דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

לא חושבת שהייתי כל כך ריקה מעולם

וכל כך מלאה ממש במקביל לכך אי פעם,

נולד בי שקט של אישה שסיימה את המרדף שעוד לא התחיל אצלה בכלל,

התכנסות מבורכת כל כך וחדשה לי, שאני תוהה עם עצמי אולי אני בדכאון בכלל? אולי הגירושין שתו לי את שמחת החיים, ואז נזכרת בזה שכבר הרבה זמן לא הייתי כל כך נוכחת בבית שלי ועם הילדים, גם אם זה רק ביומיים האחרונים ככה, זה משמעותי לי כל כך, יצאתי מקבוצה שבחודשים האחרונים היתה לי בית לים של גברים אוהבים וחושקים, וזה כבר יומיים שבהם לא ברחתי לשום גבר וירטואלי, לשום התכתבות מחמיאה, לשום פוסט נוגע ללב שמביא לי אהבה בכמויות, לשום התמכרות לתשומת לב, לשום...

כלום...

גם פה נוכחת כמו רוח רפאים, לא שותפה לכלום, הכל עובר מעלי, מתחתי וממול,

את הקשר המרכזי שהיה לי בשבועות האחרונים סיימתי, הלב התחיל להרגיש ולהתרגש ולא בא לי, בא לי לצלול כרגע, בא לי לכאוב עדיין על הבית שלי שהתפרק, בא לי להשאיר את החלל הזה ריק, למלא אותו עוד קצת בבעלי, עד שלא תהיה ברירה והלב שלי יחזור לפעום והחלל הזה יתמלא.

הבנה של תלות שהתפתחה בתוכי, לתשומת לב גברית, בעודי כותבת כאן אני מבינה את הפראדוקס, אבל זה לא מעניין אותי באמת, מבחינתי זה היומן שלי ואני כאן קודם כל כדי לכתוב, וכן זה קשה, קשה להיגמל מהרצון לאהבה, לחום, קשה לוותר על משהו שהמילים שלי משיגות בשבילי בטבעיות ונראה שהוא כל כך ממלא, כל כך טוב, קשה להרגיש רק אני, בלי כל המחמאות, קשה להיגמל מהדופמין הזה בכל תגובה, בכל הודעה, בכל לחישה, בכל גניחה, בכל נשימה קטועה,

פאקק

מה אני עושה לעצמי ולמה?

היה לי כל כך טוב ורטוב...

ועכשיו זה כמו גמילה ממתוק

כואב, חד, כהה, מוזר לי כל כך

אבל בתוכי יש שקט מתפשט, מעניין, קרוב,

מחוספס, מכוסה, גלוי, מסתיר, משחק,

עוצמתי, מתעורר,

ובעיקר

בלתי תלוי באחר.

* נגמלת *

מצטלמות כשאני עצובה

כשיש דוק של בדידות,

של ערפל אמיתי

שמכסה אותי

כשאין לי מושג מה לעשות, לא עכשיו,

לא ברגע הבא, כשקצת הלכתי לאיבוד ואין

כבר מטרה,

התמונות הכי יפות שלי הן כשאני שברירית

נוגעת בעצמי כמו בבובה בחלון ראווה,

עדינה, אסופית,

שאין שם גבר שילוש את בשרי,

שיבעל אותי, שיכאיב, שירגש,

שיעמיד על מקומי,

שיש שם רק אותי

רכה

מתמסרת

נוגעת, דומעת, רועדת, מחבקת,

ביד חיוורת, מרגשת,

אוהבת.

* את עצמי *

אני קמה לתוך הזרועות שלך

לתוך הזקן שלך

לתוך השפתיים שמנשקות אותי מתוך שינה,

כל בוקר מחדש אני קמה לתוך הידיים שלך

שמייצבות אותי ומפסלות אותי בדיוק בתנוחה הנכונה, והיא תמיד אחרת מזו שהייתי בה אתמול, והיא כל בוקר שונה, ואין לי מושג איך אתה עושה את זה, איך אתה מתאים אותי אליך באופן אחר, כל בוקר, שוב ושוב מהתחלה..

