יוצא מדעתי בדרכי שלי

חזרתי ואני חייב לומר לכם שהתגעגעתי אלכם
אני יושב פה ומהרהר למה נפרדנו לכל כך הרבה זמן?
למה בכלל?

האמת שזה ממש לא משנה, אני מסתכל על כולכם ואני חייב להגיד שאתם נראים טוב
באמת שאתם נראים טוב
התחלתם ללכת לחדר כושר או שאתם פתאום בקטע של יוגה ופיטלאטיס
כי אני מסתכל עלכם ואתם נראים טוב, אתם באמת נראים טוב
וככול שאני מסתכל עלכם יותר אני לא מבין למה נפרדנו לכל כך הרבה זמן

ימים קשים עברו עליי,
אני רציתי לכתוב לכם בכל מקום בכל זמן
אני זוכר את הימים האלה שלא יכולתי לכבוש את הדחף והייתי תופס את המחשב הראשון שהיה נקרה בדרכי ומתחיל לכתוב, הייתי מתקתק בטירוף על המקשים עד שפתאום הייתי שומע צעקה :
"בחור, מה אתה עושה, תעזוב את הקופה"
ניסיתי תחליפים באמת שניסיתי, הייתי כותב פוסטים שלמים על דפים, דפים אמיתיים,
דפים כאלו שהיו צריכים לגזום חצי מיערות הגשם של פרו בשבילם
דפים לבנים חלקים, כאלה מהסוג שבגללם לאיזה שבט במרכז אמריקה יש עכשיו פחות צל,
הייתי יושב וכותב עלהם פוסטים ארוכים ומצחיקים, כותב ומשאיר אותם על השולחן
אבל בבוקר לא הייתה מחכה לי שום תגובה שום, הערה סרקסטית,שום סימן שמישהו קרא וצחק, כלום!!!!
אז אני שואל אותכם שוב למה נפרדו בכלל???

אבל אני חייב לשאול אותכם משהו
בזמן שנפרדנו,
הלכתם לבלוגים אחרים ?
אל תתביישו אני אבין את זה
אההה.... הלכתם הא?
זה בסדר, אני מבין אותכם
אז איך היה עם בלוגים אחרים, איך הכתיבה שלהם ,יותר קולחת, יותר זורמת משלי
הפוסטים שלהם היו יותר ארוכים מהפוסטים שלי
ומשפטי המחץ שלהם, איך הם היו, הם היו חריפים יותר?

אבל זה לא משנה ,אני מוכן להשאיר את זה מאחוריי אם אתם מוכנים
לא משנה מה היה בזמן שנפרדנו,
אבל האמת היא שאני יודע למה נפרדנו
אני הייתי מסתכל עליכם ורואה את עצמי
ואני ממש לא אהבתי מה שראיתי
אדם פסיכוזי עם אישונים צבעוניים
איש עם יותר גולדסטאר מפלסמה בדם ופחד במה
הייתי מכור לדממת הקהל
בלילות הייתי יוצא אל המרפסת ונואם אל חתולי הרחוב
הייתי מעמיד חלזונות בשלשות ומכריח אותם להקשיב לדברים שכתבתי

אבל לא עוד

מעכשיו הכול משתנה
מהיום אני אדם רציני ועמוק, הפוסטים יעסקו בניואנסים באומנות פרה מודרנית
כל משפט יהיה מדוד ויראה כאילו נלקח מביטאון מחקר מדעי
כל מילה וכל אות ישבו במקום שלהם בצורה שתגרום לאבשלום קור להשפריץ מעונג...


או שפשוט במקום זה אני אגדיל את המינון של הג'יימסון בתזונה שלי ונמשיך לעשות שמח

רציתי לסגור כמה קצוות פתוחים במכה אחת ,
אז הנה לפנכם,בפעם הראשונה בבלוג שלי, אשכול העידכונים :

1. בסוף לא הלכתי ללמד בבית ספר

2. קיבלתי הצעה יותר אטרקטיבית

3. פחות כסף ויותר שעות, מי אמר שלמורים יש התנאים הכי גרועים?

