צריך איזה מקום שלא יהיה המחשב שלי, וגם שלא יהיה מקום שמישהו מכיר אותי בו. מין מרחב שישמור לי על המילים, אבל לא יראה אותם לאף אחד שלא אמור לראות.
הנפש, או הלב הם כ"כ רגישים, כמו הבטן שלי שכשאין אוכל בבית אוכלת חטיפי אנרגיה,
העצלות מהשטן, והעצלנות היא חברה מאוד טובה של החרמנות, נמאס לי או שמא לא נמאס לי ממצעד האוננות האין סופי הזה שמתקיים אצלי בחדר בשני האחרונות, אני תוהה אם הייתי משקיע את כל אנרגיית האוננות הזאת באנרגיה אחרת, בטח הייתי פותר את בעיית הרעב או משהו כזה.
החלטתי לזרוק על הדברים שאני צריך לעשות מחר, למרות שמחר אני אצטרך להתמודד עם זה ולמצוא דרך לגרום להם להיראות בסדר, האמת היא שאין לי כוח יותר בשלב הזה של השנה להעביר סדנאות שאין לי סבלנות אליהן.
יש לי כמה פלאשים שצריך לתת להם מענה, אחד זו נטע הבחורה מהפסטיבל ששברה לי את הלב, מה אני בן 12? איך נשבר לי הלב מבחורה שראיתי יום וגיליתי שהלכה עם בחור אחר לאוהל במקומי, שרי שרי רבישנקר כ"כ צודק, להיות תלוי בדברים שחולפים ובאים זה כ"כ טפשי, זה בדיוק מה שיוצר כאב, התלותיות במה שיכול לבוא ולהיעלם תוך שניה, כן, זה לא רומנטי בהכרח לא להיתלות במשהו, אבל אני לא מכין איך דברים נכנסים לי ללב כל כך במהירות.
בכל זאת, היה בה משהו שעשה בי משהו, ובי היה משהו שעשה לה ללכת, כנראה שאני צעיר ב7 שנים, היא אמרה את זה, נדמה לי שהפחדתי אותה קצת, סיטואציות האלו.. הן לא בהכרח מובנות, אבל נדמה לי שלכולן יש חבר בתקופה האחרונה או שהן מבוגרות מידי, אני לא מוצא את עצמי מתחיל עם בחורות פנויות, ובגיל שהוא דומה לגיל שלי, איי... לנשום לנשום, אני מדמיין איך אני אקרא את הפוסט הזה עוד חצי שנה, כמו שקראתי את הפוסט האחרון לא מזמן, יהיו בו שלושה לייקים או שניים, כי הוא ממש לא ממוקד.
ובטח אתהה איך זה יכול להיות שאני עדיין בודד. אהיה כבר בן 26, זה נגד כל הסיכויים כביכול.. אני כזה חמוד, אבל לא.. זה בכלל לא קשור לחמוד זה עוד הרבה דברים.
יש שני חלומות שאני מחזיק מאוד חזק, וצריך להוציא אותם, כי היום כשקמתי חלמתי עוד חלום משמעותי בסגנון סיוט ואותו אני כבר לא זוכר.
אז חלום אחד, היה חלום פשוט שקשור גם לאחי, נהגתי ופגעתי במישהו בתאונה, אולי פגע וברח, אני לא יודע, אני בחיים לא אברח, אני מקווה שאני גם בחיים לא אפגע באף אחד, בכל אופן - מאסר עולם, או מאסר ארוך ואני בכלא, ולא מבין איך אני אמור להיות בכלא, והרגשות אשם והכל הורג אותי, ואיך שהוא זה קשור לאחי לא ברו רלי איך, אבל זו הייתה תחושה נוראית.
חלום שני, באותו הרצף הכרונולוגי לילה אחר כך, יושבים במעגל כמה אנשים עם כוסות ויש מים או וודקה קפואה כזאת בתוך הכוסות, ובאחת הכוסות יודעים שיש תולעת ומוצאים אותה בכוס של מישהו שנמצא לידי, מצד שמאל במעגל, והתולעת היא בצבע שקוף אבל עם אדום של דם בפנים ומפילים אותה על הרצפה , ועל הרצפה היא מתחילה לגדול, והופכת לאט לאט למשהו חיי יותר עם מרקם של מדוזה, אבל עבה, כמו 4 בגטים בערך, ומנסים לקלף או להרוס ולא מצליחים לא יודע מי מנסה הדמויות שם ממש לא ברורות, אבל מה זה הדבר הזה.. זה יצור שלא קיים שחלמתי עליו הוא יחודי לחלומות שלי.
