אני כותבת

אני אף פעם לא אהיה טובה מספיק

המחשבות הטורדניות שלי צורחות את המילים הללו עלי

אני לא מצליחה להלחם בהן

וזה רק מוכיח שוב שאני אף פעם לא אהיה טובה מספיק

וגם לפגוע בעצמי זו לא אופציה

אני פשוט עייפה 

אני ככ צריכה כאב

לא מתוך הרס עצמי, מתוך פורקן, מתוך שחרור

ואין לי ממי לבקש את זה כרגע

ואני ככ מתוסכלת 

אני פשוט צריכה לפרוק את המוצפות הזו איכשהו בצורה לא הרסנית

אני אפילו לא יודעת כמה אני מסוגלת באמת לספוג, ישלי תחושה שבהצלפה הראשונה אני פשוט אפרוץ בבכי של הקלה ופורקן ואצטרך חיבוק ושוםדבר מעבר

אבל אני צריכה את ההצלפה הזו, כלכך

אני הולכת להגיד משהו נורא שנוי במחלוקת למי שיקרא את המילים של השיר, אבל אני חושבת שהוא נורא אופטימי, לפחות בסיומו.

הוא מזעזע, כן. הוא מספר על חיים של גיהנום ופחדים ושדים שרודפים. הוא מדבר על התעללות קשה, על סדיזם רע, על כעס ואשמה ובעיקר על פחד. הוא מתאר איך התודעה של קורבנות התעללות יכולה להפוך לגיהנום עלי אדמות.

אבל בסוף, בסוף יש הבנה שאפשר לשנות את זה. שיש אנשים שדופקים בדלת, שרוצים להיות איתך במעמקי השאול. שאפשר להוציא את הפחד החוצה, לסלק אותו, רק צריך לאזור אומץ ולפתוח את הדלת לרגע.

מי כמוני מבינה את הפחד לפתוח את הדלת. הרבה אנשים חושבים שהם מכירים אותי ולא יודעים כלום. אני מספרת שברירים ממה שהולך אצלי בראש, את המחשבות הקלילות, ולאחרים הן ככ הרבה לשאת. ואני בעיקר יודעת להעמיד פנים שאני בסדר כשאני לא. כשאת עוברת טראומה בילדות וצריכה להסתיר אותה מכולם, את לומדת לנגב את הדמעות, למצמץ קצת כדי להעביר את הלחלוחיות והאדמומיות בעיניים, לחייך למראה חיוך קורן, ולהמשיך בחייך כאילו כלום לא קרה, כאילו לא עברת ואת ממשיכה לעבור שבעה מדורי גיהנום. כאילו הראש שלך לא מלא במחשבות שלא צריכות להיות בו. כאילו את בסדר.

העניין הוא, שכשאני שומרת על האחוזה נעולה, אני לא מאפשרת גם לטוב להכנס. אני מרחיקה אותו. אני נשארת עם כל הרע שיש בתוך האחוזה שלי, ללא שום קונטרה של טוב.

והימים האחרונים גרמו לי לחשוב, אולי הבית הזה רעוע מדי, אולי אפשר וצריך לשרוף אותו מהיסוד ולבנות משהו חדש ומיטיב במקום. אולי אפשר להתארח לרגע בארמון של מישהי אחרת, ללמוד איך תודעה חיובית ומיטיבה נראית, ולבנות לאורה את הבית שלי. 

אולי לא הכול חייב להיות רע לנצח.

אולי אני יכולה לפתוח את הדלת לרגע עבור האנשים הנכונים.

אולי יש תקווה, גם לבית הסיוטים שאני חיה בו.

 
Insidious is blind inception
What's reality with all these questions?
Feels like I missed my alarm and slept in (slept in)

בוגדנות היא ראשית עיוורת

מה המציאות עם כל השאלות הללו?

מרגיש כאילו פספסתי את השעון המעורר שלי וישנתי יותר מדי

Broken legs but I chase perfection
These walls are my blank expression
My mind is a home I'm trapped in
And it's lonely inside this mansion

רגליים שבורות אבל אני רצה אחרי שלמות

הקירות האלה הם ההבעה הריקה שלי

התודעה שלי היא בית שאני כלואה בה

ובודד לי בתוך האחוזה הזו

Yo, my mind is a house with walls covered in lyrics, they're all over the place
There's songs in the mirrors, written all over the floors, all over the chairs
And you get the uncut version of life when I go downstairs