4. יש שיר של Alice In Chains שמתנגן לי בראש כבר שבוע וחצי ולא מוכן לעזוב

5. הצעתי לו :דיור חליפי, פנסיה מוקדמת בתנאים משופרים ואף איימתי בהתנתקות חד-צדדית

6. לא עזר ,הוא עדיין פה

8. עברו חודשיים וקצת מאז המילואים האחרונים שלי

9. יש לי הרגשה שיש לי צו בדרך

10. מצד שני ברמת הגולן עדיין לא קר מספיק כדאי שיקראו לי

11. יש לי גם ראש צב בדרך אבל בזה אני אטפל עוד מעט בשירותים

12. פיתחתי שנאה עזה ובלתי מוסברת לספרה 7 ואני לא יכול לראות אותה יותר

13. עליתם חזרה חזרתם לבדוק?

14. אני שוקל ברצינות לפתוח פייסבוק.

15. כי פשוט לזרוק על אנשים עז בעולם האמיתי זה יותר מורכב ממה שאתם מדמיינים

16. תחנת הרדיו הכי טובה בעולם http://www.namaste.co.il/radio_player/player.html

17. חווה אלברשטיין שקרנית

18. הייאוש לא נעשה יותר נוח

19. גלעד כהנא צודק:

20. "סמים קלים מחיר כבד"

21. בשבוע הקרוב לא יפורסמו פוסטים חדשים בבלוג עקב יציאתו לאור של גיליון דצמבר של בלייזר...

בואו נגיד משהו,
נגיד שבשבוע של בניית המערכת לשנה הקרובה הייתם מעושנים יותר מסלאמי
ובאו נגיד שבגלל זה לא רק שאתם לומדים מערכת של שישה ימים בשבוע
אלא גם יש לכם ימבה של חלונות במערכת.

בד"כ חלון של איזה שש שעות באמצע היום זה מבאס תחת אבל למזלנו ביהמ"ש
בחיפה מצא לנו מה לעשות, כמו שאת יכולים לראות בכתבה הזו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3478411,00.html

עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם "היינו באים לצוד בכיף אבל אנחנו לא יודעים איך"
אז דבר ראשון תפסיקו לדבר לעצמכם כי זה גורם לכם להיראות כמו משוגעים
ודבר שני, אל חשש אני פה כדאי להדריך אותכם ולהעביר לכם את המדריך המלא לציד חזירי בר ביערות הכרמל.

לפני כל צייד אתם צריכים להצטייד בשני דברים: ברובה צייד ובוויסקי (והרבה ממנו).
כלל ראשון בצייד חזירי בר בכרמל (להלן- צחב"ך) זה שחייבים לצוד רק באור יום
וזה בגלל שבלילה אתם עלולים להיתקל באנסים פוטנציאלים שאורבים לנערות תמימות או יותר גרוע,
להיתקל באנסים הומוסקסואלים שאורבים לציידי חזירי בר תמימים (הציידים תמימים לא החזירי בר!!!)

יפה ,עכשיו יש כמה צעדים חשובים שצריך לעשות ממש לפני שמתחילים את הצייד:
1. לבדוק שהרובה תקין
2. להכניס לרובה מחסנית מלאה כדורים
3. לפתוח את הבקבוק של הוויסקי
4. למלא כוס של צ'ייסר
5. לשפוך את הצ'ייסר לתוך הפה
6. לחזור על שלבים 4 ו-5 עד שהכל מסביב נהייה מעורפל ואתם לא מצליחים לתאם בין הכוס היד והפה

מזל טוב אתם כרגע מוכנים להתחיל בציד של חיה ששוקלת פי עשר ממשקל גופכם
התחילו לנוע בשקט בסבך היער, התקדמו בצעדים מדודים וחרישיים על מנת שהמפלצת לא תשמע אותכם.
אם עברו יותר מחמש דקות ולא ראיתם חזיר בר אז זה סימן שאתם זקוקים לעוד הפסקה,
פיתחו את בקבוק הוויסקי הנוסף שהכנתם מבעוד מועד ושיפכו את כל תכולתו אל הגרון.

הקאתם מרוב שתייה ?
אז אלף, אתם כוסיות
ובית, לא נורא ואפילו טוב מאוד - הקיא הוא מזון טבעי או משהו כזה לחזיר בר
התחפשו במהרה לשיח (אני אישית ממליץ על סירה קוצנית או אלת המסטיק) והמתינו למפלצת שתבוא לאכול את הקיא,
שימו לב, חזירי בר לא נעים בשלישיות,זה אתם ששיכורים, אז כשאתם רואים אותה מגיעה תכוונו לאמצעית.

