שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Doni`s World

העולם שלי
התהיות שלי
לפני שנה. 3 בנובמבר 2023 בשעה 13:43

הכל נהפך לי לנורמה, כבר הרבה חודשים שלא נכנסתי כי לא היה לי מה לעבד. 

הכל היה מובן לי. 

המציאות. 

את. 

אני. 

אנחנו. 

 

ולפני כמה שבועות הכל השתנה. 

קמנו בבוקר, עד שסופסוף הצלחנו קצת לאסוף את עצמנו וקצת לסדר את הבאלגן של הבית, של החיים שלנו. 

וכל מה שתכננו, זה לעלות למקום שלנו שם בצפון, על הגבול, במוצב הנטוש ולקשור, לקשור שזה השקט שלנו והדבר שהוא שלנו. 

שעון ל7 בבוקר, יורדים למטה, שותים את קפה הבוקר שלנו ומתחילים לארגן ציוד, אני בודק חבלים ומארגן משהו לפיקניק שאח"כ נעשה אל מול הנוף. 

ואת מקבל הודעה שיש קצת בלאגן בדרום, ואני פוטר את זה, שתמיד יש שם בלאגן. 

ואז התראות על הצפון ואני מחליט לוותר, נעשה משהו בהזדמנות אחרת בנתיים ונעשה משהו בבית, שלנו, רק שלנו, לאינטימיות שלנו ולזוגיות שלנו. 

ולפני שאנחנו חושבים מה נעשה, החדשות מתחילות להגיע. 

והמציאות השתנתה. 

היום כבר השביעי לעשירי. 

זה כבר לא יום האתמול, זו מציאות חדשה. 

 

אז פתאום יש לי מה לעבד ומה לכתוב ומה לשתף ולקבל ולידציה, כי לפני, ידעתי הכל.

 

 

There is nothin' fair in this world, girl
There is nothin' safe in this world
And there's nothin' sure in this world
And there's nothin' pure in this world
Look for something left in this world
Start again, come on

 

 

 

לפני שנה. 17 ביולי 2023 בשעה 20:35

"חכה אחרי השיעור" היא אמרה לי והלב נפל לי לרצפה. הדקות התארכו ונראו כמו נצח בזמן שהמתנתי שהצלצול האחרון יצלצל וישחרר את שאר הכיתה לחופשת הקיץ.

קראו לה יפה, וכשמה כן היא גם היתה, מורה צעירה, בדיוק סיימה לימודים וקיבלה אותנו, הכיתה הבעייתית של השכבה.

"תפסתי אותך"

ואני מיד מנסה לחשוב אם היא קלטה את הסיגריות או את בקבוק הטקילה סומבררו שתכננו לפרק בחוף הים לרגל סוף שנת הלימודים ויום ההולדת ה18 שלי.

אני משחק אותה תמים ומסתכל לה לעיניים,

אוךךך העיניים העמוקות והכהות האלו שבלעו אותי לתוכם מהרגע שהיא נכנסה לכיתה בתחילת השנה.

"קלטתי אותך מציץ לי לחולצה כשהתכופפתי להרים את הגיר" אמרה לי והביטה בי במבט כעוס.

"זה נראה לך לעניין להסתכל לי בשדיים? "

ואני כבר קבור בין הכסא לשולחן הלימודים ולא יודע איפה להכנס עוד יותר..

החזה המושלם שלה, חפינה של כף יד כל אחד משדיה זקור ומתוח קרץ לי כל השנה, כל הזדמנות שהיתה לי דאגתי לזה שהגיר יהיה על קצה השולחן ויפול או המחק של הלוח.

והיא אף פעם לא אכזבה, תמיד הגיעה עם חולצות רחבות, לפעמים מכופתרות, לפעמים דקיקות ואפילו פעם אחת ביום שהיה ממש חם, עם גופיה שרואים הכל מהצד.

השיעורים שלה תמיד היו שקטים ומופתיים, לפחות מהצד של הבנים.

