דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

 על כתמי הנשיכות שלי

כמו כתמים שעל כנפי פרפר,

כמו קעקוע יפייפה נסתר,

עוקבת בסבלנות אחר צבעם המשתנה

עת אדום הפך לכחול ואז לסגול, לשחור,

מוקף צהובים, מפוזר,

הם על חצי גב שלי

מפוזרים, בולטים, נוכחים

בכל מציאות חיים אחרת הייתי בלחץ שלא תראה אותם, הייתי מנסה להסתיר,

בכל מציאות חיים אחרת מראש לא הייתי מאפשרת שתשאיר עלי כ"כ הרבה סימנים, למרות החולשה שיש לי אליהם, למרות כמה שהם יפים עלי ולי,

בכל מציאות חיים אחרת זה שאני נשואה היה מכניס את הכתמים שלי למסגרת של העורף אולי?  איפה שלא רואים,

במציאות חיים שלי הם פשוט תזכורת

כואבת,

לכמה אתה לא נוגע בי,

לכמה אתה לא רואה בכלל את הגוף שלי,

לכמה אני יום ולילה

לבדי.

* וזה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד

זה יבוא  *

 

 

בְּהַכְנִיסִי אוֹתְךָ אֶל לִבִּי

פְּסַע בִּזְהִירוּת, הֱיֵה עָדִין,

בְּבַקָּשָׁה הֱיֵה עָדִין

בְּהַכְנִיסִי אוֹתְךָ אֶל

לִבִּי.

 

 

* תפילה *

 

 

 

 

 

 

 

 

מְכַנֶּסֶת אֶת הַלֵּב לִפְעִימוֹת מִמְּךָ
אֶת הַחִיּוּךְ ל "בּוֹאִי" שֶׁלְּךָ
אֶת הַיָּדַיִם לָעֹרֶף שֶׁלְּךָ
אֶת הַלָּשׁוֹן לַתַּחַת שֶׁלְּךָ
אֶת הֲכּוּס לְזִין שֶׁלְּךָ
אֶת הַמָּתְנַיִם לַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ
אֶת הַמֵּצַח לַשְּׂפָתַיִם שֶׁלְּךָ
אֶת הַלְּחָיַיִם לַסְּטירוֹת שֶׁלְּךָ
אֶת הֲפִטְמוֹת לִינִיקוֹת שֶׁלְּךָ
אֶת הַגַּב לַנְּשִׁיכוֹת שֶׁלְּךָ
אֶת הַצַּוָּאר לָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּךָ

אֶת הַגּוּף לַזֶּרַע שֶׁלְּךָ

אֶת הָעֵינַיִם?

אֶת הָעֵינַיִם

לַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ.

* היא מחפשת ת'מקום שבו לא תחשוב עוד עליך *

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁעֲשָׁנִי כִּרְצוֹנְךָ,

אֲסֻפַּת חֹרִים,

נִפְתַּחַת נִסְגֶּרֶת נִפְתַּחַת,

בִּדְמוּתְךָ

הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפַיִךְ

בַּגֻּמְחָה שֶׁיָּצַרְתָּ לִי מִלְּפָנֶיךָ

וּלְעֵת עֶרֶב עֵת שׁוֹקַעַת אֲנִי בִּבְדִידוּתִי

הַצֶּמֶד אוֹתִי אֶל לוּחַ לִבְּךָ כְּיַלְדָּה,

תֵּן לִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל הַחוֹדֵר, הַמַּרְגִּיעַ,

שֶׁל נְשִׁימָתְךָ

וּכְשֶׁתָּנוּחַ דַּעֲתִי,

תֵּן לִי לַחֲזֹר לִמְקוֹמִי תַּחַת אֲשָׁכַיִךְ

עִם אֵיבָרְךָ בְּפִי,

מַרְגִּיעַ דִּמְעוֹתַי, מָזוֹר לְנִשְׁמוֹתַי, לְסַעֲרוֹתַי,

לְעִצְּבוֹנִי,

לַחְדֹּל סוֹף סוֹף לְהֵאָבֵק

בְּךָ,

בָּעוֹלָם,

בִּי.