כל בוקר מחדש אתה ממלא אותי, ולא סתם חודר, ולא רק כובש, אתה משלים אותי, אתה מאיר אותי, אתה מעיר אותי לחיים, מטעין אותי, מתדלק,

כל בוקר מחדש אתה מרגיש אותי, אתה מדבר עם הכאב שלי, מחבק את הגעגוע, מנשק את הלבד, מצמיד את הילדה הקטנה שאני אל לוח ליבך ומבטיח

שתשוב,

כל בוקר מחדש...

* בוראת מציאות *

הם היצר הרע שלי,

הם הגבול הפנימי שלי שאני שוב ושוב ושוב ושוב מפרה ושמה שוב לעצמי,

גברים נשואים הם הנו נו נו שלי,

הם רגשות האשם שלי,

השיח הקשוח שלי עם עצמי,

תזכורת לכמה שאין לי עמוד שידרה, ואין לי גם מילה, כי אם היתה לי, לא הייתי עכשיו שוכבת קשורה פה מולך, לא היית אתה בוחש בי, הולם בתוכי בלי סוף ובלי התחלה,

גברים נשואים הם הפרי האסור שלי, שיש לו טעם של עוד וטעם מתוק, וטעם אסור, וטעם של ריגוש וטעם מסוכן של בחירה גרועה, זה התדר שלי הרוחני שאני שוחקת בכל פעם כזו של אהבה אסורה,

גברים נשואים זה תזכורת לך, לבית שלך שהתפרק איתי ובילעדיי, זה תזכורת למבט של אישתך, לתחינה, לשינאה, תזכורת למה שמכתוב, למה ששינה צורה, תזכורת לעצמי שמשנה צורה,

מנסה להבין עם עצמי מה העניין בין כל כך הרבה בחירה, לבחור דווקא את אלו שלא יכול להיות איתם כלום, דווקא את אלו שמנשקים אותי בלילה והולכים, דווקא את אלו שאני גונבת, שהם בעצמם גונבים, רגעים של חסד מדהים, מלאים באהבה ובאוויר, למה לא לבחור את זה שנשאר? את זה שקם איתי מחר, את זה שאני אתעורר עם הזין שלו בתוכי? ויש כל כך הרבה מהם, גם פה וגם בעולם האמיתי ועדיין הם לא עם טבעת על היד אז זה לא קורם עור וגידים,

מנסה להבין עם עצמי בכנות האם זו התחרות? ומתייסרת מההבנה שגם זה חלק, להיות בלתי ניתנת להשוואה למה שיש לך בבית, לדעת שאין אישה כמוני, שאין לה ברירה, או תחרות, או בחירה ומתרחקת מעצמי, מהכאב של אותה אישה, מתנערת ממנו כמו זונה מיומנת שאין לה רגשות ובתמורה היא משלמת בלב הטוב שלה, בלב הטוב שלה...

בתוכי אני כבר חושדת בי שגברים נשואים זה להיות בקשר בלי להיות בקשר, זה תמיד להשאיר פתח קטן, בלתי קשור, כמו גשר של מלח, תלוי, לא מחוייב, לא ברור

בשבילך אם תשוב.

* אחטא ואשוב *

תִּקַּח אוֹתִי בְּכוֹחַ, בְּחֹזֶק, בְּחֹסֶר אוֹנִים, בְּתוֹבְעָנוּת,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בַּמֹּחַ, בַּמָּנִיפּוּלָטִיבִיּוֹת, בְּחָכְמָה, בְּעַרְמוּמִיּוּת, 