"אתה מקשיב לי בכלל?" הטון שלה החזיר אותי להסתכל שוב על פניה ולא על שדיה, רק לראות שחיוך קטן הבזיק לו בפינת השפתיים האדומות והמושלמות שלה.

"אני ראיתי שאתה עסוק לי בציצי כל השנה" אתה מתכנן גם לעשות משהו בקשר לזה?

אין כמו חוויה ראשונה וזה הרגע הראשון בחיי שנשמתי נעתקה והחסרתי פעימה.

המורה יפה, יפה המורה מרמזת לי רמז עבה, עבה כמו התפיחה שהתחילה לי במכנסיים, תפיחה שלא פספסה את תשומת ליבה בזמן שהיא שלחה את ידיה אל מותני.

אמנם זו לא הפעם הראשונה שמישהי נכנסה לי אל בין הרגליים אבל זו פעם ראשונה שאשה עשתה זאת, אשה שידעה מה היא עושה שם.

המתח והלחץ שמישהו יכנס והחרמנות אוךךך כמה חרמן הייתי שם ולא לקח הרבה זמן והתפוצצתי לה לתוך הפה. היא היתה משועשעת, ניקתה את שפתיה, הסתכלה אלי ואמרה לי "יופי, הוצאנו לך את המתח, תיכף תתאושש ונראה מה אתה יודע לעשות.

"יפה הורידה את החולצה העלתה מעט את החצאית שלה וחשפה את השפתיים הורודות שלה, בלי תחתונים, מאווררת בדיוק כמו שאלוהים רצתה. ואמרה "ידעתי שאתפוס אותך היום, רציתי שככה תיגמר שנת הלימודים."

עכשיו בוא לכאן ותראה לי עוד מה אתה יודע לעשות עם הפה הזה שלך" לא ידעתי באמת מה לעשות עד שהיא תפסה לי את הראש והתחילה לכוון אותי אל תוכה ולמעלה והצידה ועוד משיכה ואז גניחה ולאט לאט התחלתי להבין מה היא רוצה. חבל שההכוונה הזו בשיעור לשון לא היתה גם בשיעורי חשבון, חשבתי לעצמי תוך כדי שהפרצוף שלי מתמלא בנוזלים המדהימים שלה, היא גונחת וזזה ומתכופפת ולוחשת לי מילים והזין שלי כבר צועק רחמים, הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ בחזה ואין לי אוויר כי היא מועכת לי את הראש בין הירכיים.

" תכנס לתוכי ותזיין אותי " היא מצליחה להכניס לי לתודעה במילים שכמעט חלפו לי מעל הראש. אני נעמד על הרגליים מפשק את שלה ונכנס ויוצא ונכנס וגומר, גומר כאילו לא גמרתי אף פעם, חזק ופועם וכל שריר רק דוחף אותי לתוכה.

"גמרת? " היא מביטה במבט ספק משועשע ספק מאוכזב. " כן. "עניתי לה, מבויש ומבט ברצפה.

"לא נורא" היא אומרת לי, מנגבת את עצמה ולובשת חזרה את הבגדים.

"לך לחגוג עם החברים שלך, תהנה!" "מחר בערב מתחיל סופ"ש, אתה עוד תפצה אותי"

לפני שנה. 6 במאי 2023 בשעה 17:43

בערב סשן מחטים 

ובשבת 2 אצבעות מצידון, סשן קשירה נהדר. 

אחלה סופ"ש

לפני שנה. 26 באפריל 2023 בשעה 16:40

יצאנו ליער וחגגנו 😋

לפני שנה. 23 באפריל 2023 בשעה 10:09

סופ"ש קשוח, שלי, שלך. 

מחשבות קשות, לא קלות. 

נושאים לפתירה ולשיחה והשיחה קשה, קשה מאוד. 

ואני כבר עם נעל אחת על הרגל ונעל שנייה ביד בדרך לשריכה. 

ואת עם הברקה, פשרה, הארה, איזשהי דרך ששנינו יכולים לנסות לקבל. 

