דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

אני מבינה שחלמתי שבעוד שבוע אנחנו נפגשים ברבנות,

והיה שם חלק שסיפרתי בו לילדים הקטנים שלי, והגדולה שלי שכבר הרגישה, כי אמא שלה לא ישנה בבית כבר לא מעט לילות, הקטן שאחריה שהסביר לאחותו שקטנה ממנו "זה אומר שהם אותו דבר אבל פחות..." והקטנה שתחתיה שאמרה שאין לה מושג מה זה ואם קניתי לה כבר את הבגד למחול והגור ששאל מתי הוא מקבל את התחפושת של הגיבור על שהזמנו לו ליום הולדת בלי שהוא יבין כמה שהוא יצטרך להיות מעכשיו גיבור,

כשאני מתעוררת מהסיוט אני מבינה שזהו, החיים שלי עלו על רכבת הרים, שיוצאת עוד רגע מהתחנה ואין לי מושג מה ואיפה יהיו העצירות שלה הבאות,

ואני נזכרת בפחד הגדול שלי שהחיים שלי יהיו עכשיו רצף של זיונים חסרי מהות או משמעות, שמטשטשים ריקנות, בדידות, עצבות ובשיחה שהיתה לי עם חבר וירטואלי שאמר שאני תמימה מידי לעולם הזה,

כשאני מתעוררת אני נזכרת שהחיים שלי עכשיו זה הסיוט הזה, שיקח לי זמן להתעורר ממנו, יקח לי זמן,

יקח לי זמן,

אני מחליקה את היד על הכרית הריקה שלצידי, כל כך הרבה זמן היא ריקה, כל כך הרבה זמן שאני ישנה לבדי ואז אני נזכרת בגבר הזה שיחפון אותי כל לילה, שאני יקום כל בוקר עם הזין שלו בתוכי ואני מחליטה שזה יקרה לי, שאלו יהיו החיים שלי, שלא סתם הלכתי את הדרך הזו, טלטלתי את חיי מקצה לקצה, שהוא חייב להגיע, עד אלי, בהשגחה פרטית מדויקת, בהשתדלות שלי לדייק את עצמי, בצאתי לקראתו לקראתי מצאתיו, עד שזה יקרה לי, עד שאני לא אהיה עוד לבדי, מאכילה את עצמי פירורים, עד שאני לא אסתובב עוד רעבה

בתוכי.

לשפתיים שלך שהרגע סיימו לנשק אותי בלי סוף, ועכשיו הן על עצמות הלחיים שלי ואז יורדות לצידי הלסת, הידיים שלי מחזיקות לך את הראש כשאתה יונק ממני, זו החולשה שלי להניק, הגוף שלי מכור לפוזיציה הזו וגם הנפש, אני מתקמרת כמו חתולה הפוכה, ואתה לא מפסיק להסתכל על הפנים שלי תוך כדי, וללחוש לי כמה שאני יפה, אתה קשוב לגניחות שלי ומחזק את היניקה, מוצץ חזק יותר ויותר, מסיים עם אחת ועובר לשניה, הזווית שאתה מטפל בה נותנת לך אפשרות להסתכל על כולי, האצבעות שלך מפשקות אותי, "אני במחזור" אני ממלמלת לך, אבל זה כאילו שאתה לא שומע, אתה ממשיך בשלך, יניקות חזקות, תובעניות, עדינות מעבירות בתוכי זרמים שיורדים לי במורד הגוף, כשהאצבעות שלך נדחפות לי לתחת עמוק כל כך עמוק, אני מנסה להבין מה אני מרגישה, זה לא חדש לי אבל במקביל ממש זו תחושה שאני לא מכירה, אתה אוהב את זה ברמה של סטיה מדהימה, כל אצבע שאתה דוחף לתוכי אתה מבקש ממני שאשתחרר, שאתרכך, שארפה את עצמי עליה, שאוציא את המיצים שלי עליה, מבקש את הריח שלי, ואז דוחף אותה לפה שלך ומוצץ אותה ואז אחת אחרת ואז שוב ואז שוב, מענג אותי, לוקח אותי למחוזות מדהימים של שחרור, כל המהות הנשית שלי שמבוססת על בושה, מהריח, מהצרכים, מהלכלוך, איתך איכשהו משתחררת לגמרי, אתה משחרר אותי להיות הכי אני, הכי טבעית, הכי יצרית, הכי נבעלת, הכי מתמסרת, הכי שלך, והגוף שלי נפתח אליך כמו פרח, אתה מסיר מעלי כל חומה, כל מחסום, כל מחיצה, כלום לא מגעיל אותך אצלי, הפוך, מהכל אתה מתענג, ברמה של מסעדת גורמה ואני הארוחה...