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בְּאַהֲבָה, בְּרֶגֶשׁ, בְּעֹמֶק, בְּחֹם, בְּרַכּוּת,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בְּלִי שְׁאֵלָה, בְּסִימַן קְרִיאָה, בְּשַׁיָּכוּת, בְּבַעֲלוּת,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בִּדְמָמָה,
בְּשֶׁקֶט שֶׁל אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה, בְּמֶחְטָף, בַּעֲדִינוּת,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בְּלִי בּוּשָׁה, בְּלִי אַשְׁמָה, בְּלִי לִגְזֹל, בִּפְנִיּוֹת,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי לְתוֹךְ כָּל הַפַנְטַזְיוֹת שֶׁלִּי, בְּמִסְתְּרֵי הַמּוֹחַ הַמְּפֻתָּל שֶׁלִּי, הַסּוֹטֶה, הַמְּיֻחָד, בְּטֵרוּף,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בְּנֶפֶשׁ, בְּרוּחַ, תִּרְאֶה לַכְּאֵב שֶׁלִּי, לְתוֹךְ עֹמֶק הַבְּדִידוּת,

אַתָּה תִּקַּח אוֹתִי בְּקַלּוּת, בְּלִי הִסּוּס, בְּלִי קֹשִׁי,

בִּשְׁלִיטָה,

בְּהִתְמַסְּרוּת.

* כוונה *

אתה לוחש לתוכי

כף היד שלך מחזיקה את השיער שלי בכוח

מייצבת את הפה היפה שלי, מייצבת אותי, על מקומי פרושה מולך,

הירכיים שלך סוגרות על הצוואר שלי במין תנועה כזו שקשה לי לשחזר,

האגן שלך עולה ויורד, מכניס לי את הזין שלך עמוק לתוך הפה ואז עוד, יותר עמוק

"אין לך לאן ללכת", "אין לך למי", "את לכודה" המילים שלך מהדהדות בתוכי, אני מרגישה את הלחץ נבנה בתוכי,

אתה בועל לי את הפה, ממלא אותו בך, לוקח את החרות שלי שמסרתי לידך, האגן שלך ננעץ בתוכי, בא לי להזיז את הראש, אני יכולה להזיז את הראש, אני יכולה ללכת ולהראות לך שאני כבר לא שם במקום הזה מולך עוד, אבל אני פשוט נשארת, בדיוק שם, מונחת כמו זבח יפייפה במזבח שלך, במקום שבו העלת אותי לעולה, שהעלתי אותי לעולה, תחת כנפי השכינה, עם הפה פתוח בדיוק בזווית הנכונה, ואתה אוחז בשיער שלי, מכוון לי את הראש, ואני גונחת מתשוקה, מכמיהה, מבושה, מערבוב של הגניחות שלך, מערבוב של הנאה שלי, אלוהים, כמה הנאה יש לי מלהיות כלי לשימושך, לשרותך, לסיפוקך, כמה הנאה יש לי מלהיות שם קטנה, כל כך קטנה מולך,

להרגיש אותך מתפרק לי בפה, מצמיד לי אותו עוד יותר, בגניחה אחת חזקה, לבלוע אותך, את הטעם שלך שנספג בתוכי בפליאה, כמה הנאה יש לי מלדעת שעם אף אישה אתה לא משתחרר ככה, שעם אף אישה אתה לא באמת אתה, אתה לא הזאב הזה שאני מאכילה ומאלפת בטיפשותי כי רבה, זורקת לו פרורים, של עדינות נשית, שבריריות, של מיניות מתפרצת, של תשוקה בוערת, של חיבור רוחני שרואה דרכך, של לובן של גוף ברוך  אינסופי, שברירי, כנוע, שלך,

והוא מריח אותי, מריח את הייחום שלי, ומוריד את הכסות, את העטיפה, טורף אותי, כמו שאני מבקשת, כמו שאני כמהה, כמו שאני רוצה,

כמו זו שבנפשה ובגופה,

כמעט בלי שתרגיש

כמעט בלי שתדע

 לוכדת אותך.

* איפכא מסתברא *

שיכולים לעמוד בקצב שלך..."

אתה כותב לי, יום אחרי שהיינו יחד, שהפתעת אותי והגעת למלון בו הייתי, שטיילת איתי ונגעת בי, ואהבת אותי וזיינת אותי, שהכאבת לי וטרפת אותי ובעיקר הטרפת אותי...

