתקפת אימרת הברזל שנדרתי עבורנו ...ואת

אוחזת באימרה התופסת את נישמתי , חודרת ,בועלת , שמבקשת בעצם כול פיסת יישות שבי...ואני בעצם מפוחד

המנסה בייאוש בסך הכול להימלט .



כשאני מנסה לגעת...שוב מהסס...כי ברקע תמיד דמותך מצליפה בנוצות החן , והפיתוי שאני חש הוא כה עז ...ששוב

אני נרעד , וחש כאדם שטרם נימול מאיבר התבערה...ואני בסך הכול רק מישתוקק לחלום שוב ורק לגעת ולו רק

בזיכרון של גיזת הזהב .



תמיד יודעת את לחולל מהמלין שלי , לקחת נפשי מיגון השאול אל מחוזות האינסופיות של האקסטזה ששם תמיד

הנשמה דואה..רק שבדרך זו את מביאה לאובדני כול פעם ... ולמציאתי מחדש...וחוזר חלילה..




מודה אני שלמרות הכול , את לי האישה והמאהבת ,הפילגש והזונה , המפתה והאוייבת , האם והרעייה , ואןתה

האחות שאוהבת ותמיד דואגת...לבסוף תמיד מותירה אותי עם עצמי והכתיבה...




תמיד הלכתי בדרכים שונות לחפש היגיון היכן שאין ...וכשהרגשתי עצוב חיפשתי תשובות היכן שכבר הייתי בעבר.

שנדמה שחוכמת החיים והניסיון העשיר יבואו לידי ביטוי , באות התנסויות שונות שבהן כבר איני מוצא את המילים




אז בכיתי ,תחושה שתמיד מביאה לידי ביטוי כאב חסר אונים , שמה לעשות שכולנו בני האדם מכירים במצבים די

שכיחים מהחיים ...ותמיד נדמה שהדמעות ינקו את הנפש ואז אולי נתאושש מין הסתם , ואז כמעין קסם נמצא את

התשובות לשאלות שגרמו לאובדן הכיוון , ולהאמין שבסופו של דבר נצא חזקים יותר... ?!





עבורי תמיד השעות הקטנות של הלילה הן גם שעתן של הלב ,הנפש , והנשמה , משום שבלילות תמיד נופלים

הכוכבים ותמיד ימצא אותו החיבוק שאתה הכי ,הכי אוהב השמור רק בדימיונך...תמיד במקום שיש שתיקה יש

גם דימעה , והשקט שחודר תמיד יגרום לדממה מעיקה שגורמת לנפש להיכנס שוב ושוב לאותה בועה ארורה ,

שאוטמת את הנשמה מללחוש שוב את התשוקה האבודה...




נוגע לא נוגע , שותק כעת ארוכות בתוכן מלא שיש בו מהכול , עם המון רגש שבוחן את הגבול הדק בין הייש...

ובעיקר לאין...משול לטייס החג מעל ותלוי בין שמיים תכולים לעננים אפורים...ובוהה באוקיינוס שקט שלרגע

לא מסתיר את הגלים הסוערים...




וכן רגע מכונן...האישה חוזרת היום מביקור מחו"ל , ולמען האמת אני מאוד נרגש ...בעיקר שמעכשיו אני פטור

מכול החרא הזה שקרוי משק בית...בנות ,רק ככה אפשר להבין כמה קשה מטלות הבית שלכאורה ניראים לנו

הגברים פשוטים...ראבק בכלל לא ...!!!!!!!!!!


אז ברוכה הבאה ....



 שבוע טוב לכולם ושהכול יעבור ממול...}{

חלקת אדמה, שדה חרוש...

רוח קלה...

שיחים נמוכים של חסה סדורים בשורות ארוכות יוצרים שבילים אינסופיים צרים וארוכים

שקט חרישי...


האוויר יבש ,אין נפש חיה... אפילו השועלים הקטנים לא יוצאים ממאורותיהם לחפש טרף

רק היא...


שכובה על הארץ , בינות השיחים הקטנים ,זועקת , דוממת...לבושה בשמלת קיץ לבנה

שיערה פרוע ורטוב ספק מהטל ספק מזיעה ספוגה...


היא מנוקבת...



כפותה , ארבעת גפיה אזוקות למוטות הברזל שמקובעות באדמה...וברקע צרצרים שקוראים

במקומה ,פנס מכונית מאיר לרגע את השממה מהכביש הסמוך...