* נֶצַח שֶׁלִּי *

כְּמוֹ דִּיקְט

כְּמוֹ קִיר גֶּבֶס חָלוּל

כְּמו סִיר בְּלִי מִכְסֶה
כְּמוֹ חֹר בְּלִי מִלּוּי
כְּמוֹ גָּוֶן אֶחָד שֶׁל צֶבַע
כְּמוֹ רֶגֶשׁ דָּהוּי

כְּמוֹ אִשָּׁה
שֶׁחוֹשֶׁבֶת לְפָרֵק אֶת
הַבַּיִת שֶׁלָּהּ
כִּי לֹא מְזַיֵּן אוֹתָהּ

מִי שֶׁאָמוּר

 

וְגֵאָיוֹת וּנְחָלִים כּוֹרְעִים לִפְנֵי, מִשְׁתַּחֲוִים,
מְפַנִּים אֶת הַדֶּרֶךְ, בְּתוֹכִי
לְנֶפֶשׁ שֶׁלִּי שֶׁעוֹבֶרֶת, שֶׁמִּשְׁתַּנָּה בְּדָמִי,
יוֹם יוֹם סוֹלְלַת גּוֹרָלִי, רֶגַע רֶגַע מִתְמַלֵּאת בְּתוֹךְ עַצְמִי,
מְאִירָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ, בְּבִלְבּוּל נוֹרָאִי,
לֹא יוֹדַעַת בְּמִי לָשִׂים מִבְטָחִי,
מִתְכַּנֶּסֶת בְּתוֹכִי,
עִם אֶחָד, עִם עַצְמִי
מַרְאֶה לִי כַּמָּה
אֲנִי בָּרַת מַזָּל
עִם כָּל הַלְּבַד הַזֶּה,
עִם הַלְּבַד,
עֲטוּפָה, שְׁמוּרָה, מוּגֶנֶת
בְּאוֹר הָאַהֲבָה

בְּאוֹר

הָאַהֲבָה

שֶׁהוּא,

בְּאוֹר הָאַהֲבָה

שֶׁהוּא

אנִי.

* מודה אני *

פשוט אזלו,

הניתוק הזה שחוויתי בסיני היה עמוק כ"כ לנפש שלי, נכון כ"כ,

שאני מוצאת את עצמי נכנסת ויוצאת, נכנסת ויוצאת לכאן, בלי שום רצון אמיתי להיות.

כל כך הרבה דברים מדהימים שחוויתי,

סיפורים שהייתי רוצה לכתוב,

מפגש עם גבר מהמם ששינה לי את כל מה שסיפרתי לעצמי על עצמי כבר תקופה,

ועוד מפגש עם גבר אחר, שהזכיר לי את העוצמה שיש במשיכה המוחלטת בין גבר לאישה..

חברי לב שאספתי,

אהבה כואבת שממשיכה להכאיב ולעורר אותי, בלי הפסקה...

ואני אחת

שעוד יומיים חוגגת יום הולדת,

בנצח שבנצח, פותחת עשור חדש,

מתכנסת לתוכי, בשקט פנימי לא ברור,

לומדת להמתין לעולם, שהדברים הנכונים לי יקרו בזמנם ובעיתם, 

בלי להניע אותו כל הזמן,

בלי להניע את עצמי,

שזה הכי קשה עבורי.

לומדת לשחרר שליטה, אחיזה, בתוצאה, לתת לאור שלי לזרוח בטבעיות, ברכות, בלי יד מכוונת, שולטת,

בו

ובעיקר

בי.

*מגולם לפרפר *

הגעגוע מתגנב לו, הרצון לפשטות איתך, לפשטות שלא יכולה להגיע, בשקט בתוך כל הטוב שאני מרגישה לאחרונה, בתוך התחושה של להיות אהובה בלי להיות אהובה שלך, אתה שולח הודעה, ואז עוד אחת כשאני לא עונה, ויוצאות ממני שלוש שורות מרוחקות אבל חמות בתגובה, שגם אני וגם אתה יכולים להריח בתוכם את הסערה, של לב שנחבל כ"כ הרבה פעמים שהוא פשוט נזהר, שהוא פשוט נדרך, שהוא הודף אותך ממנו כדי שלא תסתובב כמו הפיל שאתה בחנות החרסינה העדינה שהיא הוא, שהיא הלב שלי, בשקט ממש בלי שאני שמה לב קיבלתי החלטה להמשיך בלעדייך, כי איתך זה כואב מידי, זה אכזרי מידי, ואני ראויה, ראויה באמת, לאהבה שאני, בחזרה, ואין לי רצון יותר לעשות את זה לעצמי, זה לא מגיע לי, אבל בתוכי, עמוק עמוק בפנים, יש פחד, פחד כמהי, שכמו שאני אמשיך גם אתה תמשיך, ובסוף נהפוך לזרים...

