במבי חושבת בקול רם.

כשאני חרמנית, אני נזכרת בכמה כיף הייתי עושה פעם. 

הפעם הראשונה שהתנשקתי היה בגיל 14 בפסטיבל ערד. שיחקנו סיגריה זונה ויצא לי ולעוד אחד מחולון משימה אז אמרו לנו להתנשק. אני לא זוכרת הרבה מהנשיקה אבל את המציצה שמצצתי לו בגן משחקים נטוש, לא הרבה זמן אחרי, אני זוכרת היטב. 

כבר אז הבנתי שאני אוהבת לא רק את האקט עצמו אלא גם את התחושה שזה נותן לי מול מי שאני איתו. הרגשתי את השליטה המוחלטת בכל תזוזה שלו, את הכוח שיש לי עליו. 

בדיעבד, בלי לדעת, עשיתי לו אדג׳ינג מהסרטים. מצצתי והפסקתי כל כך הרבה פעמים שהוא ניסה לעצור אותי מלהפסיק. אני זוכרת שהוא הניח לי יד על הראש ושהעפתי אותה ברגע שהוא נגע בי. אני זוכרת את עצמי מרימה את העיניים ורואה אותו שעון אחורה, עם העיניים עלי. אני זוכרת את העיניים שלו מרוכזות בי, מתגלגלות מרוב עונג. אני זוכרת את הגניחות שהלכו והתעצמו ואת האינסטינקט להוציא את הזין שלו מהפה שלי רגע לפני שהוא גומר. אני זוכרת היטב את השפריץ הלבנבן שעף למרחק מרשים ואת זה שהוא התבאס שהפסקתי בדיוק בנקודה הקריטית. 

אבל אני בעיקר זוכרת את ההנאה הלא מוסברת, האדירה והמחרמנת כל כך שהייתה לי בדיוק כשהוא היה כל כך מתוסכל. אני זוכרת שחייכתי, קמתי והלכתי משם בלי להסתכל אחורה ובלי לראות אותו יותר בחיים.