מעניין מה היה החלום השלישי, שהדחקתי.. אני לא מצליח להיזכר, אבל ברור לי שזו תקופה כזו של חלומות לא שמחים במיוחד.
לאבא לא ברור איך אני לבד עדיין, גם לי לא למען האמת, נמאס מהלב, אני רואה איך אני גדל.. ומשתנה.. והופס אני תיכף כמו כל הרווקים שלבד ומחפשים בקבצות אינטרנט בפייסבוק, ואני צריך להפסיק לחפש בקבוצות האלו, זה לא המקום, המקום, הוא מקום של חיבור פנימי של אהבה עצמית גדולה, אמילי אמילי, היא לא אהבה את האהבה עצמית שלי, אבל נו.. זה חלק מהמסלול אין מה לעשות, כואב אבל פחות, דניאלה כאבה נורא, אני עדיין שר עליה שירים, זה לא שאין הזדמנויות ולא קורים בכלל דברים, אבל איי.. זה לא זה. די לאוננות סביב מקרים שקורים או לא קורים. הדמיון הזה, הפנטזיות הכל נהדר, אבל אני לא מחובר. לא לעצמי לא מחובר.
אם יש פה עוד אדם בעולם שקרא עד לנקודה הזו, יש לי כמה תהיות, האם אתם שמים לב שאני בעצם כותב לעצמי באופן מוחלט בשלב הזה, בלי התחשבות בזה שמישהו יקרא את הטקסט? וב. לא מוזר לכם להמשיך? אם לא מוזר אז בבקשה, אם את אשתי לעתיד או לפחות האמא של הילדים שלי.. בבקשה עוד יותר.
משהו שמרגיז אותי זה שותף שלי .. קשה לי איתו בהרבה מובנים האנרגיה התתזיזיטית היא בעייתית מבחינתי, ולפעמיים אני לא מבין איך הוא יכול לדבר עם בחורות מהאינטרנט במשך 3 שעות אל תוך הלילה תוך התלהבות הזויה, והן נופלות לרשותו, בסוף זה כדי שהוא יוכל להגיד להן -לא, והן יהיו כולן לרגליו. אני לא יודע למה זה כ"F מפריע לי , הנה שוב הוא יוצא מהחדר, מדבר כ"כ באוטו טון כל הזמן, כאילו.. .כאילוו יש משהו בלעשות שים שזו כבר השעה.
טוב איבדתי כל קשר למהש אני כותב זה כי זה עם עיינים עצומות, אולי מכאן יבואו רק אסוציאציות. או כל מיני דברים כאלו, אני מציע שאפסיק לכתוב למרות שאם הייתי פסיכולאנלטיקאטי הייתי אומר כשאי לי לחכות קצת שאולי יצא לי משהו תוך מהניתוח הזה.
יש לי פחדים, מסרטן, ממוות, לא שלי, אני לא ממש מפחד למות, אני מפחד שלא ייהיו לי ילדים לדוגמא. אני מפחד להיות לבד, אני מפחד להיות סתם, לחיות סתם למות סתם, אני מפחד מהסתם, אני נורא ואהב את הייחודיות.
טבו נדמה לי שבאופן רשמי שפכתי לאגר, הכל קצת יורת בסדר אפשר לחייך ולסגור את הדלת, אולי אגיע למסיבה הבאה, הכל כ"כ אקראי אין שום קשר בין מה שאני כותב למצואת. בדיוק כמו שעשכיו עולה לי תמונה של תחנה מרכזית באר שבע.. ולי כי בסיפור אחר של המוח שלי בדיוק הגבעתי מנסיעה ארוכה עם רכב, יאללה עולות לי תמונות מלאס וגאס ומהודו, והופס שותף שלי יודע מהחדר וחופר וכל הוייסב יורד, האנרגיה נמוכה בכל מהקום שהוא נמצא כי היא לא יודעת או יותר נכון אנשים לא יודעים איך לאכול אותו, תגידו, תגיד.. לא הגיע הזמן שתלך ליון, כשמישהו אחר יבוא.. טוב. לילה טוב.