אני אוהב את השיחות שלנו, גם את הקשות והכואבות, כי אנחנו מעולים בתקשורת,ואנחנו יודעים להפריד ויודעים לנסות לשים את האגו בצד ולקבל אחד את השנייה.

והמתח לאט דועך ואנחנו חוזרים מעט לחייך ולזכור שאנחנו אוהבים ולזכור למה אנחנו אוהבים. 

ועובר עוד קצת זמן ואת מתחילה לצבוט אותי... סימן לא מוסכם שלנו שאת רוצה להפסיק לדבר ולהתחיל את הגופניות שלנו, את המגע והאהבה והכאב. 

שולח אותך למקלחת, נותן לי זמן להתארגן במחשבות, לעשות את ההפרדה. 

מתחילים ואני מעניק לך כאב, ומגע וליטוף ועוד כאב

ואת נאנקת, מתפתלת, צועקת, מקניטה. 

לא הענקתי לך יותר כאב ממשהו שלא ספגת בעבר אולי אפילו מועט יותר, אבל זה לא משנה. 

כי כשנינו היינו מחוברים, הכל התפרץ אצלך, הרגש, הכאב, האהבה, הכל, כמו הר געש, משולב עם כל הסופ"ש וכל השיחות, הכל לרגע אחד של בהירות, של השלמה ושל שחרור. 

נתתי לך כמה רגעים לאסוף את עצמך, לראות שאת חזרה איתי. 

 

ויאללה אלי, החימום נגמר קרצתי לך כשהלכת להתארגן...

 

אצלי זה הפך לקשוח יותר. 

 

שלחתי אותך לחכות לי בעמידת inspection

סיימתי כמה דברים במטבח ובאתי אחרי כמה דקות 

אחרי בדיקה מעמיקה של כל חלק בגופך הענוג שלי, הוריתי לך לחכות בwait עד שאסיים להתקלח.

כשאסיים, תחכי לי ב humble.

 

משהו מאוד סקסי בתנוחות, בעמידה בדרישות, בעמידה בציפיות.

 

כאב ועוד מיניות, מיניות ועוד כאב ואהבה, וקירוב. 

את שלי כי זה אנחנו. 

אהבה שלי שאת. 

 

 

לפני שנה. 9 באפריל 2023 בשעה 16:28

אומרת לי חברה אתמול במאנצ אחרי שאני פעם שלישית בא לברך אותה לשלום ולתת לה חיבוק.

 

מסטול לא נראה לי, עייף כן, זקן וסנילי אולי 

אבל לא שתיתי ולא עישנתי כלום. 

 

ואז ירד לי האסימון (ככה זקן בלי להשתמש במספרים 😏) סופ"ש שלם שאני מחזיק ריכוז היררכי איתך, לא נתת לי דקה של רגיעה.

להחזיק בדסמ איתך משישי בצהריים, להחזיק זוגיות איתך שכוללת ארוחות אצל ההורים, לבסס איתך יחסים ששנינו חדשים להם, לשקול מילים ועם כל זה, אני לא יכול להיות הדום בכל סיטואציה ואילו את, את יכולה לשחרר את הבראטית הקטנה שלי שלך בכל רגע נתון, ליד חברים, ליד משפחה, בנסיעה, במיטה, במקלחת... 

מבט מקניט, עקיצה מתחת לאוזניים שלא מבינות, חיוך שובב שמזכיר לי שבזה בחרתי, באיתגור בלתי מסתיים של לאזן את החיים ואת הקינק, את היין והיאן שלנו. 

 

ואז סופ"ש מגיע, בדסמ ללא הגבלת זמן. 

ולהחזיק את ההוראה שנתתי לך, לוודא שאת מתמודדת, לראות שאת בטוב ושאת מתמודדת עם ההנחתות שאני מוריד עלייך ללא הפסקה. 

ואז פליי בערב, חוזרים הביתה, מתרסקים ונרדמים. 