האצבעות שלך ממשיכות לפתוח אותי בזמן שהשיניים והשפתיים כבר עברו לצלעות שלי ואז לבטן הרכה שלי, הידיים שלך תופסות ואוכלות אותה, השילוב הזה של הנשיקות והביסים על הבטן הענוגה שלי שאני עושה איתה שלום בתוכי, מול המורכבות שיש לי איתה בגוף שלי למול הטבעיות שבה אתה פשוט מתענג ממנה, ונהנה ונוגס מלא בקולות של הנאה, כשעוד אצבע לתוכי נדחפת, חופרת עמוק, בתוך תעלה, שאתה מזיז את האצבע בה שוב ושוב, נכנס עמוק עוד ועוד מחרפן לי את הגוף שננעץ עליך עמוק בתנועות הפוכות, והפה שלך נושך, ותופס, ומנשק ואז יורד לכיוון הכוס שלי, "אני במחזור" אני לוחשת לך, אולי לא שמעת עד עכשיו, ואתה לשניה מפסיק ומסתכל לי בעיניים, "אני יודע קראתי בבלוג שלך.." ואני נזכרת ששלחתי לך את הלינק ומבינה שאתה לגמרי מתכוון לרדת לי עכשיו, ככה כמו שאני, מדממת לתוכך וזו מחשבה שמטריפה אותי, שאני מיד מגרשת כי אין סיכוי שלזה התכוונת, בטח לא הבנתי אותך, אני חושבת עם עצמי, כשהשפתיים שלך נסגרות לי על הכוס, כשהלשון שלך מפשקת אותי וחודרת לתוכי, מלקקת אותי שוב ושוב, העונג עף לי למוח בזרמים, הגוף שלי מתחיל לנוע בגלים, כשהמוח שלי מבין לאט מה שהגוף שלי קולט מיד, שזה לא מגעיל אותך, הפוך, אתה עף על זה שאני מדממת עכשיו, אני כותבת עכשיו והגוף שלי זז מעצמו בגלים של טרוף שוב, האצבעות שלי נדחפות לכוס שלי רק מזכרון המילים שלי שאני מעלה פה על הכתב, זה היה כל כך מחרמן, הלשון שלך כישפה אותי, אספה את המיצים שלי, את הדם, ליקקה אותי כל כך הרבה זמן, שזה היה נראה לי שעות, בזמן שהאצבעות שלך במקביל ממש, זיינו אותי בתחת, נכנסו ויצאו, חפרו ונדחפו לתוכי עוד ועוד, זה היה כל כך מטריף על גבול המטורף, כשגמרתי בפעם הראשונה לתוך הפה שלך וליקקת אותי בעדינות, הזיפים שלך עינגו והכאיבו לי כל כך, הלשון שלך ליקקה את הדגדגן שלי ברכות ואז במהירות, כשאני מתפתלת בטרוף, גונחת או צועקת או גם וגם, את השם שלך וגם "עוד", וככה כשכולך בטעם שלי ועם הדם שלי אתה עולה לפה שלי ואני טועמת אותי כשאתה מנשק אותי, אני מוצצת את הסנטר שלך ומלקקת את הלחיים ושהשפתיים, אני מנקה אותך, טעם הדם שלי מטריף אותי, ריח הכוס שלי מטריף אותי וגם אותך, כי כמה דקות אחרי, כשאני רק מתחילה להנות מהזין שלך, כשאני סוף סוף מתכוונת לענג אותך חזרה, אתה משתמש בכוח שלך שלא משתווה לשלי והופך אותי שוב, ויורד לי שוב ומגמיר אותי שוב בצעקה גדולה, ומפשק אותי שוב והפעם הלשון שלך מלקקת את התחת שלי, חודרת לתוך התחת שלי, בקולות עונג שלא חשבתי שאשמע מהגבר שאיתי, בקולות עונג שלא חשבתי שאני אוציא, בעונג ראשוני שאין לי כרגע איך לתאר אותו, שאין לי כרגע איך לתאר אותך, שאין לי כרגע איך לבטא את השלום שעשית בתוכי, עם הגוף שלי, עם הטבעיות הטעימה שלי, את האור הגדול של המלאות והפורקן שהחדרת בתוכי, בימים ההם בזמן הזה, כשאני גומרת מהזכרון הזה עכשיו שוב ועוד רגע שוב ואז מחר שוב ושוב, מחזיקה את הידיים שלך בעונג הגמירה, בכאב הגמירה, כמו בלידה, כשאתה אוכל אותי ומשחרר אותי, ומעיף אותי מכל הכבלים שלי, 

