|
|
|
השתיקה שלך לא מפחידה אותי, ולא מרתיעה כמו בעבר..... נהפוכו, אני מסתכלת עלייך, מביטה בך ומרחמת עלייך, איך ממפלצת הפכת לעכבר קטן ואפור, איך השנים הורידו אותך מהמקום שבו עינייך היו סימן לשתיקה ורעד, וידייך היו למניפה דורסת ואכזרית.
השנים קופפו אותך, וצבעו את עינייך בכלום,
שערך הדליל הפך לאפור,
ולגופך הקמל נוספו בעיות.
השתיקה שלך לא מפחידה אותי.......
זרמים של תיסכול מהולים בשמחה, חוסר שקט וחיפוש אחר השלווה.
מכאן הכל נראה אביך, והקושי שבנשימה חונק את גרוני בכאב צרור.
שבוע של תובנות והחלטות.....
לומר דברים כואבים לאדם יקר שגודל ציפיותיו הפכו לאכזבותיו......
לגבש מסקנה שנכונה לגביינו מתוקי, כי למרות המתח המיני שביננו ושאר הדברים העמוקים שמחברים את הקשר המקסים שלנו, אני לקחתי צעד אחד אחורה.
והצעד הזה הוא עבורך ועבור משפחתך, ולא משנה מהם הנסיבות שלך, אני לא רוצה להיות הגורם שיהווה את אותה מסקנה, או החלטה, אתה יקר לי, אבל אתה יקר אלפי מונים לילדך.
ולך שידעת אותי, ובקעת את "בתוליי" היוות עבורי בהתחלה כרשת בריחה, לאחר תאווה ולבסוף תשוקה....... האתגר הפך להיות אתה, ומה שרציתי שתהיה עבורי.
מודה לך על תקופה נפלאה, וזיכרון מתוק.
ולך, שנמצא עדיין בין הצללים.....מחכה, אני צריכה את השקט שלי עכשיו, מקווה שתבין.
תקופה קשה נוספת עומדת לפניי,
צעדים קטנים כגדולים,
שינויים,
תהפוכות החיים.
ראיתך היום בבוקר, ועינייך היו נפוחות מבכי, ועייפות.....
יודעת שהמאמץ והכוח שהשקעת בחודש האחרון יתנו את פירותיו הערב.
מאמינה שאת ההופעה שתתני לקהל הרחב לראות, תקבלי במחיאות ותרועות.....
את גדולה יותר מהחיים עצמם,
מאמינה בך בובה מדהימה שלי,
את כישרונית ומיוחדת בדרכך,
עוצמתית וכוחנית בחדות התנועה שבך,
והדרך הנפלאה שבחרת עוד מקטנות תמשיך ללוות אותך, כי הריקוד הוא חלק בלתי נפרד ממך.
במופע אחרון לשנה זו, שמסכם את שנות השקעתך, יודעת שמכאן הכל פרוש לפנייך....
ומכאן מקסימה שלי, מחבקת אותך הכי חזק שבעולם,
גאה בך,
תמיד.
היום בעבודה השיר של שולה חן הושמע, ונוסטלגיה לזמן, לזיכרון, למראה וריחות העבר הפכו לגעגועי ילדות מתוקים עם אמא שלי......
ומאחר ויום המשפחה הקרב ובא, החלטתי לכתוב את מילות השיר, ולתת לכם להיזכר, ולפרוט על מיתרי הזמן.
אמא - שולה חן
~~~~~~~~~~
אמא מדוע הקיץ חלף
למה נושרים העלים
אמא כיצד זה סובב העולם
איך ילדים נולדים
אמא מדוע זה יש מלחמות
למה רבים בני אדם
אמא מדוע שותק אלוהים
ולא עוצר בעדם
אמא, הוי אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא ניפרד
אמא אותך הן אהבתי מכל
אמא אשיר לך הוא עד
אמא אותך הן אהבתי מכל
גם אם גרמתי צרות
על כן פה בשיר קבלי ברכותי
ואלף אלפי תודות
אמא, הוי אמא.....
בדרך לשום מקום, נוסעת לי בדרכים, מוזיקה ורצף מחשבות מעיקים, חובקים, ומייסרים.
אני שאוהבת את השקט שלי, את הלבד שלי, את החופש שלי, הבנתי היום כמה אני בודדה במערכה שלי, תחושת ריקנות איומה, ופחדים בעיקר ליוו את הדרך שבה נסעתי.
