סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

לפני שנה. 14 בספטמבר 2023 בשעה 9:25

יש בי משהו מאוד בטוח.

אני מודה, אני לא מרגישה שאף אישה או גבר מבחוץ יהיה גורם שיפגע בזוגיות שלנו.

מה גם שאני אוהבת אותו כל כך ורוצה שיהיה מאושר כל כך שגם אם יהיה מאושר יותר בלעדי אשמח בשבילו שהוא מאושר יוצר עם אחרת מאשר היה איתי.

ואני כל כך בטוחה בזה, כי עברתי את כל התהליך עם הראשון שהתאהבתי ואהבתי באמת. עד לחגוג בחתונה של אותו אהוב לאחרת במונוגמיה איתה. ושמחתי בחתונה שלו לא פחות מאשר שמחתי בשלי.

ועם השועל שלי האהבה גדולה ועוצמתית יותר עשרות מונים. מאותו אקס שהפך לימים לאחד אם לא החבר הכי טוב שלי עד שהזוגי הגיע לחיי. 

מתוך זה אני לא מקנאה, להפך מעצם ההבנה והיכולת שלי אישית אני לאהוב יותר מפרטנר.ית אחת.ד. אני במקום לקנאה מתרגשת וחוגגת אם יש לאהובי עוד אחד.ת.

כל מי שעושה את מי שאני אוהבת מאושר.ת אני כבר מתחילה לחבב.

מתוך זה גם הפנטזיות המיניות שלי על צירוף אלינו.או חוויות שחווינו בעבר כאשר צפיתי בו מהצד מתענג עם אחרת היה מענג נפשית עבורי. 

 

אני מפנטזת על לחגוג אותו עם עוד אישה,

עם עוד גבר, להדריך וללמד איך לגעת בו לגרות, לענג, לרגש.

לשלוט בעונג שלו בשלט רחוק, לדאוג לעונג שלו דרך עוד מישהי שתתן את הטוויסט שלה על הנסיון שלי. לראות אם היא יכולה ללמד אותי עליו דברים חדשים. 

אבל יותר מכל, אני. הייתי רוצה לאהוב אותו עם עוד מישהי. לאהוב מישהי יחד איתו ולהיות אהובה בשיתוף על ידיי שניהם.

לבנות משפחה בטוויסט שלנו.

הפנטזיות שלי נעות בין פעולות מיניות ספציפיות, כמו לצפות במישהי אחרת מוצצת לו, או למצוץ לו ביחד איתה במאין נשיקה. אני ממש רואה בעיני רוחי, מרגישה את השפתיים הרכות שלה והעור המתוח והחלק של הזין שלו.

ומצד שני אני יכולה לקפוץ לפנטזיה של צפיה משותפת בטלוויזה ודיון על היום שהיה.

בשינה במיטה ענקית יחד.

בין המיני לרגשי.

כן הייתי שמחה גם להכיר "יזיזה" לנו שאוכל לנהל איתה קשר בדסמי ומיני שיכלול גם אותו מידי פעם. אבל אני משתוקקת בלהגדיל את מעגל האהבה המשפחתי שלנו ולכלול בו עוד.

אישה, גבר גם וגם. 

 

תמיד חלמתי על בית שבנוי מכמה מבוגרים ומלא חיות מחמד שאוהבים ומנהלים אינטרקציות מורכבות משותפות. 

 

יש בי עוד כל כך הרבה אהבה לתת

ואני הייתי שמחה לקבל עוד אהבה.

 

ונשאר לי רק לחכות ולראות מה יביא מחר.

לפני שנה. 3 בספטמבר 2023 בשעה 15:35

אני יודעת שחלק מהסיבה שאני לא פעילה בדסמית כיום, הוא הכאב הקבוע אם כי משתנה בעוצמות ומגוון בצורות שקיים בי.

הכאב שנובע מהגוף הפגוע שלי, החולה.

 

קשה לי עדין להשלים עם הנכות הזו ואחרות אשר טבועות בגוף שלי. 

