מה לעזאזל

איך סוגרים מעגל?

הוא לא קיים יותר

הוא נשאר פתוח

וזה כל כך קשה להתמודד עם זה.

תנו לי רק עשר דקות

רק להטיח בו כמה נפגעתי

רק לשחרר את הקיטור

רק לשמוע סיבות

הסברים

נימוקים

סיפורים

ואז אני אוכל לשחרר את האבן הזו.

 

את הזוגיות הארוכה שהייתה לי

(זה שהתארסתי לו)

התקשיתי לסגור.

למרות שידעתי.

במשך כמעט שנה ידעתי שאנחנו נאבקים לשווא

טוחנים מים

מבזבזים את הזמן

גוררים תקווה אפסית.

מתי כן סגרתי מעגל?

כשהבנתי שהוא שיקר לי.

איך סגרתי מעגל?

כתבתי לו מכתב

וכשנסעתי להחזיר לו את הדברים שלו

השארתי את השקית מחוץ לדלת

ובתוכה את המכתב.

ככה אני סגרתי את המעגל ההוא.

אבל עם עמית?

לא זכיתי לעשות את זה מעולם.

עמית נעלם לפני שיכולתי לנסות לשנות משהו.

וזה לא הוגן כלפיי

שהוא השאיר אותי ככה.

היום אני מבינה את החשיבות של סגירת מעגל.

אני רוצה לסגור את המעגל הזה!

מגיע לי לשחרר את האדם שראיתי בו חבר אמת

ועזב אותי ברגע שלא היה לו נוח.

מגיעה לי ההזדמנות להגיד לו בפנים כל מה שאני חושבת

כי מכם?

מכם אני חוסכת לא מעט

אתם לא יודעים כמעט כלום

מאלפי הדברים שרציתי לומר לו.

יכולתי לכתוב אלפי משפטים

למלא ספרים ארוכים בכל מה שמותר ואסור לומר

וכולם היו נכונים וכואבים

כולם היו יוצאים לי מהלב בקושי רב

אבל לכולם הייתי מתכוונת.

 

 

אז אני פונה שוב לחוכמת ההמונים ושואלת

איך סוגרים מעגל עם אדם שלא קיים יותר?

ישבתי לחשוב קצת

מה הדיל ברייקר שלי בגברים

אתם יודעים

הדבר הזה שהוא יהרג ובל יעבור.

והגעתי למסקנה.

איחורים.

או הברזות.

מי שיאחר לי בלי להודיע

מי שיבריז לי בלי להתקשר מראש

הוא מת בשבילי.

אבל למה?

באמת הרהרתי בזה.

ואז הבנתי.

אני יודעת למה.

ואני אספר לכם עכשיו.

זה הסיפור של פיליפ.

 

את פיליפ הכרתי באתר אנונימי לפני כמה שנים.

הייתי בת 16 וחצי

פיליפ היה בערך בן 22 או 23.

בחור מרקע קשה.

עלה מרוסיה עם אימא בעקבות קשיים כלכליים

אבא נטש ונפטר

אחים גדולים רחוקים מהמשפחה

ובעיקרון

הוא היחיד שמטפל באימא שלו.

בחור רציני אה.

גבר אמיתי.

איך אפשר שלא להתאהב באחד כזה?

דיברנו כל יום

היינו עושים שיחות וידאו עד השעות הקטנות של הלילה

היה לו חיוך כל כך יפה

הוא היה מצחיק אותי בטירוף

פיליפ נכנס לי ללב בכלום זמן.

 

אז החלטנו להיפגש.

כי אני לא יכולה להתאפק יותר!

היה אז קיץ

היה חופש כלשהו מהלימושים

אז קבענו

ניפגש בתל אביב בלילה

נשב לנו בחוף הים

נישאר יחדיו עד הזריחה

ואז נלך כל אחד לדרכו.

כל כך רומנטי.

 

אבל כפי שכולם יודעים

לא כל הנוצץ זהב.

לפיליפ הייתה בעיה.

פיליפ היה קנאי.

פיליפ לא היה מסוגל לסבול שאני מדברת עם גבר אחר

לא משנה מי הוא היה.

ואם לא הייתי עונה לו להודעות כמה שעות

הוא היה עושה סקנדל.

וביום של הפגישה

באותו הבוקר

היה לנו ריב.

