לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 15:49
כבר היה די מאוחר שחזר הביתה מהחברים..
שוב הולך לישון לבד בכדי לברוח מהמציאות שנמאסה כבר מזמן.
את הדרך מהרכב לבית עשה כשהוא שקוע במחשבות....
כשפתאום, יד חזקה תפסה אותו מאחור, משהו עם ריח חריף חדר אל אפו, הוא ניסה להוציא קול מגרונו וגופו בגד בו.
כשפקח את עיניו לראשונה, מצא את עצמו בוהה באפלה שידיו קשורות בשרשראות.
פאניקה אחזה בגופו, הוא ניסה לסובב את ידיו וידיו סרבו לנוע לפקודתו.
לא היה לו שמץ של מושג כמה זמן הוא כבר כך, איבד את תחושת הזמן.
הכאב שפשה באברי גופו העיד שזמן לא מבוטל עבר.
מרחוק פתאום נשמעה דלת כבדה נפתחת, צליל עקבים הלך והתקרב עד שמולו ראה עיניים גדולות מביטות בו בזלזול מוחלט.
-מה קורה פה?
-צחוק מתגלגל בוקע מגרונה.
-איפה אני?
-מי את
-אתה לא זוכר אותי בכלל אה?
-לא .... <ומנסה לחפור בזיכרונו היכן פגש בה>
-לפני מספר חודשים ישבנו אצל חברים, כבר אז ראיתי בעיניך את הפחד מרצונותיך..... מסכן....
-מה בדיוק ראית?
-אותך אומלל!
-את לא שפויה!
-על טענתך זו איני עומדת להתווכח.
-שחררי אותי ....
-שחררי אותי!! יש אנשים שמחפשים אותי.....
-כנראה ששכחת שהודעת על חופשה ולכן אין סיבה שמישהו יחליט לחפש אותך <אמרה בטון מלגלג>
באותו רגע נזכר שאכן הודיע לכולם על יציאתו לחופשה, בסה"כ רצה להתנתק מכולם באיזה צימר נחמד...
-מה את רוצה ממני?
-שתצא לחופשי
הניחה לידו קערה עם מים.
-אז תשחררי אותי כלבה <סינן מבין שפתיו>
-אתה יכול לשתות מתי שתרצה רק קח בחשבון שיהיה עליך להתאמץ.... קצת ....-< חיוך זדוני על פניה> ושתהיה מוכן להיות העבד שלי תודיע לי.
והלכה.
נשאר המום מול הדלת....
לא הבין מהיכן זה "נפל" עליו? יודע שאכן זה מה שכ"כ רצה אך לא היה בטוח שכך רצה זאת.
הצמא החל לפשוט בגרונו... אך ההגעה למים הצריכה ממנו המון כאב בידיים ובצוואר מהשרשראות.... לבסוף הצליח. הוא גמע מעט מאחר ולא ידע מתי תחליט שוב להביא לו מים.
הזמן עבר לו בלי שהרגיש, מידי פעם נעלם לו במחשבותיו למקום לא מוכר...ללא מחשבות.... אך תמיד התעורר וחזר לאותה מציאות כפויה.
נדמה היה לו שנצח עבר ושהזונה שלא ידע את שמה שכחה ממנו בכלל.....
ושוב רעש הדלת מעיר אותו....
הפעם התיישבה מולו ורק בחנה אותו... מבלי לומר מילה.
הוא עשה את עצמו ישן....
לא רוצה להתמודד איתה.
מרגיש איך השנאה מבעבעת בגופו
הוא שונא אותה על כל מה שעשתה לו
הוא שונא אותה על שהעמידה מולו את רצונו מבלי שביקש זאת ממנה.
כמה זמן עבר?
הוא חזר למציאות
היא עדיין ישבה מולו
גם שפתח את עיניו לא אמרה מילה
הוא היה רעב... הבטן נדבקה לחיקו מרעב.
פתאום החלו למלא את החדר ניחוחות של אוכל מוכר שאהב הוא הביט בידה, שאחזה שקית אוכל ריר מילא את פיו.