זה לא שקשה לי שהגוף מזדקן ומתדרדר, זה קורה לכול גוף בר תמותה. אבל כל כך מהר. שקשה לנפש להשלים עם השינויים, המגבלויות וכל הדברים שנעשו בעבר בקלילות כמעט לא מורגשת שכיום אני לא מצליחה לבצע גם במעמץ רב 

 

אבל הקושי הכי גדול הוא מבטי הרחמים ומבטי הערצה שבוהים בי אנשים ששומעים את הסיפורים שלי. 

אין בי מה להעריץ בעיני, להעריך כן,עברתי המון והמשחתי להילחם, גם אחרי שנשברתי וכמעט ויטרתי המשכתי להילחם. 

על לחיות טוב,  הכי טוב שאני מסוגלת. לחוות את החיים ולמצוא בתוכי את הרצון והאמונה שיש בשביל מה להמשיך.

 

ועדין עמוק בפנים יש גם רצון להיות יכולה לחתוך בבשר החי ולעקור מתוכי את החולי והכאב. אבל זה בלתי אפשרי, אני יודעת.את זה.

אני יכולה רק לנהל את הכאב והקושי. לפעול באחריות וחוכמה, כי יש לי מעט עד בכלל לא מקום לטעות. הרי בטעות האחרונה כמעט סיימתי את חיי.  אז שוב ממשיכה לחיות.

כרגיל יש לי כל כך מעט מקום לטעות בחיי, טעויות תמיד היו לא מתקבלות על הדעת.

זה מה שיש ועם זה אנצח תמיד היה המוטו שלי.

וכנראה תמיד יהיה.

לפחות כיום יש לי שותף אנושי לחיי.

ולא רק הולכי על 4.

יש מישהו שמחבק אותי גם מחוץ לחלומות שלי. שנלחם עבורי ועלי.

שתומך ועוזר ואוהב.

בחיי לא הייתי אהובה ולא.אהבתי בעוצמות הללו.

לעולם לא אשכח, את החיבוק ההוא,

החיבוק הראשון אחרי 3 שבועות בנפרד שהרגישו כמו נצח. והחיבוק שהוא עטף אותי בו ונעטף בי היה כל כך מלא עוצמה ואהבה.

זה היה הרגע האמתי שהבנתי שהוא מפחד לאבד אותי כמו שאני מפחדת לאבד אותו. 

שאנחנו שנינו רוצים שהצד השני יהיה מאושר בדיוק כמו שאנחנו רוצים שאנחנו עצמנו נהיה מאושרים. 

וזה הבסיס שלנו הסוד שלנו.

אנחנו כנים, מדברים ומקבלים זו בזה את.השוני ביננו כמו את הזהה

שומרים על תקשורת.כנה ופתוחה שנותנת.לגטימציה להכול ולא שופטת את הקושי. לא זורקת אחריות ומנסה תמיד להראות לצד השני איך הוא ניראה בעיניים האוהבות שלנו עצמנו. 

 

תכף נחגוג עשור יחד

מעולם לא חשבתי שאזכה לחגוג עשור.

שנים לא האמנתי שאצליח לסבול לחיות יחד גם שנה עם אדם אחר.

 

אני גאה בבית שבנינו במשפחה שהפכנו להיות. בקשיים שצלחנו.

ובאושר שהכנסנו לחיים אחד של השנייה

 

כן אני מתגעגעת למסיבות, לטקסיות לחוויות האקסטרימיות והאינטנסיביות. 

אם דומות לדברים שחוויתי משני צידי השליטה. ואם לאלו שחווינו יחד בשנים הראשונות.

האיטיות והמתיחה שמתחנו כל רגע של עונג גוף. אבל אני לא מוכנה לוותר על היכולת.הקסומה שלנו להגיע לאותן עוצמות עונג ואותן רמות.סיפוק גם בעשירית הזמן.