אני לא זוכרת על מה

אבל כעסתי ולא דיברנו.

אחר הצהריים שאלתי אותו

"אנחנו עדיין נפגשים?"

ההודעה נותרה ללא מענה.

בינתיים התכוננתי לי לצאת.

בדקתי את הטלפון

אין תשובה.

ניסיתי להתקשר

הוא לא עונה.

אני חייבת לצאת.

אם לא אצא

אפספס את הרכבת.

אבל אם אצא והוא לא יגיע?

ניסיתי לכתוב לו עוד פעם אחת.

וחיכיתי.

עברו דקות ארוכות.

אחרי שעה הבנתי.

הוא כבר לא יבוא.

הורדתי את הבגדים

כתבתי לו הודעה זועמת ומאוכזבת

ונכנסתי לישון.

 

בבוקר קמתי.

ההודעות ללא מענה.

שלחתי עוד הודעה

אחרי כמה שעות עוד אחת

וביום למחרת אחת נוספת

ככה במשך שבוע

עד שהפנמתי

הוא נעלם.

 

בכיתי עליו המון

זה לא הגיע לי.

הוא שבר לי את הלב.

חברה שלי אספה אותי

עזרה לי לא לחשוב עליו

עד שהוא שלח לי הודעה

שלושה חודשים אחרי.

אבל זה

סיפור לפעם אחרת...

 

פיליפ הבריז לי.

מאז אסור להבריז לי.

מאז אסור להיעלם לי.

גם על איחור רציני אני משתוללת.

זה טריגר רע

זה מקפיץ אצלי את כל הזבל מהתקופה הזו.

אני יודעת שזה דפוק

אבל זו מי שאני

ילדה דפוקה :)

 

 

ומה הדיל ברייקר שלכם?

אני לא יודעת מה קורה לי.

זה קטע של הזמן האחרון.

עברו שנתיים וחצי כמעט מאז שנגמר הסיפור עם עמית.

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=158579&postid=1462492

 

ובזמן האחרון הוא חוזר.

לא באמת.

הוא אף פעם לא יחזור באמת.

הוא חוזר למחשבותיי

מטריד ומנקר בראשי.

לפעמים אני מדמיינת שאני שומעת את קולו שוב

כמו פעם

ואני משתגעת מזה

כי זה לא הגיוני.

כמה זמן צריך לעבור כדי שאוכל לשחרר אותו?

 

יודעים מה אני חושבת?

לעולם לא אצליח לשחרר אותו ככה.

לא ככה לפחות.

לא זכיתי לסגירת מעגל.

אבל אין לי איך.

הוא חסם אותי בטלגרם

אין איך לעקוף את זה.

הוא בטח מחק את החשבון שלו מזמן

הרי החשבון נפתח במיוחד בשבילי.

 

עמית לא היה צדיק.

לא אשכח את הסיפור שהוא סיפר לי

על איך הצליח לשכנע בחור צעיר למכור לו את הבית של אביו במחיר רצפה

על ידי מניפולציות רגשיות.

בזמנו הסיפור הזה עשה לי רע

אבל היום אני מבינה שאלו החיים

יש חזקים

כמו עמית

ויש חלשים

כמו הבחור ואביו.

החזק חייב לנצח.

אולי בגלל זה

כשעמית לא הצליח לנצח ולהשיג אותי

הוא שבר את הכלים.

למרות שאני עדיין מסרבת להאמין שהוא רצה איתי קשר רומנטי.

 

עמית

אני יודעת שבטח שכחת ממני

וזה דיי הגיוני

כי אני הייתי כלום לעומתך

אבל בכל זאת

אני לא שוכחת אותך

אני לא מסוגלת

תאמין לי שניסיתי.

 

 

אני מתגעגעת אליך עמית.

הלוואי שמישהו היה מוצא אותך בשבילי.

איזה קטע מוזר.

הסתכלתי מי מחובר פה עכשיו

ונכנסתי לכל מיני פרופילים

חלק זיהיתי לפי השם

חלק לפי המלל בפרופיל

עם חלק בדקתי את היסטוריית השיחה

ורק אז נזכרתי מי הם.

ואז קפץ לי אחד

שאני לא זוכרת.

השם שלו לא מוכר לי.

יש לו תמונה שאני לא מזהה.

המלל אצלו בפרופיל לא מצלצל לי.