התודעה שלי היא בית עם קירות שמכוסים במילים, הן בכל מקום

יש שירים על המראות, כתובים על כל הרצפות, על כל הכסאות

ואתה מקבל את הגרסא הלא ערוכה של החיים כשאתה יורד במורד המדרגות

That's where I write when I'm in a bad place and need to release
And let out the version of NF you don't want to see
I put holes in the walls with both of my fists 'til they bleed
You might get a glimpse of how I cope with all this anger in me

זה המקום שאני כותבת בו כשאני במקום רע וצריכה לשחרר

ומשחררת החוצה את הגרסא של עצמי שאתם לא רוצים לראות

אני יוצרת חורים בקירות עם שני האגרופים שלי עד שהם מדממים

אולי תקבלו הצצה לאיך שאני מתמודדת עם כל הזעם בתוכי

Physically abused, now that's the room that I don't want to be in
That picture ain't blurry at all, I just don't want to see it
And these walls ain't blank, I just think I don't want to see 'em
But why not? I'm in here, so I might as well read 'em

עברתי התעללות פיזית, עכשיו זה חדר שאני לא רוצה להיות בו

התמונה הזו לא מטושטשת בכלל, אני פשוט לא רוצה לראות את זה

והקירות האלה לא ריקים, אני פשוט לא רוצה לראות אותם

אבל למה לא? אני כבר פה, אז אולי פשוט אקרא אותם

I gotta thank you for this anger that I carry around
Wish I could take a match and burn this whole room to the ground
Matter of fact, I think I'ma burn this room right now
So now this memory for some reason just won't come down

אני חייבת להודות לכם על הכעס הזה שאני סוחבת איתי

הלוואי שיכולתי לקחת גפרור ולהבעיר את כל החדר הזה ליסוד

למען האמת, אני חושבת אשרוף אותו ממש עכשיו

אבל עכשיו הזכרון הזה משום מה פשוט לא יירד

You used to put me in the corner, so you could see the fear in my eyes
Then took me downstairs and beat me 'til I screamed and I cried
Congratulations, you'll always have a room in my mind
But I'ma keep the door shut and lock the lyrics inside

נהגת לשים אותי בפינה, כדי שתוכל לראות את הפחד בעיניים שלי

ואז לקחת אותי במורד המדרגות והכית אותי עד שצרחתי ובכיתי

ברכותיי, תמיד יהיה לך חדר בראש שלי

אבל אני עומדת לשמור על הדלת סגורה ולנעול את המילים בפנים

Insidious is blind inception
What's reality with all these questions?
Feels like I missed my alarm and slept in (slept in)
And slept in

בוגדנות היא ראשית עיוורת

מה המציאות עם כל השאלות הללו?

מרגיש כאילו פספסתי את השעון המעורר שלי וישנתי יותר מדי

Broken legs but I chase perfection
These walls are my blank expression
My mind is a home I'm trapped in
And it's lonely inside this mansion
Inside this mansion

רגליים שבורות אבל אני רצה אחרי שלמות

הקירות האלה הם ההבעה הריקה שלי

התודעה שלי היא בית שאני כלואה בה

ובודד לי בתוך האחוזה הזו

Yo, my mind is a house with walls covered in pain
See, my problem is I don't fix things, I just try to repaint
Cover 'em up, like it never happened
Say I wish I could change, are you confused?
Come upstairs and I'll show you what I mean

התודעה שלי היא בית עם קירות מכוסים בכאב

תראו, הבעיה היא שאני לא מתקנת דברים, אני פשוט מנסה לצבוע מחדש

מכסה אותם, כאילו זה מעולם לא קרה

אומרת שהלוואי שהייתי יכולה להשתנות, אתם מבולבלים? תעלו במדרגות ואראה לכם למה אני מתכוונת

This room's full of regrets, just keeps getting fuller, it seems
The moment I walk into it is the same moment that I wanna leave
I get sick to my stomach every time I look at these things
But it's hard to look past when this is the room where I sleep

החדר הזה מלא בחרטות, ונראה שהוא רק מתמלא

ברגע שאני נכנסת אליו אני רוצה רוצה לעזוב

אני מרגישה בחילה בבטן כל פעם שאני מסתכלת על הדברים הללו

אבל זה קשה להתעלם מהם כשזה החדר שבו אני ישנה

I look around, one of the worst things I wrote on these walls
Was the moment I realized that I was losing my mom
And one of the first things I wrote was I wish I would have called
But I should just stop now, we ain't got enough room in this song

אני מסתכלת סביבי, אחד הדברים הכי נוראיים שכתבתי על הקירות הללו

היה הרגע שהבנתי שאני מאבדת את אמא שלי

ואחד הדברים הראשונים שכתבתי היה הלוואי שהייתי מתקשר

אבל כדאי שפשוט אעצור עכשיו, אין מספיק מקום בשיר הזה

And I regret the fact that I struggled trying to find who I am
And I lie to myself and say I do the best that I can
Shrug it off like it ain't nothing, like it's out of my hands
Then get ticked off whenever I see it affecting my plans