בוקר, לנסוע לת"א, לחזק זוגיות, לפגוש חברים... ואת בשלך, עוקצת, מקניטה, מציקה, צובטת, מחפשת תצומי, מחפשת סדקים בחומת המגן, חומת המגן ההיררכית שנותנת לבראטית, לליטלית שלך לצאת החוצה, כח כנגדה שגורם לה להתגלות ולהתחיל לשחק. 

 

את מקניטה, אני מחזיק, את דוקרת, אני שוקל את התגובה, מוודא שהיא הנכונה. 

משחק מלחמה אבל עם הקלפים גלויים, את שמה 5, אני מחזיר עם 6, לא לקרוע, לא לנצח ולהביס אלא לתת למשחק להתמשך. 

 

ומגיע הערב ואני מתיישב מול המדורה, והחברה אומרת לי שאני מסטול... 

אני מחייך, לא מסטול, פשוט בספייס, והתחושה מעלה לי זיכרונות של כל היום, כל רגע לא קוהרנטי שלי ומסבירה לי שאני פשוט בספייס מתמשך של 36 שעות ובכל פעם שהליטל יוצאת לשחק, הספייס מופעל שוב ואני נכנס אליו. 

את גורמת לי להיות חד ומרוכז, בלי הרף 😍

 

זה כמה שאני אוהב אותך וזה כמה שאני אוהב את המשחק והדינמיקה והזוגיות. 

קטני שלי 💜

 

לפני שנה. 1 באפריל 2023 בשעה 17:56

בשקט שלנו ובפרטיות שלנו. 

את ואני, אחד על אחת. 

 

האחד חודר ועובר ואז השני ואלו שאחריו גם כן. 

ציור שמצטייר לי בראש ונצבע לך על העור, על הקנבס שפרסת מולי. 

 

משהו נהדר להעביר איתו את הכמה שעות שקיבלנו במתנה יחד.

לפני שנה. 26 במרץ 2023 בשעה 10:17

לא נשאר לנו יותר מידי זמן, עוד מעט צ'ק אאוט... 

מוציא את הזין שלי מהפה שלך ואת מסתכלת עלי בתמיהה של "מה התחלת משהו ומתי תסיים?"

 

הלכתי להכין לנו ארוחת בוקר, נסנדווץ' משהו ונארוז, שנהיה מוכנים.

ארוחת בוקר אחרונה בחו"ל איתך, אחרי סופ"ש חלומי את ערומה מולי וכל מה שמעניין אותי זה לדחוף מהר משהו לפה ולהתכונן לטיסה.

מדברים שיח קטן וממשיכים להנות. והכל כבר מוכן ואני משגר אותך למיטה 

מכניס את הראש לתוך הרגליים שלך ואת כבר מוכנה 

נזכר רגע לשים שעון לדקה ה90 וחוזר לתוך הבית שלי 

שומע אותך מרעידה את השכנים. 

מרגיש את הידיים שלך מושכות לי את הראש בסימן של תיכנס אלי.

ואני בתוכך, המקום שלי, הבית של הזין שלי, חם ורטוב ועוטף ומקבל. 

השעון מצלצל ומזכיר לנו את המציאות, מנתק אותנו מהחיבור הזה, האוהב הזה.

אני גומר ומוודא שאת מסופקת לעכשיו ועדיין מעלייך. 

"אז מה, מין ונילי?" אני שואל אותך? 

"כן, לפעמים ככה יוצא" את מחייכת. 

אני מחייך אלייך בזדוניות ומדביק לך טיפת רוק על האף, כמה שאת שונאת את זה וכמה שזה מטריף לך את המוח. 

אני רואה את הבראטית מתעוררת ומנסה לנגב את הרוק שמתחיל לנזול לך לאיטו. 

המוח שלך ניטרף ואת מתה להזיז את זה. 

המבט שלך פוגש את שלי, קולטת שאת לא יכולה ושאני רוצה שזה ישאר שם. 

הגוף שלך נרגע ונכנע, מתמסר לי. 

נגיעות של בדסמ... יאללה מהממת שלי, למקלחת. 