אתה כאן, אני שם

סתם שני אנשים.

* נצח שלי *

יֵשׁ שֶׁקֶט, שֶׁקֶט לְלֵב סוֹעֵר וְהוֹמֶה וְאוֹהֵב וְכוֹאֵב, יֵשׁ שֶׁקֶט לַלֵּב מִתְגַּעְגֵּעַ לַלֵּב כַּמֶּה, בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ שַׁלְוָה, שַׁלְוָה שֶׁל מִי שֶׁמְּנִיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל אֲהוּבָהּ הַטּוֹב, שֶׁבּוֹנֶה מַחֲסֶה לְלִבָּה, שֶׁמֵּזִין אֶת יְלָדֶיהָ, שֶׁשּׁוֹתֵל שִׂיחֵי וְרָדִים לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ אַהֲבָה, אַהֲבָה חַמָּה, סְמִיכָה, אַהֲבָה כּוֹאֶבֶת, אַהֲבָה צְמֵאָה, אַהֲבָה שׂוֹרֶפֶת, מְחַמֶּמֶת, אַהֲבָה מְרוֹקֶנֶת, מְמַלֵּא, בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ תְּשׁוּקָה, תְּשׁוּקָה יוֹקֶדֶת, רְטוּבָה, תְּשׁוּקָה מוֹצֶצֶת, פּוֹעֶרֶת, בּוֹעֶלֶת, מְיַחֶמֶת, תְּשׁוּקָה חוֹדֶרֶת, אֲדֻמָּה, תְּשׁוּקָה רְעֵבָה, תּוֹקְפָנִית, נִבְעֶלֶת, תְּשׁוּקָה מְמַלֵּא, מְחַיֶּה, תְּשׁוּקָה שֶׁל חַי-יָה. בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ רַכּוּת אֵינְסוֹפִית, יֵשׁ עֹנֶג, יֵשׁ גּוּף עָנֹג, נָשִׁי, מֻפְלָא, יֵשׁ הִתְמַסְּרוּת מֻחְלֶטֶת, שֶׁל כְּנִיעָה, שֶׁל לְקִיחָה, שֶׁל נְתִינָה, שֶׁל עֵינַיִם מִתְחַנְּנוֹת לְעוֹד, שֶׁל זֵיעָה מְלוּחָה, שֶׁל כַּרְמֶל מָתוֹק מָלוּחַ, מֻפְלָא. בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ סוֹפִים, מֻשְׁגָּחִים, מְדֻיָּקִים, יֵשׁ כְּאֵבֵי גְּדִילָה, יֵשׁ חֶבְלֵי לֵידָה, יֵשׁ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁעוֹד לֹא הִתְחִילָה וּכְבָר הִסְתַּיְּמָה, יֵשׁ יֵאוּשׁ, יֵשׁ אַכְזָבָה, בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ גַּעֲגוּעַ מַצְמִיא, שׂוֹרֵף, יֵשׁ פְּרִידָה, יֵשׁ רָעָב לְמִי שֶׁאֵיננוֹ, שֶׁלֹּא יְחַיֵּךְ,  יְלַטֵּף, בְּיָדָיו הָרַכּוֹת, הַמְּחֻסְפָּסוֹת, בְּיָדָיו הָעוֹבְדוֹת, הָאוֹהֲבוֹת, בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ אֱמוּנָה, אֵשׁ יוֹקֶדֶת, חַיָּה, חִבּוּר פְּנִימִי לַמַּהוּת, לַנְּשָׁמָה, לַשַּׁיָּכוּת הַגְּבוֹהָה, שֶׁל מִי שֶׁשְּׁמוּרָה בְּדַרְכָּהּ המוּאֶרֶת, שֶׁל מִי שמֻשְׁגַּחַת, נְקִיָּה.

בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יֵשׁ אוֹתִי, קְדֵשָׁהּ,

קְדוֹשָׁה, קְטַנָּה, כַּלְבָּה, חֲתוּלָה, מְאַהֶבֶת,

אִמָּא, אִשָּׁה,

בְּבֵיתִי בַּמִּדְבָּר יש רֵיחַ,

שֶׁל הַתְחָלָה

חֲדָשָׁה.

