גם לאמא מותר ליהנות

כמה אני חרמנית מאחד עד שהיה כתוב סמרטפון וקראתי את זה סטראפאון?

חייבת לגמור כבר. 

כותבת ומוחקת.

לא רוצה ללחוץ או להציק או להעיק.

הוא לא בארץ ואני מתגעגעת. 

יותר ממה שאני מתגעגעת לאצבעות שלו שמטיילות עלי או ללשון שלו שמלקקת אותי מצוואר ועד קצות הבהונות ותוך כדי מעניקה לי אורגזמות אדירות שכל הגוף שלי רועד בלי שליטה מהן, 

או לזין המהמם שלו שאני כל כך אוהבת לשפשף ולמצוץ עד שהוא מבקש לגמור ואני תמיד אומרת 

עוד לא. עוד קצת. 

וממשיכה ככה עוד ועוד עד שהוא קורס לי בין הידיים תוך כדי שפריצים אדירים,

או ללהתעורר בבוקר לידו ותוך כדי שינה למשמש את הזיקפת בוקר האדירה שלו וכשהוא עוד חצי ישן לעלות עליו ולנעוץ אותו בתוכי עד שאני מרגישה אותו בגרון ולרכב עליו עד שהוא מתעורר ואז להפנות לו את הטוסיק כדי שיבוא לזיין אותי בדוגי תוך כדי ספנקים שעושים שלולית אדירה על המזרון,

או ללזיין אותו אחרי משחק ארוך עם הזין והביצים, כשהוא עם הראש קבור במזרון והתחת שלו מונף לתקרה ואני נועלת את העקבים הגבוהים שלי, לזיין אותו בהתחלה לאט לאט ואז במהירות שגורמת לי להתנשף, לו לגנוח ולשנינו להרטיב כל כך,

או אפילו לעיסויים הבאמת מושקעים ומדהימים שלו, שנותנים תשומת לב מיוחדת לכל איבר בגוף, מוחצים החוצה את כל תלאות היום ומשאירים אותי רגועה, רפויה ומחוייכת. 

אני בעיקר מתגעגעת למבט שלו, לליטוף, למילים, לשקט ולחיבוק הזה שמחזיק אותי חזק חזק ולא נותן לי ללכת. 

אבל הוא שם ואני פה והוא צריך להתנתק ולעשות הרבה חושבים לגבי מלא דברים ואני כל כך מסכימה שזה בדיוק מה שהוא צריך לעשות וזה בדיוק מה שצריך להיות. 

אבל על הגעגוע? אני לא מסוגלת לשלוט. 

הוא נותן לי את המקום להיות אני, הכי אני שיש.

ואני נותנת לו ספנקים בטוסיק הנפלא הזה עד שורפות לי הידיים ואני מאבדת בהן תחושה. 

סע לשלום ותחזור בשלום כדי שאוכל לנשנש עד בלי די את הדבר המופלא הזה. 

הוא לא גונח. בכלל לא. 

אני יודעת שהוא עומד לגמור כי הוא מכווץ את הגבות ומתנשם יותר מהר. אבל לא מוציא קול. 

אתמול הלכנו לאכול באיזו מסעדה באיזו עיר מנומנמת. 

כל פעם שאנחנו יוצאים, אנחנו מושכים המון מבטים, כנראה שבגלל שאנחנו באמת נראים לא קשורים. 

הוא גבוה, רזה, כל כך צעיר. 

אני שמנה, גם גבוהה אבל פחות צעירה. 

ואנחנו לא מורידים את הידיים אחד מהשניה. 

אם תמשיכי לחרמן אותי ככה, אני אצטרך לזרוק אותך על השולחן הזה שם, להעיף את כל הדברים ממנו, ולפרק אותך. 

המשכתי כמובן. 

הוא מאוד נהנה מהמבטים. אני נהנית מההנאה שלו. הוא אוהב כשמסתכלים עלינו והוא בכוונה דוחף לי ידיים לחולצה, בין הרגליים, מעביר יד על השדיים. 

אבל אתמול, לא הרבה זמן אחרי שהוא העניק לי אורגזמה שהרעידה את כל האוטו והיער, הוא גנח ועוד איך, מהידיים והפה שלי, הוציא קולות מושלמים של הנאה, רעד קצת, ביקש רשות לגמור והשפריץ כמויות אדירות על אדמת היער. 

וזה, בלי שאף אחד מסתכל. 

פעם הייתי יותר שמנה מעכשיו והאוברול הזה היה האהוב עלי. היום הוא החליט שזה רעיון טוב שניכנס אליו שנינו. 

פייר, היה כיף. ונורא נורא מצחיק. 

לא קשור לסקס. 

מה לעשות, לא הכל בחיים זה אורגזמות*.

האמן הנפלא:

https://instagram.com/blcksmth?igshid=MzRlODBiNWFlZA==

*לא מאמינה שהמשפט הזה יצא לי מהפה. כלומר, נכתב על ידי האצבעות שלי. 