ואני מתחרטת על העובדה שאני מתקשה למצוא מי אני

ואני משקרת לעצמי ואומרת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה

מנפנפת את זה כאילו זה כלום, כאילו זה לא בידיים

ואז מסמן וי כל פעם שאני רואה שזה מפריע לתכניות שלי

And I regret watching these trust issues eat me alive
And at the rate I'm going, they'll probably still be there when I die
Congratulations, you'll always have a room in my mind
The question is, will I ever clean the walls off in time?

ואני מתחרטת שאני רואה את בעיות האמון האלה אוכלות אותי בעודי בחיים

ובקצב שבו אני מתקדם, הן כנראה עדיין יהיו שם כשאמות

ברכותיי, תמיד יהיה לך חדר בראש שלי

השאלה היא, אם אי פעם אנקה את הקירות בזמן?

Insidious is blind inception
What's reality with all these questions?
Feels like I missed my alarm and slept in (slept in)
And slept in

בוגדנות היא ראשית עיוורת

מה המציאות עם כל השאלות הללו?

מרגיש כאילו פספסתי את השעון המעורר שלי וישנתי יותר מדי

Broken legs but I chase perfection
These walls are my blank expression
My mind is a home I'm trapped in
And it's lonely inside this mansion
Inside this mansion

רגליים שבורות אבל אני רצה אחרי שלמות

הקירות האלה הם ההבעה הריקה שלי

התודעה שלי היא בית שאני כלואה בה

ובודד לי בתוך האחוזה הזו

So this part of my house, no one's been in it for years
I built the safe room and I don't let no one in there
'Cause if I do, there's a chance that they might disappear and not come back
And I admit I am emotionally scared to let anyone inside

אז בחלק הזה של הבית שלי, אף אחד לא היה כבר שנים

בניתי את חדר הבטחון ואני לא נותנת לאף אחד להכנס לשם

כי אם אתן, יש סיכוי שהם ייעלמו ולא יחזרו

ואני מודה שאני פוחדת רגשית לתת למישהו להכנס

So I just leave my doors locked
You might get other doors to open up but this door's not
'Cause I don't want you to have the opportunity to hurt me
And I'll be the only person that I can blame when you desert me

אז אני פשוט משאירה את הדלתות נעולות

אולי תצליחו לגרום לדלתות אחרות להפתח, אבל לא לזאת

כי אני לא רוצה שתהיה לכם ההזדמנות לפגוע בי

ואני אהיה האדם היחיד שאני יכולה להאשים כשתשאירו אותי מאחור

I'm barricaded inside so stop watching
I'm not coming to the door so stop knocking, stop knocking
I'm trapped here, God keeps saying I'm not locked in
I chose this, I am lost in my own conscience

אני בצורה בפנים אז תפסיקו לצפות

אני לא באה לדלת אז תפסיקו לדפוק

אני כלואה כאן, אלוהים ממשיך להגיד שאני לא נעולה בפנים

בחרתי בזה, אני אבודה בתוך התודעה של עצמי

I know that shutting the wall down ain't solving the problem
But I didn't build this house because I thought it would solve 'em
I built it because I thought that it was safer in there
But it's not, I'm not the only thing that's living in here

אני יודעת שלנעול את העולם בחוץ לא פותר את הבעיה

אבל לא בניתי את הבית הזה כי חשבתי שהוא יפתור אותן

בניתי אותו כי חשבתי שיהיה בטוח יותר שם

אבל זה לא, אני לא הדבר היחיד שחי פה

Fear came to my house years ago, I let him in
Maybe that's the problem, 'cause I've been dealing with this ever since
I thought that he would leave, but it's obvious he never did
He must have picked the room and got comfortable and settled in

פחד בא לבית שלי לפני שנים, נתתי לו להכנס

אולי זאת הבעיה כי אני מתמודדת איתו מאז

חשבתי שהוא יעזוב, אבל עכשיו מובן שהוא מעולם לא עשה זאת

הוא בטח בחר חדר ונעשה לו נוח והוא התמקם בפנים

Now I'm in the position, it's either sit here and let him win
Or put him back outside where he came from, but I never can
'Cause in order to do that I'd have to open the doors
Is that me or the fear talking?
I don't know anymore

עכשיו אני בפוזיציה, שזה או לשבת כאן ולתת לו לנצח

או לשלוח אותו החוצה למקום שהוא בא ממנו, אבל אני לעולם לא יכולה

כי בשביל לעשות את זה, אצטרך לפתוח את הדלתות

האם זו אני או שהפחד מדבר?