ונתת לי למצוץ לך מהשפה, לינוק אותה, תוך כדי שאני צוללת לשינה נקיה, רגועה, מתוקה, כמו שלא היתה לי הרבה זמן, אני מנסה להעלות מה הרגשתי בחצי השעה הזו שבה רק הסתכלת עלי מתחתיך, כשהשפה התחתונה שלך נמצצת כמו מוצץ בפה שלי, שהפנים היפות שלי ממש קרובות לשלך ואתה עייף כל כך להרדם גם ולא יכול להרשות לעצמך לפספס את הרגע הזה, הטהור, החושני, המושלם.

אני נזכרת שהתעוררתי מתוך היניקות שלי, כמו תינוקת וקלטתי שהשפה שלך עדיין בפה שלי וראיתי את העיניים שלך מלאות פליאה, מהסיטואציה, ממני, ממך, וכל מה שיוצא ממך זה שאין לי מושג כמה שאתה אוהב אותי כל כך, וזה עוד מנסה להבין של מי המוצץ הזה שבפה שלי וזה מעורר בי תמיהה,

רגע לפני שהרדמת אותי עוד החזקת את הידיים שלי בכוח מעל הראש שלי, כשהאגן שלך נע מעלי בכוח, כשהעיניים שלך רושפות אש לשלי, ושלי רכות מולך, מתמסרות לכוח שלך עלי, שרידי המאבק העדין שהיה ביננו שכחו, כאב המפרקים שלי שניסו להשתחרר מכפות הידיים החזקות שלך תחתיך עכשיו, רכות, מקבלות אותך מבלי להאבק, ועכשיו זה רק אתה פה מעלי, זו רק אני נבעלת תחתיך, נכנעת, נפתחת ואתה לוקח שם את שלל המלחמה שלך, הקרב, מסתובב כמו מצביא מול לגיון חייליו, ורגע אחרי אתה מגמיר אותי, כשאתה נושך את הפטמות שלי בכאב שקשה לי לבטא מלווה בעונג המגע שלי בעצמי, במין שילוב כזה, שמוליד בי גמירה מדהימה וצחוק מתגלגל, וזה לא מספיק לך ואתה טורף אותי בטרוף שכזה, מרים לי את האגן עם האגרופים שלך והפה שלך עושה בכוס שלי כשפים ובין לבין הגניחות שלי, האנקות שלי, הצעקות, אני חושבת על החדר הצמוד לזה של "המטפלת" וזה בין מטריף אותי למבהיל אותי לחשוב מה הם שומעים ובלי לרצות אני קצת עוצרת את עצמי, למרות שזה גם מרטיב ואז אני יורדת לך, כמו איך שאני אוהבת, כמו איך שאני יודעת שאתה אוהב, עם כל החשק, עם הכניעה, עם לתת לך למלא אותי בפה המתוק שלי, בכולו, בבעילה,

וכשהכל נגמר אתה מרדים אותי עם השפה התחתונה, נותן לי למצוץ אותה מתוך שינה ואני מתעוררת כמו נסיכה, כשהשפה שלך עוד בפה שלי, ושוב נשיקה ועוד גל של הגוף שלי, ועוד זרם שעובר ושוב אתה בתוכי, חודר אלי בטרוף, בחושניות, בכוח, לוקח עוד ועוד ממני, לא מוותר על כל רגע שאתה יכול להיות בתוכי, על כל דקה, על כל שניה,

ורגע אחרי, אני מסופקת ורגועה, אתה עומד ללכת, אתה מנשק אותי ושניה משתהה יתר על המידה ואז שוב, הגל שבי עולה, אני לא שולטת עליו, הוא פשוט קורה, והזרם עובר בין שנינו, ואני עליך פתאום, בתנוחת לוטוס, ואתה מנשק אותי ונוגע בי וזה כמו לולאה, כמו לימבו כזה שיש בו רק התחלה, שלא הולך להיגמר, כמו תחושת דז'וו מעייפת ומדהימה, ואתה בודק אותי שוב, כשכולי פתוחה מולך וקולט שאני רטובה, ומבין שאם לא תצא לי מהחדר, לא תיצא בכלל, בשום צורה, ואתה מניח אותי על המיטה, מכסה אותי בשמיכה, מנשק לי את הפה ואת הראש, את כפות הרגליים וסוגר את הדלת ביציאה,