מלבד זכרון הדמעות החמות של התודה

שנישקת אחר כך,

כשליטפת את

ראשי.

* לידה *

ונזכרת שהלכתי לישון לבד גם אתמול,

עוד לילה ועוד אחד ועוד אחד, חודשים כבר..

ואולי בגלל זה גם אתמול בקושי נרדמתי ואולי בגלל זה אני בקושי מצליחה לאכול, ויש רק שיעול קשוח של התקררות עקשנית שלא עוזבת אותי, ודם המון דם שיוצא ממני ומנקה אותי,

חושבת על הימים האינטנסיביים שלי, אני מתישה את עצמי, ממטופל למטופל, לטיפול קבוצתי, למישהי שתופסת אותי באמצע הרחוב כי חברה שלה עוברת הרגע התקף חרדה ואיזה מזל שהיא מצאה אותי, אין מישהו שיבקש עזרה בתקופה הזו ואני אתמהמה מלתת לו אותה או אדחה, או אעביר הלאה, מה שלפעמים הייתי עושה בכל מצב אחר, אבל עכשיו זה מצב מיוחד, עכשיו המדינה במלחמה, ויצאנו למלחמה נוספת על הבריאות הנפשית שלנו, שספגה פגיעה אנושה, אבל חוץ מכל זה, אני גם נסה על חיי, אני בורחת מבשורה, אני מציפה את עצמי בעשיה, שותפת, זורמת, אפילו מטביעה, שרק לא יהיו הפסקות לחשוב, שרק לא תהיה עצירה ומהעבודה לילדים ומהילדים לבית, ועם צו 8 במקביל, אז הכל לבד, עם שתי ידיים, ועוד שיעול, ועוד אקמול, ועוד דם שיוצא ומנקה אותי, ומוציא ממני הכל,

ועדיין בהפסקות הקטנות, בבין לבין לבין לבין, כשאני עוצרת, כשצפות המחשבות ואני נזכרת, אני בעיקר מנגבת את הדמעות, ובוכה כמו ילדה קטנה, שברגע הופכת בכי לצחוק וצחוק לבכי, ואני פתאום קולטת שאני בשלבי האבל, בשלב ההכחשה, שומרת טוב טוב על אשליה של שליטה, שכלום בעצם לא משתנה בבית, שהכל אותו דבר, חוץ מהסטטוס החדש שנוסף "גרושה",

כשאני עוצרת אני מרגישה שהלב שלי נשבר, אם אני אהיה בשקט ממש, אני אשמע חלקים שלו נופלים, כמו רסיסים, נושרים ברכות, בכאב, בגעגוע למי שהיו לפני שהכל התפרק, למי שאני הייתי לפני, בשקט בשקט, בעדינות שלי, אני מנסה להסתכל לשמיים ולהזכיר לעצמי שאני מושגחת, שמורה, להתפלל על השלום בבית הזה שמשתנה, נאחזת בהיבהובים של אור, כמו היו זריחה, כמו היו שקיעה,

אבל בעצם הם בכלל כוכב שנפל,

ואתה המשאלה.

* save me from the nathing ive become *

בתוכך,

בא לי שתכניס אותי לרחם שלך,

שתתעגל מעלי כמו סהר, או בננה, שתסוכך עלי כמו סוכה, שתהיה השובר גלים שלי בפני הסערה,

בא לי שתשמור עלי פשוט,

פשוט תשמור עלי,

בלי שום רצון מעבר, בלי שום כוונה נסתרת, בלי שום איבוד שליטה, של הגוף, שלי, שלך,

בא לי לחזור להיות ילדה קטנה, בעולם שאבא שלי האמיתי חי וקיים, והוא רק שומר עלי והוא רק מגן, והוא רק מנחם אותי והוא רק מנחם,