* לזכרו של מי שעיצב אותי בספריו *

היום היה היום האחרון שלך בבית,

מעניין אם היית זוכר,

איך ישבת בחדר שינה עם מגש מלא פינוקים טעימים שאמא הכינה לך, רגל על רגל לפני המגש ואתה לא מצליח להושיט את היד לקחת, מסתכל על הכל במבט,

זוכרת שהסתכלתי עליך מהצד, מבינה ולא מבינה מה שאני רואה, בראש חושבת שבטח יאשפזו אותך ואז תחזור, כמו שהיה לעיתים תכופות בשנה הזו,

והאמבולנס הגיע אחרי כמה זמן, ולא כ"כ הצלחת להתרומם מהמיטה אז הם לקחו אותך עם כיסא גלגלים, וליוויתי אותך מרחוק, עם כאב פנימי, שקשור לפורים שככה נהרס לנו, ומה יהיה עד פסח, אבל בטח בלי מחשבה שעוד שבוע מהיום אפרד ממך לתמיד..

אלו דברים שאין להם שיעור אבא שלי,

לזמן אין שיעור, הוא חולף ועובר כצל חולף, אבל נשאר תמיד מלא נקודות ציון, כמו הספינג' של פורים שחיכה לך על המגש, בלי שתחזור יותר, כמו החלונות של המרפסת ששטפתי לפסח באותו יום  כשהודיעו שאיבדת את ההכרה, כמו החתונה שלי שלא היית בה, כמו כל אחד מהילדים שלי שנולד ולא זכו להכיר אותך, כמו שאני גדלתי אבא, השנה יש לי יותר שנות חיים בלעדייך מאשר איתך,

לחיבוק שלך אין שיעור אבא, החיבוק של הגבר הכי רחב, הכי חם, הכי מכיל, הכי שלי שהיה לי, אני מחפשת אותו בכל גבר שאני מכירה, אני צריכה אותו כמו חמצן, כמו אוויר, כמו נשימה, הוא מחזיר אותי למקום שלי, למקום שהיה לי בתוכך, ברגע, בשניה,

אלו דברים שאין להם שיעור אבא,

לקול שלך, קול גברי, רם, נישא, קול ששמעו מעל כולם, קול שלא היה אפשר להתבלבל של מי הוא, קול שקרא לי "נסיכה שלי" קול שכעס עלי כשהתבלבלתי, קול שידע להעיר לי בכבוד, לחנך אותי, להיות האדם הטוב שאני היום בזכותך,

לצחוק שלך אין שיעור, צחוק מתגלגל, חופשי, חוש הומור נדיר, מדביק, כובש, הגבר הכי כריזמטי שאני מכירה, כל פעם שאני במרכז של חבורה, אני נזכרת בך, חוזר מבית כנסת עטוף בגברים, שסובבים אותך, רק לפי הצחוק ידעתי שאתה ביניהם שם, במרכז.

לסדק בנפש שלי אין שיעור, לאובדן התמימות שלה, שזה מצחיק לומר עלי כי אני כ"כ תמימה, אבל הייתי עוד יותר, שמרת עלי תמימה ופיקחית, תמימה וערמומית, במין שילוב כזה, היית קורא לי שועל, אתה זוכר?,

לפחד מנטישה שלי אין שיעור, לפחד שלי להיפרד ולא לחזור, ומנגד לניתוקים שלי באיבחה אחת, לא נקשרת מידי אף פעם, כדי שלא יכאב.

לגעגוע ממך אין שיעור, זה לא משהו שמחלים, שנגמר, הפוך, זה רק הולך ומועצם, זה תמיד הולך איתי, החיסרון, המשהו הלא שלם הזה, המשפחתיות שהתפרקה לי בלי בחירה, בלי רצון, בלי ששאלו אותי, בלי שליטה, אולי בגלל זה כ"כ קשה לי לשחרר, כי משהו לא טוב קרה,

לעצב שלי אין שיעור, עצב של ילדה שהייתה צריכה לעזור לאבא שלה להתרומם מהאסלה, כי לא היה לו כח להרים את הגוף שלו, שראתה איך האדם שהיא הכי אוהבת קמל לידה, שמחתה לו דמעה, שראתה איך הוא לא רוצה שיראו אותו מבושה,

שהוא הבטיח לה שיהיה בסדר

והיא האמינה לו

ולא היה.

* אבא שלי *