חייבים לטוס. 

 

 

לפני שנה. 17 במרץ 2023 בשעה 15:46

אז התחלנו ביוזמה לקדם ולחזק את קהילת השיבארי בארץ

 

במרכז יש כמה מדריכים וכמה בתי סטודיו.

בצפון התחלנו בהדרכות עם Ded Mazai במטרה לתת מענה לצפוניים ולהגדיל גם את הצפון. 

 

  סאב טריקית ואני הקמנו קבוצת פייסבוק כלל ארצית במטרה לחבר בין אנשים ולחלוק ידע ללא תלות בסטודיו או במדריכים ובמטרה לגדול ולשתף. נשמח לראותכם שם, חולקים, משתפים ואפילו רק צופים מתוך מקום לתת במה לכל העוסקים באומנות הזו. מוזמנים להצטרף ולהזמין חברים שקשורים לנושא

https://www.facebook.com/groups/223615103496878/?mibextid=NSMWBT

לפני שנה. 12 במרץ 2023 בשעה 18:39

.

לפני שנה חבר שיודע איך לחשל, זרק אותי למים העמוקים, ככה בלי חימום, הכנה או אפילו בלי להרטיב.
זרק אותי למים עמוקים של פליי בחדר הצפוני, פעם ראשונה בחיים שראיתי בלייב בדסמ.

אח"כ עבר זמן ולאט נחשפתי וגיליתי את עצמי, גיליתי את ההנאה ואת החיים האלו.
גיליתי קהילה וגיליתי גם אותך, טריקית שלי.
את שמשקפת לי מי אני ומה אני יכול.
איתך נפתחים לי עוד דברים בעולם הזה ועוד ועוד.

אחרי שנה חזרתי איתך לפליי אצל החבר המחשל
לפליי שהכרתי רק כצופה או כזבוב על הקיר ולא כמשתתף.
פליי שתמיד עורר בי סקרנות, פליי אינטימי ומכיל, קבוצה של חברים.

הפליי התחיל בתצוגת תכלית, ההתמסרות שלה והעטיפה שלך, העוצמות שלה וההפקה שלו המושלמת של הסצנה שלכם.

ועם כל זאת שזה הפליי שלכם והבמה שלכם, לכל סשן יש את הבמה שלו ואת המקום שלו, כולם מתקבלים בברכה ומקבלים במה שווה.

הפליי נקבע כבר לפני כמה שבועות, הרגשתי את החששות שלך, שזה לא הבית הבטוח שלך, החדר הצפוני שם את עם כל הכח או מועדונים שם יש לך את האנונימיות הפומבית.
כאן זה אינטימי, כאן את מוכרת.
רציתי לתת לך כמה שיותר ריפוד לערב, ידעתי שיהיה קשה.
התחלנו סופ"ש ארוך, באת אלי כבר מחמישי
עשינו מלא דברים גם בשישי וקצת הספקנו לשנו"צ לפני הפליי, הסכות דעת, פעילות זוגית.
הגענו לפליי, את היית דרוכה מאי פעם, נתתי לך קצת זמן לעצמך, החבר התחיל את הסשן שלו...
ראיתי הזדמנות שם עבורך, קצת להרגיש בבית, עם הנרות שלך והאור שלך.
כשהסתיים הסשן שלהם לקחתי אותך לשלך.
מנטלי היה מספיק להיום, התמודדת מספיק עם עצמך, הגיע הזמן לשחרור, אימפקט, פשוט לעורר את הטריקית לעורר את השד, לעורר את השדה.

עברה לה שנה, גיליתי אותך, גיליתי את עצמי, גיליתי את מורה הדרך שלי שלא משנה מה, אני יודע שהוא שם, מסתכל תמיד בזוית של העין מחזק כשצריך, נוזף ומבקר ומוודא שאהיה טוב לעצמי, לזו שלי ולסביבה.
גיליתי שאני אוהב כ"כ הרבה רבדים בעולם הזה ושאני רק טעמתי את הקצה.