אנחנו כבר לא חייבים לחקור את הגוף של השני ולפעמים מרגיש שמכירים חלקים ממנו טוב יותר משל עצמנו. 

ועדין כמעט עשור שאנחנו מצליחים לשמור על סקרנות והפתעה. עניין וריגוש. 

ואני מודה שזו זכות וכבוד עבורי לחלוק את כל זה איתו

לאהוב אותו ולהיות אהובה על ידו זו הזכיה שלי בלוטו של החיים.

וזכיתי בה אפילו בלי לקנות כרטיס אחד. 

לפני שנה. 1 בספטמבר 2023 בשעה 18:26

עולם הבדסמ נתן לי חופש לחוות את הקיצון שהייתי צריכה. להוציא אצלי מהמערכת דברים שחנקו אותי, בתוך מסגרת של הסכמה ותחושת ביטחון.

אבל הבנתי שבעצם מה שחיפשתי ומה שרדפתי אחריו היה ביטחון שיחזיק מעבר.

ורק בתוך הבועה הבטוחה שלי.

אני אצליח לרכך את השיריון שבניתי סביבי.

התחושה הכי בלטי נסבלת עבורי היתה תמיד ליטוף רך. מגע מרחף ועדין הוציא אותי מהעצבים... 

וכל מה שחלמתי עליו היה יד שתלטף לי את הפנים ברוך. חלמתי על מישהו שאבטח בו מספיק שלא ארעד או אתקווץ כשהיד שלו עוברת לי ליד הפנים. 

לא, אני לא רוצה לשבור את גבול הסטירות לפנים. אני רוצה להיות עם אדם שאדע שלעולם לא ירים עלי יד במזיד. 

וזכיתי להכיר אדם כזה ולא רק לאהוב אותו בכל הלב שלי אלה גם לבטוח בו לחלוטין ולדעת שהוא אוהב אותי בצורה ברורה ובטוחה בלי שום ספקות. ולדעת שהוא לעולם לא יפגע בי בכוונה.

 

אני כבר מבינה שהוא ואני רואים את העולם קצת אחרת. אבל זה נכון לגבי כולן וכולם וכו וכו.

הוא לא מתחבר למשחק או חיים עם יחסי כוחות לא שווים. אבל זה לא אומר שאין ביתויים בחיים שלנו שלא ממשים עבורי צרכים בדסמיים. ואני מממשת עבורו צרכים וניליים לחלוטין, אבל גם קינקיים עבור שנינו.

 

זה כבר לא כזה בלתי נתפס עבורי שזה די מה שתמיד חלמתי עליו.

שעם כל החלומות שנשברו לי מצאתי הגשמה לחלום הכי חשוב.

וכן אפשר לבנות משפחה מ2 אנשים ומליון חתולים. 

 

ועדין כל המושי הזה מלא בסקס מספק וטוב לפעמים חם ורך ועדין ולפעמים קינקי וסליזי.

ואני כל כך נהנת להמשיך ולחקור איתו את כל מה שמסקרן אותנו לחקור להגשים פנטזיות ולהבין שהעולם ממשיך להיות מלא גוונים צבעים וחוויות.

 

הוא נותן לי את הביטחון המלא להיות אני כמו שאני רוצה. גם אם האני שאני רוצה להיות הוא האני שהוא רוצה שאהיה.

אם עבורי ואם עבורו. 

 

בעצם הוא עושה את מה שתמיד רציתי,שישאלו אותי ויבקשו ממני כל דבר שרוצים, כשאני יודעת שאין שום ציפייה ממני לתשובה ספציפית אלה אני באמת חופשיה לענות את התשובה הנכונה וטבעית לי. 

ואני רק יכולה לקוות שהוא מרגיש אותו הדבר 

 

לפני שנה. 12 באוגוסט 2023 בשעה 11:59

אני רוצה לכתוב.

המוח שלי מתחיל להתאושש 

כמעט שנה מאז שהפסקתי את האורליסה שרצחה לי את הנפש וביננו לא עזרה מספיק עם הכאבים. 