ואיכשהו

אני חסומה אצלו.

למה?

אני לא יודעת.

פניתי להיסטוריית השיחה

ואין כלום.

לא דיברנו מעולם.

אז למה הוא חסם אותי?

ויותר מזה

למה זה מטריד אותי כל כך?

אני יודעת למה.

אני לא רוצה שאנשים ישנאו אותי בלי סיבה!

אני רוצה להבין במה מדובר.

אז היי

אם אתה קורא את זה

ומגלה שחסמת אותי בעבר

מבלי שדיברנו פעם אחת

תעשה לי טובה

תוריד חסימה

תספר לי למה

ואז תחזיר אותה

אני מאוד אעריך את זה :)

 

 

קרה לכם פעם דבר כזה?

מסתבר שלא כל הנוצץ זהב

ובעוד אני חשבתי שאנחנו בדרך הנכונה

הוא חשב שאנחנו במקומות שונים מדי בחיים

ושהוא לא מצליח להרגיש אליי מה שאני מרגישה אליו.

וואלה באסה.

היה לו פוטנציאל.

האם אני יכולה למצוא תחליף? כן.

האם יש לי כוח לחפש?

זו כבר שאלה שיותר קשה לענות עליה.

אני לא אשקר

הוא היה לי נוח

הוא גר קרוב למקום בו אני מתאמנת

ויחסית דיי קרוב למקום העבודה שלי

הוא היה סקס טוב

מצחיק וחכם

אבל הוא לא חושב שאנחנו יכולים להסתדר כרגע.

דפוק.

בסופו של דבר

ההפסד הוא קצת שלי

אבל בעיקר שלו.

כי נשים כמוני

פשוט אין

יאמר כל אדם שמכיר אותי

למצוא אחת כמוני?

סיכוי כמעט אפסי

אז לא

אני לא אבכה

סיימתי לבכות על גברים.

שיתחילו קצת לבכות הם עליי.

 

 

היו גם חדשות טובות הערב

אבל כל זאת ועוד

אולי בפעם אחרת ;)

אתמול היה מדהים.

הייתי איתו

שוב

וזה פשוט משתפר מרגע לרגע.

הלכנו לטיילת בתל אביב

ישבנו במקום יחסית מבודד מאנשים

צפינו בשקיעה תוך כדי שאנחנו מדברים

מצחקקים

מתנשקים

מתחבקים

ובכלל

הרגשתי כאילו היינו לבד בעולם.

 

כשהשמש שקעה

המשכנו לטייל ולדבר

הוא נפתח בפניי ודיבר איתי בגלוי על מה שמפריע לו

הדבר שהכי מפריע לו

הוא שלתחושתו

אנחנו לא נפגשים מספיק.

אתם קולטים?!

"אני לא רואה אותך מספיק"

זה בערך כמו להגיד

"אני רוצה לראות אותך הרבה יותר"

וזו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל ממנו.

אז כן

אני אעשה מאמץ לראות אותו יותר

ובינינו?

אני רוצה לראות אותו יותר.

אני לא רוצה להתרחק ממנו.

 

אתמול ישבנו

דיברנו והתחבקנו תוך כדי

הוא סיפר לי איזה סיפור תוך כדי שהוא מחבק אותי

עיניי תפסו את שפתיו כשהוא דיבר

השפתיים זזו

הקול יצא

אבל פשוט בהיתי

הרגשתי בעננים ממנו

בקושי הצלחתי להקשיב.

כשהתנתקנו מהחיבוק

בהיתי לו בעיניים

הן כבשו אותי.

הוא כבש אותי.

זה כל כך מוזר.

הרבה זמן לא הרגשתי ככה למישהו.

 

 

הרגשות החדשים שלי מפחידים אותי.

סוף סוף הוא נגמר.

היום הזה היה לי קשה.

כמעט נשברתי כמה פעמים.

אבל עם חילוף התאריך

פשוט ידעתי

אני במקום טוב יותר.

 

ניצלתי את היום הזה למטלות שוטפות

וגם קבעתי למחר עם הבחור איתו אני יוצאת כבר כמה פעמים

הוא ממש מחבב אותי

ומאוד שמח שבסופו של דבר

רצה הגורל והתוכניות שלי למחר השתנו

כך שנוכל להיות יחדיו.

גם אני שמחתי.

