ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לפעמים עם עצמי כשאני

מנותק, קשוב, אלים, עדין וברוטלי, קפוא וכואב חם ואוהב
באור בחושך ברוח ובגשם
לפני שנתיים. 2 בנובמבר 2022 בשעה 9:38

אני שמחה ששיקפת לי את שיא הכיעור

 של עצמי כשאני מרצה 

ושהסיטואציה החולה הזו שכואב לי ואתה ממשיך לקשור ואני רק מחכה שזה יגמר 

גברים שלא מבינים למה נשים מתלוננות על כך שיש להם מחזרים רבים לא מבינים את התחושה של לעמוד על הגבולות שלך ולהיות עייפה לחלוטין, גמורה מלהיאבק לשמור אותם 

אני גם לסרוגין לא תמיד מבינה אבל עכשיו כשאני משתדלת באמת לשים לב לגבולות ולהגן אותם אני חווה את זה חזק

וכל גבר "סקרן ומסתורי" בתיבת ההודעות שזורק איזה משפט על עיניים ומבקש לעבור לפלטפורמה אחרת עושה לי בחילה

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י