אורגזמות זה החיים עצמם. 

המקום הזה בין הביצים לחור תחת, הרווח הזה בין השק לחור, הוא אחד המקומות האוהבים עלי בעולם. 

פיסת עור לא גדולה, שטח מצומצם שמגלם בתוכו כל כך הרבה אפשרויות משחק ובעיקר, משתק וממיס כל בעל זין. 

יד אחת עוברת עם הציפורניים בעדינות על הזין והביצים ויד שניה משחקת, מלטפת, מעבירה אצבעות (לפעמים גם לשון) בעדינות רבה שם ברווח הזה. 

אני יכולה לגור שם*.

*עם ביקורים סדירים אצל השכנים מלמעלה ומלמטה כי למה להתחייב למתקן משחקים אחד כשיש כל כך הרבה אופציות מספקות אחרות?

אנחנו יכולים להתווכח שעות על תיאוריות קונספירציה, קיומו של אלוהים, אבולוציה, חלל.  ויכוחים שגורמים לדם שלי לבעבע. שמעלים בי צורך עז לצרוח מתסכול. להוריד לו סטירה מצלצלת ולא במובן המחרמן. 

אבל כשנכנסים למיטה, אנחנו נטרוף אחת את השני בתאווה אדירה, במציצות אין סופיות, בספנקים אדירים שמשאירים תחת וירכיים בצבע בורדו כהה, בזיונים ארוכים שמשאירים תחת וירכיים תפוסים גם ימים אחר כך, בשיפשופים אינטנסיביים בזין ובכוס שמותירים אחר כך פצעים כואבים ופתוחים, תזכורת לתאוות הבשרים הבלתי נשלטת שקרתה שעות או ימים לפני כן. 

ובסופם, אחרי שהכל נגמר, מותשים ומתנשמים, אנחנו מתחבקים בכל הגוף, ידיים ורגליים מתערבבים אחד בשניה, לופתים אחד את השניה בכזו עוצמה והיצמדות כאילו החיים תלויים בזה, פיות מרעיפים נשיקות קטנות בכל מקום שהפה מצליח להגיע אליו, פנים נקברות בשקעי צוואר ושינה טובה, מנחמת, עמוקה נופלת על שנינו. 

אתמול הקראתי לו את נאום אריסטופנס מתוך המשתה של אפלטון. זה סיפור כל כך מצחיק ומלא אהבה על מהו ארוס ומה הן נפשות תואמות. אני לא מאמינה בנפשות תואמות. אני מאמינה בבני אדם שגורמים לך להרגיש שאת מושלמת בדיוק כמו שאת. 

מנסה כבר כמה ימים לנסח את התחושות שלי ולפרוק אבל לא מצליחה. 

ימים מוזרים מלאי מחשבות על מיליון דברים. על מה היה ויהיה, על מי כן ומי לא. עלי, הרצונות שלי, הגבולות שלי. 

כל כמה זמן כותב לי ש.  פעם אמרתי למישהי שהוא כמו נטפליקס - או שעושה בינג׳ מטורף של כמה ימים או רואה פרק פעם בחודש. אז היום הוא כתב לי. 

מה עם הזין שלי תקוע בתוכך?

ולזיין לך את הצורה?

פעם, זה היה מרטיב אותי עוד לפני שסיימתי לקרוא. היום, כלום. אדישות גמורה. 

הצעה מפתה :)

אני עונה לו  

לוחץ לי הזין

מת לדחוף לך אותו 

ולזיין אותך חזק

אני לא יכולה לשחק

את יכולה הכל

את יכולה לראות את הזין שלי

(וככה זה המשיך והמשיך) 

אני רוצה להשפריץ ממך

ולראות אותך מלאה בשפיך

אתה יודע, אני לא אוהבת להיות מלאה בשפיך. זה לא עושה לי את זה.

אז את רוצה את הסנטר שלי?

(יש לי חולשה לא מוסברת לסנטר המרובע ההורס שלו, עם הגומה באמצע)

אני רוצה את הסנטר שלך עמוק בין הרגליים שלי.

הוא שולח תמונה של הזין העומד שלו. זקור כמו האייפל ביום שמשי. באמת, יש לו זין לתפארת, זין של פורנו, זין שכבר ראיתי גברים אחרים מרגישים אי נוחות לידו. זין כל כל כל כך יפה. באמת. באמת שאין דברים כאלה.

זה מעכשיו?

כן 

ומה את יכולה לעשות עם זה?

כלום. אני בעבודה.

וככה נגמרה השיחה. ואני נותרתי יבשה כמו בתחילתה.

לפני כמה שבועות (אולי זה חודשים?) שלחתי לו את הבלוג שלי, שיראה מה באמת מרטיב אותי. שידע שאם הוא רוצה להיפגש איתי, הוא יצטרך, ככל הנראה, לזחול קצת על הרצפה, ללקק ולמצוץ אצבעות, לספוג כאב ברמות שונות ובעיקר להיות למטה. 