אבל עדיין

תמיד יהיה בי הספק.

אחרי מה שעשה לי אהובי הישן

תמיד יהיה בי הספק

האם האדם שעומד מולי

מעוניין בי מכל ליבו

או אם הוא סתם משקר לי.

מצד שני

מגיעה לו הזדמנות אמיתית.

הוא לא אמור לשלם על טעויות של אחרים

מגיע לו דף חלק ונקי.

וברור שהוא יקבל.

עד לרגע זה

הוא לא עשה אפילו טעות אחת

(חוץ מלאכול המבורגר בסכין ומזלג חחחחח)

בינתיים

בשבילי לפחות

הוא מושלם.

 

עוד משהו

היום חפפתי את השיער

ולאחר מכן הסתרקתי

ולא יצאו כמעט שיערות.

השיער שלי מפסיק לנשור.

זה סימן טוב.

 

 

דברים מתחילים להסתדר :)

כבר כמעט נגמר היום.

שרדתי אותו בגבורה.

ניקיתי

בישלתי

אכלתי

ישנתי

העברתי את היום בלי הרבה מחשבה מיותרת.

והנה

הוא מגיע לסופו

ושום דבר לא קרה.

 

בשעה האחרונה שמתי אוזניות

התחלתי לשמוע קצת מוזיקה

וקפץ לי שיר שאני מאוד אוהבת.

שיר שהשתמשתי בו כדי להתגבר על האבל.

אני אשים לכם אותו כאן.

אני יודעת שזה כבד לשמוע שירים שאנשים שמים בבלוג שלהם

אבל אם מתחשק לכם להבין

את מערכת היחסים הקודמת שלי

השיר הזה מתאר אותה במדויק.

 

הבית הראשון מתאר את השנה הראשונה שלנו יחדיו.

גם את האהבה האדירה אליו.

אבל גם את הפחד שלי מרגשות

הפחד שהוא הצליח לשבור

אלוהים יודע איך.

את הכעס שלי על כל העולם

את הקור בלב שלי

עד שהוא הגיע

והפשיר את הקרח

שבר את הקללה שהרגשתי שהייתה מעליי

ובעיקר את החשש מהיום שבו זה ייגמר.

 

הבית השני מתאר את השנה השנייה ותחילת השלישית.

הצורך להקריב את הכל

את החולשה שלי מולו

אבל לאט לאט את התערערות האמון והיציבות

את הצורך להרגיש בטוחה

ולשמוע את זה ממנו בישירות

כי אני יודעת שכרגע

זה פשוט לא המצב.

 

הבית השלישי מתאר את הסוף.

מאמצע השנה השלישית ועד תום הקשר.

ההחלטה שלו לא לרצות אותי

זו ששברה אותי

שגרמה לי לאבד עשתונות.

הכעס שלי עליו

שנתן לי להיפתח בפניו

ועזב ככה!

את הרצון להרוג אותו

לפני שיילך לאחרת

אבל בסופו של דבר

ההבנה שאני צריכה לשחרר אותו בדמעות

והמוות שהרגשתי בתוכי כשהוא אבד.

ובעיקר

את התחינה

שלא ישכח אותי לעולם.

 

הפזמון האחרון

מתאר את התקופה בה התאבלתי עליו.

משוטטת בחלל

כל כך אבודה בלעדיך.

 

מצרפת לכם את השיר.

Eminem - Space Bound

 

 

מומלץ להקשיב טוב טוב למילים

ולהכין נייר טואלט בהישג היד.

 

 

האזנה נעימה.

יום נישואין שמח לי.

היום זה היום.

היום הייתי צריכה להתחתן.

התאריך הזה?

זה יום השנה שלנו.

אני לא אשכח את היום הזה.

איך שבכיתי בזרועותיו

אמרתי לו שאני מפחדת

מפחדת שהוא ישכח ממני מחר

מפחדת שהוא ישתעמם ויעזוב אותי.

אתם יודעים מה הוא ענה?

"זה לא יקרה.

אני אתקשר אלייך כל יום

ואני אחשוב עלייך כל יום".

זה הדבר היפה ביותר שאמרו לי מעולם.

הוא לא שיקר לי.

הוא באמת התקשר אליי כל יום

והוא באמת חשב עליי יום ביומו

הוא באמת היה הגבר המושלם.

