במבי חושבת בקול רם.

כשאני חרמנית, אני נזכרת בכמה כיף הייתי עושה פעם. 

הפעם הראשונה שהתנשקתי היה בגיל 14 בפסטיבל ערד. שיחקנו סיגריה זונה ויצא לי ולעוד אחד מחולון משימה אז אמרו לנו להתנשק. אני לא זוכרת הרבה מהנשיקה אבל את המציצה שמצצתי לו בגן משחקים נטוש, לא הרבה זמן אחרי, אני זוכרת היטב. 

כבר אז הבנתי שאני אוהבת לא רק את האקט עצמו אלא גם את התחושה שזה נותן לי מול מי שאני איתו. הרגשתי את השליטה המוחלטת בכל תזוזה שלו, את הכוח שיש לי עליו. 

בדיעבד, בלי לדעת, עשיתי לו אדג׳ינג מהסרטים. מצצתי והפסקתי כל כך הרבה פעמים שהוא ניסה לעצור אותי מלהפסיק. אני זוכרת שהוא הניח לי יד על הראש ושהעפתי אותה ברגע שהוא נגע בי. אני זוכרת את עצמי מרימה את העיניים ורואה אותו שעון אחורה, עם העיניים עלי. אני זוכרת את העיניים שלו מרוכזות בי, מתגלגלות מרוב עונג. אני זוכרת את הגניחות שהלכו והתעצמו ואת האינסטינקט להוציא את הזין שלו מהפה שלי רגע לפני שהוא גומר. אני זוכרת היטב את השפריץ הלבנבן שעף למרחק מרשים ואת זה שהוא התבאס שהפסקתי בדיוק בנקודה הקריטית. 

אבל אני בעיקר זוכרת את ההנאה הלא מוסברת, האדירה והמחרמנת כל כך שהייתה לי בדיוק כשהוא היה כל כך מתוסכל. אני זוכרת שחייכתי, קמתי והלכתי משם בלי להסתכל אחורה ובלי לראות אותו יותר בחיים. 

יושבת עם חבורת בנות בכיתה י׳, מקשקשות על כל מיני דברים שקשורים לבית ספר ופתאום אחת מהן אומרת 

בואנה, *השם שלי* milf

כולן מסתובבות ומסתכלות עליה בהלם ורק אני נקרעת מצחוק. 

וואלה, שווה להיות בטוב עם טינאייג׳ריות. 

היום לפני שנתיים הכרנו וחיי השתנו מהקצה לקצה. 

היינו מאוהבים, מחוברים בנימי הנפש, סלחניים ומכורים זו לזה וזה לזו. 

לפני חצי שנה כשהוא טס הוא אמר לי שהוא לא מסוגל לעזוב אותי כי אני כמו איבר מהגוף שלו. בכיתי את נשמתי חודשיים מגעגוע אליו.  

היום בשתיים בצהריים כתבתי לו שיש לי יום פנוי מחר ואם הוא רוצה להיות יחד. 

הוא לא ענה עד עכשיו. 

התיישבתי על ספת הפסיכולוגית שלי והכרזתי

זהו, עברתי את כל שלבי האבל. אני באדישות. 

היא מסתכלת עלי, מחייכת ואומרת

את חושבת שזה קו ישר? שעברת שלב וזהו? לא תחזרי אליו?

אממממ… כן?

אז לא. 

קבינימט, איך אני שונאת כשהיא צודקת. 

הוא העליב אותי אתמול. מאוד. קצת בכוונה והרבה לא בכוונה. 

עכשיו חזרתי הביתה והוא לקח את כל התיקים שלו. זה היה מתוכנן אבל ריק לי. 

ריק לי בחדר וריק לי בלב. 

אני רוצה שתזיין אותי כאילו שאתה לא מכיר אותי

אני לוחשת לו באוזן כשאנחנו מתכרבלים יחד במיטה. 

אני מרגישה את ההפתעה שלו, למרות החושך בחדר. 

מה?

אני רוצה שתזיין לי את הצורה, כאילו שאתה לא מכיר אותי

ואני לא מסיימת להגיד את המשפט והוא הופך אותי על הבטן ונשכב מעליי. 

את רוצה שאזיין אותך? איך? ככה?

הוא נוהם לי באוזן, מתרומם ומרים לי את האגן. 

הפנים שלי קבורות בכרית, התחת שלי מונף אלעל ואני מרגישה את היד שלו מחליקה מהתחת, לגב, לעורף ותופסת לי את השיער חזק, מהשורש והראש שלי נדחף עוד יותר לכרית. 

אני לא מספיקה להתרגל לתנוחה וספאנק אדיר נוחת לי התחת. אני כואבת וגונחת ועדיין מרגישה היטב את היד על העור ונוחת לו עוד אחד. ועוד אחד. הכאב והחום מתפשט מהתחת לרגליים ושולח זרמים בכל הגוף ואני נוזלת.

אני עוצמת עיניים חזק, מחכה לכאב הבא כשהראש שלי נמשך אחורה מהשיער והוא ננעץ בתוכי בבת אחת ועד הסוף.

גניחה גרונית אדירה יוצאת ממני בלי שליטה והוא עם יד אחת על השיער ויד אחת תופסת חזק בשומנים שבצדדי התחת מזיין אותי בלי רחמים, חזק, עמוק בקצב מהיר. מדי פעם הוא מאט ואני מרגישה את כל אורך הזין שלו נכנס ויוצא ממני ואני כמעט גומרת.

הוא ממשיך להיכנס ולצאת ממני כשהיד שלו משתחררת מהשיער ונכנסת לי בין הרגליים. האצבעות מוצאות מיד את הדגדגן הנפוח והמגורה כל כך  וממהרות לשפשף אותו בקצב הזיון. 