הוא לא הפנים.

ואני, שמספיק מחשבה חרמנית אחת ואני כבר בהצפה שמרטיבה אפילו את המכנסיים, כבר לא מוכנה להתפשר על המיניות שלי. 

זה עושה אותי גאה בעצמי ועצובה על סיומה של תקופה. כנראה אחת מיני רבות.

למה אני כל כל אוהבת את הרופא נשים שלי?

הוא: אני רואה שנתתי לך מרשם להתקן לפני שנה וחצי ולא עשית. 

אני: נכון, כי אז לא הייתה סיבה ועכשיו יש. 

הוא: הופה!! טוב מאוד!! אנחנו *מאוד* אוהבים את זה!

נשבעת שאם לא הייתי מתפדחת, הייתי נותנת לו כיף גבוה כזה והוא היה בודאות זורם. 

ממש לפני הפעם האחרונה שגמרתי איתו, הוא שאל אותי אם יש בקשות מיוחדות. אמרתי לו שאני רוצה מלא מלא פור פליי. 

התחושה של האצבעות שלו מטיילות לי על כל הגוף העבירה בי רטטים, השערות סמרו לי והצפה קטנה התחילה בין הרגליים. 

עד שהוא הגיע לכוס, כבר הייתי רטובה לגמרי. איכשהו זה כל פעם מחדש ממש מפתיע אותו, כמה אני רטובה. 

זה אתה. אתה מרטיב אותי ככה. המגע שלך. ההתמסרות שלך. 

כשאנחנו לא יחד, אני יכולה ממש לשלוף מהזיכרון את התחושה הפיזית של הידיים שלו עלי. אני שוכבת במיטה ועוצמת עיניים ויכולה ממש להרגיש את הידיים החמות והגדולות יורדות מפה, לצוואר, לשדיים, לבטן, לירכיים, עושות סיבוב מסביב לכוס שלי, עוד לא נוגעות בו ממש למרות שאני בטוחה שהוא כבר היה יכול לחוש בלחות. אני מדמיינת איך הוא מלטף את הכוס שלי מבחוץ, בתנועות איטיות, מלאות, היד שלו נדחפת בין הרגליים להרגיש את הכל, מרפרפות, מטריפות אותי. 

אני ממש יכולה להרגיש איך בבת אחת האצבע נכנסת בין השפתיים, מחליקה פנימה בקלות, מעסה בעדינות ובתנועות מעגליות את הפתח של החור. בשלב הזה אני כבר לא יכולה ואני מרימה את האגן לכיוונה ומבקשת בלי מילים שתיכנס פנימה. היא מחליקה לתוך החור שלי ואני מפנטזת איך הוא מצרף אליה עוד אחת ומזיין אותי עם האצבעות לאט ובקצב אחיד שגורם לי לנשימות קצרות ושטחיות. הכל מסביב כבר שלולית קטנה. 

אני עוצמת עיניים חזק וממשיכה לדמיין איך האצבעות שלו יוצאות מהחור ועושות לאט לאט את הדרך לדגדגן שלי שכבר נפוח ומגורה כל כך שכל מגע קטן מוציא ממני אנחה. הוא מסובב את שתי האצבעות עליו. בעדינות, אבל רק בהתחלה. לאט לאט הקצב מתגבר, הלחץ על הדגדגן גדל והשיפשוף נעשה חזק יותר.  אני כבר גונחת בלי שליטה לתוך חלל החדר, יכולה ממש להרגיש איך אני תופסת חזק את הכתף שלו, את הכרית, מושכת חזק את השיער שלו. הקצב עולה והשפשוף עובר ממעגלים ללמעלה למטה בקצב מהיר וחזק. אני מעיפה את הראש אחורה, מרימה את האגן שלי אליו כדי שישפשף אותי חזק חזק ואני ממש יכולה לראות בעיניי רוחי איך הוא מרוכז כולו בסימנים הקטנים עד שהרעידות מתחילות והגניחות כבר יוצאות מבלי שאני בכלל שומעת אותן והאורגזמה שלי מתפוצצת באלפי פיצוצים אדירים, בגלים של עונג שנמשכים כמה שניות טובות עד שאני קורסת באפיסת כוחות. 

עברתי שלב באורגזמות שלי, הן עכשיו גלים גלים שנמשכים זמן מסויים ולא איזה פיצוץ של זבנג וגמרנו. 

והוא מנשק אותי בעדינות ואומר לי כמה הוא אוהב את הגניחות שלי ואני מסדירה נשימה ומודה על מזלי הטוב ועל הידיים המופלאות שלו. 

כשהוא לא איתי, הידיים שלי הן הידיים שלו ואני מאוננת כשהוא איתי בדמיון.

גם כשאתה רחוק, אתה הכי קרוב שאפשר. אתה איתי.