כל מי שפגש אותי אי פעם יודע עליי לפחות שני דברים - אוּנוֹ, אני זורם מעולה בשיחה של אחד על אחת. דּוֹס, אני ישיר וכנה בצורה איומה.
לא מזמן יצאתי לדייט; היינו במקום שאני לוקח אליו את מרבית הדייטים - טיילת חוף הים. למה חוף הים? פשוט מאוד, מצד אחד רצועת החוף מספיק ארוכה ככה שאם רוצים אפשר להגר אל מקום שקט ואינטימי על החוף אך מצד שני זה מקום ציבורי עם לא מעט ברים ומסעדות (כי כולנו בלב-ליבנו חוששים מהפחד הלא רציונאלי של להבין באמצע הדייט שיצאנו עם רוצח\ת סדרתי או יותר גרוע, איזה weirdo שלא מפסיק לדבר על AI ואיזה מטורף זה שהשתילו למישהו צ'יפ של ניורולינק במוח ועכשיו הוא יכול להזיז דברים עם פאקינג כוח המחשבה כאילו הוא פרופסור אקסבייר מאקס-מן). בנוסף, המגע של החול הרך בצירוף הרעש המחזורי של הגלים יוצרים אווירה נעימה ומרגיעה שעוזרת להקל בלחץ הראשוני והטבעי של הדייט.
אז יצאנו לדייט והיה אפילו נחמד. הגענו לדבר על מיניות (כי הנושא הזה תמיד מגיע) ואמרתי שאני קצת בדסאמי.
"בידיסאמי? אתה דווקא חמוד חחחחחח מאיפה זה הגיע ומה זה אומר בכלל??"
זה פחות או יותר השלב בו אני פוצח בחפירה של החיים על הפילוסופיה המפגרת של Yin & yang, איך הכל בסופו של יום הכל זה משחק שאנחנו בוחרים לקחת בו חלק ולמה מיניות היא למעשה הנגזרת של תשוקה, להט, כמיהה, תאווה, זימה ועוד מילים יפיפיות שהמצאנו בשביל לדייק ברמה גרנולרית-טרמינולוגית את מה שאנחנו מרגישים כשאנחנו עם מישהו שאנחנו נמשכים אליו פיצוצים ולמה אם אין את כל החבורה הנחמדה הזו בין בני זוג הקשר הוא אומנם חברי אך אפלטוני.
אבל הפעם החלטתי שלא. לפילוסוף בשקל תשעים שבי התחשק קצת שקט. אולי רק לשבת ולהנות מהרעש המחזורי של הגלים ולתהות עוד כמה דייטים אצטרך להעביר בשאלה של "אז מה הצבע האהוב עלייך?".