ורק גרמה להחמרה מזעזעת כשהפסקתי אותה.

חזרתי להיות יצירתית וליצור.

הודות לחבר טוב שעשה הזמנה של ציוד בגודל מטורף. 

 

והכאב על צ'ואי, הילד שלי, הבכור.

ואני, אנחנו בקושי מצליחים לבכות ולשחרר.

הבוקר באסט שלו, בכתה וחיפסה אותו בכזו קינה ומצוקה. ושברה אותי.

איך אני מנחמת אותה? אותי? אותנו?

 

האובדן היה צפוי ופחדנו ממנו כבר שנים.

הוא היה בן 18 וענק.

וזה חונק אותי ותקוע לי בגרון וכואב כל כך.

זה חלל כזה בחזה שלא נותן לנשום.

 

ומצד שני סוף סוף חזר החשק המיני.

אבל הגוף עוד חלש אז לאט לאט.

 

אבל הכי קשה לי זה הבית, הליכלוך החוסר מסוגלות באמת לנקות ולסדר.

לעמוד על הרגליים. 

 

כרגיל כל יום נלחמת על עוד קצת תיפקוד.

עוד כמה פשרות פה והצלחות שם. 

 

נושמת וממשיכה לחיות.

לא מוותרת על לחיות ולא להיות צל או רוח רפאים.

כבר לא רק שורדת 

חייה

 

 

לפני שנה. 26 ביולי 2023 בשעה 9:33

צ'ואי,או צ'ארם בשמו המלא.

צ'ובקא, טנקתול ועוד שמות חיבה רבים.

אני כל כך מתגעגעת, כל כך מחכה לשמוע אותו צועק עלי כשאני נכנסת לחדר. 

שהוא יגרד את הדלת של השרותים.

 

אני מתנחמת.שזה היה קצר והוא לא סבל הרבה זמן. 

אני גאה בעצמי שעמדתי מול הוטרינרית החצופה בבית החולים,שסירבה להקשיב לכל הסיבות ההגיוניות והרציונליות. 

היא לא זו שתראה בבית רוח רפאים של חתול סובל במקום את החתול שהיה חיי ומלא אושר וחיים רק לפני כמה שעות.

 

ולא באמת היה לו סיכוי גם אם היה שיפור הוא היה זמני והפעם הבאה רק תהיה נוראית לו יותר. 

אז נאלצנו, להרדים את הלב של הבית.

כי אנחנו לא מוכנים למשוך את הסבל שלו.

החתול בן ה18, שלנו

 

החתול הראשון שאימצתי כשעזבתי את בית הורי. 

הגור המטופש שישב על קן נמלי ענק מכוסה בפרעושים ובנמלים וצרח לי ישר לחלון חדר השינה.

שגירגר ולא נלחם בי במקלחת הראשונה ההיא ותמיד שיתף פעולה עם כל טיפול.

 

הלב של הבית היה עם לב כל כך גדול שהוא הרג אותו בסוף.

שנתן לי 18 שנים מדהימות מלאות אהבה אין סופית. שקיבל ואהב כל גור שהבאתי הביתה.

האומנת חתול שלי. יורש תפקידו של באגירה המושלם. 

הוא איננו 

ואני לא מצליחה להשלים עם זה.

לפני שנה. 11 ביולי 2023 בשעה 10:58

אתמול אישי חגג 33!

משום מה בשבוע האחרון הקפצתי את שנינו שנה בגיל. 

כן התבלבלתי בגיל של עצמי ולא רק שלו.

לא נורא, מוח ג'לי זה רגיל אצלי. 

אבל יצא שהוא עודד אותי לעשות משהו שכבר רציתי מזמן לעשות.

לאישי יש יום הולדת, באותו היום שבו אחת מהחברות הכי טובות שלי בפנימייה חוגגת. 

ותמיד רציתי לשוחח איתה בגלל זה.

אתמול איחלתי לה יום הולדת שמח ופיתחנו שיחה נפלאה.