בא לי שתאסוף לי את הדמעות, אחת אחת, אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה, אולי כי אני כבר שבוע חולה וזה לא עובר ואני לא מצליחה לנוח, למרות שאני כל כך מנסה, אולי כי אין לי כוח יותר לאסוף שברים של אנשים, פרוקי חיים וחלומות, מלאים באובדנים ודמעות, מטעינה אותם בכוח שלי ונותרת נטולת כוחות, אולי כי עוד רגע זה נגמר ואין לי יכולת להכיל את זה, ואני לא רואה איך יהיה לי כוח לצאת ולעורר חזרה את חיי, לצאת מהמדבר הזה שבולע אותי, וקובר אותי בעודי בחיי, ואולי כי אני כל כך לבד, כל כך בודדה, לא מפסיקה להדוף את כולם, נושכת והודפת כל יד שמנסה ללטף, כמו גורה עזובה, כל חברה, כל חבר, לא רוצה אף אחד ובעצם רק רוצה שלא יוותרו לי, שלא יוותרו עלי.

בא לי שתשבע לי שרק תחבק אותי, רק תצמיד אותי אליך, קרוב קרוב, כי אני לא רוצה כלום מעבר, אני לא בנויה כרגע לכלום מעבר, וזה אף פעם לא קרה איתי, רק חיבוק, של גוף לגוף, רק חיבור, שאין בו שום כוונה לכלום גם כשהגוף רוצה, כי הגוף תמיד רוצה, ואיך שנוגעים בי עולה הרטטטטטט הזה שזורם ממני מקצה לקצה, וזה נראה שאני רוצה, אבל אני לא, לא כרגע, לא באמת, אין בי מקום בתוכי כעת, לכלום שהוא לא יציב ועקבי ונכון לי ושלי.

אני צריכה קביעות

אני צריכה אובייקט

אני צריכה קביעות אובייקט.

* התמוססות *

ונזכרת בשלשום,

בצביטות שלך, הכואבות, החזקות, כמו שאני אוהבת, ביניקות שלך, התובעניות, הנושכות, שלא התחילו לפרוק עלי מעט מהאנרגיה שצברת במהלך השנה הזו שאתה עוקב אחרי מרחוק, אנרגיה חזקה, גברית, אנרגיה של דחיית סיפוקים, ורגע ואני בין שיניך אחרי שנה, היד שלי מגששת אחר הפיטמה שלי, צובטת אותה, מוסיפה כאב חדש על זכרון הכאב ממך, המתוק, קצת מצטערת שלא סימנת אותם כמו שרצית,

ואז אני נזכרת איך בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי עירומה לגמרי, הראש שלי על מכנס הג'ינס שלך, מקופלת בתנוחת עובר, הידיים שלך לא מפסקות ללטף אותי, להחזיק את הגוף שלי, למדוד את הרכות, לבחון אם היד הגדולה שלך מתיישבת כולה שוב ושוב ושוב על השד הקטן שלי, החצוף, איך האצבעות העבות שלך חופנות אותי וחופרות בי, מוציאות ממני שלוליות של מים חיים, שלא היה לי מושג בכלל שיש בי, כשאתה מעלי, בוחן את עיוותי הפנים שלי, נגנב מהגניחות, ממשיך חזק יותר, עדין יותר כשאני מבקשת ובעיקר עמוק יותר, יותר עמוק, מכניס לי אצבעות לכל חור וחור, מודד אותו, מעריך, מפשק אותו, מרחיב, בכוח ובעדינות, כמו סחורה נדירה שהגיעה לידך סוף כל סוף...

הגוף שלי נפתח אליך, אני רגישה לקור אבל איכשהו איתך חם לי, כולי חמה, רטובה, רוטטת, נותנת לך לקחת גם בלי לשאול, אתה יודע שאני כ"כ חשופה למול החיבור ביננו, למול המגע שלך, כ"כ כמהה אליו, שהדרך בשבילך סלולה, אבל אתה בכלל לבוש כולך, נוגע בי בלי סוף, נותן לי למצוץ אותך, לשים עליך ראש, לנוח עליך לרגע ואז סוגר את המכנס ובודק אותי עוד, פותח אותי כמו ביצת הפתעה.. עוד שכבה ועוד שכבה מקלף אותי, כמו בצל, כמו עטיפה, תחתיה מתנה נחשקת, שברירית, מלאה בעוצמה...