מין הסתם מה שיקרה בשלב זה שאתם תירדמו בתוך השיח ותתעוררו בשתיים עשרה בלילה,
אז בשלב הזה אין פשרות, הדבר היחיד שאתם יכולים לעשות זה לצפות את החור של התחת בזרדים של סירה קוצנית
כי אולי זה כואב אבל,

הדרך החוצה רצופה אנסים רבים

הייתה אתמול אחלה מסיבה שבעולם אצל אחת מהדמויות היותר אהובות עלינו בקהילה,
נהננו המון, מהאנשים, מהמקום, מהדרך הלוך (מהדרך חזור נהנתי לבד כי היפה ישנה)
ושוב המון מהאנשים,
היה באמת כיף לפגוש את כולם מחוץ למסגרת הדאנג'נית אבל אני לא יכול לחכות לפעם הבאה שניפגש שוב בתוך
הדאנג'ן (מנוחתו עדן, השם יקום דמו ועוד כל מיני משפטים של דוסים)

ועכשיו לחדשות חשובות באמת ,
יכול להיות שאני מחליף צד ועובר להיות חלק מהצד השני
ואני לא מתכוון לזה שאני הולך להיות הומו או משהו כזה ,
אני מתכוון למשהו הרבה יותר גדול וחשוב מזה

אני מדבר על קריסתה של מערכת החינוך הלאומית
אני מדבר על כך שבעצם מחר יכול להיות יום שיסמן את תום החינוך בישראל כמו שאנו הכרנו אותו
ולא,
לא מדובר בשביתת המורים שנמשכת כבר 45 יום (שהם שישה שבועות ושלושה ימים לספירת ההומר
סימפסון).

בזה לא דברים אמורים,
ואני לא בטענות למרצים ששובתים מעל 30 יום ונאלצים לשבת בבטלה בביתם הקט, צמוד הקרקע במושב בני ציון
ולהסתכל בשעמום על הברבורים ששוחים להם בבריכה הצמודה.

זה בכל לא מה שאני מדבר עליו

אני מדבר על משהו נוראי יותר
משהו כול כך גרוע
נקודת שפל שהחינוך פה הזו הגיע אליו, שמבחינתי אפשר לסגור את המדינה ולשים שלט "למכירה" בכניסה מנתב"ג
אני מדבר על זה שיכול להיות שאני מחר עלול לקבל את האחריות על החינוך וההכנה לבגרות במתמטיקה
של כמה זבי חוטם מעצבנים.

אני בעצם בדרך שאני אכין אותם עלול לחרוץ את גורלם, בין אם לחיים אומללים של מוכרים בקיוסק ללא בגרות
ובין אם לחיים עוד יותר אומללים בתור סטודנטים בטכניון.
אבל אני לא אתן לדברים פעוטים כאלה להסית אותי מהמטרה האמיתית שלי שהיא להיות מורה מגניב!!!!
כן,כן,כן
אני אהיה מורה מגניב רצח, דבר ראשון אצלי אין שעת אפס ואין להתחיל מוקדם
דבר שני, שיעור בדשא זו לא מילה גסה שיתחילו להתרגל לזה (מצד שני חדירה כפולה עם שני כושים ועז זה כן)
והכי חשוב, אצלי בכיתה יהיה דרס קוד קפדני, שרוואלים, מכנסי דייגים ,כפכפים וגופיות סבא.

אבל אם נהייה רגע רציניים, אני אולי אהיה מורה מגניב אבל אני לא אתפשר שבכיתה שלי הממוצע יהיה מתחת ל 90,
אני לא אהיה מוכן לקבל את זה!!!
אם יהיה מישהו שיגרור את הממוצע למטה אז אני אציב לו שני אופציות מאוד פשוטות,
או שהוא מעתיק מהגאון של הכיתה במבחן או שאני רוצח אותו וקובר את הגופה שלו ביער.