רעב ?
-כן
אין תגובה
הוא חיכה בסבלנות אך הבין שאין בכוונתה לתת לו לאכול.
-כן אני רעב...
ראה את אותו מבט מזלזל מעיניה
כעבור כמה דקות הוא פתאום הבין ....
אבל הוא לא הולך להגיד את זה, אין מצב, לא עבור אוכל ....
-אני מחכה 10 דקות. שהן יחלפו אני הולכת מפה יחד עם האוכל!!!!!.< לפי מבטו היא הבינה שהוא קלט מה דרוש ממנו>
דממה ....
אחרי 10 דקות היא קמה, החליפה לו מים בקערה, לקחה את השקית והלכה .....
עוד יום עבר. יום של מחשבות, יום של ייסורים, יום של רעב...לה.
מצפה לה, רוצה לראותה מחכה לצליל עקביה.
רק לא להיות לבד, רק לא לשתוק, רק לא לשמוע את הטיפות המים המעצבנות שנוטפות איפשהו שם בחדר ....
והדברים חוזרים על עצמם...
למחרת הגיעה שוב.
-רוצה לאכול?
-כן
שקט.....
"ככה בשביל אוכל אני אשבר?" שואל את עצמו במוחו החם והשיגעון המתקרב אומר לו... כן!!!!
ככה הכי פשוט שיש...
בשביל אוכל...
בשביל להתקיים...
בשביל שתשחרר אותך...
בשביל שתחזור לעולם שוב...
אך בתוכו ידע שלאותו עולם כבר לעולם לא ישוב...
היא כבר תפסה את המחשבות שלו חזק.
בראשו כבר ידע כיצד ישרת אותה.
כבר שם לב לרגליים המושלמות שלה עם הלק אדום.
כבר שם לב למבטה הקר.
ידע שכמה ששנא אותה כך גם חשק בה.
דקה לפני שהיה מוכן להגיד את המילה...
היא קמה, החליפה לו מים.
הוא רצה להגיד... אבל היא שמה את אצבעותיה על שפתיו.
-היום מאוחר מידי כבר... חכה למחר!
והלכה ......
הוא מזמן כבר עשה את הצרכים שלו חופשי. עד היום זה הפריע לו מאוד... היום כבר לא .....
הגוף שלו כבר הרגיש כמת, אך זה לא הפריע לו.
הפריע לו דבר אחד.... שהלכה דקה לפני שהיה מוכן להישבר!
גל של עצבים שטף את גופו... היא ידעה שעמד שנייה לפני שבירתו היא בחרה לצחוק עליו וללכת- הוא שנא אותה
-אני שונא אותך!!!!! – צעק לחשכה
זרם מים קרים העיר אותו.....
עבר עוד יום?
הוא היה משוחרר
"מתי....?"
היא עמדה במרחק ממנו, שוטפת אותו עם מים קרים.
על הרצפה הייתה קערה מלאה באוכל הוא רץ אליה מבלי לחשוב פעמיים...
הצלפה חזקה נחתה על גבו.
-מישהו נתן לך רשות?
-סליחה... אני ... חשבתי ....
-אל תחשוב -בקש רשות כמו שצריך!
-אני יכול לקבל אוכל בבקשה ? – הוא אמר את זה?! אין מצב! ..... "זה רק בשביל האוכל " הרגיע את עצמו.
-לא אתה לא יכול.
-מה?
שוב פעם הצלפה
-קודם תפשוט מעצמך את הגועל הזה.
הוא התפשט במהירות.
-עכשיו קום!
זרם של מים קרים ניתז על גופו
פקודות הגיעו לאוזניו:
-תסתובב!!
-תתכופף!!
-תסבן את עצמך!!
סבון קשה נחת לידיו, הרגיש כאילו נמצא בסרט, צופה מהצד... זה לא באמת קורה לו..
הוא סיבן את עצמו מהר יותר רק בכדי להגיע לאוכל.
-תעמוד ישר!!!! – היא שטפה אותו מכל הצדדים ורק עם האצבע מצווה עליו להסתובב.