ואז אני נזכרת איך מראש סיפרת לי שאתם פרודים, ישנים בחדרים נפרדים, לקראת גרושין, שזו הסיבה היחידה שהייתי מוכנה שניפגש, למרות שהחלטתי שסיימתי עם גברים נשואים, אבל אתה והיא כבר רגע לפני שתהיו נפרדים, איך תוך כדי שאתה נוגע בי אני שואלת, ואתה עונה, אתה מספר שאתה עדיין מאוד זהיר מולה, לא רוצה לפגוע בה, צריך סבלנות, שיהיה לה קשה מאוד לדעת שאתה פה איתי, כמו שאני עכשיו, כשאני ערומה איתך ואתה עושה בי כשלך ותוך כדי זה הידיים שלך מעבירות בי רטטים שלא הכרתי, גלי עונג שמעולם לא נשמתי, הגוף מרפה את עצמו לשלולית המים שיוצאת ממני, אבל הראש, הראש כבר מבין שאני שוב באותו הסרט, שבו הדרך לאושר שלי, לעונג שאני מבקשת, עוברת דרך פגיעה באחרים, והראש כבר מבין מה שאני רק אחר כך אבין, שאם זה לא מדובר ביניכם שכל אחד הולך לדרכו מינית עם מי שבא לו, ואם אתה עדיין מפחד שהיא תגלה או תפגע, ואם היא עדיין תפגע מזה שאני פה איתך, אם היא תרגיש עזובה, דחויה, מרומה, אז זה לא נקרא שאתם פרודים, גם אם בהמשך זה אולי יגיע, ואני עדיין לוקחת משהו ממישהי, שהוא לא יהיה שלי, שהוא לא שלי, באנרגייה של כאב ועצב ואני עדיין מורידה לעצמי את התדר, עדיין פוגעת בעצמי רוחנית...

ובא לי משהו נקי,

מגיע לי משהו נקי, מוחלט, בלי סימני שאלה, בלי זהירות מגילוי, בלי לחיות בהסתרה, בלי להיות ברכב או רק בצימרים לפי שעה, כי אין שום בית שאפשר להגיע אליו ולהעביר שם לילה מחובקת, כואבת, מעונגת, מענגת באהבה.

שמה כוונה לקשר נקי, מדוייק, נכון, לא רק במגע, לא רק בהשתוקקות אלי, לא רק בכמיהה, אלא גם בתנאים של החיבור, גם בצלילות הנכונה לי, בשקיפות, גם בקרבה,

והאמת שהיה לי כל כך כיף איתך ומענג, והייתי שמחה להמשיך ולהתמסר אליך ולהרגיש אותך, הגוף שלי כועס על ההחלטה הזו, למרות שהלב והראש שלי יודעים שניהם כמה היא נכונה,

אז כדי שהוא לא יתבאס עלי ממש, הרשתי לעצמי פעמיים מהבוקר לגמור עליך, גמירות מדהימות, חזקות, מענגות, במראה שלך עלי, בחוזק שלך, בדמיון המגע שלך שרק התחלתי לטעום, שרק דמיינתי, שהרגע היה לי

לפני

שהתנזרתי.

* מדייקת *

בשפה שאבי ליטף את גופה של אימי

חורז באוזנה מילים רכות מתגלגלות 

מרביע בה זרעי ילדים וחלומות

احبيني بالعربية

בשפה שסבי אהב את סבתי

מכניע לתוכה שברי דמעות ותקוות

احبيني بالعربية

בסיסאם היפתח

תפתח את גופי הרך, הנכבש

תבעל את ליבי הכנוע כ"כ 

תחדור אל מוחי

בשפת הקדושים

תלחש בי לחשים, סודות ורזים

احبيني بالعربية

תן לי לרעוד מלחש המילים

תן לגופי להתפתל כנחש מתוך סל נצרים

בעודך מלחשש בי נהימות וכשפים

احبيني بالعربية

תן לי להתייסר בשקט שלך

מיראה, מפחד

מעומק המבט השחור שלך

המצמית.