ועל כך נאמר:
אם הדילר שלי יכול לעבור בדיקת שתן בהצלחה
אז אני יכול להיות מורה מחנך ומעושן בישראל

אני חולה,
אבל לא סתם חולה אפצ'י אפצי' כזה,
אני כל כך חולה שאם הייתי יותר חולה הייתי צריך לשנות את השם משפחה שלי ל-המנוח.

אבל לא התכנסנו פה היום בשביל לשמוע את הבכיינות שלי
התכנסנו למען מטרה חשובה, מטרה דגולה, מטרה נעלה שיכולה להשפיע על גורל האומה
ואני לא מדבר על תוכנית החלוקה שאושרה על ידי כמה מחבקי עצים לפני ימבה של זמן
לא,לא,לא
ואני לא מדבר על בחינות המיצב שהראו שהמיצב שלנו בחינוך ממש חרבנה
לא,לא,לא

אני מדבר על פליטי דארפור, אותם אנשים שזופים שהחליטו משום שישראל זה המקום בשבילם
אני פונה אליכם ישירות ורוצה להבין משהו פשוט מאוד,
הבנתי שיש לכם שם טבח עם ורוצחים אותכם בלי סיבה שם ואתם רק רוצים לברוח ,
אבל בחייאת מה אין לכם טלוויזיה, לא פתחתם עיתון בעשור האחרון
שמכול המדינות בעולם דווקא לפה אתם רוצים לבוא ,אם לא שמתם לב אז פה זה לא בדיוק גן עדן עליי אדמות,
בואו ואתאר לכם בקצרה את ההיסטוריה של האיזור כאן,
לפני 5706 שנה (בערך) היו איזה שני אנשים שרבו ביניהם ומאז כולם פה רוצחים את אחד את שני ללא הרף, היהודים ,הערבים, היבוסים,החיטים,הפריזים, האשורים, הבבלים, העמלקים, היוונים, הרומאים, הצלבנים, העותומנים, הבריטים
(ואני מתנצל אם שכחתי עם כלשהו).

אבל באמת דארפורים יקרים בדרך לפה עברתם דרך מצרים,נכון?
בטוח זרקו לכם איזה מילה רע עלינו ,לא הזהירו אתכם שלא כזה כדאי לבוא לפה
לכל הרוחות אנחנו מדברים על מדינה שמגדירה את סאבלימינאל בתור זמר ומרשה לצביקה פיק להסתובב חופשי ברחובות
זו מדינה שגם הטכנאי של הכבלים וגם הרכבת אומרים שהם יגיעו בתשע בבוקר ובסוף מגיעים ברבע לשלוש
אתם הייתם רוצים לחיות במקום כזה?







אז שזופים יקרים שלי,
אני מציע לכם להימלט למדינה אחרת יותר רגועה ושלווה מישראל
מה דעתכם על אפגניסטן?
או שאולי עיראק, שמעתי שמזג האוויר בבגדד בתקופה הזו הוא נהדר

אמרו ששנה ג' היא ממש שטות
אמרו שבשנה הזו בכלל אין בשביל מה לבוא לאוני'
אמרו שבשנה השלישית הכל כבר הולך בקלות
אז אמרו

וכוס אימא שלהם הם שיקרו, מה זה שיקרו , אם הם היו יותר שקרנים מזה אז הם יכלו להיות חברי כנסת
איזה שאני ,סטודנט שנה ג' מוצא את עצמי כל יום (כולל שישי) באוני משמונה בבוקר ועד שהשרתים סוגרים את הבניינים
איכשהו יצא שפתאום נפלו עליי 4 עבודות במקביל ואני כל היום מול המסך של המחשב מקליד את השטויות שלי בתקווה שאיזה מרצה בן 487 יסכים לפתוח את שער הרחמים ולהפניק אותי באיזה ציון נורמלי.