אני כבר מרגישה חולשה ברגליים, בקושי מצליחה לשמור על התנוחה כשרעד אדיר שמתחיל מהדגדגן מתפשט במהירות בכל הגוף ואורגזמה שלא חוויתי מעולם מתפוצצת בתוכי. שלוש שניות אחר כך אני שומעת אותו שואג מעליי וקורס עלי עם כל משקל הגוף. אני קורסת תחתיו על המיטה והזמן כאילו נעצר. 

הוא מסדיר נשימה, נוזל ממני ונשכב לידי, חופן אותי אליו ומנשק אותי נשיקות קטנות בפנים. אני עוד לא נושמת סדיר. 

ככה רצית?

ככה בדיוק. 

עכשיו רק צריך שיגיע לפה ויממש את זה. 

ילדים בני עשרים פלוס בקיופיד, עושים לי דופק ורטיבות מוגברת בכוס. אבל אני מחליקה ימינה רק לבני גילי כי אני אישה אחראית ובוגרת שמנסה להתאפס על עצמה. 

את הבני עשרים פלוס פשוט אתפוס לי כאן :)

אבל הכי בעולם, הכי הכי הכי, בא לי לגמור אורגזמה אדירה כזו, שמרעידה את הגוף והנפש, כזו שכואב לך הגרון מרוב גניחות, כזו שמשאירה אותך קפואה ורוטטת גם דקות ארוכות אחרי, כזו שאת צריכה להסדיר נשימה, מכווצת כולך, כזו שמותירה את המוח שלך עיסה דביקה ונוזלית בלי יכולת לדבר או לחשוב, כזו שמשאירה סימנים רציניים על מי שהעניק לך אותה.  

לא אכפת לי אם היא תבוא מלשון, אצבעות, זין או פרצוף אבל שתבוא בשרשרת בלתי נגמרת של עונג מזוקק. 

יש דברים שאפשר לכתוב רק פה. כן, גם דברים שקשורים כמובן למיניות על גווניה, סשנים וכו׳ אבל בצל האנונימיות אפשר לכתוב גם עוד. 

למשל, שאחרי שבוע וחצי עם ילדות חולות בבית שכמובן נדבקתי מהן, כל מה שבא לי זה שמישהו פשוט יבשל לי אוכל ביתי טעים כזה, יעשה כלים, יעביר סמרטוט, יקפוץ שניה לקנות דברים שחסר. 

אני לא יכולה לכתוב את זה בשום מקום אחר כי זה יתפרש כאילו אני מבקשת את זה מהם ולא בא לי להטריח את האנשים שאני אוהבת. כן, אני יודעת שהן יעשו את זה בשמחה אבל עדיין, מרגיש לי לא נוח. 

ללהיות יחידנית יש כל כך הרבה יתרונות נפלאים אבל כשאת חולה ומוצפת, הלבד מורגש מאוד מאוד. 

להיות שבוע בבית עם ילדות חולות מזמן כל מיני דברים. כמו שעות אוננות לא אופייניות. מכיוון שבלילות המיטה שלי הפכה להיות נחלת הכלל, תחנת סאבווי מרכזית שכל אחת יכולה פשוט לבוא וללכת בלי בעיה, אני צריכה להיות יצירתית ולתזמן היטב את הזמן שאני לבד, במיטה, עם יד בתוך התחתונים. 

אז מעבר לשינוי המעניין במחשבות שרצות ובריכוז, זה הביא איתו גם כמה הפתעות נהדרות, מאוד לא צפויות. כמו זה שלפני יומיים השפרצתי. זו הפעם השניה שאני ממש יודעת שהשפרצתי. פעם ראשונה הייתה איתו לפני כמעט שנתיים, הוא כל כך ידע מה הוא עושה, כבר אז ואחרי גמירה עוצמתית כשהיד שלו עמוק בתוך הכוס שלי, השארתי שלולית קטנה על הספה. הפעם השניה הייתה לפני יומיים עם עצמי, לבד במיטה. אפילו לא טרחתי להוריד את הטרנינג שלבשתי כבר יום שלישי ברציפות ופשוט דחפתי את הסטיספייר לתחתונים והחזקתי אותו שם. לא זזתי. הייתי חרמנית בטירוף, חרמנות של בדיוק סיימתי את הוסת וכבר חיכיתי לגמור. 

אז שכבתי לי שם, בשקט, בלי לזוז מילימטר, סטיספייר על עוצמה בינונית וצמוד לדגדגן אבל איכשהו זה הרגיש קצת שונה. הרגשתי את האורגזמה נבנית, מטפסת מהרגליים עד לכוס, עצרתי את הנשימה, עצמתי עיניים ורוקנתי את הראש. והיא הגיעה עוצמתית ומטלטלת, שונה אבל טובה ובדיוק באותו הרגע הרגשתי זרם חם נוזל ממני לאורך החריץ של התחת ונספג בתחתונים. 

זה היה ממש מפתיע. 

מאז אני מנסה לשחזר את ההצלחה והתחושה השונה ללא הצלחה. תכף אלך לנסות שוב. ואולי בכלל אצליח עוד שלושה שבועות כשהוא כבר יהיה כאן ושוב יחפור לי בתוך הכוס, כמו שהוא יודע כל כך טוב. 

אה, ובלי קשר בכלל, אם אתן מצליחות להשיג כרטיסים להופעה של הכבש השישה עשר, רוצו לקנות! זה בפער אחת ההופעות הכי טובות ומרגשות שראיתי בחיים. 

זה בעצם פוסט שמדבר על ריגושים נדירים. קטע.