אני כבר לא יודעת

אני אמרתי הרגע לחברה שעדיף לה לבד מעם האנשים הלא נכונים

רגעים של אני של פעם לא חשבה שהיא תגיע אליהם, אמיתות שאני של פעם לא דמיינה שהיא תוכל להאמין בהן

אולי אני כן משתפרת, איכשהו

אולי בכל זאת יש סיכוי

אני ככ ריקה מבפנים הערב שנראלי אני הולכת לישון תכף

אני לא מסוגלת להכיל את הריקנות הזו היא תכלה אותי 

אני ככ פוחדת להשאר לבד

כל התחתון שלי רטוב

אני ככ מבולבלת כי אני לא מרגישה במוד לפנטז או לחשוב על מין או בדסמ מיני

אבל כל התחתון שלי רטוב

הגוף שלי רוצה זיון אבל אני רק רוצה חיבוק כרגע

מה עושים עם השיט הזה?

משעמם לי ואני צריכה סטראפ בתחת 

אני חרמנית בפעם הראשונה כבר הרבה זמן

זה מרגש אותי

בפסיכולוגיה מדברים על זה שיצר המין הוא יצר החיים של האדם, הוא ההפך מיצר המוות

אני ככ מרגישה את זה בחיים שלי

ככל שאני שלווה ושלמה יותר עם המציאות ככה יצא המין שלי עולה

וככל שאני רוצה שהחיים יתנו לי מנוחה לרגע, הוא יורד

מצחיק שכשהיצר המיני יורד הצורך בשליטה איכשהו עולה

דווקא בשליטה לא מינית

ומדהים איך השליטה הזו, עי הנשים הנכונות, יכולה להחזיר אותי לעצמי וליצר החיים שלי

אני סקרנית לחיים בפעם הראשונה כבר כמעט שבועיים

וסקרנות היא חיות עבורי, אני אחד היצורים הכי סקרנים שאני מכירה וכשאני סקרנית אני גם פתוחה לדברים חדשים ומתמודדת עם דברים בצורה טובה יותר

אני נושמת, מעכלת, מבינה את עצמי, פוגשת את עצמי מחדש

אני מרגישה שכל אפיזודת אובדנות אני נולדת מחדש, קצת אחרת ומורכבת יותר

להיוולד זה כואב לעובר-תינוק

אולי בגלל זה ככ כואב לי ברגעים הללו

היתה לי שיחה ממש טובה עכשיו עם יועץ לימודים שגם עזר לי לתכנן את השנה הקרובה מבחינת לימודים וגם השלים לי באיזה רבע שעה פערים שהיו לי כתוצאה מזה שהייתי חולה רוב הזמן מתחילת הסמסטר ועד עכשיו והוא גם אמר שישלי תפיסה והבנה מתמטיות טובות שזה ממש מחמיא לשמוע את זה מבנאדם שהוא איזה דוקטור למתמטיקה או משהו ואני פשוט הכי בטוב שהייתי כבר הרבה זמן ואני מרגישה שאני יכולה לנשום שוב

קיבלתי ממישהי שהרבה מאוד זמן רציתי להיות איתה בקשר משימה יומית, לקרוא טקסט מסויים 30 פעם ביום.

אתמול היה היום הראשון, ובסופו הגעתי רק ל20, ולאורך היום ניסיתי לשכנע אותה להפחית לי והכמות היומית עלתה ל50.

אתמול לא הבנתי את זה. אפילו היה בי חלק שכעס עליה. אני באה ואומרת שקשה לי והתגובה שלה היא להפוך את זה לעוד יותר קשה.

במהלך השיחה הבנתי שישלי גם המון התנגדות לטקסט הזה, בעיקר כי הוא מציג אותי באופן הרבה יותר חיובי משאני מרגישה שמגיע לי.

אני ביום השני היום, אחרי 26 קריאות, ואני מבינה. נפל לי האסימון. חלק גדול מהפואנטה של הקטע היה לא להטיל בה ספק, ולהאמין שאני יכולה גם מה שמרגיש לי שלא, להיאבק בקולות הפנימיים שאומרים לי שאני לא מסוגלת. ואני? אני תוך כדי שקראתי את זה, פקפקתי בה ובטקסט, והקשבתי לקולות שאמרו לי שאני לא מסוגלת.

היא אמרה שכשאקרא את זה מספיק פעמים אני אבין.

ואני מבינה.

היא לא העלתה לי את הקריאות כדי להעניש אותי, היא העלתה אותן כי לא הפנמתי.

תודה לך ♥️