והאמת אם אנחנו כבר בענייני הקלדות למחשבים יש משהו מאוד חשוב שאני רוצה לחלוק איתכם,
אצלנו באוני' יש מספר חדרי מחשבים אבל אתה רוצה באמת מחשב נורמלי אתה חייב לפצוח במסע לבטן האדמה,
או כמו שקוראים לזה אצלנו, לחוות מחשבים.
עכשיו רק כדאי לסבר לכם את האוזן, בשביל להגיע לשם אתם צריכים לרדת שלוש קומות מתחת לפני האדמה
לחלוף על פני חניון תת-קרקעי ולקפץ על רצפת p.v.c חורקת,
אז במילים אחרות אם יש לכם עבודה להגשה וגם אתם רוצים להתמגן מהתקפה אטומית זה המקום בשבילכם.
אז כמו שאתם בטח יכולים לדמיין אני מצאתי את עצמי שם היום ולא בגלל שחששתי שהגמד האירני ילחץ על הכפתור,
לא ולא אני הייתי שם בשביל עוד איזה עבודת מחקר מטופשת להחריד שאני מכין (ואל תשאלו אותי על מה כי גם אני לא ממש סגור על זה).
הקיצציס באמצע שאני יושב שם ומתקתק קרה הנורא מכל,
פתאום משום מקום ובלי התראה מוקדמת המסך שלי הפך כחול וכל מה שהיה שם נעלם תוך שנייה ,
ממש כמו הקריירה של סבלימינל והצל
העכבר הפסיק להגיב,ממש קיבל שיתוק עכברים טוטאלי וגם המקלדת קפאה אז עשיתי את הדבר היחיד שאפשר לעשות במצב כזה, תפסתי את המסך בשתיי ידיים וצרחתייי:
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מהצרחות שלי הטכנאי מחשבים הגיע, תפסתי אותו בחולצה ואמרתי לו:
בבקשה ד"ר ,תעשה משהו ,תציל את העבודה שלי.
הוא הסתכל עליי במבט חמור ואמר-אני מצטער אין שום דבר שאפשר לעשות חייבים לעשות ריסטרט.
אמרתי לו, אני דורש חוות דעת נוספת ,
אז הוא אמר לי –טוב, אתה גם היסטרי וצווח כמו בחורה .



בשלב כזה לא נותר אל להרים ידיים ומבט אל השמים ולזעוק:
זהו עונשו של מי שבא סחי ללימודים

והמבין יבין...

מכירים את המשחק- חולה,גוסס ,מת?
אז עכשיו אני פחות או יותר בתפר שבין חולה לגוסס,
חבורה שלמה של מתנחלים בשם סטרפטוקוקים החליטה להקים האחזות בגרון שלי,
ואם זה לא מספיק אז הם גם החליטו להדליק את המזגן בגוף שלי ולכוון אותו ל 38.5 מעלות כדאי שיהיה להם חם ונעים ולי יהיה מהביל ומגעיל.
מייד אך שהתחלתי להרגיש ניצנים ראשונים של מחלהזיטיס רצתי (האמת שהלכתי לאט ובסבבה, אל תהיו קטנוניים)
אל הרופא שלי ,התפרצתי לו לחדר , דפקתי על השולחן וצעקתי:
אני דורש מריחואנה רפואית!!!!
מר ד"ר הושיב אותי על הכסא והסביר לי בעדינות שכמו שבשביל ציפורן חודרנית הוא לא הסכים לתת לי מריחואנה אין מצב שבשביל דלקת גרון הוא נותן לי, אז אחרי משא ומתן קצר שכלל איומים מצידי שאם הוא לא ייתן לי אני אבכה הסכמנו להתפשר על סירופ נגד שיעול ושנפגש בשבוע כדאי שהוא ימזמז לי את הגרון והריאות עוד קצת.

אבל בייננו,האמת היא שאני אוהב להיות חולה ,
וזה לא קשור לזה שאתה יכול ללכת ולהשתעל על כל האנשים שאתה שונא
אני נהנה להיות חולה וזה ממש לא קשור לשום נטייה מזוכיסטית או משהו כזה,
אני פשוט נהנה מהחלומות/הזיות שמתלוות למחלה,
אתם בטח מכירים את זה שכשאתם משתכרים או מעשנים "עשבי מרפא" אז בלילה שאחרי זה חווים חלומות הזויים
לגמרי וזה ממש סבבה.
אז שאני חולה לא רק שאני חווה את החלומות הפסיכודאלים האלה, אלא שבגלל אורך החיים המאוד נורמטיבי שאני מנהל
(שימו ילדים ככה נראת ציניות) אז לא פעם אני מתקשה להבדיל בין ההזיות למציאות,
כאילו אני די בטוח שאתמול לא קפץ לו ארנב בחליפה סגולה למיטה ושאל אם מעוניין באיזה צייסר של ויסקי ממי הקישון, מצד שני בצורה די הזויה קיבלתי טלפון (שבבוקר הסתבר שהוא היה אמיתי לחלוטין) מחבר שלי ששאל אם אני רוצה ללכת להופעה של מאיר אריאל.