* תפילות כמוסות *

הֲגַיְּשָׁהּ שֶׁלְּךָ, הַפִּילֶגֶשׁ, הַזּוֹנָה, הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת, שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵלֶיהָ בִּשְׁעַת עֶרֶב, רָעָב לְאַהֲבָה וּלְסִפּוּק, לַכְּאֵב שֶׁאַתָּה פֹּרַק אֶל וְעַל גּוּפָהּ בִּדְמָמָה,

בָּא לִי לִהְיוֹת

הַפְּרוּצָה שֶׁלְּךָ, הַיַּצְאָנִית שֶׁלְּךָ, הַקְּדֵשָׁה,
זוֹ שֶׁמְּקַבֶּלֶת אוֹתָךְ מִפּוֹשֶׂקֶת, גּוֹנַחַת, בְּקוֹלָנִיּוֹת, אוֹ בִּשְׁתִיקָה, זוֹ שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִמֶּנָּה אֶת שֶׁלְּךָ, כְּמוֹ מְשַׁלֵּם לָהּ לְפִי שָׁעָה, נֶאֱחָז בָּהּ כְּמוֹ טוֹבֵעַ בְּבּוּל עֵץ צָמוּד, מֵסִיר אֶת הַמַּסֵּכָה שֶׁלְּךָ, מֵסִיר אֶת הַמַּסֵּכָה,

בָּא לִי לִהְיוֹת

הַשַּׁרְמוּטָה שֶׁלְּךָ, הַפְרֵחָה, זוֹ מֵהַשְּׁכוּנָה שֶׁאוֹהֶבֶת שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לָהּ בַּכּוּס, וּבַתַּחַת, וְגַם בַּפֶּה אֶת הַמָּנָה, אוֹסֵף אוֹתָהּ בָּאוֹטוֹ שֶׁלְּךָ, יָד תְּחוּבָה לְתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלָּהּ אֵיךְ שֶׁהִיא עוֹלָה

בָּא לִי לִהְיוֹת

הַתַּלְמִידָה שֶׁלְּךָ, הַטּוֹבָה, הַמַּבְרִיקָה, זוֹ שֶׁמְּלַקֶּקֶת בְּלִי מֵשִׂים אֶת הַשְּׂפָתַיִם, נִטְרֶפֶת מִלִּנְעֹץ בְּךָ עֵינַיִם, מַעֲרִיצָה אֶת הַכָּרִיזְמָה שֶׁלְּךָ, אֶת הַחָכְמָה, מְפַנְטֶזֶת שֶׁיּוֹם אֶחָד תִּרְצֶה אוֹתָהּ, רַק אוֹתָהּ, מִתּוֹךְ כִּתַּת בָּנוֹת שְׁלֵמָה, מְזַיֵּן אוֹתָהּ בַּמִּשְׂרָד שֶׁלְּךָ, סוֹגֵר לָהּ אֶת הַפֶּה, חֲצָאִית קְצָרָה מֻפְשֶׁלֶת, מְכֻפֶּפֶת עַל הַמִּכְתָּבָה

בָּא לִי לִהְיוֹת

הַקְּטַנָּה שֶׁלָּךְ, הַגּוּרָה שֶׁלְּךָ, הַיַּלְדָּה, זוֹ שֶׁאַבָּא מְזַיֵּן אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, לוֹחֵשׁ לָהּ שְׁשְׁשְׁשְׁשְׁ בָּאֹזֶן, עוֹשֶׂה לָהּ נָעִים כְּשֶׁאִמָּא יְשֵׁנָה

בָּא לִי לִהְיוֹת

אֵשֶׁת הַסּוֹד שֶׁלְּךָ, הַמְּאַהֶבֶת, הָאֲהוּבָה, זוֹ שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ מִמֶּנָּה לְעֵת עֶרֶב מַשְׁאִיר עָלֶיהָ אֶת סִימָנֵי הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ

אֶת סִימָנֵי הָאַהֲבָה.