היא מנסה לשכוח הכול , לחזור במחשבות אחורה להזכר במה שקרה ...במעורפל זוכרת היא

ארבע בחורים שנתנו טרמפ , והכול החל מהמסיבה אמש...הכול מעורפל , החבר ,ההורים מנסה

לשחזר הכול מהבוקר , אבל ללא הצלחה יתרה...



אבל הנורא מכול עדיין בחזקת חיזיון תעתועים...



המכונית סטתה מהדרך זוכרת היא מעורפלת , הם מדוממים מנוע ושני פרצופים מחייכים אליה חיוך

שכולו חולני , הדמעות החלו זולגות מהעיניים ,כשהיא שרועה על גבה תשושה מעודף אלכוהול נראה

הירח אפל ומרושע ...



הם גררו אותה מהרכב החוצה והשליכו אותה אל האדמה, כשהם צוחקים בקול גורף ואכזרי ...בשיכרון

חושים היא דווקא שמעה את מחול הצרצרים שרים ושוברים את הדממה בצלילים צורמים...



"תעזבו אותי , ת-ע-ז-ב-ו..." !!!!...צעקה בצרידות ...



והם בתגובה סורים שוב ושוב על לחיה ,ותוחבים רטיה אל פיה וקושרים...וברקע רכב נוסף חולף , והיא

קשורה ושכובה על הקרקע המוצקה בשדה הסמוך לכביש...




אחד מהבחורים שולף סכין וחותך את השמלה הלבנה , והשלושה האחרים פושטים את מכנסיהם..."תפסיקו

הצילו..." משתנק קולה כשבנוסף לצרצרים גם הצפרדעים החלו לקרקר מהאגם הסמוך...



הבחור שחתך את השמלה הפשיל עתה גם את תחתוניה...עכשיו חשה היטב את ההשפלה שבמערומיה...

יש להם קולות מפחידים ,כשאת לבד בשדה וכפותה...לצפרדעים תהתה...



הבחורים קרבו אליה אחד אחד מהצדדים ...אני לא רוצה לראות , רוצה רק למות חשבה היא בבעתה...

הם מפסקים בכוח את רגליה הכפותות...אלוהים , מה עשיתי רע , מה ???...התייפחה בייסורים כשהם

החלו להפיק את זממם...ויחד עם רחש הצרצרים , הלילה נשמע כסימפוניה חולנית....



אחד אחר השני ושלישי כמו הרביעי ...חודרים ,מנקבים אותי מבפנים כשאחד גומר השאר מאוננים עליי

צוחקים ,מגדפים...



סירנה נשמעת מרחוק ...



זה כואב , די זה כואב ....!!!!! ,אמא ...אמא...איפה את ,אמא...????!!!!! בכתה מרורים מחוסר האונים ,

וההשפלה הגורפת כול חלקת אלוהים קטנה כגדולה בנישמתה...וצולקת כול נים ושריר בנפש המרוסקת

לרסיסים...




הסירנה מתקרבת , מאפילה על רעש הצרצרים וההד הבוקע מגרונותיהם של הצפרדעים...בוכה היא בשקט

איני יכולה יותר , איני יכולה יותר...בוכה חרישית ,משהו נשבר משהו התרסק...



בחור גומר והשני תופס את מקומו וחוזר חלילה עם השלישי והרביעי...כששום דבר אינו גורם להם לעצור

הסירנה שחלפה עם האורות האדומים שנראו כאילו הם באו לעזור...חולפים למגינת ליבה וממשכים ביעף

אל האופק השחור...



לא ...!!!!!!!!!!


הליל שוב פורש כנפיו והחושך שולט על הסביבה יחד עם הדממה המעיקה ובנוסף לארבעת ההוללים שעדיין

בסביבה , וכך נמשך עד לשעות הקטנות של הליל...כשהם מסיימים את תענוגותיהם ,הם עולים על המכונית

ונוסעים הלאה...כשהם מותירים אותה כפותה אל היתדות , מלוכלכת באדמה עם שמלתה הלבנה הקרועה...

כשבין רגליה נוזל עדיין זרעו של האחרון מהול בדמה המרוח על נרתיקה החשוף...



צרצרים...


עם עלות השחר היא מתאפסת אט ,אט...חוככת את פיה אל כתפה ומשילה את הרטיה שחסמה את פיה ,"הצילו "

היתה זעקתה הראשונה..."תעזרו לי..." צרחה בחוסר אונים...ללא הצלחה כי בשעות המוקדמות של הבוקר יחד

עם המרחק ,הסיכוי במילא לא היה גבוה...