למחרת תכתוב לי כמה שהיה מדהים, חיבור טבעי שהעיף גם אותי, ותוסיף שאתה לא חושב שיש גבר שיוכל לעמוד בקצב שלי, בצורך שלי, ברעב, ביצריות, באופן שבו אני צריכה ששוב ושוב ימלאו אותי, ואז שוב, שימלאו אותי,

ותשאיר אותי חושבת, אולי קצת חוששת, מרגישה בפעם המיליון שאני מידי, אולי אפילו מוגזמת, נזכרת למה התגרשתי ומחליטה שזה יהיה הסימן שלי שמצאתי אותו, את הגבר שלי, שירצה לזיין אותי יותר ממה שאני ארצה שהוא יזיין אותי, וזה חתיכת אתגר, ששיקפת לי,

מקווה שיש אחד כזה, מחזיקה לי אצבעות, שאוכל לחיות את החיים שלי, עם הגבר האחד שלי, שהקצב שלי לא ירתיע אותו, שלא אהיה מוגזמת או מידי

בשבילו.

* מידי *

ואיכשהו החיים ממשיכים

אין לי מושג איך,

מעולם לא הרגשתי תלושה יותר

יש את כאב המשיכה אבל גרוע ממנו הוא כאב ההעדר, קצת כמו פעם כשהוציאו שערות בשעווה, לוקח זמן של שורף ואדום עד שהרגל נראת יפה,

אין לי מושג מי אני יותר,

לא יודעת מי זו שתהיה,

לא מבינה איך עשיתי את זה, או למה, פתאום הכל נראה חסר משמעות, מי מתגרשת בשביל כזו שטות, חלום מטופש, תראי מה היה לך לפני, חרטה מכרסמת, קרקע שנשמטת, נרדמת בבתים של חברים, על מזרן ברצפה, כשכל מה שבא לי זה פעם כשהיית מלטף אותי עד שהייתי ישנה, אין לי טעם מכלום, אין לי חשק לכלום.

כמו סוסה עם כיסוי עיניים, הלכת והלכת...

ועכשיו מה?

מתישהו זה יעבור ואני אראה כמה זה היה מדוייק,

כמה יפה לי חלק,

כמה נכון לי לחלום.

* הרהורי חרטה *

אתה כותב לי

ואני חושבת על הגבר של אתמול

ועל זה של שבוע שעבר,

ועל ההוא של שבוע הבא שגם אני וגם הוא עוד לא יודעים שהוא כבר, הם כולם פרורים של הצורך האמיתי שלי, פרורים שאני מאכילה את עצמי, מנסה למצוא איזון, בין לטרוף ובין להרעיב אותי,

עד לפני שנה וחצי לא היה גבר אחר זולתך,

עד לפני שנה וחצי לא היו ידיים אחרות שנגעו בי, לא היו שפתיים אחרות שנשכתי, לא היה זין אחר שחדר לתוכי,

עד לפני שנה וחצי הייתי אפורה, הייתי גמורה, בלי חיוך אמיתי, בלי נשימה, חיה חיים שלמים בלנסות לטשטש את המיניות שלי, בלנסות להיות אתה,

עד לפני שנה וחצי האשמה על הכאב הנפשי שלי הייתה שלך, שמנעת את עצמך ממני, פעם אחרי פעם, בוקר אחר בוקר, שנה אחרי שנה והיא הכבידה עליך, היא העיקה, היא היתה שלך,

והיום האשמה עברה צד, כבר תקופה ארוכה, גם היום, היא עדיין אצלי, גם כשאנחנו מתגרשים, עדיין צובט לי, כואב לי, מייסר אותי כל פעם שאני עם גבר אחר שהוא לא אתה, עדיין לא נעים לי שאני נהנת כשאתה עם הילדים, עדיין מרגישה לא בסדר, כל הזמן, לא משנה על מה...

