לפני ימים רבים, היו כאן שתי ממלכות. הן היו מאוחדות במידה מסויימת עד שאחת השתחררה, ובפעולה ראשונה של עצמאותה, עיבר מלכה את השנה בשונה מהראשונה. היה להם אותו לוח שנה. אך באחת החג נפל חודש אחד אחרי החודש שבשנייה, כיון שהיה חודש עיבור שהפריד ביניהן.
מאות שנה לאחר מכן, אותה ממלכה עצמאית נכבשה, הממלכה הראשונה עם ידה על העליונה התרחבה עד שגם היא נכבשה. המעצמה שכבשה אותם המליכה מלך משלה. הוא נרצח. זה קרה בחודש השביעי.
ככל הנראה מדובר בחודש תשרי. עד אותם ימים היה לוח השנה של יהודה ושל ישראל לוח שמשי-ירחי, מעובר מדי כמה שנים בחודש לפי צו המלך. סביר שבעת שלטון המעצמה האשורית והבבלית, היה זה צו מלך אשור ובבל, אם כי לפני כן, לפי מעשה ירבעם מלך ישראל, היו אלה מלכי ישראל ויהודה שקבוע את העיבור.
לימים כבש כורש מלך פרס את מעצמת בבלת. הוא הנהיג משטר סובלני בממלכתו. העם הגולה הורשה להקים מחדש את בית מקדשיו. קשה לדעת מה קרה ללוח השנה אז. יש סימנים שבימי בית שני, נהגו באיזור לא פחות משלושה לוחות שנה שונים. אחד מעובר לפי השמש והירח כימים ימימה. אחד בן 364 יום ומעובר אולי כל שש שנים. ואחד בן 360 יום, מעובר גם כן מדי שש שנים. אחד מהם - זה בן הש 364 יום , שרד עד חורבן בית המקדש ונהגו בו יושבי קומראן. ככל הנראה בבית המקדש, נהג לוח שנה בן 360 יום או 364 יום בעת כיבוש יוון. יוון הנהיגה גזירות שונות וביניהן הנהיגה בבית המקדש לוח שנה לפי השמש והירח. בידי הכהונה של אז זה נחשב לעבודת אלילים לא פחות מהקרבת חזיר על המזבח לזאוס בבית המקדש. קבוצות שונות שדגלו בלוחות שנה שמשיים (360 ו364 יום) מרדו. מעצמת יוון כבר חולקה בין שלושה רבי-צבא אלכסנדר. ישראל שכנה בין הגבול של שתי המעצמות והמרד התבטא בין השאר בתמיכה ביריבתה היוונית של הקודמת. לאחר הניצחון, בית חשמונאי, בהיותם כפופים למעצמה היוונית, שמרו על לוח שנה ירחי-שמשי. לא כולם תמכו בהם, כפי שברור מקומראן.
מעגל הסתיים בימי בית ראשון. בין לוח שנה של ירחי שמשי, שניסו לתקנו בלוחות שנה מתקדמים כביכול, חזרו היהודים ללוח השנה הקדום. כל זמן זה התקיים בחודש השביעי צום לזכר אותו מלך שנרצח. בתנ"ך לא מצויין היום הספציפי בחודש שבו הוא נרצח, אבל עד היום בחודש השביעי, בשלישי לחודש, יש יום שנקרא צום גדליהו, על שמו. החודש השביעי קויים בזמנים שונים לפי כל כת. אך סביר להניח שכל כת קיימה אותו.
מלך נרצח לפני 2600 שנה, ואנחנו עוד זוכרים. טוב, חלקינו. זה אחד מהימים שלא צויין בצורה כלשהיא בלוגו הכלוב. 2600 שנה. אפשר לשכוח.
לפני כתשע שנים נרצח ראש ממשלה. הוא נרצח בידי תושב הרצליה שהרגיש שזו הדרך היחידה להפסיק את המדיניות הרת האסון של ראש הממשלה. האווירה היתה מאוד טעונה. מתנגדי ראש הממשלה פחדו לצאת להפגין כנגדו, כי פחדו לחייהם.
"ראיתי על המדרכה שוטרים עומדים עם אלות, ודוחפים אישה עם שני תינוקות בעגלה. וראיתי שעוד אנשים צועדים על המדרכה ושוטרים דוחפים אותם. אני מדבר לא על הכביש, אלא על המדרכה. אמרתי לקצין - אני מבקש לדעת למה אתה דוחף את האשה, אך הוא לא ענה לי. אמרתי לו, אתה לא רואה שהיא עם תינוקות, והוא עדיין לא ענה. ...
פניתי לקצין שהיה שם עם הרמקול. אמרתי לו, אני חבר הכנסת רון נחמן, מבקש לדעת על סמך איזה חוק אתה נותן הוראות לדחוף אנשים שהולכים על המדרכה. לא על הכביש, אני מדגיש! ...
הלכתי לדבר עם אריה עמית - מפקד המחוז - שעמד שם על המדרכה ופיקד על הכוחות. פניתי אליו - לא רצה לענות והתחיל ללכת. ...
אני רואה את הסוסים מכים עם האלות על המדרכה, בדרך משם לכיוון משרד ראש הממשלה. ראיתי את זה בעיניים שלי."
מתוך עדות ח"כ בבית משפט לגבי הפגנה שנערכה ב כ"ח אב תשנ"ה, 24.8.95.
כל אדם נורמלי פחד לצאת למחות. כל אדם שחשש לחייו, כבר לא רצה למחות יותר. רק מטורף אחד מהרצליה, שלא פחד לסכן את חייו, הצליח למחות בצורה שהשפיעה על כולנו. הוא הוכיח לכולם שקומץ קיצונים מוכנים לעשות הכל, אפילו לגנוב את המדינה בדרכים לא חוקיות, על מנת להגשים את דרכם. החלטות הכנסת, הצבעות העם, לא חשובות להם.
הכנסת החליטה לקיים יום זכרון באותו יום, בתאריך העברי.
כיום, קומץ אנשים אינו דוגל בהחלטות הכנסת. קבוצה זו יודעת יותר טוב מהכנסת. היא תמרוד בחוקי הכנסת, ולא תזכור את הרצח באותו יום. היא תזכור אותו בלוח שנה אחר. לא לפי הלוח שנבחר בדרך דמוקרטית. לא לפי הלוח שנבחר בדרך יהודית. לא בלוח שנבחר במדינת ישראל.
עוד 2600 שנה, אנשים כמוהם ירשו לעצמם לשכוח.
לפני 20 שנים. 27 באוקטובר 2004 בשעה 1:17