פחדים מהעתיד, וטראומות ילדות שחלפו לנגד עייני, והאדימו בכתמים את השחור שנצבע לו עם השנים.
מרגישה עייפות, מרגישה תשישות במסע חיי, וכובד נפשי עצום שחונק את נשמתי.
החלונות נפתחים, כשם שהדמעות נפרצות קדימה לעבר טללי לחיי.
מחנה, וצועדת לנקודה הכי גבוהה בצוק, לנקודה שבה אני ממש נוגעת בשמיים, ובמבט מטה צוללת אל תוך מעמקיי הים הכחול שחור של הלילה.
כל כך הרבה מערבולות, כל כך הרבה סערות......
ואתה, שקולך היום היה עבורי עוגן, ומיצר, נטע בי כוח.
תודה לך יקירי, מתוק שלי,
(מחזירה לך על........ מתוקת המתוקות 😉
אחכה בקוצר רוח ליום רביעי, ולהפתעה שאתה זומם עבורי.....לא שכחתי 😄
שלך
}{
מסתבר.....
שאיבדתי בדרך המון דברים יקרים, ובעיקר את עצמי.
השיחה עם לוליט עזרה לי להבין ולראות את המציאות כפי שהיא היום.
חמש שעות של חדירה נוקבת, וסטירות לחי כואבות.
ניעור נפשי שכנראה הייתי צריכה לקבל כבר מזמן.
הצגת עברי והשלכותיו על מעשיי, שיקול דעת שכנראה לא סתם זכה לכינוי אי שפיות זמנית מפיה.
ובל נשכח את התוצאה המרה, והכואבת.
ולא, לא שיערתי, ולו לרגע שהפערים הזמן והדרך שלי, הם הנזק של היום, לי ולסובבי.
אוהבת אותך לוליט, עד השמים ובחזרה.
תודה.
התקשרת אליי היום, כאילו ידעת ושמעת את זעקותיי מאמש.....
התקשרת אליי היום, וחיבקת אותי דרך אותה פומית מלאכותית.
ולנו, שהטבנו להכיר עוד מילדות לא היה צריך להוסיף במילים.
תודה לך לוליט על הדרך המיוחדת.
ועל העקשנות שלך להיפגש.
הולכת להתארגן.
יש ונדמה - ירדנה ארזי
~~~~~~~~~~~~~~~
יש ונדמה הזיכרונות אך הבל
כי ערפל קורן עוטף בלאט
מחוז העבר האושר והסבל
כאב הפצעים ונחת המקלט
הלא חלום איוותה פינה נסתרת
דבקות ליבי בלב קרוב וער
ויום בהיר וקר ואח בוערת
ורחשי הזך והנוהר
יהי כל עברי חלום נראה אי פעם
אך במדבר חיי הוא נחל לא אכזב
אכרע אליו דומם בלי מרד ובלי זעם
לרוות בי צימאוני בלהט השרב
הבטת אל תוך עיניי, ושקעת אליהם בכאבך, ופחדייך.
הבטת בי לא כתמול שלשלום, ודמעות זלגו בם.
הבטת אל תוך עיניי, ונתת לי להיכנס אל עולמך הפנימי,
אל המערות החשוכות וכה אפלות.
קשובה ודרוכה למילותייך,
קשובה ודרוכה לגופך הזועק חיים.
ואין.
מבפנים הכל סוער, גועש, כמו הים בימים טרופים.
הכחול הופך אפור.
והקצף הלבן המתנגש על מזח ביום קר, מתנפץ כשם החיים עצמם.
ואת, שנאבקת בגלים, ובסערות המתחוללת בתוכך
אל תרפי אהובה שלי,
הבטיחי לי זאת
והבטיחי לעצמך.
שקט עכשיו...... לבד, ריח הקטורת עודנו מסתובב בחלל החדר, והאורות מעומעמים לכדי דמדום.
השיחה איתך הייתה חסרה לי היום, מתוקי.
קולך שמעודד אותי, וצחוקך ששוטף ממני את מועקותיי.
יודעת שאתה נכנס לקרוא אותי, למרות הטאבו ששמת.
אני מתגעגעת אליך מאוד מאוד.
ההודעות ששלחת אומנם מקסימות, אבל זה לא תחליף לקולך !!!
ואני......
מחכה, מחכה בשקט שלי למפגש הבא שלנו.
שבת שלום גם לך יקירי
}{ }{ }{