 

שמחתי לשמוע שהיא מאושרת ביום יום שלה.

שהיא הגיע לדברים שחלמה עליהם.

וזה גרם לי לחשוב גם שוב

כמה למרות כל הקשיים, המשברים בין לבין.

אני כל כך מאושרת.

אני מאושרת לקום כל בוקר למבט האוהב שלו.

לזה שהוא מעיר אותי בעדינות כי בקרים קשים לי לאחרונה בגלל התרופות.

להכין קפה פעם הוא פעם אני, לסרק אותו. להיפרד במילות אהבה בדלת.

כמה היום יום שלנו מלא במילות אהבה.

הפרגון, האמון, הגאווה שלו בי מורגשים לי כל יום. החמלה שהוא מזכיר לי לנהוג בה כלפי עצמי.

 

נעים לי וזה כל כך לא משהו שאני רגילה אליו.

וזה חלק קטן מהשינוי הגדול המיוחד שהוא הכניס לי לחיים לפני 9 שנים.

לפני שנה. 21 במאי 2023 בשעה 19:52

היום חגגנו, בקטנה.

אהובי עבד את היום האחרון במקום העבודה הישנה ומחר יום ראשון בחדשה.

היחס שכל חברה נתנה היה 1140 מעלות הבדל, אז יש סיבה נפלאה לחגוג.

גם לי היה יום טוב תפקודית.

 

כשהגנו למיטה מוטשים לחלוטין מתלטפים כרגיל והוא נותן את הסימן המוסכם אך לא מדיבר  שהוא ליטוף על החזה שלי.

מיד כל תשומת ליבי כוונה אליו

עוד כמה רגעים של התלטפות הדדית.

ואני פשוט מתבייתת כמו טיל מונחה זייקפה.

לוקחת אותו לפה שלי ויונקת, משפשפת את.הלשין בכל המקומות החשובים וממתענגת על האנחות העונג שלו כמו גם על הגוף שנענה  אלי.

 

טרח ספנק מדויק נוחת בדיוק במקום הנכון ואני פשוט גונחת על הזין שלו אחרי עוד שניים

אני מתמקמת מחדש כדי שיהיה לשנינו נוח ונגיש הגופים שלנו נענים אחד לשניה באוטומט מושלם, כל מגע, מדויק ומגיע כמו באוטומט.

הגוף יודע מה לעושת ואיך להגיב.שזנינו כבר משתוקקים  להתאחד להתחבר בעונג מושלם

הוא ספק מתנצל ספק רק מידע שזה יהיה קוויקי.

נכנסת לתנוחה החביבה עלינו שמבוססת בערך על זה שאני מתחברת.לנערת הגומי הפנימית שבי ומתקפלת לשניים.

על כרית כדי שאהיה בדיוק בגובה הנכון.

והוא אכן עומד בהכרזה שלו תרתי משמע.

אחרי 3 או 5 פמפונים ראשונים אני כבר מתפוצצת מרגישה את הנוזלים מבעבעים.

עד שהוא הגיע לסיפוק הנפלא שלו, חווית4 אורגזמות מדויקות כל כך וה5 הגיע בתאום משלם יחד עם שלו

 

ונילי עלק❤️‍🔥😏🤣❤️‍🔥

לפני שנה. 1 במרץ 2023 בשעה 11:19

לגמרי בזמן לא נוח כלכלית.

לגמרי בזמן לא נוח להתרגל לגימיק חדש

לגמרי פשוט לא נוח וכאב ראש

אבל טלפון חדש....

 

מנסה להנות מהצעצוע החדש והיקר לי מידי.... 

לפני שנה. 4 בפברואר 2023 בשעה 11:23

הרבה אקסים שלי פה, יכלו להעיד ש תמיד ידעתי לתת ולעשות מכל הלב.

אבל לקבל לא היה הצד החזק שלי.

לפחות לא לקבל דברים טובים.

