קמה בבוקר מלאת התרגשות.
הולכת לעבודה עם פרפרים בבטן ולא מצליחה לבצע את עבודתה.
נזכרת בשיחה ביניהם:
הוא: " רוצה סשן כלבונת?"
היא: " כן מאסטר"
הוא: "תפני עבורי את כל סופ"ש הבא... יש ירח מלא"
עצם המחשבה שלה על תיכנוניו עבורה העבירה בה צמרמורת נעימה הטומנת בתוכה פחד מול התרגשות עצומה.
ועכשיו... הגיעה השעה,
מסיימת את עבודתה וממהרת לביתה. יודעת שנותרה לה עוד כחצי שעה לסיים את הכנותיה האחרונות לפני הגעתו אליה.
חושבת לעצמה: כמה זמן דחתה את אותה הצעה שהציע לה לפני מס' חודשים ( היא הרי אלופה בלדחות ..) מתוך הפחד שלה.
מנסה לשמור על קור רוח ולשכנע את עצמה שאכן תצליח לעמוד בדרישותיו.
צילצול הנייד מעיר אותה מההירהורים אליהם שקעה " תרדי כלבונת אני פה"
נותנת מבט אחרון במראה מסתכלת עמוק לתוך עינייה, אומרת לעצמה שהיא מסוגלת ויורדת אליו.
היא נכנסת לרכב
הוא: שותק
היא: צוחקת ממבוכה
הוא: לא מביט בה
היא: מצטרפת לשתיקתו.
השתיקה הרועמת אינה מפחידה אותה כבעבר נהפוכו,כל גופה מתמלא בהתרגשות.
מחייכת לעצמה ויודעת שהנה פעם נוספת היא מוכיחה לעצמה את העוצמה שבה.
מתחיל להחשיך והם עדיין נוסעים.
היא נהנת להשתעשע בידיעה שהם כבר רחוקים מכל מקום שהכירה ועכשיו היא לגמרי שלו.
הוא ניתק אותה מכל מה שידעה והביא אותה למקום בו הכללים הם שלו.
מגיעים...
חושך מוחלט, מחנים את הרכב.
לאור ירח מלא נגלה לפניה הנוף המדהים של השממה.
בשניה אחת כל הפחדים נעלמים והשלווה מחלחלת פנימה.
הוא ביקש 36 שעות
36 שעות של שיפחה מדברית.
36 שעות שכל תפקידה הוא לרצותו.
היא בחורה מפונקת שהדבר החשוב לה ביותר הוא הנוחיות שלה.
היא מצאה את עצמה מלקטת עצים, מבשלת, ללא מקלחת ובתנאים הנוגדים את התנאים אליהם הורגלה.
הלילה היה קסום מלא כוכבים ואת הסשן שהעביר אותה למחרת בבוקר לא תשכח לעולם.
לא האמינה שתצליח כך לעמוד, ערומה, חשופה, באור יום, עם סכנת עוברים ושבים וכבולה לעץ השיטה.
לעולם לא תשכח את החיוך שהתפשט על פניו תוך כדי הסשן.
בעיקר לא תשכח את התחושה האישית שלה: ללא גבולות!!!!!
לפני 18 שנים. 12 במאי 2006 בשעה 18:32