בכל מקרה אני הולך לנצל את ימי המחלה האלה למטרה מאוד חשובה והיא להדביק את כל האנשים שאני שונא,
אפילו הכנתי רשימה, שימו לב, ותרגישו חופשי להמליץ על עוד אנשים להוסיף לה:
1. את הספרנית המרשעת בשמורים שבשעת הסגירה מגרשת את כולם החוצה בשיטות שפידל קסטרו חושב שהם לא הומאניות
2. נהגי אגד ששמים את הרדיו בפול וולים על "זהבי עצבני"
3. הבחורות שבאות מוקדם לשמור מקומות לחברות שלהן (שורות 1 עד 14 תפוסות לחברות שלי!!!)
4. אלו שמחלקים פליירים
5. אלו שגם מסכימים לקחת אותם
6. אנשים שמושכים באף
7. אנשים שדוחפים באף
8. פעילים של גרינפיס (אדוני, אתה יכול לתרום אלף שקל להצלת נבקוקוית השיחים?)
9. אנשים שמשתעלים עלייך (אותם הכי צריך להרוג אותם)
10. רופאים שמזמזים לך את הביצים למרות שבאת אליהם עם כאב גרון...

התגעגעתם אליי?
ואל תשקרו כי אני ראיתי שמישהו פה טחן לי את הבלוג שלא הייתי!!!
.
.
.
.
.
.
ולנושא שלשמו התכנסו כאן היום - חדר הכושר,
נשים בבגדי גוף צמודים מותחות את איבריהן הענוגים לכל עבר,
גברים חטובים, גופם בנוי לתלפיות עמוס בשרירים והם מניפים לכל עבר משקולות מסיביות
ריח טוסטסטון ואסטרוגן באוויר, נמהל בריח הורמונים משתוללים
את כל זה לא תמצאו בחדר כושר באוניברסיטה

לא לא לא
אין שום דבר מזה אצלנו באוני'
מה יש?
סטודנטים שמנמנים לסטטיסטיקה שדוחקים שתי דקות משקולות ואז שלוש שעות נוגעים בעצמם
בניסיון נואש למצוא איזשהו זכר לשריר כלשהו.
סטודנטיות לפסיכולוגיה שעולות על המכשיר ריצה עם 400 עמודים של סיכומים ולא מוציאות את הראש
מהן עד שהם מסיימות לקרוא או שהן נופלות מהמכונה (מה שיבוא קודם).
סטודנטים למשפטים שלהזיע הפך להיות אורך חיים אצלם
וסטודנטיות צפונבונית לאומנות שלא באו לעשות כלום חוץ מלבהות בעצמן בכל אחת מאלף המראות שמפוזרות שם

על כל זה תוסיפו מכשירים שהאינקוויזיציה הספרדית דחתה בטענה שהם לא הומנים
מערכת איוורור שמתאימה למכרה פחם בדרום בוליביה
ואת העובדה שבסוף כל אימון כשתלכו להתקלח (ואני מקווה שאתם מתקלחים אחרי החדר כושר)
יש מצב שתתקלו במישהו שאתם לומדים איתו כשאתם עירומים, או יותר גרוע כשהוא ערום!!!

לא נשמע מושך במיוחד הא?

אז מה אני עושה שם?
אני מתנחל על סטפר, או כמו שחבר שלי אוהב לצעוק לי מהקצה שני של החדר כושר:
"יוני, אם תמשיך לדווש כל כך הרבה על הסטפר
בסוף יהיה אפשר לפצח אגוזים עם התחת שלך"


-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


לסיום הודעה חשובה

אין לי פייס בוק,
לא היה לי פייס בוק
אין לי כרגע פייס בוק
ואני לא מתכוון לפתוח אחד

אתם יודעים למה?
כי לי יש חיים אמיתיים ואני אוהב את האנשים שלי בשר דם ו THC
רוצים לדבר איתי, תרימו טלפון
רוצים לשתות בירה, תביאו גולדסטאר ולא איזה בירה וירטואלית
רוצים לזרוק עליי עז?
רק תנסו....

