היות ועדיין לא ויתרתי על השאיפה לכתוב סיפור (או ספר, ישמור השם) שיש בו אלמנטים של BDSM נשאלת השאלה אילו מן סיפורים אפשר לכתוב בכלל על BDSM. שאלה מיותרת, נכון? אז לא בדיוק – רק תעיינו במלאי הקיים ותגלו שבעצם יש כמה נרטיבים די דומיננטיים:
מסע פנימי באמצעות סקס (נניח, משחק התחושות, ואיך אפשר בלי סיפורה של O – האם המייסדת)
בילדונג! עם סקס! (חמישים גווניו ודומיו).
חטיפה (מה שקרוי ספרות אופל ובד"כ גורם לי לרצות להקיא. כי כנראה שיש קשר בין טמטום לכתיבה מטומטמת, אבל כנראה כולל גם ספרות לגיטימית, כי קבלתי המלצה מדום שאני מעריכה ולמרות שלא קראתי את הספר, אני סומכת על הממליץ. תשאלו למה אני לא מזכירה את הספר בשמו? ובכן, שכחתי את השם ואין לי כוח לחטט בתיבת ההודעות שלי. זה למה)
BDSM-verse (ריקושט. הרבה פאנפיקים שלא אנקוב בשמם כי לא נראה לי שתקראו בכל מקרה) – כלומר, יצירות שמתרחשות בעולם מערכה שבו BDSM הוא המכנה המשותף ולא סקס ונילי. ואז העיסוק ב-BDSM בד"כ משמש מסווה לעיסוק בפמיניזם או הומוסקסואליות ובאופן כללי, כמטאפורה ולא (בהכרח) כפרקטיקה.
במילים אחרות, כל הכתיבה שאני מכירה על BDSM היא או כתיבה על גילוי עצמי, או רומאנס מחורבן או פאנפיקשן (כלומר, רומאנס טוב אבל בד"כ בקטע בילדונגי די מובהק). אני לא בטוחה מה יש באמצע והאם יתכן אמצע. אה, 120 ימי סדום (וגם זה בכלל מבוסס על דה-סאד), אבל נו.
אני רק רוצה לכתוב candy floss. עזבו אותכם מפאזוליני.
בקיצור – האם אתם יכולים לדמיין סוג אחר של כתיבה על BDSM? אולי ממואר? (פחות הקטע שלי). רעיונות יתקבלו בברכה.
