ישבתי לחשוב קצת
מה הדיל ברייקר שלי בגברים
אתם יודעים
הדבר הזה שהוא יהרג ובל יעבור.
והגעתי למסקנה.
איחורים.
או הברזות.
מי שיאחר לי בלי להודיע
מי שיבריז לי בלי להתקשר מראש
הוא מת בשבילי.
אבל למה?
באמת הרהרתי בזה.
ואז הבנתי.
אני יודעת למה.
ואני אספר לכם עכשיו.
זה הסיפור של פיליפ.
את פיליפ הכרתי באתר אנונימי לפני כמה שנים.
הייתי בת 16 וחצי
פיליפ היה בערך בן 22 או 23.
בחור מרקע קשה.
עלה מרוסיה עם אימא בעקבות קשיים כלכליים
אבא נטש ונפטר
אחים גדולים רחוקים מהמשפחה
ובעיקרון
הוא היחיד שמטפל באימא שלו.
בחור רציני אה.
גבר אמיתי.
איך אפשר שלא להתאהב באחד כזה?
דיברנו כל יום
היינו עושים שיחות וידאו עד השעות הקטנות של הלילה
היה לו חיוך כל כך יפה
הוא היה מצחיק אותי בטירוף
פיליפ נכנס לי ללב בכלום זמן.
אז החלטנו להיפגש.
כי אני לא יכולה להתאפק יותר!
היה אז קיץ
היה חופש כלשהו מהלימושים
אז קבענו
ניפגש בתל אביב בלילה
נשב לנו בחוף הים
נישאר יחדיו עד הזריחה
ואז נלך כל אחד לדרכו.
כל כך רומנטי.
אבל כפי שכולם יודעים
לא כל הנוצץ זהב.
לפיליפ הייתה בעיה.
פיליפ היה קנאי.
פיליפ לא היה מסוגל לסבול שאני מדברת עם גבר אחר
לא משנה מי הוא היה.
ואם לא הייתי עונה לו להודעות כמה שעות
הוא היה עושה סקנדל.
וביום של הפגישה
באותו הבוקר
היה לנו ריב.
אני לא זוכרת על מה
אבל כעסתי ולא דיברנו.
אחר הצהריים שאלתי אותו
"אנחנו עדיין נפגשים?"
ההודעה נותרה ללא מענה.
בינתיים התכוננתי לי לצאת.
בדקתי את הטלפון
אין תשובה.
ניסיתי להתקשר
הוא לא עונה.
אני חייבת לצאת.
אם לא אצא
אפספס את הרכבת.
אבל אם אצא והוא לא יגיע?
ניסיתי לכתוב לו עוד פעם אחת.
וחיכיתי.
עברו דקות ארוכות.
אחרי שעה הבנתי.
הוא כבר לא יבוא.
הורדתי את הבגדים
כתבתי לו הודעה זועמת ומאוכזבת
ונכנסתי לישון.
בבוקר קמתי.
ההודעות ללא מענה.
שלחתי עוד הודעה
אחרי כמה שעות עוד אחת
וביום למחרת אחת נוספת
ככה במשך שבוע
עד שהפנמתי
הוא נעלם.
בכיתי עליו המון
זה לא הגיע לי.
הוא שבר לי את הלב.
חברה שלי אספה אותי
עזרה לי לא לחשוב עליו
עד שהוא שלח לי הודעה
שלושה חודשים אחרי.
אבל זה
סיפור לפעם אחרת...
פיליפ הבריז לי.
מאז אסור להבריז לי.
מאז אסור להיעלם לי.
גם על איחור רציני אני משתוללת.
זה טריגר רע
זה מקפיץ אצלי את כל הזבל מהתקופה הזו.
אני יודעת שזה דפוק
אבל זו מי שאני
ילדה דפוקה :)
ומה הדיל ברייקר שלכם?