 

מדי פעם אני חושבת לעצמי

איך זה יכול להיות?

היינו כל כך מאוהבים

התרגשתי לראות אותו

גם כשהיינו יחדיו שעות

היו לי פרפרים בבטן כשהוא היה מחייך אליי.

הוא היה יורד למטה עם הכלבה לרבע שעה

וכשהוא היה חוזר

הייתי מחבקת ומנשקת אותו כאילו לא נפגשנו שנה.

תמיד אמרתי לו

"אני אוהבת אותך.

אבל לא רק.

אני גם עדיין מאוהבת בך

כמו מהיום הראשון".

 

אני והוא?

זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

כשראיתי אותו מתקרב אליי

הלב שלי דפק והלם

כמעט התפוצץ מהתרגשות

הרגשתי שאני נמסה

היה בינינו משהו

אני רק לא לגמרי בטוחה מה זה היה

אבל המשהו הזה גרם לשנינו להתאהב בשנייה.

 

אני לא אשקר לכם.

ידעתי שהיום הזה יהיה לי קשה.

ידעתי שאת היום הזה אני לא אעבור בשלום

שאני אקום בוכה בבוקר ואתקשה לתפקד.

מה אני יכולה לעשות?

אלו החיים.

רצף של תאריכים ארורים

ולנו לא נותר דבר

אלא לכאוב אותם

ולכתוב אותם.

 

אני מתגעגעת.

אני מתגעגעת אליו כל כך.

אני מתגעגעת לגבר שהתאהבתי בו אז

היום לפני כמה שנים.

אהבתי אותו כל כך

מהרגע הראשון אמרתי לעצמי

שאני רוצה לחיות איתו

שהוא מושלם

לפחות בשבילי

איך היא עזבה אותו?

איך היא נתנה לו ללכת?

לא הבנתי את זה.

 

לצערי

הגבר שבו התאהבתי

כבר לא איתנו.

הוא מת.

הוחלף.

הוחלף באדם שנראה בדיוק כמוהו

נשמע בדיוק כמוהו.

אבל מתנהג אחרת לחלוטין.

אחד שרואה בעיניו רק את העבר

לא את העתיד.

אחד ששם את הצורך לנקום בי בראש מעיניו.

אחד שלא שוכח שום דבר רע שעשיתי

גם את הזניחים ביותר

אבל הדברים הטובים?

הם ברורים מאליהם.

זה לא הגבר שבו התאהבתי.

זה לא הגבר שאני רוצה לחיות איתו

וזה ממש

אבל ממש

לא הגבר שאני רוצה להינשא לו.

 

 

יום שנה שמח.

אני אוהבת אותך.

למרות שאתה כבר לא קיים.

ואני יודעת שהנפש שלך תמיד תאהב אותי.

איפה שהיא לא תהיה.

אז באתי לישון

והתחילה אזעקה.

בדיוק התכרבלתי במידה הנכונה בפוך

חיבקתי את עצמי בנוחות לשינה ארוכה

ופתאום אזעקה.

עכשיו

אל תטעו

זה לא שאני מפחדת מאזעקות

וזה לא שאני מאמינה שיפגע בי טיל

(סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי)

אבל ינעל אבוכ

אני עייפה מדי לחרא הזה.

הגוף שלי אמנם צעיר

אבל הנפש שלי מבוגרת

(שלא לומר זקנה)

רוצה לישון שעות נוספות

להתכרבל במיטה בלי לזוז

לחבק את עצמי או את הכרית

ולקרוס אל תוך הלילה.

 

אבל לא.

אזעקה.

כי משעמם לחמאס בחיים.

מים אין.

חשמל אין.

דלק אין.

אבל טילים?

בשפע.

הייתה מכירת חיסול.

כל דבר כדי להרוס לישראלים את השינה.

וחבל

כי ישראלים גם ככה עצבניים

אז לקחת לנו שעות שינה?

זה הצעד הכי מטומטם שהטרור היה יכול לנקוט בו.

 

השבוע הזה קשה לי באופן אישי.

בלי קשר למלחמה.

פשוט קלטתי את התאריך.

מאמינה שאכתוב על זה מחר או מחרתיים.

אני לא יודעת לשמור דברים בבטן.

אני חייבת להוציא את זה החוצה.

 

 

שהשבוע הארור הזה ייגמר כבר.