-עכשיו תתלבש!!! – זורקת לעברו שקית.
-זה הבגדים שלי ...
-ברור, אתה גם עוד מעט תראה שסידרתי את דירתך על מנת שיהיה לי נוח יותר לגור בה.
-אני יכול לאכול בבקשה ?
לבוש ונקי הוא עמד מולה מיישיר מבט חצוף
שקט, היא לא אמרה מילה, רק הסתכלה עליו חזרה. מבטה היה קר וכבד בלי שום הבעה. היא חיכתה ....
הוא הוריד מבט, הפעם לא בשביל אוכל...
הפעם כי לא יכל לסבול את המבט הזה.
-עכשיו אתה יכול לאכול!!
הוא תקף את הקערה
-נראה לך ? – הצלפה נוספת - מתי ראית כלב אוכל על 2?
-ירד במהירות על 4 וביקש סליחה.
-ולאכול עם הפה בלי ידיים ברור?
-עשה כדבריה.
היא חיכתה בסבלנות שיסיים לאכול. בינתיים השתעשעה מלראות אותו מנסה להציל כל פיסת אוכל יקרה שנופלת לרצפה המטונפת והוא ממהר ללקקה.
-סיימת?
-כן
-עכשיו תקשיב לי טוב!!
-כל מה שהיה כאן צולם בוידיאו ומוקלט אצלי. אתה הולך להיות השפוט שלי!
-למה ? כי ככה אני רוצה!
-אני בחרתי בך, שברתי אותך ואחנך אותך להיות עבד מושלם רק בשבילי.
- אין צורך בהסכמתך, אני בטוחה שאתה לא מעוניין לפרסם את הקלטת הנחמדה הזו.<דיברה עם חיוך שטני>
- יפה, עכשיו אנחנו נלך הביתה ואני אסביר לך את המטלות היום יומיות שלך לפני ואחרי העבודה. כגון: מה מותר לך ומה אסור וכו' ....
הם הלכו הביתה, הוא הולך אחריה באין ברירה עם שנאה וכניעה בעיניו.
הבית מסודר לחלוטין אחרת משהשאיר אותו.
היא החליפה חלק מהרהיטים, ליד המיטה הענקית שלו היה שטיח קטן עם שרשרת וקולר.
-כאן אתה תישן
-כן.
בסלון הייתה כורסא גדולה וחדשה, היא התיישבה עליה וסימנה לו בידה להתיישב לרגליה.
-מהיום אתה עבד!! וזה אומר :
עבד – הוא אדם ללא זכויות, כל הקיום שלו מסתכם בלשרת את המלכה. אין לו רצון משל עצמו, כל הרצונות שלו זה מה שמלכתו רוצה. עבד ישן ואוכל בדיוק בזמנים ובכמויות שנקבעו ע"י מלכתו. את צרכיו עושה רק שמלכתו אומרת לו. בהעדר המלכה עבד יכול לעשות את צרכיו לאחר שסיים את כל מטלותיו לאותו יום, במידה ולא הספיק אין הוא עושה צרכים באותו היום. עבד לא יכול להראות רגשות או אמוציות מול מלכתו מאחר וזה פשוט לא מעניין אותה.
במידה והמלכה בבית והעבד סיים את כל מטלותיו הוא יכול הוא לשבת לרגליה, הגב שלו יכול לשמש כמשענת לרגליה וגם כיסא במידת הצורך, הפה של עבד – שירותים או מאפרה.
לשון תשמש כסמרטוט לנעליה או נייר טואלט.
חזה ובטן שטיח לרגליה.
המלכה יכולה להשתעשע איתו בכל דרך שתבחר.
הוא ישרת אותה בכל צורה ודרך על הצד הטוב ביותר.
עונשים יהיו מיידים ועפ"י שיקול דעתה של המלכה.
העונש הכי קשה לעבד – זה ברגע שהמלכה תגיד לו – "אינך העבד שלי יותר"
-אני ברורה!?
-כן המלכה!