 

מאז שאני עם השועל האהוב שלי, אני לומדת יותר ויותר לקבל מחוות של אהבה ודאגה.

לתת לו ממש לטפל בי,ברגעים הכי קשים שלי.  

בתקופה של השנה האחרונה הגב שלי החמיר מאוד. והגעתי גם להזרקות לעמוד השידרה.

במקביל עם שאר הכאבים שהחמירו הגעתי לעירויים קבועים נגד כאב.

 

החתול הזקן שלנו חולה מאוד כבר תקופה.

והוא לא חתול קטן, כך שביקור אצל הוטרינריות זה מסע קשה של סחיבת.כמה וכמה קילוגרמים שמצטמצמים במהירות גבוהה מידי 4 קומות החוצה ואז פנימה ולמלה.

אתמול הגב שלי החליט להתפרק, איך שהוא שרדנו לקחת את.הזקן הלוך וחזור לטיפול החירום.

והיום כבר בקושי עמדתי על הרגליים מכאבים.

אז הוא עזר לי עכשיו בלעשות מתיחות לאט ובעדינות, לשחרר את הלחץ על העצבים והמתח מהרגליים ועד לגב התחתון.

וסיים בעיסוי קל עם משחת וולטרן.

 

אף פעם לפניו לא הייתי במצב שהסכמתי לקבל כזה טיפול מאדם ככל שהוא.

 

הוא האדם היחידי שאני באמת מסוגלת להראות מולו את השברים שבי.

להישבר מולו עוד קצת.

ולתת לו לחבר את השברים חזרה.

 

זכיתי בו 

לפני שנה. 24 בינואר 2023 בשעה 19:37

פעם הייתי מכשפה.

ידעתי דברים שאף אחת.ד לא הבינו איך אני יודעת.

עשיתי דברים שלא הבנתי בעצמי איך אני גורמת להם לקרות.

האמנתי עמוק בתוכי שיש בי משהו יותר.

הייתי צריכה את זה כדי לשרוד.

את ההתעללות ההשפלות הזילזול ההקטנות.

הייתי חייבת להאמין שיש סיבה לכל הזוועות האלו.

שזה איזה שהו מבחן כזה.

 

סזה אמונה, כמו אמונה בכל כוח אליון וכל דת.

אמונה שיש סיבה לכל הרוע שנפל על ילדה תמימה. כדי להפוך אותה לכוח של טוב.

 

כל מה שרציתי זה לשנות את העולם ולעשות אותו יותר טוב. מעשה טוב אחרי מעשה טוב.

גם על חשבון שזה יפגע בי, בדיוק כמו אצלם בבית.

לכולם צריך להיות טוב גם על חשבוני.

ובמיוחד על חשבוני.

 

לקח לי הרבה שנים להבין שגם לי מגיע שיהיה טוב.אני עדין שוכחת את זה לפעמים.

אבל יש לי מישהו שרואה אותי.

מישהו שחשוב לו שיהיה לי טוב גם על חשבון זה שיהיה לו טוב.

 

וכל מה שאני רוצה לעשות זה להאמין שזה מגיע לי.

שסבלתי כל כך הרבה שנים שמותר לי להירגע ולתת לעצמי שיהיה לי טוב.

אני רוצה להאמין שאני עדין מכשפה.

שאני עדין יודעת ושיש משהו שם בחוץ ששומר עלי.

 

המתנה אחת המתנות הראשונות שהוא קנה לי אחרי שעברנו לגור יחד, היתה כשהוא היה בחול מטעמי עבודה.

הוא קנה לי מכשפה.

 

הוא תמיד רואה אותי.

מקווה שהוא יודע שאני רואה אותו גם.

שהוא העיר בי את הניצוץ חזרה.

את האמונה שמגיע לי שיהיה לי טוב.

ושהדרך לשם היא בזכות זה שאני אפזר את הטוב שלי מסביב. 

 

אולי אני מכשפה בלי קשר למה אני מאמינה שאני.

אני פשוט אני.

בלי קשר להגדרות.