היום לצערי הרב נאלצתי לבלות שוב בספרייה וממש כמו כל סטודנט ארצ-ישראלי מצוי אחרי משהו כמו
0.00043 אלפיות השנייה התחלתי לחשוב בצורה רצינית על התאבדות.
מכירים את זה שאתם מסתכלים מסביב וחושבים לעצמכם:
"אם אני עכשיו דופק לי את הספר הזה בראש עד שאני מדמם למוות ,מישהו מהחננות מסביב ישים לב???"

בכל מקרה כל המחשבות האלה על התאבדות הביאה אותי לחשוב על נושא מאוד חשוב ומורכב בחייו של כל תושב
במזרח התיכון (וגם עיראק), והנושא הזה הוא – מחבלים מתאבדים.

מה זה ההמצאה המפגרת הזו שנקראת מחבל מתאבד ואיך לעזאזל מגייסים מחבלים מתאבדים,
כאילו מה, על כל מסגד תלויה בגדול מודעה:
לארגון טרור שממקום במזרח התיכון דרושים גברים ללא שאיפות בחיים , לא נדרש ניסיון מוקדם.

נטיות אובדניות- יתרון.

אבל אם כבר נגענו בקטע הזה באו נדבר על מה שמבטיחים להם,
הרי לא מציעים להם רכב חברה, אופציות, או חופשות בחו"ל, לא.
להם מציעים 72 בתולות!!!
אולי זה נשמע לכם כיף אבל ברצינות אתם באמת רוצים להיתקע עם 72 בחורות שכל פעם שאתם מתחילים לזרום
עושות לכם: "דיי, אנחנו נסחפים ,אני לא ממש מוכנה לזה , אם אתה באמת אוהב אותי אתה תסכים לחכות?"
אתם חושבים שבחור שעולה לשמיים בתפזורות יש סבלנות להסביר 72 פעם לבתולות,
שסקס שנמשך 12 שניות נחשב להרבה זמן ו 7 סנטימטר נחשב גדול ומכובד.
אם באמת רוצים לצ'פר את המחבלים המתאבדים,אז למה שלא במקום 72 בתולות מעצבנות
יגידו להם שיש שם 72 (זהירות מילים גסות בדרך) שרמוטות מזדיינות שיודעות את העבודה.
כי תכלס נראה לי ש בערך שתי דקות אחרי שהשהיד החדש יגיע לשמיים ויבין את העניין הוא יתחיל לעשות:
"זה ממש לא בסדר, זה לא מה שבן-לאדן הבטיח לנו, בא לי לכתוב מכתב תלונה חריף לשירות לקוחות של אל-קעדיה"

אז תראו, נכון שאולי החיים של מחבל מתאבד נראים לכולנו נוצצים,
אין דאגות,יש ימבה בחורות מחכות רק לך ויש נסיעות חינם (לרוב רק בכיוון אחד)
אבל שמקלפים כמה שכבות מהמחבל המתאבד (חחח... ) מגלים שזה לא כזה ג'וב טוב.
מה עוד שהאפשריות להתקדם "בעבודה" ממש מצומצמות

לסיכום ילדים וילדות,
אם אתם בטעות מוצאים את עצמכם בספרייה של האוניברסיטה מוצפים במחשבות אובדניות
תמיד תזכרו שיש לכם שני אופציות,
או שתקפצו מהקומה של הפסיכולוגיה לקומה של המאמרים באומנות
או שתצטרפו לאל-קעידה, הם ישמח להשתמש בכישורכם

למי מכם שעשה את הבחירה החכמה ולא פנה לדרך האקדמית בואו ואני אסביר מה זה סמינריון.
סמינריון זה שלוקחים סטודנטים בד"כ בשנה האחרונה שלהם ומראים להם כמה הם דבילים ע"י כך שמכריחים אותם לכתוב עבודה מטופשת על נושא מטופש שאין להם בכלל מושג עליו למרות שהם למדו אותו מעל 5 סמסטרים.