כפותה מטונפת מהבוץ והאדמה... , תשושה עד ליסוד, כשהנשמה בוכה מבפנים...ללא מעצורים וללא דמע

בין השיחים הדוממים , בלי נשמה , בלי כוח , שוכבת ללא נוע...מין אורגניזם שקיים וזרוק בשדה ....


היא נרדמת...
.


חקלאי שהשכים קום מוצא אותה בשדה , שכובה על הארץ ,דוממת ומדממת ,לבושה בקרעי שמלתה הלבנה

שיערה פרוע ורטוב מהטל...



היא מנוקבת


כפותה...


הוא מעיר אותה ,היא מטושטשת , לא נוקפת דקה והיא פורצת בבכי מרורים ,הוא מזעיק עזרה , ולמרבה האירוניה

האמבולנס שנטש אותה באקראי אמש...מציל אותה עכשיו בדרך לבית החולים...




היא נותרה בחיים , אבל בפועל הפסיקה לחיות....



הסיפור בהחלט לא דימיוני...מן הסתם , קרה בעבר, יקרה בהווה...ולמגינת הלב גם בעתיד....


שבוע טוב...}{

האשה כבר שבוע בחו"ל ואני מוצא עצמי מטפל בנושאים של הבית כגון : לבשל ,לנקות כביסה וכאלה...לא פשוט

אבל בסדר ,החיים הרי פשוטים לא...?



מעניין היה מצידי לעסוק קצת בנושאים האלה ולהרגיש קצת אחרת ממה שהייתי מורגל ...ככה גם אתה מבין כמה

קשה להיות עקרת בית ...אבל לומד להעריך יותר ולכבד יותר את העזר שכנגדך בבית...ואכן מטרת החופשה כבר

הוכיחה את עצמה ...עכשיו אני מעריך ואוהב יותר , והכי הכי מתגעגע...



אתמול בערב לקחתי פסק זמן מהבית וירדתי לחוף שהכי מדבר אלי הנמל המקסים והכול כך אותנטי של יפו...ירדתי

בגפי עם עט וניר וזה מה שיצא...



"אנא אלי זכור חרדות ילדותי ואת יגון עברי שאוכל כול חלקה טובה פנימה , את השמחה שנעלמה ואת הטוהר הלב

וזכות השפתיים שהרבו לדבר שמחה , עצב , אמת , ומעט שקר כשביקשתי נתיב של בריחה...זכור לי את תום ילדותי

את שביל נעוריי ותורת בגרותי עד הלום , שהיוו כול הדרך כבלים לנפש ויתד לנשמה...



אלוהיי זכור את הלב שנשבר שוב ושוב אך חומו לא הופשר מעולם , אבקש אלי חיבוק מנחם שינגב את הדמעות

שהגורל בחר להתעלם מהן...זכור תמיד את בדידותי שנפערה כחוב נודד ששנים לא חשה רגשות אהבה , ורק

אתה יודע עד כמה פעמים כשלתי בעבור תשומת לב כזו או אחרת...שהשרישה בי אכזבות שוב ושוב שאילצו אותי לחבוש

מסכות ללא הגבלה...



חומות של אוויר סגרו עליי מכול עבר עד מחנק ולא השאירו אבן פינה אחת כדי לפוש קימעה ,הציתו בי אש וקינאה

באושרם של אחרים...מעגלים של בלבול ותסכול בהן התהלכתי, ותהיתי איך כול פעם מחדש כבו שברירי אור שצבעו

שחור...ולמרות אותות השבר , תמיד אזכור את שיגרת חיי ...המשפחה האוהבת והחומריות המעשירה ובעיקר

הבריאות הטובה ....




לחברים קרובים והסביבה היקרה לי אומר רק , תמיד חיממתם את ליבי בעצות טובות ובמילים יקרות שהפשירו

בדידות פנימית מסובכת ומפותלת , נכון לא תמיד נהגתי בתום ולא תמיד רציתי בטוב...העדפתי להתעלם כזר

כשהכאב אחז ולא הרפה , כשהתעשתתי לא תמיד זכרתי...אבל משוכנע אני שבמזיד באף אחת \ד מעולם לא

פגעתי...



כשיגיע יומי להתדיין בפניך אלי , אבקש רק חיבוק חזק אחד... כי אני חש מדי יום ויומו שאני תמיד הייתי בנך ...

נגב דימעותיי, נשק את ראשי, ואחה את ליבי , ובעיקר אלוהיי שחרר את נישמתי , כי רק אז אתרצה אדוני

בסליחה ...לגורל , ורק לאחר מכן לעצמי...



זה מה שיצא במחשבות ...שבת שלום והעיקר שהכול יעבור ממול...}{