אבל החיוך,

החיוך שלי אמיתי, מכל הלב, חיוך של אישה שגברים עוטפים אותה, נמשכים אליה, מריחים אותה, חיוך של אישה שכאב הפטמות שלה מזכיר לה את ליל אמש, חיוך של אישה שרואה בעיניי רוחה, בוקר, בוקר, מרגישה אותו ממש, את הזין של הגבר שלה, שבדרך אליה, כמה זמן שלא יקח, שהפכה את החיים שלה, להרגיש אותו מפשק לה את התחת בבוקר ומזיין אותה, בלי לשאול, או לדבר יותר מידי, רק עם יד חופנת חמה, מריחה זיעה מתוקה, מלוחה, מצמידה, בועלת, לוקחת, שייכת,

מתוך שינה,

כמו שהיא צריכה בבוקר

כמו שהיא צריכה בכל רגע

כמו שמחברים את הצעצוע שהיא,

את הנשמה המאירה שלה,

את הגוף, את הנפש,

להטענה.

* אישה משויכת לעצמה *

בתוך אמבט חם של קצף

השדיים שלה צפים שם ברכות

על בטן רטובה כזו, ננשכת

הפטמות שלה נראות לי טעימות

הפה שלי מתמלא ברוק ואני מתחילה לראות

את האופן בו השפתיים שלי יסגרו על אחת מהן

עוצמת את העיניים, ומתחילה לינוק,

ואז מסתכלת עליה כשהיא גונחת, בודקת מה נעים לה, מה מפתל אותה, מה עושה לה טוב, היד לוחצת על השניה, אני אוהבת כאב בפטמות, נשיכות, צביטות, מעניין אם היא אוהבת גם, אין לי מושג, אבל אני מתכוונת לבדוק, השדיים שלי כ"כ שונים משלה, אצלי השד כולו זו פטמה אחת גדולה, אצלה בדיוק הפוך, מרקם רך כזה, נמוח, נוכח, של שד סקסי של אישה, פטמה עדינה, קטנה,

בא לי לטעום אותה ממש, בא לי להתנשק איתה שעות, להרגיש את הפה שלה נפתח לשלי, נותן לי לחדור, בא לי להרגיש את המרקם של הכוס שלה, הרטוב, בא לי להחדיר לתוכו את הלשון שלי ולסובב סביב הדגדגן שלה אצבעות, מעגליות, בא לי להרגיש אותה גומרת בתוך הפה שלי, להרגיש את הרעד הזה, את הגניחות, את הקול המתוק,

זה מצחיק שזו האנרגיה שלי, בכללי אני לא יודעת לקחת, גם איתה, היא הרבה יותר דומיננטית ממני, אני מתמסרת כשלוקחים אותי, משהו באיך שהיא חותרת למגע וקשר שווה אותי, יש לי מלא סקרנות לסקס עם נשים ובכלל לקשר עם נשים, מלא שאלות של ילדה, שאני מובכת כשאני שואלת אותה ויכולה לדמיין את הצחוק שלה מהעבר השני כשהיא כותבת לי שאני "טעימה כשאני מסמיקה", אבל זה באמת לא ברור לי, מה עושים בסקס כשאין זין, שחודר, שאוחז, שבועל, שמצמית, ממה גומרים? מירידה? וזה מספיק? והתחושה בסוף היא מלאות?, כמו אחרי סקס עם גבר?, והאם צעצוע יכול להחליף את הדבר האמיתי? שאלות תם או תמה, שאלות של ילדונת סקרנית, קטנה, שמתכוונת לגלות, לאט, לאט, או מהר מהר, בקצב שנכון בשבילה, בלי לשאת אשמה על כלום, עכשו שהיא מותרת, עכשיו כשהכל פתוח ואפשרי

עבורה.

* רשימת משאלות *