ועכשיו שהסדרנו את זה בואו ניגע לעיקר,
כמו למנגו ,כמו לטנגו, כמו להתחלה של אורגיה , גם לסמינריון צריך שני אנשים
ואחד השלבים הכי חשובים זה לבחור בן זוג שהוא לא דביל מוחלט על מנת שתוכלו לסיים את המחקר
לפני חנוכה תשס"מג.
וככה עבדכם הנאמן כמו שאר 17 האנשים שעושים את הסמינריון הזה יושב בחדר סמינרים ובוחן במבט
מי מהם יזכה לכבוד של לבצע את המחקר עימי.
אני אחסוך לכם המון רגעי מתח ואומר לכם שכל האנשים שם נעו מדבילים מוחלטים ועד סטלנים שניסו להסניף האבקת סוכר בפינת קפה.
הבנתי שזה הולך להיות קשה עד שקלטתי את אחת החרשניות הכי כבדות של הפקולטה יושבת בצד,
קלטתי שאם אני רוצה ציון נורמלי אני חייב להתחבר איתה רק מה שקרה היה משהו אחר לחלוטין....

- היי אינגה (כן, כן, היא רוסיה מין הסתם)
- היי
- מה קורה הכל טוב?
- סבבה
-תגידי יש לך כבר בן זוג לסמינריון
- עוד לא ,אני מחפשת
-רוצה לעשות איתי?
-אפשר, אבל יש לי כמה תנאים
-כמו....?
-יש לי לו"ז מדויק למתי אנחנו מסיימים כל שלב
-או קיי
-ואני רוצה לטפל בכל נושא הנתונים והניתוח שלהם
-אין בעיה
-ואני דורשת שלפחות פעם בשבוע נשב על זה לפחות 4 שעות
-טובבבב...
-ואני רוצה שנשתמש בתיאוריה הבייסינית
-כן#@!
-ואני חייב לומר שאני תאוריקנית ולכן אני מגדירה את עצמי כניאו-קלאסית
-את בטוחה שאת לא סוג אחר של ניאו-?

בכל מקרה אחרי שנפרדתי ממקימת הרייך שלישי הבנתי שאולי אני לא צריך כזה בן זוג רציני ואולי לעשות את זה עם מעושן יכול להיות מעניין (שאני אומר "לעשות את זה " אני מתכוון לעבודה ולא למשהו אחר, סוטים!!!)
בכל מקרה יצאתי לעשן ופגשתי את עומר, שהוא מגדיר את עצמו כנאו-סטלן וכפוסט מעושן,
השיחה איתו הלכה משהו כזה:

-עומר
-הא?
-אתה עושה סמינריון
-הא??
-יש לך בן זוג
-הא???
-רוצה לעשות איתי
-הא!!!!
-את הסמינריון דביל
-אה
-מתאים?
(פתאום הוא התחיל לדבר בקצב רצחני)
-וואלה ,פאנן,אני ואתה אחי, פצצות, נביא אותה בבן זונה של מחקר, ואם נתקע תמיד אפשר לעשן משהו קטן לפתוח את הראש, מה איתך אחי ,רוצה למשהו קטן להתפנן, משהו להתפוצץ, הא, הא, הא, הא, הא???

השארתי אותו שם לצעוק על אחד הקירות, בזמן שאני מתהלך על סף ייאוש אני קולט עוד איזה בחור אחד שלומד איתי
שועט לכיוון שלי עם מטרה אחת וברורה, הוא מתכוון לבקש ממני שאני אהיה הבן זוג שלו.
עכשיו לכל מי שלא מבין בואו אני אגדיר את זה ככה , להגיד לא למישהו שמבקש לעשות איתך סמינריון
זה כמו להגיד למישהי שמציעה לך לצאת איתה לא,
הקיצר איך שהוא התחיל לשאול אותי אם יש מצב הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו :
"אתה מאוד נחמד אבל יש לי חברה ואני מאוד אוהב אותה אז לא נראה לי שיש טעם שאפילו תנסה"
בזמן שהלכתי לי במורד המסדרון והשארתי מאחוריי סטודנט עם מבט מאוד מבולבל
הבנתי שעומדות מולי שלוש אופציות :
1.או שאני עושה את זה עם הבחור הדתי (מר "לא בשבת" עם הידיים המזיעות)
2.או שאני עושה את זה עם הבחורה שמתגלחת בתדירות יותר גבוהה ממני
3. או שאני עושה את זה לבד

נראה לי שזה הולך להיות ניווט בדד