חרב פיפיות

לא לרצות להירדם מהפחד להתעורר מהחלום,

להרגיש איך בתוך החיבוק זורמת אנרגיה שהופכת לגוף אחד,

לעצום עיניים ולראות רק זוג עיניים מבריקות,

ללכת לאיבוד ולדעת שזה הכיוון הנכון.

כולם אמרו לי שהזמן ירפא את זה אבל כל יום שעובר זה רק קשה יותר.

הגעגוע לא מרפה.

אני יודעת שזה עדיף ושהגיע הזמן לסיים, אני מעדיפה שתהיה מאושר בלעדיי ולא אומלל איתי.

הייתי נותנת הכל כדי להרגיש ככה שוב אבל אני יודעת שגם אם אתאהב זה לעולם לא יהיה אותו דבר.

אנחנו אנשים שונים ומשונים ואהבה מגיעה על כל גווניה ומתבטאת אחרת עם כל אחד

ואני יודעת שזה יקרה לי שוב

אבל בסוף...

כשהלכת אני התפרקתי למיליון רסיסים וככל שאני אוספת מהם עוד אני מגלה עוד כמה חסרים

ואני רק רוצה לראות שוב את החיוך שלך,

אפילו לא צריך לדבר,

רק להסתכל עליך מרחוק, שמח,

רק לדעת שזה היה שווה את הכל.