* משאלה *

אוֹתִי,
הוֹלֵם בְּתוֹכִי חָזָק וְעָמֹק
פּוֹתֵחַ אֶת רַגְלַי עַד אֵינְסוֹף,

מַצְמִיד רֹאשִׁי בְּיָדָיו, עַל כַּר עָשׂוּי צֶמֶר פְּלָדָה, מָתוֹק,
קוֹל דּוֹדִי רוֹאֶה דַּרְכִּי אֶת אוֹר הָאֵינְסוֹף,
אֶת הִלַּת נִשְׁמָתִי,
מִסְתַּכֵּל עָלַי בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת, הַדּוֹרְשׁוֹת
קוֹל דּוֹדִי רָחוֹק עַכְשָׁו, מִתְנַשֵּׁף, מַזִּיעַ, לוֹחֵשׁ בִּי כְּשָׁפִים, קָרוֹב,
פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַּמָּתִי,
קוֹל דּוֹדִי מְצַוֵּה עָלַי וַאֲנִי כְּשֶׁלּוֹ, פּוֹתַחַת עַצְמִי עוֹד וְעוֹד
מַאְדִּימָה מִבּוּשָׁה, מִבְּדִידוֹת, מֵאַשְׁמָה,
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים הוּא אוֹמֵר לִי
עַד שֶׁתִּתְעוֹרֵר בִּי אֵלַיִךְ שׁוּב הָאַהֲבָה,
גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם,

קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק בִּי,

רוֹדֶה בִּי,

וְעוֹדֵנִי

יְשֵׁנָה.

* מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה *

עם הצמות הארוכות

עם עגילי הזהב העגולים שלך

שמעלים בי זכרונות,

את מתכופפת אלי לאוזן

לוחשת מילים רכות,

בשפה מוכרת עד כאב

את מעלה בי דמעות,

 

تعال إلي في الليل

מהפחדים שלי הגעת

מחזיקה לי את היד חזק

שלא ארגיש לבד,

קמטי ידיים לופתות, מבט מואר ורך,

אני מתמסרת למגע שלך, שוקעת במבט,

עיניים שראו הכל מתחיל, דומם וחי,

כמו לב פועם נשבר,

 

تعال إلي في الليل

מזכירה לי את שעבר

עוצמות שזורמות לי בוריד

כוח שחשבתי שאזל,

מזכירה לי את עצמי, את זקנתי, את ילדותי

את זו שעוד לא הייתי, את זו שעוד תהיי,

אני בוכה עכשיו איתך, מוטלת עירומה

את מצמידה אותי לשדיים הרכים שלך,

לוחשת בי תפילה

 

תשרפי אחרי

את בוערת בי,

מילים סמיכות כמו דם

 

"זה בסדר, הכל בסדר

يفقس الفرخ أيضًا من الرماد"

 

(גם מהאפר בוקע גוזל)

 

 

* جدتي *

 

לְגַלּוֹת לְךָ אֶת הַמַּסֵּכוֹת

לְקַלֵּף לְךָ אֶת הַשְּׁכָבוֹת

לְהַכְנִיס אוֹתָךְ לְתוֹךְ הָרֶחֶם שֶׁלִּי,

לָלֶדֶת אוֹתְךָ בִּלְחִיצוֹת אֲרֻכּוֹת, מְתוּקוֹת,

יוֹם אֶחָד אַתָּה תִּתֵּן לִי לְהַחְדִּיר אוֹתְךָ לְתוֹךְ הַלֵּב,

לְדַבֵּר לְךָ אֶת הַכְּאֵב,

לִנְשֹׁם אוֹתְךָ עָמֹק עָמֹק,

לִצְחֹק אִתְּךָ עַד שֶׁבָּא לִבְכּוֹת,

יוֹם אֶחָד אַתָּה תִּתֵּן לִי לזְרֹעַ בְּךָ אַהֲבָה עַד

שֶׁתַּחְפֹּץ,

וְאָז כְּשֶׁהִיא גְּבוֹהָה כְּמוֹ אֲלֻמָּה,

לִדְמֹעַ מִמֶּנָּה וְלִקְצֹר,

לַחֲזֹר אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶצְטָרֵךְ עוֹד לַעֲזֹב,

לְחַבֵּק אוֹתָךְ לְתוֹכִי כְּשֶׁבָּא לְךָ לַחְדֹּל,

יוֹם אֶחָד אַתָּה תִּתֵּן לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ חָשׂוּף וְנוֹגֵעַ

כְּמוֹ שֶׁהַלֵּב שֶׁל שְׁנֵינו מִשְׁתּוֹקֵק לִחְיוֹת,

כְּמוֹ שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַחֵצִי שֶׁלָּהּ

מְבַקֶּשֶׁת

 

לִהְיוֹת.

 

 

 

יוֹם אֶחָד אַתָּה תִּתֵּן לִי...

 

 

 

 

 

 

* מחזיקה אצבעות *