יותר שכל ממזל

-04:36

היום הוא בא אליי.

יש לי אימון בבוקר וגם ככה כל הגוף שלי תפוס מהימים האחרונים ואני הולכת לסבול ממש. אני צריכה את זה, בא לי להיתפס יותר, בא לי שאחרי שהוא ילך התחת שלי ישרוף עד כדי כך שלא אוכל לשבת.

אסור לי להתבכיין הפעם, למרות שזה בטוח מה שיקרה. אני לא חזקה ולא אמיצה ואם כואב לי אז אני בוכה כמו ילדה קטנה אבל לפחות אני נהנית מזה.

אני מקווה שאחרי היום הוא יראה שלא התקלקלתי, שאני מבינה למה הוא כועס כל כך, שלמדתי לקח חשוב ושאני אותה הכלבה המחונכת שלו. 

אני מנחמת את עצמי בזה שהאדון שלי חכם והוא מכיר אותי טוב מאוד, אם הוא לא היה יודע את כל זה אז המקום שלי כבר לא היה שלי ממזמן.

-10:24

אני עייפה נורא, לא ישנתי כל הלילה אז החלטתי להישאר ערה עד הערב אבל לא נראה לי שאצליח.

כל הבוקר ניקיתי את הדירה כי לא הצלחתי להירגע במיטה ועכשיו הגוף שלי גמור, ויתרתי על האימון ונראה לי שאלך לישון לקצת. מצפה לי עונש חמור עוד כמה שעות וגם ככה השרירים שלי תפוסים אז כדאי שאנוח.

-16:07

התעוררתי מאוחר יותר ממה שציפיתי, ישנתי ארבע שעות אז אולי זה לא ישפיע על הערב. הודעתי לאדוני שאני ערה והוא הודיע שיבוא בחמש וחצי.

אני לחוצה.

מקלחת זריזה בשביל לוודא שהגוף נקי וחלק בשבילו, שהבית נקי ויש ריח טוב, שהשיער אסוף כמו שצריך כדי שלא יפריע, כמו שהוא אוהב. השעה הייתה כבר 17:31 ואני מול הדלת, מוכנה לכל תרחיש.

הזמן עובר, דקות ארוכות אני מהלכת מחדר אחד לחדר שני ואדוני לא מגיע, מסתכלת בעינית הדלת ורק הזבל ששכחתי לפנות מגיח מהפינה. ככל שהזמן עובר אני חושבת שאולי זה העונש שלי, אולי הוא בכלל לא יגיע, אבל זה לא מי שהוא.

הוא עומד במילותיו.

החלטתי להירגע, להישען על הקיר ערומה בנונשלנטיות כאילו לא נתתי לחרדת הנטישה שלי לשלוט בי במקומו לכמה דקות.

פתאום שמתי לב שגם כשהוא כועס הוא מנומס, הרי תמיד הדלת שלי לא נעולה לקראתו ועדיין הוא דופק עליה בעדינות כדי להודיע לי על בואו. למה מגיע לי אדון מושלם כזה? 

-20:17

לפני כמה רגעים הוא הלך אחרי שהתפרקתי עליו בבכי חסר מעצורים. קשה לי בלעדיו אבל הוא צודק, זאת לא סיבה לעשות שטויות בשביל תשומת לב. אני מאוכזבת מעצמי מהרבה סיבות וכשהוא חיבק אותי אליו הכל השתחרר.

ממש לפני שהוא הלך הוא אמר לי שהוא כבר לא כועס עליי יותר, רק אז הצלחתי שוב לנשום בטבעיות.

אני מצטערת שלא הצלחתי לקבל עוד כאב. הגוף שלי כבר רעד, הפרצוף רטוב מבכי, הישבן שורף וכואב וניסיתי, ניסיתי להחזיק את עצמי אבל לא יכולתי.

אני חושבת שאם הוא החליט שמספיק אז אולי באמת זה הספיק אבל אני עדיין מרגישה רע. מרגישה רעה ומלוכלכת, עדיין לא מצליחה לסלוח לעצמי.

אולי עד הפעם הבאה אלמד להביט במראה כמו שאדוני מביט בי.